שרשור חדש
נו, קחפיצולישי
הֵא לך!
קח אותי
את עצמי
את בשריי

קח את לשד כוחי
חבק את עיניי
לגום דבריי

קח את עצמותיי
שרוף כליותיי
חתוך ידיי
וקשור רגליי

לחופן אחד.

קח לך אישה
ובנה ממנה בית
קח את עַצְמָהּ
את ליבה
שיריה

שָׁסֵף מילותיה
רוקן דמה
לַבֵּן הגיגיה

הֵא לך!
הֵא לך ליבי
הֵא לך כליותיי!
רגליי
ידי
דמי
עצמי
ובשרי


ואני
רק
שיר
.

וואו.לעבדך באמת!
כישרון.
יפייפה.לב סדוקאחרונה

וואו.

 

החלוקה לבתים ושורות מעולה. וגם הצמצום בפיסוק.

 

אהבתי ממש את הסוף

הברווזון המכוערדו סטרי

ג'ון לקח שרפרף נמוך מאי שם וטיפס במאמץ למדף העליון, נובר בספרים הישנים שחיכו שם.
ריח הספרים העתיקים עלה באפו, כשלפתע הרגיש ספר דק נופל על רגלו. הוא הרים את הספר, ניער מאבק דיפדף לעמוד הראשון והחל לקרוא.
הברווזון המכוער, הוא קרא על אמא לוטה, האפרוחים, הברווזונים היפים, והברבורים באגם. כשהגיע גון לסוף הסיפור, הבליח חיוך קטן על שפתיו היבשות.

גון הביט בדמותו הנשקפת מעבר לראי. הוא נולד בממכלת הברוזונים, אבל הוא לא ברווז, גם לא ברבור. לא דומה שום חיה אחרת שהןא הכיר.

הוא החליט לצאת לחפש, אולי במקום כלשהו מחכה לו בית. לתיק קטן הוא דחף ציוד הכרחי, מצלמה, פנקס ועט.

את מסיבת הפרידה הוא ארגן לעצמו, האורחים כלל לא ידעו שגון עוזב. חשבו שזו סתם מסיבה, כמו זו שעושים ברווזונים מידי פעם לעת ערב.
הוא כיתף את התרמיל ויצא לדרכו.

חודשים עברו, שנים. והוא עדיין מחפש, ובודק.
יום אחד כשהוא צנח עייף לקרחת יער מזדמנת, היכתה בו ההבנה, הוא לא ברווז, ולא ברבור, הוא לא תנשמת, אף לא חתול. לא מכוער, לא יפה במיוחד.
אחד בלי שם,.
ממשיך לחפש, כמו מנסה לשכוח את התובנה הזו , את חוסר המשמעות של הלילה הבא.

בודד ונושא חבילה, וציוד ותקווה.
לבד, הוא בודק במפה, מסמן את היעד הבא.
בחשאי, מבעיר גפרור נוסף שינסה לגבור על החושך, מכבה אפילה.
מגונן על האור שלא יכבה, מתעקש לא להשאר בחושך. כשנגמרים חומרי הבעירה הוא תולש דף נוסף מהספר, מקמט לכדור ומשליך למדורה.
יום אחד יגמרו הדפים, הברווזון המכוער יעלם ואפילה תבוא במקומו.



אוי כל כך עצוב!!עוד יהודי
ומי לא מרגיש ככה? כל הזמן, או לפעמים?
כשקראתי חיכיתי לסוף האופטימי, כמו בברווזון המכוער המקורי, אבל הפתעת עם הסוף הכ"כ... עצוב, פסימי... אם אתה מוכן, סתם כתרגיל כתיבה, כתרגיל לעצמך, לנסות לשנות את הסוף, לאם לא האפי אנד, סתם משהו עם תקווה.
מרשים. מרשים מאוד. בלי קשר לתוכן, שהוא יפהפה בפני עצמו, הכתיבה מדהימה וקולחת. באמת יישר כוח.
תודהדו סטרי

בזמן האחרון יצא לי הרבה לחשוב על הברווזון המכוער המקורי, הסוף הזה כבר לא נראה לי כל כך טוב, לעזוב את הבית, את הסביבה הטבעית ולהיטמע לגמרי בתוך חברה אחרת.
מה הייתי רוצה שיהיה בסוף הסיפור המקורי? אין לי מושג. אולי שילוב של בריחה והתמודדות.
כאן הברווזון (?)בעיקר מחפש מי הוא, (אעדכן כשימצא...)
זה רעיון לחשוב על סוף טוב אחר, אני אנסה. תודה


נ.ב. אני👩
איזה כתיבה! קולח ממש.לב סדוקאחרונה

וואו זה... טוב.. ממש.

עוד משהו מאותה תקופהבין הבור למים

(אני אשמח אם תגיבו...)

 

-בפעם אחרת-

 

קיר מתפורר

תמונה צוחקת

זיכרונות צפים

מציפים

אני שוקע בזה לרגע

מכיר בניצוץ ההנאה הזה שקיים בתסכול

ואז אני שוחה בחזרה למעלה

לובש שוב את החיוך הזה הכובש

מסלק כל דבר שיסגיר את ההרגשה, שבעצם

נשארת

מטביע את הכל עמוק בחזרה

שיצוף

בפעם אחרת

יפה.לב סדוקאחרונה

אהבתי במיוחד את הצמצום בשימוש בסימני פיסוק. מוסיף ממש..

 

וגם השורות. אהבתי את החלוקה הזאת של השורות.

רעשרפרנס
טרטור טלוויזיה
ורחובות סואנים
אנשים שצועקים
ואנשים שעונים

מסך מרצד
תמונות של כאב
מחפשים הנאה
שוכחים את הלב

כואב לי הראש
כל כך רוצה לצרוח
להפסיק? להמשיך?
מי יכול לשמוח?
יהיה טובטליושקה
וואו! איזה יופי.לב סדוקאחרונה

קצב כייפי, חריזה נעימה

תופים??עגור עם מחברת

הוא מחשבן את הזמן מאתמול להיום..
הוא שואל את עצמו איה החלום?..
הוא מלא כמיהה למשהו גדול..
אבל הלב מפחד שהוא לא יכול..
הלב בורח מחשיבה ילדותית,
חשיבה של כמה למה היאך..
הוא מנסה להתעלות..
להאחז בסבך..
הוא מסתקרן..
הוא מחשבן כך או כך..
והחיים מחייכים הם צבועים בירוק...
יש היתר לנסוע..
אבל לא כזה רחוק..
אתה יודע יש סיום אי שם בפינה..
שם תחכה לך "השיחה בממתינה"..
והוא יודע הוא שומע..
הוא מבין את הכל..
הוא לפעמים חולם על לגדול..
זה קשה לדמיין אדם חלש כל כך..
שמוצא משמעות אושר וזהב רך..
אז אהבה נשארת ביציאה האחורית..
היא מחכה לו ממתינה לאחרית..
ליום שבו הוא ישתכנע בגדול..
שהוא לא יכול לעשות את הכל..
{פיוט}לעבדך באמת!
תכלית כסיפתי / ר. ר.

שאלוני מאווי הכמוסים: /
כיצד אסק כנפיי כנשרים?
לאל עליון תכלית כסיפתי /
ולמען קרבתו אגבה נשמתי!
ששוני אף צורי הוא אל מה נעים /
אשים מבטחי בו ראשי ארים-
האזכור בנפשי לי רב חסדיו /
בשעת משברי עת יהמוני גליו?
וישיש עדי בשנת גאולי /
כשנחזה אור ציון המצווה היא-
רני!
..לעבדך באמת!אחרונה
לילה.פיצוחית
עבר עריכה על ידי משיחנאו בתאריך כ"ה בסיון תשע"ח 09:27
עבר עריכה על ידי משיחנאו בתאריך כ"ה בסיון תשע"ח 09:26

 

שקט

 

חושך באפילה.

 

והוא נודד.

 

מחפש מסתור

 

מהשמש היוקדת

 

ומהרוח הסוערת

 

מההרים הגואשים

 

ומהלבבות הבוחשים.

 

כי רק שם.

 

נמצאת התשובה

 

לכל השאלות

 

שמסתתרות ונעלמות

 

לכל התהיות

 

שיוקדות ובאות

 

מחפש פתרונות.

 

בין הנדודים

 

בין החפצים

 

כי רק שם

 

נמצאת התשובה.

מתגעגעת..מתגעגעת...
נשמות שנפגשו .באותו טישטוש שקענו

התעלמנו מהכל. לתחושות כבר התמכרנו

בעומק הנפש אז נגענו גם במקום הכי פגוע.

ועכשיו מה שנשאר זה זיכרון וגעגוע..



והעזנו קצת לפתוח. לספר, להשתחרר

הרגשנו בחלום בלי רצון להתעורר

הסכמנו כך לרגש לעוף,לרוץ, לנוע

ועכשיו מה שנשאר זה זיכרון וגעגוע..



בלי לשתף ובלי לחלוק רצו בי המחשבות

כמו בינה שנזרקה בי שגרמה לטלטלות

ומתוך השבר, הכאב אתה מבין. נשאר רגוע

מחכה שהזיכרון יכה בי-יממש הגעגוע..

וואושאג
את כותבת מדהים
מזדההבואי אהובה
השיר ממש נגע בי
2 הבתים הראשונים , נתנו לי לחוות על הזיכרון של קשר מתוק ,
מה שהכי אהבתי והתחברתי
זה הבית השלישי
ומתוך השבר , הכאב אתה מבין . נשאר רגוע
ממש משפט חזק ויפה !!!!
יפה!פסגות
וואווווווווווטליושקה
יפהייפה ממש.לב סדוק

החריזה לא פוגעת, ואפילו מוסיפה ליופי של השיר, שזה דבר די נדיר.

 

אהבתי.

קראתי שוב..סיבה לשמוח

אין לי מילים

פשוט נפלא!!

הלוואי על לכתוב ככה...

ווואו. זהו אין לי מה להוסיף.פיצוחיתאחרונה


עולם קטן ראיתיפיצוחית

עולם קטן ראיתי

עולם קטן עם אור בפנים

עולם קטן ראיתי

קטן אבל איתן שנשארים בו נפעמים

נפעמים ממה שנברא

ממה שנראה

ממה שקיים

נפעמים מהטוב ומהרע

נפעמים מגילוי וחוסר ידיעה

עולם קטן שהוא כל עולמי

עולם שבנוי מחוטים שבילים ספרים מאמרות

 ואולי חלק דמיונות

שבילים ארוכים שבילים קצרים

שבילים שקופצים שבילים שנרמסים

שבילים מאבנים שבילים מיסודות

שבילים מאנשים עם טעם לחיות

עם טעם

איזה טעם יש בשבילים?

טעם מתוק טעם נמהר

טעם שחור טעם לבן

טעם של דברן ושל ביישן

טעם של מבוגר שכבר עם משען

טעם של תינוק שזה עתה נולד

טעם של נערה שמתחילה לראות

לראות את העולם.

 

 

 

_________

זה ארוך, מביאה חלק אחד בגלל האורך תגובות יעזרוקורץ

עוד קטן ישן שלי...

וואו.ממש יפהפסגות
תמשיכי.
אהבתי.
וואו.מדמיינת
ממש נהנתי, ריגש...
המשך.פיצוחיתאחרונה

עולם קטן ראיתי

עולם קטן עם אור בפנים

עולם קטן ראיתי

קטן אבל איתן שנשארים בו נפעמים

נפעמים ממה שנברא

ממה שנראה

ממה שקיים

נפעמים מהטוב ומהרע

נפעמים מגילוי וחוסר ידיעה

עולם קטן שהוא כל עולמי

עולם שבנוי מחוטים שבילים ספרים מאמרות

 ואולי חלק דמיונות

שבילים ארוכים שבילים קצרים

שבילים שקופצים שבילים שנרמסים

שבילים מאבנים שבילים מיסודות

שבילים מאנשים עם טעם לחיות

עם טעם

איזה טעם יש בשבילים?

טעם מתוק טעם נמהר

טעם שחור טעם לבן

טעם של דברן ושל ביישן

טעם של מבוגר שכבר עם משען

טעם של תינוק שזה עתה נולד

טעם של נערה שמתחילה לראות

לראות את העולם.

עולם קטן ראיתי

עולם בטעם של נערה

כי זו אני

וזה טבעי

מוצאת קצוות לחוטים

אבל לפעמים הם אין סופיים

יש ספרים שבנויים מאבנים

יש לבבות שנחצות כימים

ויש שלדים שהם בני אדם

ויש גופים שמנים אבל פראי הג'ונגל

וכן לפעמים גם יוצאים מהחוקים

יוצאים מהקצוות

יוצאים מהרצונות

כי ג'ונגל זה ג'ונגל

כי כמה שהעולם קטן

עדיין חיים בו חיות ובהמות

עדיין חיים שודדי חיים ולבבות

עדיין חיים גוזלי משפחות

באותו עולם עם נשמות טהורות!

טהורות! שכל רצונם זה הנשמה

והיי, שימו לב אל הנשמה.

הוא מושך הוא קופץ

 צריך לשים את הלב על הרצון

את הלב על הנשמה

את היד על הדופק

את הרגל על הרצפה

את הטוש בתור המחברת

כי לכל דבר יש מקום

רצון יתרון ועיקרון

עיקרון בסיסי עיקרון חיוני

עיקרון שטותי עיקרון מציאותי

כל עוד הוא עיקרון הוא פוטנציאל

ובכל פוטנציאל קטן

מצויים כוחות עצומים!

כוחות גדולים כוחות חזקים

כוחות יציבים כוחות שבירים

כוח. כוח הרצון זה הינו דוגמא

דוגמא לאפשרות לעשות מופת, עם הנשמה

 לעשות מופת גלוי לעיני רואים

לעשות מופת קטן מוסתר

אבל עם פוטנציאל אדיר!!

שיעמוד וירעיד עוד במשך שנים

שיושמע טוב טוב לעני הצופים

שכל המתבוננים בו יעמדו נפעמים.

עוצמות

עוצמות עם רצונות

עוצמות עם התגשמות חלומות

 

___________

עוד חלק,

*והקטע של הפראי הג'ונגל וכיו"ב כי כתבתי בתקופת האינטפיאדה.. השנה

רק צריך את הזמן.פיצוחית

ואותך אני כל כך אוהבת
מהקצה השני
מנסה להגיד לרמוז מילה
והמילים חסומות. אטומות.
מידי רגישות וקשות.
מנסה להשכיח. 
להפריח דברים.
מנסה לשלוח הודעות.
מנסה לשלוח מילים.
מנסה להחביא לשים בהסתר.
מנסה לשים בבוידעם
מנסה לשים במרתף
מנסה למחוק כל רביב של מידע.
מנסה להשכיח כל פעולה ופעולה.
מעדכנת חדשות את החברה שלצידי.
יודעת הרבה שקורה עימך ועמדי.
ואת מעדכנת כאילו לא כלום.
ואני ממשיכה. כאילו אין עבר.
ושתינו ביחד וכל אחד לחוד. 
מחפשים את הדרך.
 סוללים את המסלול. 
מחפשים את הרצון. 
למצוא את המילים.
להגיד.
שיש אהבה.
והיא נמצאת וקיימת.

 

רק צריך את הזמן.

באריכות יותר מ:פיצוחיתאחרונה

והוא הביט אליה,
מתוך הקור.
וחייך חיוך רחב
חיוך שמביע
מביע אהבה❤

עוד משהו..עגור עם מחברת
מר, מהורהר, נמהר..
מנסה לכבוש את ההר..
מנסה לנוסס עליו דגל..
להרוס את העגל..
את הסגידה העצמית..
את הריקנות התהומית..
את כל מה שמעבר..
את התמימות וההתשה..
את הילדות הקשה..
את החיים התקועים..
את המסכים השבורים..
ביום שבו הרוח תנשוב..
על הפרח הטוב..
והזמן ינוע בכי טוב..
האהבה תפרח..
היונים יעופו..
שדה הקוצים יתמלא בטופו..
זה נראה שמדברים על מדע בדיוני..
לא!! זה אני..
זה יקרה זה יפרח..
זה יהיה שם ליד האח..
זה יהיה עם הרבה סגול ואפור..
זה יתקדם בצעדים.. מהשחור..
לאור..
כמו גיבור..
כמו אדם שהולך.. צועק ובוכה..
כמו אדם שמשתדל לא להראות נכה..
הלב ירעד יתרגש משמחה..
האושר לעד ישאר בהבטחה..
ובימים קשים הוא יתפלל לאלוהים..
שאת הדרך יראה לו ישלח סימנים..

העצבות שצוחקת לאדם בפנים..
מלמדת לפעמים..
כמה שנהיה גדולים..
הראש והלב מבינים..
דברים שונים..
הבכי משתלט..
האושר לא קולט..
הדממה.. בסערה הגועשת..
השממה.. בעולם של שלכת..
יום יבוא וזה יקרה..
וינתן הסימן..
יום יבוא ואבין את צפונות הזמן..
והלב עוד מדמם..
הוא יושב שם..
חרב..
מסתכל מרחוק..
ואוהב..
והוא יודע שזה חסר..
שהוא זקוק לעולם אחר..
שיבין..
שידע מה עובר..
הוא בוכה כל יום למישהו אחר..
שיבין כשהכאב גובר..
שישמע את הצליל שבוער..
את הפחד ששובר..
את היום שעובר..
את הלבד שמעוור..
את הבדד שגוזר..
הופך אותה לחתיכות קטנות..
מעוכלות..
שרופות..
מאוכלות..
אין בהם כלום.. חוץ מסתם אפר לבן..
של שריפת בניין ישן..
והוא יודע שזה שורף..
הוא מרגיש את זה המון בחיים..
את הרעד בקול..
זיעה בפנים..


ריק.. מר.. מהורהר.. נמהר..
זה סיפור של אדם שחלם על ההר..


ילדות חיים.פיצוחית

והשמיים כחולים 
והיום בהיר
והעננים לבנים
והדשא ירוק
והילדים מסתובבים
מקפצים בעליזות
משחקים בכדור
מתחממים מהתנור
מתענגים מהאור
מתענגים מהלבנה
מתענגים מהשמש
ומשקיעת החמה
מעלים זכרונות
מפריחים בדיונות
רבים קצת מכות
וצועקים צעקות
נהנים מנסיעה עם סבא
מקשים קצת על רבא
משננים משניות ברחובות
צועקים סיסמאות בפעילויות 
שוקדים על לימוד חומר
סופרים יחד את העומר
עושים מכשולים בדרכים
קופצים אותם ומטפסים.
סופרים מכוניות בשעת הערביים
משיטים עזרה כשצריך ביידים.
שומרים על האחרים
ועוזרים להורים
מפחדים מאחרים
וגאים בפני החברים.
ויש אהבה שאינה בטלה.
ויש דור שאינו חוזר.
ויש ילדים ויש ילדות
ילדי ישראל, ילדים רבבות.

 

 

ויש ילדות, ילדות העבר. 
וזכרונות שמנסים להביע
את הדור שהיה.

איזה שיר נוגע ללבמחי
ילדות...
משהו שלא יחזור
תודהפיצוחיתאחרונה


בלוניםלב סדוק

 

מדליקים אורות צבעוניים

 

כשאצלי בפנים

חושך.

 

 

 

מפריחים לאוויר

כמה בלונים

 

 

זיקוקים

 

נדלקים

נכבים

 

 

 

ואז

בום.

האור כבה וכל האורחים הולכים

 

 

 

רק הוא ממשיך לעמוד שם,

בשאט נפש מפוצץ

עוד כמה

בלונים

 

טוב! קצר, קולע ואמיתימחפשת^
זה כתוב טובגלים.
נוגע
שיר מעולה. ראוי לפסיפס.L ענק
מעניין. איך יודעים מה מתאים לפסיפס ומה לא?לב סדוקאחרונה


וואו. יפה.פיצוחית


יפה מאוד!נשמות טהורות
תודה לכולם! שימחתם.לב סדוק


#נכתב על הדף - יום שישי.לעבדך באמת!
בסוף כולם חוזרים.
זה הטעם הישן.
המקום הבטוח,
המקום המקרב.
המקום שבו הכי נח ללב.
יוצאים לחפש את האור,
בסוף כולם חוזרים הביתה-
למזמור.
כולם נוגעים בה,
באחת.
כולם חושקים בה,
בשבת.
אז הלכנו..
קצת החלפנו כיוון.
רצינו לטעום מערב,
רצינו לטעום שלא בהשגחת הרב,
אבל חוזרים בסוף,
ומשחקים אותה שזה כבדרך אגב.
חוזרת עם מכנס,
חוזר עם קוקו ועגיל,
הכיפה במגרה..
אבל בראש,
הגעגוע והנעימה...
לכה דודי לקראת כלה.
לכה דודי לכה דודי.
חזרנו פריקים,
החוק שלנו הוא שאין חוקים.
חזרנו בסטייל,
חזרנו ממרחקים.
ה' עוז לעמו ייתן..
עוז לעמו ייתן.
ה' יברך את עמו בשלום.
בסוף היום,
מצאנו בה' מקום.
אז המוזיקה היא רוק כבד..
אבל מישהו שם צורח-
נ נח.
אז המוזיקה עם ג'אז,
אבל שים לב.
המילים,
זו קבלת שבת.
בסגנון קצת אחר..
ואיזה מדהים זה-
טרמפ.
טרמפ עם אח דתלש..
לעולם הכיפה משאירה שם סימן,
אה?
ואיזה כיף לחבק תאחות הזאת עם הקעקוע..
את דוסית כפרע-
בנשמה.
ואז פתאום ההוא המגניב,
עם המשקפיים,
עושה מייקל ג'קסון-
מי מלך המלכים,
הקדוש ברוך הוא וואררר.
וכולם -
עם הראש..
ברכוני לשלום.
כי אה אה אה הקדוש,
ברוך הוא.
בסוף כולם חוזרים.
תרצה או לא,
בסוף כולם חוזרים..
אי אפשר שלא.
אז קצת פחות ני ני ני...
והידיישא..
אבל זה טוב,
וואלה זה מעולה.
יאללה הקוידש בורכו,
תראה איזה בנים יפים יש לך.
בחייאת עמישרואל קלטו אותכם,
אתם מתוקים.
איך אומר רב שלוימלה?
גיוועלד!
שבת שלום אחויה,
גוט שעבאס,
ד"ש מהבית.
אחות,
שחזרה לכאן.
אולי זה יכול להצטרף לאתגר שללעבדך באמת!
@כוסף
למרות שלא תכננתי או משהו.
ואו מדהים.כוסף

יפה מאוד! בהחלט זה יכול להצטרף לאתגר.

יצא ממש יפה המילים ב'הברה' וכדו' הם ממש הצליחו להכניס לאווירת השיר. קוראים ופשוט מרגישים...

 

וואו.לעבדך באמת!
תודה רבה
מגניב-המילה הראשונה שקפצה לי לראשפסגות
קראתי אתזה במין מנגינת קצב כזאת.
הכתיבה מהממת וכל הביטויים והסלנגים פשוט עושים אתזה.
תודה לך.
וואו.לעבדך באמת!אחרונה
תודה לך!
איזה כיף
אז..עגור עם מחברת
אז היום היה קצת דליל...
דחליל..
סגרירי ואפור...
הבוקר עלה ואיתו תחושה של דכדוך איומה..
מעט כאב..
והמון ריקנות..
הרצון לחיות..
להיות..
להתממש..
לפרק את שריון העצלות שהתלבש..
למצוא מילה חמה ללב הנואש..
לנקות אותו משאריות של צבעי גואש..
וזה היה נמאס..
זה הרגיש רע..
החלטתי שאת זה אני חייב לצעוק..
לפחות שזה ישאר ויתממש..
אם לא אני.. אז לפחות הצעקה שלי..
צעקה.. זעקה.. נאקה..
של כיסופים...
עייפה ורצוצה ממחשבות..
מלילות ארוכים..
של כיפופים..
אבל היא יודעת שהיא תשaמע..
הוא שמע אותה לפחות..
הוא הבין הוא הרגיש..
הוא ידע לתת לה מקום בפרונט..
הוא לקח אותה על הכתפיים..
צעקה בלי שניים..
ועם תרמיל ומקל.. הם הזדחלו להם אט אט..
אל תוך הלב הקר שהתחיל להתחמם ולהרגיש..
הפסיק להיות אדיש..
הוא קם מהאבל..
והחליט שהוא מתממש..
מתחדש..
מסתכל קדימה ומתרגש..
מרים את הראש מעלה..
זוקף קומה ללא עורמה..
ללא שקרים..
ככה.. וכולם רואים..
הוא עוד יגדל..
הוא עוד יהיה בפרונט..
עוד ישמעו את הצעקה שלו בעוד המון לבבות..
בחלט מה שהיה לי היוםטליושקה
יפה..עגור עם מחברת
אני מקווה שנהנת ואהבת..

ואיפה את בסיפור? אולי תכתבי ותראי לנו גם משהו?
בפורום מול כולם לא אומרת זה שאתה כל יום קם ככהטליושקה
מאז המקרה
מקסים.פסגות
יפהההפואנטהאחרונה
מתחננתמדמיינת
היא עומדת מול המראה,
ולוחשת,
מילים,
שהיא לא בטוחה שהיא מאמינה בהם:

אני טובה.

אניטובה.

אני, טובה.

אני טובה?

אני טובה!

אני? טובה?

אני
טובה
אניטובה.

אני

טובה.

טובה?

טובה!

טובה...

טוב?

זה טוב.פיצוחית

וגם היא טובה!

את טובה!פסגות
בדיוק גלים.אחרונה
עוד בוקס הלם פטישיםפיצוחית
עבר עריכה על ידי משיחנאו בתאריך כ"ג באייר תשע"ח 16:12

ואתה בודד

איי שם בניכר

 

 

נפשי כמהה אליך.

מנחם, מעודד. נותן עצות.

 

לפחות מקשיב. 

שומע. פועל ישועות.

 

ואני.

אני בודדה

פה בניכר.

 

נפשי כמהה להגשמת חזונות

למילוי משאלות

להבאת עתידות 

 

למישהו שיקשיב, יפעל. ישמע.

 

למישהי שתהיה לצידי 

גם בעת צרה.

תלטף תחייך תרגיע.

 

תגיד שהכל טוב.

 

שיש מושיע.

 

ויש גם חיוכים.

 

יש אבטיחים ומלונים

 

יש קיץ וחורף סתיו ואביב.

 

יש רוחות חזקות

ויש בתים הרוסים.

 

ויש אותי. 

קטנה ושוממה 

שמחפשת רק

מקלט אהבה

 

נפשי כמהה אליך.

ואתה בניכר.

 

 

-----------

עוד העתקה מריק ומוסתר שלי.

 

🖒🖒🖒🖒🖒🖒🖒טליושקה
הלוואי שתמצאי.. שנמצא כולם..להבה ירוקה

זה כל כך כואב, וכל כך אמיתי...

אמן, תודהפיצוחיתאחרונה


מילים של נחמהפסגות
אתה רוצה שישאלו אותך
איך עבר היום הזה
שיפנו אליך מבט חטוף של דרך אגב
שידבר מילים כמו מה נשמע
שיקראו בשמך
אולי בכינוי מהעבר
ההוא שאף פעם לא חיבבת במיוחד
שישבו לידך
ולא בגלל מקום פנוי
שיחזיקו את ידך בחוזקה
כאילו יבטיחו רק טוב
שישרקו עם הרוח
שיעצמו עיניים עיפות
שירגעו עם השקיעה
שיצבעו בלילה כוכבים
שיניחו
שינוחו
שירקדו לצלילי החיים
יפה כתבתת😁טליושקה
מהמם מהמםגלים.
אהבתי
תודה לכן פסגות
ממש אהבתי!!..פיצוחיתאחרונה


אשמח לתגובות והארות לשיפור..ארץ ושמים
*נכתב בעקבות סיפור קרוב של תאונת דרכים, והפחד הזה לאבד את כל מה שנמצא כאן, שהביא אותי למחשבות בעניין.

והנצח זו ירושלים.
והם השיר והדממה והיופי.
והנצח זו ירושלים.
ובה אור האמת.
כי ישר דבר ה'
ודברו לעולם יעמוד.
אם הוא לא ישמור צאתך
שווא שומר ישקוד.

והנצח זו ירושלים.
ותודיע היא לך-
שנצח זהו העמל
והנצח אין לו סוף.
ואין הוא העולם הזה
המתוק, המנוכר.
ורק שפתי עוד ישירו
מה כבר פה נשאר.

והנצח זו ירושלים.
תשיר לך עוד סוד-
ולו אבדו לך אשר
נקשרת בו מאוד.
אזי תבין מה הוא הנצח
ומה כבר פה נגנז.
חיי תורה בשיר תודה
נגלה לי כאן עוד רז.
וואו מאוד יפה אין מה לשפרטליושקה
יפה מאוד.L ענק
השיר מתנגן טוב והקצב שלו, וכל פעם העוד גל ועוד גל של הנצח זו ירושלים, מגיעים אלי כמו אל חוף.
כיף לקרוא.

הרגשתי שהבתים לא מספיק עשויים טוב, שמה שאת/ה רוצה להגיד לא מצליח להאמר בבירור.

אני מתלבט עוד על החיבור של ירושלים לשיר הזה, תוהה האם הוא נצרך כאן (אם כן, ואני מניח שכן, לא ברור לגמרי מה הקשר בין ירושלים לבין הסיפור. מה העיר עצמה - קשורה)
אני הרגשתי שיש עוד מה לשפר, שצריך עוד לעבד ולשאול את עצמך מה את רוצה להגיד בעצם.
אשמח להמשיך לעקוב אחרי השיר הזה
👌 תודה רבהארץ ושמים
מבחינתי ירושלים מסמלת משהו שהוא נצחי, שהוא האמת (קצת בניגוד לעולם הזה שיש בו שקרים ודברים מקודשים שהם רק זמניים וחולפים).
זאת היתה גם ההרגשה שלי, שאולי לא הצלחתי להעביר לגמרי את מה שהתכוונתי, ולכן שאלתי אתכם 🙂
נפלאכוסף

כתוב ממש טוב. התוכן מופלא. מעורר מחשבה ונוגע.

(נ.ב לגבי הקשר ירושלים לנצח, אינני זוכר במדויק אך קראתי כמה שירים של אצ"ג במוות לעומת הנצח- ירושלים. לדעתי הקישור הזה פשוט אמתי ונפלא)

אולי תביא לכאן אחד?L ענק
איני זוכר בדיוק איפה. אנסה לחפש...כוסף


לא מצאתי ממש את שהתכוונתי. אבל בכל זאת...כוסף
עבר עריכה על ידי כוסף בתאריך כ"א בסיון תשע"ח 06:42

אז ככה חפשתי קצת הנה הקטע הכי קרוב שמצאתי:

"אם גזר הוא מפיך: בל יגע מצחנו בגבהות

ולא נעפיל על שלבים בסולם הזהב בחזון-

תננו ונכרה ברית עם אדמתך החיה

בעמק האדם היפה

ובלוח חיינו מחה שלוש אותיות: מות."

 

כדאי לבדוק גם באנקריאון על קטב העיצבון. (אינני מכירו אך מקטעים שראיתי ממנו נראה שמרבה לדבר על המוות, יתכן בהחלט שימצא קישור לנידוננו).

 

גם ב'חזון אחד הגיליונות'. להלן קטע ממנו:

"חזון אחד הגיליונות

בבוא שואה במולדת

והיאוש מעלה קיטור

לפני חומת ירושלים"

 

רפרפתי קצת גם ב'רחובות הנהר' מצאתי שם אך בהקשרים כללים יותר. זה הכי קרוב שמצאתי (אומנם בהקשר המלכות אך הדברים מקבילים כמדומני)

"טיטוס החריב את ההיכל

ויחוגג נצחונו.. וגם מת

אך השטח נשאר יהודה ועמו חי"

 

והמשך:

"ועד קץ כל פחד באנו

עד קץ כל הדרך- וחיים!

יש מעבר מזה, הללויה.  (בדברו על מלכות)

זה מעבר ליאוש, הללויה

 

ושם אין יאוש עוד-- הללויה"

(עמוד שמ' שמא)

 

פעם קראתי גם מאמר באניטרנט 'המוות והמלכות בשירת אצ"ג' לצערי לא מצאתיו כעת

 

תודה רבה! האמת שהביטוי הזה ממש היה מוכר לי כשכתבתיארץ ושמים
ואכן חיפוש בגוגל הניב את התוצאה הבאה באתר של צהר:

והנצח זו ירושלים
מאת הרב יחיאל וסרמן

מקורו של מטבע הלשון "הנצח זו ירושלים" היא בדרשת חז"ל במסכת ברכות: "תנא משמיה דרבי עקיבא: "לך ה' הגדולה זו קריעת ים סוף והגבורה זו מכת בכורות, והתפארת זו מתן תורה והנצח זו ירושלים". ירושלים היא בירת הנצח של העם היהודי.

מסתבר שהשיר ישב באמת על משהו אמיתי..⁦️⁩
אכן.כוסף

יפה יפה.

ארץ ושמיים, אחרי שקראת את כל זהL ענקאחרונה
היית משנה את השיר שלך במשהו?
##בעזרתו!
אני אסביר לך מה, אולי תבין.
זה מתחיל בקטן. תמיד זה ככה. מבטיחה.
מים רדודים, אתה יודע.
תמיד אפשר לצאת אם הם קרים או מה.

וככה לאט לאט בלי שאתה שם לב
אתה מעבר לפס האדום.
לקווים שהיו ברורים תמיד.

אם הוא הצליח לסחוף אותך מעבר לקו האדום,
הדרך למים העמוקים קצרה.
הוא מבחינתו יכול לסמן וי על המשימה שלו.
היאוש שלך מוביל אותך לבד אל המים העמוקים
ככה זה, אתה מבין?
אתה כבר אומר לעצמך מי אני.
ואין לי כבר סיכוי לצאת מכאן.

אבל מה, ככה לוותר לו?
תנסה לדמיין את החיוך המנצח שלו.
מה אתה כבר יכול לעשות עכשיו, אתה שואל?
תנסה לפתוח את העיניים שלך חזק
לראות את העולם שמחוץ לבריכה.
יש אחד כזה. מבטיחה.
יש שם מקום גם בשבילך.
אני יודעת שאתה לא מאמין. אבל יש.

אל תטביע את עצמך.
תאמין.
אפילו קצת.
זה תמיד מתחיל בקטן, אתה יודע.
נוגעמדמיינתאחרונה
ממש רואים את התמונה מול העניים. את ההסחפות, את החיוך מאיים. הלוואי שתמיד נדע להרים את המבט לעולם השלם שמחכה לנו בחוץ.. תודה!
נסיון התאבדות כושל.mp3
הם ירוצו מבוהלים במסדרונות בית החולים
יחפשו רופא שיגיד שהכל יהיה בסדר
הטלפון של אמא יצלצל ללא הרף
ואבא יניח ידיו על עיניו כמבקש להתנתק
כהרף עין יגיעו כל האחים והאחיות
דואגים ודואגות
מתפללים לבשורות טובות
ואני,
אני אשכב מחוסר הכרה
הדופק יהיה יציב
לחץ הדם כמעט ותקין
אשמע אותם מעבר לדלת
דואגים לי
שואלים לשלומי
מרימים מנייני תפילות לרפואתי
תורמים מכספם להחלמתי
ואז,
כשליבי ישבע מדאגתם אלי
כשאהיה בטוח באהבתם
אתעורר ואחייך בחולשה
ואומר שהכל בסדר
העיקר שיש לי כזו משפחה.
ממחשבה למעשה
החלטתי הפעם להיות זריז
הפעם אני אצליח
לעצמי אני מכריז.
בבגדי לגופי ובנעלי לרגלי
נכנסתי אל המים
'כל כך נעים' חשבתי
'בינתיים הכל הולך כמתוכנן'
כשעקפו המים את מתני
והרגליים התבוססו בבוץ הרך
שלפתי את הטלפון
והתקשרתי להזעיק חילוץ
צלצול ועוד אחד
ואין קול מעבר לקו
מנסה שוב
לא יתכן שאמות לשוא.
המים מרטיבים את גרוני
ודמעות מסמאות את עיני
תוהה אני מה מלוח יותר
הדמעות או מי הים.
התסריט לא היה מוצלח
אני מתחיל להבין
אף חילוץ לא מגיע
התסריט לא היה אמין.
כמה חבל,
נסיון ההתאבדות שלי
נחל כישלון חרוץ.
הרבה זמן לא כתבתי.אשמח לתגובות הארות והערות.mp3
נסיון התאבדות כושל.(תיקנתי משהו.אל תקראו את ההודעה הראשונה)mp3
הם ירוצו מבוהלים במסדרונות בית החולים
יחפשו רופא שיגיד שהכל יהיה בסדר
הטלפון של אמא יצלצל ללא הרף
ואבא יניח ידיו על עיניו כמבקש להתנתק
כהרף עין יגיעו כל האחים והאחיות
דואגים ודואגות
מתפללים לבשורות טובות
ואני,
אני אשכב מחוסר הכרה
הדופק יהיה יציב
לחץ הדם כמעט ותקין
אשמע אותם מעבר לדלת
דואגים לי
שואלים לשלומי
מרימים מנייני תפילות לרפואתי
תורמים מכספם להחלמתי
ואז,
כשליבי ישבע מדאגתם אלי
כשאהיה בטוח באהבתם
אתעורר ואחייך בחולשה
ואומר שהכל בסדר
העיקר שיש לי כזו משפחה.
ממחשבה למעשה
החלטתי הפעם להיות זריז
הפעם אני אצליח
לעצמי אני מכריז.
בבגדי לגופי ובנעלי לרגלי
נכנסתי אל המים
'כל כך נעים' חשבתי
'בינתיים הכל הולך כמתוכנן'
כשעקפו המים את מתני
והרגליים התבוססו בבוץ הרך
שלפתי את הטלפון
והתקשרתי להזעיק חילוץ
צלצול ועוד אחד
ואין קול מעבר לקו
מנסה שוב
לא יתכן שאמות לשוא.
המים מרטיבים את גרוני
ודמעות מסמאות את עיני
תוהה אני מה מלוח יותר
הדמעות או מי הים.
התסריט לא היה מוצלח
אני מתחיל להבין
אף חילוץ לא מגיע
התקשיתי להאמין.
כמה חבל,
נסיון ההתאבדות שלי
נחל כישלון חרוץ
רעיון מחריד, אבל כתיבה מעולה...החיים יפים ב2


וואו.כואב.פסגות
תודה לכל מי שקרא והגיבmp3
הקטע לא כל כך זורם מבחינת הקריאה אז אשמח להארות והערות כי באמת הרבה זמן לא כתבתי אז אני קצת חלודה.
וואווו!!!קשה זה טוב :-)
תודה.כיף שמישהו קרא למרות שזה ארוךmp3
בכיף... אם צריכה משו אני פה😁קשה זה טוב :-)
תודה מאמי.לא נכתב עליmp3
סיפור עצוב שהכרתי ונזכרתי בו תוך כדי שטיפה.
מהמם ומזעזע אהבתי את התיקוניםרק אמונהאחרונה


וואו. את כותבת טוב.פיצוחית


כתבת ממש יפה.פועל במה