זה ממש מעניין.
לדעתי, יצירה היא דבר שאתה יוצר.
איפה עובר הגבול בין יצירה "רגילה" ל "יצירה מסתורית" זו שאלה מעניינת ואני חושבת שהתשובה מאוד סובייטיבית. דווקא אני אסביר דרך השאלה האחרונה ששאלת- למי היצירה פונה.
לדעתי יש יצירות שפונות לקהל, יש יצריות שהן גם לקהל וגם ליוצר ויש יצירות שפונות ליוצר.
אם יצירה מסויימת יצאה דבר שמגלה טפח ומכסה טפחיים, יש בזה יתרון- האמן הביא מה שרצה לבטא והוא יצר הד כזה שמהדהד אצלו (תלוי בו) ואצל הקוראים.
החיסרון זה שאנשים באמת לא ממש יכולים להבין על מה מדובר ולהתייחס לתוכן עצמו, אלא אם הם יודעים על מה מדובר).
מה מפרסמים?
נראה לי שאין חוקים בדבר הזה.
יכול להיות שיצירה מסויימת תהיה לי כתב סתרים ולמישהו אחר היא תהיה יצירת מופת מדהימה. כי אני ראיתי מהמקום שלי, והוא ראה מהמקום שלו. ושוב, לפעמים זה לכותב עצמו, פונה אליו...
נכון שיש יצירות שלי לפעמים קצת מורכב להבים את הקשר הלוגי אפילו, אבל יכול להיות שמישהו אחר כן הבין, ובתור קוראת, זה יכול לתת לי הרבה פעמים השראה ליצירה משלי, ובכלל פתח ומחשבה למשהו שהיוצר אפילו לא חשב עליו. זה פתוח.
טגם יכול להיות שאני לא הבנתי ואחרים הבינו מעולה ואחרי תגובות שלהם אני אבין יותר.
ועוד משהו, פעם בסדנת כתיבה היה לנו תרגיל אחד וכמעט כולן אמרו ש"מה, אין שום קשר בין המשפטים!", "זה לא מובן בעליל" ו"יצא לי משהו דבילי". ובכל זאת, אזרנו אומץ והקראנו את המלל חסר הפשר שיצא לנו.
ו- וואלה, אחרי שמישהי אחת הקריאה, פתאום חשבנו על זה. וראינו שאיכשהו זה כן קשור. איכשהו. וכל אחת לקחה את ה"מלל חסר הפשר" למקום אחר, ואח"כ סתם דיברנו עלזה, ונחשפנו לדברים, נפתח לנו משהו בחשיבה, בהסתכלות. וזה מדהים.
אח"כ כולנו, ללא יוצאת מן הכלל (טוב לא היינו כזה הרבה), ראינו שגם אם מה שאני כתבתי יצא לא מובן בכלל לי, למישהי אחרת הוא כן היה מובן. היא ראתה אותו מהמקום שלה. והיא הבינה משהו.
יצאנו כל אחת עם דבר אחד לפחות שמישהי אחרת הבינה ממה שאני כתבתי ולא הבנתי מה יצא לי.
מדהים.
אני אפילו ממליצה לנסות אתזה מתישהו, אם יוצא...
וואו יצא לי קצת מבולגן...
מצטערת..
