הכנסת הרבה עומק ומחשבה במילים מעטות. המשיכי לכתוב ושתפי אותנו
רֶגַע שֶׁל סַעַר
וְאָז לְבָנָה
נִגְלֵית בִּמְלֹא הַדָּרָה.
דַּקַתּ דּוּמִיָּה;
עֲמִידָה
מִין מִנְחָה
לְאַחֵר שְׁקִיעָה
לִפְנֵי הַשַּׁחַר
עוֹלָה.
תְּפִלָּה בְּלַחַשׁ
כִּמְעַט לֹא נִשְׁמַעְתָּ
וְאָז צְרָחָה
שְׁקֵטָה
דּוֹמֶמֶת
כּוֹאֶבֶת
וּמְלֵּאַת הוֹדָיָה.
הניקוד פה ממש משפיע על המשמעות.
בלי תכנון וכו'.
זה מה שיצא.
למה אני משתף? שיישמר לי איפשהו.
מוזמנים להגיב.
ללכת.ללכת עד אין קץ.
בלי לחשוב יותר מדי.
לחשוב זה עסק למסתבכים.
פשוט להתקדם. להתקע בקירות. בעמודים. באמתויות. בדעות.
בשאלות נוקבות.
קודם להפעיל את הרגלים. אחרת הן תתנוונה!
שתלכנה במלא כוחן.
יותר מזה! שתרוצה.
ככה אני אדע שלא נשארתי תקוע.
עד.
עד שפשוט אתקע בהליכון אוטומאטי.
זה שמרגיש שאני זז בו רגיל.
שכאילו אני מתקדם כשלמעשה, כל 3 שניות אני מניח את כף רגלי בחלק יריעת הפלסטיק עליו כבר דרכתי.
מה זה משנה. העיקר שאני לא דומם.
מרגע זה ואילך- אזוז לכל חיי.
כאן ההבדל אם היה בי קצת שכל לקפוץ או אפילו לעקוף את ההליכון. לעקוף. להגדיל את כמות הצעדים בשביל להתקדם, בקו אוירי, אותו מרחק.
אבל עכשיו- העיקר שאני הולך. אפי' רץ. רק צריך מישהו עם קצת שכל שינתק בשבילי את ההליכון משקע החשמל הדוחף את המנוע, המנוע שמזיז את מצב רגליי אחורה. שינתק כבר! מישהו?
כשרהלנשום;
זה לפזר פרחים אדומים מבפנים,
שיגעו בכל המקומות שצריכים לנשום עמוק
וילטפו אותם בלטיפה אדומה,
נעימה.
לנשום;
זה לעצור רגע,
ולהכניס קצת רוח למפרשים
שיהיה להם כח להתקדם
בים.
להרגע;
מבפנים.
להרגיש איך כל פרח אדום
מגיע בדיוק למקום,
שצריך קצת
אוויר.
וואוו זה ממש מדהים! גם השני שהעלת פה אבל את זה אהבתי במיוחד
שרשור שירים על תשובה! כולם מוזמנים להצטרף! - פרוזה וכתיבה חופשית
מחכה ליצירותייך
אולי יום אחר
המבנה מיוחד.
ושנזכה לנשום באמת
אפשר לשמור לי?
לדעתי, יכלת לותר על האות ו' במילה "ולהכניס קצת רוח "- נותן לקטע משהו זורם יותר.
תודה על הפירגון.
לא טוב לי כאן..
הולכת לחפש את עצמי במקומות אחרים
רחוק
ולא ליד אנשים
קשים
ביייי
משתדלת יותרותדעי שאני עוד רוצה באמת לקרוא את כל מה שכתבת פה
אני סתם עמוסה עכשיו
אבל אני עוד אקרא.
בהצלחה. תהיי חסרה פה!
את כותבת דברים מדהימים.
מרשה לי לשמור לעצמי כמה מהדברים שכתבת?
ושיהיה בהצלחה!
|נפגע|נחמיה17אחרונה
כמו הירח
בין שני זמנים
אני נמצא במשבר רוחני
כאב מפלח
כבין שתי שנים
דודי לי
ואני
(זה לא נפוסק בכונה, מעניין אותי לדעת איך קראתם את המילה "ואני")
סוף פתוח כאילו, לא יודעים מה אני? אני X ?
ואפשר גם, לקרוא מעגלי....
ואני כמו הירח וכו'.... (יצא קצת מזכיר את ה"כתוב בעפרון בקרון החתום" אם את לא מכירה עייני ויקיפדיה בערך הזה)
ואני מתלבט אם האפשרות שלך זה מה שאני חושב.
או אולי זו הבנה אחרת....
זה בסדר גמור, מילה סתומה זה נותנת לנפש להבין לא מחייב שיהיה אפשר לבטא במילים.
נגיד, איך את חושבת שאפשר להמשיך את זה?
(מה שאני אמרתי "חלק שני" הכונה לעוד שיר שהתוכן שלו הוא המשך, אבל נראה שההבנה שלך למשפט הזה קשורה להבנה של המילה (שאני רואה אותה קשורה להבנה של השיר בכלל...)
כמו הירח
בין שני זמנים
איזה דימוי. מדוייק. כל כך.והמשמעות הכפולה בכלל.
אני קראתי את האני בסוף בתור שאלה כזה.
אגב- אני כתבתי את התגובה ל"הכל משמים" לפני שראיתי את התגובה שלך.
תודה.
עוד שאלה- לאיזו משמעות כפולה התכונת? (אכן קיימת משמעות כפולה, כמו כמעט בכל שיר שלי....)
אני חולה על משמעויות כפולות. זה נותן עומק אחר.
ממ התכוונתי כאילו לזה שהירח הוא תמיד מפריד בין שני זמנים בוקר ולילה. כאילו שבוקר זה מבטא תקופות יותר טובות, ולילה פחות.
ותמיד יש את התקופה הזאת שבין לבין.
וגם בין הזמנים כפשוטו התקופה שעכשיו. בין סדר לסדר וכו.
הירח השבוע נמצא בין התחסרותו להתמלאותו (סוף אב תחילת אלול)
טוב, אכמ"ל וגם לא זמן. אבל-
תחשוב שהירח שלנו זה אב (ירח במובן של חודש, תשעה ירחי לידה, ירח זיו וכו')
אז כמו הירח- כאב. זו גם משמעות כפולה.
יש גם עוד משמעויות אבל אכמ"ל.
אני אוהב לפעמים לרמוז וכד' בשיריי.
[נגיד לקרוא את הכתוב בעפרון בקרון החתום, כשאני חושב על זה עכשיו, המבנה ממש מזכיר לי אותו... אבל זה לא ממש עוזר להבנה בעצם, נו נויש, לא משנה...]
ואני בת
כאילו בדקתי לפני התגובה הקודמת, אבל שכחתי....
סליחה...
הגיוני
אפשר לשמור לי?
קראתי את ה"אני" או כאילו עם סימן שאלה-תמיהה או כמו סיומת כזה: ואני-------
נחמיה, מדהים.
כמו שכבר אמרו- קצר וקולע.
הזכיר לי משום מה את "כאן בקרון החתום" של דן פגיס. משהו מהעבר הרחוק שלי, מה(חוסר) בגרות בספרות..
שם המילה האחרונה בקטע יכולה גם להיות המילה הראשונה, ואפשר לקרוא את הקטע שוב בלי להפסיק..
תעשה על זה חיפוש.
המילה "ואני" הכניסה אותי לתוך מערבולת של בלבול- ואני לו? אולי לא?
דודי לי
ואני
לא.
וואי זה יפה!
רציתי לכתוב לך נחמיה
ההוא שלפני אלול
שאולי היית מתמיה
ושואל לאויר החלול
שכל השמיניסטים אצלם זו שנה
וייחולים של שביעיסט מתמסכן
והאמת- גם שיעור ד' זו בחינה
ושיעור ג' מחכה לו גם כן
והשאלה אם לך תהיה
גם שנה של צמיחה ומימוש
אם עם בגרות בתורה תהגה
וברוגע תהיה אף חמוש
ושלש פעימות הדופק
פעמים בלבי שלי
ושנה כבר נפרשת באופק
והדופק הוא דופק פתחי לי
אז רציתי לידעך אחי
היקר האהוב החושש
עזוב כל מיאוס וסחי
כי פרי הצדק לא בושש
השנה הבאה עלינו
לטובה ולברכה
ומילוי פה הודאה לקוננו
כי הכל, הכל הוא ממך
ואזור חיל וחוסן
נחמיה הצעיר החוכה
לתשלום ליצר הרסן
ועל כן בדמעות הוא יבכה
ובכי זה תחנון
תחינה למלכנו יפדה
ונשיר במרחב רינון
על אודות המלך בשדה
ובעזרת הבורא הרחמן
תערב השנה הבאה
בתורת רועה נאמן
נכסה על כל חטאה
אז דע לך נחמיה
לקרבת אלהים תצפה
ובלב כולו הומיה
תודה ושוב בכל פה
כי שנה זו שנת התעלות
נפתחה ברוממות לא בכדי
יחסי דעה וגדלות
דודי לי ואני לדודי
ההוא התמים שלפני שלוש שעות
שתהיה חזק ברוחך
וגם, נחמיה
פנה אל בוראך אל למושעות
וישיב לך את כוחך
הושע נא, שלוש שעות, הושע נא!
מביטה בך
ילדה,
ומרחמת.
עינייך עיוורות
אינך יודעת
נשמתך מחייכת
דרכך פורחת
ליבך אוהב
שפתך צלולה
דרכך בהירה
נהורא
לא על כך ליבי מרחם
מרחמת אני
על חוסר הידיעה
על האשליה
על תמימותך,
ילדה.
ברורה דרכך
אך עוד תפתל
שמחה נפשך
אך תכאב
אוהב ליבך
אבל ישנא
קרובה את
אולם תתרחקי---
מביטה בך,
ילדה.
מרחמת,
ומקנאה.
אימלההה מתואר כל כך טוב!
האמת שיש מצב שכולנו ילדים קצת
באיזה שהוא מובן
כי כולנו הרבה פעמים חושבים שמה שקורה זה הכי גרוע והכי קשה והכי כואב.. עד לפעם הבאה
כשבשמים נמצאים
כשמהאור מסתנורים
אפשר בטעות
לקטוף כוכבים
להשחיר עננים
ולפזר אבק
על אלה
שלמטה נמצאים
אני לקחתי את זה למובן ארס פואטי כזה.
אתה רכון
על גבי ספר עב –כרס,
ודפיו פרוסים לפניך
כמפת העולמות,
מעורפלת ורבת מימדים.
וכמו מבלי משים
אצבעותיך מאליהן מרחפות
על גב מילים מרוחקות,
ולמגען הן נעות
כאבני בראשית
הקמות לחיים.
ובנבכי נשמתך
זה אותו הניצוץ שניצת
אשר מושך אותך עמוק
אל היכלותיו האפלים
של מבוך ההכרה.
ובחשכת המבוכים
אתה מוסיף ללכת,
וכשהאורות כולם כבים
אתה עודך שבוי
בעקבות אותו ניגון קסמים
הדוחק בך לדעת
את הלא נודע.
נהר ואפרסמון
ביננו.
חוצצים
הפרדס והרימונים,
הסודות.
וזוהר הרקיע
כארי ישאג
מפה פורש;
של כוכבים ושאלות.
צופה
אל הכנרת
ומנגד,
מהצד המבשר,
באה בשלום.
מקווה מים
מים שמחים
מי-רון.
רש-בי,
בתוכי
עני
מבקשת לרצות.
ובבית
יוסף עוד לשאול
לקבל את שנסתר
את תורת הסוד
אהבתי במיוחד את הסוף.
כֻּלָּם רָצִים;
מִתְיַעֲצִים.
אַיֵּה הָלְבַד הַמְּשַׁחְרֵר?
כֻּלָּם מֻקָּפִים
אַךְ יְחֵפִים
הַאֻמְנָם קִיֵּם יַחַד מְעַרְעֵר?
רק עם ההתנתקות מה'כולם' הסוחף אפשר להגיע לשקט הפנימי
נכון מאוד, וחבל שלא כולם חושבים ככה
כאילו לפעמים אנשים לא נותנים להיות לבד.
חושבים כאילו בדידות היא רעה.
וזה לא לגמרי נכון, יש מצב שזה לא טוב בדידות מוחלטת, אבל לפעמים להיות לבד זה מעולה. ולא תמיד אנחנו קשובים לעצמנו ויודעים להיות לפעמים לבד.
ולפעמים אנחנו מגזימים לכיוון השני, לא יודעים להיות ביחד כי היחד שאנחנו מכירים הוא חונק. אנחנו לא מכירים יחד משחרר. וזה בדיוק השורה האחרונה של השיר- מין חיפוש של יחד שיערער על זה, שיראה לנו שיש יחד שמשחרר..
@הכל משמים זה קצת קשור למה שדיברנו אז.. על שבת. כתבתי את זה בעקבות זה.
לב סדוקאחרונהעוד נדבר, עופי למיטה!
עד שינוסו הצללים-
אהיה תחת השוואה
לא אוכל לדעת
האם אני טובה.
עד שינוסו-
לא אוכל להכיר באמת
את עצמי,
כפי שאני כעת.
זה מתקשר לשיר תדהר. - פרוזה וכתיבה חופשית
המילה "צל" בשיר תדהר יכולה להיות גם במשמעות שפה, וזה נותן רובד נוסף ועמוק יותר לשיר.
כמהה היא
נשמתי
לרגשות חוצי גבולות
כוספת
לסערה
לחוויות מחלחלות.
עורגת
מחכה
למצב רוח משתולל
מכורה
מתמכרת
לכאב המטלטל.
פצלשש!מהמם. יואו.
שנזכה לדעת למצוא את האושר אצלנו בפנים
כי זה נשמע כזה קלישאתי
וזה כלכך לא
איזה כיף שחשבת עלי ושמת לבלב סדוק(ושמעתי את השיר שלך.
זה מדהים, רק לא מצאתי את השרשור הזה;)
מדהים מדהים,
אמרתי לכל החברות שלי שהם חייבות לשמוע!
רק אחת שמעה ואמרה שזה מדהים.
היא גם מכירה אותך אז היא אמרה שאת לא טיפוס שכותב שירים
, רציתי לצחוק לה בפנים אבל התאפקתי
ולא סיפרתי לה תאמת..;)
קיצור מדהים לגמרי, והגיע לי בדיוק בזמן שהייתי צריכה)
ב"ה שהגיע בזמן.
איזה כייפ.
ואני מנחשת מי זאת..
וממש הגיוני, כאילו בקושי המשפחה שלי יודעת שאני כותבת.
בעודי פוסעת
אל הטרקלין
נסוגתי אחור
לפתע
ידי רפו
נשמתי רצתה
לדום
לנצח
בקש ליבי
להפסיק לפעום
אולי הדרך
תקצר
אולי בטרקלין
ליבי באמת
יפעם
כמה עומק ב25 מילים
מתוך ספר הכוזרי:
"העובד, אצלנו,איננו נגזר מן העולם, שלא יהיה למשא עליו וימאס החיים שהם מטובות הבורא, וזוכר טובתו עליו בהם, כמו שנאמר: "את מספר ימיך אמלא" [שמות כ"ג כ"ו] "והארכת ימים" [דברים כ"ב ז]; אבל אוהב העולם ואריכות הימים, מפני שהוא מקנה אותו העולם הבא, וכל אשר יוסיף טובה יעלה מדרגה לעולם הבא. אך הוא מתאווה זה אלו היה מגיע למדרגת חנוך, שנאמר בו: "ויתהלך חנוך את האלוקים" [בראשית ה' כ"ד], או למדרגת אליהו זכור לטוב, ולהפנות עד שיתייחד לחברת המלאכים, ולא יהיה משתומם ביחידות ובבדידות, אבל הם צוותו. וישתומם במלא עם, מפני שנעדר ממנו ענייני העולם השפל, ונתווסף ממנו ראיה מלכות שמים, אשר לא יהיה צריך עמה למאכל ולמשתה, ולכמו אלה תהיה ראויה הבדידות השלמה, אך מתאווים המות, מפני שהגיעו אל התכלית אשר אין אחריה מדרגה שיקוו תוספתה. "
