פורום פרוזה וכתיבה חופשית (עמוד 347)

מדמיינת את התו האחרון..

אתייגך

טוב אז רק שתדעו ש@לעבדך באמת! היא הזמרת באולפנה כותבת ומלחינה שירים ושרה אותם לכל האולפנה בקיצור פגזית!!!!! איזה זכות ישלי הא ליהות חברה שלהההה

לא הבנתי.
אבל משהו בחדות, וביטויים ממקומות אחרים הרמוזים והגלויים כאן..
אהבתי.

יסביר טיפה יותר את המשמעות. למעשה השיר מחולק ל2 שירים בסדר של שיר א-שיר ב-שיר א-שיר ב וכו. מקווה שיעזור להבין.

סדֶר הָעֲבוֹדָה


למַּעַן הָאֱמֶת,

הוּא פָּשׁוּט לֹא רָאוּי 

שֶׁאַקְדִּישׁ לוֹ שִׁיר

שֶׁאֲבַזְבֵּז עָלָיו מִלִּים וּדְיוֹ

שֶׁאֲרוֹקֵן סנט וְעוֹד אֶחָד

בִּשְׁבִילוֹ.

**
פָּתַחְתִּי כִּיסַי, רוֹקַנְתִּי אגוזיי

וגביעיי

אִמָּא כְּמוֹ המְּתִיקָה סוֹד בֵּין יָדַי

לחָשָׁה כִּי הַחֵרוּת כְּבָר בַּדֶּרֶךְ

וְנָבִיא אחד אֵלֶיהָ שְׁמוֹ

עוֹד מתדפק עַל דַּלְתוֹתַי;
**

מבעד לַזְּכוּכִית הַשְּׁבוּרָה, סָדַקְתִּי יָדַיִם

מָשַׁכְתִּי מִלִּים וּמָתַחְתִּי חֲבָל

שִׂחַקְתִּי פוקר בֵּינִי לְבֵין עַצְמִי

אחד שְׁתַּיִם אֶחָד-- 

אֵבֶל---

ומארובותיי פָּרְצוּ שָׁמַיִם

להטו הָרֵי גָּעַשׁ

וַאֲנִי נָשַׁכְתִּי הַמַּיִם;

**
אַל תָּבוֹא אֵלֵינוּ השתא אֵלַי-ה

לֹא אִישׁ בְּשׁורוֹת אַתָּה 

וְלֹא אִישׁ שָׁלוֹם

אֶל תָּבוֹא אֵלֵינוּ אֵלֶיהָ

לֹא בְּחִזָּיוֹן, לֹא בַּחֲלוֹם.

אִמָּא, בְּקוֹל צָלוּל וּבוֹטֵחַ היְּשִׁירָה מַבָּט

הטיחה בְּפָנָיו, נְבִיא שֶׁקֶר

שָׁבְרָה אֱגוֹז אֶחָד, וְטָמְנָה שְׁבָרָיו בַּסֵּתֶר

אַל תָּבוֹא אֵלַי-ה

לֹא לָנוּ זֶה לֵיל סֵדֶר;
**

וְנִדְמֶה הָיָה לִי כִּי כָּל הָעוֹלָם נֶחְרָב פתאם

נוחַ ונתיניו יָצְאוּ מֵהַתֵּבָה

מַלְאָךְ וְשָׂרַף שָׁאֲלוּ בִּנְדָבָה

אוֹתִיּוֹת לטיניות הִתְעַרְבְּבוּ בֵּין קפלי אֱמוּנוֹת

מִלּוֹת נֶחָמָה כְּמוֹ נִסּוּ לְסוֹכֵך עַל תְּהוֹמוֹת-תְּהוֹמוֹת

שֶׁל כַּעַס וְעֶצֶב

פָּשׁוּט וְרַךְ;

**
עֵינֶיהָ הַטּוֹבוֹת שֶׁל אִמָּא הִבִּיטוּ בּוֹ

כְּמוֹ רָצוּ מָה שֶׁאֵינָן

לֹא הָיָה צוֹרֵךְ לוֹמַר מִלָּה 

כִּי כְּמוֹ הִקִּיפָה בְּהִלָּה אתּ כָּל הָעוֹלָם

נַטְלָה חֲרֹסֶת וּמְעַט מָרוֹר-- עַל

כְּמוֹ בִּקְּשָׁה לְהַמְתִּיק הַגְּזֵרָה

וַחֲדַל-- 

אֶל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר

וְהַנַּעַר

נָהַר.

מקווה שיסביר טיפה יותר את המשמעות. למעשה השיר מחולק ל2 שירים בסדר של שיר א-שיר ב-שיר א-שיר ב וכו. כל אחד מהשירים מייצג עולם אחר. מקווה שיעזור להבין.

סדֶר הָעֲבוֹדָה


למַּעַן הָאֱמֶת,

הוּא פָּשׁוּט לֹא רָאוּי 

שֶׁאַקְדִּישׁ לוֹ שִׁיר

שֶׁאֲבַזְבֵּז עָלָיו מִלִּים וּדְיוֹ

שֶׁאֲרוֹקֵן סנט וְעוֹד אֶחָד

בִּשְׁבִילוֹ.


פָּתַחְתִּי כִּיסַי, רוֹקַנְתִּי אגוזיי

וגביעיי

אִמָּא כְּמוֹ המְּתִיקָה סוֹד בֵּין יָדַי

לחָשָׁה כִּי הַחֵרוּת כְּבָר בַּדֶּרֶךְ

וְנָבִיא אחד אֵלֶיהָ שְׁמוֹ

עוֹד מתדפק עַל דַּלְתוֹתַי;


מבעד לַזְּכוּכִית הַשְּׁבוּרָה, סָדַקְתִּי יָדַיִם

מָשַׁכְתִּי מִלִּים וּמָתַחְתִּי חֲבָל

שִׂחַקְתִּי פוקר בֵּינִי לְבֵין עַצְמִי

אחד שְׁתַּיִם אֶחָד-- 

אֵבֶל---

ומארובותיי פָּרְצוּ שָׁמַיִם

להטו הָרֵי גָּעַשׁ

וַאֲנִי נָשַׁכְתִּי הַמַּיִם;


אַל תָּבוֹא אֵלֵינוּ השתא אֵלַי-ה

לֹא אִישׁ בְּשׁורוֹת אַתָּה 

וְלֹא אִישׁ שָׁלוֹם

אֶל תָּבוֹא אֵלֵינוּ אֵלֶיהָ

לֹא בְּחִזָּיוֹן, לֹא בַּחֲלוֹם.

אִמָּא, בְּקוֹל צָלוּל וּבוֹטֵחַ היְּשִׁירָה מַבָּט

הטיחה בְּפָנָיו, נְבִיא שֶׁקֶר

שָׁבְרָה אֱגוֹז אֶחָד, וְטָמְנָה שְׁבָרָיו בַּסֵּתֶר

אַל תָּבוֹא אֵלַי-ה

לֹא לָנוּ זֶה לֵיל סֵדֶר;


וְנִדְמֶה הָיָה לִי כִּי כָּל הָעוֹלָם נֶחְרָב פתאם

נוחַ ונתיניו יָצְאוּ מֵהַתֵּבָה

מַלְאָךְ וְשָׂרַף שָׁאֲלוּ בִּנְדָבָה

אוֹתִיּוֹת לטיניות הִתְעַרְבְּבוּ בֵּין קפלי אֱמוּנוֹת

מִלּוֹת נֶחָמָה כְּמוֹ נִסּוּ לְסוֹכֵך עַל תְּהוֹמוֹת-תְּהוֹמוֹת

שֶׁל כַּעַס וְעֶצֶב

פָּשׁוּט וְרַךְ;


עֵינֶיהָ הַטּוֹבוֹת שֶׁל אִמָּא הִבִּיטוּ בּוֹ

כְּמוֹ רָצוּ מָה שֶׁאֵינָן

לֹא הָיָה צוֹרֵךְ לוֹמַר מִלָּה 

כִּי כְּמוֹ הִקִּיפָה בְּהִלָּה אתּ כָּל הָעוֹלָם

נַטְלָה חֲרֹסֶת וּמְעַט מָרוֹר-- עַל

כְּמוֹ בִּקְּשָׁה לְהַמְתִּיק הַגְּזֵרָה

וַחֲדַל-- 

אֶל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר

וְהַנַּעַר

נָהַר.

 

 

חזק כל כך שהכל ישבר

וזהו
תתקדמי
אין לך אישור ליותר
את במצב קשה וזה ידוע
8זה מובן
גם אם לא ברור מדוע
אל תעשי יותר
תבעטי במה שמפריע לך
אבל אל תשכחי להשאיר גם חלק מהדברים שלמים

מקווה שיגמר בקרוב!

הכתיבה. ויותר, המסר

אהבתי

⁦❤️⁩

או לפחות לי, הזדהיתי ואהבתי

נגע בי.

יש תחושה טובה שהחורף בא.

 

"ושמיו הם שמי"

יפה

מעודד ומעורר.
"קצת לירוק דם - זה כל המשחק".

זה נשמע כואב מאוד ואפילו קצת כועס
רק יכולה לומר - הערכה. שאת עדיין פה ושאת עדיין נלחמת....
אז קחי חיבוק ענק ענק כי מגיע לך!

הרב בביאורו על האגדות שבמסכתות ברכות ושבת- עין איה. כותב:

"האדם צריך לשמור את מוסרו שקנה לו בעמלו בדעת וכשרון מכל רגשות רוח והסתערות הכוחות. כי כל הסתערות ומצב חדש מביא הריסה גם לכוחות המוסריים שכבר קנה. ע"כ ראוי וחובה לשמור מכעס, שהיא הסתערות, לבד איסורה בעצמה ואפילו במקום המותר, משום שלא תחטא. כי ההתרגשות מביאה לאיבוד ציורי המוסר שכבר קנה. וכמו כן ההשתכרות, אפילו אם איננה באופן מנוול, עכ"פ מביאה התרגשות שעלולה לאבד ציורי המוסר והיראה. ויותר מזה כל מצב חדש צריך שמירה, שעכ"פ מביא ציורים חדשים ורגשות חדשות, ע"כ אנו רואים הרבה אנשים שנפחת מדרגת מוסרם בחילוף מקומותיהם. ע"כ אפילו כשאתה יוצא לדרך תכין עצמך לקראת ההתרגשות והשינויים החדשים שתוכל הדרך להביא בציורך. ע"כ המלך בקונך וצא. להמשיך עליך ציורי יראה לאהבת ד' עם העמדת הכח המוסרי וההמשכה אל הטוב והמדות הטהורות גם במצב הנדידה של הדרך. וזאת היא עיקר מטרת תפילת הדרך, שעמה יחד תבא השמירה המעולה, כי ד' ישמור את יראיו."

 

"יברכך ה' וישמרך"

 

 

(במדבר רבה יא ה :יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ (במדבר ו, כד), עִם הַבְּרָכָה שְׁמִירָה. מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם יֵשׁ לוֹ עֶבֶד בְּסוּרְיָא וְהוּא יוֹשֵׁב בְּרוֹמִי, שָׁלַח הַמֶּלֶךְ בִּשְׁבִילוֹ, עָלָה וּבָא אֶצְלוֹ, נָתַן לוֹ מֵאָה לִיטְרִין שֶׁל זָהָב, טְעָנוֹ יָצָא לַדֶּרֶךְ נָפְלוּ עָלָיו לִיסְטִים וְנָטְלוּ כָּל מַה שֶּׁנָּתַן לוֹ, וְכָל מַה שֶּׁהָיָה אֶצְלוֹ, שֶׁמָּא יָכוֹל הוּא לְשָׁמְרוֹ מִן הַלִּיסְטִים. לְפִיכָךְ יְבָרֶכְךָ ה' בְּעשֶׁר, וְיִשְׁמְרֶךָ מִן הַלִּיסְטִים. ")

 

וישמרך.

וואו

בהצלחה רבה רבה! ואת מדהימה!



וכן אנחנו צריכים ללמוד לדעת להעריך תדברים 'הקטנים'.. זה לא פשוט בכלל!!

אין מילים.

 

המון הצלחה ואור

גם אני.
שונאת תגעגוע.

זה ממש יפה!

תודה

מחליפה את הבורות בבית השני זה קצת משעמם שיש בורות ושוב בורות אחד אחרי השני.

כדאי לשנות חרוז.

בגדול זה מוצלח מאד.

רעיון יפה ונכון.

עדיין לא מוצא מילה מחליפה

הבורות - על כפיים נישאת,
מעבידה מרוטי מחשבה,
מבוססת בבוץ, מדשדשת,
את מנסי גבוה גבוהה.

ואיני יודע בהביטי לאחוריי,
אם כנפיי,
העומדים לתפארת,
אינם בעצמם מלאים כעופרת.

יש לקצוץ את כנפי הבורות,
אין לתת לה שמיים לדאות,
אך אנא, חוסו על עני,
זה סופי, זה יהיה אובדני.

יותר יפה מהקודם..

 

אם יורשה לי.. הבית הראשון מושלם

 

השני והשלישי ג"כ (הפניה בסופו מפתיעה קצת ומגוונת) אם כי הייתי ממליץ לשפרם קצת, אולי לצאת מכבלי החריזה והמשקל ולכתוב באופן חופשי יותר.. (זה יאוורר את השיר נ"ל, ובאופן כללי זה יכול לפתח אופקים חדשים)

 

כמו כן אני לא בטוח עד כמה מוסיף הבית השני לענ"ד אפשר להסתפק בראשון ובשלישי.

עד כאן הערותיי ומקווה שלא הפרזתי מדי. בכ"מ אתה לא חייב להתייחס אליהם השיר מועלה ומצוין גם ככה!!!

 

חזק וברוך! כיף לקרוא את שירך..

 

 

 

 

נ.ב רציתי בזמנו להגיב על 'באלול אני רוצה אב' אבל די הוציאו לי את המילים מהפה.. בכ"מ ממש נהנהתי ממנו..

אחשוב על הערותיך. לא היו מופרזות בכלל, ונכתבו בטעם טוב.

לעניין החריזה. קשה לי לכתוב בשפה מדוברת, זה נהיה לי ציורי הרבה פחות וקצת צורם לי באוזן.. אבל קיבלצי את ההערה לעניין האיוורור. אחשוב על זה.

לעניין הבית השני בעיקר חשוב לי המשפט ׳עומדים לתפארת׳, כי בדר"כ אנחנו זועמים על בורות של אחרים ותופסים מעצמנו חכמים גדולים כשלמעשה גם אנחנו בורים (אף אם לא כמו אחרים).
ואז הבית השלישי פשוט משלב את שני המבטים של שני הבתים הקודמים.

תודה על הפידבק. גם לגבי השיר של אלול.

אהבתי יותר את השני

הוא מוסיף עניין

 

באמת מדהים!

הבורות - על כפיים נישאת,
מעבידה מרוטי מחשבה,
מבוססת בבוץ, מדשדשת,
את מנסי גבוה גבוהה.

ואיני יודע בהביטי לאחוריי,
אם כנפיי,
העומדים לתפארת,
אינם בעצמם מלאים כעופרת.

יש לקצוץ את כנפי הבורות,
אין לתת לה שמיים לדאות,
ואף כי אחרי שבר - גאון,
אל תבואו בזה המעון.

לפן הטכני- המשקלים דורשים תיקונים, בבית השני מדובר על כנף בלשון זכר, ונראה שהחלק הראשון והשלישי הם מהלך אחד והחלק השני שזור בצורה קצת חסרה בהם (אני הייתי מוסיף לפחות חלק נוסף בין הראשון לשני, והשלישי יוכל להוות מעין 'סוף דבר'.) וכן יש הרגשה כאילו הקטע נעצר לפני שהסתיים, אם תבין את כוונתי.
לפן התוכני- קשה לי שלא להזדהות עם התחושה שבקטע, ומצד שני קשה לי להזדהות עם המהלך הנפשי שלו. יש להעמיק חקור בהבדל שבין הבורות לסיכלות במיעוטה היקר מחכמה וכבוד, ואכמל.

א. אשמח שתפרט במשקלים. אני לא מבין בזה. אשמח להסבר.

ב. בנוגע לכנפיים, אתה צודק. רק כשהערת שמתי לב לזה. השאלה אם זה קריטי באמת בשירה חצי מודרנית.

ג. לגבי הסוף, אני אכן התקשיתי מאוד למצוא אחד כזה שיספק אותי. גם האחרון לא ממש. אני מבין למה אתה מתכוון.

ד. לגבי ההערה האחרונה שלך, אני לא הבנתי. אשמח מאוד שתרחיב.

 

(איני יודע אם יש לומר את זה אבל יש פסוק "לפני שבר - גאון" דהיינו יש פסגה גבוהה לפני הנפילה, גאווה שאחריה שפלות.

אני לקחתי את זה לכך שאחרי המשבר יש עליה, יש מקום להתגאות (במובן חיובי) כי האדם נבנה. כאן זה משמש גם כשנינות של גאונות לעומת טיפשות לגווניה. המילה גאון באה לתאר את האדם הקיצוני מול הבורות.)

 

אשמח מאוד מאוד להרחבות שלך.

לגבי המשקלים- זו תורה שלמה, שלמען האמת אין לי ידע מדעי בה, אבל כתוצאה מקריאה עודפת מגיל מוקדם מתאפשר לי לזהות משקל שתקין ושלא. זה לא מסובך מדי, תנסה לקרוא את הקטע כמו בהקראת קטע קריאה ותראה אם זה זורם או שובר שיניים.
לגבי הכנפיים, לא הבנתי למה אתה משווה בין מודרניות לעילגות לשונית, כשלעצמי יש לי יחס חיובי כלפיה, גם אם מבוקר.
הזדהתי עם היחס לבורות המובע בקטע, כמושג, לא בהכרח כמציאות. לדוגמא, עממיות היא סוג מסוים של בורות ממוסדת ושורשית, שלפעמים דווקא נושאת חן רב. הסיכלות אינה חוסר בידע, במדע או בתודעה כמו הבורות, אלא מין הקדמה לחכמה, הנייר שעליו נכתבת החכמה, ולכן אף שהיא ריקה מתוכן לחלוטין, היא הכרחית מאוד. מתוך הצורה של הקטע, שחסר בה בעיניי כמות מימד הזעקה הנדרש, הוא מקבל גוון של תלונה על טיפשות, מה שלא יוצר את ההבדל בין הבורות לסיכלות ולכן מקשה עליי להזדהות.
מקווה שעזרתי

לא בטוח שהבנתי את כוונתך בסוף.

אני ניסיתי להתלונן על אלה שמתגאים בבורות שלהם ורואים את האחרים כטיפשים. לכן ׳על כפיים נישאת׳. אבל אין להם לפעמים אפילו מודעות לזה ואז הם ׳חושבים׳ בניוטרל. ולכן ׳מעבידה מרוטי מחשבה׳. וכן על זו הדרך.
(הסוף לא טוב בעיני. אשמח להצעות בנוגע ל2 משפטים אחרונים)

באתי לומר שבגוונים מסוימים למחשבות קטנות ולא חושבותיות במיוחד יש חן אופייני.
אבל גלשתי מתחום ההגהה לתחום הביקורת, ולא על כך העניין.

כנפי הבורות נקצץ
לא נשאיר אפילו בדל
וכשאור האמת יתנוצץ
יבהיק אז מאור המחדל
הגולם העז כארמון
ישוב אל מחצב העפר
הכסל, מאפלי המון
ימוט לשלהבת שופר

זאת, בעיניי, דוגמא לסוף בצורה שאכן יוצרת סיום. אני מכוון כמובן לא לטקסט הספציפי אלא לצורת הגימור. (ד"א גם המשקלים כאן נכונים, אולי זה יסביר את כוונתי.)