פורום פרוזה וכתיבה חופשית (עמוד 253)

בַּלַּיְלָה רוֹצֶה לָמוּת בַּאֲמִתֶּךָ

שֶׁלֹּא יִוָּתֵר אֵפֶר

בַּבֹּקֶר רוֹצֶה לְהַחֲיוֹת אֶת כָּל הַ

חַיִּים

רק שתדעי את היית כל חיי
זה גרוע כי את ברחת מפניי
ונשארתי לבד ערומה מחיים
ונותרתי ריקה אז הכנסתי שקרים
והכל מאושר אין אסור או מותר
כי צריך למלא את הלב שהופקר
ואיבדתי שליטה וזרקתי רצון
חיפשתי אמת ונמצא שיגעון
איבדתי תקווה לא מצאתי פתרון
ובכיתי כאבתי כתבתי המון
שגיתי למדתי חייתי יגון
אז רק שתדעי את היית כל חיי
ועכשיו את לבד ואת קצת בלעדיי
ואני מאושרת כי מצאתי חיים
השתלם המסע נגמרו הימים
כי גיליתי אמת לקחתי ברכה
מצאתי קצת שקט התמלאתי שמחה

בדרכי חזרה,
ברחוב החשוך
כוכב קטן
ורבע ירח
תופסים את מבטי
אני נעצרת
והם כל כך מאירים
בתוך השחור הזה...
כוכב קטן
ורבע ירח.

ובגלל שאני כל כך שונה
תמיד אני חושבת
שאני לא עושה (מציגה)
מספיק טוב
כי כשכולם כל כך טובים מסביבך
חוץ ממך..
אין לך מושג מה לעשות עם עצמך
ואז אני סתם נלחצת
ועושה מעבר
ותמיד חושבת כמה צעדים קדימה
כמו במלחמה
רק שתמיד אני מובסת.

הוא יושב וחושב
כשאינני בעודי

על פעמים
בהם הסיט
את וילונות ליבי

על מבטו
שנכנס אל תוך
תוכי

על נשמתו
שתפסה מה שהייתה
מהותי

ועכשיו כשאתה
שם
ואני כאן לבדי

תוהה מי הוא זה

שאחזיק בקרבי,

שיקח את ידי,

שישק למצחי

וילחש


את אהובתי

שֶׁעַל כָּרְחֲךָ אַתָּה נוֹצָר,
וְעַל כָּרְחֲךָ אַתָּה חַי,
וְעַל כָרְחֲךָ אַתָּה מֵת,
וְעַל כָּרְחֲךָ אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן
לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא

"מי אמר לך לזרוק בי נשמה"
ושלי זעומה חוסר הזרימה עם הגוף
מהלומת היווצרותה, בהכרח בעל כורחה...

"כי צריך כל אדם לומר: כל העולם לא נברא אלא בשבילי"
מהלך יומי יומרני עולם אפלטוני או אירוני ערמומי
דמיוני הרוחני מתוך העלם הגשמי
קושי רבגוני לא משאיר לי ספק נאום ה' חיי אני

"פנה מקום לאחרים כמו שאחרים פינו אותו לך."
משפט מעורר מחשבה תרגיל במוות חלחלה
חזיון תעתע מוות בלב כבד אם נשמה באפך ידוע שיום המיתה אחריתה וסוף מעשה במחשבה תחילה

בצו נבראה מצולות עפר בסוף דרכה
כשמשעול מעולים פעמיה חלשו מותניה ציפורניה אוחזות כמנסות להראות כיתדות כששיניה כמשתקשקות למה לי להיות

"בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם עַד שׁוּבְךָ אֶל הָאֲדָמָה כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב." ~ הכל פה מכתובּ
אבל דבר חשוב אל תיהיה בעניך
לך ושוב אהיה אדם מן הישוב
אורים ותומים הלך תמים דברי אלוקים
ובמשכבך מצוי כבן החיים
אל תיהיה כגבור שנונים מעשיך גחלי רתמים
בחייך אימים ואינך בין החיים

" הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ, הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים." כי ככה זה חיילים,
שרות חובה אל תיפול לברירה קיים מלכותו מלך גדול ונורא
ענן אבק מרכבתו סוסיו לפידים שרפים ומלאכים משרתים ואנו
אנו שונים היהודים שותפים מצפים בוכים משמע קיימים ברצוננו מקיימים רצונות גבוהים
זה חלקי מנת כוסי חלק מעמי בלתי נפרד מגורלי
בי ניצוץ אלוקי נשמתי תמצא את דיני בסוף דרכי על מפעלי מרגע הולדתי כך רצה יוצרי ולו יהי
ומוכיר אני תודתי שכל זה בעל כורחי...

דוכס:
באוגוסט הוא מת, וכשהגיע
סופו
של החודש ההוא, אני
כל הזמן חשבתי, איך אוכל
לעבור לספטמבר
והוא יישאר
באוגוסט?

המוח מסתער באימה
על דלתות הזכוכית הכבדות
כמו האש המאכלת מאחור
בחדרים, במיטות, בשידות.

יש אישון, יש ילד בתוך העשן
יש עיניים פעורות נעוצות בעיני בטירוף מפוקח.
כמו עופר יפיפה העומד בפני הצייד-
כמה הבנה יש בעיניים הגדולות, במבט המרותך.

הבית קורס סביבי באש ופחם
ואני כורע בין השברים- כל כך חם, תבין
אני לא יכול,
תבין אני צריך אני זקוק
תבין.
שכב בשקט עכשיו, תנשום את העשן,
הלילה תן לנו לבעור- רק תישן רק תישן.

בפוליטיקה לא סוחרים בשלום

פירוד הוא טריק חכם, יעיל

עובר טוב במסכים

חשבת אחרת? מסכים?

אוי לא, רק אל תסכים

שחס ושלום לא יהיה כאן שלום

אחוות אחים רעות 

חלום

 

בפוליטיקה יש קולות

קולות רעמים וברקים

שפטים גדולים

מוריד ומעלה

מרים ומשפיל

להשפיל?

זה שם המשחק

טריק מלוכלך

הקמפיין מוצלח

פגעת? עברת, זכית!

אשר בחר בנו מכל 

ורוממנו...

התרסקנו

לשאול

 

אותם פיסות, דבקים בערימות 

זבל

אותנו תאסוף

אל תטאטא 

רק את השקר 

תרמוס

ותוציא ותביא

גואל

שיאחד ויכין

צידה לדרך 

לפורשים מכס המלוכה

של ממלכת פוליטיקת השקר  

 

*(יש בי זעם על כל מה שקורה שם, וחיפשתי מילים בועטות ועוקצניות לשחרר קצת קיטור... טוב לפחות יצא משהו חמוד)

עדיף לחיות בסרט טוב 

מאשר במציאות רעה

 

יֵשׁ לִי 

גַּעְגּוּעַ לֵמְּקוֹמוֹת
גַּעְגּוּעַ לֵתְּקוּפוֹת
גַּעְגּוּעַ לֵדִּירוֹת מִתְקַלְּפוֹת.

 

קִנְאָה כָּזֹאת
בְּעַצְמִי שֶׁל פַּעַם

שֶׁקִּנְּאָה

בְּעַצְמָהּ שֶׁל פַּעַם.

לפעמים עודי חושב
על תרגיל חסר פתרון
ולעיתים מתוך שינה
אקיץ כמעט בשיגעון
דף ועט או מקלדת
מול שקיעה או חלון
רגעי שלווה שמחה ושקט
או זמנים של דיכאון
אין זמן קבוע או רגע מוגדר
כמו שבאה כך הולכת
ומשאירה אותי נסער

אני נופל בשביל לקום מהרצפה ולהתחיל
מההתחלה
הבנתי שהחיים זה לא בדיחה אחת
גדולה
הבחירה שבידי ומשפיעה כל כך על כל
מה
שנראה לי לא חשוב או לא מספיק
משמעותי
זה כל מה שרציתי להיות אבל
למה
החיים מורכבים מכל כך הרבה
טעויות
של אנשים שמנסים ומנסים
להיות טובים
בסוף זה מה שאנחנו
רוצים
לפרוח ולצמוח ולא לוותר
אף פעם
לא אהיה מושלם אבל אפשר להיות
יותר
ממה שהייתי אתמול או לפני חודש או
שנה
הולכת תוך שנייה ומה כבר השתנה?




**אשמח לקבל ביקורת בונה ;)
תודה!!

"בית הספר לנימוסים והליכות, בוקר נפלא, השיעור מתחיל!
שורה מספר אחת, הביטו בבקשה לכיוון הלוח. אין כל צורך להביט בבגדים שלי, אני יודעת שתזכרו מה לבשתי בעוד חודשיים. שורה שתיים, אתם מתבקשים להוציא את האוזניות מהאוזן. קצת הקשבה לא תזיק.
גיא, הפסק בבקשה לספר לכולם מהי מוטת- כנפיו של התוכי הזה. אתה יודע היטב שזה לא מעניין אותנו.
נעמה- הפסיקי לצחוק על גיא מאחורי גבו, ברגע הזה. זו לא אשמתו שהוא זוכר את מוטת- כנפיו של התוכי בזמן שאת לא זוכרת מה אכלת אתמול בצהריים.
דוב, הפסק בבקשה לחבק את חברך מאחורי גבו. אתה יודע שהוא לא תמיד רוצה בכך.
אילנה, אין כל צורך לגלגל עיניים בשולחן האחורי. אם היית חשה את החיבוק כמו דוב היית מחבקת את כל תלמידי בית הספר פעמיים בשעה.
חנה, הרגעי. אין כל צורך להלחץ ולבכות בגלל תוצאות המבחן שעבר. אם עשית מאמץ ולמדת, כל צער מיותר לחלוטין.
יאיר, הפסק בבקשה להביט בחנה. אין כל צורך להתפלא על הישגים לימודיים שונים משלך, הם לגיטימיים.

זוהר, הפסיקי לציין באוזני חברתך את הפגמים בלבושה היום. לא כל אמת חייבת להיאמר.
דנה, את מוזמנת להפסיק עם השתיקות הללו. אם את רוצה שזוהר תעשה הפסקה מדיבוריה הרצופים, בקשי זאת ממנה במילים פשוטות.

הביטו, השיעור נגמר. אני מקווה שהחכמתם מעט מהערות המשמעת הללו, חשבתי שהן יהיו מובנות מאליהן.

השיעורים שלכם: צאו לגינה וערכו תצפית על התוכים. נקווה שזה ירגיע אתכם לקראת השיעור הבא"

אתמול חברה לעבודה לקחה אותי הצידה לשיחה
זה לא דבר שלא קרה
חברות זה חברות
אנחנו מדברות
אבל אתמול היא נראתה עצבנית
לא עליי, אלה קצת תזזיתית
וכששאלתי אותה מה קרה
היא אמרה שהיא לא בטוחה
כי אתם מבינים לא קרה בדיוק משהו חמור
יותר משהו לא נעים וזה כל הסיפור
וכששאלתי אותה שוב מה קרה
כי גם לא נעים זה סיבה לשיחה
היא אמרה שלפני כמה ימים אחד הבחורים ניגש אליה
שוב היא מדגישה, הוא לא נגע בי בשום צורה
רק כשהוא הסתכל עליי היה לי לא נעים
כשהוא קרא בשם שלי ואוסיף אחריו 'חיים'
ואתם מבינים, וכן זה נאמר בלשון זכר
כי בנות מבינות
הן מרגישות
מזה שאפילו רק לרגע אחד
הפסקת בת אדם להיות
את מוצר
את דומם
את משהו שעליו אפשר להסתכל
להתפעל
לנצל
ואפילו אם זה לרגע אחד שעיניים שלך נתקעות
ואפילו אם רק אמרת את השם שלה
בצורה כאילו תמימה כזאת
באותו רגע היא כבר לא הייתה היא
היא הייתה חפץ בשבילך לבהות
וכן הוא לא נגע בה כשהוא התקרב טיפה יותר
רק עוד צעד אחד קדימה, קטנטן, בטעות
אולי הוא לא שם לב, אולי זה במקרה
כשהוא קרא לה למותק עם החיוך הזה
והוא לא אמר לה מילה גסה
זו הייתה מחמאה על צבע החולצה
'כחול יפה לך' הוא אמר
עם חיוך מנומס ומבט טיפה קר
ובשנייה הזאת היא מתכווצת
היא רוצה להעלם
רוצה להחליף לחולצה אחרת
עדיף עם שרוולים ופחות נצמדת
אז אתמול חברה לקחה אותי לשיחה
היא אמרה שזה שטות
טעות
חוסר הבנה
אבל אם אפשר מחר
שאני אשב לידה

וְאִמָּא אָמְרָה
"תִּמְצָא לְךָ שָׁם
לַעֲשׂוֹת אוֹתוֹ כָּאן,
עֲשֵׂה לְךָ שֵׁם
בְּכָל הָעוֹלָם,

תִּמְצָא מָקוֹם
אֶחָד וְיָחִיד,
עָשָׂה שֶׁיִּהְיֶה
לְעוֹלָם
לְתָמִיד

בֵּין עָבַר לְהוֹוֶה
בֵּין לִהְיוֹת וְלַחְדֹּל
בֵּין דּוֹמֶה לְשׁוֹנֶה
לֵהָנוֹת אוֹ לִסְבֹּל

יֵשׁ מָקוֹם מְסֻיָּם
זֶה קְצָת קְצֵה הָעוֹלָם
הוּא נִמְצָא עַל הַגְּבוּל
בֵּין שְׁמָמָה לַמַּבּוּל"

מעבר לשטויות

מעבר לכעסים

מעבר לצעקות

מעבר לכל ההצגות שלה 

היא עדינה

היא ילדה טובה

היא בפנים שקטה

למרות כל הרעש שהיא עושה

היא לא באמת כזאת

הגיע הזמן לגדול

להפסיק לשאול

על הכל..

ראש בקיר

לעשות מה שצריך

בלי לדבר בלי להעריך

בלי כלום

להאמין בלי שאלות

אסור לעשות טעויות

אסור להגיד שטויות

צחוק הוא מחוץ לתחום

הכל אטום.

אין אהבה

אין בושה 

אין כאב

אין שמחה

אין רגשות בכלל.

אין לב בפנים. הוא קפא.

תנועה אחת לא נכונה

ואת בחוץ .

עומדת בכפור

אין דרך חזור

הכל נהיה שחור

לאן נלך?

הכל התלכלך

לא מוצאת מקום

תפסיקי כבר לנקום

מה זה יעזור

רק סיפוק עצמי

ובכאילו הכל יעבור

אחרי שניה הכל חוזר

ורק נהיה כואב יותר

אז נקמת משהו השתנה?

רק הרסת מגדל שמישהו אחר בנה

היא הולכת בשביל 

רוצה לבדוק לאן הוא מוביל 

אולי לסוף?

אולי להתחלה?

אבל את הלקח היא כבר למדה

 

אז עברנו דירה לדירת חדר פיצית. ויש חלון גדול שאם מכניסים את הראש בין הסורגים ומטים אותו ימינה יכולים לראות את גשר המיתרים.
השכנים שלי עשירים. אני לא רגילה לסיגנון הזה. הם לא אומרים שלום והם בשקט מופתי כל היום. לילה אחד הילד שלי הקטן הרעיש , זתומרת הוא שיחק על הריצפה במקום לישון, למחרת בעלת הדירה , כלומר השכנה,חיכתה לי במדרגות כשעליתי הביתה, וקראה לי לשיחה. היא הכניסה אותי לארמון ענקי , מליון נברשות ומליון וילונות, והושיבה אותי על כיסא עשוי מבדולח וכורסה משולבים, סיגנון עתיק כזה, ואמרה לי : למה הילד שלך צורח בלילה? ולמה אתם לא עושים משמרות משותפות? הוא נשמע סובל. ציקצקה בלשונה. ובאותה משפט היא הוסיפה: אם את צריכה עזרה, את יכולה בשמחה. כל דבר. מסכן הילד, דירה כל כך קטנה...ציקציקציק.
ומאז הילד שלי עוד יותר מסכן, אסור לו לבכות אחרי השעה 9 בלילה.
ואני משתדלת לקחת אותו כל יום לקניון, שישחק עם המתקנים עד שיתעייף, ואז,אני קונה לו חלב חם עם קצת אבקת שוקו בקופיקס, שיתעייף בדרך. זה עובד בינתיים.
מה עוד חדש אצלי?
ילד אחד בן 16 כותב לי לפעמים בווצאפ, חילוני כזה מתל אביב , פעם עזרתי לו באתר אינטרנט אחרי שהוא כתב שהוא רוצה להתאבד, ומקודם הוא כתב לי שוב מה איתך ובלה בלה, בסוף תמיד יהיה אופי מיני במשפטים שלו, אבל בגלל שפגשתי אותו ואני יודעת שהוא ילד אז אני מתעלמת, שלא יקפןץ לי מהגג פתאום. הוא לא מטריד אותי, אל דאגה. במצב שלי כל זכר שמחמיא לי מרים לי.כל זכר.
יאלה,לילה טוב.

אני רואה
עולם שלם
מבעד לחלון אוטובוס
אחד.
אנשים שהולכים
אנשים שרצים
אנשים שיושבים.
אני רואה עולם שלם
של דממה
וגשם שיורד כמו יהלומים.
אני רואה את עצמי
דרך אדי הקור
מציירת על החלון
מלא אנשים
ועולם אחד
קטן.