שרשור חדש
בארץ הנפיליםרוכב שמים

רועה נאמן שלחני לתור אחר הקדושה, להכיר מחוזות הטהרה.

בבוקר בבוקר השכמתי, כזריז אחר המצוה.

טרם יצא איש לפעלו הקדמתי אל ארץ טובה, מבורכה בעינות ותהומות.

השתאיתי מיפי ענביה, התפעלתי ממיטב מחמדיה.

 

בעוד אני שומע את הרריה מצפים לבניה, את עיר הקודש קוראת לבוניה,

נתנפצו גלי ים הטהרה מימיני, וקול רעם צעדי ענק, החלו באים באזני.

נפילים הנוהגים בארץ כבשלהם, משל היה זה ביתם.

משנתחזקו הצעדים, באתי אל מערת צורים, נסתרתי במחילת עפר.

 

הוא התקרב ובא. הסיר את הלוט מעל נקיק הסלע בו נחבאתי.

הענק הביט בי במבט חודר, ולבבי נשפל מבושה.

את פניו לא ראיתי, אך עצם מבטו קרא בגערה:

"מרגל אתה! לראות ערות הארץ באתה!"

 

הוא עבר חלף לו, ורגליי נסו מאותה אדמה.

מאז, דמותו מהדהדת במעמקי ראשי, כתמונה חשוכה וקודרת,

רודפת כבחלום רע, בו אני נזכר ושוגה, לא יכול לשכוח.

 

רועה נאמן שלחני לתור אחר הקדושה, ולא טהרה מצאתני, כי אם טומאה.

האם בכל לבבי טהרה חיפשתי?

שמא, באיזו פינה, או אולי במעמקי הכוונה,

גם אני הייתי מן התרים את הארץ, מהתרים אחר עיניי ולבבי.

 

(מתואר אירוע אישי שהתרחש לפני שנים, שהיום כבר נראה לי שולי ומטופש. ובכל זאת, אני לא נושם טוב כשאני נזכר בו)

וואו.אני הנני כאינניאחרונה

בהתחלה פחות התחברתי לסגנון, אבל כשנכנסתי לסיפור - מגניב. נהנתי. תודה!

הנניאחו

@אני הנני כאינני 

 

אם אור כוכב

מורה לי את הדרך

לצעוד בין תלוליות עפר־עבר

בין נהרות הווה־הומה

מדוע בכל־זאת אינני

דומה לפרח אור כוכב

וכמעט הנני כאינני

ואולי אינני כלל

 

אם להט חרב

בסוד סך תמורות רבות

בתוכחת שלשלת־תכלת

שומר לי את הדרך

מדוע בכל־זאת דמעות

צובעות אותה באופל ערב

וכמעט שוטפות הכל

ואולי אותי בכלל

 

אם מלל לב

אם אותיות הן דרך

אם הן הדרך היחידה

לזכור לבחור לחיות

לנסות לחדול לבכות

מדוע בכל־זאת רק מילים נערמות

מדוע בכל־זאת אינני

כפי שאולי עליי להיות

מדוע בכל־זאת עודני

עם בדיוק אותן דמעות

ומהיכן בתוכי כוח

להמשיך לרצות לצעוד.

עמוק, נוגע. התחברתיאני הנני כאינני

ואני אוהב שמזכירים את המילים של הניק שלי ;) תודה על התיוג! ראיתי שיש מושג שחוזר כאן משיר הערש, 'אור כוכב'.

אני מאוד אוהב את "אור כוכב"אחו

לפני ארבע שנים עברתי תקופה מאוד קשה שבה כתבתי גם הרבה מאוד, והדימויים היו בעיקר על לילה, חשיכה אינסופית, שינה וגשם. וכשהתחלתי לראות קצת אור בקצה המנהרה, הוא התחיל להופיע בכתיבה בתור אורות קטנים (אור כוכב, סהר) ורוך (פרחים, מנגינות, מלאכים). לאט־לאט נכנסים עוד כל־מיני דימויים לתוך אותו עולם לילי. "הנני" קצת סקפטי ביחס לדימויי "אור כוכב", אבל הוא לא שולל אותם מכל וכל (לשון "אולי"). "שיר ערש־ענן" שנכתב ממש לא מזמן דווקא רץ איתם עד הסוף.

 

ואכן הניק שלך נתן וואחד השראה לחיבור הזה

ככוכבים לעולם וָעֶדאחו

אחרון לבינתיים כדי לא להספים => יהיו עוד בהמשך אי"ה

 

הַגְבֵּהַּ עוּף

הַגְבֵּהַּ עוּף

דְּאוֹת הרחק לְרוֹם בוהק

פְּרוֹש כנף

אור נשקף

בְּתוֹכְךָ יזרח לָעַד

 

הערב סר

הצללים התעייפו

פחדים ישנים נצבעו באור בוקר

ההבטחות השבורות

הטינה הכמוסה

הן היו

לא היו

הן נותרו מאחור

 

כל שעליךָ הוא רק לתת את ידךָ

אחוֹז בי בחוזקה, ביחד נעוף

אינספור רקיעים מחכים רק לךָ

הַרְשֶה לעצמךָ לזהור

 

אם רק תמשיך לעוף

הַגְבֵּהַּ עוּף

תנסוק עוד קצת עד קצה מרום

החלומות שנגנזו

שם יחכו לךָ תמיד

 

ואם תגביה עוף

תנסוק אל־על

אהבתך שוב את הדרך תאיר

היא תדאג שלא תֹאבֵד

ככוכבים לעולם וָעֶד

שיר ערש־ענן רךאחו

הס מדמעתך

ופול לאט

אל ערש־ענן רך

אל שמיכת ליל־מחשך

אל שיר נבל־מלאך

מנגינתו

תישאך

ופול לאט

אל חיבוק ערב רך

אל נשיקת אור־כוכב

אל חלום יוֹף זהב

אַהֲבָתִי

מגן לך.

מדהים.אני הנני כאינני

אהבתי את האחידות של המשלב הגבוה. "יוף" זה כמו 'יופי'?

 

באמת יש כאן עדינות רבה. אבל בספק אם אצליח להרדם לצלילי מילים כאלה. 

כן זאת צורה אלטרנטיבית ליופי בכמה פיוטים אשכנזייםאחו
בדיוק השלים לי את המשקל חחחח
אתה כותב פצצה.אני הנני כאינניאחרונה

תמשיך..

פסח!!!!ימח שם עראפת

גמרא גמרא שבמדף,

ספרי לי בין מילות הדף

מי הוא זה אשר נדף

שבוטל כעפרא ונשרף?


רש"י תוספות ראשונים,

ספרו לי מי הכי שווים

ומדוע במגזרים השונים,

חב"ד בפסח רעבים?


תפו"א תפו"א שבצלחת,

אמור נא לי מה בקלחת

איה הקיטנית המובטחת,

היכן הצ'ונט שאמא משבחת?


קרקר קרקר לחם עוני,

אל תחשוב אוהבך אינני

רק בדיחה היא כמדומני,

לא מצחיק אז תחנקני.

אוקיינוסרץ-הולך

קצף לבן מתנוסס בעוז,

גל מתנפץ לאור מרוז.

ורוח ים קודרת חרישית,

לוחשת שיר לאוזן פנימית.


אור ירח מעל הסער,

'בשל מי כל זה?' נואם הסהר.

'מה זה ועל מה זה, ואיה הוא הנער?'

'ובשל מה כה רוגז הוא התער?'

...רחל יהודייה בדם

כתיבה יפה..

אהבתי.

תודה ⁦:⁠-⁠)⁩רץ-הולך
יפה מאוד...תות"ח!

רק לא הבנתי את שני המשפטים האחרונים. אשמח להסבר של כותב השיר (לפחות כיוון, הרבה פעמים הסבר מפורט הורס את הקסם של השיר, שהוא נותן לקורא להבין את המילים לפי מוחו ומחשבתו).

אז ככהרץ-הולך
השיר מתאר הסתכלות מהצד על כל הבאלגן של החיים שלנו היום, והמשפטים האחרונים מוכוונים על החטופים וההרוגים במאורעות השנה.
הבנתיתות"ח!אחרונה

יפה....

חזק.אני הנני כאינני

משלב לשון מאוד גבוה. מרגישים שטמנת פה כמה עניינים.

תודהרץ-הולך
לפעמים גם המשורר מגלה רבדים שלא חשב עליהם ביצירה שלו.
הכי קריטי לימינוקווהניק

וּנְתַנֶּה תֹּקֶף קְדֻשַּׁת הַיּוֹם כִּי הוּא נוֹרָא וְאָיֹם

וּבוֹ תִּנָּשֵׂא מַלְכוּתֶךָ וְיִכּוֹן בְּחֶסֶד כִּסְאֶךָ

וְתֵשֵׁב עָלָיו בְּאֱמֶת


אֱמֶת כִּי אַתָּה הוּא דַּיָּן וּמוֹכִיחַ וְיוֹדֵעַ וָעֵד

וְכוֹתֵב וְחוֹתֵם וְסוֹפֵר וּמוֹנֶה

וְתִזְכֹּר כָּל הַנִּשְׁכָּחוֹת וְתִפְתַּח אֶת סֵפֶר הַזִּכְרוֹנוֹת

וּמֵאֵלָיו יִקָּרֵא וְחוֹתָם יַד כָּל אָדָם בּוֹ


וּבְשׁוֹפָר גָּדוֹל יִתָּקַע וְקוֹל דְּמָמָה דַקָּה יִשָׁמַע

וּמַלְאָכִים יֵחָפֵזוּן וְחִיל וּרְעָדָה יֹאחֵזוּן

וְיֹאמְרוּ הִנֵּה יוֹם הַדִּין לִפְקֹד עַל צְבָא מָרוֹם בַּדִּין

כִּי לֹא יִזְכּוּ בְּעֵינֶיךָ בַּדִּין

וְכָל בָּאֵי עוֹלָם יַעַבְרוּן לְפָנֶיךָ כִּבְנֵי מָרוֹן

כְּבַקָּרַת רוֹעֶה עֶדְרוֹ מַעֲבִיר צֹאנוֹ תַּחַת שִׁבְטוֹ

כֵּן תַּעֲבִיר וְתִסְפֹּר וְתִמְנֶה וְתִפְקֹד נֶפֶשׁ כָּל חָי

וְתַחְתֹּךְ קִצְבָה לְכָל בְּרִיָּה וְתִכְתֹּב אֶת גְּזַר דִּינָם


בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה יִכָּתֵבוּן וּבְיוֹם צוֹם כִּפּוּר יֵחָתֵמוּן

כַּמָּה יַעַבְרוּן וְכַמָּה יִבָּרֵאוּן

מִי יִחְיֶה וּמִי יָמוּת

מִי בְקִצּוֹ וּמִי לֹא בְּקִצּוֹ

מִי בַמַּיִם וּמִי בָאֵשׁ

מִי בַחֶרֶב וּמִי בַחַיָּה

מִי בָרָעָב וּמִי בַצָּמָא

מִי בָרַעַשׁ וּמִי בַמַּגֵּפָה

מִי בַחֲנִיקָה וּמִי בַסְּקִילָה

מִי יָנוּחַ וּמִי יָנוּעַ

מִי יִשָּׁקֵט וּמִי יְטֹּרֵף

מִי יִשָּׁלֵו וּמִי יִתְיַסָּר

מִי יַעֲנִי וּמִי יַעֲשִׁיר

מִי יֻשְׁפַּל וּמִי יָרוּם


וּתְשׁוּבָה וּתְפִלָּה וּצְדָקָה

מַעֲבִירִין אֶת רֹעַ הַגְּזֵרָה


כִּי כְּשִׁמְךָ כֵּן תְּהִלָּתֶךָ קָשֶׁה לִכְעוֹס וְנוֹחַ לִרְצוֹת

כִּי לֹא תַחְפֹּץ בְּמוֹת הַמֵּת כִּי אִם בְּשׁוּבוֹ מִדַּרְכּוֹ וְחָיָה

וְעַד יוֹם מוֹתוֹ תְּחַכֶּה לוֹ אִם יָשׁוּב מִיַּד תְּקַבְּלוֹ


אֱמֶת כִּי אַתָּה הוּא יוֹצְרָם וְיוֹדֵעַ יִצְרָם

כִּי הֵם בָּשָׂר וָדָם

אָדָם יְסוֹדוֹ מֵעָפָר וְסוֹפוֹ לֶעָפָר

בְּנַפְשׁוֹ יָבִיא לַחְמוֹ מָשׁוּל כְּחֶרֶס הַנִּשְׁבָּר

כְּחָצִיר יָבֵשׁ וּכְצִיץ נוֹבֵל כְּצֵל עוֹבֵר וּכְעָנָן כָּלָה

וּכְרוּחַ נוֹשָׁבֶת וּכְאָבָק פּוֹרֵחַ וְכַחֲלוֹם יָעוּף


וְאַתָּה הוּא מֶלֶךְ אֵל חַי וְקַיָּם


אֵין קִצְבָּה לִשְׁנוֹתֶיךָ וְאֵין קֵץ לְאוֹרֶךְ יָמֶיךָ

וְאֵין לְשַׁעֵר מַרְכְּבוֹת כְּבוֹדֶךָ וְאֵין לְפָרֵשׁ עֵילוֹם שְׁמֶךָ

שִׁמְךָ נָאֶה לְךָ וְאַתָּה נָאֶה לִשְׁמֶךָ

וּשְׁמֵנוּ קָרָאתָ בִּשְׁמֶךָ


עֲשֵׂה לְמַעַן שְׁמֶךָ וְקַדֵּשׁ אֶת שִׁמְךָ עַל מַקְדִּישֵׁי שְמֶךָ

בַּעֲבוּר כְּבוֹד שִׁמְךָ הַנַּעֲרָץ וְהַנִּקְדָּשׁ

כְּסוֹד שִׂיחַ שַׂרְפֵי קֹדֶשׁ הַמַּקְדִּישִׁים שִׁמְךָ בַּקֹּדֶשׁ

דָּרֵי מַעְלָה עִם דָּרֵי מַטָּה קוֹרְאִים וּמְשַׁלְּשִׁים בְּשִׁלּוּשׁ קְדֻשָּׁה בַּקֹּדֶשׁ


שבוע וחצי זה היה נשמע סתם משהו

אחרי שמיני עצרת-זה כבר משהו אחר

זה לא ממש המקום לדברים כאלוקפיץ
פורום פרוזה וכתיבה חופשיתקווהניק
יש אמת בדבריהאני הנני כאינניאחרונה

זה לא בדיוק יצירה שלך, יותר מתאים לפורום כמו צמ"ע או נוג"ה (תלוי בגילך). בכל מקרה - תודה על השיתוף. הדברים נכונים.

סוג אחר של פרידה. הייתכן?שושומושו.

ישנו סוג אחר של פרידה

שמעלה דמעות,

אני נזכרת ובוכה. בוכה.  בוכה.

כזאת פרידה

כי לעולם לא ניפגש שוב

לא אם נחצה יבשות

אולי רק אם אחזור אחורה כמה שעות.

אכן, זה היה סוג אחר של פרידה

כי הלב שלנו כבר ידע..


אומרים מצווה על המת שיישכח מהלב. הייתכן?


...רחל יהודייה בדם
נשמע כואב.


רק טוב 

אמן.. תודהשושומושו.
כתבת נוגע.אני הנני כאינני

הכאב נשמע בין החרכים, למרות שזה נכתב מאוד בעדינות. בצורה מיוחדת. אהבתי את ההסתכלות הזו, שזה לא עניין של מרחק, רק עניין של זמן. לקחת אותו לכיוון של אחורה, וזה הזכיר לי גם את האפשרות של קדימה - עולם הבא. 

מעניין אותי לשאול אם יש רקע אישי..

תודה על ההשקעה בתגובהשושומושו.
וכן
מעריך.אני הנני כאינני

גיבורה. שולח כוחות להמשיך הלאה.

שאלה פתוחה שמבקשת מענהרוכב שמיםאחרונה
אבל אין בידי מילים לתשובה. כואב
ללא כותרתאחו

אבות אבותיי היו תרח

מאיזו עיר בעיראק או באנטוליה

בית כשדי פשוט, מקושט בפסלונים של אלי מלחמה ופוריות

כמו אלה שבמוזיאון ישראל

ילדוּת דפוקה כמו שאומרים

אבל אני לא מאשימה

את מה שנשאר מעבר לנהר

מדי־פעם אני אוהבת להיזכר

 

החלטתי לגור לבד רחוק מההורים, לא בהימלאיה של הודו, כן על אחד ההרים

שוב אני אורזת, חופשה ארוכה בסיני ומשם לקהיר

רק חזרתי לארץ ושוב אני אצל הפלישתים

כל הבית בארגזים, אני נוסעת שוב

אני מקווה שלא שברתי שום־דבר

כי מדי־פעם אני אוהבת להיזכר

 

סיפרתי על הפעם ההיא שנכנסתי לכלא?

אל תשאלו, המצרים האלה, אנטישמים שונאי ישראל

ואני נשבעת שאני לא חוזרת לשם יותר

גם לא לשראם א־שייח'

ואיך אבא הגיע והוציא אותי משם

אני רוצה לחזור הביתה ולספר לכולם מה קרה

קשה לשכוח הרפתקה כזאת

 

או מוטב: אני מעדיפה לזכור

מדי־פעם לזכור ולבכות ולשמוח

אני בוכה ביום הזיכרון

אני בוכה גם על תתנ"ו ופפד"מ ומגנצא

אני שמחה ביום ירושלם

אני מתגעגעת לאביי ורבא

אני מתחפשת בפורים (למרות שאני כבר גדולה)

הכל חקוק בלבי (רצוץ, אוהב, פועם)

מה שהיה, עכשיו גם

מי שאני.

יפה ממשימח שם עראפת

אהבתי את "גם לא לשארם א-שייח"....


שארם א-שייח'... חזרנו אלייך שנית... (ומסרנוך בהסכמי קמפ דיויד.) את בליבנו... ליבנו תמיד...


(כדוס טרור מחויב למחות על היציאה מהארץ, "אסור לצאת מארץ ישראל לעולם, אלא לישא אישה, ללמוד תורה, להציל מן הגויים, וכן יוצא הוא לסחורה."

😈😈😈😈

החיבור הואאחו
על עם ישראל
לעם ישראל מותר לצאת מארץ ישראל?!ימח שם עראפת
😮😮
מדהים.אני הנני כאינניאחרונה

יצירת מופת של פרוזה.

גואלימח שם עראפת

סירת משוט קטנה

הפליגה בחצות הליל

וכבר עברה שנה

ולא שבה אל החיל


ספינת האם מחכה

מחכה הספינה בנמל

הרוח במפרש מכה

אך ממתינה היא לגואל


גואל יצא לבדו בסירה

ולא ישוב עוד לגולה

שט הוא אל המכורה

לנשק בחוף את חולה


ספינה ממתינה

אנשיה כולם מחכים

צווחה משונה

וכל מלחיה מתים


גואל טרם שב

וספינה שטה לאט

אל ארץ זבת חלב

גואל בסירה שט


ספינה בכוחות אחרונים

שטה בלב אוקיינוס

שניים שלושה מלחים

תורן שבור והרוס


גואל מחכה על החוף

מלחים שטים הרחק

אוקיינוס רחוק אין לו סוף

רב חובל שותק


שטים הם לעולם חדש

מחכים לגואל שיבוא

מצפים הם לבואו ממש

והוא על החוף לבדו


גואל ממתין על החוף

ספינה מתרחקת באופק

אוקיינוס גדול ללא סוף

בולע ספינה ללא דופק.



הטרקטורימח שם עראפת

ביום אחד בהיר

נשמע טרטור זהיר

בין השדה לעיר

דוהר בכביש מהיר


טרקטור נוסע

טרטור הוא משמיע

תילאנדי ייגע

ואותי משעשע


חקלאי אדמון

בין רחובות לעקרון

נוהג לו בעלבון

בטרקטור ירוק קטון

שמירהימח שם עראפת

חמור אחד, ופרות שישים,

רובה אחד ושבעה מחסניות

כלב תרנגול, ברווז ושני פנסים

שדות חשוכים וביניהם כלניות


סיור מפה לשם, הכלב נבח.

הנה התה מוכן, שרק הקומקום.

גיטרה ניגנה וגרון שיר צווח

ורק אני לבד באמצע היקום.


פתאום אורות, ורכב בשביל

הרובה ביד, הפנס נדלק,

תופס מחסה וצועק בגיל:

"מי זה! עצור שם במרחק!"


זה אנחנו הם צועקים,

אז סבבה לא לירות,

חבל אבל, הם לא מחבלים.

אך יבוא היום, קרב ויריות.

😧שושומושו.

התרשמתי שיש לך מסרים נורא חזקים.

והכתיבה שלך גם כן יפה מאד

תודהימח שם עראפתאחרונה
לעידו נמאס להיות לטאהתיון

בוקר אחד עידו החליט שנמאס לו להחליף צבעים.

הוא הבין את זה כשלא הצליח לגלות את הצבע של הבחורה הגינגית הכריזמטית מידי הזאת. כשלא עלה על טראומות הילדות המורכבות ועל מה מה שהיא מחביאה מאחורי גלימת הביטחון העצמי המופרז הזה, יש שיאמרו הנרקיסיזם.

נמאס לו להיות לטאה.

אם זה היה רק להיות לטאה הוא היה שורד, כל אחד לובש עליו איזה תפקיד במשחק הזה. בעולם הזה.

אבל גם להתאמץ שלא יגלו שמי שמולך הוא לא ההוא במקרה בדיוק כמוך, בדיוק מבין אותך, בדיוק איכשהו בצורה מוזרה משתלב עם מי שאתה.

נמאס לו שלאחרונה יש יותר מידי אנשים עם צבעים מורכבים מידי שקשה לו לגלות וזמן הסמול טוק מתארך והוא נעשה חסר סבלנות ומלא ברגשות אשמה וחסר ביטחון וחרד שהכל יתגלה ומת שהכל יסתיים.

מדהים איך הוא מכיל את כל המלאות והחוסר והציפיה והחרדה בו זמנית. כל כך הרבה תחושות מנוגדות בו זמנית.


היום הוא יצא לרחוב, והם יצטרכו להיות הלטאות.

הוא יהיה הוא. מי שירצה שיקח.

לעידו נמאס לרצות את כולם.

עידו, מתחיל לחיות. מתחיל להיות משהו בעולם. 

...רחל יהודייה בדם

זה יפה ומעניין.


ברוכה השבה לפורום 

תודה רחל 🤗תיון
בדילאיי, עדיין חשוב לי להגיבשושומושו.אחרונה

מאד מאד יפה ומעורר מחשבה, באמת.

רפרפתי עכשיו פה בפורום וקראתי שוב,

מדהים.

אל זרועותיךהחיים תותים????

כְּשֶׁהַמַּצְפּוּן כּוֹאֵב

וְהַלֵּב דּוֹאֵב

 

מְנַסֶּה, מִתְקָרֵב

וְהַלֵּב מִתְרַחֵב

 

יֶלֶד גֹּדֶל, חוֹשֵׁב

אוֹרוֹת גְּבוֹהִים הוּא כּוֹתֵב

 

וַאֲנִי רָץ אֶל זְרוֹעוֹתֶיךָ

כָּל פַּעַם מֵחָדָשׁ מֵהַתְחָלָה

מַבִּיט עָמֹק בְּעֵינֶיךָ

הַדֶּרֶךְ לֹא קַלָּה

מַשְׁקִיף אֶל יָפְיֶךָ

מְבַקֵּשׁ, תֵּן לִי סְלִיחָה

מִתְעַקֵּשׁ, נְסֹוךְ בִּי אַהֲבָה

 

שׁוּב מִתְרַחֵק

הַפַּעַם גַּם מִתְרַסֵּק

 

לֹא זְמַן לְשַׂחֵק

אֶת הַמִּגְדָּל מְפָרֵק

 

בּוֹרֵחַ לְעַצְמוֹ, שׁוֹתֵק

אֶת הצָמְאָה הוּא דּוֹחֵק

 

וַאֲנִי רָץ אֶל זְרוֹעוֹתֶיךָ

כָּל פַּעַם מֵחָדָשׁ מֵהַתְחָלָה

מַבִּיט עָמֹק בְּעֵינֶיךָ

הַדֶּרֶךְ לֹא קַלָּה

מַשְׁקִיף אֶל יָפְיֶךָ

מְבַקֵּשׁ, תֵּן לִי סְלִיחָה

מִתְעַקֵּשׁ, נְסֹוךְ בִּי אַהֲבָה

 

דַּף חָדָשׁ לִפְתֹּחַ

מְנַסֶּה לִשְׁכֹּחַ

 

לוֹמֵד לִצְעֹד, לִשְׂמֹחַ

מַבָּט לְמַרְאֶה, בְּלִי לִבְרֹחַ

 

לוּ אֱלֹהִי, הַיּוֹם בְּךָ לִבְטֹחַ

לוּ אֱלֹהִי, הַיּוֹם תֵּן לִי כֹּחַ

יפיפה.אני הנני כאינני

שיר חדור בכוחות. נהנתי לקרוא. תודה!

^^שושומושו.אחרונה
...רחל יהודייה בדם

נוגע , עדין ואותנטי.


 

 

 

אש וישליאור123

חושב ומה אעשה

שקט אבל כל כך מעושה

מחכה לליבך

חושב על טובך

צובע את שובך

כמהה לכוחך

בהתפשטות החיצון

מתמלא ברצון

שלווה

עולם באהבה

נותן את כולי

אני הנני

כל שיש לי

את אשר בליבי

אין ויש

עולם של אש

הצעות ודיבורים בכיףליאור123

lywrk74@gmail.com 

למי שיש הצעות לכתיבה אשמח 

תודה רבה 

היי..אני הנני כאינני

לא חכם לפרסם כתובת מייל. (אם תרצה, דבר איתי ואערוך לך).

מה הכוונה "הצעות לכתיבה"? עצות שיפור?

...רחל יהודייה בדם
מעניין


ברוך הבא לפורום 

יפה ונעיםשושומושו.אחרונה
לְעֵבֶר הָאֲדָמָהשושומושו.

גַּם אַחֲרֵי שָׁעוֹת

הַמָּטוֹס נוֹחֵת.

יֵשׁ מַשָּׁב שֶׁל רוּחַ

לְעֵבֶר אֲדָמָה

אָז כִּכְלוֹת הַשָּׁבוּעוֹת

הַמֶּתַח פּוֹחֵת

וְהִיא עוֹד תָּנוּעַ

וִיהִי מָה.

...רחל יהודייה בדם
נוגע ומעניין.
שושומושו.אחרונה
מסובךשושומושו.

הערתי מתוך שינה

את אני הישנה

נאבקת

בקורי שינה,

במחוז של טירוף

לוכד מתיר

אותי הישנה ישנה.

...רחל יהודייה בדם
נוגע ,עמוק ויפה.
משחק מילים מעניין.אני הנני כאינני

קצת יבשות מסוימת. 

תודהשושומושו.אחרונה
נכון
אלה ברכב ואלה בסוסים ואנחנו בשם ה' נזכירימח שם עראפת

טוב, אז ירו עלינו טילים.

לא ממש לכך רגילים,

לשמוע אזעקת צופרים,

רק ביום הזיכרון פועלים.


והבית עשוי גבס,

שזה סוג של קרטון וחרס,

אז למי אכפת מהרס,

בואו רק מותניים נשנס.


בחוץ מעניין הרבה יותר,

צופר את השקט מנסר,

בום משמיע טיל חבר,

איראן יורה עלינו מסתבר.


ושם למטה בכפר,

צהלות שריקות בכיכר,

צפירות וזיקוקים, מוזר,

שמחים ורוקדים במגזר.


טוב גם אנחנו קצת שרנו,

וכל קרני רשעים זימרנו,

אל נקמות ה' רקדנו,

זכרני נא וחזקני נא סיימנו.


למחרת התבהר הערפל

אפס הרוגים בכל ישראל

ניסי ניסים עושה הקל,

ורק פצועה אחת בישמעאל.

אני הנני כאינניאחרונה

חסד ה' עלינו..

אמת ושקרתות"ח!
שקר. עלמא דשקרא. עולם הפוך ראיתי, עליונים למטה ותחתונים למעלה. האמת נעדרת. אמת מארץ תצמח, אבל טרם צמחה. אמת קנה ואל תמכור. ה' קונה שמים וארץ. קניין זהו יצירה, דבר שהוא חלק מהבן-אדם, ומחובר אליו. צריך עבודה כדי להיות אנשים עצמיים, להיות מחוברים כאן לעולם האמת. להגגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות. אמונה מלשון אמת (שהרי אמן זה אמת). בעולם הזה שדומה ללילה חסרה האמת ולכן צריך להגיד אותה (כמו שבגאולה נעמוד בדין ויהיה חסר המימד של החסד ולכן נצטרך להגיד שהכל בעצם זה חסד ה'). יונה בן אמיתי, בן האמת. הוא מנסה לברוח מהנבואה, לברוח מלפני ה', חושב שאפשר למצוא משמעות בעולם שמנותק מה'. ובספינה שהפליג בה, שהיו כולם גויים, דווקא הם בשעת הצרה התפללו. ונינווה, עיר שכולה גויים, חזרו בתשובה, צמו והתפללו. דווקא העולם שניסה לברוח אליו שיהיה מנותק מה', הראה לו שהחיבור לה' הוא מחוייב. העולם מגלה רק חלק מהא-לוה, וכל חלק מהאמת היא שקר, כי זה לא האמת. התפקיד שלנו הוא להופיע את האמת בחלקיות. שהחלקיות לא תנצל את העדר האמת, אלא שתראה מה המשמעות של החלקיות, שהיא כדי להופיע אור יותר גדול, לכן צריך הסתר. "ואנכי אסתר אסתיר פניי ביום ההוא", ה"אנכי ה' א-לוקיך" מופיע בהסתר, ע"י שיש הסתר, אז יש אפשרות לגילוי. אחרי שמבינים שהדברים בעירבון מוגבל, אפשר שיופיע האינסוף.
מהמם. תודה, ענקית.ה' אור לי.

הייתי צריכה לקרוא את זה.

בשמחה רבהתות"ח!

שמח שהדברים שכתבתי הועילו....

...רחל יהודייה בדם

זה טהור.


תמשיך לכתוב 

תודה רבהתות"ח!אחרונה

בעז"ה, אשתדל...תודה על הפידבק

קונספציהימח שם עראפת

איזה כיף זה אמור להיות, לצעוק "אמרתי לכם".

מוזר, זה לא כיף. זה מתסכל.


הקיצו כל הנרדמים

כל אלה שטיפסו על הפסגה

וכל אותם האנשים הנחמדים

כבר התחילו בנסיגה.


חלומות באספמיא,

במקום לקבוע עובדות בשטח

דיבורים והבטחות בשמיא,

רק חיכו לאישור במתח.


התיישבות בעזה וצפון שומרון,

אבל רק באישור המדינה,

הגיע זמן להתיישב בלבנון,

ברגע שיאמרו בואו נא.


שקר ועוד שקר,

טמנו ראשם כבת יענה,

עוד גופות לתוך הקבר,

ועדיין דבר לא השתנה.

עצוב ואמיתי ונוגע. כתיבה מדהימה.ה' אור לי.אחרונה

תודה!

וואו, הרבה זמן שלא כתבתי פההולך דרכים

אני לא יודע מה בדיוק גרם לי לכתוב, פורים, "אני הנני כאינני" או משהו אחר. אבל יש לי מוזה להעלות שיר, מקווה שתהנו.

 

שקיעה:

 

יִפְסַע קַו הָאוֹר אֶל הַדְּמָמָה
וְיָגִיל הַחֹרֶף,
כִּי שִׁנָּה אֲרֻכָּה עֲרֵבָה לוֹ.
וּתְיַלֵּל לָהּ רוּחַ עַל תִּקְווֹת גְּנוּזוֹת.

 

וְשִׁירַת הַהֲוָיָה תֵּהָפֵךְ נוּגָה,
לַזּוֹרְעִים בְּדִמְעָה, הַהוֹלְכִים בִּבְכִי.
וְיִשְׂרֹר קֹר, מָוֶת, סוֹף,
בַּכִּסּוּי דֶּמֶה עַל עוֹלַם הַחַיִּים,
שָׁלִיחַ הַנֶּצַח.

 

וְיַד קְטַנָּה תּוּשַׁט,
אוֹחֶזֶת בְּקַרְנֵי תִּקְוָה אַחֲרוֹנוֹת,
טֶרֶם יִשָׁן הָאוֹר,
בְּעֵת לֵיל נָטוּל יָרֵחַ.

 

אַךְ מִלֵּב מִדְבָּר תְּבִיאֵנִי,
וְתִתְעוֹרֵר אֱמוּנַת הַלֵּילוֹת לְקוֹל
לְחִישׁוֹת. סְדָקִים.
וְתִנְשֹׁם.
וְתִשְׁאַף.

 

הַחֹרֶף אָרַךְ לַחֹשֶׁךְ,
וְרוּחַ דֵּעוֹת מְנַשֶּׁבֶת.
אַךְ אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד עַל הַמִּזְבֵּחַ (לִבִּי)
לֹא תִּכְבֶּה.

 

אָשִׁיר עִם שִׁירַת הֲוָיָה
בְּאֶתְגַּר צְעִידַת הַנֶּצַח.
כִּי הַשֶּׁמֶשׁ עוֹד תִּזְרַח,
וְאוֹר טוּבְךָ עַל עוֹלָמְךָ יוֹפִיעַ, יְחַמֵּם.

 

בְּרִנָּה יִקְצֹר אֶתְגָּרָיו,
נוֹשֵׂא אֲלֻמּוֹת תְּהִלַּת שְׁמֶךָ
הַחַיִּים, הַטּוֹב, הָאֱמֶת.

...רחל יהודייה בדם

נוגע עדין וציורי קצת.


ברוך השב לפורום


אהבתי ממשכְּקֶדֶם
יפה מאודצפיחית בדבש1

כתיבה ברמה גבוה

תודה רבה ממש לכולכםהולך דרכיםאחרונה