שרשור חדש
סתם מחשבות שעלו פתאום- אשמח לתגובותלאנשכחולאנסלח!
ואז אני מתחילה לומר
שצריך להמשיך הלאה ולא לשקוע
וכל הדברים האלה שמתישהו אומרים אותם,
ואני מרגישה כל כך כל כך שקרנית,
כי הייתי רוצה להמשיך הלאה
הייתי רוצה לא לשקוע לשם יותר,
אבל תכלס, למה לעבוד על עצמי? למה?
הרי זה לא מה שקורה בפועל.

אבל אז אני בעצם שמה לב,
שזה שאני נזכרת לפעמים, ושוקעת ועוצרת
רק מראה שהמשכתי הלאה
שאני לא בפנים כבר.
כי זה רק לפעמים, זה לא המצב הרגיל,
זה משהו שבעצם,
מנוגד למה שאני עושה כל הזמן-ממשיכה.

להמשיך הלאה, זה לא אומר
שכבר לא נופלים אחורה ושלא קשה קצת.
זה אומר שיודעים לקחת את זה איתך
להתמודד עם הקושי,
לא להמשיך הלאה ממנו,
כי זה, בלתי אפשרי כמעט.
אלא איתו- הלאה,
לקחת את הקשיים 
וללכת איתם שלובת זרוע
לקחת את הכוחות 
להחזיק בהם חזק בזרוע השנייה
ומכאן,
והלאה.
שהגבת לי הזכרת לי שראיתי את זה אתמול וממש אהבתיפצלשש!

ותכננתי להגיד לך שזה ממש פשוט ויפה

ושכחתי.

אז שתדעי שממש אהבתי את הכתיבה

והתוכן בכלל

 

תודה!לאנשכחולאנסלח!אחרונה
כיף שהגבת לי
אתגר שבועי על י"ז בתמוז ושלושת השבועותפיתה פיתה
עבר עריכה על ידי פיתה פיתה בתאריך י"ח בתמוז תשע"ז 13:12

צמנו אתמול, התחלנו את שלושת השבועות. תקופה שכזאת באמצע החופש הגדול.
באמצע החיים תקוע לנו צום. לא בא בטוב.

חמשה דברים אירעו את אבותינו בשבעה עשר בתמוז...

נשתברו הלוחות
ובוטל התמיד
והובקעה העיר
ושרף אפוסטומוס את התורה
והעמיד/והועמד צלם בהיכל...

אני רוצה שתכתבו על אחד הדברים האלה.

שתספרו לנו איך מרגיש שבירת חומות

איך מבטלים תמיד


מחכים לכם בפסיפס

תודה רבה!לב סדוק

להוריד נקודות- נגיד ככה?

וכדאי לדעתך לשים משהו אחר במקום?

 

חומות נפרצו

אבנים נותצו

לא היה לאן להביט

חרבות ננעצו

רגשות התרוצצו

ולא הונחה החנית.

 

יעוד החנית

אסון להמיט

אסון שמבחינתה לא אסון

בקשה שהחנית תנתץ

את חומות העץ;

כך החומות בעיניה נידמו.

 

ומשאלתה-

תנועת החנית ממקומה

יכולה היתה להתגשם

רק ידיה,

האוחזות בחנית

רפו.

מסע של עם.פצלשש!
עבר עריכה על ידי פצלשש! בתאריך כ"ט בתמוז תשע"ז 02:42
שבת.
אבא מספר פרשת שבוע.
42 מסעות;
בארבעים שנה במדבר.
ורוני שואלת;
אבא למה.
למה הם סופרים את כל המסעות,
לא כולם היו שם.
ואבא מסביר-
שזה המהות שלנו
מסע.
זה מסע של כולנו גם אם פיזית לא היינו שם.
ככה זה עם ישראל.
אנחנו עם של מסעות.

יש מילים שמקבלות משמעות יותר מאוחר.

מוצאי שבת.
אומרים שהיה פיגוע.
ושוב משפחה שמצטרפת למסע,
שלא נגמר ב42 מסעות במדבר.
ואני שואלת;
אבא למה.
ואני מדיימנת אותו עונה לי:
זה המהות שלנו
מסע.
זה מסע של כולנו.
גם אם פיזית,
לא היינו
שם.
אנחה כבידת משקלנקדימון
כנראה,
לפעמים כך נראה,
שהמהות שלנו
היא מסע
לתוך המהות שלנו.
מקסים כרגיל.חותם-צורי
המשפט החורז
שחוזר ומסייםחותם-צורי
את מקצועית.
ה' ישמור אותכם.פצלשש!
וינחם אותנו בבניין ירושלים בקרוב.
מותר עוד אחד?
כמה שיותר!חותם-צורי
יש.פצלשש!
אני לא יודעת אם אני אוהבת אותו יותר או פחות. נראלי הוא יותר אישי כזה והשני כללי.
--

מצאתי את עצמי רוב הלילה ערה.
רוב הלילה בוכה.
רוב הלילה לא מצליחה להבין שזה קרה שוב.

ותמיד שזה קורה אני חושבת עלייך.
ורוצה פשוט לבוא ולבכות ביחד,
ולהבטיח לך שזה הפעם האחרונה.
רוצה אבל לא יכולה.
אז רק שלחתי לך הודעה, אם הכל בסדר ושאנחנו איתך ושתהיי חזקה
וכל מיני מילים שאמורות לחזק אבל הם נשמעות ממש רגילות.

ואת רק החזרת לי אמן.

ועמוק בפנים איפה שהאינטואציה חזקה ממש,
ידעתי
את חזקה מהכאב.
וואירכה כמיםאחרונה

ואת כותבת ממש טוב!

וואו. כל מילה בסלע. כ"כ עצובעוד יהודי


ממש.פצלשש!
תודה!
(:אני השקית
אז זה גורם לורוד, חדי קרן
ועננים.
שאיפת עשן ונשיפת עשן
חניקה
זה כיף משגע
טיפוס המתחיל בבטן העולה
לכיוון הצוואר אט אט
לא פוסח
והוא מגיע אל הפה שנאלם
דום ולא מצליח
להתנגד
***
מכורה, והפעם
לא מלשון מולדת
משום מה אני מרגישה שאני ממש צריכה את התגובות הפעם.. אנאאני השקית
איה.פצלשש!
עשית לי כואב. כל כך כואב.
אני יפרט קצתפצלשש!
מכירה סיפורים כאלה מקרוב.
וזה כל כך בשביל לברוח מלהתמודד עם החיים שלך. זה כל כך.
והשיר שלך כזה צועק. ממש צועק.
הצעקה שלו נכנסה לי ישר ללב.
זהו.
פה אם את צריכה.
אויmp3
תאור כואב.
והסוף-יפה!!!אהבתי ממש.
וואו.. שיר קשה..רכה כמים

באמת ממש שומעים צעקה מהשיר.. 

את כותב טוב. כואב. חזק.

זה מבהיל, לקרוא שירים כאלה. שרואים את התיאורים. ששומעים את הקולות. כמעט ואפשר להריח גם פה עשן.

(זה מחמאה, כי זה אומר שאת כותבת טוב)

הרבה כוחות!!

כותבת*רכה כמיםאחרונה


באלי לכתוב משהואהבת ישראל!!

אבל אני לא יודעת מה ואיך. ואני אפילו עמוסה ויש לי קצת הרבה דברים בראש ובלב.

 

אבל אני לא יודעת כלום. יאוו.

תכתביי. זה מוריד עומס.פצלשש!
אני צריכה משו שיכוון אותי.אהבת ישראל!!

מרוב עומס פשוט אין כלום

שתדעי שיש לך הרבה מה לכתובפצלשש!
אני פול פעמים מתיישבת בסופ יום ופשוט כותבת. בלי לחשוב רק מה שהלב מרגיש. זה מפתיע כמה הוא מרגיש. תנסי. זה הקטעים הכי טובים.
ואם לא הולך לך תנסי לחשוב על משו שתפס את המחשבה שלך בזמן האחרון. משהו שיושב עלייך. מה הדברים שמעסיקים אותך כרגע בחיים. מבטיחה שזה מפתיע לגלוץ שכאילו יש עולם שלם בפנים שרק מחכה שניתן לו לפרוץ החוצה.
אם עדיין לא הולך תגידי אני ינסה לחשוב על נושא
עומס טוב. אין על עומס שתדעיי.
לא לא..אהבת ישראל!!

לפעמים מה שבאלי זה פשוט משהו שקט ורגוע.

ואממ.. עזבי.. אני יודעת לכתוב בצרה כזאת אבל לא תמיד זה עובד לי באמת...

לא משנה..

תודה אבל...

חח בכייפפצלשש!אחרונה
..מתה

מנסה להירדם, אבל מחזיקה את עצמי.

חושבת אבל מדחיקה.

בוכה אבל אדישה

חיה אבל מתה

נראית אבל נעלמת

כותבת ונמחקת

מחזיקה חזק-וזורקת

**בעזרתו!

'זה לא יכול להיות!

זה פשוט לא הגיוני.'

הסתכלתי עליה בעיניים קרועות לרווחה.

'זה קורה במשפחות הכי טובות' היא חייכה חיוך מריר.

'מה? אבל..'

'אבל מה?' היא ניסתה להוציא ממני את מה שאני מרגישה- במילים.

'אבל את לא נראית כזאת.' אמרתי אחרי כמה שניות של דממה.

מה חשבת שאם יש לך נטיה הפוכה את נראית שונה?

'לא, אבל..'

היא התרחקה, והשאירה אותי עם המחשבות.

עדיף להיות לבד.


אאוץ'.אהבת ישראל!!

קודם כל זה כתוב בצורה מעניינת ואפילו שהחלטתי עכשיו שלא באלי לקרוא סיפורים- לא יכולתי לא להמשיך

בר שני זה פשוט...פשוט נקודה למחשבה. נאבדו לי המילים.

לגמרי אווצ׳.בעזרתו!
זה כואב במקומות שאני לא מכירה אפילו.
ותודה!
חיבוק חזק ובע"ה יהיה טוב!אהבת ישראל!!אחרונה

ובשמחה. זה באמת כתוב בצורה שמשאירה אותי בלי מילים...

אדישות שהפכה למציאותמיצ'ל
הפכנו לאדישים.
אדישים לעוד רצח,
אדישים לעוד פיגוע דריסה, דקירה או ירי.
אדישים למציאות שהשולט נשלט.
אדישים למציאות שחיילים יוצאים למלחמה ולא חוזרים ממנה בחיים או בכלל.
אדישים למציאות של נסיעה יום יומית תחת זריקות אבנים ובקטבים.
אדישים להלוויות.
אדישים לשבעות
אדישים לימי זיכרון.
אדישות שהפכה למציאות.
כי המציאות הפכה הפכפכה.
וכאב, אוי כמה שהוא כואב.
לא מוצא את מקומו במנוחת הרגשות.
לא מפסיק לדקור ולחלחל בליבנו.
כאב הלב על הנרצחים, משפחות ויתומים.
הכאב שתופס את מקומו בשגרה האין סופית.
נקום נקמת דם עבדיך השפוך!
דם שזורם כנחלים על ארץ הקודש,
דם של קדושים וטהורים שנרצחים על קדושת הארץ.
והתמונות, המראות, הזיכרונות קח אותם מאיתנו אל תוסיף גם אותם לאדישות שלנו.
שלא נתרגל, נקבל, נשתף, נפרסם.
כי דם יהודי אינו הפקר!
הייתי בטוחה שהתחלתי לכתוב הרבהאהבת ישראל!!

רק מכיתה יא..

פתאום אני מגלה שכתבתי יחסית המון גם בחמישית שישית....

 

מגניב...

יהיה השבוע עוד אתגר?אהבת ישראל!!

תוהה לעצמי...

@נפתלי הדג

@פיתה פיתה

מישהו כאן מכיר כאלה שהדפיסו ספר בהוצאה פרטית?מתואמת

הוצאה לאור שמתעסקת גם (ובעיקר) בהפצה.

אשמח לשמוע...

מה הכוונה הוצאה פרטית?אהבת ישראל!!

מכירה ישהו שהוציא לאור ספר והדפיס באופן עצמאי...

זו הכוונה?

הוצאה פרטית - שמשלמים לה על הוצאת הספרמתואמת

על העריכה, העימוד, ההדפסה ובעיקר ההפצה.

ממ.. לא ממש בעניינים האלה..אהבת ישראל!!

לא יודעת ולא מכירה...

תודה בכל אופן!מתואמתאחרונה


..(אהבת עולם)
תתן אחרית לעמך,
רחם על בניך
אהוביך
הנאחזים
בארץ קדשך.
למרות הדם
והדמעות;‏‎
עם
של יתומים
ואלמנות.
שנלחם בשיניים
על כל פיסת אדמה
על כל פיסת שמיים.
ששוב מאבד
אב, אם, ילד‎‏, אח.
ושוב מעבד
את האחר כך.
ואף על פי כן
מחכה לו
בכל יום;
רק שיבוא.
רק שיבוא!אהבת ישראל!!אחרונה

כל כך...

כואב, כל פעם זה כואבנקדימון

הלב נמלא יגון,

והחזה נמלא בצער,

עיניי כנחלי מים,

ובראשי מהדהדים אחים.

מביט לשמיים,

נוספו שם כוכבים,

מנופפים הם, רחוקים,

ומתחבאים.

האדמה פותחת פיה,

ידי אדם חופרות,

לקלוט עם לארץ,

דם חללים שפוך.

בדמנו זורם כאב,

בנפשנו עוד משהו כבה,

לאזור כח, כך מישהו לוחש,

לאזור כח,

ולא להתייאש.

 

----------------

 

לא הושקעה מחשבה במסגרת,

התוכן ממלא את הכל.

לגמרי.פצלשש!אחרונה
אני אוהבת שזה נגמר בקצת אופטימי זה כזה עמ"י.
אבא תודהאחיתופל
ב"ה

אבא תודה על הכל אנחנו זכינו למה שדורות רבים לא זכו ועל כך נותר רק להודות

ארוכים הלילות אך יותר הימים
מתוך בליל השמועות צצים מספרים
שניים בהר ושלושה בביתם
במקום של מרגוע קיפחו את נפשם
בימים של חורבן בשעות אבלות
נפשות גיבורים על לא עוול יצאו
מגיעים הם למעלה לעולם של רק טוב
ומסבים לשולחן בעולם כה ארוך
אם זה הפרוזדור כה אדום וצפוף
מתי יגיע הקץ לזוועות הגלות
הן העם בדמעות הביע כמיהתו
לאשר יביא בכנפיו מזור לצרתו




אבא דייייייייייייי
אתה יודע שאנחנו לא מבינים למה זה ככה וקשה לנו לקבל
אנחנו חייבים לשלם בדם?
נרות זיכרון- בעקבות הרצח בנווה צוףמשתדל...

שיר שמישהו שאני מכיר כתב פעם:

 

נרות זיכרון

 

אח יקר נרצח
והעמדנו נר זיכרון.
דם יהודי נשפך
והדלקנו נר לזכור החיסרון.

 

בחומות ירושלים,
כבישי שומרון,
רחובות תל אביב
וסמטאות חברון.
הרי יהודה,
גני גוש דן,
גדרות עזה
ונחלי הגולן.
מרחבי הנגב,
משרפות פולין,
מורדות הכרמל
ויישובי בנימין.

 

בכל אלו ניצבים באלפים,
על זוועות מעידים,
נרות זיכרון.

 

שקעה חמה,
באה עלטה.
לא נאיר דרכנו בתאורת הרחוב
כי אור יקרות כבר מאיר
מנרות הזיכרון.

 

 

זה לא קטע כתיבה, זה שאלה אליכם.חותם-צורי
האנשים המרגישים.
האם יש איזושהי מטרה בכל הסערות והסחרחורות?
האם יש מטרה כלשהי? משהו צריך לצאת מכל החוסר שקט שלנו או שפשוט נגזר עלינו להתנודד עם הלב לאן שרק ירצה?
אממבעזרתו!
יש, בטח יש.
קשה לראות את זה כשאתה נמצא בתוך.

וחוצמזה בכללי בחיים יש תקופות שיותר סוער ומבולבל ולא ברור. ולהפך.

וגם יש אנשים שהאופי שלהם יותר של עליות וירידות, בעיניי אנשים שעוברים תקופות קשות בחיים יש בהם יותר עומק. זה בונה. זה מחשל.

בקיצור. יש מטרה נראלי. אבל קשה לראות שנמצאים בתוך. כשאתה מסתכל על הדברים האלה ממבט מאחורה, לפעמים אתה מבין, ולפעמים זה ממש גורם גם להעריך את התקופות הטובות בחיים.
אני לא מדבר על משברים שצומחים וענייניםחותם-צורי
על רגשות סוערים הדיבור.
בלי תכלית סתם.
אה.בעזרתו!
אוקיי, נראלי זה יותר ניסיון.
אבל כאילו המצב ההפוך לא באמת יותר טוב.
ובעז"ה שזה יהיה מכוון למקום אמיתי ונכון, אין יותר מהמם מזה.
שני החלקים לא סוטרים, אולי אנחנו מתנדנדים עם הלב לאן שהואכי אין פיסבוק

רוצה לפעמים, אבל אני חושב שבסופו של דבר אנחנו מרביחים מימנו הרבה דברים, חוסן פנימי, הבנה מורכבת יותר של החיים, יכולות הכלה... אולי, ואולי לא הייתי כזה חכם

לדעתי כן.עזיהו

הסערות והסחרחורות מביאות לתובנות על החיים שהייתי צריך ללמוד.כל נפילה שקורית היא נפילה הכרחית והדמעות הן כלי בכדי להמשיך הלאה.

 

אהבת ישראל!!

מטרה יש. מה היא- אנחנו לא תמיד יודעים. ואולי בכלל לא יודעים אלא יכולים לנחש.

משהו יצא מזה. גם אם זה קשה לנו ממש. גם אם זה עכשיו מרגיש בלתי אפשרי.

וגם...גם אם אתה עכשיו באחד מהמקומות היותר מייאשים שקיימים....

 

יש סיכוי, וכיוון שאני לא יודעת על מ מדובר אז לא יודעת להגיד בוודאות, אבל יש סיכוי שגם אתה תהיה מאלה שבמבט לאחור, ייסתכלו אחורה ויגידו שמשהו השתנה ולכיוון חיובי.

מכירה מצבים כאלה ומאוד מאוד מקרוב.

 

בהצלחה רבה רבה!!

(רק תדע ותשתדל לזכור- המסלול שלנו בעולם הזה הוא ארוך. הוא לא תמיד פשוט. לפעמים הוא מאוד מאוד קשה. אבל צריך להשתדל בכל הכוח שאפשר ולנסות למצוא את הפינות היפות, החמימו, המשמחות. הן נותנות המון המון המון כוח.

(ועוד דבר- יש פעמים שבהם תראה אנשים טובים באמצע. אתה יכול להיעזר בהם. יש אנשים טובים שרוצים כל כך לעזור. ויש כאלה שגם תרגיש איתם בנוח. חייבים להיות אנשים כאלה!)

טוב אנסה ביתר הרחבה, אולי תבינו.חותם-צורי
יש רגשות שמטבעם, אין מה לעשות איתם. געגוע לא מוסבר למשהו או מישהו שאתם לא יודעים מהו
אהבה כנ"ל
פשוט רגשות סוערים, לא מדבר על משברים.
מדבר על הצפת רגשות פשוט, אולי זה קטע של אומנים בלבד, בכ"א יש רגעים כאלה שפשוט אנשים מסוימים חווים רגשות סצורה מאד עמוקה שקצת קשה להבין בשכל, וקשה לשייך אותם לאיפשהו... פשוט תנועות, תמורות, געשות
כן , ניסיתי לכתוב את זה שם בתמצות אם לא תרצה שיבינו עד הסופבעזרתו!
מוכר מאוד.
קרה לי לפני חודשיים ככה.
זה הרגשה כזאת שפשוט לא בא לך להקשיב לשכל למרות שאתה יודע שזה לא משו אמיתי. זה מן השתלטות חזקה של הרגש.
אז כן. יש בזה משו מתסכל, כי למה אני מרגיש ככה? זה בכלל לא זה..
אבל לדעתי,זה עדיף.
יש קטע כזה של הרב קוק נראלי על זה שיש אנשים שכל החיים שלהם הם במן מסלול ישר כזה, הם לא לוקחים סיכונים וזה. אז אןלי לא יקרה להם שום דבר מסוכן אבל הם גם לא יתקדמו יותר מידי..
מה שאני מנסה להגיד זה שעכשיו. כרגע. זה מתסכל. זה מבאס. זה מעצבן. זה מרגיש מיותר. אבל כשאתה מסתכל קצת יותר רחוק, זה שווה את זה. כשזה מכוון למקום האמיתי והנכון אין יותר כייף מזה. ונראלי שעדיפ להיות מאנשי הרגשות- אפילו שיש סערות, ולא להיות ההפך..
הבנתי.אהבת ישראל!!

מוכר מאוד! לא חושבת שזה קטע של אומנים דווקא אבל יש מצב...

לפעמים זה פשוט משהו לא מוסבר. קורה לי...

אם יש לזה סיבה כלשהי?

למען האמת אני לא ממש יודעת. אבל יכולה להגיד על עצמי- יש פעמים שזה כל כך מתסכל שאתה פשוט לא יודע מה לעשו עם עצמך....

אבל לי קרה כמה פעמים שזה גרם לי לחשוב ממה זה נובע. למה אולי זה יכול להגיע, למה עכשיו? הקשר כלשהו.

זאת יכולה להיות דרך ללמוד על עצמך ועל כל מיני דברים שקורים לך- מזוית אחרת.

אני אנסה להסביר יותר.

קרה לי היום שפתאום ממש ממש ממש רצית משהו מסויים. למה? לא יודעת. פתאום זה התחיל.

ניסיתי לחשוב מה קדם לרצון הזה ומה היה שניה לפני. הגעתי למסקנה שהיה משהו שגרם לי וניסיתי להבין איך ולמה. אז בגלל שאני קצת מכירה את עצמי- הבנתי יפה מאוד למה. זה לא שינה את ההרגשה, אבל כן הסביר לי אותה. מה שעלי אישית כן הקל קצת.

ועוד דבר- אחרי כמה זמן זה עובר.... זה אולי יחזור שוב אבל אם אתה יודע למה או שיש לך השערה מה קרה לפני כן שגרם לזה- תוכל אולי לנתב את זה למקום אחר וזה יהיה טוב יותר...

בהצלחה!

 

 

מקווה שכתבתי ברור. אני לא מספיק מרוכזת...

אשמח לדעת אם כתבתי ברור...

נראליפצלשש!

שפשוט צריך לבנות לנו סירה. חזקה כזאת ויציבה.

ואז עוברים את הגלים אחרת.

זה לא כמו לשחות ולהאבק בהם בידיים. יש לך מקום בטוח יותר להישען עליו.

אוו ווהחותם-צורי
הכי רומנטי שלך ובכלל
**לנו =דיבור בכללי חחפצלשש!


ועוד משופצלשש!

סירה חזקה מבחינתי זה אנשים שנותנים לך כוחות. זה ספרים שעושים לך טוב ללמוד אותם. זה פול דברים.

זה פשוט ההרגשה שאתה שייך למשהו גדול יותר. חזק יותר. 

זה מקסים מה שאת אומרת.חותם-צורי
ועמוק מאוד.
הרב שמואל אליהו פעם אמר לי,
גשאתה מוסיף אור אצלך, כל הבלבולים נעלמים.
זה אותה נקודה, בטח כיהודים, גדלות,
כאילו... אם כבר אתה מתרגש, אז מדברים אמיתיים! וגדולים...
יפה לך
מסכימההכל
ממש נכון ויפה מה שאמרת..
תודה
משהו כמואהבת ישראל!!

להוסיף טוב ואז הרע נעלם ומתקטן מעצמו?

זה נכון וחזקאהבת ישראל!!

וצריך להכניס את זה עמוק ולחשוב על זה עוד קצת. זה זווית חשיבה נכונה ומעניינת.. תודה לך עליה!

אני לא מזדההכתם דיו
אני אוהבת לחיות חיים פשוטים ושלווים ובטוחים ומאמינה שזה עניין של בחירה.
מבחינתי הצד של השירה וכל זה (יותר קוראת מכותבת)
הוא תוספת יפה ומעמיקה על גבי החיים. ולא דרך חיים.
רגשות זה דבר שניתן לניתוב ולהבנה.
אינשאללהחותם-צורי
אוו נשמה זה ממש לא תמיד עניין של בחירה.פצלשש!
עבר עריכה על ידי פצלשש! בתאריך כ"ז בתמוז תשע"ז 15:24

מאמינה שכולנו היינו שמחים לחיים פשוטים ושלווים.

אבל הנקודת מבט על החיים שלך זה עניין של בחירה וזה בדיוק מה שניסיתי להגיד כאן- שאולי הסיטואציה לא כ"כ נתונה לבחירה- אתה בסערה סבבה? אבל~ אתה יכול לגרום לזה שהסערה קצת פחות תהיה חזקה בזה שאתה נאחז בדברים שמחזקים אותך.


יענו בים אתה לא שולט- בסירה כן..

אבל אשרייך.


לדעתי זה כן.כתם דיו
השקיעה בסערה הזו נתונה לבחירה. אולי קשה לבחור כך ויש משהו מפתה ומסעיר ברגש העוצמתי הזה, אבל בסוף אפשר לבחור אחרת ולהשאיר את זה במימד אחר.
באופן כללי אני מאמינה שיש לנו שליטה על החיים שלנו הרבה יותר ממה שנהוג לומר, במיוחד כאנשים דתיים שמאמינים בהשגחה וכו'.

(במאמר מוסגר אני אומרת שאני של לפני שנה גם היתה חולקת עליי. ברור לי שהמציאות שאני חיה בה הרבה יותר מאפשרת לי את זה. אבל גם אז זה היה נתון לבחירה)
אז אנחנו מסכימותפצלשש!
סתם לא אומרות את זה באותם מילים.
אין לך שליטה על הסיטואציה.
יש לך שליטה איך להסתכל עליה
אבלפצלשש!
אני חושבת שזה טוב לפעמים לכאוב. לתת לנפש שלך להשתחרר. גם לשמור הכל בפנים זה לא בריא.
לא לטבוע ממש לא.
נכון.כתם דיואחרונה
איך להסתכל עליה וממילא לשנות אותה מהצד הנפשי האישי.
השקט שאחריבעזרתו!
ואין מתיקות,
כמו השקט
שאחרי הסערה.

ואין דומה השקט
שלפני הסערה;
לזה שאחריה.

מן אי של רוגע,
אחרי כל הגלים והסחף.
ואולי;
כל הסערה-
בשבילו
הייתה.
תודה רבהחולות
ממש התחברתי לזה...
בשמחה, שנזכה.בעזרתו!
זההכל
נותן מין מבט אחר..
ממש יפה
תודה!!
הי זה יפה!לאנשכחולאנסלח!אחרונה
זה עדין, וברור. ממש ברור.

ויפה כל כך
נותן פנים אחרות לסערה...
תודה רבה לך!
--פצלשש!
עבר עריכה על ידי פצלשש! בתאריך כ"ה בתמוז תשע"ז 16:39

 

ואִם יֵשׁ מָקוֹם טָהוֹר,
קַח אוֹתִי אֵלָיו.

 

כָּכָה בְּפַשְׁטוּת;
יָד בְּיַד.

 

אוֹ לפָחוֹת-
כָּוֵן אוֹתִי לְשָׁם.

 

ואִם יֵשׁ אֱמֶת,
אָז סַפֵּר לִי:
לָמָּה הַלֵּב לֹא שָׁקֵט?

זה מדהים.קול דממה

זה מעולה ממש.

תעלה לפסיפס?

חח אחותי פירגנת ..פצלשש!

א. אני בת

ב. מפשוטי העם;)

אבל תוודה!

סליחה קול דממה
את כותבת באמת מעולה. ופסיפס זה צעד בדרך..
כתבת קצר וממוקד. העברת בכמה מילים דבר כל כך ענק וזה ממש לא קל לעשות. המילים האלו מעוררות מחשבה.
באמת תעלי
מותר להבין מה ההבדל בין פה לשם?פצלשש!

וממש תודה 

וואוו!הכל
מהמם!

ההבדל בין כאן לפסיפס?קול דממה
כאן זה פורום, שם זה במה.
זאת אומרת, כאן זה מקום שמיועד יותר לדון ביצירות וללמוד איך להשתפר. בפסיפס זה במה ליצירות גמורות, שאפשר לקבל תגובות עליהם.

מה שכתבת בהחלט מתאים.
חח אוקיי. תודה!פצלשש!אחרונה

נחשוב על זה..

מיוחד מאודחבוי


מדהים מדהים מדהים.לב סדוק

כתיבה מיוחדת.

הניקוד ממש מוסיף!

וגם הפיסוק מצוין!

אוו וואו. שימחתם.פצלשש!

ממש תודה רבה

 

שממת הבטוןיהדות=דרך חיים

מביט סביבי אל מול שממת הבטון
כבר אין טוריה על ההר וסולם היורד אל הבור
התמימות של ארצנו נגנזה
כבר אינה עוד הר טרשים קירח
ואבניה זועקות איכה היתה ציון למספד
ובכי תמרורים ניגר מעיני
וארצנו 
תמיד עיני ה' אלוקייך בה

פרייסטיל?בעזרת השם ננסה ובעזרת השם נצליחעזיהו
עבר עריכה על ידי עזיהו בתאריך כ"ז בתמוז תשע"ז 16:04
עבר עריכה על ידי עזיהו בתאריך כ"ו בתמוז תשע"ז 14:07

אוקיי תראה אני נכנס אל תנסה לשנות נושא

הליריקה שלי יורה עליך לך חפש ך' מחסה

ואני עושה את מה שאני עושה ילוזר מתנשא

תמונת מצב בן 30 שעדיין מחפש להינשא

אוקיי עכשיו צעד אחורה האמת שסתם המצאתי

החרוזים שלי מרפאים אותי תראה איך כבר הבראתי

בגלל שאני כותב ראפ אני אמור לאהוב מיניות?
או להתפאר שהיצירות שלי הן תוצאה של גאונות?

אף פעם לא עישנתי סיגריה וגם אף פעם לא הסנפתי

ולא עושה ראפ על נשמה של גנגסטר ששוב קטפתי

האמת שאני אופטימי זה משתנה רק בכתיבה

ואני יודע שאני לא MC,אני אומר זאת בגאווה

 

 

 

 

 

 

וואו.ברוך השם.

 

 

 


געגוע. (רק כי חייבים כותרת.)ילדונת.
אין כמו דבר מחמם כמו הגעגוע.
להתכרבל ברחמים העצמיים,
כמו בסוודר מהמידה הכי גדולה שהייתה בחנות, ללכת לאיבוד בפנים.
לכתוב לך מכתבים,
להרגיש בקצות האצבעות את החמימות,
מתפשטת לאיטה עד הלב,
כמו כוס של שוקו מתוק ורותח.
לשחזר את כל מה שהיה ביננו,
כמו לשבת ולבהות באש המשתוללת שבאח,
שום דבר לא מתחדש,
אבל אפשר להמשיך בזה שעות.

חם לי, חם לי כל כך.
וקיץ.
מהמםהכל
מתוק וכואב..
אהבתי
וואי איזה יפה כתבת.חיפושיתאחרונה

דימוי יפה מאוד. אין כמו דבר כואב ושורף כמו הגעגוע.. עצוב