פורום פרוזה וכתיבה חופשית (עמוד 331)

זה השלישי בשלושת הימים האחרונים🤧

עולם משוגע,
עולם בלי טיפת היגיון,
עולם אכזרי,
עולם שמוציא את ה*** שבתוכי.

עד מתי ?
ואולי מאוחר מדי,
ובא לי לברך אותכם בלי די,
אבל כל המשקל הזה כבד עלי.

הגלגל ממשיך להסתובב,
והחיים ממשיכים כסדרם.
והכל פה מבוים ומטומטם

אני לא אתה,
בשורה חדשה,
כך אמרה משפחה,
כאב בנפש העייפה.

לא רוצה להיות אתה,
בא לי להיות עצמי ,
גם שזה קשה,

השמים קודרים,
ברחובות רואים רק נערים,
שסיגריות מעשנים,
ועושים כל מיני דברים,
שעושים במרד הנערים.

שמש ושמים.

ירוק בעיניים.

אח.

הייתה תקופה יפה.

החיים השתנו מאז.

היו הרבה שקיעות.

כמו בסוף העולם

במדינה ההיא,

שהאור חוזר אלייה

רק פעם בחצי שנה.

וחצי שנה עברה.

ושנה.

ושנתיים.
ושלוש.

החושך רק התחזק.

הולכת פה

כמו עיוורת

שכחת איך חיית פעם.

איך הטוב היה מואר.

התמכרת לאפילה

שמחבקת אותך

במכות מלטפות.

ניזרקת ממקום גבוה

ישר לתהום מוזרה.

שברת.

נישברו לך הרגליים.

נישבר לך הגוף.

הוא ציפה שתקומי

ולא הציע יד.

החיוך שלו גרם לך

לרצון להקיא

את הצביעות הנוראית 

שמרוחה לו על הפנים.

 

 

 

 

נמחק הכול...

פומלה שתלויה על התקרה 

כאילו מנורה

לא דולקת

לעולם.

לא תצליח

לעולם.

אני אכתוב עכשיו

ואפ'חד לא יבין,

זה טוב או רע.

אני כל כך קשה, אלוקים.

אפילו לעצמי,

ביני לביני

וכל כך מרגיזה את הדב בלב שלי.

הנרקומן.

וכל כך אוהבת,

כוס עאמק.

וכל כך רוצה טוב.

ומקללת.

אני אשה פשוטה,

שמתנפצת,

זה יכול להיות אחלה תואר שלי.

המתנפצת.

אין לי רוגע בחיי, בחיי.

ואין לי עוצמה, רק במילים.

והכל כאן שקר.

בלון של אוויר.

בועות סבון שנעלמות

מתנפחות לי בתוך הבטן, 

ואופ.

מתנפצות, מותירות ריק

וטעם דוחה.

לו היה אפשר,

הייתי בוחרת כנראה,

לא להיות.

לו היה אפשר,

הייתי רוצה 

לא לכתוב שטויות,

ואני כמהה למילים נכונות,,

וכל מה שיוצא זה גיבובי שטויות.

אוף

מחכה מאד

לבואה של המילה.

המון המון מזל טוב לחברה היקרה שלי, @אנה דור

שחוגגת היום את יום הולדת ה- (היא תגיד אם תרגיש צורך)

 

אהובה שלי,

שהקב"ה ימלא את כל משאלות ליבך לטובה,

שתצליחי בכל אשר תפני.

תזכי לרוב בריאות, אושר ועושר...

וכל מה שליבך מייחל.

 

תמשיכי תמיד לחייך ולשמוח,

וה' ישלח לך את כל הסיבות לכך.

 

אוהבת אותך המוווןןןן,

אני.

בונה לי עוד טירה
עכשיו לכוד לבדי על הגל

שוב נשטף בחלום


כתבתי עוד שורה
עכשיו תהפכו את הדף עם הזמן
למה באתי שוב
הלום
מקווה שתשירו יחד איתי

ואני רק רוצה שתדעו ש, לא אפחד
כל מה שידרש כדי לחיות איתכם, אני אעשה
אני חייב אותך,

רצון נובע כי צריך אותך

שנת תשמ"ח טו טבת, ינואר 2022
זה השיר האחרון שלך


אתה תצא מהבטן של אמא בקרוב, הזמן עובר מהר

חייב למצוא דרך לפרנס אותנו,
חייב להכניס יותר

אם רק יכולתי לתמוך חלקית בחלקים של הגוף שלי
אתם חתיכות בפאזל איתי

אבל פוזל ולא רואה , וכל עוד אהיה מספיק בריא
זה כל מה שחשוב ולעת עתה

אתם תיהיו כל עולמי!



מנסה לחשוב קדימה, -אחורה

אני אעשה את זה כמו מוזיקה

גם אם בדרך זה יהרוג אותי
בוא נראה עד כמה אני יכול לקחת את החיים לבד בידיים שלי
נמאס לי להמשיך לרדוף אחרי- אשליה שכמעט שבתה אותי
סליחה על הכתיבה המרושלת אבל העט ביד רועד, תסלח לי

אבא טיפה לחוץ,

אבל באותו הזמן נרגש!
אם רק אשתמש באותה אנרגיה כשאני בונה עתיד מחדש!
באותה תשוקה והתלהבות כפי שאני משתמש עכשיו במכתב הזה,
אולי אחרים ירגישו ויתנו לי גב, עם סיכוי קטן לצאת מזה
כשאני מנסה לבנות את הטירה שלנו מהחול תינוק מהמם
שתוכל לשבת על כס המלוכה, אם אספר- ברור תהנן

ברוך הבא לעולם המטורף שלי ואמא
מוואהה:*
נשיקות בטעם פנקייק מייפל סירופ וחמאה
ממני, באהבה חח
אבא




בניתי עוד טירה
עכשיו לכוד לבדי על הגל

שוב נשטף בחלום


כתבתי עוד שורה
עכשיו תהפכי את הדף עם הזמן
למה באתי שוב
הלום
מקווה שתשירי יחד איתי

ואני רק רוצה שתדעי ש, לא אפחד
כל מה שידרש כדי לחיות איתך, אני אעשה
אני חייב אותך,

רצון נובע כי צריך אותך

ינואר 2024 תש"נ טו טבת,
ממני אבא,

קיבלת,
את האישיות המדהימה של אמא שלך, יחד עם הפרצוף היפה וגם-
גומות החן העמוקות שלי, יחד עם הטמטום האין סופי שלי
מצטער על זה כל- כך😅
כנראה עוד תקלה בתוכניה
אבל אתה תגדל עם זה מותק!

ואני על בסיס מלא בעבודה

עושה הופעות קטנות כל לילה ועובד יום מלא רק בשבילך- מנסה לשמור על האורות דולקיםםם!

אבל הנר כמעט כבה

וזה מרגיש כל כך קרוב לעצמי את הסוף מתחיל להסניף
ועדיין כל כך רחוק ועוד מטר זה גומר להטריף


תגיד מה אני עושה איתך? אה?
אם אמעד שוב או אפול?!
תודה לאל בצעת את הצעדים הראשונים שלך, אוטוטו תלך בקרוב!

המנגינה האינסופית שוב מזמזת לי מדי שירים זה מחריש

יאוזה!

ואני מתחנן שכבר •יותר•, תצאו מבפניםםםם!

כי כל השאר גורם לי להרגיש שאני לא שייך ל-
כלוםםם
ואם אני אתקל בשיר אחד שמח אני אשרוק על זה -
וו-הוווו
יש לי תחזית שוב לעתיד אבל מקווה שאתה
תפתח את המעטפה כשתגדל ותקרא עכשי, זה יתן לי תקווה
באהבה,
אבא



בניתי עוד טירה
עכשיו לכוד לבדי על הגל

שוב נשטף בחלום


כתבתי עוד שורה
עכשיו תהפכי את הדף עם הזמן
לא אחזור שוב
לחלום
מקווה שתשירי יחד איתי

ואני רק רוצה שתדעי ש,
אני לא אפחד
אם השיגעון הזה לוקח אותי,
למענך אלחם

אני חייב אותך,

רצון נובע כי צריך אותך

-יום שני, ינואר 2042


עכשיו אם מצאת את המכתבים האלו,

אני מניח שאני חייב לנסות להסביר
הרבה עבר ביני לבין לאמא

אותנו אתה בכלל לא מכיר
אמרתי את שמך אבל תמיד ניסיתי את הפנים להסתיר
המשחק הזה ביננו מטורף, רציתי לתבוע את אהבתי
אליך!

לא ידעתי שזה יתפתח ל-ככה! כי אם הייתי יודע לא הייתי מתחיל!!!
אתה לא בקשת דבר מזה!! עכשיו אתה נענש ברבים??
דברים שהיו צריכים להשאר ביני אליה עכשיו בציבור מגולים?!! אלוהים תקח לי תיכולת לכתוב עוד שירים לא צריך את זה!!

אני מניח את השיר האחרון שלי!
מייציתי מאה אחוז סיימתי! זה הספיק נמאסס מכל כיוון
פאאקקקק לעזאזל עם זה!!!!
תסלחי לי על הקללות, בייבי
אבל אני חייב שתדע

אני אדם טוב,
גם אם נראה לך שרע
ואם הדברים עומדים להחמיר, אל תיקרא תמכתב כפרידה
אני בסוף פשוט בסוף, ואני נואש לעזרה
מחליק במדרון חלקלק

בכל אופן מתוקונקון

אני נעשה רדום, ישנון
באהבה, מ
אה
כנראה, אני כבר לא יודע

מחשבות מחשבות מחשבות

עמוסות עמוסות ומעמיסות

מתפוצץ לי האש

ממחשבות

איפה נמצא הכפתור הזה

שישתיק בי את כל הקולות

באלי כבר שקט רגוע

מכובה 

דומם 

סותם

בא לי להתחיל לנוע

לעבר האור המהפנט

שקיים מאחורי המסך

שנרדם וישן

אולי

 

אחשלי,

אחשליקר,

אחשליקר ואהוב.

הייתה אחשלי שלם איתו,

ואז ראית אותם,

ורצית להיות כמוהם.

 

אחשלי,

כל החיים שלך

ידעת רק דרך אחת,

פתאום ראית אחשלי,

ראית אותם -

מוכשרים, טובים, נחמדים וצוחקים,

ורצית להיות כמוהם...

 

אחשלי,

אני מתגעגעת אליך,

באמונה התמימה והשלמה שלך,

שהפכה למסובכת.

 

אחשלי,

ואני,

אני לא מאמינה לך,

אני לא מאמינה שיוסף,

יוסף הטוב והמועדף שלך,

נמכר.

אני לא מאמינה לך,

כי יוסף שלך עוד חי!!!

ואתה עוד תראה אחשלי,

הוא יהפוך למלך!

 

אחשלי,

מה שכן,

הנפש התמימה שלך נמכרה,

כי ראית אותם,

והם שינו בך משהו,

ונפש שלך ניהייתה מתוסבכת.

 

אבל

אחשלי, 

אני מאמינה שעוד תחזור לאמונה שלך,

היא לא תהיה כ"כ תמימה,

אלא חכמה ועם ניסיון!

 

אחשלי,

בכל מקרה,

אני ת-מ-י-ד יהיה איתך,

מבטיחה.

לא משנה מה יהיה.

אני אוהבת אותך,

ומאוד מתגעגעת.

רק מחכה להתפוצץ

לירוק את הדם

נמאס לי כבר מהאש

שמשתוללת, נמאס הבלאגן

יש לי הר געש מתפרץ

במקום לב

התפרצות וולקנית של אפר

שוחה בים כאב

סופה מעיפה אלי פיח

ואני רק רוצה לחיות

מבט אחרון לאחור

היא בטוחה

לשם היא לא חוזרת עוד

לא משנה מה יהיה.

כל מי שאמר לה שהיא לא

שהיא רוע לב מזוקק

שהיא בלתי מתחשבת

שהיא אגואיסטית

שאף אחד לא יאהב אותה

שהיא גאוותנית

שהיא עוף מוזר

שהיא גועל נפש של בן אדם

שהיא חייבת להפסיק לרצות

(ולרצות)

ושהיא פשוט לא, לא ושוב לא

איננו עוד

אבדו כולם.

כעת היא לבד בעולם.

מחפשת לבד את הדרך

היא עוד תגיע למלך.

 

אז נישנקת עכשיו.

שמעתי.

זה כבר לא שובר

כי אין עוד משהו שלם.

ניסית להזיז את השיחה

ל-"מה מצב הגשם בצפון...?"

לא הלך לך.

אני יודעת.

הרגשתי שקשה לך

שהתרחקתי

ושמתפללת

שתעזוב אותי

מרצון.

 

סיימת את השיחה

עם חמש מילים.

אני.פה.בכל.מה.שתצטרכי.

והחנקת דמעות.

מעבר לטלפון שמעתי

איך הןמבקשות לצאת

בחום כזה

שיירפא.

אני יודעת.

 

ומה שצריכה כרגע

זה את החיבוק הזה

ששנים לא קיבלתי מימך.

ולא אקבל.

כי השלג חוסם את הכביש

שמוביל

לחיבוק המשותף הזה.

שלנו.

 

הלוואי ויימס הקרח

ונרוץ

עם הגומות הדומות של שנינו

והמבט המאוהב הזה

בעיניים

ונחבק 

ונצעק

ונצרח לעולם

את אהבתנו.

מלאכים מסתובבים ביננו
ויש אנשים שחושבים שהם לבד
כמה זולים הם חייהם;
כמה אכזרי ככה לחיות
שאין כלום מעבר
וככה צריך להיות

מלאכים מביאים מסרים
מבורא העולם לבריותיו ברחמים
כמה כואב למי שחושב
שהכל שטויות וככה צריך להיות
כמה שורף להרגיש לבד
ושאתה סתם נקודה
מתוך מליארד

כל כך נכון להכיר באמת
שאתה שליח וחתום בחותמת
שאתה רצוי בעולם רק תעשה את הדרוש
ותבין שיש עוד מעבר למה שאתה אמור לחוש


יקירי
יש בעולם הזה אינסוף אוצרות
אל תשכח שיש מעבר ; ומדע ;ונסתרות
ויש את כל מה שהיצר מנסה להשכיח
עלה מעלה ותזכה להציץ בצריח
אם הצצת- נפגעת
אך צריך זכות להכיר
כי לא לכל אחד כרטיס לשער העיר

אז תפתח תעיניים ותפתח את הלב
ותעלה מעלה מעלה תזכך הכאב

יש לך שליחות אתה לא סתם בנאדם
אתה קיים
ומסביבך אינסוף מלאכים
אתה קיים
והם שליחים נאמנים
נסתרים

הכל מתנדנד ולא בטוח,

סערה בחוץ ובפנים

כבר כמעט נושב עם הרוח,

נסחף לכל הכיוונים

את הדעת מנסה להסיח,

משאלת המיליונים

מנסה ופשוט לא מצליח,

להבין מה עושים

 

בעוד שאחדים בכל הכוח,

לעזור מנסים

לשלוט גם במצב המתוח,

להעמיד מפרשים

בסירת מנוע, לא לשכוח

זה חסר סיכויים

מזכירים אלו שהלכו לנוח,

הם לא מאמינים

שאפשר מציאות להכריח,

ובכלל לא מנסים

 

אז נשימה עמוקה לוקח,

מרפה שרירים

נזכר מי המכוון, המשגיח

ומסובב המקרים

לגמרי מאמין בו ובוטח

וכפיים מרים

לא שאננות ולא מתח

כשזוכרים

שרק אליך אפשר לברוח

ואחריות מסירים

אין כבר כח

לעמוד על הרגליים

ולחייך לאנשים שאין להם נחמה.

ולכתוב על נייר טואלט

של בית חולים

שאיש מנגב איתו דמעה

של אשתו

שאיבדה תינוק.

מין תאונה כזאת

ואני פה

בלי כח

פיזית ונפשית

אבל,

עם זיקים זיקים

של אהבה.

יורה אותם מליבי הפצוע,

מנסה, כל כך מנסה

לרפא.

ישבתי שם,

חושבת.

עליך כנראה...

סתם כי אתה מתרכז לי כל היום בראש...

לא בגלל שאני אוהבת אותך,

בכלל לא.

---

בהיתי.

בבית שלך,

לא כי פינטזתי שתצא ממנו...

כי ידעתי שאתה לא שם עכשיו.

---

כמעט שכבר הוזזתי את הראש שלי משם,

כמו תמיד.

אבל אז---

ראיתי אותך.

כזה אתה,

אמיתי.

עם החיוך הזה שלך,

שכובש אותי.

הרוח החזקה הזו גרמה לך להרים את הראש ו-

להסתכל עליו,

על האוטובוס שעבר שם.

ואני הייתי בו.

והמבטים נפגשו.

אחרי כמה זמן?

המון.

והעפת מהר את העיניים כי...

זה לא מתאים לך.

ואתה כזה צדיק אמיתי.

ואני לא.

ואתה כזה טוב,

שאתה חושב שגם אני כזו-

ואני לא!

ואין לי איך להגיד לך את זה,

אבל רוצה לומר עכשיו.

כי חבל שתדע את זה אחר כך ו-

יהיה מאוחר.

 

אתה לא יוצא לי מהראש עכשיו...

עם היד על הכיפה,

והשניה במזוודה.

והעיניים הטהורות האלה שלך.

תתפלל עליי,

שאהיה ראויה לך!

 

 

לא ידעתי למה

חשקת שפתיים 

ונדמת

לו ידעתי

הייתי רצה

הו רצה

מסירה חוסמים בליבך

מפשיטה מסיכה

מגלה אותך.

מתירה לך 

לגלות אותי

עד הסוף.

וסף בעל החלומות

היה לי אבא שלא חלם לאחיו ביום בקול 
את החלומות שחלם בלילה בקול. 
והיו לו חלומות. 
גם לי יש חלומות בהקיץ. מה היה אם:
אם היה לו מגוון גדול יותר של שעות ביממה.
אם היו לו עוד כספים.ואם ואם. 
ואם היו לו עוד 5 ילדים---
כן היה מגיע לאסיפות הורים? 
אם היה מגיע לאסיפות הורים עם אוטו משלו, היה יוצא יותר מאוחר מהבית?
ואם היה מגיע בזמן, והיה חוזר מוקדם מאסיפות- היה הולך לישון ככה סתם בשעה שלא כתובה בשעון שלו? ואם היה מוסיף שעות לשעון שלו, לא היה מתעורר שעה קודם, עם או בלי שעה בשעון, ומה היה עושה אז? ואולי אז היתה לו חברותא לפני הסליחות שלפני התפילה? ואולי השמועה היתה עושה לה כנפיים, והחברותא היתה לחבורה ולחברת מקיץ נרדמים, ולמועדון חברים של לימוד תורה ברבים בעוד לילה לפני התפילה, ואז היה מנצח את הלילה- והירח היה משתחוה לו? 

ואם היו מגיעות 7 שנות שבע- 
אז היו לו עוד הרבה כספים ועסקים והיו בבית קלסרים עבים של חשבונות? 
עוזרת היתה עוברת את סף הדלת? 
אם היתה עוזרת, לא היה עוזר לעוזרת לקלף פולים? 

ומה קורה אם בשעה שאני יושב וחושב וחושב עליו, 
הוא היה--- נוסעלשוקועושהועושהופותחוסוגרומתקןתריסיםוסוחטענביםוטוחןקפהוקולהפיצוחיםוחוזרוקונהבשוקושותהקפהולומדומכיןשיעורומבקראימהותודודותוסבתותוחמותותואוכלגויאבהוליצ'י וגם יושב לו סתם במרפסת (עם רגליים החוצה), ותופרוחורשוסותםחוריםומחליףבלטות וצועק על נהג מונית שצפר למטה הלו! שקט! (תעבוד תעבוד. אבל בלי שלא ירגישו שאתה פה).

אז זה נקרא שניצח גם את מסגרת השעות ביום, והשמש תשתחוה לו? 

היו לו ליוסף הרבה חלומות. אבל לא סיפר לאביו ולא לאחיו.בשביל מה להרגיז? למה לתסכל אחרים? את עצמך?
הוא חי אותם בהווה, או בדרך אליהם. 

ובמחשבה שניה-- 
בכלל מי אמר שאצלו החלום קדם למציאות? 
נראה לי שהמציאות קדמה- והיא היתה החלום. כי למה לחלום על משהו אחר ממה שאתה? (זה מה שיש לי - הודו לה' כי טוב) וככה תמיד אתה החלום בעצמך.. 

אבא. קשה לחקות אותך.. 

אפרים החולמני הממושקף.