חושך אור
אין לאן לחזור
הבית התרסק
כמו הלב שלי
שלא יודע
עם מה להתעסק
כדי להשכיח את הכל
כדי לתת לי לגדול
בתכלס
משפחה מעל הכל
שומרים עלי שלא אפול
בלי אינטרסים
בלי טעויות
נגמרו החברות
כמו שנגמר לי החשק
להקשיב למורות שכל הזמן מדברות
על שטויות על אטומים ועל נוסחאות
זה לא הכל בחיים
תלמדו קצת על איך צריך להתייחס לאנשים

מחכה לתגובותבלונדינית עם גוונים

אני אוהבת שזה נשמע קצת כמו ראפרוח סערה

אלופה!

תודהבלונדינית עם גווניםאחרונה

סיפור חיי בעיקרון..חנונית גאה

טלפון אדום
מטבחון קטן
אודם אדום
נפתח נסגר
דלת נפתחת
ילדה יוצאת בריצה
היא רצה
היא נסה
היא בורחת מעצמה
היא מקיפה את היישוב
היא בורחת מהכל
מנסה להעלם
מנסה להראות
היא הצליחה
מצאו אותה
עם דמעות העיינים
עם שיער פרוע
עם טראומה חדשה

החתונה שמחה
גדולה מדי לטעמי
לרקוד עם הכלה
האמא החדשה שלי
תא שרותים
בכי תמרורים
שינה
התעוררות
ריצה.

אבא מתארס
אחלה סרט,
חתיכת סיוט.
ריקודים
זיוף חיוכים
ריצה
ריצה
ריצה.

פיצריה נחמדה
מפה משובצת
אף אחד לא אוכל
בשורה מרגשת
הם מתגרשים
הם מחייכים
הם מתנצלים
הם בוכים מבפנים
הם יודעים
כן., הם מבינים
שלא מגיע לו
לא הגיעה לא

מתנה פרוותית
הכרות נחמדה
גלידה פיצה פסטה
משפחה חמודה
רבנות,
חתונה,
דירה חדשה,

שבועות,
ספה שמנת
עוגה נחמדה
כוסית מנופצת
שמן ומים בכל מקום בריצפה
ילדה מבוהלת
כן היא ילדה
היא שוב בת תשע
מול האישה המפחידה
שצועקת ונרגעת
במיצמוץ של שניה
ואני שוב נרגעת
נשבת בקיסמה
מחברת קוקה קולה
סיפור בדיוני עם חברה.

גן הפעמון
ובכי
בכי
בכי
הם שוב מתגרשים
שוב הסרט מתחיל
הפעם היא לא רצה
היא לא רוצה לרוץ

נוסעים לבקר
סבא חולה
אנחנו סתם באים
געגועים, נכדים,
קור מפחיד
חיכוים
חסרי שיניים
חסרי חום.

תחנה
טלפון
סבא מת

לויה
איש מרצה
דמעות
דמעות
דמעות חמות
סבתא בטראנס.

בית קברות
חיים בן 3
רבקה בן 8 חודשים
סבא בן 76 שנים
"לכי מפה"
פרידה
נסיעה חזרה
התנערות
התעלמות
הדחקה

הר של אדמה
חיים שלמים בתחתית

לקח לי מלא אומץ לפרסם בבקשה בלי ביקורת....

וואו תודה!חנונית גאה

וואו.רוח סערה

תודהההחנונית גאה

תודה לךרוח סערה

זה לא פשוט לחשוף ככה
עשית לי משהו בלב
חיבוק ענק ענק ענק

באמת שכמעט בכיתי מהתרגשות כשקראתי את התגובותחנונית גאה

💜רוח סערה

..אהבה.

מדהימה של ממש.
מזכיר לי את סיפור חיי.. בהצלחה עם זה

תודה רבה רבהחנונית גאה

...עולם מקופל

(רק חיבוק חזק.)

בחזרהחנונית גאה

תודה

ואוופעם הייתי ניקית

את מהממת.

כתבת נוגע ככ

תודה רבה ממש ריגשתם עם כל התגובוץ האלוחנונית גאה

פעם הייתי ניקית

יוו יש לי דמעות בעיינים גיבורה!!!!!!!!!בלונדינית עם גווניםאחרונה

חיבוק ענק!

אורבלונדינית עם גוונים

פרפרים

שמים כחולים אין עננים

המון פרחים

במיליוני צבעים

היא שמחה

אנשים היא שמחה

למה אף אחד לא שם לב?

הכל השתנה

טוב לה. סוף סוף.

וגם כשהיא שמחה לא שמים לב

מה יהיה עם העולם הזה?

אולי כשיחשיך ויהיה המון כוכבים

ישימו לב לאור שעל פניה

שיאיר למרחקים

כמו מנורת לילה

כשלכולם יחשיך לה יאיר

כשלכולם רע לה טוב

היא מיוחדת

לא כמו כולם

שונה משונה ומשנה

את העולם.

אתם עוד תראו.

יום אחדחנונית גאה

יום אחד אני אכתוב על מה שחשוב באמת
יום אחד אני אוריד את המסכה
יום אחד אפסחק לברוח משדי העבר
יום אחד אתרכז בהווה

יום אחד אאמין בעצמי
אולי ביום הזה אהיה שמחה
אולי אפסיק לבכות כל פעם שאחשוב
כל פעם שתיהיה לי שניה

יום אחד אתמודד איתן
עם השריטות
יום אחד הן אפילו יפסיקו לכאוב
אבל אף פעם אף פעם אף פעם היא לא תשתנה..

....אילת השחר

עבר עריכה על ידי אילת השחר בתאריך כ"ז בטבת תש"פ 11:12

אבלדעתן מתחיל

הייתי באמצע

הייחיות צבעונית

קראתי ולא הספקתי להגיב!
מקסים ממש..
למה מחקת?

מסיבה מסויימת..אילת השחראחרונה

אשלח לכם באישי

@דעתן מתחיל

.....בלונדינית עם גוונים

מפהקת..

היא התעייפה

ברור.

מי היה מחזיק מעמד

כל היום היא מציגה

היא צריכה להראות שהיא מושלמת

שהיא לא טועה

אסור לה לבכות! אסור!אסור!אסור!

בשביל מה לתת לחברות עוד סיבה לצחוק עליה?!

רק בלילה כשכולם ישנים

היא הולכת למרפסת ומסתכלת על הכוכבים על החושך על הרחוב הריק

ובוכה בשקט בשקט שאף אחד לא ישמע

שאף אחד לא ידע.

וככה היא נשארת עד לפנות בוקר

היא ישנה שעה שעתיים

משלימה שעות שינה בבית ספר

המורות דואגות.

ההורים אובדי עצות.

החברות צוחקות.

והיא מעבירה עוד יום של הצגות

מחכה לתגובות!!בלונדינית עם גוונים

וואו זה כתוב נורא יפה.רוח סערה

כואב.

תודה נשמה שליבלונדינית עם גוונים

אני מסכימה עם מה שטירוף זה הנורמה אומרתרוח סערה

אבל השיר באמת יפה!
רואים שאת משתפרת מפעם לפעם

ממש תודה !!!!😍 גם על הביקורת חחבלונדינית עם גווניםאחרונה

צריך חוות דעתdanielsusnitski

אני כותב ומעלה תמונות לפינטרסט של כוכב אלומיניום

מה דעתכם על הכתיבה

אנשיםרוח סערה

אז יש אנשים בעולם
ואז יש עוד
ויש אחרים
ויש את אלו המוזרים
ואלו שלבד
ואלו שכואב להם
וכאלו שנקרעים
בין רע לפחות
ואת אלו הדהויים
שאפחד לא מכיר ולא יודע
ואת אלו שלא נכנסים להגדרות בכלל
ועוד מליון שאני לא אכתוב
כי זה לא ייגמר.
ואלו שהם כמוני אין אף אחד.

דיי מהממת אחתמתבגרת..

תודה! 🙂רוח סערהאחרונה

..מתבגרת..

היא עולה היא יורדת

נפתחת נסגרת

כל הזמן זזה

לא נחה לשניה

המעלית.

עם היא היתה בן אדם

היא מזמן לא היתה.

*אם?אריק צדק

כן חחמתבגרת..אחרונה

התעלות...אוהביה

היא משימה
שמסוגלת למעט בהירות
מונעת הפקת כימיקלים בכמות,
ושקיעה במחשבה על כל שטות...

עומקות...

שם תמצא גישה מחוספסת אך רגישה,
קשה אך ברת השגה,
זוהרת כבהרת,
יוצרת דרדרת לכיוון הצמרת,
תוצרת של עתרת,
שמתבררת כמי שסוגרת,
וממנה היא מתנערת...

אבל ככה זה שבסך הכל
ניגודייות מייצרות דמיונות,
תככים פנימיים,
לא כל-כך בריאים,
לאנשים שבסך הכל מחפשים
להלך עם תמימי דרכים...

המורכבות מושכת,
איזה מסכת...
לפעמים מרחיקה לכת,
וממש מפרכת,
את בטני מהפכת,
רוצה לגרום לך רק ללכת...

לאן?

לאן שלא הגיעו השעונים,
המזומנים,
אלה שקובעים,
המגזרים,
סיבלם של אחרים,
ואחריותם המוזנחת
שלליבי ומוחי לא מנחת ולא משכחת,

רוצחת...

אבל ככה זה,

מסעות כבדות
שאלפי פרדות לא היו שורדות...

ואני?

מה אני,
תולעה ורימה,
רכה וחלשה,
שבסך הכל רוצה
להשתחרר מהמחשבה,
מהמציאות המשתנה,
ומאותה מטרה נעלה,
שלא כלתה,
גם אם נתפסה אצלי באיזה פינה של הדחקה,
עדיין דלוקה כאבוקה,
והכבודה הרגילה
רק מזריקה לה הסקה,
ואני כולי בוקה ומבוקה...

ולמה אוחלתי?

להלך בתמימות,
אבל איכשהו פשטות תמיד מצטיירת כטעות
אולי זו באמת שטות?
אולי הולך אני שולל?

ובגלל זה צריך אני לבכות כעולל?!
לרחף לי לבד בחלל?!
להרגיש אומלל?!

מבולבל...

בנתיים הכתיבה התגלתה כיעילה
לחלוקה מועטה,
של אותה הפנמה,
של אותה הכבודה,
של אותה הנשמה,
על דפים שתמיד בסופם יזרקו לגניזה...

התעלות,
כוח שמניע מעבדות לחרות ואולי עוד יגרום לאחדות...

לא משחרר, אבל בהחלט נחמד שיש טיוטה פורום פרוזה וכתיבה להתחלק איתה במעמסה...😜

לא נעים לי כבר להגיב.. אבללב אוהבאחרונה

שמישהו יגלה את הנשמה שלך כבר...

שומרים עלייךרוח סערה

1000 מלאכים
עם כנפיים לבנות
ונצנוצי טל
מעל התינוק
אהוב שלי
שומרים עלייך

הלל- פרק שנירוח סערה

טישרט. גופיה .טייץ .טישרט .חצאית .גופייה
אני מוצאת את עצמי גוהרת מעל המזוודה ומשליכה אליה את כל תכולת ארוני הדל.
והוא באמת דל. באמת.
תמר באה לראות אם אני צריכה עזרה במשהו, אמרתי לה שאני מסתדרת יופי ושאם באמת היה אכפת לה ממני היא הייתה משכנעת את משי לא לזרוק אותי כמו איזה כלב נטוש לאיזו פנימייה .
היא מתעצבנת עליי (כמובן... זאת המומחיות שלי לעצבן יצורים ההולכים על שתיים)ויוצאת מהחדר בהפגנתיות.
יופי עכשיו שכולם יעזבו אותי לנפשי ויתנו לי לסיים לזרוק את מה שעוד שנשאר לי בארון אל תוך המזוודה (המזוודה שהיינו לוקחים לטיולים שלנו פעם כשעוד היינו משפחה יחסית נורמלית...יחסית, כן?)
באיזשהו שלב נמאס לי. אז אני נשכבת על המיטה כשרגליי מונחות על הקיר, וסוליות האדידס המרוטות שלי מותירות עליו את חותמן (אני באמת צריכה חדשות)
משי נכנסת ומתעצבנת שאני מלכלכת את הקיר
למה לעזאזאל אכפת לה??? זה החדר שלי.
ואפילו שאני הולכת רחוק רחוק הוא עדיין נשאר שלי.
לתמיד.
פתאום מציף אותי געגוע כזה.... לא שואל.. פשוט פורץ פנימה. נראה לי שאני בעצמי לא יודעת למה אני מתגעגעת.
בלי לחשוב ,(אימפולסיביות, כבר אמרתי?) אני לוקחת עיפרון וחורטת את שמי בענק על הקיר שמעל המיטה.
משי לא רואה. היא כבר מספיקה לעזוב את החדר
היא הולכת להרוג אותי... מ'כפת לי בכל מקרה אני עוזבת מחר.
טוב מספיק להיום....
לילט.

תודה!!רוח סערה

ממש שימחת אותי!

קראת את הראשון?רוח סערה

תודה,!רוח סערה

נוגע!Bekki

מחכה להמשך

תודה!רוח סערה

הלל - פרק שלישירוח סערה

אז זהו.
זה הגיע... היום אני עוזבת.
רחל מנג'זת לי כבר שעה בפלאפון... היא רוצה ליהיות בתחנה 20 דקות לפני שהאוטובוס מגיע(מה נדפק איתה?!... 20 דקות מיותרות בשמש. .. נו באמת! )
אני עומדת ליד הדלת עם המזוודה. תיק ענק על הכתפיים.
הם כולם עומדים ומסתכלים עלי כמו קופים בבן אדם.... (כאילו ב'אנה אני יודעת שאתם שמחים שאני עוזבת אבל לחגוג את זה מול הפנים שלי?.. אהממ קצת לא נחמד... )
"אז... ביי לכולם" אני אומרת בסוף אחרי רגעים ארוכים של שתיקה מביכה(זה כאילו שהם מתעקשים כבר להעיף אותי.... לעזעזאל! )
"בי מותק נתגעגע אלייך"(עלאק... אולי לאיתמר אני מאמינה... רק קצת) חיבוק קצר... כמה מילות פרידה ואני בחוץ.
בדרך להרפתקה חדשה.
בהצלחה הלל, אני לוחשת לעצמי ומתקדמת לעבר רחל שממהרת אותי לרוץ לתחנה.
זה מתחיל.

אשמח להערות/הארות.

תודה רבה!!רוח סערה

אני שמחה לקבל ביקורת טובה
את צודקת בהחלט ואני אשתדל לקראת ההמשך להוסיף יותר התרחשויות וענין

הלל-פרק רביעירוח סערהאחרונה

עבר עריכה על ידי רוח סערה בתאריך כ"ה בטבת תש"פ 18:35

ה נ ח י ת ה..... אלוקים זה כמו עולם אחר פה!!!
לאחר נסיעה של שעתיים בערך(נדלג על הקטע שבו הקאתי... לא היה משהו) אני ורחל מוצאות את עצמינו במבנה ענק עם מליוני בנות ובליוני רעשים שמקיפים אותנו מכל עבר.
בשיחה הקצרה עם המנהלת (חבצלת השרון.. או משהו כזה) שבה הובהרו לנו כללי המוסד וכו' ,אני מספיקה לקלוט שלא סתם משי זרקה אותי לפה (שלחה, שלחה נו טוב..) היא ידעה מה היא עושה.
הכל כך כך נוקשה כאן. קר כזה.
נו טוב אני רגילה לזה...
("פה בטח יתנו לי חינוך טוב" [ציני להחריד] )
רחל קוטעת אותי בפתאומיות מהרהוריי כי מסתבר שאיזו בחורה אחת שהמנהלת הצמידה לנו אחרי השיחה,(מאוחר יותר למדתי שקוראים לה "מדריכה" וחוץ מזה יש לה גם שם... שאין לי מושג מהו) מרצה לנו כבר שעה איך להגיע לחדר שלנו ובאיזו קומה חדר האוכל וחדר ההתכנסויות וכו'
וואלה.
חדר אוכל, מזכיר לי שאני רעבה מאד
(זוכרים את החמצוצים שתמר הביאה לי...? הקאתי אותם).
המדריכה מסבירה לנו ששעת הארוחה מתקרבת ובנתיים נוכל להתכבד במאפים ופירות,
אחלה, אני אומרת. זה מצוין בשבילי, וממהרת לכיוון חדר האוכל, משאירה את רחל עומדת כמו בול עץ באמצע המסדרון, נותרת לחסדי הבנות שמתחילות להתקיף אותה בשאלות חטטניות(אני מגרשת נקיפת מצפון קטנה,ומתנחמת בכך שאביא לה גם איזה תפוח נחמד מחדר האוכל)
אבל אופסי.... אין לי מושג איפה חדר האוכל ואני קולטת את זה רק כשאני מסובכת עמוק עמוק במסדרונות הבניין.....
גאון. זה מה שאני, מי יוצא לחיפוש אחר חדר האוכל בבניין הזה בלי לדעת איפה המיקום שלו בדיוק??
אני מסתובבת אחורה ביאוש, ובום!
נתקעת במשהו(מישהו...)
אישה גבוהה ורזה בעלת מטפחת פרחונית ענקית נגלית לעיני.
זה היה היום שבו פגשתי את תכלת.

..רוח סערה

לקחת רגעבין הבור למים

כתר כסוף
מונח על ראשה
חיוכה נמוג
מסירה מסיכה
עיניה כבויות
נסיכה עייפה

בגרות, אחריות
מלווים צעדיה
שליטה ואיפוק
הם תכלית חייה
לשרוד, לשלוט
אלו כל תוכניתיה

והיא נשברת בסוף
נופלת שדודה
מנגבת דמעות
חרטה ואשמה
והיא קמה לבד
עם אבן בלב
עם בושה מיותרת
עם תרמיל של כאב

יום אחד היא תדע
שמותר לה ליפול
להסיר אחריות
לשבור את הכל
מחסומים שבלב
וחיים עמוסים
רגעים של כאב
רגשות אזוקים

היא תדע ותבין
שנגמר המשחק
שהגיע הזמן
לנוח מעט
היא אדם כמו כולם
אין סיבה לפחד
רק לקחת לה רגע
לנשמה וללב

נגעבי...מדמיינתאחרונה

מדויק

אני הגדולהרוח סערה

אני הגדולה
שצוחקת על עצמי הקטנה
רק תזכרי
פעם,
שהבטחת שבחיים,
לעולם,
לא תזלזלי
בך.

יפהאלפאחורס.

הבטחה קצת פזיזה..

תודהרוח סערהאחרונה

ההבטחה הובטחה כשהייתי ילדה.
לצערי אני לא עומדת בה הרבה.
לעיתים תכופות אני מוצאת את עצמי מזלזלת באני הקטנה,שוכחת מזה ליהיות ילדה בעולם של מבוגרים, לראות דברים אחרת, להבין דברים בצורה שונה.
חבל...

..מתבגרת..

אני? אני? לא.

אני לא אני

זה בכלל מישי אחרת

שטעתה, שפגעה,שעשתה שטויות,

זו לא אני אוף.

למה אין דבר כזה מכונת זמן?

הייתי רוצה אחת כזאת

וואורוח סערה

כל כך נכון
אם רק היינו יכולים לשנות דברים שעשינו

אני כל כך מתחרטת על דברים שעשיתי..מתבגרת..

, 😥רוח סערה

כולנורוח סערהאחרונה

אני בטוחה

יחדרוח סערה

וכמו שטיפות הגשם
מתאחדות על האדמה
כך נשוב אתה ואני
ליהיות יחד
בחזרה.

חיימשלימתבגרת..

🙂רוח סערהאחרונה

..מתבגרת..

חורף . גשם .

אין מצב רוח.

מיליון מטריות.

מיליון טיפות.

מיליון אנשים

שרצים ..

לאן?

לאן הם ממהרים?

הכל פה שקר.

כלום לא אמיתי.

זה עולם?
זה חיים?

תודה נשמהמתבגרת..אחרונה

יש פה אנשים שכותבים שירי ראפ וכאלה?זריחה

יש בפורום פרוזה וכתיבה חופשית - נסיונות פעילים

לא דווקא ראפ אלא גם היפ הופ וכאלה

אם אני ימצא שיר יפה אני ינסה להלחין אותו

מתייגתגלידת לימון

@עוזיהו

אילו נושאים את מחפשת?עוזיהו

בס''ד

איך את לא נפגעת,מה אין לך רגשות?
פגעת בי כל כך הרבה ואת יורה בי עוד צרורות
ולך זה לא מזיז ובאמת אני מנסה כל כך חזק
ואת שותה את העלבונות שלי כאילו זה מרק
וזה לא כואב לך זה לא פוגע כאילו אנחנו סתם עוד 2 זרים
כמו שונאים במערכה מחליפים מבטיים אכזריים
פשוט תאמרי את זה ''מספיק,נמאס לי כבר ממך
הרגשות שלי השתנו אני כבר לא רוצה אותך
ואני יודעת באמת שתמצא מישהי אמיתית
שכנה ברגשות שלה שאתה בתוכניות שלה לעתיד
ולא נועדנו אחד לשנייה אז חבל סתם לנסות''
ואת יוצאת עם מישהו אחר כשאני מנגב את הדמעות
וזה לא מגיע לי ומה את מצפה שאעשה?
שאצא שוב לעולם ואחליף למוח שלי נושא?
וזה עושה לי רע בלב כשאני מדמיין אתכם נוגעים
ואותי שכחת לגמרי לא מחליפה כבר מבטים
אני אובססיבי לגבייך ואני מתחרפן ממחשבות
בקושי חי בידיעה שאנחנו לא נחזור להיות

הרוב בסגנון הזה

יש גם בסגנון הזה:

אני FAKE MC דפוק אני אומר זאת בגאווה
דוחף אותך לארון מתים ועושה לך הלוויה
יש לי IQ של גאון ומחשבות של פסיכופט
פרופיל 21 נפשי בהוראת צו בית משפט
השאיפות שלי הם לא כבוד ולא בית עם מרפסת
ולא איש הייטק לא מתאים לי כל היום ליד מדפסת
פעם העולם היה יפה נהפך למושחת כל וכך זול
היום זה אלימות וזימה,יש לי פנס בעין שמאל
האם אני באמת משמיע קול?או שזאת סתם עוד אשליה?
אולי אנחנו כולם לא קיימים ומה שאנחנו רואים זאת תופעה?
קהלת אמר את זה פעם ''הכל הבל הבלים''
בבית הספר הולכנו שולל במשך עשרות שנים...

ואני מודה לה' יתברך שנתן לי סייעתא דשמיא לכתוב את זה ואת כל השירים האחרים שכתבתי.

ווא וואו וואוזריחה

קודם כל אתה תותחישן

ממש נהניתי לקרוא את השירים, הם ברמת כתיבה ממש טובה

באמת אהבתי רק שאני לא יכולה לראות את עצמי מלחינה לשיר עם מילים כאלה כמו השיר הראשון, תבין, כנראה שדרך החשיבה לשנו לגמרי שונה, אני גדלתי במקום מאד חרדי, משהו כמו מאה שערים ולכן אני לא יכולה להתרגל לזה

בכל מקרה אם תעלה עוד שירים אני ממש אשמח לקרוא ותתיג אותי בבקשה

לא תודה,זה הסגנון שליעוזיהו

תודה בכל אופן על המחמאות...מעביר הכל לזכות הקב''ה

בהצלחה

אבל השיר השני היה סבבה

זריחה

ואפילו הדפסתי אותוזריחה

סבבה,אשמח לשמוע עדכונים לגביו...עוזיהו

(( ווא באמת אדיר!כי אין פיסבוק

תודה, כשתיגו אותך ראיתי אותם אבל היתלבתתי אם לכתוב.. תודה

לכתוב מה?תודה,באמת תודה,זוקף הכל לכבוד הקב''העוזיהו

כן, באמת זה מתנהזריחה

לסיכום: אם יוצא לך לכתוב עוד שירים בסגנון של השיר השני שהעלית אני אשמח לקרוא

וכמובן שאם יהיו תוצאות אני יעלה ויתייג אותך

אבל זה לוקח מלא זמן

תודה

עוזיהו

וואו קוווללל!נוצת זהב

לייק ענק! מגניב ממש!

תודהעוזיהו

ברוך השם יתברך.

אחלה!!רוח סערהאחרונה

נהנתי לקרוא את זה במנגינת ראפ🙂

תודהעוזיהו

נסיוןgirl hill

מנסה , רק מנסה

קוראת תכתיב

שומעת ראפ

סופגת

ולא קולטת רוצה לכתוב

שומעת ת'מוזיקה

יושבת על גיטרה, על פסנתר ועל טרבוקה

המוזיקה נשפכת ממני בטיפות קטנות ונעצר

זה נעצר

אז עזבתי

הוכלת, רצה, מחפשת, בורחת, מיטלטלת, מתבלבלת

תוהה ואובדת

ולא יצא לי שיר בסגנון ראפ

בעעעעעע

אוף לא הולך לי כמו שלא הולך לי בכלל בכלום

סתם הוצאתי עלייך תסכול

קודם כל מזדהה איתךזריחה

ואחר כך כל אפשר לנסות לעבד את זה קצת אולי מישהו פה יכול לעזור?

או שננסה לקחת את זה ככה

טוב נראה

עוד מישהו?זריחה

((כי אין פיסבוק

ניסיון...

כאן זה לא כוכב נולד

מזמן לא מת כאן אף-אחד

כאן לא תגיעו אם הגעתם כבר רחוק

וכאן אני הולך רק בשביל עוד קצת לישתוק

כאן זה כלום וכאן שחור

כאן זה אור נופל לבור

לא מוחים כפיים, כאן הכול בדממה

חבורה של אנשים, פעם ראשונה רואים גופה?!

יכולים להמשיך לנסות לקבל פרסי נובל

על כאב ועל שתיקה, ועל בנאדם שהיתבלבל

יכולים למות בתקווה לכצאת חיות

ולחיות כאב ולהוסיף עוד רגישות

יכולים לראות שחור, יכולים לרואת באור

אבל בחיים בחיים לא מקבלים הערכה

אם מתוך בחירה הפכת שוב כאן לגופה

אלוהים נותן חיים לנשמות הצדיקים

תנו כבוד לעצמיכים, יש מימוש ליעודכם

וואו יפה.משתדלת יותר

איזה יופי

אהבתיזריחה

והדפסתי את זה אפילוזריחה

..Mike Davidovich

עבר עריכה על ידי Mike Davidovich בתאריך כ"ג בטבת תש"פ 21:02

מה?? שרשור מלפני שלוש שנים?זריחה

איך זה נותן להגיב בכלל?

איזה מוזר

הי אנשים אני צריכה קצת עזרהשרה את חייה

יש לנו "ערב אומנויות" באולפנה עוד שבוע וחצי, ביקשו ממני לכתוב שיר שקשור לנושא-משפחה, ובכללי לאומנות, ויתלו אותו בעז"ה בכניסה לתערוכה(בגדול)
אף פעם לא כתבתי שירים כי ביקשו ממני, ובזמן האחרון הכתיבה שלי קצת תקועה..
אני אשמח אם למישהו יש רעיונות או דימויים שקשורים למשפחה, זה ממש יעזור לי, תודה

את יכולה לנסות לכתוב משהו על יער עם עציםרוח סערה

יעני אחדות של משפחה או משהו על מים, גשם איך כל טיפה חשובה וכו

תודה רבה, אני הסתדרתי, כאילו בסוף כן הצלחתי לכתוב ובאמת אמרושרה את חייה

שכזה ידפיסו את זה בגדול וזה

תודה🤗שרה את חייהאחרונה

הקודם הבא

עמוד קודם עמוד הבא