פורום פרוזה וכתיבה חופשית (עמוד 214)

זה הקטע הראשון שאני מפרסמת כאן; אם לומר את האמת אני קצת מתרגשת וחוששת, כי בדרך כלל אני לא משתפת אחרים בכתיבה שלי. אני מקווה שזה החלטה נכונה עכשיו 

(אני תמיד מפחדת שלא יבינו את מה שבאמת מסתתר כאן, ויותר מזה אני מפחדת שכן יבינו)

תִּקְוַת הַמַּעְיָן שְׁזוּרָה בָּהּ

כְּחוּט שָׁנִי הַמּוֹבִיל אֶת הַחֹפֶשׁ אֵלֶיהָ

וְאֵשׁ הַפּוֹעֶמֶת כְּקוֹל רִשְׁרוּשׁ הָרוּחַ

פּוֹתַחַת עֲבוּרָהּ חַלּוֹנוֹת שֶׁנִּרְאוּ שְׁקוּפִים.

הַחִיּוּךְ הַצּוֹהֵל, הַמַּקְשִׁיב, שֶׁתָּמִיד דּוֹהֵר לְפָנֶיהָ

לֹא מְרַמֵּז עַל חוֹמָה בְּצוּרָה

עָלֶיהָ

בְּנוּיָה טִירַת כָּסֶף

וּבָהּ

הִיא יוֹשָׁבֶת.

וְרַק כַּאֲשֶׁר תְּשַׁלַּח בְּסוֹדֵי סוֹדוֹת

אֶת מַה שֶׁהָעוֹלָם לֹא יוֹדֵעַ

הָאָחוֹת הַקְּטַנָּה-גְּדוֹלָה תַּעֲבִיר אֶת יָדָהּ דֶּרֶך

הַמַּיִם הַקְּרִירִים הַפּוֹעֲמִים.

הַחִיּוּךְ יִבְקַע, מִתּוֹכָהּ

שִׁירָה חֲדָשָׁה

הַלְּלוּ י-ה

המח נווד במחשבותיו

הלב נווד ברגשותיו, מבולבל ותוהה

הגוף שלה מניע את הרגליים

הולך סחור סחור, הלוך חזור

הרגשות שלה משתוללים, נעים ונדים כנוודים

נווד אין לו מקום

וכך גם היא

ביתה אינה באמת שלה

רגשותיה אינה נתונים לאחד

ליבה משתולל בעוז

מתרגש מכל מחווה קלה

היא הפכפכה אין ספק

אבל נפשה יציבה מאד

בריאה מאין כמותה

נורמלית כ'כ עד שגעון

גוש עולה לה בגרון

הלב שלה, אין לו מקום

תמיד מעניין להסתכל על תמונה ולראות בה את הדברים הקטנים, הרגל שדורכת על פרח, החיוך המעושה, כנראה.

תמיד יהיה איזה משו אחד קטן שבטח אף אחד לא חשב במיוחד לצלם אותו, והנה הוא הצטלם. הוא הונצח באיזה תמונה עם איש גדול וחיוך רחב שתהיה תלויה על המקרר או בארנק.

תמיד מעניין לחשוב על האיש שעמד בצד השני וצילם, אולי הוא חייך תוך כדי. הסתכל על החיוך המעושה, שאולי היה בו גם שמץ של אמת, ונדבק. וכך הם עמדו דוממים כמה שניות. חבוקים בדומיה מחוייכת מעושה שתשאר לנצח.

אבל ממש לעיתים רחוקות יוצא לך לראות תמונה ואתה לא רואה שום דבר בה חוץ מחיוך טהור ואמיתי, אתה לא רואה את האבנים המלוכלכות, את הפרח הנבול או את הכלב שרץ מאחור. אתה לא חושב על מי צילם ואיך הוא נראה ומה הוא חשב בדיוק או מה היה שניה לפני שנלחץ הכפתור האדום או שניה אחרי.

אתה פשוט נשאב לחיוך של קסם. תמונות כאלה שכמעט תמיד צולמו בלי שלמחייך היה מידע שמצלמים אותו והוא בדיוק השיג משהו שהוא נורא רצה, או הגשים איזה חלום.

אולי הוא אפילו ממש מזיע והמדים שלו רטובים והוא מניף גבוה דגל

מדינת היהודים

ואתה לא רואה דגל. ולא יהודים. אתה רואה חיוך של משמעות.

והתמונה זוהרת.

"הרשת נועדה לתפוס את הדגים, תפסת את הדגים - אין לך צורך ברשת.

המלכודת נועדה לתפוס את הארנב, תפסת את הארנב - אין לך צורך במלכודת.

המילים נועדו לתפוס את המשמעות, תפסת את המשמעות - אין לך צרוך במילים."

(גידי גוב)

פשוט יפהפה

אֲנִי
עָמֹק 
עָמֹק כַּתְּהוֹם
מִסְתְּרֵי לִיבִּי
לְעֵמֶק חֵקֶר יֵשׁ לָרֶדֶת 
הַיֹּפִי, הַזֹּהַר שֶׁל הַסִּבּוּךְ
זֶה לֹא אֲנִי

וְזֶה נִרְאֶה יָפֶה נָאֶה שָׁוֶה גֵּאֶה
עָמֹק מִי יִמְצָאֵנוּ
וְרָחוֹק מִי יְשׁוּרֶנּוּ
הַלֹּא אִישׁ לֹא יְבִינֶנּוּ
אֶת כָּל הָעֹמֶק הַשּׂוֹרֵר בְּלִבֵּנוּ
הַלֵּב שֶׁלִּי וְשֶׁלִּי וְשֶׁלִּי
אֲבָל זֶה לֹא אֲנִי

זֶה עַצְמִיּוּת כֹּחַ עָצְמָהּ
לַדַּבֵּר נוֹגֶה וְעָצוּב וְקָשָׁה
וְיֵשׁ שֶׁזֶּה נִרְאֶה אֲפִלּוּ קְדֻשָּׁה
אֶבֶן כְּבֵדָה עַל לִבִּי 
כִּי אַל תִּתְעַלֵּם מִמָּה שֶׁבְּקִרְבִּי
אֲבָל זֶה לֹא אֲנִי

הֵיי
אֲנִי יוֹדֵעַ מִי אֲנִי?
כֵּן
אַתָּה פָּשׁוּט
אוֹר שֶׁל תְּמִימוּת
שִׂמְחָה וְאוֹרָה
זוֹ בְּרִית הַמִּלָּה
נְשָׁמָה

כשאני אמות, אני מקווה שאני אמות ממש מוקדם

בבוקר שאני לא אצטרך ללכת לעבודה סתם

:/

כְּשֶׁהִרְחַקְתִּי אֶת עַצְמִי

הַרְחֵק אֶל תּוֹךְ לִבִּי

הַרְחֵק מִכֻּלָּם

מָצָאתִי מִנְיָן בְּלִבִּי

עוֹמֵד בִּתְפִלָּה

לַתְּפִלָּה מָה זוֹ עוֹשֶׂה לִי

תְּפִלַּת צְרָכַי? הַיִּתָּכֵן?

וְאַתָּה אַיָּה אֵיכָה

אַחַי רֵעַי

בַּצַּר לִי קָרָאתִי

בַּצַּר לְךָ שִׁוַּעְתִּי

בַּמֶּרְחָב אוֹדֶה שִׁמְךָ הַשֵּׁם כִּי טוֹב

מִשְׂגָּב לָנוּ

אֱלֹקֵינוּ וֵאלֹקֵי כֻּלָּנוּ

כשאלפרד ומארק המציאו את הפצפצים, הם עוד לא ידעו למה הם יכולים לשמש, והם ערכו רשימה של 200 רעיונות לשימוש בפצפצים. הנה קטע מתוך שיחה שלהם.

אלפרד: מארק

מארק: מה?

אלפרד: כלום.

מארק: מה כלום?

אלפרד: כלום, אולי נעשה עם הפצפצים כלום.

מארק: למה זה מועיל?

אלפרד: כלום.

מארק: לא הבנתי, נעשה עם הפצפצים, כלום, בשביל כלום? למה כלום צריך שנעשה בשבילו כלום? הוא בעצמו כלום!

אלפרד: כדי שיארחו לו לחברה.

מארק: לא הבנתי...

אלפרד: יענו, אם משעמם לו, והוא רוצה כמה חברים כלומים כמהו, אז נעשה בשבילו כלום עם הפצפצים!

מארק: זה רעיון טוב, אני רושם, כלום בשביל כלום.

רגע אבל אלפרד, מה יצא לנו מזה שנעשה כלום בשביל כלום?

אלפרד: כלום.

מארק: אבל אנחנו לא צריכים כלום, כלום צריך כלום!

אלפרד: נו, אז נוכל להביא לו את הכלום שיצא לנו מזה מזה, ואז יהיה לו עוד אחד!

מארק: אבל מה יצא לנו מזה שנביא לכלום את הכלום שיצא לנו מהכלום שהבאנו לכלום בגלל כלום?

אלפרד: כלום!

מארק: לא לא לא, זה לא טוב, ככה יהיה יותר מדי כלומים בעולם, ולא יישאר מקום לכלום!

אלפרד: מה אכפת לך שלכלום לא יישאר מקום, לא מספיק השתלטו על העולם בגלל הפצפצים שלנו הכלומים האלה, עכשיו גם מקום הם מבקשים!? יאללה יאללה, שילכו לחפש ת'חברים שלהם, גם כן הכלומים האלה!

מארק: אבל אלפרד

אלפרד: מה?

מארק: עוד לא עשינו להם חברים כלומים מהפצפצים, אז איך הם יחפשו אותם?

אלפרד: נו, אז אתה רואה? תרשום כלום בשביל כלום, ואז כשהכלומים ישתלטו על העולם, יהיה להם חברים, והם ילכו לחפש אותם, ואז יהיה קצת שקט!

מארק: וואלה, זה רעיון, אבל יש בעיה במחזור הסיבובי הזה שלך.

אלפרד: מה?

מארק: אין כלום, כי לא היה כלום, ולא יהיה כלום!