שקופה
ריקה
צנצנת
קר לי
כשאני לבד
ואין מי שיעטוף אותי
בחיבוק אוהב
ואין לי פוך
להתחפר בו
עם עצמי
ועכשיו
שוב אני לבד
והדמעות זולגות
ואין מי שיבין אותי
שילחש לי
שהכל יהיה בסדר
ומיליארדי כוכבים
זורחים בשמיים
מתוך חושך שחור
שולחים ארצה
נגוהות קטנות של אור
ולי כאן
הקטנה
בתוך האינסוף הזה
אין לי מה
לומר
מילה
ששוב, אני לבד..
רכבת שועטת
מירוץ מסחרר
הכל קרוב אליי כל כך
נוגע לא נוגע בי
אבל, באמת
כולם רחוקים ממני..
והרגשות מתרוצצים
כמו משחקים מחבואים
מלהטטים בי, מתלוצצים

