מסילות
פסים פסים
הן נמתחות.
(תראי,
אתה אומר.
תחנות זה תמיד מפגש)
פסים
הן מתמזגות.
לב:
פעימה
ועוד אחת;
להקשיב לקצב הפנימי
שתמיד שם.
שתמיד
שם.
שתמיד
למצוא;
(מחלקת אבדות,
זוכר?)
לחפש בכל מקום
עד שאין יותר לאן.
אתה שומע?
עד שאין
למצוא. מסילות. ללב.
הדרך המדוייקת הזאת,
ללב שלי.
שאף אחד עוד לא עבר בה.
הקצב. מבין? הקצב.
איך את מצליחה לשאוב את הקורא פנימה
עת שחר לעדנת ערב ובקרוב חצות:
עילוי רצון, דבקות, כוונה בתיבות
אש בלבבות, רשפים, להבות
'השיבנו לתורתך'- נהימה, שקידה אורה
'רופא חולי עמ"י'- סרטן ולב יתמו, אנא ה' מהרה
'לדביר ביתך' – קרבה השעה, מקדש, גאולה
'שים שלום' – מחיאת כף, צהלה.
*
עת שחר, לעדנת ערב ובקרוב חצות...
צמא בשרי לתעופה, תר לחרך אור ברעפי תיבה
'בוקע חלוני רקיע, מחדש בראשית'
ביער בין ארזיו, עשביו
הכין ליבי מפרשיו
עת רוח פרטה מיתרהם
יחל גם הוא להכאת גליה.
מה רבו מעשיך. מה יפית כלנית.
אך אהה. איה הוא הצהר אשר עליה?
*
דמעה. כף אל כף ידי סיפקה
התבודדות: בתפילה, בגינה, תחת סמיכה
לעת שחר לעדנת ערב ובקרות חצות, מעומקי נשמה גובר הקול
'צא מן התיבה, הס צמצום מחשבה'
ואומר אצא
חיפוש. אעמקה
ואיה. איה הוא צוהרך תיבה--
רציתי לקחת את החומר הנהדר הזה, הלבן המיוחד שצביקה הביא, צביקה הזה מאיפה הוא מביא הכל?
אין מצב, כל זה מאומן.
ואני לא רוצה שיראו שאני בהיי, אז אני לוקח 5 מ"ל. וואיי, אני מרגיש טוב.
זה יותר טוב מהירוק של שנה שעברה.
איך הוא אמר קוראים לזה? משהו כמו קוקאין וארואין אבל לא בדיוק. משהו אמריקאן. נחמד. נחמד מאוד.
אבל אני לא יכול כי כשאצא מהחדר אצטרך לטלפן לאבא ואמא לומר שבת שלום וגם להתארגן לשבת.
איזה קושי. רק במסיבות של צביקה זה קורה. פעמיים בשנה. עד הפעם הבאה. אוף כ"כ רציתי.
עוד 10 מ"ל, בחייאת.
רציתי כ"כ. וואיי, איך בא לי ללכת להודיה ו... אבל לא. זה יהרוג אותה. אפי' שזה לא משהו מי יודע מה גס. כולה נגיעה. אצל החילונים זה ברגיל.
לקחת מדוד מדוד. וואייי, איזה כייף!!
רגע עצור!
זה לא אתה. זה לא אני.
זורק ת'מזרק מוציא ת'פלאפון מהכיס ובורח לדלת. מתחיל לחייג "א בית" טו.. טו...
"ביי חבר'ה".
אני לא רוצה יותר , (לפחות לא עד הפעם הבאה).
לאבד שליטה, זה דבר שאף פעם לא עשית?
כי אני משתדלת, באופן מודע, ועם אזהרה לפני, מדי פעם, לאבד אותה.
יש לי חברה שלפעמים אנחנו פשוט יושבות אחת מול השניה ועושות את כל השטויות שעולות לנו בראש. כולל הכל (חוץ מסמים, בערך). אני מוכרחה קצת לאבד שליטה ופשוט להשתגע קצת. אחרת אני באמת אשתגע ואז (כמו שדובר בשירשור הזה) אתמכר למשהו...
אולי את רוצה לנסות לאבד שליטה מהצד הטוב?
כאילו: בחדר סגור, בלי אף אחד. או עם מישהו שלא יגלה ולא ילעג. ופשוט להתפרע עד שהדחף הזה נגמר...
נ.ב. טוב, זה לא ממש שאלה קטנה... אבל אשמח אם תקדישי לזה לפחות מחשבה קטנה.
ראיתי הרצאת טד
על דוגמנית על שמספרת על ביטחונה העצמי
הנמוך.
כן, הוא נמוך.
לאורך ההרצאה כמעט ולא יצרה קשר עין
ודברה בקול די נמוך.
נמוך.
ואמרתי- זאת אני.
דוגמנית, לא.
אבל מספיק דברים טובים בי
כך יעידו כל ההמונים
יישבעו בי
ישימו עלי כספם,
ועדיין,
הערך נמוך, נמוך.
תמיד המחשבה היא על מה חסר
על החורים
על האין.
תמיד ההשוואה לרעתי
והביטוי האהוב עלי- סמרטוט מעוך.
כן,
אני יודעת
כבר אמרו לי,
זה נמוך.
ומילותיי, מורבידיות
וגורלי בידי- חתום ורע
ומה אעשה ולא אחטא?
ואם איני שווה
כל זה אינו שווה לי
ואם איני טובה
אין מי שירצה בי
ואם איני דבר
מה ייתן לי המחר?
מעורר מחשבה..
תודה.
לא. זעקה נוראה נשמעה מבית הזוג הצעיר. כלה צעירה. אלמנה טריה.
בא הכתוב וכתב "ויהי רע בעיני ה' וימיתהו ה'" ומה איתה היא לא בתמונה?
לא יכל להשאירו בשבילה? בזכותה?
מוות ביום- השוויגער בא אל בנו הקטן מן הנפטר וציווה הקם זרע לאחיך.
אך לא נאה לו שזרעו ללא לו יהיה כי אם יקרא על שם אחיו ולכן המרה את פי אביו.
עוד מכה למשפחה בן נוסף נפטר.
והשוויגער בא לכלה ידע שלא יצא ידי חובתו וביקש ממנה להמתין לשעת בנו האחרון.
חושש שמא ימות גם הוא מוקדם בעקבות שיישא את תמר.
ועברו ימים ורבו שנים. אם הבן כבר נפטרה. ותמר מחכה..
נגמר העניין בלחכות החליטה לעשות. התחפשה התכסתה ובצד הדרך ישבה.
השוויגער שבה לא הכיר חשבה לזונה והיא איתו זרמה ולו הרתה.
מיד לאחר המעשה הסירה את התחפושת וחזרה לחכות.
כעת כבר רואים תוצאות יש שכנים ויש שמועות והשוויגער שומע כי תמר הרה
בעוד היא אמורה לחכות לבנו, שלה.
הוציא עליה גזר דין חמור. אך היא נגשה ולו הראתה את חפציו של מי שלו הרתה.
ויהודה הבין את התוכחה וקיבל את המעשה למרות החומרה.
צדקה היא ממני. אפילו שנהגה בחומרה.
בהתחלה חשבתי שזה סיפור רגיל עד שהבנתי.
כל הכבוד!!
תודה שהערת
לא. זעקה נוראה נשמעה מבית הזוג הצעיר. כלה צעירה. אלמנה טריה.
בא הכתוב וכתב "ויהי רע בעיני ה' וימיתהו ה'" ומה איתה היא לא בתמונה?
לא יכל להשאירו בשבילה? בזכותה?
מוות ביום- השווער בא אל בנו הקטן מן הנפטר וציווה הקם זרע לאחיך.
אך לא נאה לו שזרעו ללא לו יהיה כי אם יקרא על שם אחיו ולכן המרה את פי אביו.
עוד מכה למשפחה בן נוסף נפטר.
והשווער בא לכלה ידע שלא יצא ידי חובתו וביקש ממנה להמתין לשעת בנו האחרון.
חושש שמא ימות גם הוא מוקדם בעקבות שיישא את תמר.
ועברו ימים ורבו שנים. אם הבן כבר נפטרה. ותמר מחכה..
נגמר העניין בלחכות החליטה לעשות. התחפשה התכסתה ובצד הדרך ישבה.
השווער שבה לא הכיר חשבה לזונה והיא איתו זרמה ולו הרתה.
מיד לאחר המעשה הסירה את התחפושת וחזרה לחכות.
כעת כבר רואים תוצאות יש שכנים ויש שמועות והשווער שומע כי תמר הרה
בעוד היא אמורה לחכות לבנו, שלה.
הוציא עליה גזר דין חמור. אך היא נגשה ולו הראתה את חפציו של מי שלו הרתה.
ויהודה הבין את התוכחה וקיבל את המעשה למרות החומרה.
צדקה היא ממני. אפילו שנהגה בחומרה.
לשונות אש מרצדות לה בעיניים המבריקות מדמעות רותחות
שורפות כל חלקה טובה
מחפשות לנקום במי שלקח מהן את האור היפיפה
והשאיר רק רוע
נאחזות בכוח ממאנות לצאת טיפות מלוחות זולגות
וזה כואב
גם אז היא טענה שהיא מאמינה שהטוב יבוא
והוא היכה אותה עוד
בנקודות הכי חלשות שלה
הוא לקח כמעט הכל
והיא שרטה בציפורניה והמשיכה להאמין
מלחמה בין האור לחושך הייתה שם
באחד הלילות הלבנים
טוב ינצח
אבל לה כבר לא אכפת
כעת היא מורדת
במי שלקח
ניסה אותה מכל כיוון אפשרי
מה הוא חשב?
שלנצח תישאר שלו אם ימשיך להכאיב לה?
הקשר נותק.
צליל מכונה דק וארוך
שלא נגמר
חותך את השקט כמו סכין חד
אין חיים
----------------------------------
ממש אפשר להרגיש..
לשני הבתים הראשונים הסכמתי והתחברתי, אבל את השלישי הייתי משנה קצת...
בכל זאת, כישלון לא אמור להיות "בכל סיבוב" אלא "עד שאמצא שער אחר"
אני כמוס
אני כמוס בהרבה חלקים
שאנשים שוברים ואז מתרחקים
אני שבור להרבה רסיסים
ואנשים את דמי שופכים
בשעה שגם כך אני נדרס
וכל ההגנות שהיו התרסקו
ובכלל, מדוע הן קמו?
וכל הדעות הקדומות התקבעו
ובכלל, מדוע הן קמו?
יש אנשים שכבר התרחקו
ויש אנשים שאך לא מזמן התקרבו
ורק אני או הרסיסים שנשברו
מחכים כמו סלעים שבמחי טיפה התפוררו
ואני נעלם
ונשכח
אני כמוס.
במקום בו אני נמצאת, אני מרגישה תחושות מאוד דומות. ממש התחברתי.
מצטערת בשבילך
תסתכלי על עצמך ותראי כמה הנשמה שלך יפה- את יודעת להודות בטעות, את יודעת לראות את האחר. את מוכנה להשתנות ופנויה לסלוח. בטוח עברת תהליך בשביל להגיע למקום הזה. והיא? מה שהיא תבחר לעשות זה קשור אליה. את אחראית למעשים שלך. וניסית.
זה עכשיו
או אף פעם,
זה היום לנצח
או שוב לדרך חדשה.
זה היום תורו של הרגש,
או של התבונה הישרה,
של מילות השיר
אשר הולמות באוזני
או השכל הקר.
והלוואי שידעתי להבחין,
בשדים המתעתעים
ובמניפולציות מוסר,
לחוש בהנחיית האמת
של מלאכי אלוקים.
זה עכשיו
או אף פעם,
ואני יודע
שעכשיו זה לנצח,
לעולם.
ממש נכון! הבחירה בידיים שלנו
רון א.דאם כי רעיון הבחירה דווקא פחות היה הנושא של השיר...
אבל תודה בכל מקרה
מבין כל האלרגיות, העיטושים והליחה
השיעולים והנפיחות שמגיעים עם הפריחה
אהבתי את קול הציפורים שחזרו מנדודים
ואת פריחתם של הפרגים ועצים בודדים
מלאתי חיים מהלבלוב וחידוש ההויה
מניגון החיים קבלתי חויה
כקול שיריה של רחל המקלסים את העונה
וקול המים המפכפכים בתקופה זו בשנה
צהלת הפסיעות על הדשא שכיסה הרים ובקעות
וצהלת שמי תכלת ששתיהן נשמעות
סוחפת היא השירה של כל אלה הרים וגאיות
ממלאת רגשי לב עם קול פעמוני כנסיות
נקיון האביב ושמחתו עם ריחו המתוק
עולם צוהל ובני אנוש לא יכולים לשתוק
לשירת כל חי הם נפעמים ושמחה עולמית
אביב הגיעה הן היא עונה חלומית
הסו הכל! בגדי חג לא לכולם!
למי נבראו ארץ שמים ועולם?
למי מתחדשים כל אלה בלבלוב ופריחה
למי רינה? למי שמחה?
למען ראשית נבראו קדם מפעלים
קולות בריאה בקול מצות מהולים
בגדי חג חרות פסח הלבישו בניכם ובנותיכם
הבורא לנו הבטיח- "החודש הזה- לכם"
גלים.גלים.
שיצא מהגולם מבוהל
יש לו רק יום אחד
לא הספיק לעלות
ובא ילד קטן וגזר חצי כנף
ללא יציבות התעופף היצור
וחייך לעולם
הרי זו המציאות היחידה שהכיר
התקדם לאיטו והגיע למדבר
שם ראה פרפר
יפיפה
סגול ולבן וגדול
עף לו בחינניות
זה השלב שבו התחיל להבין
שיש עוד עולם
שיכול להיות מושלם
רק לא לו.
או אז יצא לחפש אושר
ומצאו בחנות לכלי יצירה
דלי של צבע סגלגל עדין
הפרפר החביב קפץ על המציאה
וכלל לא הרגיש נחנק
השוויץ בצבעו החדש
וחש הכי טוב שאפשר
או אז
הגיעו עננים אפורים
ורוח חזקה הצליפה בעצים ובאנשים
והפרפר המסכן
חסר בית
נשאר לבדו ברחוב השומם
וגשם התחיל לטפטף
ולשטוף
והצבע ירד
והפרפר
גזור כנף
מכוער
מצא את סופו
מרוח על הכביש
לבד.
מחיאהבתי ממש שזה בלי סימני פיסוק.
יש לזה משמעות ממש גדולה בעיני.
(וזה מעניין שהסימן פיסוק היחיד בשיר הוא בסוף)
וגם הדילוגי שורות.
בדיוק במקומות המתאימים.
מדהים
נדב ואביהוא בדרכם למשכן
כך פגש אותם אהרון אביהם
ושאל אותם למעשיהם
ויאמר נדב: "לראות פני ה' באנו"
ואביהוא: "לראות פני אבינו הוא"
ואהרון: "אם כן, למשכן תבואו..."
ואהרון שאל: "...אם כך, איזה קרבן תקריבו?"
ונדב אמר: "לא להקריב באנו"
ויוסיף אביהוא: " אף קרבן אין בידנו"
ויתמה אהרון: "מה סיבת באכם?"
נדב: " הן צמאה לו נפשי!"
אביהוא: "ואף כמה לו בשרי!"
ואהרון: "ומה רשות באכם?"
אביהוא ענה: "אדם צריך רשות לבוא לאביו?"
ויען אהרון: "הן אדם צריך רשות לבוא למלכו"
ונדב: "רשותו היא שנאמר "ואהבת את ה'" "
אהרון "והרי גם נאמר "ממנו תירא"
ואביהו: "וגם אם לא נרצה לבוא "מלוא כל הארץ כבודו"
ואהרון לעומתו : "ברוך כבוד ה' ממקומו"
ונדב אמר: "הן הוא אמר "ובו תדבק" "
ואהרן: "והרי הוא "אש אוכלה" אלא
במידותיו צריכים אתם לדבוק"
נדב ואביהוא ענו ואמרו:
"אם אש אוכלה הוא, לו
גופנו ישרף. אם ישרף בשלהבת יה ישרף
גם נפשנו בה' תדבק
מי יתננו מוות טוב מזה
וַיִּדֹּ֖ם אַהֲרֹֽן
