פורום פרוזה וכתיבה חופשית (עמוד 357)

אמירת "שלום" ו"תודה".

והיא?

עודה
בהדהודה.
טרם פנה הודה...

מחשבות וייעוד
רצון כללי וייחוד
פרטיות ולאום
יחד
כבחלום.

שולחת איגרת.
עם דיו אדמדם,
שולחת איגרת,
חתומה היא בדם.

את נפשי שאשא,
אל מקום ומסע,
אשיר בקולי,
לאחד-
לאלי.

קירבתו לי טוב,
ואותו דרשתי,
נסיונות כמכאוב,
אך בשמו המשכתי.

ופנתה השמש,
ושב היום,
ויצאה לדרך,
אלומת חלום.

שובי לי איגרת,
שובי עד לכאן,
שובי והשיבי נא הערך,
עד לבוא הזמן.

------------------

ותבוא איגרת,
ותכתוב ימים,
ויעמדו מלכת,
יצורי עלמין.

וידעו כולם,
שם מלך לעולם,
ותנוח איגרת בבקבוק.
ותשוט.

כי ברבות הימים,
כשתשוב-
אמצאנה.

מחפשת בתוכי
מעט ממה שהיה כאן פעם.
שאריות של תום,
ואמונה,
ותפילה,
וחום.

נקודות של אור,
ותקווה,
ואמון,
ושלווה.

פירורים של ביטחון,
בעצמי,
באנשים,
בעולם.

ואת הגחלים,
הרמץ,
הכ מ ע ט כבוי שאני מוצאת.
אני אוספת בידיים עדינות,
אמונות,
מאמינות.
שמהם-
עוד אדליק אבוקה
שתאיר
את העולם כולו.

שלומית תראי פרפר

שלומית תראי

אולי זה הפרפר שלך

שלי?

כן את אמרת בבוקר לרותי

שיש לך פרפרים בבטן

אמרת לה שזה לא פרפרים של התרגשות

שזה פרפרים מסוג אחר

אז אולי הוא אחד מהם?

כמו שדביר יצא בהבטן של אמא גם הוא הצליח לצאת?

הוא יפה שלומית תראי

הוא מצליח לעוף

איזה כיף לו.

מזל שהוא יצא.

שורש נעלם. אבד.

הפכתי את תוכי. ערכתי חיפוש.

בעקבות החיפוש העלתי הכל לחזקת מזיק.

לעצמי. לאחרים.

לא, לא את השורש המהותי אני מחפשת

אלא שורש פשוט שפשוט אבד. חבל.

כנראה שגם הוא כמו המהותי

עבר אל מחוץ לתחום.

מה הדבר הבא שיאבד ולא ישוב?

ליצן פוסע, מנתר
לעומת כוכבי מרום
מוקיון מפזז, מכרכר
חורז על איזה חלום
עולם בגווני אור
להבות מחייכות
ובאופק זורחת
שקיעה.

 

ליצן עצוב עומד
פושט תלבושתו
מקלף איפור בכאב
דמעות רוחצות חיוכו
הכוכבים אוספים קרניהם
כמו חוששים להתערב
ולב כואב לוחש:
מה זה בכלל שווה?

 

מחר
כשיאיר עמוד שחר
יקום מוקיון אחד
יעטה תלבושת צבעיו
יחייך אל העולם
ינתר מהכא להתם
ואיש לא יידע
מה היה עימו
בלילה.
 

והאמת כי כבר מזמן המחשבות מציפות הכל
וההיגיון הבריא מרגיש את טעמו הרקוב
והחיים נושמים ובועטים, חזק מידי
והטירוף באיזשהו שלב מחלחל לכולם לבפנים
אבל עכשיו
העיפים מזמן נחים
והנינוחים בדרכם ממשיכים
העמלים מצאו להם פינה של שקט
והשקטים ישבו מתחת לאור קלוש
הסופרים הניחו את העט
והקוראים בשקיקה גמעו את מילותם
וכל הבריאה מצאה את מקומה
והירח מלמעלה כאילו ליטף אותה באורו
העצים נתנו צילם
הפרחים נתנו ריחם
והמתהלך יכל רק להנות
הדאגות כבר מזמן עברו דירה
הבעיות והפתרונות ניהיו חברים טובים
השלוה נעשתה נחלתם של רבים
והכל בא על מקומו בשלום.באהבה.בתקוה

והטירוף, המחשבות, הבעיטות האלה?
פינו מקום
כמו הבינו שאיש לא ישים לב אליהים עכשיו

חייך חיוך רחב

שמשתקף מכל מראה

חייך מתוך הכפור

יצר הון של אור

חייך חיוך עתיק

המיס את כל מה שהעיק

חייך אל הלבבות

גרר אחריו רבבות,

של ניצוצות.

 

בס"ד

מכורה

סקיצה אינטואיטיבית

כל הסיפורים שהיא מאז ומעולם קראה נכנסו לה אל מול העיניים כמו בסרט.

השמש שהכתה בחוזקה בספסל שרתח התעקשה להבעיר את האוויר הדחוס שלא נשב כמעט ברחובות החמים.

חתול עזוב גדוע זנב גרר את רגליו ובהה בה באדישות, מתעקש להתעלם מנוכחותה. חבורת זבובים דוחה התגודדה על שלולית קטנה של קרטיב מומס שהשליך כאן מקודם ילד אחד, וחוץ ממכוניות שזחלו פה ושם על הכביש הבוער היא היתה הגורם היחיד האנושי ברדיוס המוזנח הזה.

היא פשפשה עוד פעם באנשי הקשר בפלאפון הכשר הקטן והשחור והיא כמעט הרימה את הרגליים והלכה משם אבל ברגע הכמעט אחרון היא נשארה לרבוץ מיואשת על הספסל.

היא הסתכלה כל הזמן על הכביש שהיה אמור לבשר לה שהיא יכולה ללכת הביתה אם היא רק תעיף ממנה את השקית האפורה המחרפנת שתגיע סופסוף לאן שהיא אמורה להגיע בחיפה

ותאמינו לה שאין לה מושג בכללל למה היא עושה את זה בשבילו ומה עובר עליה שהיא כזאת פראירית מפגרת וחם לההההה! והיא כבר לא יכולה. אבל איכשהו בלי שהיא באמת מבינה היא נשארת לשבת על הספסל השמם שלאט לאט בישל אותה לערב הרחוק כ"כ עדיין.

וזמן ארוך וחם כמו מסטיק לעוס עבר או שלא אבל בסוף הגיע האוטו הזה שצפר חזק ואיש אחד אפור ועייף לקח ממנה את השקית האפורה הרותחת שלא היה לה שום מושג מה היא מחביאה בתוכה ובלי להסתכל עליה בעיניים או לפחות להגיד תודה על ההמתנה הארוכה ארוכה

הוא נסע

ואולי הוא לא ידע שהיא חיכתה, אולי הוא לא אמר לו ואולי הוא חושב ששילמו לה

אבל הכל שטויות והעיקר שהשקית הזאת איפה שהיא צריכה להיות

והיא הרימה משם את הגוף התפוס והלכה לאט לתוך הבית לשתות ולשבת במזגן איזה חצי שעה שעה

לקבל חזרה טמפרטורה נורמלית קצת יותר

ובדיוק ברגע שהיא פתחה את הדלת והספיקה לקלוט שהמזגן כבוי והאויר כמעט ולא קיים

הקפיץ אותה צלצול חזק וחד משמעי

והוא שאל אם זה שם והיא אמרה שכן בטח ואתה יכול לסמוך עלי מאמי והיא ניסתה למשוך עוד דקת שיחה אולי

אבל הוא מיהר והוא בחור עסוק ואין לו זמן לשטויות, ברור

היא הסבירה לה ומעכה אותה עוד, עוד קצאאאאת... כל הכבוד! עכשיו היא במקום ובגודל שהיא אמורה לתפוס והיא נכנסת ומוזגת מים פושרים פשוט כי זה מה יש

ונופלת על הספה ונרדמת בחצאית הכחולה חמה ומזיעה

עד הערב

 

אמא?

מה חמודי?

אמא את זוכרת שסיפרת על נימרוד? נו הילד ההוא... זה עם האף החום והעניים הכחולות?

זה שאהב תמיד לשחק בחץ וקשת ולראות אם החץ נשאר שלם כשהוא מגיע למטרה, אם הוא לא נשבר באמצע? לא מתעקם? את זוכרת? זוכרת שסיפרת לי עליו? זוכרת שאמרת שאנשים שחולמים על מטרות וחיצים הם הרבה פעמים אנשים פגועים? הם אנשים שקשה להם עם החיים, אז הם הולכים לשחק בחץ וקשת? את זוכרת שפעם בכית לבד כשחשבת שאף אחד לא שומע אותך, ו... אני היתי שם מאחור והקשבתי לכל מה שאמרת.. את זוכרת? זוכרת שאמרת שאם יכאבו לי הידיים זה בגלל שלא החזקתי את החץ וקשת טוב? את זוכרת? אמא... שתדעי שעכשיו כואב לי... הידיים כואבות לי כל כך והחיצים עקומים, אמא את זוכרת שהבטחת שתגלי לי איך ליישר אותם? את זוכרת? בבקשה תגידי שאת זוכרת. אמא את זוכרת שכשאבא נכנס הביתה החבאת ממנו את החץ וקשת כדי שלא יגלה שאני מתאמן בהם? היה לך פחד בלתי מוסבר מהם? את זוכרת? תמיד הסתכלת עלי, הסתכלת עליהם ובכית, את לא ניסית להראות שאת בוכה, אבל זה היה לך בכי לא נשלט והצלחתי לשים לב לדמעות שלך, גם כשניסית להסתיר ולהראות חזקה. אמא את זוכרת? בבקשה תגידי לי שאת זוכרת...

גל

מתמר מתנפח

פורש כנפיו

וצונח

רסיס דמעה מלוח

נקבר בנקיק המזח

 

גץ

חפוז קטן בוטח

תוך חומת רוח

מתנגח

ביער מתבודד צווח

קלעו מילותי לשביל פתוח

 

 

 

 

נ.ב הסוף נ"ל לא כ"כ חד, גם אם אטה את המילים אפשר לשנות את המשמעות. מתלבט אם לנסות לשפץ ושמא זה יפה דווקא ככה.

ואולי לתת כותרת טובה, שתתן משמעות ברורה.

לשיקולכם...

 

 

@עוד יהודי, דעתך?

ארגז.
ארז תקופה
ארג סופה
גזר. שמר.
וזהו. סוף דבר.
טעם
מר.







-----

התם המר?

לו יכלתי לעזוב, וזה ייפול
לו יכלתי לשחרר, וזה יילך
לו יכלתי לנופף כך לשלום וניפרד
בלי לחוש שאריות בנשמתי

לו יכלתי להרחיק, וזה ירחק
לו יכלתי לא לזכור, ויישכח
לו יכלתי לייחל ואשתכנע באמת
בלי לרצות לרצות ולא לרצות אף פעם

לו יכלתי להצליח לוותר
לו יכלתי אך נראה שיוותר
לו יכלתי לנסות וזה יקשיב ויסתדר
בלי מלחמות בפנים ואיש לא מנצח

בקצה מורד הרחוב, קליפה מושלכת
עוד רוח קרירה נושבת
מפילה בדרכה עלים;
קטנים, רועדים, מפוחדים.

מהדקת אל צווארי צעיף כחול
עכשיו ניבט ים בעייני התכול
של גלים מתנפצים ושתיקות,
מחפה בסוודר אפור על כל הקליפות

ובתווך, שווקים הומים,
שלטי חוצות מתנוססים
אני בשיער כחול כהה-חום בהיר
נחבאת בתוך ים של אנשים בעיר

אני שבתי משם
מהאשליה הזאת, מהים
השיער שלי עבר הרבה גוונים
תלתלים על גב שזוף, משתנים

חשופה, מקועקעת
חיוכים מזויפים עם עגילים
צורחת, זורחת
ובשיריי אין הרבה מילים

במורד הרחוב רצתי,
כדי להגיע לקצה, להודיע שקצתי
להתיישב תחת גרפיטי צבעוני
שקוף, וחסר, טבעוני.

אז אני שבתי משם
ובכיסיי עדיין מעט חול
פתאום חושבת על כל העולם,
והצעיף מכסה שיער כחול.

תאיר כאור יום

חשכת לילה


קרב יום
אשר הוא לא יום ולא לילה

משיכיר. ודאי.
בספק, לא לגמרי בהיר.
הזה חברו?
משתאה לנכחו, מביט
כאב. בחזרה צורב.
את המבט מסיט.
הזו חברתה?
-שפלות עיניים, סתר מאיר
מתבוננת. אל מחוז כאב תהומי
נאלמת. נפעמת. דוממת.

משיכיר את חברו
יכיר בחברו
ובו יחפוץ וידבק
כלו הפך לבן

תכלת של ים
רעות ללא קץ
לב (לבות) ואדם
בתחילת קשר נוצץ

על החיים, ועל המוות
ועל המוות של החיים
על כולם, שחרישית,
איש את אישיותו מאבדים

על המוות, ועל החיים,
ועל החיים של המוות
על כולם, שחרישית,
במיתתם - קרויים חיים.

על המתים שעוד חיים בקרבנו,
ועל החיים שזכרונם צורב בנו,
על אלו כולם מבכים
ואני - צוחקת.
שועלים.

והוא יבוא

אתה תראה

 

הידיים הקפוצות

ייפתחו

 

והלב השבור

יתאחה כולו

וילחין מנגינה חדשה

 

והעם שעייף

מתלאות הגלות

יתמלא חיות ועוצמה

 

וכל מי שצעד בחושך

יצא אל האור

אל חיים חדשים

מלאי קדושה.

מי יתנני

אבר כיונה

אעוף לשמים,

אנסק למרחקים.

 

אברח ממבטים

מציפיות

מתסכולים

מאכזבות

אל מקום מבודד

נסתר, נעלם

מקום שיד אדם

לא נגעה שם.

 

מקום מכיל ואוהב,

חם ועוטף

בלי תנאי.

 

מקום שבו אוכל להיות

מי שאני,

מה שאי

בלי מסכות.

 

להרגיש אהובה

מוערכת

טובה

בלי לרצות.

תרגעי. בבקשה תרגעי. תפסיקי! תנשמי עמוק. תפסיקי לרוץ במעגלים. תפסיקי לצעוק.
תרגעי.
תלכי לחדר.
לא, תלכי החוצה, לאוויר הקר , לחשיכה, תעשי סיבוב, תסדרי את המחשבות. תנשמי עמוק. בבקשה.
לכי.
תפסיקי לירות אש מהעיניים שלך, תפסיקי לדבר.
פשוט תלכי להרגע. בחוץ.
תפסיקי לצרוח ולהאשים את כולם, לזרוק חפצים, להפיל כיסאות ברעש גדול, להבהיל ילדים קטנים, לתלוש עשבים ולעשות מהפכה.
בבקשה.
די.
לכי החוצה.
לכי . לכי. לכי.

שם, בחוץ, באוויר הקר, בחסות החשיכה תוכלי לבכות.

עולה למרום
מתיישבת במקום
ממתינה
ברינה
ביושרה
לתורה
על פי דין
טוב ייגזר?
ברוך האומר...

לפעמים זה מרגיש רק

לבד, זה מרגיש מט

אם לא מט אז יקרה לי פת

זה מצב שכבר לא'כפת.

 

פעמים רוצה להיות אדם אחר כי קשה ממש.

פעמים רוצה להיות אריה ולשאוג-

טראח!!

 

 

להראות לכם את הבפנים אני מכיל ים

אני לא סתם

משתחצן או אומר סתם

 

מתגלגל כאן

מסתער כאן

 

שובר גלים מתפרק כאן

אם ישבר מתפרץ ים

 

ואם א-פוללל, אנ'לא א-קמוללל, אנ'לא א-נבוללל

לא אפחד בלי סוף

 

 

מטפס שוב

אני נופל אוף

 

אני לא אצליח

 

מסתובב ובורח, לימי י-לדות?

זה שריטות קט-נות?

חשפנות של גוף?

או שקית איגרוף?

לא שם ק-צוץ, יוו

 

חולם לעבור כביש

רוכב אופניים חוצה תגשר- מבט אחרון בכביש אחד וממשיך

 

 

 

אני מלך

מתכנן את הדרך

הגיע הזמן לעמוד שוב

לא ליפול על הברך

הגיע הזמן אותי לתפוס- בידים, לא לדמיין על בערך

אחרי שאצא לא אסובב את הראש

 

והולך

לאיפה למה או איך?

אמא ארי הולך

כן לבדו הוא צועד

לא אצעד בעקבות איש, אני סולל את הדרך

עושה הכל לעזוב את המקום (כביש 1 מהעיר)

 

 

 

 

שוב בדרך-הביתה

מנסה למחזר מוטיבציה

לשקם ת'רוח לפני שאני חוזר שוב-לבאסה

 

זה פשוט פח

 

שוב מרגיש סח

 

מנסה לכתוב עוד ראפ

 

מרגיש חייב לפרק קצת

עוד קרח בפה

אני לא שוב קופא

לא מתאים ת'עצמי יותר ל-

'עולם לא רוצה'

יושב אל מול עוד אנשים כולם אומרים בשווה

כולם הולכים חושבים רוצים כותבים לובשים בשווה

בעוד אני צריך מצב אחר, מתאים לי יותר

לא שאני שווה יותר אבל לא מתאים לי הדבק

לא צריך אחר שיעמוד עלי כשהוא אותי ממרקר

עם טוש שחור לבן, ואם השרטוט מושלם הוא יאמר-תשאר!!

 

לפעמים מתעצב ש-

לא גודל להתפוצץ זה

כאילו כבר גדלתי, אבל לא מספיק מחורפלק ו

 

לא רוצה עוד פעם

לא כותב ראפ סתם

 

הלחץ עולה בחזה, לעשות מה שצריך זה קשה

 

ואבכה

כשנלחם על קצה

לא משקר שקורה לי, שמתייאש ונופל

לא עובר יממה בחיי שלא מתפלל אל האל

אני מתחנן אלוקים, אני פה שוב מתגלגל

אני מקווה שאתה שומע אותי מאיפה שאתה שם נמצא

היי אני לא צוחק כשאני חושב בראש 'אני בורח מחר'

אומר לאמא אוהב אותך ומחבק את השאר

אומר מתי שרק צריכים אותי, אני עומד ממרחק

 

אבל חייב שאכה מט

חייב לעשות שח

אני מבטיח ששוב אחזור רק מבקש עוד אוויר צח

 

אני אהיה חזק

אמנם עוד קצת מותש

 

אבל זה הירייה שלי,

אל תפספס תצאנס,

זה הזדמנות תן גז,

ארי רוץ-

עכשיו!!

 

 

 

אני גבר

לא אפרוש עד הקבר

הגיע הזמן לעמוד שוב

לצעוד לעבר שום דרך

הגיע הזמן אותי לתפוס- בידים, לא לדמיין על בערך

אחרי שאצא לא אסובב את הראש 

 

והולך

לאיפה כמה או איך?

אמא ארי הולך

כן לבדו הוא צועד

לא מהלך בעקבות איש, אני סולל את הדרך

עושה הכל לעזוב את המקום (כביש 1 מהעיר)

 

 

 

צריך לחיות'זה לחוש את זה

לראות על מה ומה-הביג דיל בזה

אם לא- לא תקלטו את זה

להפנים מה מפחיד וקשה בזה

להמשיך לצעוד בתוך העיר, על כביש שבניתי עתיד

זה שונה כל כך, זה קשה ממש, זה רק שלי לבדי

כי זה נמצא באחריותי

אני בניתי לבדי!!

זה היה הכביש שלי, הצלחתי היחידי

לא ראיתם הרחתם או הסנפתם אדם ברמה שלי

שהוא מיוחד או רק-משחק איתי, בליגה שלי

 

אבל מנסים להרוס לי

מנסים לדכאות כי

זה כאילו שכיערתי את העיר שנתן לי

הולך לעבוד ויש מקל בגלגל, אני

אמרתי, פרשתי

עכשיו הספיק לי וקמתי ו

 

אני הולך

אני עוזב

לא מהסס

לא מוותר

לא מתייאש

 

 

לומדים שצריך לקחת בכיכר פרסה לא להמשיך עם העדר

לא מפחד יותר מכלבים שרוצים, לדכא את הכבש

 

פורש כנפיים ונושם, אני ציפור חופשי, אני נוסק

מניח אבן על הדרך

 

וכל מה שתראו זה טשטוש, של עוד ילד שצמח לו כנפיים ממתכת.

 

 

 

אני איש

אני בונה לי ת'כביש

לא אתן שיפריעו לי, כשמכה בפטיש

הגיע הזמן אותי תופס, לא מדמיין על בערך

לא מסובב את הראש אני בחוץ, כביש 1 מהעיר 

 

 

והולך

לאיפה כמה או איך?

אמא ארי הולך

שוב לבדו הוא צועד

לא אצעד בעקבות איש, אני סולל את הדרך

עושה הכל לעזוב את המקום, כביש 1 מהעיר