הרגע הזה שזה כל כך מרגש שזה כבר כואב,
הידיים רועדות ורק בקושי אני מצליחה להקליד,
אני לא אמורה להתרגש.
כי הוא הכאיב לי.
כי הוא עשה ממני סמרטוט.
כי זה לא מגיע לו.
ההתיחסות הזאת, האוהבת.
למה בחייאת למה? למה אני אוהבת אותך כל כך?
אתה גרמת לי לאהוב אותך זה הכל באשמתך!
אז למה אתה עושה את זה?
למה לגרום לי להתרגש כאשר שנייה לאחר מכן אתה תמחוץ אותי?
ואני ייתכווץ, ויכאב לי.
אבל במקום שלא תמחץ,
עדיף שפשוט תאהב.
תודה על התגובה נשמה
איבדנו שליטה על הכל
חשבתי אתה ילד גדול
אבל התנהגת כמו תינוק
העיקר להאשים
אחרי כל הניסיונות להרשים
הכל התגלגל בלי מעצורים
זה הגיע אפילו להורים
נתקפתי באלם
והלכתי אחורה שלושה צעדים
ורציתי להעלם
כל כך פחדתי
והמציאות העגומה
בכלל לא נעלמה
היה לה נחמד להשאר
וניסתי להתגבר
אבל כלום לא עזר
הכל נשאר אותו דבר
עד שכוחי נגמר
בס"ד
שוב אני הולכת לעשות ליל הסדר לבד. שנה שעברה זה היה קל, כי בדיוק ניסיתי את ירושלים, אחרי מלא זמן בבני ברק
שנה שעברה ישבתי לי עם עוגיות מצה עשירה, ( אוי ואבוי זה חמץ..אז הייתי הרבה פחות יראת שמיים) ופשוט אמרתי את ההגדה לעצמי והרגשתי שכייף לי, משוחררת כזאת, בגלל שאף אחד לא ידע שאני עושה לבד אז זה נתן לי כוח הידיעה שאף אחד לא יודע.
אמא חשבה שאני עושה באירגון "באשר תלכי" של גרושות, פחח..בכלל אין שם כאלה דברים. והגרוש שלי חשב שהלכתי לסבתא שלי. רק הוא לא ידע שהיא מזמן אלצהיימר ושלפני פסח היא התקשרה וצעקה עליי שאחזיר לה את ה מ פ ה של שבת. ואת הכיסוי למצות.
השכנים היו משפחה צרפתיה,החיה לה עם עצמה ולעצמה, והם גם היו בעלי הדירה שלי, ועליהם סיפרתי פה שנה שעברה , בקיצור- עשיתי לבד. והיה לי נחמד. קצת בכיתי כשהלכתי להביא את הקטן שלי מאבא שלו, בגלל שבכל זאת כאב לי שבעלי נטש אותי, אבל זה היה בכי מטהר כזה בתוך שכונה ירושלמית שהייתה ריקה,, היה זה ליל שימורים שקט ביותר, ומכל הבניינים נשמעו שירי ההלל ול"שנה הבאה בירולים". דביליים, שרים לשנה הבאה בירושלים והם בירושלים. סתם. זה מקינאה.
אז כניראה שהשנה אעשה שוב ככה, עם עצמי. עכשיו יש לי תירוץ טוב, קורונה. ואיזה מעצבן זה ששכחתי לקנות מצות. היום צריך לבוא אלינו כלב, במקום האוגרים, ואני הולכת לשלם עליו את כל הכסף שיש לי. ואני כל כך לא מתוכננת. אני פשוט בחורה הזויה ומטורפת. רק מקודם הייתי נשואה גאה ויפה מלאת ביטחון. איפה האישה המהממת הזאת ואיפה אני.
אלוהים, תרחם עליי. בבקשה.
עוד מעט 7 בבוקר. שוב הייתי ערה כל הלילה. לא נורא, זה מרגיל אותי לקראת ליל השימורים, אולי אליהו הנביא יבקר אותי, ויחדש לי חידושים עד הבוקר. ואולי זה יהיה ****, אך סביר יותר שאליהו הנביא יבוא מאהוב ליבי. הרחוק כל כך.
זהו אביגיל?
אני לא שווה כלום?
מה עם כל שיחות הנפש בהן עודדתי אותך שלא תישברי, כשאמרת לי כמה את רוצה לחבוק ילד, כמו שלי יש. ואת היית מתקשרת כדי לשמוע את האחיין המתוק שלך, ולקוות שאולי יום אחד גם לך יהיה .
ואז נכנסת להריון, ולא גילית לי. שמרת את זה בסוד , עד שראינו את הבטן שלך, וכאילו הייתי אחת מכולן- כל האלה שאת בעצמך התלוננת לי עליהן, שהן לא מתחשבות במצב שלך, שהן לא מעריכות אותך מספיק, ואני הייתי אומרת לך כמה שאני כן מעריכה אותך, ובאמת שמחתי כל כך שנפקדת.
כבר עברה לה שנה, ואת שותקת. מידי פעם, באירועים משפחתיים, את נזכרת לבוא אליי ולהגיד לי כמה שאני יפה, ואז את נעלמת עם התינוקי שלך תוך כדי שאת מנערת את פאתך החדשה , לכיוון חבורת הנשואות השחצניות והמלחששות סודות של בינו לבינה, לא, אסור לי לשמוע, זאת שיחה של נשואות, ואני סתם ילדה קטנה ,
זה בכלל לא קשה למצוא אותי באירועים חברתיים- את מחפשת את שבי? היא שם- הן תצבענה עליי כשאני רוקדת עם כמה ילדים קטנים ושתי נשים עם פיגור שיכלי או אוטיזם, או סתם קשות יום, שמצאו להן את הנפש התאומה שלהן- שבי .
אביגיל, לא התקשרת אליי מאז שהפכת לאמא.
בקושי ידעתי שילדת. לולי רוני אחינו המשותף שהתקשר לבשר לי, לא הייתי יודעת.
אביגיל, אחותי הקטנה. זאת שעקפה אותי, כבר בגיל 19, התחתנת בשידוך ואני הייתי עם שיער צבוע ומלא עגילים בחתונה שלך והתביישת בי. אז לא הסכמת שאצטלם עם כולם, אבל אחרי החתונה ידעת טוב מאוד למי להתקשר ולבכות על קשייך.
וכל הזמן עודדתי אותך:
באמת ובתמים
אחותי המוצלחת, היפה, המתוקה, שתמיד היו שואלים בפליאה- אביגיל זאת אחותך?! .....
אביגיל- המדריכה , המנגנת, הרקדנית, היוצרת, הכריזמטית, ודוגמנית העל.
אביגיל שלידה תמיד הרגשתי מגושמת. מטומטמת. סוג של בהמה.
כי אביגיל אחותי מעולם לא אהבה לאכול, גם לא עשתה בעיות, מעולם לא מרדה.
ועכשיו אני אחותך הולכת לעשות שנה שנייה ליל הסדר לבד.
ואת אפילו לא מתקשרת.
אבל תמיד תזכרי שה' איתך והוא מכוון לך את המסלול שלך בעולם ושולח לך את הכי טוב בעולם שיכול להיות לך, וגם אם זה לא נראה טוב- אז הכל לטובה!! יהיה בסדר בעז"ה, חג שמח!! 
ואני מכורה לכתיבה שלך
תמשיכיי
כשעמדנו מול הים
והבטחת לי שאתה תמיד תהיה
האמנתי
אבל שבוע אחרי
כבר לא היית
היית של מישי אחרת
מישי יותר יפה
יותר קורצת
פשוט יותר
אז הורדת לי את כל הביטחון
ניסתי לחשוב מה לא היה בי טוב
אני שמנה מידי?
אני מכוערת מידי?
אני לא מספיק טובה?
כנראה שהוא צודק
ואני סתם מגעילה ולא מספיק טובה בישבילו
ואני צריכה להוריד פרופיל
כל כך התגעגעתי
בלילות באת לי בחלומות
וצעקת.
את מכוערת ,שמנה ,מגעילה,
ואני..אני שתקתי
כי הסכמתי איתו
אני באמת שמנה מגעילה מכוערת ולא מספיק טובה
רציתי למות
כי הוא אפילו לא העיף אלי מבט
כשהוא עבר
עם החברה הדוגמנית החדשה שלו
הם רק צחקו בקול בכוונה כדי שאני ישמע
החלטתי להפסיק את הסבל הזה
אז הפסקתי הכל .
לגמרי.
גם את הנשימה.
יאללה מחכה.. 
וכולם פשוט יפים!!
זה כל כך נכון ועצוב..
אי וודאות.
חוסר אונים.
כגל המכה בי עשרת מונים.
פנינו לאן?
איש לא ידע
אך מותר לבקש לשאול לשתף?
בן לאביו יעריך ויכבד
ביקש פיתרון
חיפש תשובה
דרש, התחנן
אך אביו אינו מתפשר
נאלץ הבן לזלזל
להעיר את הלב
שישים, ויסתכל
האב אטום, משוכנע בצדקתו
הבן נואש
ידיו רפות
החבל מתחכך, הסיבים מתרבים
קשר נפרם
ומיטלטל מעל תהום
איש לא ידע
ואיש לא יתעניין
הרי הבן- כבר מזמן את החבל שחרר.
החבל מתנדנד לו מעל אותה תהום
עלוב הוא כעת, דל ויתום
סיביו מתנופפים
בן לאביו יבוז וילעג
והקשרים שנפרמו- מתהדרים ביופיים
הבן והאב
כבר מזמן לא שם
אך רוחם עוד נוכחת
מעיקה ושורפת
מסעירה את הצאצא
שספון במערה
ואמו- על שפת התהום שעונה.
התפהכו היוצרות
מושיטה האם את ידיה, דקות וצרות
והפעם- הן המתחננות.
|
אַתְּ פֶּלֶא
בְּמִלָּה אַחַת, וּבְשָׁלוֹשׁ הֲבָרוֹת
אַתְּ פֶּלֶא
בִּנְעִימָה שֶׁשָּׁכַחְתָּ וּבִשְׁנֵי קוֹלוֹת
אַתְּ פֶּלֶא
בְּאוֹר רִאשׁוֹן, בְּיוֹם טָהוֹר מַפְצִיעַ
אַתְּ פֶּלֶא
בְּדִמְדּוּם אַחֲרוֹן, שֶׁמֶשׁ כְּלָעַד תַּשְׁקִיעַ
אַתְּ פֶּלֶא
בְּצָהֳרֵי יֶגַע, בְּלֵאוּת וּבְדֶמַע
אַתְּ פֶּלֶא
בְּשַׁעֲשׁוּעֵי רֶגַע, בְּגֵאוּת וּבְשֶׁפַע
אַתְּ פֶּלֶא
בָּעֵינַיִם לַעֲצֹם, בְּאִישׁוֹן לְהַנִּיחַ
אַתְּ פֶּלֶא
בַּשִּׁיר לַחֲלֹם, בְּשָּׂדֶה לְהַפְרִיחַ
אַתְּ פֶּלֶא
בְּאַחַת מֵעֵינַיִךְ לְהַבִּיט, תְּשׁוּקַת-עַד לְהַנְבִּיט
אַתְּ פֶּלֶא
זֵר עָלַיִךְ לְהָשִׁית, כָּל קֶמֶט בְּלִבְּךָ לְהַפְשִׁיט
אַתְּ פֶּלֶא
אחד השירים היפים שקראתי.
הכל התפרק לי בידיים
לא ידעתי מה לעשות
היה רק גשם בחוץ
שהזדהה עם הדמעות
שלא הפסיקו לרדת
על המעמד שלי שהתפרק
ולא יחזור שוב
על סבא שהלך למקום שממנו לא חוזרים
על החברות איתה של תחזור לעולמים
על המורה שלא מבינה כלום
על האשמה שרובצת לי על הלב
ולא רוצה לקום
על זה שאין לי יותר כוח
ונמאס לי מהכל
על זה שהוא כמעט גורם לי ליפול
ועל זה שלא נותנים לי לגדול
על זה שזורים לי מלח על הפצעים
על זה שאין פה אנשים רגישים
כולם מראים כמה הם חזקים
על זה שבעולמנו לא בוכים
בכיתי.
ממש ממש הזדהיתי!! את כותבת יפה ממש!!
אהבתי ברמות
זה עוצמתי ממש, התחברתי מאד...
שרה את חייהבס"ד
....והשעון שלך מקולקל ואתה ממשיך להביט בו
אתה הופך את הימים והלילות בסבבה וכל היום מסתכל על הנוף ומעשן
עם כוס קולה ביד שמאל ושאנטי בנטי
כשאמא מכבסת לך את הבגדים והם מסריחים מבושם
אתה עטוף בטללי הבוקר עומד מולי עם טלית וקורן מאור השמש המכאיבה מיופי
ואתה לא יודע מה לעשות אז אתה מתפלל אבל יש לך הכל אז אתה שותק בשמע קולינו
ואחר כך מחייך סתם
ופוסע כמתכופף לשומקום,
אתה עושה מה שבא לך
אתה יודע לדבר אבל בוחר לשתוק
אתה עושה מה שבא לך
אם תרצה גם תהרוג אם תרצה תחנוק
אתה עושה מה שבא לך
אבל אפילו לא בא לך לצעוק
אתה שקט כל כך
אתה הים הגדול
ובים יש מפלצות ויש תהום ויש חול
ויש אינסוף אהבה
והיא עוטפת אותך באור
והיאהעושה את זה בגלל שאתה גיבור
כי אתה עושה מה שבא לך אבל כל מה שבא לך זה לעזור
לא יודעת מה יש בך
אולי הים הגדול שהתכווץ בלב שלך
שקורא לי לבוא ולגלות
אתה סותר את עצמך אלף פעמים
ואתה כל הזמן שותק
אתה קשוח מבחוץ ורך מבפנים
והשקט שלך מתקתק
היי, נמוכצ'יק
גמד מכוער
מתלבש לי בסטייל ומפריח עיגולים באויר אוחז את כוס השתייה באלכסון ונצמד חזק לקיר
יום אחד אפתח את הדלת שלך ואגלה מה אתה עושה כל היום במיטה
משחק אותה גבר
אתה סתם נמושה
לא יודעת מה יש בך
שגורם לי לבכות
מן מסך ערפל שמסמן לי על אורות
הלב שלך עשוי מפלדה
אבל אתה חזיר בר מצוי
אולי העיניים שלך אנושיות
הים שבך קוצף בהן ואני חייבת לפתוח אותן ולמצוא את הנקודה שגרמה לי להביט בך
הנקודה שבסוף המילה: חמלה, או חכמה, או הבנה, ואולי שתיקה.
הייתי רוצה להיות איתך 5 דקות במעלית.
ואז היא תיתקע.
ואז לאט לאט תפשיר ותספר על עצמך.
משהו בנאלי,
משהו פשוט
משהו בסיסי ביחסי האנושות..
אני אוהבת אותך....
צריך ליפול בשביל לקום.. בדיוק כמו שכתוב לי למטה...
בחיים צריך לדעת גם ליפול.. ממההממםם!
בס"ד
טוחנת שוקולד מריר, צמאה למים ומתעצלת לקום מהכיסא, כי אני רוצה להתפרק פה ברגע זה.אוהה יש לי כאן מים מאתמול. אני בשוק שזה לא נשפך עד עכשיו. (שותה.....)
אנחנו מחכים לכלב שצריך לבוא אלינו מחר. מיד 2. אני והקטנצ'יק ערים , ישנו שנ"צ ארוכה ואנחנו בשיא העירנות.
אחרי שהגרוש שלי הגיע ולקח את האוגרים ושיחרר אותם בוואדי כי הוא החליט שזה מסריח את הילד, ושזה לא בריא, אני כבר יומיים שומעת בכיות הסטריות הילד לא מצליח לשכוח מהם, מסכן, כאילו זה היה בשליטתי.
אז מחר יבוא אלינו כלב חמוד , אני צריכה לבקש מוועד הבית שיתנו לי מפתח לגג של הבניין, בשביל שלכלב יהיה מקום להתאוורר. עוד מעט אנחנו עוברים שוב דירה, לבית עם חצר, במושב. זה יקרה אחרי פסח, וזה לכבוד הכלב החדש, הילד חייב חבר.
הוא כל כך בודד, והשכנים שלי החרדים כל כך קרים. הם רואים ילד קטן בודד - למה הם לא מזמינים אותו אליהם? למה??? כזה חמוד, בלונדיני ועגול עיניים, כל מי שרואה אותו מתאהב בו, אז למה?? יש להם בתים גדולים מאוכלסים בילדים.
אופס, זה בגלל הקורונה. הקורונה אשמה בהכל. והם בכלל התלוננו על האוגרים לבעל הדירה שלי, ולא נתנו לי משלוח מנות בפורים. אז למה שיזמינו בימי הקורונה ילד קטן? הוא בטח מלוכלך.
אז אנחנו ערניים, ומחכים בחוסר סבלנות לבוקר.
אני בכלל לא יודעת איך אתפקד עם כלב בבית כזה קטן.
חחחחחחחחחחחחחחח בית אני קוראה לזה. יחי הבית . דיס איז מיי לייף. מחר יהיה יותר טוב.
וחיבוק גם לך ..
החבל דק
הוא כמעט נחנק
גרונו מלא בסימנים אדומים
שמראים על הקרב הקשה
שהוא מנהל יום יום שעה שעה
הוא נלחם על הכל
אפילו על הזכות לגדול
כשהחבל קצת משתחרר
והכל טוב קצת יותר
והוא טיפה מרגיש שמישהו עליו שומר
הוא לא מוותר
הוא מודה לו
אפילו שלפעמים הוא מותח את החבל יותר מידי
והוא רוצה לומר לו דיי
הוא נחנק בשקט
כי הוא יודע שזה לטובתו
הוא יודע שהתקופה הזאת תעבור
והחבל ישתחרר עד שכמעט הוא לא יורגש
והוא ירגיש כמעט כמו חדש
וכוחו יתעצם כי בחבל הוא לא מפסיק להלחם
ואתם תראו הוא עוד ינצח.
כל פעם מפתיעה מחדש עם הכשרון הזה שלך!! מהמם!!!
אמלה ככ מזדהה!
"רוצה היא לצעוק, לבכות, להרגיש"-ממש ממש!!!
אפשר פשוט לומר לך שאת כל מה שאני מנסה להוציא בטקסטים שונים- את פשוט תיארת פה אחד לאחד??
עם דימויים מדוייקים
תיאורים כובשים
ופשוט פשטות נכונה כל כך ונוגעת אחד לאחד בי.
תודה
הצפת בי המון רגשות גם אם לא את הכל הבנתי...
מדהים!!
יד ימין מתוחה, יד שמאל לאחור, קשת מתוחה חזק, השרירים מתחילים לכאוב, הרגליים רועדות, מתוחות לאחור בכיפוף
יריית חץ.
החטאה.
חץ נוסף, הוא כמעט אחרון, שרירי העיינים מאיימים להכנע, המבט מצטצטם.
להלחם. להלחם. להלחם.
לגוף קשה, כל עורק פועם בקצב מוגבר, הלב מדלג פעימה.
יריית חץ.
קליעה.
הרגליים מתיישרות, השרירים נרפים.
תלחמי. תלחמי. תלחמי.
והוא מתקרב אליך, ומחייך חיוך של שטן ואת עוצמת עיניים חזק ומחייכת את החיוך הכי יפה שלך, זה שאומרים עליו שהוא נקטף משדה של פיות
וכולך נראית כמו קסם, והוא נעצר, מתבונן בך, ואת אומרת לו,
אל תבוא אלי, כי אני לא רוצה אותך, והוא ממשיך להסתכל עליך
ואת שולחת עוד חץ ואת כבר כמעט מתייאשת, אבל אם תתיאשתי תיפלי לתוכו,
ואת לוחצת חזק על יד ימין עם יד שמאל והחץ משתחרר והנשימה נעתקת
נופל מילימטר ממנו
את רוצה לצרוח, אלוהים! תעזורררר
ואת רק חושקת שפתיים ומתכופפת ושולפת עוד חץ ואת אומרת לו
ייאוש
אני שונאת אותך
ייאוש
תלך ממני
ייאוש
אל תתקרב אלי
ייאוש
אני אנצח אותך
ייאוש
אני אתגבר עליך
והחיוך מאיר לך את הפנים כשאת יודעת שאת יותר חזקה ממנו, והוא סתם אשליה
ייאוש
אני אוהבת אותך
רחוק ממני
ייאוש
שלום ולא להתראות.
ואת חוזרת חזרה לגן של הפיות.
אהבתי מאוד!
מתוסכלת וכאובה.
תהי חזקה אוף..
בס"ד
קודם כל תודה על התגובות החמות ללסיפור חיי הקודם , שהתחלתי. בכיתי והתמלאתי כוח תודההה
המשך :
.....אז הוא חזר אליי. זה קרה בזמן שסבתא שלי נפטרה, ע"ה. ובזמן של השיבעה , במקום להתעצב על סבתא- גאו בי רגשות שמחה על זה שהוא חזר אליי.
הייתי תלויה בו, למרות הכל. הוא היחיד שנגע בי, היחיד שאי פעם דיברתי, לא הכרתי בחורים וגם כשאהבתי אותם זה היה אהבת "קראש", לא אמיתית.
מתי (שם בדוי) היה מטייל איתי , ובכלל, הטיולים איתו השלימו לי את כל שנות הבדידות הארוכות בבית ספר ובתיכון, בהם הייתי מטיילת עם עצמי, כשכולן מדברות אחת עם השנייה.
כהייתי יושבת באוטובוס בשקט, נזהרת לא להגיד משהו שיגרום לחבורת הבנות מהכיתה שהייתה מציקה לי בקביעות- לא לפרוץ בצחוק עליי, היה לי גם שן שבורה והייתי אומרת הרבה "צצצ" בין משפטים, בגלל הרוק שהיה נמצא במקום שהיייתה צריכה להיות שן שלימה, ואחר כך אמא ואבא עשו לי קוביות על השיניים בלי לתקן את השן, והדיבור המהיר שלי עם הצצצ בין לביין או ההחלפת ס בצ נהפך לדיבור "שינני" כזה , "קובייתי " "נוצץ" וזה פשוט היה מצחיק אותן , הם היו מבקשות ממני שוב ושוב לחזור על המשפטים, ומתגלגלות מצחוק, ולא ידעתי מה כל כך מצחיק אז שאלתי מה מצחיק ???
זה גרם להם שוב להתפקע מצחוק. כמובן.
או הבעיה עם ה"ו.." "ו..." שהייתי נתקעת איתו, כשהייתי מדברת. ואו! כמה שהן היו חופרות לי אחר כך!! כל פעם שעברו לידי, היו צועקות "ו" "ו" וזה קרה תמיד בטיולים. זה לא היה מתוך אהבה, זה היה מתוך רשעות, כי הן לא היו חברות שלי. הייתי נוברת אחר כך בתיק הגדול ועושה את עצמי מתעסקת בו, ומרטיבה אותו בדמעות.
אז מתי שינה לי את כל התפיסה שלי, כל מה שחבתי תמיד על טיולים- פתאום הבנתי מה זה לטייל בטבע, מה זה לשכב על ספסל ולבהות אל השמים בפינת רחוב באלנבי, כשאת שמה את הראש שלך על אהובך והוא מלטף לך את השיער ומדפדף בפלאפון , ואומר לך תישני.
זה היה קורה בימי חמישי בלילה, ליד מקומות מלוכלכים בעבירות. לפעמים היינו מסתובבים ככה 3 ימים רצוף, עד שהשיער שלי היה מקבל נפח מהים והבגדים שלי היו מסריחים , והיינו חוזרים הביתה לשבת ,הייתי נראית כמו תרנגולת מרוטה כשחזרתי.
3 ימים לא הייתי ישנה, וזה היה קורה רצוף , לפעמים יומיים של חוסר שינה, התחלתי להרזות והתחלתי להפסיק לאכול, כל הזמן חשבתי על מתי, הוא כבר לגמריי כבש אותי, פינטזתי על חתונה איתו, אהבתי אותו. הוא היה בשבילי המשפחה שלי, החברות, החיים שלי.
ואז אמא שלו עלתה על זה. היא בכלל חשבה שהוא בחור ישיבה צדיק, ופתאום היא רואה שהוא מסתובב עם חילוניה. היא הייתה בטוחה שאני זאת שדירדרתי אותו. לכי תספרי לה, מי דירדר את מי... ועל הטבלט שהוא הביא לי...
היא החליטה לעשות סוף לקשר הזה. הפכה לו את הראש עליי, בלי לראות אותי. אפילו את השם שלי היא לא הכירה. הוא בתמורה התחיל לבכות לה שהוא אוהב אותי, והיא ניסתה בכל הכוח יחד עם בעלה להוציא אותי מהראש שלו. היא אמרה לו, מגיע לך בחורה צדיקה, וחוץ מזה היא גדולה ממך בשנתיים, והיא בכלל לא יפה! ועוד כל מיני דברים, אבל הוא היה אומר להם אתם לא מכירים אותה כשתכירו אותה תתאהבו בה, אז אמא שלו הזמינה אותי אליהם לשבת, כשמתי לא נמצא.
מתי התחנן אליי, שאבוא, וככה הם יסכימו לנו להמשיך להיות ביחד ואולי גם נתחתן.
התרגשתי מאוד ממה שהוא אמר לי, לא חלמתי שנתחתן, זתומרת, חלמתי המון, לא האמנתי.
ואז עברה לה שבת קשה ומשמימה, כשאני מרגישה מתחת לזכוכית מגדלת, אמא שלו לא הפסיקה לשאול אותי שאלות מאוד פרטיות ואינטימיות, אבל עניתי לה על הכל, היא נתנה לי הרגשה שאני בחורה פרחה ומסכנה ושאם הבן שלה לא היה מאוהב בי אז היא מזמן הייתה בועטת בי בשמחה ומאושרת שאין להם קשר איתי.
למרות שהתלבשתי ממש צנוע, היא העיזה לסגור לי את הכפתור היחיד שהיה פתוח, זה שיושב סתם ככה בשביל היופי, וזה ממש צבט לי בגרון. והיא גם הביאה לי גומייה שאאסוף את השיער, והעירה לי שלא הגיע הזמן לגזור קצת? עוד רגע אני אסתבך בו עם הרגליים...
טוב, עברה לה השבת, ומיד אחר כך היא ביקשה ממני מספרי טלפונים של חברות מה ס מ י נ ר. כאילו שהבן שלה לא יצא איתי כבר כמעט שנתיים, וכאילו שזה ישנה משהו, אבל נתתי לה.ידעתי מה הם יגידו, שאני בכלל חילוניה, אולי גם משוגעת, אפילו את המורה שלי היא השיגה ( וזה בלי שנתתי לה את המספר ...)
המורה שלי זיעזעה אותה: היא אמרה שאני סוג של ***** יענו, יוצאת עם בנים, פורקת עול, נוסעת בשבת- שזה שקר, מעולם לא נסעתי בשבת, ושהיא תיזהר ממני ושיכול להיות שאני בכלל יוצאת עם ערבי! ( ח ח ח , בדיחה טובה. יש לי חרדה מערבים, אני לא מסוגלת לנסוע עם נהג אוטובוס ערבי.......)
בקיצור, אמא של מתי נבהלה עד עמקי נשמתה ממה שהמורה סיפרה, היא סיפרה את זה למתי, ומתי סיפר לי. הלכתי לבית של המורה הזאת, ובכיתי לה מול הפנים, היא אמרה לי לא אמרתי שאת הולכת עם בנים, רק הבהרתי שאת מאוד מודרנית, ושהתקלקלת. וחס וחלילה לא אמרתי שאת יצאת עם ערבים, זה ממש שקר. היא אמרה את זה תוך כדי שהיא מחווירה ומסמיקה ובעלה תופס את דלת הבית בצורה מגוננת, כאילו אני ע ב ר י י נ י ת - שעוד רגע תוקעת לה סכין בחזה.
(לא משנה שזה מה שרציתי לעשות כמובן רק בתאוריה)
אמרתי לה, תתקשרי ברגע זה !!! לחמותי לעתיד, אני מאורסת ובגללך לא אתחתן, ככה אמרתי לה, האי התקשרה והתחילה לגמגם שזה לא מה שהיא התכוונה ויצאו דברים מהקשרם, ותוך כדי בעלה מביא לה ולי קפה וכביכול מתנהג כמו איזה צדיק נסתר , שקלט שאני ב א מ ת עבריינית - כי תוך כדי שהיא דיברה עם אמא של מתי, סיננתי לו שיש לי כמה חברות שמחכות למעלה , במקרה שהיא לא תתקשר במיידי. זה היה נכון, חניאל- חברתי הקוקוריקו שכל השכונה הייתה מסתכלת לה על הקעקועים והשיער הארוך והוורוד, חיכתה לי למעלה , היא הייתה חברתי היחידה בכל התקופה הזאת, ואפשר לומר שגם הדמות האנושית היחידה ( אחרי שכל הבנות מהסמינר כבר הפסיקו לדבר איתי)
חמותי נרגעה, איכשהו, והתקשרה אליי להגיד לי ש"חלה טעות".
אני לא יודעת מה המורה שלי אמרה לה אחר כך, אבל מאז חמותי הפסיקה לחפור לי, ואפילו חיבבה אותי יחסית, לעומת היחס החשדני והקר שלה - שנתנה לי לפני זה.
התארסנו, והתחתנתי איתו, ופתאום הכל התהפך. מתי הפסיק לאהוב אותי. כמובן שזה קרה בהדרגה, אבל איכשהו- עם הפאה והבגדים הצנועים וההריון - כבר לא הייתי שבי המשוגעת, הכייפית, שאפשר להסתובבב איתה שעות.
בסך הכל אישה צעירה חרדית בהריון,
מ ש ע מ מ ת.
אמשיך מחר
אני מהזזהה מסכימה עם התגובה, זה בערך מה שחשבתי לכתוב, אין טעם לכתוב פעמיים.. מה שכן, כתיבהה מהמממתת! הסיפור כואב מאוד..
שוב. את כותבת בצורה מדהימה.
את מעוררת הזדהות במובן הזה שגם אם לא חוויתי את מה שאת,
אני מרגישה את התחושות ברמה של החיים שלי, כי הרגשות זה משהו שלא משתנה מלב אל לב וכולנו בני אדם.
וגם אם החיים שלנו שונים הרגשות בעקבות סיטואציות מסוימות הן אותן הרגשות..
בקיצור נשמה יש לך סיפור לא רגיל והדרך שלך לספר אותו היא מהממת.
מחכה...
סרט אמיתי פשוט סרטטט רעעע רגע שאני אבין זה סיפור חייך באמת או סתם סיפור כי זה כואב בלב ממש אבל
ריגשת עד דמעות. את פשוט נשמה גבוהה
אין אין לי מילים.
את מדהימה שאין דברים כאלה.
את מעבירה את הסיפור שלך בצורה כובשת וממגנטת.
קראתי את הקודם ומשתוקקת לקרוא עוד.
קראתי גם אתזה וגם את החלק הראשון
מחכה בקוצר רוח להמשך
את אישה חזקה!
)