פורום פרוזה וכתיבה חופשית (עמוד 388)

פעמים מעיין נובע.
פעמים שקט לוחש.
פעמים מים חיים.
פעמים סופת אש.

פעמים.
פעמים.
בעת בו מחודד הקולמוס
פעמים.
פעמים.
בעת בה מונח כבר הקלף.
פעמים.
מעיין יבש.
והקולמוס מחכה.

פה מגיע ההמשך.
אך המעיין יבש.
והדמיון? מזמן נמוג.

ירד גשם בלילה ההוא.
טיפות גדולות, כבדות של עצב.
ואף אחד לא הבין.
אף אחד לא שיער.
וזה קרה.
וזאת היתה מכה גדולה.
מכה כבדה.
מהסוג שממוטטת אותך ומפעילה אותך לבוץ.

ושנה אחר כך, לאחר שנשענו בחולשה על גדר האבנים,
העפנו מבט בקבר,
ומחינו דמעה,
הבנו שזהו המחיר אותו עלינו לשלם.
למען עם ישראל.
למען אחדותו.
למען ארץ ישראל.
למען שלמותה.
למען תורת ישראל
ולמען קיומה.

ושום ענן לא כיסה את פני השמיים למחרת.
(השמש נגלתה במלוא עוזה)
נחוץ?

להיכנס לפה ולראות כל כך הרבה שרשורים חדשים.

 

וכיף לי כי אני מרגישה שהמון מהם כאילו נכתבו עלי.

או שכתבתי אותם בעצמי..

 

@רוש לילה. כל מה שכתבת. במקום להגיב בכל אחד בנפרד, רק שתדעי שנכנסת לי עמוק מאוד. הכתיבה שלך עוצמתית ויפה ונוגעת.

וכנל אתן.

@אני פלא   @רק שמחה!

 

וגם @ניצוץ ההוויה -כתבת מצמרר.

ו @חידוש 

 

מצית נראה תמים. כסוף וורוד. זהו. לא אש, לא כאב, לא שחור. רק תמימות ערמומית.

כמוני.

שונאת מציתים.

שונאת כל מה שכמוני.

אני אקח גפרור. גפרור זה טוב. טוב כי שורף. טוב כי אמיתי.

טוב כי לא כמוני.

גפרור---

 

מצית זה רע. זה שורף. זה כואב.

הוא גם סתם גאוותן, המצית.

הוא נשאר אותו דבר, לעולם לא משתנה או נגמר,

כאילו לועג ללב שלי, שנסגר.

הגפרור לעומתו, הוא... די כמו הלב שלי.

 

מצית זה בשביל לשרוף דברים טובים. לגמור אותם. להכאיב.

כי הוא רע, המצית. כמוני.

גפרור זה בשביל לשרוף דברים רעים. לשרוף אותם, להשכיח. לנסות להקל.

כי הוא טוב, הגפרור.

כמוני?

 

 

 

דף.

עוד דף.

מחפשת בתיק, שלא ישאר שם כלום.

עוד דף,

ומחברת.

ודף.

ודף.

עורמת הכל בזהירות.

פשמינה, דפים, וגפרורים. ופחד.

יוצאת.

בורחת.

הסלע. הנוף. הגחלים.

ואני.

 

הדפים, הגפרורים.

דפיקות הלב.

שורפת.

מהקצוות.

לאאאא

התאווה צורחת.

אבל אני ממשיכה.

לשרוף.

ועכשיו זה רק אני;

אני והאפר.

הרגשות המעורבבים.

 

החרטה והדמעות.

 

 

חופנת אפר כאב בידי,

ויודעת;

מעכשיו יהיה טוב.

אפשר להצליח לכתוב ברמה גבוהה או בינונית (או אפילו נמוכה אבל לפחות להצליח)

בלי ניסיון בכלל או שום כישרון מיוחד?

 

יש את האנשים שנולדו עם הכישרון הזה ויש להם כתיבה יפה

ויש את אלה שלמדו או משהו בסגנון

  

 

זה מושך אותי וזה דר ככ יפה ומיוחד ואני ממש אוהבת את זה

אבל לי לא הולך

 

אז לאנשים שפה

איך התחלתם בכלל לכתוב? תמיד היה לכם את הכישרון הזה או שרכשתם אותו? אם כן איפה?

איך אני וכל מי שבמצב שלי יכול גם להצליח לכתוב בצורה יפה בלי לעבור הכשרה מסוימת?

ואם אפשר טיפים ודברים שיכולים לעזור לי ולקדם אותי

 

 

תודה רבה

אשמח מאוד לתגובות 

 

 

 

שירתה
תוגתה
תפלתה
צהלתה
ובבא העת
רינתה.

שבעתי




בעת יבש

לחלוחית בדל שבועה
(בדיל-ויעבור)
מלא זו - ונקבה שכרך

(גויל-היעזור?)

אקיימה משפטי צדקך
אמיתיים
תמימים


כתינוק - צעדיו הראשונים
אצעדה בשבילי תורתך



מה תגידו לו??




כשמך כן תהלתך
אמת יסודך
חסד יקדמך






בת ירושלים
נפש הומיה
דומי לו
דומייה


בתומך עומדת
רוח סער שורק
את קרבתו חומדת
נגד שעון החול החורק



פדני
חנני


ואגדלה שמך


והיה ברכה
ותהא שמחה




אהבת עולם
תביא
חושה נא
ואל תתעלם
צורי לבבי

אור תורה
מאירה

בקדושה
כזוג מקשקשת
רגשי עדנה וחום
עודנה מבקשת


שומע תפלה
עדיך כל בשר יבואו





יתגדל
ויתקדש

ישכון
בחצרות קדשך
בדבירך יכון
מכון עולם לשבתך

בישראל קדושים
שעליהם תפארתך

בשקט בשקט כשמחשיך
וצריך להיות לבד עם עצמי

וכיף
לגלות עולם די אמיתי
בתוך כל שקר האינסופי

אם היתה לך עין פנימית
היית שוחה בתוך עולמי
לא היית צריך לשבת ולקטר
רק לצפות ולהתבונן

בשקט בשקט כשמגיע היום
היית כבר רץ מעבר לחלום
לוחש לעוברים ואומר אין מפלט..

כאן

העולם שונה במקצת .

אסור לגעת אסור להתקרב
ואם שברת
ישבר לך הלב

אני מסתכל על הים
על הגלים...
בתוך הים הם סוערים
ומסוכנים​
ואז הם מגיעים לשובר גלים
ומתנפצים.

ככה זה בחיים
הקשיים
הם מבלגנים
מבלבלים
אבל בסוף
הם נשברים
הם סוחפים
ומביאים
דברים טובים
ישר לחופים

אני כבר עברתי את השובר גלים
אני בשלב שהכל מתנפץ מול הפנים
אני מתחיל לקבל שמחת חיים
אני והמצבורים לזמן חורף מתמלאים

נחומא היה תמיד מקדים את זמנו. מפלבל בתחנות חייו, ברצותו עורג ברצותו מסרג.

הוא לא ההין להקשיב למורי החינוך והתודעה.

כמין כהני שכל היו.

מדברים חכמתם אל-נכון לבני התשחורת.

הקדימו מנהגי הפולחן, לשפת המוסר, שננו ניבי התמסורת, ולאחר- רזי המניין.

תכלו להחכים מחכמת האל, או אז דברו על לב אהבתכם.

לא נעמו לו דבריהם, לא קבלם.

תמיד תמה היה.

על חשכת התריס והסגר.

פעם שאל את אביו, ואם, אם שוחק ליבו ממעוף ציפור? ואם סוערת להבתו מדאיית הנשר- ומה בכך?

לזילות היא זאת לעומת חכמת לוחות השמיים?



ובכן, כן הנה נכון הדבר. זילות.

אך מה?

מי זה מחוקק הדברות?

ומי הוא רושם המעלות?



להקדים ולאחר, להוקיר ולפחת להוזיל ולהאדיר?



גם חלום גנוז היה לו, אותו לאט ליל-אופל.

לפסוע אל העמק השחור, שם דואים הנשרים.

להתרווח למרגלות עץ האקליפטא.

ישירו באוזניו עופות השמיים תהילה לשר מרום.

יתנו רוח באפו

ורווחה לנפשו,

מקום שוקט- לא שבט לא עצב,

לא מסדר חכמה, או שורות נצחונות,

 ים,

ורוח,

ולב.

מי יתן?

אך ליום.

אני בוכה 

בשביל לפנות את שהיה ולאחריו 

אני בוכה 

בשביל להבין מתי לעצור, ולא מחר 

אני בוכה 

בשביל האדמה שספגה את דמי

אני בוכה 

בשביל עכשיו, הוא שותק אך תמיר. 

אני בוכה כששמח 

ועצור כשבוכה 

אני בוכה מקושי ומסיפוק

כשאני עדיין מחכה. 

אני בוכה מאושר כשאני נשאב למי שאני 

ובוחר. 

אני נכנסת פנימה והכל מתעמעם.
כל האנשים ברחוב הופכים להיות קולות רחוקים של פנים מוכרות, אבל לא מספיק כדי שיהיה לי אכפת. בכלל, כל זכר לעניין במה חושבים עליי נעלם ומתגמד מול השאלה מה אני חושבת על עצמי, שמאיימת להציף אותי ולהטביע אותי בתוכה, בלולאה אינסופית של חיפוש אחר מענה.
הרעש בפנים גדל יותר ויותר ואני מנסה לשלוט בכל הקולות, לתת להם מקום כדי שיוכלו ללכת לישון ולהיעלם לי מהראש. באופק אני לא רואה כלום, רק גבול מטושטש שנראה כאילו מאות זוגות רגליים זועמות דרכו עליו בדרך החוצה. פעם זה היה הגבול בין המציאות לדמיון, אבל היום זה כס מלכות לשיגעון. שם הוא משתכן ושם הוא מכריז בפניי שכולי שלו.
ואולי כולו שלי?
אנחנו כמו זוג מאהבים. רוצים אחד את השניה הכי קרוב שאפשר עד המוות-
קרוב ככל שיהיה.
כשהייתי קטנה יותר הייתי הולכת לאיבוד בתוך כל זה, נעלמת ומחפשת במשך שעות את היציאה. הייתי צורחת ובחוץ היו שומעים לחישות.
היום כבר נגמר לי הקול; אין לי כח לדבר. אני לא מנסה לברוח ולא מחכה שיצילו אותי.
למדתי לאהוב את הממלכה הזו.
מרשמים ותרופות לא ישנו בי שום דבר, גם לא מילים יפות והגדרות, כי אין בראש שלי מקום לאף אחד חוץ ממני. אני ממלאת את כל כולו בזבל כדי שהריח יבריח את מי שגם ככה לא רוצה להיכנס.
לפעמים אני מפעילה את הרדאר ושומעת מלמולים מבחוץ, התקפי חרדה קוראים לי, זה השם המקצועי וזה השם הפרטי, ואף הודיה לא נכנסת בין התקף לבין חרדה.
אם היה לי כח הייתי מתקנת ואומרת שזה לא התקף, זו חרדה קיומית וזה לא השם שלי אלא הזהות שלי.
ואם היה לי כח הייתי צועקת.
כמה חבל שהוא נגמר;
הייתי ילדה טובה פעם.

ישנם זמנים כאלה, ישנן חוויות,
שהמציאות בם ברורה והאמיתות גלויות.
הן יוצאות מהסתרים בהן היו חבויות
בימים של שמחה, ולהבדיל, גם לוויות
ובאחרונות תהום עמוקה פעורה
מפרדת בין להיות ללא-להיות.
המחשבה אובדת יתומה בין תהיות
כמו הד הולך וחוזר בגאיות
והזיכרון לבדו ימשיך לחיות
את אותם זמנים, אותן חוויות.

והחיצים כולם עם כיוון אחד- אליי
ומדקרות של הרגשת כאב חולפות בזרועותיי
ורסיסים שנשברו גם הם חותכים בי בפצעיי
בקול ניפוץ ולב מוכה רטוב כל כך מדמעותיי
שנשפכות מבלי משים ללא הפסק מתוך עיניי
דממה דקה או זעקה שמתחלפות ולבטיי
נהיים סבוכים, מפותלים ואין עוזר מבלעדיי
אשא אל על כל יום ולילה לרקיע את פניי
וכמו אוויר נפלט מפי שיימלט מבין שפתיי
אשאל בשקט שרועם מאין תגובה- עד מתי?!

לא באמת חדשה פה
אחרי ארבע שנים בהן הייתי 'פרח קיר'



לעוט עלייך
כנשר המגן על גוזליו
כרחם אב על בנים
לרחם עליי
קצת
לתפוס כמה שאפשר
בעשר אצבעות
ולדאות מעלה
מעלה

תראה לי ת'פנים שלך
קרן אור מלטפת אותן
מרפרפת על עיניך
איפה אתה
לראות את כל זה?
...מסכים חוצצים

תראה לי ת'פנים שלך
יש שמיים מעליך
עננים משייטים
ציפור דרור
בין שחפים עפים..
איפה הדרור שלך?
איפה החופש?
אתה משועבד
למסכים

יש סביבך עולם
עלים מושלכים
טיפות מרצדות
פרחים מציצים
מדשא יבש
משמש

תראה לי ת'פנים שלך..
פקח עיניים
דבר
אני מתגעגעת אליך..
עכשיו
אתה כל כך אחר

מסכים חוצצים
בינינו
אני מחפשת אותך
אתה לא אתה
אין לי עם מי לדבר..
אלפי חברים בפייס
עשרות קבוצות ווצאפ
סטטוסים סביב לשעון
שכחת מתי קמים
מתי הולכים לישון..

להעלות לא לרדת
כל העולם שלך
נמצא ברשת..

אולי בין כל החברים שלך
בין כל הלייקים סמן לי לייק
סמן לי לב
סמן לי שעדיין אתה אוהב..
שיש לך חברים
מחוץ למסך

אז מתי תהיה אתה?
תפוס את הדרור שלך
צא לחופש
צא מהמסכים. .
תראה לי פנים.

קרבות קשים עברו על כוחותינו אתמול בגבול הדרומי.
החל משעות הערב המוקדמות ביותר, נחשפו כוחותינו טיפין טיפין לכוח המתקרב לכיוונם. הכוח התחמש היטב בנשק חם ובמגוון רחב של כלים; בין היתר בגז מדמיע בכמויות אדירות. בשל ליקוי מודיעיני- מסלול הכוח וכן התחמשותו לא הובררו דיים ולא היו ידועים ברובם לכוחותנו. טרם נפתחה וועדת חקירה בנושא.

 

הכוחות השומרים בקרב כוחותנו ניסו להודיע על הכוח המתקרב, אך היה זה באיחור מה ומומנט ההפתעה פעל לרעתנו. כיוון שהיה מידע מודיעיני קודם מיום האתמול, אפקט ההפתעה השפיע, אך לא באופן מלא.

הלוחמת ת.ל שנכחה באירוע מספרת:
"הגענו עם כוחותנו לקו הגבול, המצב נשאר כשהיה לפני יומיים. קיבלנו מידע על כוח מצומצם לא מזוהה שמתקרב לאיזור מכיוון צפון מערב. לא היה לנו מידע נוסף לגביו. המשכנו במשמרות הרגילות, כשהכוח הפתיע אותנו בריסוס גז מדמיע. קצרצר אך פתאומי. הודענו על הכוח ובמקביל יצאנו לקרב קצרצר על העמדות. בחסדי ה' לא היו נפגעים בקרב כוחותנו. אחרי זמן לא רב אנו מקבלים מידע על כוח מצומצם נוסף העושה דרכו אלינו. פעלנו כמו בקרב הראשון ואכן הכנענו את הכוח כבתחילה. כך מספר רב ביותר של פעמים."

 

בעקבות הקרבות החוזרים על עצמם שוב ושוב, הוכרז מצב חרום זמני וגיוס נרחב לכוחותנו החל.
פ.א. שגוייס לעזרה מציין כי המצב היה כלל לא פשוט, אך לא התיאש וגילה עוד לוחמים מכוחותנו ששהו באיזור וגוייסו גם הם. הלוחמים שמצא תיחזקו והעלו את המוטיבציה בקרב כוחותנו אך לא היה לאל ידם להושיע ולשנות במשהו את תוצאות הקרב האחרון.

 

כוחותנו, אחרי שעות קרב לא מעטות, עייפים ומותשים, גילו פתאום עוד כוח מגיע. הכוח היה גדול יותר מכל הכוחות הקודמים והתחמשותו הייתה בהתאם. לא הרבה זמן עבר עד שנראו למרבה הצער סימני כניעה על לוחמנו.
"היינו גמורים. פתאום עוד כוח מגיע, גדול יותר. המידע המודיעיני שקיבלנו שלל את ידיעתו הקודמת על הכוח, ואנו ניסינו שוב, להילחם ולנצח." עד כאי דברי ת.ל.

 

כאן התוצאות כבר היו אחרות. הקרב נמשך אל תוך הלילה כאשר בסביבות השעה 2 וחצי החלה התפרצות של עוד ועוד כוחות להתקרב לכוחותנו. כוחתנו עמדו במצב לא פשוט בכלל והקרב הוכרע ברובו לטובת האוייב. ליקויים מודיעיניים נוספים נתגלו ועלה חשש שיש צורך לגייס משת"פים חדשים. הקודמים איכזבו. בחסדי השם לא היו אבדות בגוף, אך נגרם נזק.

וועדת חקירה תוקם היום ככל הנראה, לאחר מאורעות האתמול שממש דורשים קיומה של אחת כזו.

מדובר כוחותנו נמסר שהתאוששות הלוחמים לקחה זמן רב וישנם כאלו שעדיין לא מתאוששים מגודל הפתעה. ככל הנראה התחמושת שכח האוייב הביא- הייתה מדוייקת ביותר.
וועדת החקירה שתקום, תבחון גם אמצעים אלה ודומיהם.

 

תחזית מזג האוויר למחר:
צפוי ערפל ומעט טפטוף. יהיה קר מהרגיל בעונה.
הטמפ' החזויות

.....

 

 

 

 

 

 

נכתב כסיכום מושאל של ההתמודדות שהייתה אתמול בערב-לילה.

והשמות- כמובן- בדויים.

אשמח לתגובות...

כן, מוזר שאת שואלת את זה, או בכלל שואלת.
איפה היית כל כך הרבה שנים?
פתאום זה בא לך?
למה? למה דווקא בזמן החשוב הזה של החיים?
את מבולבלת זו לא את, את אור, את אור הולך ומתחזק, איפה ההתחזקות??
נעלמה? לא, לא ליד אנשים.
אז איך זה שאת כל כך רקובה מבפנים?
לא, לא באמת.
אוף עוד פעם, מבולבלת.
את לא יודעת מי את, מי את? מי את?
בחיים תאמיני, אני יודעת שזה אמיתי!
את מחייכת?
כן.. אפשר לומר שגם אני.

בס"ד

 

והפעם לא ארוך מדי

אשמח לתגובותיכם

 

@עננה.@נשמות טהורות @איוושה  @נפש חיה.@שירה(-8  @נקדימון @גאולה!  @גלויה @שריקה @בת מלך!!!! @מבקש אמונה @~מישי~ @ע מ @להבה ירוקה

 

מוקדש לידידתנו @לב טהור שעוזבת אותנו לאנחות 

 

"לב טהור ברא לי אלוהים ורוח נכון חדש בקרבי" (תהלים נא)

 

רוח נכון

 

דופק היורה

על חלוני

רשמים מעלֶה

מעמקי זכרוני

 

זכרונות החורפים

של שנים שחלפו

עולים וצפים

מתרדמתם נשלפו

 

ריח של גשם

ורוח של חורף

הרוח שבגשם

על פניי חולף

 

הן זוהי הרוח

של התחדשות

שנוסכת כוח

ומעבירה התשישות

 

הרוח המבשרת

על שנה חדשה

המפיחה תקוות

בלחישת איוושה

 

ועלי השלכת

רוקדים בה במחול

מזמרים שיר לכת

על הקודש שבחול

 

על הרוח שבגשם

החיוּת שבעולם

שלעיניי פורחת

ופותחת הלב כאולם

 

והקרירות בחוץ

מולידה חמימות בלב

שכה נחוץ

היותו שקט ושלֵו

 

נשיקה מאלוהים היא

זו רוח התקווה

חיבוק אוהב הם

אלו החום והשלווה

 

להפיח בקרבנו

רוח רעננה

להפריח בתוכנו

ניצני הנשמה

 

בעבודת הרוח

של זו העונה

התעלות הנפש

בהתחדשות השנה

     *  *  *

חורף בריא ומוצלח לכולם\ן