אני יודע כבר ששלחתי את זה בשרשור,
אבל בשביל הסדר. שיהיה סדר, אני אשלח את זה פה, שלא יהיה למעלה.
וכבר כתבתי שאני מקווה שזה באמת האתגר, ושלא חרגתי מהמטרה שלו..
אז:
מלך התחפושות
זה בעצם תחפושת של איש עם כתר. שנורקל. אקדח. מכנסי אלאדין, רטיה וחולצת ליצן.
הכל ביחד
מעורבב
ויוצאת תחפושת מגניבה
מראיין: שלום, מי אתה?
מלך: אני ששון. מלך התחפושות.
מראיין: אתה לא קצת חריג? שונה?
מלך: כן. אני כן. אבל אם הייתי רק רוצח, רק פירט או רק מלך לא הייתי מיוחד ולא היו מסתכלים עליי ככה. בטח שלא היית מראיין אותי לזה.
מראיין: מעניין, אבל מה יוצא לך מלהיות מיוחד?
מלך: האמת, שזה לא. זה מה שאני אוהב ומאמין בו. גם אם זה לא מקובל לאחרים ללכת ככה, לחשוב ככה, להאמין ככה. טוב לי עם זה ואני לא פוגע באחרים. אני דומה להרבה אנשים, יש לנו הרבה במשותף. ואני מצליח להזדהות איתם. כי.. אני מבין איך הם מרגישים. אני יודע איך הרטיה מעצבנת את הפירט, איך השנורקל מחליק לצוללן ואיך החולצת ליצן לא נושמת ומזיעים.
מראיין: הממ.. אני מקשיב. מה יוצא לך מזה?
מלך: תראה. אני השתנתי המון בחיים, הרגשתי ובדקתי מה טוב לי. לכולם יש חסרון. לזה אין עיין, זה מזיע וכולם מפחדים ממי שמסתובב עם אקדח. אני יודע. עם הזמן הגעתי לאמת שלי ואני הולך ככה. ותראה, אני תחפושת. כמו כולם. את הילדים שלי אני יכול לשלוח לבית הספר של הפירטים, ושל המלכים, ושל הצוללנים. כולם. כל מה שהילד שלי יירצה. לא מה שאני ארצה. הוא יצליח להזדהות עם הכל כי הוא חונך להשקפה שמכילה ומבינה את הכל, יוצרת דרך מלך מדהימה שמי שחיי בה מרוויח
מראיין: מדהים. לא מסתכלים עליך מוזר? לא רוצים להגיד לך שתחליט מה אתה וזהו?
מלך: תראה, יש כאלה. להרבה אבל לא אכפת. את הילדים שלי אני מחנך ככה. והם יגדלו להיות תחפושות גדולות ומחפשי הרבים. בדרכם. והכי טוב - הם יכילו את הכל.
מראיין: יש לך ילדים?
מלך: לא. זה יהיה קשה. לכאורה לבית אין תחפושת והשקפה אחידה. אבל הילדים ייראו שזה לא נכון. שיש תחפושת. מלך התחפושות. והיא לא עוד תחפושת. היא הכי טובה. המלכות בתחפושות.
מראיין: ואיך הילדים ירגישו?
מלך: אולי בהתחלה ירגישו מוזר. זה עם כתר וזה עם קסקט. זה עם מעיל עור, וזה עם גופיית כדורסל. אבל לאט לאט, כשיגדלו הם יבינו, שאמנם לא כל יום פורים - אבל בפורים כולם יחד. כל התחפושות.
מראיין: זו דרך חיים? איפה תחיה? אין הרבה כאלה?
מלך: אין. אבל יש דומים. אני משתלב למקום שדומה לי שטוב לי. את הילד שלי אשלח לבית ספר שנראה לי מתאים, ואם הוא יעדיף אחרת, או שאראה שמתאים לו משהו אחר, בלי שום היסוס - לפי דרכו. כמובן מקום על רמה. שזה לא יהיה תחפושת של "לא ילבש" וכדומה. מקום טוב ועל רמה. אבל מה שהוא ירצה. אני אשתלב מקום שבו אוכל לחיות, אשפיע מעצמי לכולם. בסוף האמת תורה דרכה. ואני בטוח בדרכי. וה' יעזור.
ולמי שלא הבין. אני זה מלך התחפושות.
לא להפך.
תקראו את זה שוב ככה.
לא פורסם לשם התגובות אבל אם אתם ממש מרגישים בכך צורך/ יש לכם הערות מוזמנים לכתוב כאן, בשמחה ממש!;)
כמובן שאחרי פעם אחת שאמרתי את זה ורצו לשלוח אותי לטיפול רגשי לא אמרתי את זה עוד...
