ועכשיו ניסיתי
אשמח לתגובות
מנסה להרגיש
את הכאב, הצער
מחדירה לראש מה נכון
מתעלמת מהשאלה המציקה
מובכת
וקצת מסמיקה
אדישה להכל
עם לב של אבן
ככה היא אמרה...
אני מוחה מבפנים
וצועקת
שזה רק חיפוי, מסכה
אני כן, אני כן רגישה
אף פעם לא כתבתי שיר בסגנון הזהבין הבור למים
וואו זה מאלף!מתנחלת גאה!
מקפיצהבין הבור למים
באמת שאשמח לתגובות
זה יפה ממש.אליה2אחרונה
צמאה?מומו אלון
צמאה?
המולה
תערוכות
ניגונים
ספרים
הרבה ספרים...
אנשים מכל גווני הקשת
עם ישראל במיטבו
ואני שואל את עצמי
האם אנחנו באמת צמאים?
או שזה עוד אופנה
חולפת
חיצונית
זמנית
טרנדית
בואו נהיה אמיתיים
כנים
ישרים
ונראה לכולם
מה זאת חסידות
כדרך חיים
שלא מתפשרת
שדורשת
שרוצה יותר
ש"עובדת"
לא על עצמנו
אלא
על הלב
המידות
על הרצון
להיות שלמים יותר
טהורים יותר
ולמרות שזה קשה ושוחק
להתמיד
ליפול על הרגליים
כמו פנתר
להשליך את יהבנו
ולשים את ביטחוננו
באבא
שבשמיים
שגם בקור הירושלמי
עוטף אותנו
בחיבוק אוהב
המחמם את ליבנו
ואת גרונינו
הפוצחים מאליהם
בשירת הלל
ומבקשים
בעומקם
מתוך פנימיותם
וצימאונם האינסופי
בעריגה ושקיקה
לאל חי
עד ככלות הקול
"צמאה לך
נפשי
כמה לך
בשרי"!
המולה
תערוכות
ניגונים
ספרים
הרבה ספרים...
אנשים מכל גווני הקשת
עם ישראל במיטבו
ואני שואל את עצמי
האם אנחנו באמת צמאים?
או שזה עוד אופנה
חולפת
חיצונית
זמנית
טרנדית
בואו נהיה אמיתיים
כנים
ישרים
ונראה לכולם
מה זאת חסידות
כדרך חיים
שלא מתפשרת
שדורשת
שרוצה יותר
ש"עובדת"
לא על עצמנו
אלא
על הלב
המידות
על הרצון
להיות שלמים יותר
טהורים יותר
ולמרות שזה קשה ושוחק
להתמיד
ליפול על הרגליים
כמו פנתר
להשליך את יהבנו
ולשים את ביטחוננו
באבא
שבשמיים
שגם בקור הירושלמי
עוטף אותנו
בחיבוק אוהב
המחמם את ליבנו
ואת גרונינו
הפוצחים מאליהם
בשירת הלל
ומבקשים
בעומקם
מתוך פנימיותם
וצימאונם האינסופי
בעריגה ושקיקה
לאל חי
עד ככלות הקול
"צמאה לך
נפשי
כמה לך
בשרי"!
כמה שזה נכוןמשתדלת_מושגחתאחרונה
סתם ככה- יכול להיות שמופעי צמאה הם אכן אופנה וכו' להרבה אנשים,
אבל אם זו אופנה חיובית יכול בכל זאת לצאת מזה הרבה טוב,
ובע"ה מתוך שלא לשמה יבוא לשמה...
שזה אולי מה שכתבת בעצם
(מה שכתבת זה ה'לשמה' שיוצא מזה..)
וכל מה שכתבת אח"כ כל כך יפה.. שנזכה!!
התוכניתצוק_סלע
תוכנית
היא בעצם לומר
שמה שהיה עד עכשו היה די דפוק ומכוער
וצריך שינוי..
את אומרת שצריך להזיז את הספה
לצד השני
ואני לא מבין למה
את רוצה שינוי..
זה לא הספה, נכון?
זה אנחנו.?
אני
את
לצד השני
את רוצה שינוי..
התוכנית שלך
מרחיקת לכת
אך את בשלך
לצד השני..
בהרבה אהבה ובלבול54
זוכיות.
מראות לי את עצמי. מתועתעת משברים.
מבקשת לא לראות את הדמעןת.
מתחננת להמשיך ללחום.
כשאין כוח מגלים כמה עוד נשאר.
ואין סוף. רק התחלה.
וחיבוק מעצמך זה משהו שצריך ללמוד להתעודד ממנו.
ורק אני יודעת כמה כאבה הדרך..
מראות לי את עצמי. מתועתעת משברים.
מבקשת לא לראות את הדמעןת.
מתחננת להמשיך ללחום.
כשאין כוח מגלים כמה עוד נשאר.
ואין סוף. רק התחלה.
וחיבוק מעצמך זה משהו שצריך ללמוד להתעודד ממנו.
ורק אני יודעת כמה כאבה הדרך..
איאיאייי...משתדלת_מושגחת
וואו, גרם לי להתכנסות, וצער לא ברור בפנים...
מתועתעת משברים זה דו משמעי וזה מקסים.
'כשאין כוח מגלים כמה עוד נשאר'- משפט מדהים. כמה חזק ונכון.
והמשפט שחותם את הקטע עושה את זה ממש טוב.
הוא ממש נוגע. נכמר לי הלב..
אבל זה נראה לי קצת לא מתאים שהוא בלשון עבר, כי כתבת שאין סוף.
אולי זה צריך להיות 'כואבת', או להוסיף משהו שאומר 'עד עכשיו'.
(ד.א. המילה הראשונה היא זכוכיות נכון?)
בהצלחה רבה בהמשך!
-את השורה של החיבוק אני לוקחת לעצמי...
תודה!-
וואו תודה54אחרונה
באמת צודקת. יותר מסתדר לי גם עכשיו.
תודה על התגובה באמת.
שימחת אותי ממש. תודה אחותי❤
וכן.. המילה הראשונה היא זכוכיות...
תודה על התגובה באמת.
שימחת אותי ממש. תודה אחותי❤
וכן.. המילה הראשונה היא זכוכיות...
סרנדה לליל חנוכהמומו אלון
בערגה
בשקיקה
בכיסופים
בהמתנה שנראית
שמרגישה
אינסופית
יום רודף לו יום
תראי
תתבונני
אפילו
תזרקי לי עצם
ותאמיני לי
בלב שבור
שאין שלם ממנו
אקבל באהבת עולם
כל אשר יגיע אליי
גם אם זה בגודל הסיכה המלכותית
שלראשך
או
סימן קטן ממך
של סנטימנט ורגש זעיר
מהאצילות והחן הקסומים
רק לך
בחיפוש בערמת השחת הבלתי נגמרת
של השתיקה והקיפאון שביננו..
אבל
מעומקי ליבי אני מצהיר בזאת כי
תדעי שבכל מקרה אשר יהיה
מה שאבחר זה
תמיד
באהבתך לשגות
בשקיקה
בכיסופים
בהמתנה שנראית
שמרגישה
אינסופית
יום רודף לו יום
תראי
תתבונני
אפילו
תזרקי לי עצם
ותאמיני לי
בלב שבור
שאין שלם ממנו
אקבל באהבת עולם
כל אשר יגיע אליי
גם אם זה בגודל הסיכה המלכותית
שלראשך
או
סימן קטן ממך
של סנטימנט ורגש זעיר
מהאצילות והחן הקסומים
רק לך
בחיפוש בערמת השחת הבלתי נגמרת
של השתיקה והקיפאון שביננו..
אבל
מעומקי ליבי אני מצהיר בזאת כי
תדעי שבכל מקרה אשר יהיה
מה שאבחר זה
תמיד
באהבתך לשגות
לילה אורקצת ערפל
שלחת לי אור עצום
חיכיתי ובאת
עם כל הטוב,
שחיפשתי,
אור בלילה
אור עצום
התגנב לי ללב
רק שיישאר.
וואומשתדלת_מושגחת
איזה כיף!! אור!!
ואיזה שווה שמחכים וזה אכן מגיע, תודה לה'
האמת שאני ישר הלכתי עם הקטע הזה רחוק, אל מה שאני מרגישה,
אבל באמת הוא עצמו מאד קצוב וקטן, ולא מתקרב אפילו לתאר את האור אינסוף..
(או שאולי זה סתם נראלי בגלל שאצל כל אחד זה שונה?)
הקטע ממש יפה, והשורת סיום- רק שיישאר. - כבשה אותי. איזו תפילה.
תודה רבה על התגובה המושקעת 
קצת ערפל
ממש משמח!!
באמת תודה לה'!!
שמחה לשמח משתדלת_מושגחתאחרונה
בשדה הקרבצוק_סלע
בין הערביים
אבק
עשן סמיך
קולות אדירים של ירי, תותחים וטילים
ורק אתה שם
מסתתר בין השיחים
מתעלם
מתבונן
מתכנס
ומהר מוציא מהתיק הכבד
את הבקבוק
ולוגם
....
קוקה קולה קרה..
פעם חמישית..
עוד יום צילומים לפרסומת נגמר..
בימים ההם? בזמן הזה!קופקליפטוס
משהו שכתבתי לקראת חנוכה...
אשמח לקבל את תגובותיכם, הערותיכם, הארותיכם וכו!
חנוכה שמח!
בימים ההם - בזמן הזה!
ינון מ.
הם חזרו מהתפילה, התאספו יחדו כל בני המשפחה סביב החנוכיות, בירכו בהתרגשות על הנרות והדליקום בשמחה. לאחר מכן ישבו כבכל שנה ושנה להקשיב לסיפורי החנוכה מאביהם:
"ואז מתתיהו הכהן שלף את חרבו, הרג את המתיוון, ניתץ את הפסל ואמר: "מי לה' אלי!"..."
הילדים ישבו מהופנטים סביבו, בולעים בשקיקה כל מילה ומילה...
לפתע אמר יהונתן (הקטן): "וואו, איזה גיבורים היו פעם! ממש אמיצים!"
***
גם אצליכם בכל שנה ושנה מדברים בהתרגשות על גיבורי העבר? על הלוחמים האמיצים לפני מאות שנים?...
נראה לי שאם נסתכל מנקודת מבט מעט מעמיקה יותר נראה שסיפורים אלו אינם רק נחלת העבר, גם בדורנו ישנם גיבורי כוח וגיבורי רוח:
בחור ישיבה שנעל את עצמו עם מחבלים כדי שלא יצליחו לצאת ולירות במאות בחורים שישבו בסמוך...
חייל שיצא מהתעלה כדי לחפה על חבריו במסירות עד שנפגע...
מח"ט שהגיע לסייע בזירה קשה ונפגע ...
ועוד אינספור דוגמאות קטנות וגדולות, אסור לנו לשכוח אותם.
***
ישנם סוג נוסף של גיבורים, גיבורים שבמבט רגיל גבורתם נראית "לא רצינית, בקטנה...", אלו גיבורי היומיום...
אלו גיבורים הכובשים את יצרם בכל יום מחדש, אלו גיבורים שנלחמים כל בוקר מחדש להתחיל יום חדש, אלו גיבורים שנלחמים כל רגע להיות הם, לדבוק בעצמיותם.
אנו מוקפים בגיבורים, אנו גיבורים.
אל לנו להישאר רק בסיפורי הגבורה הישנים, עלינו לחיות אותם בימים ההם – בזמן הזה!
חנוכה שמח!
הסיפורים הללואורה אורה
בס"ד
הרבה זמן לא העליתי לכאן משהו שלי.. משתפת ומקווה שתיהנו ובעיקר שיגע במקומות הנכונים ויעשה טוב..
יש סיפורים שאני מעדיפה לא לכתוב
כדי שתבוא אלי, תבוא
ותבקש שאספר לך את הסוף
יש סיפורים שצריך לפרט
מי ואיך ולמה ומה הרגשתי שם באמצע
כדי שתוכל להבין קצת
איך זה מרגיש-
שלכל סוף יש תשובה
יש סיפורים שאני מעדיפה לא לכתוב
כדי שתבוא אלי, תבוא
ותלחש לי באוזן- האם כל זה קרה באמת?
איך מאחורי כל הטוב הזה
היו צעקות ובכי ותפילות תפילות
שירדו שם באמצע
ולפני שידעתי שנגמר, רק-
שדמעות נעלמות מהר
אתה שומע יקר?
דמעות נעלמות מהר
כי הן ממהרות לדאוג
שבסוף יהיה רק סוף טוב.
הרבה זמן לא העליתי לכאן משהו שלי.. משתפת ומקווה שתיהנו ובעיקר שיגע במקומות הנכונים ויעשה טוב..
יש סיפורים שאני מעדיפה לא לכתוב
כדי שתבוא אלי, תבוא
ותבקש שאספר לך את הסוף
יש סיפורים שצריך לפרט
מי ואיך ולמה ומה הרגשתי שם באמצע
כדי שתוכל להבין קצת
איך זה מרגיש-
שלכל סוף יש תשובה
יש סיפורים שאני מעדיפה לא לכתוב
כדי שתבוא אלי, תבוא
ותלחש לי באוזן- האם כל זה קרה באמת?
איך מאחורי כל הטוב הזה
היו צעקות ובכי ותפילות תפילות
שירדו שם באמצע
ולפני שידעתי שנגמר, רק-
שדמעות נעלמות מהר
אתה שומע יקר?
דמעות נעלמות מהר
כי הן ממהרות לדאוג
שבסוף יהיה רק סוף טוב.
זה יפהחלילית אלטאחרונה
כל כך יפה.
מכירה?חלילית אלט
מכירה את ההרגשה הזו, שאת הולכת למות?
לא קרה שום דבר מיוחד, סתם כאב הראש הרגיל והחששות לאולקוס והפצעים ההם, אבל לא שבאמת קרה *משהו*.
ובכל זאת, התחושה כל כך חזקה שאת צריכה לעצור את עצמך מלבשר לכולם שממש עוד מעט את כבר לא תהיי אז כדאי שיכינו את עצמם לחיות בלעדייך, ולכתוב אולי צוואה, כל הספרים לאחותך הקטנה, וכל השאר לא חשוב.
ואת יודעת שזה מגוחך ושמאז ומתמיד היית היפוכונדרית, אפילו אבא ואמא אמרו, ואת גם זוכרת שבמשך כל כיתה ו-ז-ח כאבה לך הבטן והיית חלשה ולא הרגשת טוב בכלל ופעמיים בשבוע בממוצע בילית בקופת חולים אבל רק כי לא אהבת את הכיתה שלך.
אז אולי עכשיו התבגרת ואת כבר בת שמונה עשרה וחצי, ואם את לא הולכת לרופא על כל שטות זה רק כי נמאס לך שהוא אומר שאת בלחץ, איזה לחץ בראש שלך, זה כמעט בוודאות דלקת קרום המוח אם ככה כואב לי. טוב אולי קצת באמת לחוץ לי בנפש כי אני מתגעגעת נורא, אבל לא יכול להיות שמגעגועים כואב הראש כל כך.
אולי התבגרת אבל את עדיין קצת, טיפטיפה היפוכונדרית כמו פעם. או שאת מתגעגעת.
ומה זה משנה אם את מתגעגעת או דלקת קרום המוח או אולקוס, מה זה משנה, כואב לך, את הולכת למות עוד מעט, ומה יגידו אחר כך, מי היא היתה, תמר. ואת יודעת שיגידו דברים לא אמיתיים, כי ככה זה. אומרים דברים כמו, היא היתה הכל בשבילי, ו-היא הייתה כל כך מיוחדת, וכל כך וכל כך וכל כך. והאמת היא שרוב האנשים הם לא כאלה כל כך, וגם את לא, אבל משהו בכל זאת צריך לומר בהספד.
ואולי עדיף לא לספר לאף אחד שאת עומדת למות, הם גם ככה לא יאמינו לך. אולי להיעלם לאיזה כוך במכתש הקטן ולחיות את הרגעים האחרונים שלך במקום הכי יפה בעולם. אולי ככה עדיף. הם לא ידעו שאת מתה, הם לא יאמרו שקרים. ומי יהיה בכלל בהלוויה שלך. אבא אמא אחיות קרובי משפחה. חברים? את סופרת בראש את החברים שלך ויודעת למה כל אחד מהם לא יוכל לבוא או יבוא רק לשבעה, והאם יבכו כשאמות? למה שמישהו יבכה.
מכירה את ההרגשה הזו, שאת הולכת למות אבל בוודאות יודעת שזה לא נכון? מכירה את זה שאת מתגעגעת כל כך ויודעת שאם תמשיכי לבכות כל לילה לכרית ולצרוח בשקט שכזה, את יודעת שתיחנקי בסוף, שהגעגוע הזה עוד יהרוג אותך, אבל לא באמת?
מכירה את ההרגשה שאת חייבת לומר לעולם שלום ואהבתי אבל עד כאן ואבדו לי הכוחות, מכירה.
לא קרה שום דבר מיוחד, סתם כאב הראש הרגיל והחששות לאולקוס והפצעים ההם, אבל לא שבאמת קרה *משהו*.
ובכל זאת, התחושה כל כך חזקה שאת צריכה לעצור את עצמך מלבשר לכולם שממש עוד מעט את כבר לא תהיי אז כדאי שיכינו את עצמם לחיות בלעדייך, ולכתוב אולי צוואה, כל הספרים לאחותך הקטנה, וכל השאר לא חשוב.
ואת יודעת שזה מגוחך ושמאז ומתמיד היית היפוכונדרית, אפילו אבא ואמא אמרו, ואת גם זוכרת שבמשך כל כיתה ו-ז-ח כאבה לך הבטן והיית חלשה ולא הרגשת טוב בכלל ופעמיים בשבוע בממוצע בילית בקופת חולים אבל רק כי לא אהבת את הכיתה שלך.
אז אולי עכשיו התבגרת ואת כבר בת שמונה עשרה וחצי, ואם את לא הולכת לרופא על כל שטות זה רק כי נמאס לך שהוא אומר שאת בלחץ, איזה לחץ בראש שלך, זה כמעט בוודאות דלקת קרום המוח אם ככה כואב לי. טוב אולי קצת באמת לחוץ לי בנפש כי אני מתגעגעת נורא, אבל לא יכול להיות שמגעגועים כואב הראש כל כך.
אולי התבגרת אבל את עדיין קצת, טיפטיפה היפוכונדרית כמו פעם. או שאת מתגעגעת.
ומה זה משנה אם את מתגעגעת או דלקת קרום המוח או אולקוס, מה זה משנה, כואב לך, את הולכת למות עוד מעט, ומה יגידו אחר כך, מי היא היתה, תמר. ואת יודעת שיגידו דברים לא אמיתיים, כי ככה זה. אומרים דברים כמו, היא היתה הכל בשבילי, ו-היא הייתה כל כך מיוחדת, וכל כך וכל כך וכל כך. והאמת היא שרוב האנשים הם לא כאלה כל כך, וגם את לא, אבל משהו בכל זאת צריך לומר בהספד.
ואולי עדיף לא לספר לאף אחד שאת עומדת למות, הם גם ככה לא יאמינו לך. אולי להיעלם לאיזה כוך במכתש הקטן ולחיות את הרגעים האחרונים שלך במקום הכי יפה בעולם. אולי ככה עדיף. הם לא ידעו שאת מתה, הם לא יאמרו שקרים. ומי יהיה בכלל בהלוויה שלך. אבא אמא אחיות קרובי משפחה. חברים? את סופרת בראש את החברים שלך ויודעת למה כל אחד מהם לא יוכל לבוא או יבוא רק לשבעה, והאם יבכו כשאמות? למה שמישהו יבכה.
מכירה את ההרגשה הזו, שאת הולכת למות אבל בוודאות יודעת שזה לא נכון? מכירה את זה שאת מתגעגעת כל כך ויודעת שאם תמשיכי לבכות כל לילה לכרית ולצרוח בשקט שכזה, את יודעת שתיחנקי בסוף, שהגעגוע הזה עוד יהרוג אותך, אבל לא באמת?
מכירה את ההרגשה שאת חייבת לומר לעולם שלום ואהבתי אבל עד כאן ואבדו לי הכוחות, מכירה.
וואו. מבטיחה לך שניגמרו לי המילים.מתנחלת גאה!
היי.פסידונית
זה ממש, אבל ממש ממש טוב.
(מוזר לי להגיד טוב על קטע כזה, אבל הוא טוב.)
תודה לשתיכן. חלילית אלטאחרונה
שיר שכתבתיאביטל המגניבה
זהו יום קריר רוחות עזות נושבות בעיר
וגם בליבי מתחוללת שערה שותפת מרגוע לא משאירה
פזמון גם שקשה לפעמים יש הזדמנות לפנות לאלוקים
ותשובה שלאורך כל הדרך תיקח אותך....
אין לי הזמן להמשיך אז ביי
והיה נעים לכתוב לעצמי
~~~פצלושית
אני רוצה להבין
אני רוצה לאהוב
שיאהבו אותי בחזרה
אני רוצה לישון
לנצח
אני רוצה לצחוק
עם חיוך אמיתי
תמים
חסר כל פחד
אני רוצה סיבה
לחיות
להיות
אני רוצה לצעוק
להפסיק לשקר
לעצמי ולעולם
אני רוצה לבכות
כמו שמזמן לא בכיתי
רוצה חיבוק
חזק
כזה שאפשר להתפרק לתוכו
ואז הוא יאסוף את השברים
ואני אלך לי
לדרך חדשה
עם כוח
אני רוצה כח.
אין לי כוח
תן לי כח.
וואו. תיאור מדוייק. ממש אהבתימתנחלת גאה!
אמן אמן!!פצלושית
תודה רבה
ריגשת.
תודה לך פצלושית
יפיפהמשתדלת_מושגחת
ממש הזדהיתי, וכתבתי לך תגובה ארוכה ומפורטת,
והכל נמחק
שתדעי
תודה רבה לך פצלושיתאחרונה
אוף. חבל..
אז מה?מדברה~
אז מה ילדה, שהכל נראה לך רע.
אז מה.
אז מה שהכל כואב, ושחור,
שהלב גדוש עד בלי יכולת לזוז.
אז מה.
שנבין? שנרגיש?
ננסה להציץ?
את הרי כה סגורה, ומופנמת.
משפילה מבט,
מכסה פנים.
את מורכבת, מסובכת,
יותר משאר בני האדם.
את חריגה.
מוזרה.
ואנחנו?
בטוחות בעצמו.
מרגישות בפסגה.
מסתכלות עלייך,
במבט מלמעלה.
את?
נמצאת אי שם בתחתית.
מתחת לרכס הרים,
בין השיחים,
ישנו בור.
ושם את.
זה רחוק.
זה נורא.
זה עצובבין הבור למים
וזה די נכון
יפה כתבת
וואו. זה עצוב.קצת ערפל
וזה ממש יפה.
תודה לכן.מדברה~אחרונה
זה נכתב כפריקה.
וכי הייתי חייבת לכתוב משהו,
למרות שהרגשתי שהכל יוצא מכוער.
בכל זאת שלחתי.
וכיף לשמוע שאתן חושבות שזה גם יפה. תודה
..משיכת קולמוס
עומדת זקופה
מביטה, משקיפה
סוקרת את חיילי הירוקה
מחפשת אחר האבוקה
פצעים, חתכים וחבורות
הכל עשו בשביל הכומתות
גאה, מלאת שמחה
האח סיים זאת בהצלחה
מביטה, משקיפה
סוקרת את חיילי הירוקה
מחפשת אחר האבוקה
פצעים, חתכים וחבורות
הכל עשו בשביל הכומתות
גאה, מלאת שמחה
האח סיים זאת בהצלחה
בשעה טובהמשתדלת_מושגחת
תודה על ההתייחסותמשיכת קולמוס
כתוב קליל..חולותאחרונה
משיכת קולמוס כפשוטו.
מזל טוב לאח
מזל טוב לאח
אני די מוצאת את עצמי מחכה לזהבין הבור למים
מצטערג'קי האדמוראחרונה
לא ממש הייתי פנוי. בקרוב מאוד אעלה פרק נוסף.
יצא לי אחרי הרבה זמן שחיכתי, אשמח לתגובות הערות והארות.כוסף
חלום היה היה חלום,
עז היה החלום,
חלום היה, היה ונגוז
בגולה בשואה,
לנפש אומללה לרוח נכאה,
כמזור ותרןפה הביא רפואה.
לעולי גרדום ושרוםי מוקד,
לאלמנה זועקת וליתום בדומעו,
ניצב החזון לנחמו.
מבצבצת משחור,
לאיטה מתנוססת- עולה שלהבת,
דומעת חובקת אוהבת.
הגבורה העולה
בשלל צבעים הסתלסלה,
לחלום יחלה; מלכות, מקדש, גאולה.
כשחר אז ראיתיו,
כעת בנתיו- והוא כאודם יום שוקע,
במצולות דם ודמע טובע.
שם מכב"י כוסה,
ומכבי לבדו נישא,
מנורה צוירה לאות וממנורה טהורה עמי לאות.
חלומי-חלום עמי
ניגר כחול בינות אצבעות,
כאחוז חלמיש אחזתיו עד רפו הידות.
מלכות חשמוני גאתה בפני,
למקדש לחמו, דגל תורה תלו,
על הפקר המלכות נפלי.
וכאז-עתה, כחוד עלי דרך או כאבן נגף?
מלכות ישראל;
נפלה שלישית או הוקמה בשנית.
'קימעה קימעה' אמרו,
וכמיהה כמיהה לא זכרו,
אמר אחי החולמי מלכות נשארו--
וואוו זה טובmp3
זה מסוג הדברים שצריך לקרוא שוב.
אהבתי את השורה הזו "מנורה צוירה לאות וממנורה טהורה עמי לאות" לא יודעת למה אבל המשחק מילים פה תפס אותי.הייתי צריכה לקרוא את השורה הזו כמה פעמים כדי להבין אותה ובעיני זה מושלם.
אהבתי את השורה הזו "מנורה צוירה לאות וממנורה טהורה עמי לאות" לא יודעת למה אבל המשחק מילים פה תפס אותי.הייתי צריכה לקרוא את השורה הזו כמה פעמים כדי להבין אותה ובעיני זה מושלם.
תודה.כוסף
גם ההתחלה דומה.
נכוןmp3אחרונה
שיחקת עם המילים כל השיר.זה חזקקק!
הוספתי ביתכוסף
רוח הקודש מקשקשת כזוג
איחזו בה חולמי חלומות
רעו בשופרות נפחוה בעצמות
איחזו בה חולמי חלומות
רעו בשופרות נפחוה בעצמות
סתם משהוmp3
ורציתי לבוא אליך
לומר לך ולספר
על געגועי וכאבי ליבי
על דמעותי במיטתי
על תפילותי,בקשותי
והמית נפשי.
חיפשתיך
איכה????
המון זמן לא כתבתי.הפעם ממש הכרחתי את עצמי.בעצמי עדיין לא ממש סגורה על מה שכתבתי אז אשמח ממש לשמוע תגובות ולהחכים.
לומר לך ולספר
על געגועי וכאבי ליבי
על דמעותי במיטתי
על תפילותי,בקשותי
והמית נפשי.
חיפשתיך
איכה????
המון זמן לא כתבתי.הפעם ממש הכרחתי את עצמי.בעצמי עדיין לא ממש סגורה על מה שכתבתי אז אשמח ממש לשמוע תגובות ולהחכים.
תודה שהגבת.כיף לדעת שמישהו קראmp3
וצדקת.זה נכתב לקב"ה.
וואו ממש נוגעמשתדלת_מושגחת
שיר כ"כ אמיתי ונכון,
שמתאים לכ"כ הרבה אנשים ובכל זאת לגמרי פרטי לכל אחד.
וחוץ מזה הרעיון לספר לקב"ה על התפילות מגניב
תודה רבה רבהmp3אחרונה
צמאהמומו אלון
צמאה
המולה
תערוכות
ניגונים
ספרים
הרבה ספרים...
אנשים מכל גווני הקשת
עם ישראל במיטבו
ואני שואל את עצמי
האם אנחנו באמת צמאים?
או שזה עוד אופנה
חולפת
חיצונית
זמנית
טרנדית
בואו נהיה אמיתיים
כנים
ישרים
ונראה לכולם
מה זאת חסידות
כדרך חיים
שלא מתפשרת
שדורשת
שרוצה יותר
ש"עובדת"
לא על עצמנו
אלא
על הלב
המידות
על הרצון
להיות שלמים יותר
טהורים יותר
ולמרות שזה קשה ושוחק
להתמיד
ליפול על הרגליים
כמו פנתר
להשליך את יהבנו
ולשים את ביטחוננו
באבא
שבשמיים
שגם בקור הירושלמי
עוטף אותנו
בחיבוק אוהב
המחמם את ליבנו
ואת גרונינו
הפוצחים מאליהם
בשירת הלל
ומבקשים
בעומקם
מתוך פנימיותם
וצימאונם האינסופי
בעריגה ושקיקה
לאל חי
עד ככלות הקול
"צמאה לך
נפשי
כמה לך
בשרי"!
המולה
תערוכות
ניגונים
ספרים
הרבה ספרים...
אנשים מכל גווני הקשת
עם ישראל במיטבו
ואני שואל את עצמי
האם אנחנו באמת צמאים?
או שזה עוד אופנה
חולפת
חיצונית
זמנית
טרנדית
בואו נהיה אמיתיים
כנים
ישרים
ונראה לכולם
מה זאת חסידות
כדרך חיים
שלא מתפשרת
שדורשת
שרוצה יותר
ש"עובדת"
לא על עצמנו
אלא
על הלב
המידות
על הרצון
להיות שלמים יותר
טהורים יותר
ולמרות שזה קשה ושוחק
להתמיד
ליפול על הרגליים
כמו פנתר
להשליך את יהבנו
ולשים את ביטחוננו
באבא
שבשמיים
שגם בקור הירושלמי
עוטף אותנו
בחיבוק אוהב
המחמם את ליבנו
ואת גרונינו
הפוצחים מאליהם
בשירת הלל
ומבקשים
בעומקם
מתוך פנימיותם
וצימאונם האינסופי
בעריגה ושקיקה
לאל חי
עד ככלות הקול
"צמאה לך
נפשי
כמה לך
בשרי"!
קו 27נשמות טהורות
קפיצוֹת, ראשים זזים
נוֹשאים פרצופים מתוסכלים
כולם בקצב אחיד
נוסעים לעתיד בלי מטרה.
נפשם הוֹמיה.
ישעשע אותי לדבר. לחלום.
היד כואבת
צריך להפסיק לכתוב בעמידה
חוֹמוֹת חוֹמוֹת.
מבט אחד דק וחיוך בצד
יורדים אט אט
ואני נדחפת בין ההמולה
מצאתי מרגוע
בדוּ ליד אחת, מביטה. רגוּעה.
סדר (ב)צהריים של חמישימומו אלון
סדר (ב)צהריים של חמישי
אישה עוברת בדרך לגן
לוקחת את ילדיה
בלחץ
במהירות
צריך להספיק לסופר
קניות לשבת
המכוניות ברחוב כהרגלן
מסיעות אנשים חזרה הביתה
מיום עבודה
מתיש
הבייניש השבוז עולה לפינת הקפה
כפקל קבוע
לעורר את עצמו קמעה
בקפה טרי ורענן
לקראת הסדר הקרבי ביותר של היום...
לכאורה-זהו עוד יום חולין כשאר ימי השבוע
אך האמת והשמחה הפנימית שבלב כולם פועמת
וכמעיין חיים
נובעת
אומרת אחרת
מתחילה לזרום בכל הגוף
ופוצחת בשירה חרישית בלאט
המרחיבה את חדרי הלב והנפש שבאדם
ועולה לה עד לב השמיים
ברננה בשמחה ובצהלה
מכריזה לה בקול תרועה רמה
"מחר שבת המלכה"!
אישה עוברת בדרך לגן
לוקחת את ילדיה
בלחץ
במהירות
צריך להספיק לסופר
קניות לשבת
המכוניות ברחוב כהרגלן
מסיעות אנשים חזרה הביתה
מיום עבודה
מתיש
הבייניש השבוז עולה לפינת הקפה
כפקל קבוע
לעורר את עצמו קמעה
בקפה טרי ורענן
לקראת הסדר הקרבי ביותר של היום...
לכאורה-זהו עוד יום חולין כשאר ימי השבוע
אך האמת והשמחה הפנימית שבלב כולם פועמת
וכמעיין חיים
נובעת
אומרת אחרת
מתחילה לזרום בכל הגוף
ופוצחת בשירה חרישית בלאט
המרחיבה את חדרי הלב והנפש שבאדם
ועולה לה עד לב השמיים
ברננה בשמחה ובצהלה
מכריזה לה בקול תרועה רמה
"מחר שבת המלכה"!
וואו, יפה מאוד!חולות
ביטוי יפה לחלושס של ימי חמישי והדרבון ששבת בפתח..
איזה תיאור מלבב!משתדלת_מושגחתאחרונה
קודם כל הסדר הקרבי ביותר של היום זה מהמם כמובן
והניגודיות בין הבתים, והתיאור הקסום הזה,
של המעיין, והנביעה,
והשירה חרישית בלאט
המרחיבה את חדרי הלב והנפש שבאדם
ועולה לה עד לב השמיים
ברננה בשמחה ובצהלה..
איזה כיף!!
והשם עם הסוגריים גם כן ממש יפה
משהו שכתבתי סתם על ההתקדמות בחייםףלא פתוחה לספר
הרוח היא משהו מיוחד
כי תמיד היא תתקדם
תרוץ ותזחל
נושאת יחד איתה
הרבה חברות למסע
חולת ועפר
ותמיד בלי הרבה מחשבות
היא פשוט מתקדמת
בשיא הכוחות
לכיוון שלה
שאותו היא לא תשנ
הלא משנה מה יקרה...
ואפילו שיש לה מחשולים
הניצבים בכל מקום
ואותם היא עוקפת
בלי מבט לאחור
ובייננו היום כמה קשה להודות
אבל היא מהיחידות שמתקדמות
כמט בלי לתעות
ולהשוות לתינוק
שעושה את הצעד הריאשון
ומיד אחר כך נופל
וממשיך וקם
ומתקדם לבד
מצליח יותר
נופל, נופל ושוב נופל
ואז........קם!!!!
ולשמחת ההורים הגאים
אחרי שבוע
של אימונים מפרחים
והרבה נפילות
והמון דפיקות ראש
הילד פשוט רץ
והים בדור הזה מתנהגים-
יותר גרוע מתינוק!
פשוט פעם אחת דופקים תראש
ומתיאשייייםםםם!.......
היי חברה!הכל עוד פתוח
רק תתקדמו כמו הרוח
תעצרו ותחשבו רגע-
שהייתם תינוקות
כמה נפילות?!
וכמה דפיקות ראש?!
ובסוף?!
הצלחתם לקפוץ ולרוץ
רק תנסו ותתחלו ממה שנחוץ
פשוט תתקדם ואל תעצור-
ומכל בעייה
ואל תתיאש מכל נפילה!
איזה יופי זה שירים מעודדים ואופטימייםמשתדלת_מושגחתאחרונה
ההשוואה שלנו, הן לתינוק, והן לרוח, מקסימה!
מעודד ביותר
תודה!