פורום פרוזה וכתיבה חופשית (עמוד 395)

@נפש חיה.@נשמות טהורות @לב טהור @עננה.

מעוף הנשמה

 

אני רוצה

להיטהר

להתקדש

להתחדש

לשאת כנפיי אל על

על כנפי השמחה החפשית

לדאות

ברוח החירות הפנימית

במרחבי שמי האהבה

במרומי שחקי הדבקות

בחדרי סתרי החכמה

בהיכלי תפילת הנשמה

להיות נוכַח

פני אלוקים

 

  *   *   *

בס"ד

אני חוזרת אליך
הלב צריך שוב להתרגל-
לחשוף צלילים דקים
לא בנימה צורמת
אלא במנגינה
אני חוזרת אליך
מקווה שתקבלני באהבה

התגעגעתי.

עכשיו אני יודעת את
מה שהשתיקה השכיחה ממני
באתמול ארוך
מכוונת מיתרים נרגשים
כמו ילדה שקיבלה במתנה
צבעים חדשים
הצבעים שלי כבר משומשים מאתמול
(לא מתכחשת)
מציורים של אהבה- אמרת
חלקם גם נשברו..
מציורים של אהבה נסתרת- הוספתי
אבל
צבעי הם
חדים ויפים
עמוקים וברורים
ולכן,
ואולי רק בשל כך
אני מרשה לעצמי
גם אחרי אתמול ארוך
לחזור אליך.

@נפש חיה.@פצלשש!@עננה. @שריקה     תוסיפו את מי שמתאים

 

נפש ועולם

 

עיניי מביטות

אל האופק הנפרש

אל השמש השוקעת

בערבו של יום

 

אל השמיים שטובלים

בזוהר בין ערביים

אל סומק העננים

הצבועים אדום

 

אוזניי קשובות

לקול שירת הציפורים

למשק כנפיהן

הנוסקות אל על

 

רוח בין ערביים

מנשבת על פניי

עוטפת כל גופי

בחיבוק של רוך

 

פניי נשטפות

בזוהר ארגמן

כנשיקה מאת השמש

באור של תום

 

ונפשי מתפעמת

מהדר החיזיון

מיפי שירת הטבע

קסם הבריאה

 

הניצבים בפניה

כחידה סתומה

הטומנת בחובה

את סוד החיים[1]

 

והסוד טמון

חבוי מכל חבוי

ועמוק עמוק

מי ימצאנו

 

הן מראה עיני בשר

לא חזות הכל הוא

כי אם השתקפות

של רז עליון

 

ונפשי נסערת

הומה ונרגשת

ואת כנפיה

לפרוש מבקשת

 

לשאת כנפי שחר

לשכון באחרית ים[2]

להשתחרר מהכבלים

כציפור בשמיים

 

לנסוק ולהמריא

אל הלא נודע

אל רז הבריאה

נשמת החיזיון

 

אל הרוח המחייה

כל יופי וחיים

אל הנמשל הכמוס

שבסוד הרעיון[3]

 

את כנפיה פורשת

ונוסקת אל על

ולפניה נגלים

עמקי תעלומות

 

כוכבי הרקיע

ותכול השמיים

רוכסי הררי עד

וכל נהרות מים

 

כל צמח ופרח

כל חי ורמש

אהבה ושירה

וצחוק של ילד

 

כולם זה בזה אחוזים

לחטיבה אחדותית

שאינה אלא השתקפות

להוויה האלוקית[4]

 

כל חי ונפש

כל שיח וגן

כל דיבור ומחשבה

הם יחד אורגן

 

שמחה ואהבה

עדינות וטוהר

עוז וגבורה

יופי ותואר

 

כולם משל הם

למציאותם האמיתית

שהיא בשורשם

בישות האלוקית[5]

 

ואם חשקת, נפשי

לדבוק ביפי הבריאה

לכי לך אל המקור

אל האחדות השלימה[6]

 

הן הקסם שסביבך

הנראה לעיניים

הוא רק הדרך

אל יושב שמיים[7]

 

שהאציל וברא

ויצר ועשה

ומחייה בכל רגע

את כל הנמצא[8]

 

מָלַך לבדו

בטרם כל

והוא יחיד ומיוחד

הכולל את כל[9]

 

וצמצם אור אין סוף

וברא עולם[10]

ועלייך אותו לחשוף

כי הוא בו נעלם[11]

 

ואַת בִּתו

חלק מהוויתו

מכיסא כבודו חוצבת

ועימו בדד ישבת

 

חסי בסתר כנפיו

ותמצאי מנוחה

שֶׁבָּהּ לבדה

האושר והשמחה

 

לכי מחיל אל חיל

כל ימייך בזה העולם

ותתקרבי עוד ועוד

אל היחיד הנעלם

 

ובתום שליחותך

תשובי למקומך

תֵאספי אל אביך בנשיקה

תתעטרי בזהרך כמלכה

---           

ועיניי נשואות לשחקים

ומביטות בשמש השוקעת

ובשמיים הסמוקים

מאודם שושני עדן[12]

 

ונפשי שטה במרחקים

מעל לשנים וימים

בכמיהה לאלוקים

המחייה כל עולמים

 

סובב את הכל

ומלא את כל

ובהיות הכל

אתה בכל[13]

 

ותשאני רוח

ואשמע אחרי

קול רעש גדול

ברוך כבוד ה'

ממקומו[14]

אבא אני כאן.
ששואלים אותי אני אומרת שאני נסיכה.
נסיכה של מלך מלכי המלכים.

אבא, הדרך קשה מידי, אני אבודה פה.
אין כמעט אף אחד שבאמת רוצה להקשיב
אין מי שבא לנגב את הדמעות.
תחבק אותי חזק ללב ותגיד שהכל יהיה בסדר.
אבא,
השמלה שנתת לי קצת קטנה עלי.
קצת גדולה עלי. קצת בדיוק מתאימה לי.
אני אוהבת אותה, למרות שהיא כבר מוכתמת בדם ממלחמות עם עצמי.
אבא, אני כאן.
מחכה לאמת.
מחכה לאמון.
מחכה לאהבה.

#נסיכה אבודה בדרך.

 

[דרוש ידע תורני, בעיקר בתנ"ך]

 

מיעט כוחו של תמים בדורותיו

אם כן רומז בראש תבותיו

לכל אחד ירמוז בהיפוך אותיותיו.

בא לאחר יום צרה

ובטרם איילת השחר מפציעה

ובשני ירחים ראשונים

חותם שבועות שונים

יש לי בלב נחש.
רובץ לו בנחת.
כמו מלך הוא חש.
עד, שהוא קם באחת.

הוא פותח את הפה
ומאיים לבלוע את הלב.
ואני כמו מהצד צופה
כאילו ליבי לא מתכווץ מכאב.

הנחש לאיטו מתפתל
לעיתים מתחבא בין החדרים,
לעיתים הוא קם וחובל,
מכה בי ללא רחמים.

הוא כמו בוגד בי שוב,
אחרי האמון שבו נתתי.
כל ביטחוני לתוכו שאוב,
ונשארתי בלי כח להגנתי.

ואני, אינני יכולה להוציאו.
אני קשורה אליו בקשר הדוק.
אינני יכולה לנתקו,
והוא שוב נושך אותי בחיבוק.

רוצחת, זה מהדהד בי
כאין נחמה.
כאב בטן המפלח את גופי
מחדש , כאילו מודיע
על אשמתי
הבלעדית.
וכשזה נגמר, גם אני
נגמרתי.
ושזה נרצח, בתוכי ויצא
לחוץ,
זה יצא עם פנים שלי
שנרצחתי גם אני.
אני רוצחת,
נקודה.
אותו עובר או
עוברית, מי
יודע מה
רצחתי.

קבצנית

היא אמרה לי לשבת.

הבט אל תוך עיני! תביט אל העוני

"נפשך מעורערת" הרופאים נואמים

גם אפילפסיה הם אומרים לי - הנה ותקרא!

איובים חולפים על פני במטבע קרה

ואני משוגעת, רוצה פת קיבר של רחמים.

תן מעט צדקה של הקשבה, הם שפויים או שאני?

ב"ה יום שישי י"ב במנחם אב התשע"ז

אִם אֶמְחֶה אֶת צַעֲדֶיךָ
הָאֲדָמָה לֹא נִדְרְכָה
הֲאִם גַּם אָז תִּקְבַּע רַגְלֶיךָ
בְּאוֹתָהּ
הָאֲדָמָה

גַּם אִם תִּמְחֶה אֶת צַעֲדַי
מַעֲשַׂי הֲרֵי הָיוּ
לֹא אֲשַׁנֶּה לֹא אֶתְכָּחֵשׁ בָּם 
רְצוֹנוֹתַי 
לֹא הִשְׁתַּנּוּ 

וְאִם אֶמְחַק אֶת מִלּוֹתֶיךָ
יִהֲיוּ כְּלֹא הָיוּ
הֲאִם גַּם אָז תּוֹצִיא מְפִּיךָ
מִילִּים אֲשֶׁר
לֹא יִשָּׁמְעוּ

גַּם אִם תִּמְחַק אֶת מִלּוֹתַי
לֹא תַּעֲשֶׂה בְּכָךְ דָּבָר 
גַּם אִם לְבָדִי אֶחְשׁוֹב כַּךְ
יֵשׁ מַשְׁמָעוּת
לְמַעֲשַׂי

וְאִם אֶטּוֹל אָז אֶת נַפְשְׁךָ
אֶמְנַע אֶת עֶצֶם קִיּוּמְךָ 
הֲאִם תַּמְשִׁיךְ לְהַאֲמִין אָז
בִּינְשִׁימָתְךָ
הַאַחֲרוֹנָה

אַף מוֹתִי לֹא יַפְחִידֵּנִי
לֹא אִירָא וְלֹא אֶרְעַד
אֱמוּנָתִי לָעַד קַיֶּימֶת
אֱמֶת
וְאֱמוּנָה 

אתה יישן לך שינה עריבה לאחר יום עבודה ארוך ומעייף.

כל רצונך הוא רק לישון ולישון מעתה ועד אור הבוקר

ובעולמך אין מקום לשום דבר אחר-מלבד השינה.

פתאום נשמעות דפיקות קצובות על דלת חדרך ואתה מתקצף:

'מי זה שמפריע את מנוחתי בדפיקות קולניות שכאלה?!

והקול נשמע :'פתח לי בבקשה!'

ואתה ממלמל שקוע בתרדמה.מעט כועס

אני רוצה עוד לשכב לנוח

אין לי פנאי לאורחים

פעם אחרת דפוק וודאי אקבלך בכבוד מלכים 

אך הקול עונה לוחש מבקש:'הזמן הוא רק עכשיו אין אפשרות למועד מאוחר יותר

פתח לי בעודי דופק -בטרם אחמוק ואעבור'

ראה הוזהרת דפקנו דלתך קראנו צווחנו :התעורר!!!

דפקנו -אך אתה המשכת לישון.

(ימי הסליחות והרחמים.קול דודי דופק על דלתך.פתחי לי!!!

מבוסס על ארמזים משיר השירים וקצת סליחות

נכתב בהיותי בת 16)

@נפש חיה.אולי תאהבי

שהייתי בפתיחה היום של סדנת כתיבה והיה לי ממש כיף. זה היה במקום.

זהו.

 

ואת מה שאהבתי ממש אני אשלח אבל לא עכשיו....

לילה טוב

המוח והלב נבלו
גוף מהלך חסר תוכן
מנסה לאחוז במה שנותר.

הרוח מרעידה את כולו
והוא מתנדנד מצד לצד,
העיקר לא ליפול עכשיו.

אבק, עפר ואבנים
זיעה, דמעות על הפנים,
הוא מלוכלך כולו.

מחכה לגשם שישטוף הכול,
שיכסה את החור
וימלא מעט את הבור.

רוצה לשאוב אהבה, חמלה
אך הרחוב שומם
ואין בו נפש חיה.

כמו חיה סרועה הוא נותר לבדו,
מחכה שיעבור מישהו ויביט לעברו,
שיתבונן בתוך תוכו.

הקיץ עובר ובא הסתיו,
עלי השלכת מתגלגלים עם הרוח
וכך גם הוא נע בלי מנוח.

כך הוא נותר חלל בעולם
חלל בלי לב וחותם
חלל חלל.

*לא יודעת למה ואיך אבל הייתי צריכה להוציא איזה משהו מהלב, ומילים השתרברבו מעצמן..
אין חריזה או עניין מסויים, פשוט להוציא משו שישב הרבה זמן.

רגעים שכמו ציפור חולפים,

רגעים שלנצח נמשכים.

רגעים שמחים ועצובים,

טובים וכואבים.

רגע ועוד רגע,

חיים חולפים כמו חלום.

עוד רגע,

ונגמר היום.

אני מרחמת עלייך , כן . 
רחמים על המצב העגום 
על הרצון המתועב הזה , לשלוט במי שאוהבים 
לסחוט את הלב טוב טוב 
לשאוב את הרגש בכל הכוח
ולרחוץ את הידיים בסוף , כאילו לא קרה כלום. 
ללכת . להיעלם . לברוח. רק לטשטש עקבות .
בלי רחמים , הרבה אגואיזם 
אני מרחמת עלייך, כל כך .
ואני כבר לא מפחדת לומר את זה 
לא מפחדת מהתגובה בכלל  
ואולי בכלל , אני מרחמת על עצמי , שנפלתי קורבן ..
בעצם, על מי אני עובדת ? הפלתי את עצמי לשם . 

ולפעמים;

המחשבות ואני

יוצאות לריצה.

 

הן קובעות את המסלול,

ואני את הקצב.

אנחנו רצות בשדות פתוחים של חיטה.

מתמכרות לרוח

המלטפת את הפנים

בשובבות אופיינית.

מסיטות בעדינות שערות

עקשניות.

 

ויש לילות;

שהמחשבות יוצאות לריצה לבדן.

ואני,

מסיטה בעדינות

סערות

עקשניות.

תפרסמו שם דברים!!!

 

 

 

https://www.facebook.com/Songstodrawer/

 

אם תהיה תדירות גבוהה אשקול להוציא ספר

משעממם לי אני צמאה אני עייפה אני סחוטה כבר מכל השיעורי בית שנותנים לנוווווווווווו זה פשוט מעצבןןןןןןןןןן ומשעמם

אוף למה נגמר החופש?! מה עוד אפשר לרשום כאן? כל מה שבאלי?...

חדשה כאן.

מה עושים בפורום הזה

 

אוי האדישות.
היא הורגת.
כל חלקה טובה היא הורסת.
שומרת עלי מהרוע
וגם מהטוב.
ככה מנתקת אותי ממי שאני

אוי הציניות.
קליפה שמכסה את כל האמת,
את הטוהר.
כמה שהיא סותמת.
ככה מרחיקה אותי מקרבה,
מאוירה

והאגו. אוי האגו.
מייבש את כל הירוק.
מחליש את כל העוצמה.
מרים לי את האף, שלא מריח את הטוב.
הלוואי והיה לי כח להתמודד מולך

שִׁמְרִי עַל לִבְּךָמִפָּנַי,
אָנַפְּצֵהוּ לִרְסִיסִים.
הַרְחִיקִי נַפְשְׁךָ מֵרַגְלִי,
אַלָכְלֵכָהּ בְּאָבָק דְּרָכִים.

 

הַבְרִיחִי עַצְמְךָ מֵעָלַי,
יִיטַב לִי, לָךְ וְלַאֲחֵרִים.

הַלֵּב רוֹקֵד
הַלֵּב שָׂמֵחַ
הַלֵּב אוֹהֵב
הַכֹּל פּוֹרֵחַ.

 

הַלֵּב מְחַכֶּה
הַלֵּב נוֹגֵעַ
הַלֵּב מְצַפֶּה
חוֹשֵׁב שֶׁיּוֹדֵעַ.

 

הַלֵּב מִתְאַּכְזֵב
הַלֵּב דּוֹמֵעַ
הַלֵּב נֶעֱצָב
וְעַכְשָׁיו שׁוֹקֵעַ.