פורום פרוזה וכתיבה חופשית (עמוד 215)

רצית ללכת

הלכת רחוק

רציתי שתשוב

אבל הלכת רחוק

ומה אם לא תחזור?

אני אשאר בודדה

 

רצית לעוף

עפת למרחקים

רצית שתנחת

אבל עפת רחוק

ביקשתי שתבוא

אבל כבר לא רצית

 

היה לך טוב

יותר ממני

מצאת את השקט

שחיפשת זמן, רב

עכשיו אני זו שמפריעה

 

אמרו לי כבר די

לשחרר ולפרוש כנפיים

ואם קשה

להצטרף אליך

אבל הם לא מבינים

-שזה נגמר-

 

 

השלג זוהר לבן על ההר הלילה
לא טביעת רגל שניתן לראות.
מלכות של בידוד,
וזה נראה כאילו אני המלכה
הרוח מייללת כמו הסערה המסתחררת הזו בפנים
לא יכולתי להחזיק אותו בפנים;
גן עדן יודע שניסיתי

אל תכניס אותם,
אל תיתן להם לראות
תהיה הילדה הטובה שתמיד חייבת להיות
להסתיר, אל תרגיש,
אל תודיע להם
ובכן עכשיו הם יודעים

תשחרר תשחרר
לא יכול להתאפק

תשחרר תשחרר
תסתובב ותטרוק את הדלת
לא אכפת לי
מה הם הולכים לומר
תן לסערה להתקדם.
הקור לא הפריע לי בכל מקרה

מצחיק כמה מרחק
גורם להכל להיראות קטן
והפחדים ששלטו לי פעם
לא יכול להגיע אלי בכלל

הגיע הזמן לראות מה אני יכול לעשות
לבחון את הגבולות ולפרוץ
אין זכות, לא טועים, אין חוקים בשבילי,
אני חופשי!

תשחרר תשחרר
אני אחד עם הרוח והשמים
תשחרר תשחרר
לעולם לא תראה אותי בוכה
פה אני עומד
וכאן אשאר
תן לסערה להתקדם

הכוח שלי מתרוצץ באוויר באדמה
נשמתי מסתחררת בשברים קפואים מסביב
ומחשבה אחת מתגבשת כמו פיצוץ קרח
אני אף פעם לא חוזר אחורה, העבר הוא בעבר

תשחרר תשחרר
ואקום כמו שבר השחר
תשחרר תשחרר
הילדה המושלמת ההיא נעלמה
פה אני עומד
באור היום
תן לסערה להתקדם

הקור לא הפריע לי בכל מקרה!

מתי הם יבינו

שזה קשה

לא, צר לי אבל לא קל להעמיד פנים

יש אנשים שתפור עליהם, לתפור לעצמם את החיים 

לחיות בהצגה, או שבעצם "אשליה"?

לשקר לעצמך ולעולם שאני יפנה אליו והוא יאהב אותי כמו פעם,

למרות שאני אוהבת אותך

לך זה נגמר

בשבילך אני סתם,

הם אומרים

"את לא יכולה לדעת"

אה, כן?

תנסו להיות שעה במקומי

ואז תבינו

הַטְעִימֵנִי טַעַם שַׁבָּת...

כִּסּוּפִים

רְצוֹנוֹת טְהוֹרִים

יוֹקְדִים

מְפִיחִים חַיִּים

בְּגוּפִים, בַּאֲנָשִׁים.

אוֹר פִּתְאוֹמִי עַל כָּל פָּנִים

מִבַּעַד לַמָּסַכִּים

שֶׁהִתְלַכְלְכוּ בְּשִׁשָּׁה יָמִים

עַכְשָׁו מוֹפִיעַ אוֹר הַפְּנִים

שַׁבָּת.

כְּמוֹ נְשָׁמָה שֶׁל שָׁבוּעַ

רֶגַע שֶׁל רָגוּעַ

אֹשֶׁר נוֹבֵעַ

מִשְׁתַּפֵּךְ

מְנַקֶּה הַמְּלַכְלֵךְ

וְטַעַם פָּשׁוּט 

וְאוֹר שֶׁל תְּמִימוּת

וְחִיּוּךְ וְחַיִּים

וּמָחָה ה' דִּמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים
נְצֹרֶנּוּ נָא כִּבְבַת
הַטְעִימֵנִי טָעַם שַׁבָּת..

עוד לילה, אני שוכב

רק בלילה אני חושב

מעליי הכוכבים

מסתירים במרחקים

 

איך פתאום אני צועק

את כל כולי, הפה שותק

אלוקים, אם אתה קיים

למרחק אני לא מותאם

 

אולי תבוא קצת ללטף

להסביר ולחייך

לענות לשאלות

אני חייב את התשובות

 

תגיד כבר מה אתה רוצה

מה היה ומה יקרה

מה צריך בי לעשות

כדי ששוב אוכל לחיות

 

רק תגיד גם בשבילך

הכי חשוב זה השמחה

החלומות והחיים

שאתה אוהב ללא

תנאים

 

רק תדבר אליי

אלוהים 

תדבר

 

באותו בוקר נחמד באביב
כשענן מטייל מעל ראשנו סביב
יצא עם תרמילו בשדות לטייל
כובעו על ראשו ובידו  המקל

 

ופתאום הוא ראה אותה
ופתאום הוא אהב אותה

 

שערה על ראשה גלש
בעדינות אליה ניגש
קלות קד הוא קידה
ושילב ידו בידה

 

 

לפתע רעם ברק קרעו את השמיים
והיא על מיטתה עצמה את העיניים
המוות אותה בקסמיו הוא שבה
עוד בטרם נפרדה היא מאהובה

 

ופתאום הוא לקח אותה
כך המוות לקח אותה

 

שערה על הכר גלש
ברעד אליה ניגש
בעניו דמעה עמדה
ובידו, דממה ידה

 

 

מיד הרגיש הוא כל כך עצוב
כך הוא עמד שם בודד ועזוב
להיות איתה היה כל מבוקשו
אז גמר בליבו לשלוח יד בנפשו

 

כל כך הוא  רצה אותה
אם  לא חי אז מת איתה

 

על פניו חיוך נרגש
שמח לקראת המפגש
נפשו נופפה בידה
ונפרדה מהגוף בקידה

 

 

נפשו עלתה לשמיים בטיסה 
מקומה ברר עם מלאך בכניסה
"תודה" נרגשת בשקט מילמל
ולצאת לדרך מיד הוא מיהר

 

ופתאום הוא ראה אותה
וכמו תמיד הוא אהב אותה

 

למרות שהיה כבר מותש
בריחוף הוא אליה ניגש
לקראתו היא קדה קידה
ושילבה יד אחר בידה

 

 

 

 

(השראה מהספר "שלושה בסירה אחת"

 

 

אאה, ויש גם כלב)

לוּ לֹא הָיִינוּ בּוֹעֲטִים בּוֹ,
מְשַׁלְּחִים אֶת הָרֹעַ הָאָפֵל לֶחָפְשִׁי,
לִפְגֹעַ בּוֹ,
הוּא לֹא הָיָה בּוֹדֵד

לוּ הָיִינוּ עָפִים עַל כְּנָפָיו,
הַקְּרוּעוֹת
הפצועות כָּל כָּךְ
וּמְלַטְּפִים אוֹתוֹ בְּחֹם,
לֹא הָיִינוּ (אֲנַחְנוּ) בּוֹדְדִים.

(הַכְּאֵב)

האם הזבוב מתפלל?

האם בחליל הוא מחולל?

ואיזה בכלל דברים הוא מעולל?

רק על הקיר תלוי בק-ל

מפלל משורר 

תתעורר

את ידיו בציפיה ממולל

שתשים לב אלי

ובבקשה שים לב לתקוותי

לחטוף עוד פיסת חיות מזיו פניך

אני מעצבן? הודיעני את דרכיך!

שאדע לזמזם בדיוק כרצונך

אבל כן אפריע את שנתך

שתופיע עלי ברחמי אור פניך

 

איך זבוב מתפלל?

עומד על רגליים אחוריות?

משתוקק לדעת אותיות?

מוצץ עד זוב דם, בגסות

את טיפת החיות

 

אלוקיי

שים לב לנואשות פניי

הנני לפניך כזבוב.. 

הודיעני נא את דרכיך

להוציא להוציא
כמו להקיא את הכל-
מהר
מהר מהר,בטיל,
לפני שאני אחזור למה שהיה פעם.
"צריך לשטוף את הבית",היא אומרת ואני חושבת-"צריך לשטוף את הלב".
חתיכת עוגה ותפוח,הזה של החצי,הכוונה לרבע תפוח ומלא מלא מים כי זה אמור להשביע אבל איך את רוצה שנעשה אחכ כפיפות בטן?
"הגוף צריך להיראות יפה",היא אומרת ואני חושבת-"הנשמה צריכה את היופי".
ואז שתיקות ואז שוב שתיקות ואת מציירת לעצמך על הדף כמה נקודות קטנות ומהנדסת אותם בעזרת קווים לצורת לבבות קטנים בצבע לא מוסבר מהקופסה של המכשירי כתיבה בחדר שלה.
מי אמר שלב חייב להיות רק לב גדול?
אוך וכמה שטויות את מקשקשת.זה נורא וזה רע.
הציפיה הזאת,הציפיה.
אבל בלי ציפיה אין את הרצון לגאולה ואין את ההכנה אבל המ אבל.
אז בוא נלך יחד עם שרוואל ושרשרת צדף וחולצת טישרט אדומה של איזה מתקן שמירה בגבעה בשומרון,ניתן ידיים אבל גם נגרום ללב להפסיק לצפות כי זה כואב לצפות,תאמינו לזאת עם השרוואל שאומרת לכם.
היא נהנת,הזאת עם השרוואל.
היא פשוט לא מצפה מידי.
זה כואב לה לצפות.מאנשים.מהסביבה.
אבל טוב לה גם לפעמים להיות רק איתו,לדבר עם הכלב בשפת הכלבים ולרוץ אחריו,ככה בים הפתוח על החוף באשדוד,עם בוקסה ניידת שנמצאת בכיס,בלי שאף אחד יראה.שאף אחד לא יצפה מימנה שהיא תפעיל גם בשבילו שירים.
ואני כותבת מבולגן אבל אין לי כוח לסדר את הדברים ואת התחביר בקטע.
מה זה משנה אם כתבתי עלי או עליה ולפעמים היא.
העיקר שאני מבינה את מה שרציתי לכתוב ולפעמים,זה רק מה שצריך.
וצריך גם להטעין את הלב.
שלא יצנח,
שלא יתמוטט בכלל אחרי כל משפט קטן שאומרים לו.
הוא צריך למתן ציפיות,זאת העבודה שלו,באיזון,בהכוונה.
ואני אחרי ספורט וצריכה להתקלח אבל אין לי כוח להתקלח בעצם אני מאוד רוצה להתקלח אז לאמשנה.
ביי.

"סוד יופיו של המדבר,
שהוא צופן אי-שם בחובו
מקור מים חיים..."


סוֹד יָפְיוֹ - שֶׁקַּיָּם בּוֹ הַטּוֹב
חָבוּי מִן הָעַיִן
אַךְ נִמְצָא בִּי קָרוֹב
כְּמוֹ מַבָּט בָּעֵינַיִם
מֵאָדָם שֶׁאוֹהֵב
לֹא נִתָּן לְמִשּׁוּשׁ
אַךְ שׂוֹרֵט אֶת הַלֵּב

וּמְעַט אוֹר
בְּתוֹךְ כָּל הַחֹשֶׁךְ
קוֹרֵא לִי לַחֲזֹר
לְחַפֵּשׂ אֶת
עַצְמִי

סוּפַת חוֹל בַּמִּדְבָּר
רִגְשׁוֹת אֹבֶךְ
שָׁחֹר
מוֹסִיפִים קְצָת הִלָּה
בִּכְאֵב תְּהוֹמִי

וּבְתוֹךְ אֲבַדּוֹן
בַּמִּדְבָּר שֶׁל הַלֵּב
נִמְצְאָה בְּאֵרִי הַקְּטַנָּה
טוּב מִתְפַּשֵּׁט
שֶׁמְּרַוֶּה אֶת נַפְשִׁי
וּמֵסִיר מִלִּבִּי עֲנָנָה

אתם בטוחים שהתקדמתם
שאתן אחרי
שזה כבר לא נוגע
לא כואב
לא פוגע יותר..
ואז בא איזה חץ
חץ טועה של ציד חובב
ופוגע לכם ישר
ועמוק בלב?
מכירים את זה??
מכירים את זה שפתאום אתה מרגיש שוב כמו בן שמונה
מול הסיטואציה הזו?
מכירים את זה שפתאום הכל צף
דברים שנתת מודע כבר שכח
פתאום נשלפים לך כמו אלבום תמונות בלי סדר?
וכל דמעה יורדת שוב
וכל כאב מכאיב אותו דבר
וכל פעם..
כל פעם השבר הזה של נקודת ההתחלה
למרות כל המאמץ
וכמה שהשתנתי
אני פתאום שוב הילדה הקטנה מבית וגן
שלא יודעת איך להתמודד
ותכלס
לא יודעת אם כדאי...

One day I'll release him
from prison of pain
I will let my heart love
I will silence the brain

Then he will trust you
He will let you feel
He will let you to stroke him
Just to prove that he's real

Prove that he's breathing
And throbbling for years
Just waitting for someone
To murder the fears

חיים באמונה 

לא מסוגלים לחשוב

הולכים בדרך הסלולה

מפחדים לכאוב

 

לומדים למה ומדוע

הם לא יכולים לשאול

מבחוץ הכל בטוח

מבפנים רק ריק גדול

 

אם אני חושב אני קייים

איך אנשים לא קיימים

אם חשב הוחזק כפרן

חיים קלים לא מורכבים

 

איך אפשר להיות בטוח 

שתמיד אתה צודק

אם תמיד את כל השאר

אתה ישר

מוחק?

אהובה שלי,
הגיע הזמן שלך לחיות
אני כאן,
הלב שלי צוהל לקראתך , רוצה לחבק אותך
ושלא תלכי לי עוד לעולם
עכשיו את יכולה להיות את,
אין לך ממה לפחד,
הדמעות השקופות שלך נדמות בעיניי לטיפות מים זכות ויפות,
אני רוצה לאסוף את דמעותייך אליי ,
לאגור אותן בים המופלא,
של הכאב,
לשמור עליהן חזק
עד שיגיע היום הזה בו את תסתכלי עליהן
ותדעי שאת יכולה להכל
שאין כוח חזק ממך
אם רק כנפייך תפסקנה להיפצע
על ידייך,
אם רק תעופי ,אל עצמך
את יכולה, להכל
עינייך רבות הגוונים, של הכאב
נדמות בעיניי לאיש שיבה
עם זקן לבן ועמוק כגלי הים
וטהור כשמלת כלה
הרשי לעצמך להרפות את המתח,
לחבק
להאמין באהבה
ולא לסגור עוד בפניה את הדלת
את שומעת אהובה שלי,
שתדעי שאין כמוך
את אחת ויחידה.

יוֹם אֶחָד הִיא תינצל
מִיָּם הַכְּאֵב
הַחוֹתֵךְ אֶת הָאֵיבָרִים
הִיא תִּבְקַע לָהּ
מִכְּלוּב הַמָּוֶת
וְתִשְׁפֹּךְ עַל הָעוֹלָם הַפָּצוּעַ
אַבְקָה קְסוּמָה
יוֹם אֶחָד הִיא תָּעוּף לַדְּרוֹר
כְּצִפּוֹר יפהפייה ומרהיבת עֵינַיִם,
הָאַהֲבָה.

אני ממש ישמח!!

אַתָּה יָכוֹל
לָלֶכֶת
לַמָּקוֹם הַהוּא
(הַשָּׁחֹר)
רַק כְּדֵי שֶׁאֲנִי
אוּכַל
לָרוּץ לְשָׂם
וְלֹא לַעֲצֹר
אוֹתְךָ
שְׁנִיָּהּ לִפְנֵי
הַסּוֹף.

עיניים כואבות
מבכות את לכתך
ואתה שוכב כאן מחוייך.
אנשים ישארו כאן לבטח
להינחם על מותך,

ואתה מתבונן כמלאך.
לבבות נשברים  בצרחות.
כי אתה את שלך עשית.
בבור שבארץ
את גופך הטמינו
ואת סודיך בעצמך כיסית.
הגעת מוכן
לאן שהגעת
היית מוכן להכל.
את רוחך לא הקרבת,

נשמתך במרום,
אבל השארת אחריך שכול.

תמונה מחוייכת

נוספה למדף.

זיכרון של המעט שהיה.

ואתה מלמעלה

ממשיך ונלחם,

על ארצנו האהובה והיחידה.

אהבה?
מה אתה יודע בכלל
כלום
אתה לא יודע כלום
אתה לא מבין בזה
ואיך האהבה הזאת של התרבות הזאת
נקראת אהבה בכלל
איך לוקחים את הדבר הכי טהור ועדין וקסום
והופכים אותו לדבר הכי בוטה
ומגעיל
וחיצוני
כמה חיצוני
אל תגיד לי כלום
עכשיו תקשיב
כשאתה רוצה אותה
ששערה החלק או הטלטלים היפיפיהים
גולשים אחורה באצילות
אתה לא רוצה אותה
כשאתה מדמיין אותה
יפיפיה
כמו אשתו של
אתה לא מדמיין אותה
אתה מדמיין
אז תפסיק
תעצום עיניים
ששש
עכשיו שקט
תעצום
ותשמע אותה באמת שלה
בחוסן ובעדינות הנפשית
תקשיב איזה עולם פנימי יפיפה היא בנתה
במאמץ
כמה אמונה יש בה
כמה רצון
והתמסרות
ופשטות
תראה כמה
לא בעצם תקשיב
כמה פשטות יש בה
כמה אהבה לעולם
תדמיין את הנפש פנימה
תפסיק
תפסיק כבר עם החיצוניות הזאת
זה גם יבוא
אבל קודם
תוציא את המושגים
שהתרבות השקרנית הזאת הכניסה והמציאה
אהבה
זה בכלל לא מה שהיא אומרת
אהבה
זה בניין
זה כיסופים
זה מאמץ
ועמל
ושמחה
ושיתוף
וויתור
כן, קשה לה לתרבות הזאת אבל אהבה זה וויתור
לא וויתור על עצמך וויתור עך עודף מקום
כדאי לך
זה מרזה
אהבה זה קודם כל פנימיות
ורצון
ושאיפות
וכוח
לבנות
אז תקשיב לה
באמת
נכון שהיא יפיפיה?

אַתָּה זוֹכֵר
שֶׁשָּׁתַקְתִּי
כָּל כָּךְ הַרְבֵּה רְגָעִים
זוֹכֵר
שֶׁשָּׁקַעְתִּי
אֶל תּוֹךְ הַגַּעְגּוּעִים?
זוֹכֵר שֶׁצָּרַחְתִּי
לְאֶלֹהִים
שֶׁיִּהְיֶה כְּבָר טוֹב
וַעֲנוּ לִי
רַק הָהֵדִּים?

יֶלֶד
לִפְנֵי שֶׁבָּא הַבֹּקֶר
תִּדְרֹךְ עַל הַמְּדוּרָה
לֹא הוֹלְכִים לִישֹׁן לִפְנֵי
שֶׁמְּכַבִּים אֶת הַבְּרֵרָה

יֶלֶד
אַל תִּסְתַּכֵּל עָלַי כָּכָה
מְסֻכָּן לְךָ לִבְעֹר
חַכֵּה חַכֵּה
אוּלַי תִּלְמַד מָתַיְשֶׁהוּ
לִבְחֹר

בֵּינְתַיִם יֶלֶד, עָשָׂה טוֹבָה
כַּבֵּה אֶת הַמְּדוּרָה
מְסֻכָּן לָלֶכֶת לִישֹׁן
כְּשֶׁאֵשׁ דּוֹלֶקֶת בַּזִּירָה