וכמו שטיפות הגשם
מתאחדות על האדמה
כך נשוב אתה ואני
ליהיות יחד
בחזרה.
מתאחדות על האדמה
כך נשוב אתה ואני
ליהיות יחד
בחזרה.
יש פה אנשים שכותבים שירי ראפ וכאלה?זריחה
יש בפורום פרוזה וכתיבה חופשית - נסיונות פעילים
לא דווקא ראפ אלא גם היפ הופ וכאלה
אם אני ימצא שיר יפה אני ינסה להלחין אותו
מתייגתגלידת לימון
אילו נושאים את מחפשת?עוזיהו
בס''ד
איך את לא נפגעת,מה אין לך רגשות?
פגעת בי כל כך הרבה ואת יורה בי עוד צרורות
ולך זה לא מזיז ובאמת אני מנסה כל כך חזק
ואת שותה את העלבונות שלי כאילו זה מרק
וזה לא כואב לך זה לא פוגע כאילו אנחנו סתם עוד 2 זרים
כמו שונאים במערכה מחליפים מבטיים אכזריים
פשוט תאמרי את זה ''מספיק,נמאס לי כבר ממך
הרגשות שלי השתנו אני כבר לא רוצה אותך
ואני יודעת באמת שתמצא מישהי אמיתית
שכנה ברגשות שלה שאתה בתוכניות שלה לעתיד
ולא נועדנו אחד לשנייה אז חבל סתם לנסות''
ואת יוצאת עם מישהו אחר כשאני מנגב את הדמעות
וזה לא מגיע לי ומה את מצפה שאעשה?
שאצא שוב לעולם ואחליף למוח שלי נושא?
וזה עושה לי רע בלב כשאני מדמיין אתכם נוגעים
ואותי שכחת לגמרי לא מחליפה כבר מבטים
אני אובססיבי לגבייך ואני מתחרפן ממחשבות
בקושי חי בידיעה שאנחנו לא נחזור להיות
הרוב בסגנון הזה
יש גם בסגנון הזה:
אני FAKE MC דפוק אני אומר זאת בגאווה
דוחף אותך לארון מתים ועושה לך הלוויה
יש לי IQ של גאון ומחשבות של פסיכופט
פרופיל 21 נפשי בהוראת צו בית משפט
השאיפות שלי הם לא כבוד ולא בית עם מרפסת
ולא איש הייטק לא מתאים לי כל היום ליד מדפסת
פעם העולם היה יפה נהפך למושחת כל וכך זול
היום זה אלימות וזימה,יש לי פנס בעין שמאל
האם אני באמת משמיע קול?או שזאת סתם עוד אשליה?
אולי אנחנו כולם לא קיימים ומה שאנחנו רואים זאת תופעה?
קהלת אמר את זה פעם ''הכל הבל הבלים''
בבית הספר הולכנו שולל במשך עשרות שנים...
ואני מודה לה' יתברך שנתן לי סייעתא דשמיא לכתוב את זה ואת כל השירים האחרים שכתבתי.
ווא וואו וואוזריחה
קודם כל אתה תותחישן
ממש נהניתי לקרוא את השירים, הם ברמת כתיבה ממש טובה
באמת אהבתי רק שאני לא יכולה לראות את עצמי מלחינה לשיר עם מילים כאלה כמו השיר הראשון, תבין, כנראה שדרך החשיבה לשנו לגמרי שונה, אני גדלתי במקום מאד חרדי, משהו כמו מאה שערים ולכן אני לא יכולה להתרגל לזה
בכל מקרה אם תעלה עוד שירים אני ממש אשמח לקרוא ותתיג אותי בבקשה
לא תודה,זה הסגנון שליעוזיהו
תודה בכל אופן על המחמאות...מעביר הכל לזכות הקב''ה
בהצלחה 
אבל השיר השני היה סבבהזריחה
ואפילו הדפסתי אותוזריחה
סבבה,אשמח לשמוע עדכונים לגביו...עוזיהו
(( ווא באמת אדיר!כי אין פיסבוק
תודה, כשתיגו אותך ראיתי אותם אבל היתלבתתי אם לכתוב.. תודה
לכתוב מה?תודה,באמת תודה,זוקף הכל לכבוד הקב''העוזיהו
כן, באמת זה מתנהזריחה
לסיכום: אם יוצא לך לכתוב עוד שירים בסגנון של השיר השני שהעלית אני אשמח לקרוא
וכמובן שאם יהיו תוצאות אני יעלה ויתייג אותך
אבל זה לוקח מלא זמן
תודה עוזיהו
וואו קוווללל!נוצת זהב
לייק ענק! מגניב ממש!
תודהעוזיהו
ברוך השם יתברך.
אחלה!!רוח סערהאחרונה
נהנתי לקרוא את זה במנגינת ראפ🙂
תודהעוזיהו
נסיוןgirl hill
מנסה , רק מנסה
קוראת תכתיב
שומעת ראפ
סופגת
ולא קולטת רוצה לכתוב
שומעת ת'מוזיקה
יושבת על גיטרה, על פסנתר ועל טרבוקה
המוזיקה נשפכת ממני בטיפות קטנות ונעצר
זה נעצר
אז עזבתי
הוכלת, רצה, מחפשת, בורחת, מיטלטלת, מתבלבלת
תוהה ואובדת
ולא יצא לי שיר בסגנון ראפ
בעעעעעע
אוף לא הולך לי כמו שלא הולך לי בכלל בכלום
סתם הוצאתי עלייך תסכול
קודם כל מזדהה איתךזריחה
ואחר כך כל אפשר לנסות לעבד את זה קצת אולי מישהו פה יכול לעזור?
או שננסה לקחת את זה ככה
טוב נראה
עוד מישהו?זריחה
((כי אין פיסבוק
ניסיון...
כאן זה לא כוכב נולד
מזמן לא מת כאן אף-אחד
כאן לא תגיעו אם הגעתם כבר רחוק
וכאן אני הולך רק בשביל עוד קצת לישתוק
כאן זה כלום וכאן שחור
כאן זה אור נופל לבור
לא מוחים כפיים, כאן הכול בדממה
חבורה של אנשים, פעם ראשונה רואים גופה?!
יכולים להמשיך לנסות לקבל פרסי נובל
על כאב ועל שתיקה, ועל בנאדם שהיתבלבל
יכולים למות בתקווה לכצאת חיות
ולחיות כאב ולהוסיף עוד רגישות
יכולים לראות שחור, יכולים לרואת באור
אבל בחיים בחיים לא מקבלים הערכה
אם מתוך בחירה הפכת שוב כאן לגופה
אלוהים נותן חיים לנשמות הצדיקים
תנו כבוד לעצמיכים, יש מימוש ליעודכם
וואו יפה.משתדלת יותר
איזה יופי 
אהבתיזריחה
והדפסתי את זה אפילוזריחה
..Mike Davidovich
עבר עריכה על ידי Mike Davidovich בתאריך כ"ג בטבת תש"פ 21:02
<מה?? שרשור מלפני שלוש שנים?זריחה
איך זה נותן להגיב בכלל?
איזה מוזר
הי אנשים אני צריכה קצת עזרהשרה את חייה
יש לנו "ערב אומנויות" באולפנה עוד שבוע וחצי, ביקשו ממני לכתוב שיר שקשור לנושא-משפחה, ובכללי לאומנות, ויתלו אותו בעז"ה בכניסה לתערוכה(בגדול)
אף פעם לא כתבתי שירים כי ביקשו ממני, ובזמן האחרון הכתיבה שלי קצת תקועה..
אני אשמח אם למישהו יש רעיונות או דימויים שקשורים למשפחה, זה ממש יעזור לי, תודה
אף פעם לא כתבתי שירים כי ביקשו ממני, ובזמן האחרון הכתיבה שלי קצת תקועה..
אני אשמח אם למישהו יש רעיונות או דימויים שקשורים למשפחה, זה ממש יעזור לי, תודה
את יכולה לנסות לכתוב משהו על יער עם עציםרוח סערה
יעני אחדות של משפחה או משהו על מים, גשם איך כל טיפה חשובה וכו
תודה רבה, אני הסתדרתי, כאילו בסוף כן הצלחתי לכתוב ובאמת אמרושרה את חייה
שכזה ידפיסו את זה בגדול וזה
תודה🤗שרה את חייהאחרונה
אש סגולה בתוכירוח סערה
הכחול של הזריחה בליבי
הסגול העמוק מתמזג עם השקיעה
של הנפש והבכי
מעורבבים ביחד
השחור של הבפנוכו
של ערבי חורף
קרים ויפים
וטיפות סגולות של שמש וקרח נופלות לי על המצח
מעירות אותי
ומרדימות
זה רק מראה כמה אני יצור.
סגול עמוק.
פריקהרוח סערה
היא ילדה. לידה נוראית. סבלה מלא
לקחו ממנה מהר את התינוק.
כי זה מסוכן
לשתיהם
ואז קיבלתי שיחת טלפון
והכל היה נשמע רגיל
ואז מרים הגיעה וסיפרה לי על הלידה של בקי
היא אמרה שהיא היתה קשה נורא נורא
ורציתי לראות את התינוק
תשע חודשים פלוס
אני משתוקקת לראות אותו
ואני תקועה פה בבית עם הקטנה שלא מפסיקה ליילל
כי נקרע לה השלט שהיא הכינה בקצה
ואחיינית שלי שרוצה כל שניה משהו אחר
ואבא שלה שקפץ החוצה רגע.
בא לי לברוח.
ואני עצובה נורא נורא נורא
יום הפוך.
לעזעזאל.
לא ככה דמיינתי את זה. ממש לא.
הן כל שניה פורצות בבכי בגלל משהו אחר
ואני בוכה איתן ביחד.
לקחו ממנה מהר את התינוק.
כי זה מסוכן
לשתיהם
ואז קיבלתי שיחת טלפון
והכל היה נשמע רגיל
ואז מרים הגיעה וסיפרה לי על הלידה של בקי
היא אמרה שהיא היתה קשה נורא נורא
ורציתי לראות את התינוק
תשע חודשים פלוס
אני משתוקקת לראות אותו
ואני תקועה פה בבית עם הקטנה שלא מפסיקה ליילל
כי נקרע לה השלט שהיא הכינה בקצה
ואחיינית שלי שרוצה כל שניה משהו אחר
ואבא שלה שקפץ החוצה רגע.
בא לי לברוח.
ואני עצובה נורא נורא נורא
יום הפוך.
לעזעזאל.
לא ככה דמיינתי את זה. ממש לא.
הן כל שניה פורצות בבכי בגלל משהו אחר
ואני בוכה איתן ביחד.
וכשנפלתיחנונית גאה
וכשנפלתי נזכרתי באז כשנפלתי בגינת החול הקטנה וצחקתי עד שכאבה לי הבטן ורציתי לחזור באמת שרציתי אבל זה מזמן כבר מאוחר כבר טבעתי בתוך הציניות הבגרות הצרות
חוסר האמון
חוסר האמונה
הקשיים
התרוצים.. לעצמי ולהם
חוסר האמון
חוסר האמונה
הקשיים
התרוצים.. לעצמי ולהם
כואברוח סערהאחרונה
...אריק צדק
בפינה אפלולית מישהו מוחה דמעה. זוג מבוגר רוקד טנגו או ואלס לצלילילט-איט-בי ואף אחד לא יודע את המילים. מישהו מקיא על הבר וחבורת ילדים רצה בין רגלי המבוגרים כמו להקת סנוניות שנקלעה לתוך בניין נעול. עשן ממלא הכל, את הריאות, את הנחיריים, את האוויר המחניק מעל ראשי הרוקדים. איש לא יזכור אותם מחר. המלצרים ידיחו כלים, בעל הבית יספור שטרות ואנשים אחרים יידחקו אל הרחבה ויניעו את עצמם בתיעוב כדי לשכוח, ולו לרגע, את הבוס מהעבודה ודוח החנייה שקיבלו הבוקר והמכתב מביטוח לאומי שמבשר על דחיית הבקשה ליציאה לפנסיה מוקדמת. משהו באוויר יקליל את מחשבותיהם, גראס או אופוריה או משהו דומה. מישהו יצנח בחבטה על כיסאו, יאביס את עצמו עוד קצת כדי לשכוח את הכאב. הזוג המבוגר יפרוש הצידה להסדיר את הנשימה ולתהות איך זה שכבר עברו 40 שנה מאז שהם עצמם עמדו במרכזה של חבורת צעירים סואנת ומתנועעת לצלילי הביטלס.
אלוהים מסתכל בלבן של העיניים רק לאמיצים, את השאר הוא עוזב במנוחה.
ותיזכר איך פעם אהבת אותה בפעימות רכות, עיוורות, הנחת לעולם לשאת אותך הלאה. תיזכר איך אהבת לשבת בשבת בבוקר במרפסת שצופה אל הים, לפני שבניין נוצץ חסם את הנוף והחזיר אליכם את ההשתקפות של עצמכם, לפני שהעניינים יצאו משיטה ומצאת את עצמך שיכור עד תיעוב, מתנודד לבדך הביתה בארבע לפנות בוקר רק כדי לגלות שהדירה ריקה והדג מת ומיהו ריכז את כל העציצים במרכז הסלון וחנק אותם בניילון של תרופות.
רחובות שקטים, מישהו חושב על חבר מהצבא. בכיכר איש בלי שם ישן על מכסה מנוע כבוי. זרים גמורים חולפים על פניהם המוכרות בלי לומר שלום, מהנהנים למאבטח בסופר ומטיחים מולו תיק מלא שקרי מתכתיים. כבר אין כבוד לצעירים, מישהו ימלמל מעל ישראל-היום של השבוע שעבר, ידפדף לעמוד התשחצים. התמרה, 11 אותיות, טרנספורמציה. איש עייף מאוד, 3 אותיות, אתה. בחוף הים מישהו דורך על קוץ, כלב אוסף שיירי מזון משולחנות בתי קפה ריקים. משהו זז פה מתחת לפני השטח, מישהו מסתכל מהחלונות הגבוהים, משליך מי ביוב על מי שיחשוב שזה גשם.
אלוהים נמצא בחסדים הקטנים, במבט של בחורה במעבר החצייה, בשמש, בחיוך של ספרנית האוניברסיטה רגע לפני שהיא מזכירה לך להחזיר את הספרים שהשאלת בחייך הקודמים.
ותראה איך אתה נהיה כמו כולם, ממוסד, מזוקן ומקריח במפרצים, והאהבות הקטנות והשטוחות שלך יגחכו מעל גלילי נייר טואלט ושמפו נגד קשקשים בעגלת הקניות. בערב תעשן סיגריה במרפסת, תזמין אוכל סיני בקופסאות שהרגו יערות שלמים בברזיל, תיזכר איך פעם טיילת איתה לבוליביה והיא הצטלמה עם קוף על הכתף ואיך מאז שהיא לא הייתה לך אף אחת אחרת, לא שרצית, ותירדם מול מהדורת החדשות של תשע בערב ככה סתם, בלי סיבה.
אלוהים מחייך אל הסובלים, מפנה להם גב של שתיקות ומתרה בהם להמשיך לצעוד.
קצר פה כל כך האביב, הם אומרים, מצטטים שורה משיר של יום השיכחה. אתה לומד לקפוץ למרחקים ארוכים, השיא כרגע הוא ארבע עשרה וחצי שנים.
אהבתי.רצה לאש
שילוב של כישרון עצום ויצירתיות -גלים.
אהבתי ממש את הקטע של התשחצים, חויכתי
אומנית.
אומנית.
זה מדהיםפעם הייתי ניקיתאחרונה
כמה כישרון
כתיבה ממכרת
חיים חדשיםרוח סערה
היא צריכה ללדת כל רגע.
ואני לא יכולה לחכות כבר.... לראות את הפרצוף הקטן של התינוק המתוק ולאכול אותי מכל הכיוונים
אההההה.
שתלד כבר.
אני לא יכולה לחכות.
זה כל כך כל כך מרגש.
זה כל כך ירגש..
משהו חדש ושונה.
חיים חדשים.
אני לא יכולה לחכות כבר.
(אני אשמור עלייך הכי הרבה בעולם
אוהבת, דודה❤️)
ואני לא יכולה לחכות כבר.... לראות את הפרצוף הקטן של התינוק המתוק ולאכול אותי מכל הכיוונים
אההההה.
שתלד כבר.
אני לא יכולה לחכות.
זה כל כך כל כך מרגש.
זה כל כך ירגש..
משהו חדש ושונה.
חיים חדשים.
אני לא יכולה לחכות כבר.
(אני אשמור עלייך הכי הרבה בעולם
אוהבת, דודה❤️)
מרגש מאד שיהיה בשעה טובה!Bekkiאחרונה
מה השם שלה לתפילה?
גולה4אהבה.
מיד כשקמתי עם השחר המתאחר חיפשתי לי השראה להחיות את השמש שלא זרחה,
מישו אמר לי פעם, שהשראה היא כמו הדברים הטובים, באים פתאום בלי להודיע, ולא מחכים להזמנה, ואם תזמין אותם, הם פשוט לא יבואו, כאילו כדי לעצבן. אז עזבתי את זה ויצאתי מהמיטה להרתיח מים ולקושש גרב מפה וגרב משם לרגליי הקפואות,
כשחזרתי למיטה עם כוס תה רותחת ורגליים מפשירות עם החלטה נחושה לא לשים לב לשעה כי אין שעה לאהבה, ואין שעה למוות ואין שעה לחיים שלי. פתחתי את הטלפון וככה היה כתוב
"עמדתי באמבטיה כשראש המקלחת צמוד לחזי בזרם חמים.
בכל פעם שהזרם התקרר, סובבתי את ידית המים במעט. רק כשהגיעה לקצה, הבנתי לפתע:
מערכת יחסים שסופה ידוע מראש."
ובקטן היה כתוב
"ובכל זאת נשארתי עד שהמים היו כבר קפואים. לעולם איני יודע מתי לעזוב בזמן".
(#תה)
הודהמתי, לפתע צפו ועלו כל אותם הלבבות שאי פעם שברתי ונשברו לי בידיים, כל הלבבות שלי שהטחתי שוב ושוב, מערכות יחסים שמתחילות בפרפרים בבטן ונגמרות בפרפור לבבי.
רציתי להתקשר אליך מיד. להתקשר מיד, רק לא להזכר שוב בדברחם שלא היו, בדמיונות שווא שמחזירים אןתי להתרפק על עבר מתוק שלא קיים.
ואני לא מתקשרת, ואני נופלת לחלומות ורודים, והשמיים מלאים בכוכבים אלפי כוכבים, ולי יש שמלה שחורה ואתה גבוה והעיניים שלך נוגעות לי במצח ואנחנו זזים באותו קצב לאותו צליל מנגינה שבוקע מאיתנו, תו אחרי תו, מצח במצח, ואני מרימה את הטלפון, ואני מחייגת בעצימת עיניים ואני מנתקת מהר מהר
ואני מתפלאת על כמויות האני שאני כותבת. אני ואני ואני. ואיך שכך החיים היפים יכולים להכנס בשורה ואולי אפילו לשכוח את השורה הזאת ואילו החיים הקשים תמיד יכתבו שוב ושוב ושוב ובמלא נוסחים ועדות, ושפות ורגעים ורגשות.
ואני קמה מהמיטה ושופכת את השארית הקרה של התה ומתלבשת ויוצאת ללימודים, ולא נוסעת באוטובוס למרות שיש לי חופשי שנתי, אני צועדת ברגליי החמימות שמאוכסנות להן היטב, והקשרים במח שלי מתרפים והאוויר הצלול חודר לתוכם ומתיר אותם, ואחרי רבע שעה הוא כבר צלול לגמרי, ואני פותחת סידור ואומרת
מודה אני לפניך
שהחזרת בי נשמתי
ומתכוונת לזה, איזה פלא להתכוון לזה.
ויורדת לי דמעה של הודיה ושל אי אמון שאני, אני, אני, צועדת 40 דק ללימודים, ומודה לאלוהים שהחזיר את הנשמה שלי
הנשמה הזאת שכל כך התרגלה שמשמיצים אותה ושמבזים אותה ושלא מאמינים בה.
קניתי כוס חדשה ואני משקה את הנשמה כל בוקר, בחמלה. רבה. אמונתך. והלב הקטן מתמלא באהבה שנכנסת לכל החורים
לכל הבורות היא נכנסת ואוטמת הכל, והרגליים קלילות הראש משוחרר.
ר׳ נחמן אומר שכלאדם מגיעה תחושה לא טובה שלא ילך ויספר אותה כי אז היא מתקבעת אצלו, והיא נהיית חלק ממנו, ואז יותר קשה לו להלחם בה. אבל שיש לאדם דבר טוב, שירגיש את זה.
שירגיש את זה.
שירגיש.
ניסיתי לחשוב מה הרגשתי בזמנים רעים, התפלאתי לראות שלא הרגשתי כלום, ממש כלום. ועכשיו הנה, יש דמעה!
הא לכם, אנשים שלא האמינו בנשמה, יש רגש ויש אהבה והכעס קבור עמוק מתחת לפני השטח
עוד שבוע או חודש או שנה יצמח שם עץ של אני
עץ של נשמות שמאמינים בהם.
מישו אמר לי פעם, שהשראה היא כמו הדברים הטובים, באים פתאום בלי להודיע, ולא מחכים להזמנה, ואם תזמין אותם, הם פשוט לא יבואו, כאילו כדי לעצבן. אז עזבתי את זה ויצאתי מהמיטה להרתיח מים ולקושש גרב מפה וגרב משם לרגליי הקפואות,
כשחזרתי למיטה עם כוס תה רותחת ורגליים מפשירות עם החלטה נחושה לא לשים לב לשעה כי אין שעה לאהבה, ואין שעה למוות ואין שעה לחיים שלי. פתחתי את הטלפון וככה היה כתוב
"עמדתי באמבטיה כשראש המקלחת צמוד לחזי בזרם חמים.
בכל פעם שהזרם התקרר, סובבתי את ידית המים במעט. רק כשהגיעה לקצה, הבנתי לפתע:
מערכת יחסים שסופה ידוע מראש."
ובקטן היה כתוב
"ובכל זאת נשארתי עד שהמים היו כבר קפואים. לעולם איני יודע מתי לעזוב בזמן".
(#תה)
הודהמתי, לפתע צפו ועלו כל אותם הלבבות שאי פעם שברתי ונשברו לי בידיים, כל הלבבות שלי שהטחתי שוב ושוב, מערכות יחסים שמתחילות בפרפרים בבטן ונגמרות בפרפור לבבי.
רציתי להתקשר אליך מיד. להתקשר מיד, רק לא להזכר שוב בדברחם שלא היו, בדמיונות שווא שמחזירים אןתי להתרפק על עבר מתוק שלא קיים.
ואני לא מתקשרת, ואני נופלת לחלומות ורודים, והשמיים מלאים בכוכבים אלפי כוכבים, ולי יש שמלה שחורה ואתה גבוה והעיניים שלך נוגעות לי במצח ואנחנו זזים באותו קצב לאותו צליל מנגינה שבוקע מאיתנו, תו אחרי תו, מצח במצח, ואני מרימה את הטלפון, ואני מחייגת בעצימת עיניים ואני מנתקת מהר מהר
ואני מתפלאת על כמויות האני שאני כותבת. אני ואני ואני. ואיך שכך החיים היפים יכולים להכנס בשורה ואולי אפילו לשכוח את השורה הזאת ואילו החיים הקשים תמיד יכתבו שוב ושוב ושוב ובמלא נוסחים ועדות, ושפות ורגעים ורגשות.
ואני קמה מהמיטה ושופכת את השארית הקרה של התה ומתלבשת ויוצאת ללימודים, ולא נוסעת באוטובוס למרות שיש לי חופשי שנתי, אני צועדת ברגליי החמימות שמאוכסנות להן היטב, והקשרים במח שלי מתרפים והאוויר הצלול חודר לתוכם ומתיר אותם, ואחרי רבע שעה הוא כבר צלול לגמרי, ואני פותחת סידור ואומרת
מודה אני לפניך
שהחזרת בי נשמתי
ומתכוונת לזה, איזה פלא להתכוון לזה.
ויורדת לי דמעה של הודיה ושל אי אמון שאני, אני, אני, צועדת 40 דק ללימודים, ומודה לאלוהים שהחזיר את הנשמה שלי
הנשמה הזאת שכל כך התרגלה שמשמיצים אותה ושמבזים אותה ושלא מאמינים בה.
קניתי כוס חדשה ואני משקה את הנשמה כל בוקר, בחמלה. רבה. אמונתך. והלב הקטן מתמלא באהבה שנכנסת לכל החורים
לכל הבורות היא נכנסת ואוטמת הכל, והרגליים קלילות הראש משוחרר.
ר׳ נחמן אומר שכלאדם מגיעה תחושה לא טובה שלא ילך ויספר אותה כי אז היא מתקבעת אצלו, והיא נהיית חלק ממנו, ואז יותר קשה לו להלחם בה. אבל שיש לאדם דבר טוב, שירגיש את זה.
שירגיש את זה.
שירגיש.
ניסיתי לחשוב מה הרגשתי בזמנים רעים, התפלאתי לראות שלא הרגשתי כלום, ממש כלום. ועכשיו הנה, יש דמעה!
הא לכם, אנשים שלא האמינו בנשמה, יש רגש ויש אהבה והכעס קבור עמוק מתחת לפני השטח
עוד שבוע או חודש או שנה יצמח שם עץ של אני
עץ של נשמות שמאמינים בהם.
תודה רבה!אהבה.אחרונה
יצורי לילהרוח סערה
יצורי הלילה
לחשו לי סוד,
שאנלא לבד
שכמוני
וכמוהם,
יש עוד.
יצורי לילה.
לחשו לי סוד,
שאנלא לבד
שכמוני
וכמוהם,
יש עוד.
יצורי לילה.
מהמממתתתת אתבלונדינית עם גוונים
תודה נשמהרוח סערה
תודה 💜רוח סערהאחרונה
..בלונדינית עם גוונים
מישהו יודע איפה אפשר לקנות אור..
חשוך לי.
...רוח סערה
עבר עריכה על ידי רוח סערה בתאריך ט"ז בטבת תש"פ 17:23
בקבוקי שמש - פרוזה וכתיבה חופשיתמה את מנסה להגיד לי בזה..כן..זה קצת דומהבלונדינית עם גוונים
עשית לי השראה
שאולי יש אנשים ששמרו בקבוקי שמשרוח סערה
והם יכולים לתת לך קצת
וואי אני אוהבת אותךבלונדינית עם גוונים
חח כפרהעלייךרוח סערה
🙂רוח סערהאחרונה
....רוח סערה
הדמעות כתבו להן
שיר חדש
סרטטו בלב שבילים
למעלה הם עולים
והפרחים צמחו לי
בנשמה
בגינת האהבה
שם שקטה ועצובה
ובלילה ישוטטו המחשבות
מייסרות ומפחידות
כואבות ועצובות
ושירים שכתבתי יספרו סיפור
הדפים הדוממים
שספגו שנים שנים
יגלו.
נ. ב
כתבתי את השיר לפני כמה שנים טובות אז מחילה אם זה נראה כתיבה של ילדה קטנה... כי זה כן🙈
שיר חדש
סרטטו בלב שבילים
למעלה הם עולים
והפרחים צמחו לי
בנשמה
בגינת האהבה
שם שקטה ועצובה
ובלילה ישוטטו המחשבות
מייסרות ומפחידות
כואבות ועצובות
ושירים שכתבתי יספרו סיפור
הדפים הדוממים
שספגו שנים שנים
יגלו.
נ. ב
כתבתי את השיר לפני כמה שנים טובות אז מחילה אם זה נראה כתיבה של ילדה קטנה... כי זה כן🙈
תודה,!!רוח סערה
לא נראה כתיבה של ילדהנקדימון
יחד עם זאת, אולי תכתבי לנו איזה שיר מלא אור,
גדוש בנצנוצי שמש, עמוס טל ועננים?
אולי איזה שיר על עדר הרחלים, או על שדה החיטה?
על ילד שנהנה מחומה של האדמה, מציוצי ציפורים, וממעוף של פרפר קטן בודד? תני לנו שיר שיאיר..
שמחה, שירה, חיוך, אור גדול, זרימה של חיים?
גדוש בנצנוצי שמש, עמוס טל ועננים?
אולי איזה שיר על עדר הרחלים, או על שדה החיטה?
על ילד שנהנה מחומה של האדמה, מציוצי ציפורים, וממעוף של פרפר קטן בודד? תני לנו שיר שיאיר..
שמחה, שירה, חיוך, אור גדול, זרימה של חיים?
וואלהרוח סערה
שירי מלא באור
גדוש בנצנוצי שמש
עמוס בטל מתוק
מביט על עבר
עדר הרחלים
עובר על פני
שדה חיטה
מציץ על ילדון
שנהנה מחומה
של האדמה
מאזין לציוצי ציפורים
רץ אחרי פרפר
קטן ובודד(?)
שירי מלא באור
בשמחה
בחיוך
בזרימה.
בום!!!
חזרה למציאות.
גדוש בנצנוצי שמש
עמוס בטל מתוק
מביט על עבר
עדר הרחלים
עובר על פני
שדה חיטה
מציץ על ילדון
שנהנה מחומה
של האדמה
מאזין לציוצי ציפורים
רץ אחרי פרפר
קטן ובודד(?)
שירי מלא באור
בשמחה
בחיוך
בזרימה.
בום!!!
חזרה למציאות.
המציאות כוללת הכלנקדימון
במציאות יש גם טוב וגם רע.
זה אנחנו שבוחרים איזה צד להעצים.
התעסקות בטוב וביפה שבחיים ימריץ אותנו,
יתן לנו יותר כח, יאפשר לנו מבט לטווח ארוך יותר.
עובדתית, האופטימי חי יותר וטוב יותר.
אני מסכים שקשה לכתוב שירה על חוויה שאנחנו לא שקועים בה, ובכל זאת אפשר להפוך שיר למשאלה.
זה אנחנו שבוחרים איזה צד להעצים.
התעסקות בטוב וביפה שבחיים ימריץ אותנו,
יתן לנו יותר כח, יאפשר לנו מבט לטווח ארוך יותר.
עובדתית, האופטימי חי יותר וטוב יותר.
אני מסכים שקשה לכתוב שירה על חוויה שאנחנו לא שקועים בה, ובכל זאת אפשר להפוך שיר למשאלה.
ואגבנקדימון
השיר שיצרת מהמילים ששמתי, הוא לא רע בכלל.
חח תודהרוח סערה
זה נכוןרוח סערה
אני לא בנאדם דיכאוני
אני פשוט מציאותית
וכן... אני כותבת על דברים טובים
אבל עמוקים יחסית לצהלות כבשים ופרפרים מרחפים
מבין?
כי זה מרגיש לי רמאות והתייפייפות
כמי האנשים שכותבים מילים גבוהות ואין להם מושג מה הן אומרות בכלל
העיקר שיראה יפה
אני פשוט מציאותית
וכן... אני כותבת על דברים טובים
אבל עמוקים יחסית לצהלות כבשים ופרפרים מרחפים
מבין?
כי זה מרגיש לי רמאות והתייפייפות
כמי האנשים שכותבים מילים גבוהות ואין להם מושג מה הן אומרות בכלל
העיקר שיראה יפה
מסכיםנקדימון
ואעפכ הצבתי את המילים הנ"ל דווקא בגלל שהם זורקות לתוך ציור רדיקלי של אושר.
שמח שאת לא דכאונית
שמח שאת לא דכאונית
כתבתי את השיר ההוא ספציפיתרוח סערה
כשהייתי בתוך תקופה לא קלה בחיים שלי
ממש לא נראה כתיבה של ילדהחנונית גאה
כתיבה ממש עמוקה!
תודה נשמה!!רוח סערהאחרונה
התכוונתי שהכתיבה אולי מעט קלישאתית
אחד השיחות מהמגירות הנעולות....אוהביה
לא יוצא משם הרבה אבל כיף מידי פעם לשתף,
(מי שרוצה אפשרי להפוך את זה לשרשור שיחות)
יש לי דיבור איתך ה'...
אחד שלא בא מיאוש, כאב עצב או תוגה אחד שבא להשלים עם זה שההשגחה היא היחידה שמשנה...
קודם אני רוצה להגיד לך תודה, תודה על מה שהיה כי הוא כבר קרה ועכשיו אני רואה את התוצאה, כל-כך לטובה,
פייי...
זה היה ממש הרפתקה,
לפעמים יותר כמו משימה
אבל בסוף בסוף הסתיימה תמיד בהצלחה...
אני רוצה להוסיף לך הוי"ה בברכה על הנעשה,
בזה השניה,
השפעה שלא כלתה,
שבהסתכלות נכונה,
אפשר לקבל את התבונה שהיא נכונה בכל יממה ויממה, בכל עת ועונה,
שפע תבואה מכל טוב הבריאה...
ולגבי העתיד, תמיד תמיד מכביד אם לטב יעביד,
בסוף הרי שהכל ה' מועיד,
השאלה הקשה היא למה?
למה המעידה?
למה המכה?
למה ההקשיה?
האם זה בגלל שיקרה בעתיד איזה טובה?
אולי זו בכלל ענישה?
או התרעה...
מה שבטוח זה שתמיד לך יש סיבה,
ושהכל ממך אקבל בשמחה,
מבוקשי היא בסך הכל אהבה חברות תחושת אמיתיות של שותפות לטעום קצת תכליתיות, לקיים המהות, הרי אני פה לא בטעות,
עוד בימי נערות,
התקשתי לקבל מרות,
שינתי חזות,
לא היה לי עוד אפשרות,
הלב רק רצה התחברות,
אז ניסתי לממש ריבונות,
ובלי שום התפארות ואבירות,
קיימתי זאת באדיקות,
בעני רבים זו הייתה ממש טעות
חלקם ראו זאת כהשטלתות,
ואפילו מעט חייזרות,
אנשים טענו שזה חוסר כשירות,
וזה בכלל לא אמצעות, קל וחומר חליצות...
החלפתי מסיכות עברתי מסכות ומי כמוך יודע נסתרות...
מסרתי עצמי עם נפשות שרק רוצות את רצונך מתממש לראות...
את כוונותיך תשאיר בראש מעינותך אך את מעשיך השאר מאחוריך...
כך ניסתי דרך חדשה, לקנות מידה ועוד מידה, ניסתי ללמוד קצת תורה ועד שמצאתי את ה-ישיבה, זאת נסגרה לאחר שנה,
ושוב אני בדרך חדשה,
מוצא לי עבודה חוזר להיות קצת עם המשפחה, שם אני מצוי בירידה,
ודווקא אז אני חוזה בהצלחה,
"לכאורה",
משום מה זאת לא הרגישה ממש ברכה,
הבנתי שאני חייב שינוי מהותי משהו רציני ואפילו קצת קיצוני,
יצאתי לדרכי,
וויתרתי על עצמי ובטלתי רצוני עליך קוני,
לא מחפש יותר לשנות ולא מצפה עוד להצלחות, לא הבנה ולא ידיעה, משהו חזק יותר מתפיסה,
את אותה הרגשה
וואי...
זה רוטט וזה אותה תחושה, כל כולי מצוי בך, ובעצם כך כל הבריאה,
פשוט רובד של הסתרה שבה אפשר למצוא אותך בכל חומרה וחומרה,
וזה גורם לי להפסיק לנסות פשטות ותמימות אותם חייב לאמץ כתרבות רק לרצות לחכות ולראות שמעשי מתקבלים בשמחה,
אוי...
לזה אני קורה התענגות עילהה,
שאני גורם לנחת רוחך,
שכל השפעתך, תמשיך ממני ליתר בריאתך,
וממש כמו בהתחלה אני בסך הכל רוצה לקיים רצונך, אבל כמו בכל דרך חדשה,
בהסתכלות מעט שונה...
אבא כל זה הסיפור בקצרה, כי ארוך הוא מארץ מידה,
בכל מקרה נשאר לי ממנו רק מסקנה,
ברירות היא טעות,
וזרימה עם המציאות, מראה נכונות,
ומוכנות...
להיות כלי בעצם היותי ארצי אנושי יכול לפעול בגשמי,
הלוואי ואגמור זאת בליבי ואבטל כל רצוני וצורכי ועם זאת השאר קיים בעולם החומרי...
מה שלא יהיה, אני יודע שמתנה אחת קבלתי בזכות יתרה, בכל רגע של בדידות אוכל אני לצאת להתבודדות, לדבר כאל חבר שתמיד תמיד עוזר, איתך הלוואי והייתי מדבר יותר,
כך כניראה שאת כל הבעיות הייתי פוטר...
(מי שרוצה אפשרי להפוך את זה לשרשור שיחות
)יש לי דיבור איתך ה'...
אחד שלא בא מיאוש, כאב עצב או תוגה אחד שבא להשלים עם זה שההשגחה היא היחידה שמשנה...
קודם אני רוצה להגיד לך תודה, תודה על מה שהיה כי הוא כבר קרה ועכשיו אני רואה את התוצאה, כל-כך לטובה,
פייי...
זה היה ממש הרפתקה,
לפעמים יותר כמו משימה
אבל בסוף בסוף הסתיימה תמיד בהצלחה...
אני רוצה להוסיף לך הוי"ה בברכה על הנעשה,
בזה השניה,
השפעה שלא כלתה,
שבהסתכלות נכונה,
אפשר לקבל את התבונה שהיא נכונה בכל יממה ויממה, בכל עת ועונה,
שפע תבואה מכל טוב הבריאה...
ולגבי העתיד, תמיד תמיד מכביד אם לטב יעביד,
בסוף הרי שהכל ה' מועיד,
השאלה הקשה היא למה?
למה המעידה?
למה המכה?
למה ההקשיה?
האם זה בגלל שיקרה בעתיד איזה טובה?
אולי זו בכלל ענישה?
או התרעה...
מה שבטוח זה שתמיד לך יש סיבה,
ושהכל ממך אקבל בשמחה,
מבוקשי היא בסך הכל אהבה חברות תחושת אמיתיות של שותפות לטעום קצת תכליתיות, לקיים המהות, הרי אני פה לא בטעות,
עוד בימי נערות,
התקשתי לקבל מרות,
שינתי חזות,
לא היה לי עוד אפשרות,
הלב רק רצה התחברות,
אז ניסתי לממש ריבונות,
ובלי שום התפארות ואבירות,
קיימתי זאת באדיקות,
בעני רבים זו הייתה ממש טעות
חלקם ראו זאת כהשטלתות,
ואפילו מעט חייזרות,
אנשים טענו שזה חוסר כשירות,
וזה בכלל לא אמצעות, קל וחומר חליצות...
החלפתי מסיכות עברתי מסכות ומי כמוך יודע נסתרות...
מסרתי עצמי עם נפשות שרק רוצות את רצונך מתממש לראות...
את כוונותיך תשאיר בראש מעינותך אך את מעשיך השאר מאחוריך...
כך ניסתי דרך חדשה, לקנות מידה ועוד מידה, ניסתי ללמוד קצת תורה ועד שמצאתי את ה-ישיבה, זאת נסגרה לאחר שנה,
ושוב אני בדרך חדשה,
מוצא לי עבודה חוזר להיות קצת עם המשפחה, שם אני מצוי בירידה,
ודווקא אז אני חוזה בהצלחה,
"לכאורה",
משום מה זאת לא הרגישה ממש ברכה,
הבנתי שאני חייב שינוי מהותי משהו רציני ואפילו קצת קיצוני,
יצאתי לדרכי,
וויתרתי על עצמי ובטלתי רצוני עליך קוני,
לא מחפש יותר לשנות ולא מצפה עוד להצלחות, לא הבנה ולא ידיעה, משהו חזק יותר מתפיסה,
את אותה הרגשה
וואי...
זה רוטט וזה אותה תחושה, כל כולי מצוי בך, ובעצם כך כל הבריאה,
פשוט רובד של הסתרה שבה אפשר למצוא אותך בכל חומרה וחומרה,
וזה גורם לי להפסיק לנסות פשטות ותמימות אותם חייב לאמץ כתרבות רק לרצות לחכות ולראות שמעשי מתקבלים בשמחה,
אוי...
לזה אני קורה התענגות עילהה,
שאני גורם לנחת רוחך,
שכל השפעתך, תמשיך ממני ליתר בריאתך,
וממש כמו בהתחלה אני בסך הכל רוצה לקיים רצונך, אבל כמו בכל דרך חדשה,
בהסתכלות מעט שונה...
אבא כל זה הסיפור בקצרה, כי ארוך הוא מארץ מידה,
בכל מקרה נשאר לי ממנו רק מסקנה,
ברירות היא טעות,
וזרימה עם המציאות, מראה נכונות,
ומוכנות...
להיות כלי בעצם היותי ארצי אנושי יכול לפעול בגשמי,
הלוואי ואגמור זאת בליבי ואבטל כל רצוני וצורכי ועם זאת השאר קיים בעולם החומרי...
מה שלא יהיה, אני יודע שמתנה אחת קבלתי בזכות יתרה, בכל רגע של בדידות אוכל אני לצאת להתבודדות, לדבר כאל חבר שתמיד תמיד עוזר, איתך הלוואי והייתי מדבר יותר,
כך כניראה שאת כל הבעיות הייתי פוטר...
ואי זה פשוט מהמם!!!!לב אוהבאחרונה
הזכיר לי קצת פואטרי סלאם... אם שמעת על זה...