פורום פרוזה וכתיבה חופשית (עמוד 295)

כנשר עז
תפרשי אז כנפיים
ועל הרים
ומרחבים
יעבור זוג הידיים
ויחבק בנשימה
את החופש שנבט
בין העיניים
ושיערך המסולסל
יגמע בלהט
את הזרימה
שתמיד ייחלת לבואה בימים,
ובלילות
היית מבכה על מחנק וסוגר
שהיו עוד קימים
ועתה,אינם עוד.
פה.

כן כן, גם השנה אנחנו יוצאים ומכריזים לכל מאן דבעי להשתתף ולשלוח אלינו שירים, סיפורים, ציורים ותמונות.

יהיו פרסים מגניבים ושופטים מגניבים (אנחנו! תיראו מופתעים) ובכללי, יהיה כיף.

 

אל תברחו לשום מקום 

הייתה מנהרה אחת בירושלים שנערים והערות היו עוברים כותבים על קירות המנהרה שירים שלהם.

היום עברתי בגן הבוטני בירושלים ובכניסה היו ארבעה שירים על הקירות, אני מעלה לכאן את אחד מהם.
ורציתי לשאול, אם היו נותנים לכם קיר במקום מרכזי, ונותנים לכם לבחור שיר שיכתבו אותו על הקיר, באיזה שיר הייתם בוחרים?

רסיסי יין ופירורי חלה
רצפה מלוכלכת וילדים סתורים
השאירו לי טעם של עוד.
טעם של שבת
טעם רוחני שאינו זקוק
לתיבול.
טעם המכיל את הכל
וצובע את ימי בכל מכל

נערך

אבא בנה,

בנה ביתך כבתחילה

 

אבא בנה,

בנה ביתך, אנא

 

וממקומך מלכינו תופיע ותמלוך

תנשא, תגלה מלכותך עלינו

 

תפילה יפה זה בטוח. אפשר לראות פה שירה? ושמא סתם רצף של אינטרים..

מוזמנים לחוות דעתכם..

 

 

 

וַיִּתְפַּלֵּל יוֹנָה אֶל יְקֹוָק אֱלֹהָיו מִמְּעֵי הַדָּגָה: וַיֹּאמֶר

 

קָרָאתִי מִצָּרָה לִי אֶל יְקֹוָק

וַיַּעֲנֵנִי.

מִבֶּטֶן שְׁאוֹל שִׁוַּעְתִּי

שָׁמַעְתָּ קוֹלִי:

 

וַתַּשְׁלִיכֵנִי

מְצוּלָה בִּלְבַב יַמִּים, נָהָר יְסֹבְבֵנִי.

כָּל מִשְׁבָּרֶיךָ וְגַלֶּיך

עָלַי

עָבָרוּ:

 

וַאֲנִי אָמַרְתִּי נִגְרַשְׁתִּי מִנֶּגֶד עֵינֶיךָ

אַךְ

אוֹסִיף לְהַבִּיט

אֶל הֵיכַל קָדְשֶׁךָ:

 

אֲפָפוּנִי מַיִם עַד נֶפֶשׁ, תְּהוֹם יְסֹבְבֵנִי

סוּף חָבוּשׁ לְרֹאשִׁי:

לְקִצְבֵי הָרִים יָרַדְתִּי, הָאָרֶץ בְּרִחֶיהָ בַעֲדִי

לְעוֹלָם

וַתַּעַל מִשַּׁחַת חַיַּי

יְקֹוָק אֱלֹהָי:

 

בְּהִתְעַטֵּף עָלַי

נַפְשִׁי, אֶת יְקֹוָק זָכָרְתִּי

וַתָּבוֹא אֵלֶיךָ

תְּפִלָּתִי אֶל הֵיכַל קָדְשֶׁךָ:

 

מְשַׁמְּרִים הַבְלֵי שָׁוְא חַסְדָּם יַעֲזֹבוּ:

וַאֲנִי בְּקוֹל תּוֹדָה אֶזְבְּחָה

לָּךְ, אֲשֶׁר נָדַרְתִּי

אֲשַׁלֵּמָה

יְשׁוּעָתָה לַיקֹוָק:

כל שאאחל לך
את הטוב הטהור המתוק
את הרגש שבא פתאום
את השכל שאחרי ההתגברות

לפעמים כל שאאחל
שתהיה
תמים
בכאן ובעכשיו
שלא תתהה יותר

בשדות רחוקים אין כלום שאין בחצר ביתך


שבת שלום לכולם שנזכה לאהבת ישראל אמיתית

פעם שיחקנו יחד
בנינו בית בלגו
פעם השתובבנו יחד
רצנו סביב העץ
פעם עבדנו יחד
בנינו מדף לודו
פעם דיברנו יחד
כמו הקטר המאץ

השעות חלפו
הימים התגבשו
העץ כבר איננו
וכך חדוות הנעורים מאחורינו
בגרנו, התרצנו
ונפרדנו
במבטים כבר אי אפשר לראות את העבר
והעתיד יעבור בחלף
כבר לא אותן הילדות
עכשיו הן יריבות

נלחמות בכל כוחן
על פיסת פירור או אבק
והאלבומים שותקים באימה
כמנסים להתגונן מפני הסערה
ימים יגידו
השבועות יעידו
החברות תוכיח עצמה לעד
בין אם זה טוב או מועד
תקווה לעד תשכון
חיוך קטן בלב ישרוד
הן יצטלמו יחד
בלי בהלה או פחד
האושר על פניהם יונח
והסערה תישאר מאחור ותוזנח.

לי אין

 

לא דף ולא עפרון

לא כח ולא כשרון

ואף על פי כן

רוצה אני

ועל אף כל זאת

שואף

 

לצייר דעתך אלוקי

 

 

 

אשרייך @גיטרה אדומה על ההשראה

אור דק יוצא אלי, מציץ מן החלון, ואני עוד חושב, אולי, לקרוא לך לסלון.
ואת יושבת בפינה, קוראת איזה עלון, ואני מסתכל עליך, בוחנת ת'פסלון. (חרוז יותר טוב מישו?)
חיוכך קורן אלי, מרגיש כמו כישלון, ואת מסתכלת עלי, מתחת לאלון.

אור גנוז בתוכך, ילדה,
מאירה את העולם בחיוכך.
ואני מעבר לגדה,
מסתכל לתוך-תוכך.

חיוכך השליו, הרוגע,
ועיניך הבוערות,
ופתאום אנ'לא יודע,
אני רואה ניצוצות.

בתוך תוכי אני מרגיש,
מה שאת מסוגלת להגיש,
אליך אני רגיש,
שיר לך מקדיש.

אור גנוז חודר אלי, אור של חלומות.
לוקח עוד נשימה, מנסה לחיות.
ואני רואה איך כוכב קטן מנצנץ לו, ניצוצות של שמחה,
איך הכל בוער בו, ללא הגבלה.

חיוכך השליו...

לוקח עוד דקה, עוד שניה, תני לי רק לעכל, בבקשה, זו לא הגזמה, התשהף פתאום את חדשה, דנדשה, רגישה, זוהרת, מזהירה, ואני איתך, בשבילך, לכל הארה, הערה, שאלה.

והאור הגנוז שבתוכנו, ינצח את כולם, ואם רק נשלוט בכוחותינו, נטרוף את העולם.
בניצוצות הפנימיים שלנו, יש סוד כמוס, ואם רק נסתכל לתוכנו, נוכל עכשיו לרוץ.
 

קצת ארוך אבל שווה להגיע לסוף...


בגלל חטאות מנשה ועגלי ירבעם
עבודה זרה הייתה חלק מן העם
ירדה תפארתה של ירושלים מפעם
וה' היה מלא בזעם

אז בתקופת זבחים ועולות
עלו כל העם להקריב קורבנות
כהנים ולווים עשו משמרות
אז בימים ההם לפני הקרבות

הלכו כל העם אל בעלים ועשתרות
הגיעו אדום ואתם מלחמות
לא יכולתי עוד לאכול ולשתות
כי באו אדום ורצחו אלמנות

אז פסקו מחלוקות בית הלל ושמאי
לא רק נגמרו לי כל מאכליי ומימיי
אלא גם נרצחו כל אלמנותיי ויתומיי
ולא יכולתי עוד כי נבהלו עצמיי

ומרוב יגון וכל אבל
כאילו שוב רצח קין את הבל
נחרבה ציון כגלות בבל
כי הייתה יפה נוף משוש תבל

אז לאחר הפסקת עולה ואשם
נרצח גדליה בן אחיקם
לאחר מותו העם לא קם
וסיפור הגלות תם ונשלם

ציון השאלת לשלום בחורייך (?)
כי הם נרצחו בידי צורריך
עכשיו תחכי לבוא גואלייך
אוי, כמה רעים הם מעללייך

חששתי אז בבואי אל הקרב
ציון תשרף ירושלים תחרב
אבל אני לבואו מחכה עכשיו
כי ירושלים עיר שחוברה לה יחדיו

השמיים מעוננים יורד הגשם
ואז עלו כל שונאי בני שם
הם לקחו שבו וגם לשם
וישראל צועקים להשם

על חומות ירושלים אני עומד
כי אם חרבה על כן אני רועד
מחכה לגאולת נכדו של עובד
כי עת לחננה כי בא מועד

וידבר ה' ויתנבא אליי
לאמור דבר אל צורר עבדיי
כי הוא זה אשר ישאלוהו בני:
האתה גוג, אשר בו דברו נביאיי?

במחנות אימה, בוערת תקווה
במעשי זוועה, העוז לא כבה
חולמים אנו שם, על עיר חרבה
עיר של שלום עיר של קרבה

החושך כבד קשה כבר לראות
לא נשאר עוד בשביל מה לחיות
אלא שנותרה עוד סיבה אחת לנסות
שאת רוחנו לא יוכלו לכבות

שוחררה ירושלים אחרי הגלות
קמנו, בנינו, אך מה העלות?
חייהם של מי שאת דמם הקריבו ליציאה מעבדות
בדמיהם חיינו, הם לנו חיות

החורבן כבר תם, חזרו העולות
שרות ברינה, נשים גאולות
כי בכינו, יגונו, נלחמנו עד קלות
והנה נשמע בציון, קול כלות

ציון שבה, ירושלים עמדה
הנה נגאלנו, התקווה לא אבדה
שרנו בגיל, שמחה ורעדה
וקול חתנים נשמע ביהודה

הנה נבואות הנביאים מתקיימות
כל מה שחזו עתיד הוא לקרות
שם משחקים ילדים וילדות
זקנים וזקנות יושבים ברחובות

הנה הימים קרבים ובאים
בואו של משיח אשר לו חכיתי שנים
ואני אעלה עולות וזבחים
הנה בא יום נאום השם אלוקים

הנה הימים קרבים והמלחמות באות
זה הרוע אשר לא יכולתם לראות
והוא עתיד לגעוש ולגאות
עד בוא יום נאום ה' צבקות

הנה הימים קרבים נבואת יחזקאל
יסתיימו המלחמות עם בני ישמעאל
נעלה קורבנות, הזבח לקל
ובבוא יום נאום אלוקי ישראל

אנחנו בקשנו חדש ימינו
תשיב את ציון בית חיינו
תשלח לנו גואל במהרה בימנו
נשוב אליך, השיבנו

המבט שלה. המבט החודר הזה שקורא אותי כמו רנטגן.
שניה אחת, והיא קוראת את כל השתיקות.
התגעגעתי למבט הזה, אבל כשהתקרבתי.. פתאום. פתאום הכל צף ועלה.
הרגשתי איך כל הכוחות עוזבים אותי, ועוד רגע אני מתעלפת.
היא ברכה אותי, מחזיקה שלא אפול.
הדמעות יורדות, הלב נשטף.
היא כלה, אני צריכה לשמוח איתה. הכל מתערבב. הכאב, השמחה.
את מדהימה, ואני שמחה שבאת, היא לוחשת.
ואני, מחייכת.
מברכת מכל הלב שתזכה להקים בית של קדושה ושמחה.

אלוקי,

זכני לחיות בקדושה.
לחיות את התום, והחירות.
לבחור באמת,
לראות את הפנימיות.

זכני לראות בבניינו.
לשמוע את שירת הלווים,
שכולה לכבודך.
לראות עבודת כהנים.

זכני להקים בית.
להתעטף באהבה, ולאהוב.
לגדל ילדים,
לעובדך בשמחה ובטוב.

זכני להכיר את עצמי.
להכיר באמת. לא לשפוט ולבקר.
לחפש את ההצלחות,
לדרוש מעצמי יותר.

זכני לעבוד אותך.
לקיים את כל המצוות.
לחפש להדר,
לדקדק בגדולות וקטנות.

זכני להיות ראויה באמת.
לכל הטוב הזה, ששופע סביבי.
לשמוח בו,
לראות שהוא שלי. ואמיתי.

התפילה פורצת מתוך הלב, הדמעות יורדות. מתפללת לשכוח דברים, להגשים שאיפות.
מהחתונה כבר הלכתי לפני כמה ימים,
אבל המחשבות, והמבט שמאמין,
מלווים.

למי אכפת?! זה לא שאם תענו כן או לא זה יעניין מישו...


מכר את נישמתו - תכף נשוב

סליחה? אפשר שניה?

 

תודה שהוצאת בשבילי את האוזניות!

 

אפשר לשאול אותך שאלה?

 

אני אספן של רעיונות..

 

כן, אני יודע שזה נשמע מוזר..

 

לא, אל תלך! בבקשה!!

 

אני אסביר..

 

פשוט אני מרגיש שלבד קשה אממ..

 

 קשה לי להבין מה אנחנו עושים פה

 

כאילו למה לחיות ואיך להנות מהחיים האלה..

 

אתה מבין מה אני מתכוון?

 

כן?!?! ישש!!

 

אז אתה מוכן ללמד אותי משהו מחכמתך?

 

אין לי מה לתת לך בתמורה...

 

אולי רעיון משלי? בטח לא מעניין אותך...

 

מה?? דווקא כן?!?! יאללה אז מי ראשון?

 

וואו איזה כיף שאתה קיים ושנפגשנו

 

(סאבטקסט של רוב השיחות שלי.. מקווה שגם שלכן/ם)

 

צמא לקדושה
זרוק בפינת הרחוב
מלא בשריטות וחבלות

זה ימים
שעיניי הטהורות
לא ראו מקור מים חיים

ואז היא הגיעה
גבוהה נאה ועדינה
וביחד אנו מקלפים

את המומים החיצוניים
את הצלקות שאת ידיי הגלידו
ושאת פניי הפכו לאבודים..

היא לימדה אותי להאמין בצמא שלי
ובד בבד להפנים שייקח זמן שיתמלא
לזהות את הכוחות הטמונים בי
ולא לתת לאדישות לחלחל..

לימדה אותי שכולי טהור, אהוב ונקי
שמתחת לכל הסיבוכים האלה מסתתר רצון ענקי
שאיפת אמת אדירה שרעבה ככ
וכל מה שהייתה צריכה זה מישהו שיבוא
ויגיד לה: 'בדיוק כך..'

לילה טוב אנשים יקרים!
שנזכה להוציא את עצמינו כמה שיותר מהכוח אל הפועל!



יש לי
ידיים חזקות
ככה זה מאז שאני קטנה
ידיים שתופסות
גם את מה
שאני לא מבינה
ידיים
שחלשות
רק במוטוריקה עדינה

ידיים שעושות גדול
ובקול
מביאות דברים
כבדי משקל
אל השולחן
וכולם שמחים
שיש אותן

הכל הן יכולות
רק
לא לתפוס שקדי מרק
ולא לצייר בקטן
היידים האלה
זה לא בשבילן
או לחתום
או לאסוף
או לשרטט במדויק
או לקרוא אותיות
מספר מהודק

ידיים שעובדות טוב
רק כשיש אור ויום
אם זה סתם
לעשות משהו בקטנה
הן לא תופסות
את מה שאני לא מבינה
סתם לעשות את מה שכולם
הידיים האלה,
זה לא בשבילן

בין האצבעות
נוזלים לי עוד דברים
ובפסנתר הן דופקות
מדי חזק על הקלידים
ולמה כשזה על שלט
הן כל כך מוצלחות
ומאחורי הדלת
הן עייפות
איך יכול להיות

עצב פדו רם לב, בלם רדף בצע

היה עלץ לפנים, מי נפל צלע היה

רשע כסה לבן, נבל הסך עשר

רקב להוציא הלילה, אי צוהל בקר?

הקלטה חדשה מהבוקר..

[שוב אזכיר, אם מישהו חושב שזה לא המקום אשמח שיעיר את ליבי...]

 

השמיעו לי
שמועה רעה
הרגשתי כאב מפלח בי
מרחף מעליי מאיים כל כך
חיפשתי ,תרתי אחרייך רוצה לאחוז לטלטל לנער.
שמע קולי ה'
אלי..ך רוצה לחזור
השמע לי ישועתך