פורום פרוזה וכתיבה חופשית (עמוד 397)

עלה נושר;

נאבק ברוח

נאנח.

 

עלים נושרים;

מכסים את האדמה

בשכבות

ועוד שכבות

של מאבקים.

 

ורק הדי צעקתם,

נישאים ברוח.

מפזרים

את סיפורם

במרחב

הפתוח.

להתעטף בין ידייך

להסתכל בתוך עינייך

להרגיש 

אתה איתי

כמו שאף אחד עוד לא היה

בתוכי אתה

אוהב

 

בקצב שלי

והמנגינה שלך

איתי

תמיד

 

להירגע

לנשום עמוק

ולחייך

 

 

לילה:
לאורו של הירח אלפי פנסים     
נקודות אור של אנשים
שדות בניהם צועדים דור התקוה
אני יושבת ובליבי מנגינה
עייפות מתגברת עוצמת את העיניים
הדגל מונף מולי
ועל פני מתפשט חיוך של אהבה
סיימנו את המסע בין אלפי כוכבים
דמעות שוטפות את העיניים
צעקות של שמחה בוקעות מין הגרון
הלב פועם בין ההמון.

אשמח לדעת מה חשבתם..

הם המים.
ואני.
אני גם הכלי.
ונותנים אותם עלי.
חיים.
אל כלי.
אך הם מרים.
מרירים.
ונובעות.
לרוב הן נובעות.
צפות על ראשי.
חיות. אך מטביעות.
ולעולם סובבות מנגינות.
מעיין זכרונות.

לבד

הרחוב שקט

הפרפרים הלכו לישון מזמן

רק אתה

 

מתבוננת מרחוק

אולי אתה שומע

את רחשי ליבי

רק אני

 

מכונית שעוברת

מעוררת בי זיכרון

מהעבר הרחוק

רק שנינו

 

אורות מסנוורים

מחזירים אותי למציאות

זה אותו הבית

אותה האהבה

בימים של ראות טובה אפשר לראות בעיניים שלה כוכבים.

אני יודעת.

 

אין דבר יותר ממכר מלהביט בעומק הנשקף מעיניה,

לנסות להאחז בשובל של האור המרצד שם בשובבות נעורים שכזאת.

הרהרתי, לא שמה ליבי לרמזור שהספיק להתחלף שוב לאדום.

 

ניסיתי לכבוש אנחה, נזכרת בעננים האפורים שהשתקפו היום מעיניה.

איך זה שבחוץ המזג המזג אוויר כל כך טהור ויפה וקייצי, ובפנים? כל אחד והמזג שלו. מן עונות

פרטיות של כל אדם ואדם.

 

אישה מבוגרת עברה מולי, נשענת בכבדות על מקל שידע ימים טובים יותר, מסיחה לשניה את מחשבותי.

 

הרמתי מבט אל השמים מחפשת איזה כוכב להאחז בו. לשאוב אלי קצת מהאור שלו.

והלוואי הייתי יכולה להחזיר לעיניים שלה איזה כמה כוכבים שיאירו קצת את האפלה שנפלה שם פתאום.

כִּדְבָרַיִךְ
סָלַחְתִּי,
נַפְשִׁי תְּרַחֵם.
כִּדְבָרַיִךְ
נִסִּיתִי,
גּוּפִי מִתְפּוֹרֵר.

 

כִּדְבָרַיִךְ
אֹהַב,
לִבִּי יִתְרוֹנָן.

 

שוב אני מתלבטת לגבי הניקוד;) לא יותר יפה בלי?

 

 

@הכל משמים פעם ראשונה שאני כותבת שיר ומתכוונת גם למישהי אמיתית וממשית ולא רק לנשמה, לב וכו.

אז קבלי את הכבוד, שיר עליך

שוב מתלבטת אולי יפה יותר בלי ניקוד..

 

יְדֵי מֶשִׁי
לֵב מִצֶּמֶר
פְּלָדָה.
יָדַיִם עֲנֻגּוֹת
לֵב זָהָב
שָׁחֹר.

 

יָדַיִם גְּרוּמוֹת
לֵב חָד
קֶרֶן.

אם הייתי באה אלי

מלטפת ראשי

ליבי

נשמתי

הייתי משחררת כאבי?

הייתי משיבה שמחתי?

 

אם הייתי באה אליך

מלטפת ראשך

ליבך

נשמתך

בטוח היית

משחררת כאבך

זורקת צערך

נותנת אהבתך

שוכחת

פורחת---

 

@שם מקורי1

פשוט אין לי כח להתחיל להגיב בכל השירשורים שפתחת...

 

זה מדהים. כתיבה יפה מאוד! מאוד התחברתי להכל. כיף לקרוא! כתיבה זורמת ונוגעת!

עכשיו כבר חורף

העלה הירוק נפל

עכשיו זאת רק אני

והאדמה הלחה מהגשם של אתמול

חיוך אחרון

דמעה זולגת

היו שלום

לֵב נִשְׁבַּר
עַיִן בּוֹכָה
בְּמִסְתָּרִים
קְלִפַּת הַנֶּפֶשׁ
שָׁקֵד פּוֹרֵחַ
וְקוֹלִי-
פַּעֲמוֹנִים.
נֶפֶשׁ עֲמֻקָּה
אֵמוּן סָדוּק
שָׁבוּר
לִרְסִיסִים
אַהֲבָה נִסְתֶּרֶת
נֶחְבֶּאֶת
אֶל הַכֵּלִים.

 

יְדֵי אָמָּן
יְתַקְּנוּ כְּלֵי
חֶמְדָּה.
יְרַפְּאוּ, יִסְלְחוּ
יְחַבְּרוּ שִׁבְרֵי
אַהֲבָה.

 

 

כרגיל פתוחה להערות

 

מתלבטת אם לא עדיף בלי ניקוד.. ככה?

 

לב נשבר

עין בוכה

במסתרים

קליפת הנפש

שקד פורח

וקולי-

פעמונים.

נפש עמוקה

אמון סדוק

שבור

לרסיסים

אהבה נסתרת

נחבאת

אל הכלים.

 

ידי אומן

יתקנו כלי

חמדה.

ירפאו, יסלחו

יחברו שברי

אהבה.

רגליים צועדות

בפסיעות קטנות

לאט הן מתקרבות

מדלגות בין הטיפות

 

דמעות

כמו הגשם הראשון

הן מופיעות

כשהולכים לישון.

אולי יש אולי אין

משמעות

מה זה אומר בכלל

חיים ומוות

ולמה אהבה זה כל כך כואב

מי אני

ומה זה העולם

ולמה יש דברים שאי אפשר לבטא

מה זה צחוק

ומה זה עצב

בסך הכל כולנו קופים קצת יותר חכמים

אז למה הכל

ולמה כלום

אני רק יודעת שיש לי חור גדול שלא מפסיק לדמם עמוק בתוך הלב שלי

קצת להבין

רק קצת

איך העולם עובד

אני במים עמוקים

לבד

תנו לי יד

או עצה

לפחות

מה אני אמורה עכשיו לעשות

לנשום

להירגע

זה לא עובד

אתם אולי חכמים גדולים

אבל נראה אתכם שורדים בלי אמונה

לא הצלחתי לעלות

ניסיתי

מבטיחה

שאלתי וחיפשתי

ונכנסתי לדמות

של צדיקה טובה

אין שום רגש

אף אחד לא מקשיב

זה מגוחך

הם לא מבינים שאין באמת אמת

זה רק לפי האמונה

לא שכל

לא רגש

לא ברור

מחשבות עוברות מהר מדי בתוך הראש

אם רק היה לי כפתור לכבות

אין מצב

אני יכולה להמשיך בלי סוף זה לא ייגמר לעולם

 

נשארתי שוב לבד.

החיים לבד

אין לו אף אחד

הוא רוצה להיות

הוא חולם לחיות

בנשימות אחרונות

הוא כותב אותיות

מצרפן למילים

ומלחין מנגינות

על מי שהיה וכבר לא

על הימים שלה ושלו

על אהבה שלא תתממש

על עיניים שפעם בערה בהן אש

על חלומות

על ימים אחרים

על מי שלקח החיים

החיים לבד

אין לו אף אחד

אולי מישהו אחר יהיה במקומו.

אם יום אחד נגיע לסוף

אני אהיה האחרונה,

אפרד בשקט מהנוף,

כשעל שפתי שזורה מנגינה.

 

כולם יזרחו משמחה,

הם יספרו את הדקות,

רק אני אתרחק לי ממך,

ובעיניי תהיינה דמעות.

 

וכשכולם יעברו את השער,

ואני אשאר שם לעד,

אשלח לדרכו את הנער,

הוא יבחר לעשות את הצעד,

הוא יהיה הראשון.

עם הלב 

הרוח מתחילה

לנגן לי מנגינות

 

ההרים נושאים אותי

על זרועותיהם הארוכות

 

מסביבי אין סוף של אמונה

 

הכל כל כך גדול

ואני כזו קטנה

 

הדממה רועשת

ואני איתה

 

הנשמה תמיד חיכתה

 

לצעוק

 

לאבא!!!

 

 

אין לי מה להפסיד 

ידיים מאחורי הגב

רק ליפול

להיות כאן יותר

 

אין לי מה להשאיר

ידיים כותבות מכתב

מחשבות באוויר צועקות

הכאב מדבר לבד

 

אין לי מה להגיד

ידיים עוצרות אחרות

לפעמים אני יודעת

ראיתם הכל

 

אין לי מה להסתיר.

זה הרגע להגשים חלום

זה הרגע

 

זה הזמן שלי לבחור

להמשיך או לעצור

 

ובשביל מה אנחנו כאן אם לא בשביל הרגע?

 

והחיים הם מנהרה שבסופה מגיע אור

בוא איתי קדימה!