ורציתי לבוא ולספר לכם
על הכאב הזה הנצור בתוכי
על האדמה היבשה, המשוועת
לתת ולתת, להזרים מים
חיים
להצמיח, להגדיל.
רציתי לספר לכם
על הפחד הזה
שאולי
אולי לא, אולי לא ראויה
אולי לא אמצא אף פעם
אולי תמיד אשאר במרדף הזה
הפחד הזה
רציתי לייבב לכם
לתת לדמעות לספר
על ההשתוקקות הזו,
העלעלים שצומחים מתחת לקרקע
פורצים לי מבלי רשות
מבלי אן
השקט הזה בתוכי
דמעות כתובות במילים
פחד חקוק על הלב
רצון אדיר, אדיר, אדיר - - -
לצאת, לתת, לאהוב
להיות חיים
שלמים
ורציתי לבוא ולספר לכם
על הכאב הזה הנצור בתוכי
על האדמה היבשה, המשוועת
לתת ולתת, להזרים מים
חיים
להצמיח, להגדיל.
רציתי לספר לכם
על הפחד הזה
שאולי
אולי לא, אולי אף פעם
אולי בכלל לא ראויה
אולי תמיד אשאר במרדף הזה
הפחד הזה
רציתי לייבב לכם
לתת לדמעות לספר
על ההשתוקקות הזו,
העלעלים שצומחים לי מתחת לקרקע
פורצים מבלי רשות
מבלי אן
השקט הזה בתוכי
דמעות כתובות במילים
פחד חקוק על הלב
רצון אדיר, אדיר, אדיר - - -
לצאת, לתת, לאהוב
להיות חיים
שלמים
בין הבור למים
יפה מאדחידושתן לי כח להתפשט
תן לי כח להתנתק
רק להיות פשוט לחיות
אומר די לתהיות
רב למחשבות
אשליך כל בגד כל כתם
ליבי יחבק שכלי
אש תבער מתוכי
תום אעטה אמת להד תהיה
כל רגב הומה
בדומיה לי ידמה
ישלח טלפיו ילבישני כנפיו
אעמוד אראה
יפעתי העצמית
מכל חור וזווית באבואה יחודית
חושך מצוי
רכבים עוברים ושבים
מבעד למבטי הם נמרחים
מטושטשים
מעוותים
פועלים מכח האינרציה
קו ללא צו
אות ללא לאות
שלא יגיעו לעולם למקום חפצם
עשן מיתמר
עוד גופה מוטלת בצד הכביש
בתוככי ירושלים
בכניסה הצרה
לשערי הלב
האמת שהייתי צריכה לקרוא פעמיים כדי להבין קצת יותר.
אהבתי ממש את הבית השלישי!
שאני אשמח לרעיון ממך על משהו לכתוב בנושא...)
תודה!
ואם ישלך משפט טוב להשראה אז בכלל...
וזה כזה מדהים ויפה.
אני אוהבת.
ותודה רבה!
- מאלה הנטועים עמוק בתור תורת הרב זצל
אהבת ישראל!!אחרונהבין הגלים הסוערים של הים
לבין החום הצורב ש במדבר
ובין השלג שבצפון
לחולות שבדרום.
כי את ארץ ישראל לא נעזוב
אותך יותר כי את היפה מכול ואת ארץ
חמדת האבות.
בין הפרחים היפים שמסביב
לבין החול הרך של החוף
ובין השדות הפורחים
לבין הירוק שביער.
כי את ארץ ישראל לא נעזוב
אותך יותר כי את היפה מכול ואת ארץ
חמדת האבות.
בין היללות של התנים המשוטטים
לבין הציוצים של הציפורים
ובין הרוח השורקת
לבין המולת השוק.
כי את ארץ ישראל לא נעזוב
אותך יותר כי את היפה מכול ואת ארץ
חמדת האבות.
(אפשר לתת רעיון לשיפור?)
אשמח בעיקר לביקורת הערות והארות
אבל גם מחמאות זה נחמד
לא היה איש שיעצור את שטף מחשבותיו
והוא אהב את זה, ברוב הפעמים
הוא חשב על העבר, ההווה והעתיד, הוא חשב עליו, על פעולותיו, על ההשלכות שיבואו בעקבות מעשיו
הוא חשב הרבה על מה היה קורה אם היה נוהג אחרת בכל מיני סיטואציות שעבר בחייו
והוא אהב בעיקר לחלום, לדמיין, הוא נהג לתכנן תוכניות פראיות כמו לברוח ולגור בעיר רחוקה או לפתוח במרד המוני או לצאת למסע כדי לגלות ערים אבודות
הוא אהב את זה
והוא מאוד לא אהב שמפריעים לו
וכשיוני, אחיו, ביקש ממנו בחוצפה נוראית להפסיק לחלום ולעזור לו עם אריזת הבית לקרטונים הוא שלח לעברו מבט זועף במיוחד וטען שהוא לא מקבל אפילו רגע מנוחה בבית הזה
האמת הייתה שהוא כמעט לא עשה כלום כל היום
כזה הוא אופק, דרמטי מניפולטיבי שאוהב להגזים ולחלום
יוני אפילו לא טרח להגיב לו מלבד לגלגל את עיניו, הוא כבר הכיר את תלונותיו של אופק בעל פה
"יוני למה בעצם אנחנו עוברים מכאן? מה יש במושב הזה שאתה מדבר עליו כל כך הרבה שאין כאן?" הוא ידע את התשובה, הוא יותר התכוון להתלונן על הטרחה הרבה במעבר דירה
"אופק כבר אמרתי לך 7 פעמים, הבית הזה גדול רק בשביל שנינו וזה לא קל לתחזק אותו, מפונק קטן שלא עושה כלום!
ודירה בת 2 חדרים תהיה זולה יותר ונוחה יותר"
אופק כהרגלו נאנח בדרמטיות והבהיר טוב מאוד מה דעתו בנושא
בטח! מפונק! מה הוא חושב לעצמו?
תודה בזה אתה באמת מפונק, לא נכון!, לפחות בינך לבין עצמך תהיה כנה, טוב...אולי אני קצת מפונק
דיאלוגים בינו לבינו היה דבר אהוב ביותר על אופק, הוא לא יכל לשקר, וכשבכל זאת היה משקר, הוא היה לפחות מודע לכך
שאר היום התקדם בעיקר באריזות, הם אכלו את ארוחת הערב בשתיקה ומידי פעם ירדו אחד על השני בעקיצות
אבל זאת הייתה צורת היחסים ביניהם
הוא היה הדבר היחיד שנשאר ליוני אחרי התאונה ויוני שמר עליו והגן עליו כיאה לאח גדול ומסור
הם הלכו לישון כל אחד בחדרו כשהבית מבריק ונקי
למרות הכל כשאופק התחיל לסדר ולנקות הוא היה עושה את זה באופן מושלם
הימים התקדמו בקצב מפתיע ויום המעבר הגיע
יוני היה פרפקציוניסט ודאג שהכל יבוא על מקומו בשלום והכל יעשה בצורה הטובה ביותר
כשהם נשארו לבד עם כל הקרטונים יוני החל לפרוק הכל בהתלהבות
אופק מצא לעצמו זמן פנוי וכשסיים לחקור את ביתו החדש הוא יצא לטייל בחוץ עם מייק, הכלב שלו
היה קריר ורוח נשבה בחוץ, הרחוב היה אפרורי במקצת
אני חייב לציין שהבחירה של יוני מעולה, דירה יפה, רחוב ואזור יפיפה, הרבה שטחים ריקים ושדות יפים המקום שקט בלי הרבה אנשים שנועצים בך מבט מרחם
אני אוהב את המקום הזה
"מה איתך מייק?""אתה תהנה פה נכון?""המקום הזה הוא בול בשבילך"
מייק לא ענה, הוא כנראה עייף מכדי לענות
במקום זאת הוא נבח על חתולה שעמדה על הגדר כאילו מתגרה בו על שהיא חופשיה
אופק שנא חתולות
אז הוא התקדם עם מייק בריצה לעבר החתולה שברחה בבהלה, וצחק למראה הנאתו של מייק
הוא התנהג לפעמים בתינוקיות שלא הייתה מביישת אף תינוק
הוא חזר כשהתחיל להחשיך
שיחרר את מייק בגינה ונכנס לביתו החדש נפעם מקצב ההתקדמות של יוני
יוני חייך חיוך מרוצה כשראה את מבטו של אופק
"היי אח קטן אנחנו פותחים פה דף חדש ביחד, משפחה חדשה, אני אתה ומייק"
"יהיה טוב" הוא ענה לו
באותו היום הם הלכו לישון מרוצים על מזרן בתוך חדר חדש ונקי
הלילה עבר בשלום
רוקדת בגשםמשתדלת_מושגחת
הוא קורא, קורא, קורא
מסביב חיים עפים
אט אט משתנה הצבע
בשמיים היפים
מי יודע מה קורה,
מי מקשיב, קולט צלילים,
הוא שקוע כל כולו
בעולם אפוף מילים
ובלילה העמוק
בחלון עורב קורא
איפה נעלמת ילד
כל. הזמן. אתה. קורא.
יפה ממש!!
משתדלת_מושגחתאחרונהריקנות.
כולי ריקה.
מחוררת.
כל הטוב והאושר שבי יוצאים דרך כל החורים.
ואין חומר שיסתום.
שיהדק.
שיפסיק את הדליפה הזו!
קר בחוץ.
עוד אין גשם, אבל אלו הימים שאני הכי שונאת.
ימים שרק קר. קפוא. אין גשם שאפשר להתנחם בו.
שישטוף את הכל.
את כל הזוהמה.
רק קר, ומצמרר.
אני יושבת על אדן החלון, וכולי קרה.
תרתי משמע.
אני קרה, מחושבת. אטומה.
מחכה שיעברו כבר הימים הללו.
כל שמחת החיים שלי נעלמת למראה האפרוריות ששוררת בחוץ.
משעמם.
חדגוני.
אני מכלה את זמני לריק, ויושבת וכותבת עוד ועוד פואמות.
כמו זאת.
כולן אותו הדבר.
וגם אני.
מכורה לכתיבה!!!
מכורה לכתיבה!!!אחרונהחידושאחרונהכּוֹאֵב לִי
שְׁמַעְתֶּם?
הַלְוַאי וְתָבוֹאוּ
לְהַרְגִּיעַ הַכְּאֵב.
שׂוֹרֵף בְּלִבִּי
הִרְגַּשְׁתֶּם?
אֶת הַלְּבָטִים הַלָּלוּ
הַקּוֹרְעִים אֶת הַלֵּב.
בּוֹעֶרֶת אֲנִי
הִבְטַחְתֶּם
אֶת אֵשׁ הַבְּעִירָה
לְשַׁלְהֵב?
אהבת ישראל!!אחרונהחזק!
כתבתי שזה שיר חדש שלי
כתבתי שזה שיר חדש
אבל הכל כבר הושר
וגם זה
כתבתי שזה שיר שלי
אבל מה שהושר לא שלי
וגם זה
ובפעם הראשונה:
זה היה חדש
זה היה נכון
זה היה יפה
ועכשיו:
זה כל כך מאוס
זה כל כך נלעס
זה כל כך קלישאה
ואני רוצה לחדש משהו.
ואני לא יכול
5000 שנות תרבות מאחורי
ואיפה בהם יש מקום אלי?
די! דיייייייייי! נמאס לי!
וגם מזה נמאס לי!
הכל כבר מזמן היה אמור להגמר
הכל כבר מזמן נגמר!
אז למה הכל נשאר?!?
באר החכמה מוצא עד כלות.
עכשיו אנחנו רק ממחזרים.
כדי לחיות ולא למות מצמא
כדי לשיר ולא להצטרד מהצמא
למה לא למות או להצטרד מצמא?
למה לחיות בשביל לחיות?
למה לשיר בשביל לשיר?
אם זה לא שייך לי
לא מגיע לי לחיות
לא מגיע לי לשיר
אבל אני חי
ולכן אני שר
למרות שכבר חיו
את זה
למרות שכבר שרו
את זה
בגלל שזה אני זה שלי
הוא מפחיד, העולם הזה.
מפחיד, ומוזר.
מסתורי.
טרוף של מציאות.
עולם. מציאות. יקום. הוויה.
מילים שמתארות את שאין לתאר במילים.
איזו הזיה. חיים.
תינוק. ילד. נער. בחור. איש. מבוגר. קשיש.
אדם.
כל כך הרבה בני אדם.
דורות על גבי דורות של יצורי אנוש.
או שאולי לא?
עבר והווה. מילים. אותיות. קולות.
המופשט כל כך מופשט.
והלא מופשט- מופשט אפילו יותר ממנו.
מי אני? מה?
גוף? נפש? נשמה?
מה זה בכלל?
רגשות? מחשבות?
אינסוף. אור. אלוהים.
טיפש מי שחושב שמבין.
מוות. בשר ועצמות .מה יהיה בסוף?
אני. קיימת כאן בכלל?
הידיים שרצות על המקלדת.
מה ביניהן ובין ענף של עץ?
כח החיים. מהיכן?
עייפות. שינה וחלומות.
הבלתי מובן לא יגמר לעולם.
עדיף כבר לא להתחיל.
והמדע, הוי המדע.
אטימות שגוברת בלי שום הגיון.
מנסים להבין,
ולא מבינים,
שההבנה היא הרבה מעל השגת השכל.
המוות כבר יותר מסקרן מאשר מפחיד,
כשהאתה האלמוני מואס בכלומיות, בריקנות.
בלא מובן הגדול,
ובכל הלא מובנים הקטנים.
שמים.
וארץ.
עולם.
אי אפשר לנתק מזה את העיניים באמצע
הדמעות לא מפסיקות
מתאימות עצמן למצב הרוח שבחוץ
מים נשפכים על החלונות
שקופים כמוני, אני מתחילה לרוץ
נשברת בקלות אופיינית לי
כמו עלה שנתלש ללא מלחמה
אני לבד אם אין אני לי מי
יעזור לעבור את המהלומה
יש עננים אפורים בשמיים
הם לא עוזרים לי להירגע
מבשרים על סערה שתתקוף בקרוב
זה הזמן לברוח
ללכת לישון.
כ"כ אני..
פשוט השתקפות!
כל הכבוד!!!!!!
אבל לא לשכוח שיש כאן גם כמה עם מקלדת
יום יבוא...אוף כאילו ממש אהבתי את כל התיאור
ואז הסוף הרגיש לי שזה הקצ' אבל לא הבנתי אותו
התפילות וההשתדלות
הן כמו קדיחת חלון בקיר
כדי להכניס קרן אור
קודחים עוד ועוד
ולא רואים כלום
ומי שמתייאש
לשווא טרח
אך מי שאוזר כח
וממשיך לטרוח
ולדבוק בדרכו
בסופו של דבר
יגיע אל מבוקשו
ויזרח אורו
וקרן אור חמימה
תפציע בחרך
תחמם את ליבו
ותעטפנו באושר
אל ייאוש!!
ה' מלווה אותך בכל צעד
