פורום פרוזה וכתיבה חופשית (עמוד 394)

במבטי הערפל
הגבולות מטשטשים
העיניים נוזלות
לתוך ריבועים
כיוונים שלא ידעתי שישנם
מתקרבים ומאיימים לחנוק
דת לא דת בכלים ישנים
טורפים אותי עמוק.

אשמח לתגובות..

- הביטי עליה. רואה אותה?

 

- כן.

 

- רואה את פניה?

 

- שמחות ורגועות.

 

- רואה את צורת הליכתה?

 

- שלווה ומשוחררת.

 

- הביטי טוב. רואה את את עינייה? את המבט?

 

- עינייה זוהרות, מבטה שמח.

 

- התבונני שוב. היטב. מה את רואה?

 

- אותו המבט. אותה השמחה והרוגע.

 

- בכל זאת, אינך רואה משהו אחר?

 

- לא. בכלל לא.

 

- באמת? טוב. הביטי על תנועותיה. בטוח תיראי את זה.

 

- את מה? תנועותיה שלוות, עדינות ומאושרות!

 

- האמנם אינך רואה?

 

- את מה איני רואה?

 

- את העיניים, את המבט, את צורת ההליכה, את תנועותיה.

 

- על מה את שחה?

 

                         ...

 

גשם.
גשם יורד.
מטפטף.
על החלון
יורד.
אני
נושם עמוק.
נרגע קמעה.
מביט
בטיפות הגשם.
היורדות
על החלון.
גשם.
גשם יורד.
מטפטף.
על החלום
יורד.
החלום נמוג
ואני מביט בו.
המום.
נעלם כעשן.
נושם עמוק.
נרגע.
גשם.
גשם יורד.

סוף.
הכל שחור.
אני צוללת
לתוך
חור שחור.
אינסופי.
נמשך ונמשך.
אני נופלת.
כתמים שחורים
שנהפכים לעולם
שכולו שחור.
נפילה אדירה.
ואין סופית.
קמה אחרי.
זמו מה.
-----__
אני מפחדת.
אני זועקת.
תנו לי עזרה!

בטעות.

עתים, כשעטים עלי כל החשבונות, הפיתולים, והסייגים, הקושיות, התירוצים,

הלכות הברית-

תנאי החוזה-

חוקי הפורמט-

אני שותק לרגע בכל הכח מרים עיניים   מעל כל מהומה וללחוש,

רק שתדעי שיש לך ארמון של אהבה, בלי גבולות, שתדעי לך,

ארמון של אהבה, בלי גבולות.

בלי גבולות

עמוק בתוכי.

כשהפה שותק.
הלב זועק.
והעיניים מתמלאות דמעות.

כשהפה שותק
הנשמה סוערת.
והשקט שוב זולג אח החלון.

כשהפה שותק.
הדממה נרעשת.
והציפור כבר לא מצייצת.

כשהפה שותק.
אני בוכה.
צעקה זעקה.
והיא דממה.

כשהפה שותק.
אני מתמוטט.
אך הוא עדיין שותק.
הוא שותק.

בעולם הוא כמו גלגל מזל.
לפעמים למעלה.
לפעמים למטה.
לפעמים בכלל בסיבוב.
אבל תמיד.
לא משנה מה.
אתה על הגלגל.
נקודה.
רב האנשים טוענים
שחייהם מרים רעים.
ואני בהם מביטה.
שותקת וחרישה.
העולם הוא כמו גלגל מזל.
מזל שיקראל מעל המזל.
כי אחרת,
לא הייתי שורדת
וזה בטוח.

עת רקיע מאפיל

בכי טף נשמע

ישר לב אבדו כליל

במסתרים דמעה

שברי ניסיון צער ואון

בדור אחרון

מעליון

 

אודה על צער מכאוב

על שבט אבא טוב

רגעי קרבה גדולים

נתנו ברחמים

 

ואב רחום ממעל

מביט על כל שעל

משלים ומתקן

מלטף מחונן

בין לחרכים

סומך נופלים מקים

שומר על בנים

אהובים

 

יפציע יום ויובן

כל קושי וחורבן

הנפש בכל מאודה

טוב ומטיב תודה

שמש ברה בואי הרטיבי פני

באור זהוב שלך,

בואי השקיטי פחדי

בתכול קסם עיניים בך

גלי לי נפופית זיוך

בכלי צח וחלק לך

שמרי על נפשי

מכל צר ואורב מך

הגני עלי בחומת אוהבות

שברי עול מעליי פתיל רך

נקי עולם שח,

מכאב ונהי וסדק לח

פעם הייתה לי מחשבה,
מה עושים עם החיים?
אין לימודים, עדיין לא עובדים,
אז מה בעצם עושים?
מסתכלת על אנשים, על מקצועות שונים.
ומתחבטת עם עצמי בשאלה,
מה איתי? תזדרזי!
לא כולם אותו דבר, כך שמעתי,
וחשבתי,
אדם צריך לפעול הכי טוב בשבילו,
במשך חייו הוא מנסה לחפש את ייעודו.
ואז חזרתי לשמועה ששמעתי:
לא כולם אותו דבר ,
ולא היססתי ,להפך ידעתי,
שלכל אחד אופי שונה, ודרך שונה,
והמהירות לא קובעת .
אלא, האופן שבו אתה מבצע, המסע עם עצמך.
כי החשוב מכל הוא,
ללכת בדרכך.

@עננה.@נשמות טהורות @איוושה @לב טהור @נפש חיה.@שירה(-8  @נקדימון @גאולה! @רק שמחה!@אורה אורה @פצלשש! @גלויה @שריקה @בת מלך!!!! @מבקש אמונה @~מישי~ @dawn

 

לחשי הדממה

 

משכים בטרם שחר

באישון לילה ואפלה

ברקיע שט הסהר

כחצי גורן עגולה

 

והמוני צבאות כוכבים

מנצנצים ממרחקים

וחולפים להם עבים

בשמי מרומי שחקים

 

העולם שקוע בתרדמה

ורוח קרירה נושבת

שומע אני לחש הדממה

את שלעצמה חושבת

 

ומגלָה לאזניי צפונותיה

סודות ורזי עולם

מאזין לקול מחשבותיה

שמכל חי נעלם

 

ויחד ממתיקים סוד

על מעמקי נשמתי

על הבסיס והיסוד

של הקיום האמיתי

 

על עמקי ההכרה

והרצונות החבויים

על הניגון והשירה

שבחדרים הנפשיים

 

על בריות לאין תכלית

ורבבות צבאות עליונים

ועל כולם השליט

השוכן במרומים

 

המנהיג בחסדו

את היקום כולו

ולכל פרט לבדו

מספק צרכיו לו

 

כל כוכב בשמיים

וכל רמש אדמה

מרחבי אפיקי מים

וכל רוח ונשמה

 

כל יציר הוא שליח

לתפקידו המיוחד

ועל כולם משגיח

אחד לאחד

 

ומכוון את דרכו

להגשמת ייעודו

להשלמת חוקו

עלי ימי חלדו

 

כל פרטי הבריאה

זה בזה אחוזים

לחטיבה מלאה

אורות גנוזים

 

המונהגת בבטחה

אל תיקונה השלם

אל הנחלה והמנוחה

עליה העולם חולם

 

ואף נשמתי נרשמת

עם זו החטיבה

שאל על מתקדמת

בעוז רוח התשובה

 

ושיבת אנכי לעצמותי

היא תשובת ההוויה

ושערים נפתחים לקראתי

אבוא בם אודה יה

    -    -    -

בין הרוחות הנושבות

השורקות בקול רחש

את אלו המחשבות

סודדה לי בלחש

 

הנה השחר מפציע

שמיכה של אור מציע

אור היום מבקיע

ואפלת הליל משקיע

 

השמש שילחה קרניה

נשמעים קולות ראשונים

והדממה פרשה את כנפיה

ושבה למשכני עליונים

 

   *      *      *

 

@עננה.@נשמות טהורות @איוושה @לב טהור @נפש חיה.@שירה(-8  @נקדימון @גאולה! @רק שמחה!@אורה אורה @פצלשש! @גלויה @שריקה @בת מלך!!!! @מבקש אמונה

 

וחותם יד כל אדם בו

 

על דלת בשמיים:

'זהירות, כאן בונים'!

בואו חרש ופִתחוה

ותגלו רזי עליונים

 

מלאכים יושבים

וספרים למולם

והינם כותבים

את תוכניות העולם

 

על כל איש ואישה

על כל לשון ואומה

על העומדים בראשה

ועל שבר ומלחמה

 

ולבושי הלבנים

לפניהם נתונים

מסמכים שונים

של מעשים ודינים

 

הנה מלאך אחד

כותב על אדם

ספר שלם מיוחד

של דמעות ודם

 

המלאך מתאנח

ולעצמו גונח

ובליבו חשב:

אילו רק היה שב

 

יכולתי למחוק

את רוע הגזירה

אך זהו החוק

למרק עושי רע

 

לפתע קול בא

לאזני המלאך:

פלוני הרהר בתשובה

הידד, האח!

 

נשמע רחש מחיקה

על גיליון הספר

לזאת הוא חיכה

להפר הרע לאפר

 

אך שוב עגמו פניו

ובצערו השמיע קול:

עוד דרך ארוכה לפניו

 עד שיהפך הכול

 

ומלאך אחר יושב

אף הוא נאנח, וחושב:

הן אשתקד זיווגה נדד

אף השנה תישאר בדד?

 

והנה נשמעים קולות

ולאזניו מגיעים,

של תחנונים ותפילות

של משבר וגעגועים

 

נוטל הוא ולוקח

כל אלו הקריאות

ומהן הוא רוקח

מרקחת פלאות

 

טובל בה המכחול

וכותב שורה נוספת

תשמח בתולה במחול

תגיע לחופה הנכספת

 

וכך המוני רבבות מלאכים

מהם עצבים ומהם שמחים

תשובה תפילה וצדקה בוחנים

ואת תוכנית השנה בונים

    -    -    -

והרחק הרחק

בקרב בני תמותה

בשטף החיים השוחק

באפלת רוח ועלטה

 

חיים את חייהם

ברגילותם עלי אדמות

ולא ידעו את שנגזר עליהם

במרומי העולמות

 

ואינם שמים ליבם

לתוקף משמעות העת

החומר העכור כִּיבָּם

כסוס במרוצתו שועט

 

ורק יחידים, בודדים

חיים בקצב שלֵו

ליבם לבוראם מייחדים

ומבקשים מעומק הלב

 

את דרכיהם בוחנים

ואת הדרוש מתקנים

יוצקים משמעות לחייהם

ומתחברים לעומק נשמותיהם

 

אך לעיתים מהם נעלם

גודל השפעתם בעולם

אינם יודעים את כוחה

של כל התחזקות בשמחה

 

ואת עוצמת הפעולה

של כל צעקה ותפילה

את כובד המשקל

של הרהור תשובה קל

 

ואתם קוראים יקרים

הנה נחשפתם לסוד הדברים

נצרוהו בלבבכם

ויאיר את דרככם

 

   *    *    *

 

כתיבה וחתימה טובה לכולם!!

 

 

כבר עברתי כאן פעם

למה לא מצליחה עכשיו

ריבונו של עולם

המעבר נהיה יותר צר

או שמא הדרך התארכה

למה אני מחשבה זכה

נקייה טהורה

הבאה מרצון אדיר

רצון להתקרב,להתחבר

להרגיש אותך,

לא מצליחה להגיע.

 

אלול..

 

שמעתי איזה שיר ממש טוב, ואני מזדהה עם חלקים נרחבים ממנו. מה שגם שיניתי טיפה בהתאם למצב המתאים לי כרגע. לא הכל ממה שכתוב פה נכון לגביי כרגע אבל חלקים כן.

השיר במקור באנגלית, ואני כותב את זה בעברית, אז אל צפו לחרוזים:

בקושי גודלתי על ידי משפחתי הלקויה, הנה אני עומד כאדם עם תפקיד לקוי, חם מזג בעל פתיל קציר ועצבני. שדים מושכים בנשמתי עד שהיא נקרעת לגזרים. מוציא סוד בפני אמא, השרפה ההיא אני התחלתי אותה עזוב את ההיגיון של הכבאי הוא טעה זה הייתי אני. מה חיובי לגבי אבא שזרע זרעים, ואחר כך הסתלק? ואמא שלא מראה לבנה מספיק אהבה. זאת הסיבה שהכרחתי את השמיניסטית הטיפשה לעשות הפלה. אני נשוי למשחק, המאהבת שלי היא התהילה. הבחורה שלי ארזה את הבגדים, היא יודעת שלא אשתנה. לצאת מדעתך בעולם מרושע כמו שלנו. סיימתי לכתוב שירים שמבשרים על רצח, סכינים ויריות. ככל שעמוקות יותר הצלקות כך חמורה יותר ההיסטוריה.

אמש ליל

זרח הירח

מול חלוני

 

מוקף הילה

עטור עננה

כמו בשבילי

 

רק שנינו ערים

באישון לילה

ממתיקים סוד

על שמי מעלה

יש לי ציפור קטנה בלב.                                                      חיה נוספת שוכנת שם,              

ציפור שיר יפת כנפיים.                                                       במעמקי ליבי.

נוצותיה- זוהרות בשלל צבעי הקשת.                                    אורבת במסתרים.

עיניה- זוג ענברי חן, מבהיקות בזהובן העז.                          מתהלכת בשלווה מועשה,

מקורה- אדמוני כיין.                                                           רובצת בתעלות החשוכות. 

                                                                                      תכליתה- אינה תום וטוהר.

מרהיבה ביופייה היא ציפור השיר,                                            

וקולה, הוי קולה!                                                               יש לה סבלנות, לחיה, ואורך רוך. 

כנבל וכינור קול הפעמונים,                                                 היא משחיזה ציפורניים ושיניים,

מתנגן ומרטיט נימי הלב.                                                    מתאמנת בנהמות גרוניות.  

שוטף החדרים, מחלחל בעליות.                                          מתכוננת,  

מגיע הוא מעולמות עליונים.                                               ומחכה.

 

                                                                                      כל רצונותיה ומאווייה,

יומם ולילה מזמזמת ציפור השיר,                                        מחשבותיה וחלומותיה,

מרכיבה מנגינות ולחנים.                                                    מובילים כולם לדבר אחד.

                                                                                      למצוא את ציפור השיר ולהפסיק את שירתה.     

לעיתים נוגים,                                                                   זוהי תמצית הווייתה. 

מתגעגעים ומייחלים לטוב ולטוהר.                                      זהו יעודה הגדול מכל.

כוספים לאינסוף.

                                                                                      כך מסרו לה אבותיה עוד בימי קדם.

ולעיתים שמחים ועליזים,                                                   זוהי מלחמה, הם הסבירו.   

משובבי נפש ממש.                                                            מלחמה עקובה מדם.

אז גם מרפרפת הציפור בכנפיה,                                          כבר דורות שנמשכת המלחמה,

כרוצה לפרוץ במחול,                                                         בליבו של כל בן אנוש על פני האדמה.

והלב מתרונן,                                                                    

וכמעט ופוקע ממקומו.                                                       היא התחילה בימי בראשית,

                                                                                      ותסתיים בקץ הימים.                                           לרגעים, כשמתמלא הלב מן הניגון,                                      תפקידה, הורו אבותיה,

ויהא זה הנוגה או השמח,                                                   להמשיך ולשאת את הלפיד.

ואינו יכול להכילו עוד,                                                        והיא- לא מתכוונת להכזיב.

פורץ הניגון את קירות הלב,

ובוקע על פני,

מספר לסובבים את סודה של ציפור השיר.

נפש ועולם

 

 

עיניי מביטות

אל האופק הנפרש

אל השמש השוקעת

בערבו של יום

 

אל השמיים שטובלים

בזוהר בין ערביים

אל סומק העננים

הצבועים אדום

 

אוזניי קשובות

לקול שירת הציפורים

למשק כנפיהן

הנוסקות אל על

 

רוח בין ערביים

מנשבת על פניי

עוטפת כל גופי

בחיבוק של רוך

 

פניי נשטפות

בזוהר ארגמן

כנשיקה מאת השמש

באור של תום

 

ונפשי מתפעמת

מהדר החיזיון

מיפי שירת הטבע

קסם הבריאה

 

הניצבים בפניה

כחידה סתומה

הטומנת בחובה

את סוד החיים[1]

 

והסוד טמון

חבוי מכל חבוי

ועמוק עמוק

מי ימצאנו

 

הן מראה עיני בשר

לא חזות הכל הוא

כי אם השתקפות

של רז עליון

 

ונפשי נסערת

הומה ונרגשת

ואת כנפיה

לפרוש מבקשת

 

לשאת כנפי שחר

לשכון באחרית ים[2]

להשתחרר מהכבלים

כציפור בשמיים

 

לנסוק ולהמריא

אל הלא נודע

אל רז הבריאה

נשמת החיזיון

 

אל הרוח המחייה

כל יופי וחיים

אל הנמשל הכמוס

שבסוד הרעיון[3]

 

את כנפיה פורשת

ונוסקת אל על

ולפניה נגלים

עמקי תעלומות

 

כוכבי הרקיע

ותכול השמיים

רוכסי הררי עד

וכל נהרות מים

 

כל צמח ופרח

כל חי ורמש

אהבה ושירה

וצחוק של ילד

 

כולם זה בזה אחוזים

לחטיבה אחדותית

שאינה אלא השתקפות

להוויה האלוקית[4]

 

כל חי ונפש

כל שיח וגן

כל דיבור ומחשבה

הם יחד אורגן

 

שמחה ואהבה

עדינות וטוהר

עוז וגבורה

יופי ותואר

 

כולם משל הם

למציאותם האמיתית

שהיא בשורשם

בישות האלוקית[5]

 

ואם חשקת, נפשי

לדבוק ביפי הבריאה

לכי לך אל המקור

אל האחדות השלימה[6]

 

הן הקסם שסביבך

הנראה לעיניים

הוא רק הדרך

אל יושב שמיים[7]

 

שהאציל וברא

ויצר ועשה

ומחייה בכל רגע

את כל הנמצא[8]

 

מָלַך לבדו

בטרם כל

והוא יחיד ומיוחד

הכולל את כל[9]

 

וצמצם אור אין סוף

וברא עולם[10]

ועלייך אותו לחשוף

כי הוא בו נעלם[11]

 

ואַת בִּתו

חלק מהוויתו

מכיסא כבודו חוצבת

ועימו בדד ישבת

 

חסי בסתר כנפיו

ותמצאי מנוחה

שֶׁבָּהּ לבדה

האושר והשמחה

 

לכי מחיל אל חיל

כל ימייך בזה העולם

ותתקרבי עוד ועוד

אל היחיד הנעלם

 

ובתום שליחותך

תשובי למקומך

תֵאספי אל אביך בנשיקה

תתעטרי בזהרך כמלכה

---           

ועיניי נשואות לשחקים

ומביטות בשמש השוקעת

ובשמיים הסמוקים

מאודם שושני עדן[12]

 

ונפשי שטה במרחקים

מעל לשנים וימים

בכמיהה לאלוקים

המחייה כל עולמים

 

סובב את הכל

ומלא את כל

ובהיות הכל

אתה בכל[13]

 

ותשאני רוח

ואשמע אחרי

קול רעש גדול

ברוך כבוד ה'

ממקומו[14]

 

 

@פצלשש! @לב טהור @שירה(-8 @עננה. @שריקה @נפש חיה.@איוושה

 

סוד הדומיה

 

יושב לבדי

בשקט, בדממה

מתכנס בסודי

בעמקי נשמה

 

פוגם הוא הדיבור

בטהרת הרעיון

החיבור לציבור

בבהירות החיזיון

 

ומתוך הדממה

שמעתי קול

המיית הנשמה

החבויה מכל

 

ההומה כיונה

וככינור צליליה

ובקול שירה עדינה

שחן נסוך עליה

 

שירת כיסופים

להוויתה הקדומה

לחייה היפים

בכנפי שוכן רומה

 

במה אנחמנה

והיא בת מלך מלכים

מחמד העולם לא ימלאנה

שהוא כמים מלוחים

 

כל ימי היותה

בבית חומר שוכנת

לא תגיע למנוחתה

השלימה והמיוחלת

 

אך לכאן שולחה לתפקיד

ובגופי אותה הפקיד

ועליי לסעדה ולתומכה

שתמצא ולוּ מקצת המנוחה

 

ולאותו מעט

שכאן ניתן להשיג

תגיע  מתוך

שתיקה משיח ושיג

 

הדומיה המופלאה

שבקרבה מכילה

את שלא ניתן

לבטא במילה

 

עולמות של מחשבה

ועומקים של רגש

דבקות וקירבה

והלב מלא גודש

 

זוהי המנוחה

בזה העולם

עד שלימות השמחה

בעתיד הנעלם

 

"המתפלל צריך שיכוון את ליבו. ואם אינו יכול לכוון ליבו בכולן, יכוון ליבו באחת מהן. ואיזו היא? אבות, לפי שהיא סידור שבחו של מקום" (ע"פ גמרא ברכות לד:, שולחן ערוך ומשנה ברורה סימן קא, עיין שם).

 

השיר חורז ומפרש בעקביות את כל מילות ומושגי ברכת אבות, ע"פ הסדר. עוזר בתפילה.

 

@נפש חיה. @שריקה @לב טהור @מבקש אמונה - תוסיפו מי שמתאים

 

שירת אבות

 

מקור כל הברכות

היה הווה ויהיה

אדון כל הכוחות

לָעַד לך נהיה

 

עבדוך אבות אומתנו

אברהם יצחק וישראל

בעקבותם ניישר דרכנו

נייחד חיינו לָאל

 

גדולתך כוללת כל

ההוויה כולך אורךָָָ

בגבורתך שולט בכל

לשנות טבע עולמך

 

נורא על כל בריות

יראת רוממות אין סוף

נעלה מכל רעיון

לבלתי במחשבה לחשוף

 

גומל שכר לנאמניך

בחסד הארת פניך

הטבה ללא גבולות

מבלי שנתחייבת גמולות

 

בראת ויצרת

כל היש

ומקיימנה עתה

מחדש בכל עת

 

זוכר חסדי אבות

שהרבו טובות

כלפיך, כביכול

ולכל חי לאכול

 

ובכח זה הזיכרון

מעורר זכויותיהם

ומביא מושיע וגואל

לבני בניהם

 

למען יגדל שמו

וייוודע בעולמו

באהבתו לעמו

שבה ייגלה למו

 

מולך על כל

בכוחו יתן קול

יעזור לנתון בצרה

מתוכה להחלץ במהרה

 

מושיע את המאויים

מִשבר הקרב לבוא

ומגן על האדם

טרם המצוקה תבוא

 

מעיין ברכת העולם

אדון הכל וקיים תמיד

מגן אבינו אברהם

אותנו לפניך תעמיד

 

       *      *     *