רובץ לו בנחת.
כמו מלך הוא חש.
עד, שהוא קם באחת.
הוא פותח את הפה
ומאיים לבלוע את הלב.
ואני כמו מהצד צופה
כאילו ליבי לא מתכווץ מכאב.
הנחש לאיטו מתפתל
לעיתים מתחבא בין החדרים,
לעיתים הוא קם וחובל,
מכה בי ללא רחמים.
הוא כמו בוגד בי שוב,
אחרי האמון שבו נתתי.
כל ביטחוני לתוכו שאוב,
ונשארתי בלי כח להגנתי.
ואני, אינני יכולה להוציאו.
אני קשורה אליו בקשר הדוק.
אינני יכולה לנתקו,
והוא שוב נושך אותי בחיבוק.
