החורף האפור כבר נוקש לי על העורף,
והעלים על העץ שוב חוזרים לקמול.
שוב פעם אזעקות ופחד בתוקף,
והפגנות ברחובות חוזרות בקול.
אותו העם עדיין מסוכסך בתוך עצמו,
מבולבל בלי ראש, בנתיים...
מחפש תשובה,
כמה עוד?
בייניש!!!ימח שם עראפת
למספר ניקים חביבים היו אי אלו השגות עליי, שמא אני נער גבעות קיצוני ופאנט חס ושלום, טפו טפו חמסה, אני לא נגד ערבים (אין דו קיום עם סרטן) שמאל שמאל שמאל (אין דו קיום איתם!) ראבין פרס שרון (ימח שמם וזיכרם!)
למען הסר ספק שאני בכלל בייניש משוגע ומטורלל הפקתי שיר זה. שמא שמאל שמאל. (ימין ימין ימין. "כל פניות שאתה פונה לא יהו אלא דרך ימין")
אני בייניש. בן ישיבה.
חולצה מכופתרת, ארוכה,
ציצית צמר וכיפה רחבה,
וארשת רצינית על פניי נסוכה.
כי אני בייניש שלומד גמרא,
עונה לפלאפון בארמית
מצטט פסוקים מהתורה,
נגד מחייה השפה העברית
יודע רק מילה אחת ביידיש,
משתמש בה כל היום
שטייגען הפכה מזמן לאינגליש,
ואת זה אני מבין פתאום
כי אני בייניש שלומד גמרא...
סנדלים ודגמ"ח זה הסטייל,
רואים שאתה בייניש דג.
ואם צמח הזקן, חרדלניק מורעל,
גמרא בבית-השחי, ומבט מזוגג.
כי אני בייניש שלומד גמרא...
נוקיה מקשים זה החיים,
מספרים של כל הרבנים.
קוקה קולה זה לעשירים,
אפילו שיש לי כמה אלפים.
כי אני בייניש שלומד גמרא...
משקפיים תמיד על האף,
המוח מחשב סברא חדשה.
פילפול ארוך אכתוב בדף,
למה הכינרת יבשה.
כי אני בייניש שלומד גמרא...
ואם תשאל אותי פוליטיקה,
יש לי סברא או שתיים בנושא.
ואם תשמע את כל הפרקטיקה,
אולי לבחור בי עוד תרצה.
כי אני בייניש שלומד גמרא...
וכך יוצא בעצם בפשטות,
שאני היהודי הכי מגניב.
כי לי חשוב רק האיכות,
ולא אכפת לי איך תגיב.
כי אני בייניש שלומד גמרא...
אהבתי את הוואסחאברהם אאחרונה
היי, לילה טוב.אני הנני כאינני
רק רציתי להזכיר לך שהשיר שלך ישנה את העולם. וגם אם לא את כולו - הוא יכול להשפיע עלי או על ההוא שם מימין, אז בבקשה...
(כל אדם עולם קטן. להפסיק לרמות את עצמנו. פרוזה).
מהמם
שושומושו.
מעודדאברהם אאחרונה
יש שמן טהור.געגוע~
קצת מחשבות על יוונים,ומה שהם ביקשו -
משהו שכתבתי לעצמי ובסוף החלטתי להניח גם כאן.
***
תמיד חנוכה זה גשם.
חירות עומדת צמוד לחלון, מתאמצת לשמוע אותו בתוך כל הרעש בבית. זה לא מצליח.
היא נשבעת לעצמה בפעם המיליון שגם אם תהיה לה אי פעם משפחה,לעולם לא יתקיימו בה ערבי לביבות.
גם זה לא עוזר.
רק מאוחר בלילה אחרוני הדודים עוזבים את הבית בחיבוקים ונשיקות.
וזה,כן קצת עוזר.
היא בורחת למרפסת.
הדלת נטרקת אחריה ונפתחת מיד שוב.
היא מסתובבת אל הדלת באנחה עצבנית—
סבא.
היא בולעת את האנחה ומסתובבת חזרה,שותקת.
״איך את יחפה בגשם..?!״ סבא מכווץ גבות. ״אם סבתא הייתה כאן עכשיו היא הייתה שולחת אותך מיד למיטה עם גרביים עבות מצמר ושוקו רותח..!״
״אבל סבתא לא כאן.״ היא אומרת בשקט ציני. ״ואתה,רק סבא.״
נתן מחייך חיוך עצוב ואחר כך מוציא זוג רגליים קמוטות מנעלי הבית,מניח אותן על הריצפה.
היא קפואה. ורטובה.
אבל מה אכפת לו. סבתא לא כאן.
והוא,רק סבא.
״שימח אותי שבאת.״ הוא מנסה לתפוס את המבט של חירות.
היא לא נותנת לו. ״כן,גם אמא אמרה לי את זה.״ היא זורקת. ממשיכה להסתכל על העננים.
״כן. שמעתי אותה אומרת לך שהיא שמחה״ הוא אומר בקול מדוד. ״אבל אני מתכוון לזה.״
חירות לא מתאפקת ומרימה זוג עיניים מופתעות ישר לתוך הניצוץ המבודח בעיניים של נתן.
״איך אתה יודע שהיא לא התכוונה?״ היא שואלת בחצי חיוך.
הניצוץ המבודח מעמיק. ״איך את יודעת..?״
חירות צוחקת צחוק נבוך,משפילה מבט.
״מרגישים.״ היא אומרת בסוף. בשקט,עם העיניים בריצפה.
״נכון,מרגישים.״ הוא נאנח מהזיכרונות. ״כשיש מישהו בעולם שאתה חשוב לו באמת,אתה מרגיש.״
״לפעמים אין בכלל.״ חירות אומרת מהר, לפני שהיא תבין שזה חסר טקט וחצוף. ״לפעמים אין אפילו מישהו כזה שנפטר. פשוט אין ולא היה.״ ולא יהיה. היא מוסיפה בלב, מפחדת להכעיס את סבא בייאוש הזה.
נתן שותק.
השקט הזה מכעיס את חירות. ״אין לך מה לומר.״ היא מתריסה. ״אתה לא יודע בכלל מה פירוש להרגיש מיותר. לדעת שכל מה שיקרה איתך לא רלוונטי לכלום ולאף אחד.״
נתן עושה לא עם הראש. פעם ועוד פעם.
״אני שותק כי אני מנסה להבין איך כתוב במפורש שבסוף גברה מלכות בית חשמונאי, על היוונים, וניצחום ובמציאות, החושך הזה של גלות יוון עדיין ממשיך לעוור אותנו.״
נתן נאנח. ״את יודעת מה היוונים מבקשים מהיהודים לכתוב על קרן השור,נכון?״
חירות מהנהנת. ״שאין לכם חלק באלוקי ישראל.״
״בדיוק.״ נתן מסתכל על הירח הפיצפון שמציץ מתוך העננים. ״היוונים לא אומרים אין אלוקים.
הם אומרים אוקיי,יש. אבל אין לך חלק בו.
אתה לא חלק מהסיפור. אתה לא מעניין. אתה לא משפיע.״ הירח נעלם שוב בתוך העננים ונתן מוריד את העיניים חזרה לחירות. ״את יודעת למה דווקא על קרן השור..? למה לא בשלטים,על חלונות או גגות..?״ הוא ממתין לתשובה לרגע אחד,כשהיא לא באה הוא ממשיך. ״כי בקרן השור הם היו מאכילים את הילדים,את התינוקות.
כמו בקבוק.
והיוונים רוצים שילדים יגדלו עם התודעה הזאת.
אין לך חלק,אתה לא קשור.
גם אם יש איזה אלוקים ענק. אתה כזה פיצפון ואין לך חלק ממנו.
ומשהו מיוון הזאת,הכופרת,המחשיכה,המקטינה
נספג כל כך עמוק ושרד עד אלינו.
גם היום מאכילים ילדים דרך קרן שור כזאת,נוגחת. שאומרת להם אין לך חלק.
אתה לא חלק משום דבר גדול.
אתה לא חשוב. אתה לא מעניין. אתה לא אהוב.״
״אף אחד לא אמר לי את זה אף פעם.״ חירות קוטעת אותו. והיא יודעת שהיא אומרת אמת,ובכל זאת,זה מרגיש כל כך שקר.
נתן מהנהן הינהון עצוב כזה,מזהה את השקר.
״זה לא צריך להיות מכות,קללות. צעקות.
מספיק אפילו חיבוק שהוא לא פנימי,שהוא לא אמיתי מספיק מישהו שאומר לך אתה חשוב לי וזה לא מרגיש.
יוון לא רצו להשמיד להרוג ולאבד,
יוון רצו לטמא.״ הוא יורד טון,כאילו הוא עומד לספר סוד. ״שמן טהור ושמן טמא, נראים אותו דבר,נשמעים אותו דבר ומריחים אותו דבר. אבל אחד מהם חתום בחותמו של הכהן הגדול והשני הפקר.״
טעם חמוץ עומד לחירות בגרון. טעם ההפקר הזה שהיא טעמה מדי הרבה פעמים.
הלב שלה המכווץ במילא,מתכווץ עוד מתחת לגלות יוון החשוכה הזאת שנכפתה עליו.
״אבל בסוף מצאו,חירותי.״ נתן מרגיש את הלב המתכווץ הזה ומתעקש להרחיב אותו בתקווה ״בסוף מצאו כד קטן חתום בחותמו של הכהן הגדול.״
״את יודעת מה זה חתום חירותי?״ הוא פונה אליה בשאלה. ״במשמעות הפשוטה,מה זה אומר כשבן אדם חותם על משהו?״
״שהוא מתחייב.״ חירות מציעה. ״שהוא עומד מאחורי זה.״
״זהו,בדיוק. כשאתה רואה מילים כתובות ובסופן חתימה אתה יודע שמישהו עומד מאחורי זה.
כשאין את החתימה הזאת אז זה ריק.
אז אין אף אחד מאחורי זה.
היום כבר אנשים מאוד מתקדמים,
הם יודעים שילדים צריכים אהבה וחום ובלה בלה בלה
והם יכולים להכריז אני אוהב אותך,
אבל אף אחד לא עומד שם מאחורה,זה ריק.
הם יכולים גם לחבק. ממש לעטוף אותך
אבל זה הכל מבחוץ. זה טמא.
זה היה עניינה של תרבות יוון,האדרת היופי, החיצוניות. כשבפנים הכל ריק.״ הוא מפסיק לרגע וממשיך מיד,לפני שהלב של חירות יתכווץ עוד. ״אבל בסוף מצאו,בין כל הכדים הריקים האלה,מצאו כד אחד חתום.״
הוא נועץ מבט חד בתוך העיניים של חירות,מוודא שהמסר עבר ואז לא אומר עוד כלום. רק מכניס זוג רגליים רטובות לתוך נעלי בית,רטובות גם הן.
ונכנס הביתה.
***
בלילה נתן משתעל המון והוא חושב על זה שאין כבר מי שישמור עליו שלא יצא יחף בגשם אבל לפחות גם אין מי שיתעורר מהשיעולים שלו.
ואיך בכל רע יש גם קצת טוב.
ובסוף בסוף הוא מבין שאם מישהי כן הייתה מתעוררת מהשיעולים שלו היא בוודאי הייתה מכינה לו כוס תה. ומכיוון שהיא ישנה רחוק מאוד ממנו ולא מתעוררת נראה שהכי טוב שהוא יקום בעצמו להכין לו כוס תה.
חירות יושבת בכניסה למטבח,בוהה במפה המפוספסת.
הוא מכין בשתיקה שתי כוסות תה,בהתחלה מתוך הרגל ואחר כך הוא מחליט להגיש אחת לחירות.
הוא מניח את הכוס על המפה ופונה לצאת אבל הקול של חירות עוצר אותו.
״אתה יודע מה חשבתי..?״ היא שואלת את זה בהיסוס.לא בטוחה עדיין אם מה שהיא חושבת,חשוב. ״היוונים שלחו קבוצה של חיילים לטמא את המקדש,הם בטח לא שלחו איזה יחידה כושלת. לשם,לקודש עצמו.ללב המלחמה שלהם - הם שלחו את ההכי טובים.״ היא עוצרת לרגע,בוחנת את העיניים של סבא. אם הן באמת קשובות לה. ״איך הם מפספסים, איך ההכי טובים מפספסים את הכד ההוא,אה..?״
נתן משתעל. אולי מהגשם אולי מהשאלה.
אבל חירות לא מחכה לתשובה. ״אולי ליוונים בכלל לא באמת היה אכפת שישאר איזה שמן טהור,אולי כל מה שהם רצו זה רק שנחשוב שאין.
שנעבור כד אחרי כד ונראה אותם טמאים עד שנתייאש מלחפש אחרי אחד טהור. נתייאש מלהאמין שהוא ישנו.״
נתן משתעל שוב. אולי מהגשם ואולי מהתשובה.
״את. מדהימה.״ הוא אומר לאט. עומד מאחורי כל הברה והברה.
״באמת?״ השאלה הזאת נשאלת מעצמה מתוך השפתיים של חירות. מורגלת כל כך במילים ריקות,בשמנים טמאים.
״באמת.״ נתן אומר. מערבב את התה שעל השולחן ביד אחת וביד השניה מחזיק את הסנטר של חירות,מכוון אותה בעדינות להישיר אליו מבט.
ורגע טהור של אמת עובר ביניהם,
כזה שהיוונים לא הצליחו לטמא.
(ואולי הם בכלל לא ניסו,
רק רצו שנפסיק לחפש אחריו,
נחדול מלהאמין בקיומו.)
משהו שכתבתי לעצמי ובסוף החלטתי להניח גם כאן.
***
תמיד חנוכה זה גשם.
חירות עומדת צמוד לחלון, מתאמצת לשמוע אותו בתוך כל הרעש בבית. זה לא מצליח.
היא נשבעת לעצמה בפעם המיליון שגם אם תהיה לה אי פעם משפחה,לעולם לא יתקיימו בה ערבי לביבות.
גם זה לא עוזר.
רק מאוחר בלילה אחרוני הדודים עוזבים את הבית בחיבוקים ונשיקות.
וזה,כן קצת עוזר.
היא בורחת למרפסת.
הדלת נטרקת אחריה ונפתחת מיד שוב.
היא מסתובבת אל הדלת באנחה עצבנית—
סבא.
היא בולעת את האנחה ומסתובבת חזרה,שותקת.
״איך את יחפה בגשם..?!״ סבא מכווץ גבות. ״אם סבתא הייתה כאן עכשיו היא הייתה שולחת אותך מיד למיטה עם גרביים עבות מצמר ושוקו רותח..!״
״אבל סבתא לא כאן.״ היא אומרת בשקט ציני. ״ואתה,רק סבא.״
נתן מחייך חיוך עצוב ואחר כך מוציא זוג רגליים קמוטות מנעלי הבית,מניח אותן על הריצפה.
היא קפואה. ורטובה.
אבל מה אכפת לו. סבתא לא כאן.
והוא,רק סבא.
״שימח אותי שבאת.״ הוא מנסה לתפוס את המבט של חירות.
היא לא נותנת לו. ״כן,גם אמא אמרה לי את זה.״ היא זורקת. ממשיכה להסתכל על העננים.
״כן. שמעתי אותה אומרת לך שהיא שמחה״ הוא אומר בקול מדוד. ״אבל אני מתכוון לזה.״
חירות לא מתאפקת ומרימה זוג עיניים מופתעות ישר לתוך הניצוץ המבודח בעיניים של נתן.
״איך אתה יודע שהיא לא התכוונה?״ היא שואלת בחצי חיוך.
הניצוץ המבודח מעמיק. ״איך את יודעת..?״
חירות צוחקת צחוק נבוך,משפילה מבט.
״מרגישים.״ היא אומרת בסוף. בשקט,עם העיניים בריצפה.
״נכון,מרגישים.״ הוא נאנח מהזיכרונות. ״כשיש מישהו בעולם שאתה חשוב לו באמת,אתה מרגיש.״
״לפעמים אין בכלל.״ חירות אומרת מהר, לפני שהיא תבין שזה חסר טקט וחצוף. ״לפעמים אין אפילו מישהו כזה שנפטר. פשוט אין ולא היה.״ ולא יהיה. היא מוסיפה בלב, מפחדת להכעיס את סבא בייאוש הזה.
נתן שותק.
השקט הזה מכעיס את חירות. ״אין לך מה לומר.״ היא מתריסה. ״אתה לא יודע בכלל מה פירוש להרגיש מיותר. לדעת שכל מה שיקרה איתך לא רלוונטי לכלום ולאף אחד.״
נתן עושה לא עם הראש. פעם ועוד פעם.
״אני שותק כי אני מנסה להבין איך כתוב במפורש שבסוף גברה מלכות בית חשמונאי, על היוונים, וניצחום ובמציאות, החושך הזה של גלות יוון עדיין ממשיך לעוור אותנו.״
נתן נאנח. ״את יודעת מה היוונים מבקשים מהיהודים לכתוב על קרן השור,נכון?״
חירות מהנהנת. ״שאין לכם חלק באלוקי ישראל.״
״בדיוק.״ נתן מסתכל על הירח הפיצפון שמציץ מתוך העננים. ״היוונים לא אומרים אין אלוקים.
הם אומרים אוקיי,יש. אבל אין לך חלק בו.
אתה לא חלק מהסיפור. אתה לא מעניין. אתה לא משפיע.״ הירח נעלם שוב בתוך העננים ונתן מוריד את העיניים חזרה לחירות. ״את יודעת למה דווקא על קרן השור..? למה לא בשלטים,על חלונות או גגות..?״ הוא ממתין לתשובה לרגע אחד,כשהיא לא באה הוא ממשיך. ״כי בקרן השור הם היו מאכילים את הילדים,את התינוקות.
כמו בקבוק.
והיוונים רוצים שילדים יגדלו עם התודעה הזאת.
אין לך חלק,אתה לא קשור.
גם אם יש איזה אלוקים ענק. אתה כזה פיצפון ואין לך חלק ממנו.
ומשהו מיוון הזאת,הכופרת,המחשיכה,המקטינה
נספג כל כך עמוק ושרד עד אלינו.
גם היום מאכילים ילדים דרך קרן שור כזאת,נוגחת. שאומרת להם אין לך חלק.
אתה לא חלק משום דבר גדול.
אתה לא חשוב. אתה לא מעניין. אתה לא אהוב.״
״אף אחד לא אמר לי את זה אף פעם.״ חירות קוטעת אותו. והיא יודעת שהיא אומרת אמת,ובכל זאת,זה מרגיש כל כך שקר.
נתן מהנהן הינהון עצוב כזה,מזהה את השקר.
״זה לא צריך להיות מכות,קללות. צעקות.
מספיק אפילו חיבוק שהוא לא פנימי,שהוא לא אמיתי מספיק מישהו שאומר לך אתה חשוב לי וזה לא מרגיש.
יוון לא רצו להשמיד להרוג ולאבד,
יוון רצו לטמא.״ הוא יורד טון,כאילו הוא עומד לספר סוד. ״שמן טהור ושמן טמא, נראים אותו דבר,נשמעים אותו דבר ומריחים אותו דבר. אבל אחד מהם חתום בחותמו של הכהן הגדול והשני הפקר.״
טעם חמוץ עומד לחירות בגרון. טעם ההפקר הזה שהיא טעמה מדי הרבה פעמים.
הלב שלה המכווץ במילא,מתכווץ עוד מתחת לגלות יוון החשוכה הזאת שנכפתה עליו.
״אבל בסוף מצאו,חירותי.״ נתן מרגיש את הלב המתכווץ הזה ומתעקש להרחיב אותו בתקווה ״בסוף מצאו כד קטן חתום בחותמו של הכהן הגדול.״
״את יודעת מה זה חתום חירותי?״ הוא פונה אליה בשאלה. ״במשמעות הפשוטה,מה זה אומר כשבן אדם חותם על משהו?״
״שהוא מתחייב.״ חירות מציעה. ״שהוא עומד מאחורי זה.״
״זהו,בדיוק. כשאתה רואה מילים כתובות ובסופן חתימה אתה יודע שמישהו עומד מאחורי זה.
כשאין את החתימה הזאת אז זה ריק.
אז אין אף אחד מאחורי זה.
היום כבר אנשים מאוד מתקדמים,
הם יודעים שילדים צריכים אהבה וחום ובלה בלה בלה
והם יכולים להכריז אני אוהב אותך,
אבל אף אחד לא עומד שם מאחורה,זה ריק.
הם יכולים גם לחבק. ממש לעטוף אותך
אבל זה הכל מבחוץ. זה טמא.
זה היה עניינה של תרבות יוון,האדרת היופי, החיצוניות. כשבפנים הכל ריק.״ הוא מפסיק לרגע וממשיך מיד,לפני שהלב של חירות יתכווץ עוד. ״אבל בסוף מצאו,בין כל הכדים הריקים האלה,מצאו כד אחד חתום.״
הוא נועץ מבט חד בתוך העיניים של חירות,מוודא שהמסר עבר ואז לא אומר עוד כלום. רק מכניס זוג רגליים רטובות לתוך נעלי בית,רטובות גם הן.
ונכנס הביתה.
***
בלילה נתן משתעל המון והוא חושב על זה שאין כבר מי שישמור עליו שלא יצא יחף בגשם אבל לפחות גם אין מי שיתעורר מהשיעולים שלו.
ואיך בכל רע יש גם קצת טוב.
ובסוף בסוף הוא מבין שאם מישהי כן הייתה מתעוררת מהשיעולים שלו היא בוודאי הייתה מכינה לו כוס תה. ומכיוון שהיא ישנה רחוק מאוד ממנו ולא מתעוררת נראה שהכי טוב שהוא יקום בעצמו להכין לו כוס תה.
חירות יושבת בכניסה למטבח,בוהה במפה המפוספסת.
הוא מכין בשתיקה שתי כוסות תה,בהתחלה מתוך הרגל ואחר כך הוא מחליט להגיש אחת לחירות.
הוא מניח את הכוס על המפה ופונה לצאת אבל הקול של חירות עוצר אותו.
״אתה יודע מה חשבתי..?״ היא שואלת את זה בהיסוס.לא בטוחה עדיין אם מה שהיא חושבת,חשוב. ״היוונים שלחו קבוצה של חיילים לטמא את המקדש,הם בטח לא שלחו איזה יחידה כושלת. לשם,לקודש עצמו.ללב המלחמה שלהם - הם שלחו את ההכי טובים.״ היא עוצרת לרגע,בוחנת את העיניים של סבא. אם הן באמת קשובות לה. ״איך הם מפספסים, איך ההכי טובים מפספסים את הכד ההוא,אה..?״
נתן משתעל. אולי מהגשם אולי מהשאלה.
אבל חירות לא מחכה לתשובה. ״אולי ליוונים בכלל לא באמת היה אכפת שישאר איזה שמן טהור,אולי כל מה שהם רצו זה רק שנחשוב שאין.
שנעבור כד אחרי כד ונראה אותם טמאים עד שנתייאש מלחפש אחרי אחד טהור. נתייאש מלהאמין שהוא ישנו.״
נתן משתעל שוב. אולי מהגשם ואולי מהתשובה.
״את. מדהימה.״ הוא אומר לאט. עומד מאחורי כל הברה והברה.
״באמת?״ השאלה הזאת נשאלת מעצמה מתוך השפתיים של חירות. מורגלת כל כך במילים ריקות,בשמנים טמאים.
״באמת.״ נתן אומר. מערבב את התה שעל השולחן ביד אחת וביד השניה מחזיק את הסנטר של חירות,מכוון אותה בעדינות להישיר אליו מבט.
ורגע טהור של אמת עובר ביניהם,
כזה שהיוונים לא הצליחו לטמא.
(ואולי הם בכלל לא ניסו,
רק רצו שנפסיק לחפש אחריו,
נחדול מלהאמין בקיומו.)
...רחל יהודייה בדם
כמה עומק. זה מדהים.
תודה לך.געגוע~
יפהפהרץ-הולך
תודה!געגוע~
ניצוץ.
את מדהימה.
באמת.
תודה.געגוע~
❤️
חזק ביותרסבכי החשתי
אני מובך מעצמי, המיס לי את הלב מה אני אגיד לך
..געגוע~
טוב לשמוע שהמילים האלה
משפיעות ככה, תודה!
משפיעות ככה, תודה!
זה מטורף, ובכלליחושבת בלב
הכתיבה שלך
תודה על זה, אפשר להעתיק לי?
תודה לך.געגוע~
לעצמך,בשמחה.
🤍
🤍
תודה(:חושבת בלב
וואו, תודה לךכיפת ברזל-סרוגה
תמשיכי לכתוב, ותוציאי ספר
..געגוע~
בעז״ה,הלוואי.
..שלכת~
המסת לי את הלב.
הכתיבה שּלך מרפאת ומופלאה.
🖤🖤
הכתיבה שּלך מרפאת ומופלאה.
🖤🖤
..געגוע~
תודה, טוב לשמוע שזה נוגע בלבבות.
❤️
❤️
כתיבה מהסוג הזהekselion
גורמת לי להבין שהפורום הקטן הזה
הוא כנראה המקום הכי טהור ומושלם בכל מרחבי האינטרנט
הוא כנראה המקום הכי טהור ומושלם בכל מרחבי האינטרנט
וואו,זה מדהים לשמוע את זה.געגוע~
תודה רבה!
גם אני מצטרף להנ"ל.אני הנני כאינני
אני מגיב כאן אחרי ש-אני הנני כאינני
קראתי את "ילדה טובה ירושלים" ו"אנא זמין למהוי". את כל אחד מהם, כולל האחד שכאן, סיימתי באנחה שהיה בה עונג, קנאה, ושמחה.
מלבד הכשרון היוצא דופן בכתיבה, יש כאן עומק גדול והתבוננות בבחינת "דברי תורה מאירים ושמחים", על אף הנוגות (והתפיסות הקדומות והחשוכות של דמויות העגולות). חדשנות וראיה יוצאת דופן בדברי חז"ל. מה מפה שלך ומה מפה ראית בספרים, זו שאלה שמסקרנת אותי. ואני לא רוצה עליה תשובה. לא בינתיים.
תמשיכי לנצל את המתת האלוקית הזו, להאיר את העולם, את הסובבים. כשזה יצא לאור - זה יהיה אור יקרות. ואני מצפה לזה. אני רוצה לקנות את זה לבית שלי, לילדים שלי כשיגדלו, לנכדים שלי.
ו"אי לא מפסיק להודות על כל הטוב שיש, על כל הטוב שיש" (אודי דווידי שם, שם).
תודה שקראתגעגוע~
ותודה על המילים הטובות, משמח ממש.
אם אתה לא רוצה תשובה אז אני לא אתן אותה,
רק להגיד באופן כללי, שבדרך כלל זה כמו ערבוב כזה בין דברים שכתובים בספרים למקום שהם פוגשים אותי ובגלל שאני לא לוקחת אותם כמו שהם אני לא כותבת מקורות כדי לא להטעות.
אבל אם כן רוצים תשובה, מה בדיוק כתוב איפשהו בספר ומה כתוב בלב - אז אפשר בשמחה לשאול פשוט.
הלוואי שמתישהו זה יקרה. וחוץ מלהתפלל על זה, גם מילים כאלה עוזרות לזה לקרות. אז תודה.
אם אתה לא רוצה תשובה אז אני לא אתן אותה,
רק להגיד באופן כללי, שבדרך כלל זה כמו ערבוב כזה בין דברים שכתובים בספרים למקום שהם פוגשים אותי ובגלל שאני לא לוקחת אותם כמו שהם אני לא כותבת מקורות כדי לא להטעות.
אבל אם כן רוצים תשובה, מה בדיוק כתוב איפשהו בספר ומה כתוב בלב - אז אפשר בשמחה לשאול פשוט.
הלוואי שמתישהו זה יקרה. וחוץ מלהתפלל על זה, גם מילים כאלה עוזרות לזה לקרות. אז תודה.
זה לא כזה מסובךאני הנני כאינני
ובפשטות רק העלויות זה בעיה. אבל אין ספק שזה יאיר הרבה בתים בעם ישראל.
תלוי למי.געגוע~
אבל אמן שזה יהיה רק זה, בעזרת השם כשיגיע הזמן הנכון.
מקפיץ.אני הנני כאינניאחרונה
ותובע עוד..
כי תבואו אל הארץימח שם עראפת
כי תבואו אל הארץ,
ונחלתם את הגוי אשר בה
וקיצצתם כל שקץ,
ובניתם בית עבודה
בית עבודת ה'
בית עבודת ה'
ושם יעבדון כהנים,
ולווים ינגנו מזמורים
תשובה מעורפלת.ימח שם עראפת
שלחתי שאלה, לרב אחד,
ובאמת הוא היה אדם נחמד,
קיבלתי תשובה כמעט מיד,
שלוש שורות בלבד.
שלחתי שאלה לרב אחר,
כתב "זוהי מחלוקת" לא יותר.
כן אבל נפסק, המשכתי לברר,
אך כשהוא לא ענה, נאלצתי לוותר.
ושוב שאלה, בנושאי הלכה,
ושוב הם עונים ואני במבוכה.
מה דעתכם? לא מגלים לך,
אז ספרו לי לפחות מה הוכרע...
רבנים מתחמקים, כפוליטיקאי
מבטיחים ואומרים: נענה אולי.
ולפסוק לעצמי נהיה לגנאי.
כי הרב הוא יודע, זאת בודאי.
בילאדיימח שם עראפת
בילאדי בילאדי נשמע ההמנון,
בבית הספר חוזרים על פזמון,
בילאדי, ארצי, נפדך בגאון,
כך שרים הם ילדי ההמון.
בילאדי, בילאדי.
בילאדי לכי חובי ופואדי.
ארצי, ארצי.
ארצי לך אהבתי וליבי.
שרים הם על דם וטבח,
רוקדים במעגלי זבח,
על בקלאווה מתפארים ברצח,
מחנכים ילדים הנשק הוא כוח.
בילאדי, בילאדי.
בילאדי לכי חובי ופואדי.
ארצי, ארצי.
ארצי לך אהבתי וליבי.
אני רואה, אני שומע,
כל יום בכביש אני יודע,
מי אוחז שם ברובה הצעצוע,
מי הוא זה שלומד כיצד לפגוע.
בילאדי, בילאדי.
בילאדי לכי חובי ופואדי.
ארצי, ארצי.
ארצי לך אהבתי וליבי.
יריות בכפר בסוף שנה,
קלאצ' קיבלו במתנה,
כל אחד נותן צרור בתמונה,
בתמונה כמובן - מפת המדינה.
בילאדי, בילאדי.
בילאדי לכי חובי ופואדי.
ארצי, ארצי.
ארצי לך אהבתי וליבי.
אהבתיבלומה נאכטאחרונה
משהו בשיר מזכיר לי מבנה של שירי ארץ ישראל ישנים... אהבתי מאוד!
רק הערה קטנה- בחלק מהבתים קצת נפגעו המשקלים אולי בגלל עודף מילים, ממליצה לשים לב לזה...
חוץ מזה אהבתי את החריזה שהיא לפי בתים...
מלחמות התמידבלומה נאכט
עוֹד יוֹם שֶׁנִּגְלַל
וְעוֹד יוֹם שֶׁאוֹבֵד
בָּאֶחָד אֶתְפַּלָּל
בַּשֵּׁנִי אֶתְפַּחֵד
וְהֵיאַךְ אֲתָרֵץ אֶת עִלַּת קִיּוּמִי
אִם יֶשְׁנָהּ,
הַאֶמְצָא מַשְׁמָעוּת לְחָיַי וְאֵינָהּ
רמה גבוהה מאדהשלקט
עבר עריכה על ידי השלקט בתאריך כ"ד בחשון תשפ"ד 21:38
מרשים
ומדויק
מרגיש שיכול להיות לזה המשך..
תודה!בלומה נאכט
מנקודת מבט מסוימת כל השירים שלי הם רצף...
flow with the riverאברהם א
הַיּוֹם לֹא עוֹבֵר
הַיּוֹם לֹא חוֹלֵף
הַזְּמַן הוּא רַק אַשְׁלָיָה שֶׁל כְּאֵב
וּכְמוֹ שֶׁאֱלוֹקֵינוּ לֹא מְחַפֵּשׂ סִבָּה לְקִיּוּמוֹ
כָּךְ גַּם אָנוּ חַיִּים פָּשׁוּט בִּשְׁבִיל לִחְיוֹת
הַמַּשְׁמָעוּת נְתוּנָה בְּיָדֵינוּ
וְהַשִּׂמְחָה רַק נַחְבֵּאתָ בְּתוֹךְ לִבְּנוּ
זה יפה ממשבלומה נאכט
אבל מה הכוונה ב- "חיים פשוט בשביל לחיות"?
אני לא חושבת שהחיים הם סיבה מספיק טובה בשביל לחיות...
אם אין "למה" למענו נחיה, מה תועלת יש לנו בייסורים שממלאים את רוב ימינו?
תכלית החיים היא החייםרץ-הולך
שנחיה חיים שמעידים על קיומו של בורא, שניחד את שם ה' בעולם. להופיע את מלכות שמיים בתוך עסקי היום יום.
שנראה שדווקא מתוך הכשלונות והיאוש והבלגן והפחד והכאב וכל הצרות, דווקא משם מגיעה תהילה לא-ל.
משיב הרוח ומוריד הגשם,
כשהרוחניות קצת חוזרת ונותנת מקום, מגיע מה שהופך לגשם. הגשמיות לכאורה למטה אבל דווקא המאבק לחיות חיים רוחניים, עצם המאבק, מראה את הקיום של משהו נשגב יותר. מחיה מתים ברחמים רבים, הגשם המת הזה שמקבל חיות, זה גבורות הגשמים, זה ההופעה הכי גדולה של המשמעות האמיתית של העולם.
כתבתי כאן קצת בשטף בלי להתעכב יותר מידי, מקווה שלא פספסתי...
וואו זה יפהבלומה נאכט
זו צורת הסתכלות שלא נחשפתי אליה או שלא נתתי עליה את הדעת באמת..
אז אני מסכמת- לשיטתך תכלית החיים היא לגדל את שמו של ה' בעולם. אני צריכה להרהר במשמעות של התפיסה הזאת...
זאת לא התפיסה 'שלי', זאת תפיסה יהודיתרץ-הולך
אברהם אבינו קורא בשם ה' א-ל עולם.
לפחות 3 פעמים ביום בעלינו לשבח אנחנו מכריזים שזאת המטרה שלנו.
אבל זאת אכן צורת הסתכלותבלומה נאכטאחרונה
כי התשובה המקובלת לשאלה מדוע ה' ברא את העולם- "כדי להיטיב עם ברואיו" (הרמח"ל),
אז אפשר לומר שתכלית החיים היא להיות 'מוטבים' ע"י ה' יתברך, וכדי לזכות לכך עלינו לשמור את מצוותיו ולקדש את שמו בעולם וכו'.
כך זה נראה לי לפחות... מקווה שאני לא טועה
אממ..אברהם א
זוהי בהחלט שאלה קשה.
"וְהֵיאַךְ אֲתָרֵץ אֶת עִלַּת קִיּוּמִי
אִם יֶשְׁנָהּ,
הַאֶמְצָא מַשְׁמָעוּת לְחָיַי וְאֵינָהּ".
באופן אישי אני לא יודע אם אמצא תשובה לשאלה הזאת.
בכל מקרה אני משתדל לקדש את חיי בעצם קיומם.
אלוקים לא צריך סיבה בשביל להיות קיים.
הוא מעבר לצורך הזה.
והוא מעבר להגדרה של קיום.
גם אנחנו חלק אלוקה ממעל -
וגם אנחנו מעבר לצורך של לחפש אחר משמעות לקיומנו.
אנחנו המשמעות בעצמה.
* לקינוח, פארודוקס משמעות קטן:
אם נוכל לסיים את המשימה אותה באנו לעשות - לכאו' כאן נגמרה לנו הסיבה לקיומנו.
ואם המשימה אותה באנו לסיים היא אינסופית - אז מה התועלת בכל מה שאנחנו עושים?
תודה על זה,בלומה נאכט
"אלוקים לא צריך סיבה בשביל להיות קיים" המשפט הזה מנוסח בצורה מעוררת תהייה- "לא צריך" מה זה צורך? ה' ברא את המושג הזה בכלל-"צורך", ולכן קצת קשה לי להתחבר לניסוח אבל אני חושבת שאני מבינה למה הכוונה. בכל מקרה אהבתי את ההשלכה מהקב"ה אלינו כי אנחנו 'חלק אלוק'.
והפרדוקס נחמד בהחלט...
קונים מיהודיםימח שם עראפת
אני לא קונה מרוצחים.
גם אם זה יקר אתמודד
מעדיף לפרנס את האחים,
ולא לתת משכורת לשודד.
אל תקנו מערבים
אל תקנו מערבים
הם יחצו את הקווים..!
אנ'לא קונה מערבים,
לא שוכר לי פועלים,
אצלי לא אכניס מרגלים,
לא פוטנציאל של מחבלים.
והם הרי מסוכנים,
אז אל תתן להם להיות קרובים,
שלא יהיו קרובים
שלא יהיו קרובים
מהיום קונים, רק אצל יהודים
גם מוסך ובנייה ומלצר
קדימה אותם אנחנו מחליפים
כי חזון הדו קיום נשבר
החזון הזה נגמר
החזון הזה נגמר
החזון הזה פשוט נשבר..!
מעכשיו כולם קונים,
אבל רק אצל יהודים
בסוף כולנו חברים,
כי זוהי אהבת אחים.
זו אחדות רבת שנים,
באוייב כבר לא תלויים,
ידעו כולם גם חקלאים,
יהודים רק לבדם מנצחים!
אתה מביךקפיץ
ביום שתסכים באמת לשלם את המחיר של "לקנות רק מיהודים" זאת תהיה דעה לגיטימית
עד אז - כדאי שתתבגר קצת. ודחוף.
הוא צודקכי קרוב.
זה חובה מיהודים, ואסור מגויים ובפרט מערבים, זה שהרבה נכשלים לא אומר שאין לו לומר הדין הפשוט.
במקום לתת צדקה או להשקיע כסף בהידורים חשוב יותר על דין זה לשמור (עיין בשות מים הגדול, סימן נא או נד אני חושב, שהוכיח זאת).
שכוייחימח שם עראפתאחרונה
אני לא מכיר אותך, ונראה שזה הדדיימח שם עראפת
אני 'משלם' את המחיר הזה מאז שנולדתי, חמוד, אני גר ביישוב בו הכניסה לערבים לא רק שאסורה, היא מסוכנת.
יש כאלה שמקפידים לא לקנות מגרמנים, אני לא קונה מערבים וזעקתי על נושא זה רבות.
צר לי, אבל לא אני זה שצריך להתבגר.
הפועלים הפלשתינים בעוטף הם אלה שסיפקו את המידע לכוחות החמאס, את המפות, הצילומים, ה-כ-ל!!!
אבל נראה שאתה חושב עדיין שלא להעסיק אותם זה לא לגיטימי.
צר לי. תתבגר, דחוף.
תמימות/טיפשות. לזכר הרב מאיר כהנא הי"ד.ימח שם עראפת
תמימות. היא דבר יפה טהור ורך.
לפעמים, הלב נהיה מדוכדך.
התום והרוך נשטפים בגל מלוכלך.
ולפעמים לא הייתה זו תמימות כל כך.
לפעמים, טיפשות מחליפה תמימות
השכל הישר נעלם יחד עם הבהירות
דברים רעים קורים בפתאומיות
וחודרת הבנה מבין חומות הטיפשות.
המחשבה כי הכל יכל להיות נפלא,
מקורה נעוץ בטיפשות משלה,
שלום ויונה, בחכמת אבטלה,
רק תגרום לבסוף למנוסת בהלה.
כי אין דו קיום, אין דו קיום עם סרטן,
זו לא תמימות לחשוב כך כל הזמן,
זוהי טיפשות, מחשבת טעות וחורבן,
סוס טרויאני, בקרביו אוייב מסוכן.
נערךהשלקט
..אני הנני כאינני
זו ממש כמו התגרות
כמו לבדוק אם הוא שכח
אז גם אם זו שטות
הוא רק יכריז - זה לא נסלח!
..רץ-הולך
זה לא נסלח.
אבל לאן הוא הלך?
שמא פגע בו מלאך?
היחלוק איתנו חזיונו, הַהֲלַךְ?
..השלקט
אין צורך להפריז
וסיסמאות להכריז
לשום מקום הוא לא הלך
ולא חשב שהוא שכח
הוא רק ערך
בכלל זו היא
וזה מותר וזה מפליא
האפשרות למחוק ולתקן
לבחון היטב האם כדאי להסתכן
...אני הנני כאינני
תקוותי שדברי הובנו לאשורם
לא טעיתי בזהות, לא הפרזתי בחומרם
רק תהיתי אם נזכה להתבונן בעושרם
או שרק לעולליהם מניחים הם ייתרם
....השלקט
תראה זה כמו קרני אור
ותריסים סגורים
לעיתים הן מבליחות אל תוך השחור
מבין החריצים
ככה זה מדור לדור
גם אל החוץ וגם אל הפנים
.....אני הנני כאינני
(כתבת כל כך יפה שלא בא לי להמשיך ולהרוס את זה..)
(:השלקטאחרונה
חחחח חמוד שעניתם אחד לשני בחרוזים😂Shandy
..אני הנני כאינני
ברוכה הבאה לשרשורים נערכים
זה תחביב קצת ישן, בלי תאריכים
כשרוצים לקרוא עוד מאנשים מוערכים
אז מציקים בחרוזים, לא מאריכים
ולפעמים מגלים עולמות...
ראיתיתילי חורבות
ראיתי הר
מוקף אור
ראיתי שלהבת
בוכיה
ראיתי עיינים
שמביטות
אל תהום
נוצרות בכייה
נוצרות דממה
ראיתי לב
שקרס כמו גחלת
אפוף הילה
של שברון
וחשכה
ראיתי עולם
שלם
שנדם
ונשאר עתה
עטוף בתוגה
ראיתי דמעות
שהכריעו אוקיינוס
ושטפו נהרות
של ימים בוכיים
ראיתי ילד
שהפך למלאך
מבהיק כמו אור
(של) שבעת הימים
ראיתי הורים
שנמוג עולמם
מביטים ניכוחה
באימה וצללים
ראיתי שטן
מרקד לאידם
עטוי מחצלות
של כאב ודמים
ראיתי תהום
שבהקה כמו תנור
קוראת לי אליה
מבטיחה ניחומים
ראיתי לב שחור
שמאפיל עליה
כמו צל חרישי
או נשיקת אוהבים
...רחל יהודייה בדם
אין מילים.
הי"ד של כולם
🙏תילי חורבותאחרונה
רק לא.אני הנני כאינני
רק לא עוד סבב. רק לא עוד סבב. רק לא עוד סבב. רק לא.... עוד סבב.
מוות לערביםימח שם עראפת
מי שזוכר את הוויכוחים שלי ואת סיסמתי לפני כמה שנים.
פתאום כולם מופתעים
כולם עכשיו סוף סוף מבינים
מביטים על הגופות כנדהמים
וקוראים לחסל את הרוצחים
אני פחות נרגש ונרעש
אני לא מופתע, זה לא חדש
אכזריותם שנים מהווה חשש
והנה התפרצה לה כהר-געש
כל אותם סיפורי זוועות
איך בחברון נשחטו תינוקות
שרפו יהודים בתנור פיתות
בנות נאנסו לעיני אימהות
וגם בוודאי גיבורי העצמאות
נשחטו בשיירה רק בטעות
והיה זה כמובן רק מיעוט
בל נשכח את חוק ההתיישנות
ובציניות זו נסיים ונאמר
באמת אין זה עם אכזר
זה רק קצת ירי שתיכף נגמר
כי אין כזה עם, פלסטיני ממורמר
חתונה בכפר, כמה נפלאימח שם עראפת
אחת שתיים שלוש ארבע,
יריות בכפר כמקהלה,
צרור נסחט על ידי האצבע,
חתונה חביבי יא אללה!
מזל טוב לחתן, הנה מתנה,
קלאצ'ניקוב יפה חדש,
ראבין עבורו קנה,
צרור כזה מקסים ממש!
אחת שתיים שלוש ארבע,
יריות בכפר כמקהלה,
צרור נסחט על ידי האצבע,
חגיגה כמה נפלא!
יאללה יא שבאב, יום החתונה,
צרור נוסף נירה! בובובובום!!!
שרון בא עם הפתעה קטנה,
עזה וצפון שומרון, ומוחו אטום.
אחת שתיים שלוש ארבע,
יריות בכפר כמקהלה,
צרור נסחט על ידי האצבע,
מה הפעם תביא הממשלה?
אוווץ עצוב וכואב שזה נכון😓Shandyאחרונה
כתיבה יפה!
לפעמים אתה לא (מכתב)השלקט
לפעמים אתה לא
לפעמים אתה פשוט לא
וזה קשה לקבל שאדם כה מוצלח ואהוב וחכם מלח הארץ ממש יכול להיות לפעמים גם חלש ונצרך ושבור ונזקק
ומה יהיה על כל התפקידים שאתה מחזיק בכף יד אחת ועל כל הנשמות שמצפות לכף ידך השניה ומה יהיה על הילדות שצריכות לשמוע מילים טובות מעודדות מנחמות ופיך סתום ואינך יכול להוציא מילה כי
לפעמים אתה לא
לפעמים אתה פשוט לא
וקשה לו להיכנע ללא לאדם שכל חייו עסוק בנתינה ואהבה ואמונה אמונה אמונה
אמונה שגם כשתיכנע הפרח יפתח הזרעים שזרעת יהפכו לפירות מתוקים
שיש מקום של אהבה טהורה שם אתה זה שאוהב אותך רק אותך כי עכשיו אתה לא כי לפעמים אתה לא כי עכשיו אתה רק שלך
התפקידים יחכו לשתהיה כן
הנשמות ינשמו וינשימו גם את נשמתך בהדדיות נפלאה
הילדות ילמדו להתנחם מעצמן מעצמתן
האמונה תישאר גם לכן וגם ללא
עכשיו אתה כן?
לפעמים אתה כן.
לפעמים אתה פשוט לא
וזה קשה לקבל שאדם כה מוצלח ואהוב וחכם מלח הארץ ממש יכול להיות לפעמים גם חלש ונצרך ושבור ונזקק
ומה יהיה על כל התפקידים שאתה מחזיק בכף יד אחת ועל כל הנשמות שמצפות לכף ידך השניה ומה יהיה על הילדות שצריכות לשמוע מילים טובות מעודדות מנחמות ופיך סתום ואינך יכול להוציא מילה כי
לפעמים אתה לא
לפעמים אתה פשוט לא
וקשה לו להיכנע ללא לאדם שכל חייו עסוק בנתינה ואהבה ואמונה אמונה אמונה
אמונה שגם כשתיכנע הפרח יפתח הזרעים שזרעת יהפכו לפירות מתוקים
שיש מקום של אהבה טהורה שם אתה זה שאוהב אותך רק אותך כי עכשיו אתה לא כי לפעמים אתה לא כי עכשיו אתה רק שלך
התפקידים יחכו לשתהיה כן
הנשמות ינשמו וינשימו גם את נשמתך בהדדיות נפלאה
הילדות ילמדו להתנחם מעצמן מעצמתן
האמונה תישאר גם לכן וגם ללא
עכשיו אתה כן?
לפעמים אתה כן.
...רחל יהודייה בדם
נוגע ועדין.
סוף סוף כותבת משהו ולא מחיקות..
סוף סוף כותבת משהו ולא מחיקות..
(משום מה פספסתי את האחד הזה).אני הנני כאינניאחרונה
יפיפה. עמוק.
באלי ליכתוב על ספר או דףרק ילד
כל מה שמה שכאילו כבר עף
עם ישראל קם מעפר מיתנער
אל תיתנו לאריה להיתעורר!
כולנו חובשים את הפצעים והפצועים
מיתחבקים דואגים וממהרים
לחזק אחד את השני מנסים
כל העולם עלינו מיסתכל
האם אותו עם עתיק ימשיך להיסקל?
כולם מצפים למשו איום ונורא
הרגשה שאת כולם היא מדאיגה
מה יהיה ומה עכשיו? משיח אולי זה אתה?
אלוהים בבקשה תשוב תופיעה
כי עם ישראל אותך לא הוקיעה
אנחנו פו מחכים לך כבר אלפי שנים
שתשוב אלינו בעננים רכים
בבקשה אל תיכעס יותר
מבולבלים ומפוחדים אליך בעת צרה קוראים!
בבקשה תחזור! תינקום ! ועלינו אל תוותר !
כי אלו עדיין אנחנו בניך ובנותיך! עם ישראל!
...רחל יהודייה בדם
נוגע..
וואואברהם אאחרונה
...אני הנני כאינני
וחם השמש ונמס
באמת שכבר נמאס
ישועת ה' כהרף עין
משום מקום, כמו יש מאין
שמשון עשה והרתיע
כמה זמן זה החזיק? לא מפתיע
זה כוחו של אד"ם, ונחנו מה?
עפר ואפר, שוכני מקום רימה
ואני מאמין שגם אם הכל נראה הפוך
תנקום נקמת דם עבדיך השפוך
יפה ומקוריאברהם א
...רחל יהודייה בדםאחרונה
הלוואי שבקרוב.
א-ל נקמות ה'.
המשוריין הגדול שיכול.ימח שם עראפת
"למה יש כ"כ הרבה רע בעולם?!"
את מוצאת עצמך שואלת-זועקת פעם אחר פעם.
השאלה הזו שמנקרת,
ההרגשה הנוראית שעוטפת
שוב
ושוב
ושוב
ההרגשה הזו שהכל סוגר
שלכל כיוון שלא תסתכלי - יש רע.
וכאב.
הו הו כמה כאב כמה!!!
כאב לאנשים שיקרים לך
וכאב לעוד אנשים שיקרים לך
וכאב לעצמך
וכאב לעם שלך
וכאב על אובדנים שחווית וחווים אנשים
וכאב בכל מעגל שהוא
חברות, משפחה, עבודה, הארץ, העולם...
כאילו די, זה כאילו לא נגמר ואין סוף לרע הזה!!!
ואת כבר בהצפה.
הצפה של כל מה שחווית ושמעת וראית.
פשוט הצפה.
תדמייני כל אדם, גם ההכי מדהים וחזק שבהם, שהוא עובר הצפה - הוא לא יכול יותר. די. נגמרו הכוחות. נגמרו המצברים.
נגמר המלאי.
אין.
פשוט אין.
ולא רק שאין - גם כל הכאב והקושי מציף
ואז יש עוד קושי אחר - וגם הוא מציף
ועוד
ועוד
ולפעמים אפילו לנשום אי אפשר ברוגע!!!
אז במצבים כאלה חייבים חייבים יקרה רגע לעצור!
לעצור ואפילו רק להסדיר נשימה.
פיזית.
פיזית לעשות תרגיל של נשימה עמוקה
למשל, להכניס עמוק אוויר מלוא הריאות במשך 4 שניות,
להשהות אותו עוד שתי שניות בלי להוציא
ואז לנשוף אותו החוצה לאט לאט עוד 4 שניות.
ככה לעשות סטים של נשימות, לפחות איזה 6-7 סטים.
לעצום עיניים.
לשים את עצמך במקום שקט.
שקט שקט.
גם אם זה ללכת לחדר ולהיות רגע רק את עם עצמך שתי דקות.
ותני רגע לעצמך לספר לך מה *את* חווית.
ומה עובר עלייך?
ועם מה את מתמודדת?
ומה חשוך לך ובך כעת?
ופתאום לשמוע את עצמך ממשיכה לספר לך,
שזה פשוטו טו מאץ'!
יותר מדי!
זה יותר מדי לך, לכולם!
ועצמך ממשיכה ורוצה רגע לבקש ממך
לעצור
ולקחת עוד קצת זמן לעצמך
אפילו אם מועט,
להסדיר נשימה
לסדר מחשבות
לנשום
להתמלא
לשתות
אולי תה חם ומתוק
מקלחת נעימה וחמה
כל פינוק שבא לך
פינוק קטן של אוכל
תפילה לקב"ה שישלח כוחות
שיתוף
חיבוק
וכמובן - שינה!
שיר מעודד
מוזיקה בכללי
פרק קצר של סדרה מצחיקה או סטנדאפ
להביט בתמונות של האוצרות שלך בטלפון או במחשב,
לצאת לשאוף אוויר בחוץ
הליכה קצרה
וכל הטענת מצברים אחרת!
וכל מה שיכול לעשות לך טוב!
ועד שלא תרגישי שאת מתמלאת בחזרה, לפחות 80% מה"סוללה" שנקראית "את" - את *לא* משקיעה שום אנרגיה בדברים שמרוקנים אותך!
אי אפשר יקרה!
את על 0% בסוללה ועדיין משתמשת בכל הכוח במכשיר...
אפשר להתפוצץ, לקרוס חלילה.
האיתותים הללו של הגוף שלך החכם
ושל הנפש החכמה
אומרים לך -
היי יקרה! עד כאן!
אנחנו חייבים מילוי!
בואי תדאגי לנו למילוי
ואז נחזור כמו גדולים עם כוחות מחודשים להשפיע עוד ועוד טוב בכל המעגלים
אבל קודם המעגל שלך.
את.
עצמך.
מתמלאת.
נושמת.
מתחזקת.
שמחה.
ואח"כ כמובן אישך והילדים
ואז המשפחה המורחבת
והחברה היקרה
ושאר המעגלים
לאט לאט.
אי אפשר הכל בבת אחת.
את רק בן אדם אחד.
מדהים, אבל אחד. ובן אדם. אנושית. בשר ודם.
עם גבולות יכולת
עם אנרגיה שהיא לא בלתי נגמרת אלא היא מוגבלת כי אנחנו בני אדם...
ואיפה שנבחר להוציא אותה - זה בהכרח יבוא על חשבון משהו אחר.
לכן עכשיו התיעדוף הראשון הוא להוציא אותה רק על ההתמלאות שלך.
ורק אז, שתהיי מלאה יותר, תוכלי להוציא ממנה גם לעולם כולו.
אנשים שאינך יכולה לעזור להם - בין אם זה במעגלים קרובים ובין אם הם רחוקים - זו עבודה, אבל את מנסה להפנותם הלאה לעזרה המתאימה אם את יכולה, להתפלל עבורכם, לקוות, לשלוח חיבוק.
וזהו.
לשחרר.
אי אפשר לעזור לכולם.
את רק בן אדם.
אחד.
יחיד ומיוחד.
ואחד.
וכמה טוב את כן משפיעה היכן שאת כן יכולה!
ועוזרת!
ותומכת
ומאירה
ומחדדת
וכמה אכפתיות נובעת ממך
כ"כ כ"כ אכפת לך!
ורק בגלל זה את כ"כ מתאמצת!
ואני רוצה לבקש שבתוך הכל יהיה אכפת לך גם מעצמך!
שתבחיני גם בגבולות הגזרה שלך!
שתזהי גם את קצה גבול היכולת שלך!
את מה את כן יכולה
ומה את לא
את מה עושה לך טוב וממלא
ומה מרוקן
את מתי את יכולה לתת יותר מעצמך
ומתי את זקוקה לקבל, או להעניק לעצמך
ואלו דקויות שהן לימוד של חיים...
לימוד שהוא מרתק, ולפעמים שובר, ונופלים, ומתאכזבים,
אבל בסופו של דבר גדלים!
וגם מכל הרע שבעולם -
נכון.
הוא קיים.
אבל הטוב קיים שבעתיים!
"ברגע קטון עזבתיך
ורחמים גדולים אקבצך"
הרע הוא כמו רגע קטון!
והטוב הוא עשרות מונים טוב ומאיר וגדול כ"כ כ"כ!
ותמיד אני נזכרת בעלון של שבת שקראתי כשהיינו ילדים. כתב בו הרב חנן פורת זצ"ל, וקראו לו "מעט מן האור"
ותמיד זה הזכיר לי שמעט מן האור - דוחה הרבה מן החושך
אז כל אחד מאיתנו הוא "אור קטן"
וכולנו "אור איתן"
ולא רק בשיר ילדים חמוד
אלא באמת באמת
לכל אחד ואחת מאיתנו יש כוח על!
לעשות ולהשפיע טוב בגבול היכולת שלו
במעגלים שלו
ואותו האור ממשיך ומשפיע עוד ועוד ועוד
ממש כמו אבן שזורקים על פני המים והיא יוצרת עיגולים עיגולים סביבה
כי חיוך אחד שלך לילדה,
שהלכה שמחה לבית הספר וחייכה לעוד ילדה,
שהרימה אותה כי הייתה בהרגשה נוראית לפני כן,
וחזרה הביתה ועשתה נחת רוח להוריה שהיא שמחה,
או אמירה ועזרה שלך לבנות כאן בפורום או בחיים האמיתיים,
שהצלת
ועודדת
והרמת
ותמכת
ואז הן היו עם עוד כוח לילדים, לעצמן, לאיש,
שבחזרה המשיכו טוב במעגלים שלהם,
ואותם אנשים שפגשו גם
ואין לדבר סוף!
כן כן
ל***טוב*** אין באמת סוף!
הוא באמת אינסופי!!!
אז את יקרה מוסיפה אור
ותוסיפי אור
וקצת פחות תחשבי על החושך.
כי כשמוסיפים אור החושך ממילא מסתלק ומתמעט
ומספיק אפילו אור קטן
ואפילו יחיד
בכדי לגרש חושך גדול גודל
ויש לנו את בורא עולם
שהכל שלו
והכל מאיתו
הטוב והרע
ולימדנו לברך על הרעה כשם שמברכים על הטובה
ולימדנו שהכל לטובה!
כל מה שעושה הקב"ה לטובה הוא עושה
ולהתחזק באמונה
בביטחון באבא שלנו בשמים שיודע טוב טוב מה הוא עושה
והוא אחראי על הכל
ולפעמים התפקיד שלנו הוא
"הרפו.
הרפו ודעו כי טוב השם!"
ובמה שאינו בשליטתך יקרה – הרפי.
לא כל העולם על כתפייך היקרות
ומה שלא בגבול יכולתך - להרפות ולשים על הקב"ה. הוא כל יכול באמת באמת.
ואת תראי, ותמשיכי לראות את כל הטוב *שכבר קיים*
באנשים טובים
בנפלאות הבורא
בילדים שיש
במשפחה
בחיוכים
באוכל הטעים
בשפע
במיטה הנוחה
בגוף שמתפקד
ובכל פינה ממש ממש יש טוב ובשפע
ולהגדיל את המיקוד שלנו דווקא עליו
לא לקחת אותו לעולם כמובן מאליו
אלא להיפך - להנכיח אותו
לראות אותו
להעצים אותו
להודות עליו
ההודיה עצמה מעניקה כ"כ הרבה כוח! כ"כ!
להתפלל במילים שלך
את כל הכאב
והקושי
והתקוות
הכל הכל הכל
לקב"ה
ולהודות לו על מה שכן יש
ולבקש על מה שעוד לא
והוא שומע הכל
והוא כל יכול
ותמשיכי להתחזק
להוסיף לעצמך מקורות של מילוי מצברים בכל יום ויום
להתקרב למה שעושה לך טוב
להתרחק ממה שעושה לך רע
ולהמשיך כך בעוז ובגבורה ובאמונה
והדברים ב"ה עוד יתבהרו
כולם
לאט לאט
את כבר יכולה לראות ב"ה בחוש איך כ"כ הרבה חזיתות שקרו לכ"כ הרבה אנשים - פתאום במבט של אפילו לא כ"כ הרבה זמן - פתאום כולם במקום אחר לגמרי!
ההיא שהתגרשה - התחתנה מחדש ומאושרת
ההיא שלא זכתה לילדים - חובקת תאומים
השבויים שכבר חזרו
החולים שנרפאו
העקרות שנפקדו
הרווקות שהתחתנו
הזוגיות שהתחזקה
הילדים שגדלו והביאו ברכה גדולה ונחת עצומה
הכוחות הפנימיים שכל אחד ואחת גילו בתוכם
הערבות ההדדית
האחדות
החסד
העזרה
השמחה
הצחוק
החיוכים
רגעי האושר
והשפע
והטוב.
הטוב.
שקיים!
ושילך ויגדל ב"ה
ואת עצמך חלק מהטוב הגדול הזה!
ועכשיו, לכי ומלאי את עצמך
ותני לטוב שבך לגדול 
❤
...רחל יהודייה בדםאחרונה
אנחנו בגלות.
עצוב.
וכל הכבוד שהיית שם
בראש השנה יכתבון, וביום צום כיפור יחתמון.ימח שם עראפת
בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה יִכָּתֵבוּן
וּבְיוֹם צוֹם כִּפּוּר יֵחָתֵמוּן
כַּמָּה יַעַבְרוּן וְכַמָּה יִבָּרֵאוּן
מִי יִחְיֶה וּמִי יָמוּת.
מִי בְקִצּוֹ וּמִי לֹא בְקִצּוֹ
מִי בַמַּיִם. וּמִי בָאֵשׁ
מִי בַחֶרֶב. וּמִי בַחַיָּה
מִי בָרָעָב. וּמִי בַצָּמָא
מִי בָרַעַשׁ. וּמִי בַמַּגֵּפָה
מִי בַחֲנִיקָה וּמִי בַסְּקִילָה
מִי יָנוּחַ וּמִי יָנוּעַ
מִי יִשָּׁקֵט וּמִי יִטָּרֵף
מִי יִשָּׁלֵו. וּמִי יִתְיַסָּר
מִי יֵעָנִי. וּמִי יֵעָשֵׁר
מִי יִשָּׁפֵל. וּמִי יָרוּם
ואתה ה' ממקום שבתך
אתה היודע כל מעשיך
מי מבלעדיך אל מושיע
בשעת צרתינו ממך נוושע.
אל מלך נאמן
יודע תעלומות עם אלמן
אתה הוא דיין האמת
בין אם חי האדם ומת.
אתה יודע צדיק ורשע
אנא תפילת אביון שמע
שובה ה' עד מתי
חוס ורחם עליי
אנא ה' חטאתי לפניך
אל נא תשלח חרונך
נוח לרצות וקשה לכעוס.
עד הנה עזרונו רחמיך
ולא עזבונו חסדיך
אנא ה', אל תטשנו.
כי אתה הוא מושיענו.
ואתה הוא אלוקינו.
אנא ה' אל תשכחנו.
מחל לעוון העם הזה
אשר עומד לפניך נבזה
בפיו צעקה אילמת.
ותמלוך עליו באמת
וידעו כל ישראל
ידיעת ה', ידיעת האל.
אנא ה', סלח נא
סלח לחטאינו, אל נא.
ויאמר ה', סלחתי, כדבריך.
...רחל יהודייה בדםאחרונה
וואו.
מצמרר וטהור
🐥אברהם א
רק לשכוח.
לשכוח מזה שאני עצלן
ואני דיכאוני כל הזמן על החיים.
לשכוח מכל החטאים שלי
שבטח כבר לא אכפת לי מהם - כי מה כבר קרה .
לשכוח מהפאדיחות שעשיתי בחברה
גם את הפעם הזאת שניסית להתחיל עם אותה אחת -
וגילית שהיא תפוסה.
לשכוח מזה שאני קיים.
מזה שעדיין לא מצאתי שום משמעות ואני תמיד תקוע באותו מעגל -
כמו כולם.
פשוט להתעלם מעצמי ולא להתעורר לעולם.
לייחל לאינסוף חוסר מודעות מושלם.
אל תדברו אליי כי אני כבר לא קיים.
תפסיקו לאהוב אותי
כדי שזה יהיה יותר קל-
להיעלם.
❤️רץ-הולך
גם אני חתום על הנ"ל.אני הנני כאינני
ליבי איתךארץ השוקולד
ואני בטוח שאתה צדיק הרבה יותר ממה שנראה לך.
ממליץ לחפש מטפל שיעזור לך
...רחל יהודייה בדםאחרונה
מאחלת לך שיהיה טוב, טוב אמיתי