רוצה שיקשיבו לי למה שיש לי לומר,
רוצה שיקשיבו לי למה שיש לי להגיד,
רוצה שיקשיבו לי למה שיש לי לספר,
רוצה שיקשיבו לי על מה שיש לי לדבר,
אבל אני רוצה שרק יקשיבו,
ושלא יתנו תמיד עצות ,
ושלא יאמרו תמיד חוכמות,
ושלא יגידו תמיד הערות,
שפשוט יקשיבו לי,
שיתנו לי לפרוק את הלב,
שיתנו לי לספר על הכאב,
שיתנו לי רק לרגע את ההקשבה,
שיתנו לי את תשומת הלב רק לדקה,
שפשוט יתנו לי אוזן קשובה,
בלי עצות והוכחה,
שפשוט ילמדו להקשיב
מבינה אותך ממש
אני אוהבת מאדד את סגנון הכתיבה שלך...
דפיקות לב.
מי זה שדופק שם,
מי זה שכואב
שדואב שמחפש
שרק רוצה לצאת.
מה זה שמזכיר לך
שאת צריכה לעצור, להירגע
לנשום נשימה עמוקה
ולצאת, אפילו לדקה.
מי הוא שמקשיב, שחושב
ששומר הכל
מחזיק שלא ייפול
ואוהב, וצוחק, וכואב
ודואב, מתאכזב
מסרב שתשכחי
הוא רוצה להזכיר לך,
שהוא כאן, מלבלב.
התגובות שלך ממש מחממות❤
רק שלא נשכח כמה שבריריים אנחנו,
כמה קטנים ונואשים.
כמה חיים יכולים להיגדע ברגע,
איך יכולים להימחק אנשים.
נמחקים מבחוץ,
נמחקים מבפנים
נעלמים מעל פני האדמה.
אנשים הולכים, מתפוררים מבחוץ
אנשים נעלמים מהנשמה.
היא עוברת לפנימיה,
לא כי רעה לה בכיתה,
לא כי רעה לה עם המורה,
בגלל שרעה לה עם המשפחה,
תמיד היא רבה עם ההורים,
תמיד היא צועקת על האחים,
תמיד היא חושבת שאותה פחות מחשיבים,
תמיד היא בוכה שרע לה בחיים,
היא כל כך אוהבת תחברות,
היא כל כך אוהבת תבנות,
היא כל כך אוהבת תמקום,
שממש לא בה לה לעזוב,
אבל
היא כל כך סובלת במשפחה,
היא כל כך סובלת בביתה,
היא כל כך סובלת עם האחים,
היא כל כך סובלת עם ההורים,
שאין לה בררה,
היא תעבור וזאת עובדה,
ולי רק נישאר לאחל,
שישמרך הקל.
ויש לי גם חברה כזאת, כמה שזה עצוב !!!
יושבת בבייביסיטר
מקריאה סיפור
ועוד אחד
ועוד אחד
הם מספרים לי על הגן
על היום הולדת מחר
על מה הם עשו בצהריים
על הדודים משבת
על המקום שאבא ואמא נסעו אליו
על השכנים
על הציורים שהם ציירו
ואני רק מחכה שילכו לישון
שיהיה שקט
באתי עם תוכניות
יש מחר מבחן
צריכה ללמוד
לעשות שיעורים
לא משעמם לי
ואז הם הולכים למיטה
מקריאה סיפור אחרון
אומרת איתם שמע ישראל
והם נרדמים
אני עדיין לידם
מפחדת שיקומו פתאום
ואז אני שומעת
בהתחלה אני שומעת את השקט
אח"כ את החתול שעובר בחוץ
ואז את המזגן שעובד
ובסוף את הנשימות שלהם
של הקטנים
הנשימות השקטות
בלי טרדות
רגועות ושמחות
וזה מה שחיכיתי לשמוע
את הנשימות הקטנות
למרות שזה לא באמת שקט
והדמעות מתחילות לרדת
אני גם רוצה כבר לנשום נשימות קלילות
בלי כובד של לימודים
של חברות
של משפחה
של חניכות
של מדריכות
של שכנות
רק לנשום
בשקט וברוגע
ממש יפה.דמעה שקופהאין דרך להימנע מזה,
ספונג'ה עם קוקו גבוה
ומזרחית ברקע יוצא יותר נקי
דמעה שקופהאיכסה מזרחית
שוטר: שתית?
אני: לא
שוטר: אז למה הינשוף מראה שכן?
אני: חחח מצחיק. אתה מאמין לי או לציפור?
נ.ב. ברכות לרגל החלפת החתימה.דמעה שקופהאחרונההיא לא רוצה הרבה
רק שיאמינו לה
שיאמינו שבאמת כואבת לה הרגל
שזה לא סתם תירוץ
שהיא באמת לא יכולה לשבת על הרצפה
כי אז המצב מחמיר
שאסור לה לרוץ
וזה לא מעצלנות
היא רוצה שיפסיקו לצחוק עליה
שהיא לא מגיעה לטיולים
שהיא לא משתתפת בשיעורי ספורט
שהיא לא יכולה לעלות ולרדת כמה שמתחשק לה
שהיא לא יכולה לרוץ לאוטובוס
שהיא כל רגע עוצרת לנוח
היא רוצה לעשות הכל
להיות משוחררת מהעול הכבד הזה
להיות משוחררת מהכאבים ברגל
אבל עכשיו
היא רק רוצה
שיאמינו
עצלן עושה הכל מהר.
עצלן אמיתי עושה הכל לאט כדי שיהיה לו הרבה זמן לא לעשות כלום.
אני מניחה שלפחות רוב מי שכותב נפגש לפעמים בתקופות 'חסומות'-זמנים שהרבה יותר קשה לכתוב ופחות מרוצים ממה שיוצא...
מה אתם עושים שאתם נתקלים ב'מחסום' כזה?
להביע את מה שרציתי להעביר בתוך השיר, אז צריך לפעמים לתת כמה ימים ופתאום תהיה לך איזה הברקה
לפעמים צריך להשתחרר ממגבלות ה"מה יגידו", ופשוט לזרוק מילים על הדף, בלי לחשוב אם הן יצאו מסוגננות ויובילו לשיר/סיפור של ממש.
לפעמים אפשר להיעזר במקורות השראה - קריאת שירים וסיפורים של אחרים, צפייה בסרט אפילו, לשמוע שיעור תורני כלשהו להבדיל, או ללמוד בעצמך משהו (ממליצה על תנ"ך - כמות הסיפורים והשירים שנמצאת שם היא עצומה. גם בגמרא אפשר למצוא לא מעט סיפורים).
ולפעמים צריך להחליט שלא משנה מה - בכל יום אני כותב/ת משהו. שמעתי על משוררת שכל יום כותבת שיר. פעם לא הבנתי איך היא מסוגלת, עד שלקחתי על עצמי לאחרונה כתיבת סיפור יומי (על-פי מתווה מסוים). ב"ה זה הולך לי מצוין, ואני מקווה שזה ימשיך כך לפחות עד סוף הפרויקט. ושאחר-כך אשכיל לבחור בפרויקט חדש כזה...
דמעה שקופה
אין כמו יום שישי. השירים ברדיו
ריח האוכל שממלא את כל חלל הבית
וצעקות של אמא 'נמאס לי מכולכם
אף אחד לא שם יד לעזרה בבית הזה!!'
שלווה
דמעה שקופה1. איזו מהטענות הבאות שקולה לטענה- אם לבוב יש ספוג מכנסיו מרובעים?
(1)רק אם מכנסיו מרובעים לבוב עשוי להיות ספוג
(2) רק אם לבוב ספוג מכנסיו מרובעים
(3) אם לבוב מכנסיים מרובעים יש לו גם ספוג
(4) רק אם לבוב אין מכנסיים מרובעים עשוי לא להיות לו ספוג
רק יודע שיש שם שלב של שאלות הגיון. כמו ששאלת לגבי האמהות פחות או יותר.
1. מה מהבאים יסתור את הטענה: "אין ברווזים שאינם צהובים"?
(1)אין ברווזים צהובים
(2) יש ברווז שאינו צהוב
(3)יש צהוב שאינו ברווז
(4) אין צהוב שאינו ברווז
mp3חבל שאת נגררת אחריהם,
המורה אומרת,
חבל שאת הולכת איתם,
המורה משתפת,
זה לא מתאים לך,
המורה תגיד,
זה לא הולם אותך,
המורה תסביר,
למה נגררת אחריהם,
היא שוב תשאל,
למה הפרעת איתם,
היא שוב תאמר,
למה תמיד זה ככה,
למה תמיד חושבים שנגררתי,
למה תמיד זה היה הערה עם אנחה
למה תמיד חושבים שהושפעתי,
למה הם חושבים שאין לי רצונות משלי,
למה הם חושבים שאני לא אחרית על עצמי,
למה הם חושבים שאני מושפעת חברתית,
די זה נמאס לי,
יש לי רצונות,
יש לי ירידות,
יש לי אחריות,
יש לי אישיות,
תודה ❤❤
הכי עוזר שפוט מבינים❤❤
אמןןןןןן 🤭🤭
ממש יפה, מרגש, עצוב, באמת ממש יפה .
אחותי את כותבת מושלם ❤
ממש יפה!
ממש יפה ומרגש❤
אין לי פה מקום
מדחיקה שוב חלום
מעבירה עוד יום
וכבר לא יודעת מה נכון
הכל נראה מושלם
כשבפנים הכל רקוב
החיוך המטומטם שציירתי על הפנים
לא מראה כלום
איזה שקרנית אני
איזה שמחה ואיזה נעליים
ואני כל כך מנסה
באמת, אבל תמיד יש את מי שיהרוס
אז אני מעדיפה פשוט לא לחשוב
להוציא הכל בלכתוב
נמאס כבר מההיא ששופטת
ומההוא שמדבר
רוצה כל כך להיות אני
בלי המסיכות
מה כבר ביקשתי
פשוט להיות
