מִי אַתָּה,
וּמָה לְךָ בִּי
לֹא אֶזְכּוֹר
כִּי אִם אֶת עוֹרְךָ,
עָטוּר הַזָּהָב הַשָּׁחור
בּוֹ חָזִיתִי קְלוּשׁוֹת,
מֵאָחוֹר.
מָה בְּךָ,
מַהֲלַךְ בְּחֻקַּי?
בְּשֶׁלְּךָ
וּבְשֶׁל שַׂרְעַפַּי,
מִילְיוֹן קִילוֹמֶטֶר
אֲנִי מִתְרַחֶקֶת אֵלַי.
(הִפְנֵיתָ גַּבְּךָ,
בִּי נִשְׁבַּעְתִּי
עָמַדְתָּ שָׁם וַאֲנִי לֹא יָדַעְתִּי)
וְגוּפִי וְנַפְשִׁי
וְלִבִּי אֵין אִתִּי
כִּי הֲלֹא הֵמָּה שְׁנַיִם
וְאַחַת שְׁאֵלָתִי-
אָהַבְתִּי אוֹתְךָ
אוֹ אוֹתִי?
זה יפה ומעניין.
יש בזה משהו ציורי כזה.
הללויה אודה ה
שהחייני וקיימני להלל
לשבח להודות מהלב
באמת באמת ולא סתם להתלהב
להרגיש כי מבור חושך צלמוות נושעתי
מעוקצי עקרבים וניבי נחשים
הטילו בגופי חולשה, וצבעו את עולמי אפור
הכיצד יודה אדם עת ילך על גחון
טעם העולם כולו כטעם עפר
ושכח כי פעם היו ימים שהפירות היו מתוקים
זאת לא שאלתי, אך קושיה אחרת פתרתי
הכיצד יודה אדם על יכולתו להודות
והנה, נגוזה מבוכתי
לצלצלי שמע, תהלליה הללויה
אני בן 16 היום. צו ראשון,
התרגשות וגם קצת לחץ.
האם אתגייס לצבא השיגעון?
תעודת זהות יש להנפיק בינתיים.
סבתא והדוד, והחבר מהגן
כולם שומעים, נבהלים, מרימים גבה
מה לא תתגייס? עוד מעט יגיע הזמן,
לא תגן על המדינה שלך?
ובוויכוח נאמר לי שאני פרזיט
נתתי את שנותיי בשטחים, עליך הגנתי
צועק עליי חייל בצומת אני מביט
למה שנשמור עליך דוס משתמט?
אמרתי לו לחייל מתל-אביב
הרי אתה נתת 3 שנים מחייך, בכיין.
ואני כל חיי, שמרתי מביתי החביב
שלא יוכלו מהשומרון לירות עליך טילים.
סבתא והדוד, והחבר מהגן...
וסבתא אמרה: הרי גם אבא שלך...
והדוד הוסיף ואמר שאלמלא הצבאי
היו הערבים אותך שוחטים בביתך
הצבא מגן, הצטרף גם אתה
אלמלא אני, העזתי קולי
בכל השומרון לא היה חייל אחד להגן.
הקרבתי קרבנות, גופות נפלו לידי.
וכל זאת הגנתי עליך בגוש דן.
סבתא והדוד, והחבר מהגן...
אמר לי החבר מה אתה משקר
גם אני נולדתי כאן, ואתגייס להגן
הרי אלמלא הצבא היית בקבר.
איזה עוד תירוץ יש לך לשבת בטל?
עניתי לו אבי היה שם בצבא,
כשרות אין, יהדות בקאנטים, למה לי?
להתגייס לצבא משוגע אליו איני חש קרבה?
למות מפני העדפת חיי האוייב על פני?
סבתא והדוד, והחבר מהגן...
אמרו לי תשמע, המצב השתנה
עברו שנים מאז היה אביך בצבא
יש כשרות, יש יהדות, נשמה,
וגם אם יש בעיות, בוא תשפיע מבפנים!
דבר לא השתנה, הכל שקר,
ואיך להשפיע על כור היתוך מבפנים,
הרי מתכת בכבשן נמסה לבלי היכר,
הצבא הוא כור היתוך לאזרחי ישראל.
סבתא והדוד, והחבר מהגן...
ואומרים לי גם למה שאנחנו, ניתן מחיינו,
שלוש שנים נתנו, תתן גם אתה!
למה שהדוסים יחיו על חשבוננו?
אז מה אם יש בעיות, גם אתה תתמודד!
אם כולם עושים שטויות למה שאצטרף?
אם אתם טיפשים למה אני צריך להיות גם?
הוראות פתיחה באש, להיות למחבל כטרף,
כשעליי לירות כדורי גומי ברוצחי נפש.
סבתא והדוד, והחבר מהגן...
והנה אני שמיניסט, הוויכוח מתחזק.
טיעונים עוד ישנם, הולכים ומתרבים.
צבא הגירוש, צבא הייאוש, אני משתתק.
הבהובי תמונות הקנטוניסטים מרצדים במוחי.
כן מי זוכר, שם ברוסיה בשלטון הצאר
גייסו יהודים, לשרת בצבא, להגן על המולדת.
וכמה מפתיע, גם שם היה זה מוזר.
אני מכעיס, אני מרגיז, אבל אני צודק.
סבתא והדוד, והחבר מהגן...
רבנים לי מוסר מטיפים על צבא.
על אתחלתא דגאולה ועל צבא הקדושה
שטויות והבלים מלכות ישראל השבה
כך אומרים אלה הזכורים לי כבוגדים
כן, לא שכחנו ולא סלחנו אני מטיח בהם
את הגוש החרבתם, בשקר הילכתי אותו סילפתם
ואיך אוכל לשמוע, איך להאמין לכם?
שקר דיברתם ועודכם דוברים.
סבתא והדוד, והחבר מהגן...
אמת דובר רק המאמין.
המאמין הוא רק המקיים מצוות.
המקיים מצוות הוא גם כשמסורת אין.
כל שאינו כזה, אינו נאמן.
כל שאינו נאמן עליי, אני שומע לו.
כל שאיני שומע לו, הוא ממלכתי.
ממלכתי הוא כל שסוגד לחוקי מדינתו.
סוגד - היינו המדינה היא ממעל לה'.
סבתא והדוד. והחבר מהגן...
content://com.android.chrome.FileProvider/images/screenshot/1694714299951-2062735142.jpg
יש בך נחישות ואש.
שיישאר בך תמיד.
לא היית כאן הרבה זמן. אז ברוך השב
צף על המים
מרחף עם הפנים למעלה
ידיים פרושות
משוחררות
כי עלה סוף סוף אל אויר העולם
זיכרון רחוק מימי קדם
בדמות ילד עיניו דומעות
לא מכאיב כבעבר
לא ירעיל עוד את ליבתי
לא יבעית את לילותי
יכסה ימי באימה רדומה
לא אמות כי אחיה
למוות לא איישיר עוד מבט
חופשי אתהלך בארצות החיים
מבטי ארים אל שמי מרומים
הרים רמים
מדשאות ירוקים
ציפורים, עננים, פרחים
שועלי אודם וחזירי בר
דובים ובני שחל
לא אפחד עוד
אאחוז בנשמת חיי
לא ארפה
אלחם עד טיפת דמי האחרונה
גם אם תטוף מלהב סכין
הסכין ממנו פחדתי מאז אותם ימים
הסכין ששיניו גירדו את צווארי
הסכין שלמראהו נעתקה נשימתי
לא אפחד עוד
כי את הכל אני מוכן לאבד
גם את חיי
רק לא את עצמי
זו שירתי
שירת חיי
שירה אילמת
שעתה קיבלה קול
אותה אשיר מעתה ועד עולם
ולא אשתוק עוד
נוגע
מרגיש כמו השתחררות מפחד , מתבניות מגבילות.
טוב לראות כאן משהו תחת הניק שלך
תמשיך לכתוב
בהתחלה באתי לרפרף על השיר והוא פשוט לכד אותי. כאלה מילים יפות ומסר כל כך עוצמתי.
אני חושב שנגעת כאן בנקודה עמוקה.
תודה!
כמה שזה עשיר ויפה...
שמעתי קצת שירים, האזנתי לצלילים
ובכולם טענות, קושיות ודרישות אלוקים היה, אה? שואלים.
איך נתן לזה לקרות, איך לא הגן על התקוות?
ואני אומר די. איזו מן צביעות.
ה' שלח לך סימן ועוד אחד ועוד מיליון.
ביתי חרב ואתה ממשיך כך בקביעות
לעצום עיניים ולהתעלם מכל ההיגיון.
עד מתי אחי תבואו עוד בטענות?
הרי אתם אינכם שומעים לדבר האלוקים.
ביתו חרב, ואתם אינכם רוצים לבנות
אז איך תבואו בדרישות לפני מלך מלכי המלכים?
נוגע מאוד
לב יהודי
השותפין שרצו לעשות מחיצה
בונין את הכותל באמצע
ה' יתברך שיתף אותי כי רצה
הריני שותף בבריאה, ורוצה לחלוק.
אני רוצה לעשות מחיצה.
החצר גדולה, יותר מח' אמה.
או שמא מהי החצר? ואני מה אמצא
הרי הכל שלו ורק רשות לי כאן להיות
איבעיא להו - מאי מחיצה?
פלוגתא, גודא? כיצד נדע?
הו, שותפות עם ה', איזו הלצה.
לישנא בתרא או לישנא אחרינא.
אני רוצה לעשות מחיצה...
ומחיצה דאנו, מאי היא?
גודא, כותל, או שמא לחלוק החצר?
החצר היא הארץ, או היותי דתי?
לא נדע. תכלית הידיעה היא שלא נדע.
אני רוצה לעשות מחיצה...
עולם זה שבראת, שותפך אני?
מה תאמר אלי, מה רצונך ומה חובתי?
אמת ושקר, שחור ולבן, מי לי?
אמר רבי בנימין - הכל בחזקת סומין.
אני רוצה לעשות מחיצה...
בעקבות הוויכוחים חוזרים ונשנים בישיבה לגבי התכלת, כתבתי את השיר כדיאלוג ביני לבין כל אדם אחר שציציתו חסרה.
מה אתה חושב איש.
במה אתה מאמין חבר
האם ברב'ה שם בטיש
או שאדון עולם שווה יותר
אם הבורא תהיה תשובתך
ואתה מעוניין לקיים תורתו
מדוע עדיין חסרה ציציתך
הרי פתיל תכלת, ואתה מבטלו
תשמע אחי, זה האר"י
כן הוא אמר וכתב שאסור היום
"אין בנו כח להטיל תכלת" חברי,
הוא ידע יותר, ראה הכל במרום.
אם הבורא תהיה תשובתך...
ממש לא בהכרח שזו המשמעות
תבדוק בפנים, זו אי הבנה,
וחוץ מזה, אין לו בכלל סמכות
לעקור מצווה, שבהר סיני היא ניתנה
אם הבורא תהיה תשובתך...
אני סומך על הרבנים שהם יודעים
ומי אמר שזו התכלת?
וגם אם נניח שכולם טועים
ועשיתי ככל אשר יורוך התורה אומרת
אם הבורא תהיה תשובתך...
למי אתה נושא תפילה, לבורא?
או שהרב הוא אלוקיך ואין עוד
בשביל מי אתה מקיים מצוות? המורה?
מי יצר אותך את מי אתה עובד?
אם הבורא תהיה תשובתך...
הרי כתוב בתורה "ועשית"
אפילו ימין שהוא שמאל ושמאל שהוא ימין
ומי בכלל אמר שזהו חילזון התכלתא
ועוד רבות קושיות ואין מתרצין
אם הבורא תהיה תשובתך...
הפרט אינו נכון, ועיין הירושלמי,
והרי אם תטיל תכלת מה תפסיד?
עבירה לא עשיתי, מצווה אולי קיימתי
אבל אם לא אשים כלל, בבית דין של מעלה מה אגיד?
אם הבורא תהיה תשובתך...
אבותינו לא נהגו, מה נשתנה?
הגדולים אמרו, וכך נעשה
האר"י היה גדול מאיתנו בתבונה
עד ביאת גואל צדק, בלבן ניתכסה
אם הבורא תהיה תשובתך...
האם אתה מאמין בה' אחד
או שמעשה אבותיך בידיך, כך,
ללא אמונה, ממשיך את המסורת לעד
ומצווה דאורייתא אולי תבטל ממך.
אם הבורא תהיה תשובתך...
נוקב ומעורר מחשבה.
חשוב.
זאב ז'בוטינסקי כתב שיר על טבח תל חי הנקרא שיר אסירי עכו, והלחין אותו יוסף מילט. השיר קצר, אבל המנגינה יפה מאד. במנגינת השיר כתבתי את שיר אסירי הגלות.
מפרת ועד הים
מנחל ועד סיני
כולך, כולך אדמתנו
ארץ בלי די
גם אבותיי לא זכו לכולך
אף בימי דוד
לא נמצא אשר
לכולך ירשך
בין הר הזיתים לציון
מתנשא מעל הגיא
דומם, חרב בית מקדשינו
שועלים הולכים בקודשי
גם אבותיי...
והנה באנו אנו
לבנות לך בית לשכון
וקמו כל צרים עלינו
אף חכמיהון וכל תלמודיהון
גם אבותיי...
שכינתא בגלותא
עד מתי אסתיר פניי
כל אשר אמרתי
היה רק מלמול שפתיי
גם אבותיי...
נוגע וטהור.
הדברים שאתה כותב נותנים תחושה של עולם אחר וזמן אחר.
זה יפה.
בשנה האחרונה לא הצלחתי להיכנס לאתר משום מה,
כך שלא יצא לי לכתוב בפורום.
כתבתי כמה שירים בשנה האחרונה, בעקבות הפיגועים הרבים בתחילת השנה כתבתי את אזרחים אלמונים, על גבי ההמנון הידוע שחיבר אברהם שטרן הי"ד.
אזרחים אלמונים הננו בלי מדים
וסביבנו אימה וצל מוות
כולנו נרתמנו לכל החיים
עד שייפגע בנו המוות
בימים אדומים של גזירות במרומים
בלילות השחורים של יאוש
עוד נבנה את ההר לה' אלוקים
מעליו ימחה השיבוש.
לא עלינו לפה כהמון נבערים
כדי לשפוך בשממה את דמנו
רצוננו להיות עבדי האלוקים
חלומנו לגאול את ארצנו.
בימים אדומים...
ומכל עברים נסיונות מכשילים
גם מוקש משפטי בדרכנו
אך אויבים מרגלים ובתי אסורים
לא יוכלו לעצור בעדנו
בימים אדומים...
ואם אנחנו ניפול ברחובות, בבתים
ויקברונו בבכי בצד
במקומינו יבואו עוד אלפי יהודים
לקיים מצוותיו עדי עד!
בימים אדומים...
דמעת אמהות שכולות מבנים
וגם תינוקות טהורים
הצרות מרובות, הבכיות בבתים
עד יבנה בית האלוקים
בימים אדומים...
נוגע ועצוב
הלוואי שלא ימותו לנו אחים יותר
בשלושת השבועות חקרתי מעט אודות בגידת מועצת יש"ע וחלק מרבני הציונות הדתית. בסופם חיברתי שיר זה במנגינת תפילה לעני, שיר קינה ותקווה.
בית קטן וחצר, נדנדות ועצים בפריחה
שדה, חממה, ומטע קטן. ומסביב הכל בצמיחה
דשא ודיונות של חול. חוף זהוב וים כחול
סרט כתום על היד. גוש קטיף שלנו לעד!
ה' שמע תפילתי ושוועתי אליך תבוא
אל תסתר פניך ממני ביום צר לי
ה' שומר דלתות ישראל. שמור נא את נחלתי
אל תפן ממני אל היצר. תרחם ציון.
כביש חסום, נוער כתום. יהודי לא מגרש יהודי
עצרות, כפר מימון אופקים. הייתכן שביננו בוגדים
רבנים מתחזים ומרגלים. בכחש אותנו מרחיקים
חייל שוטר, ורב במדים. על ביתי, עכשיו מסתערים.
ה' שמע תפילתי ושוועתי אליך תבוא...
גדוד שחור בפתח ביתי. משקפי שמש, ניתוק רגשי
חייל שוטר סרב פקודה. נשלפת מגרוני הזעקה.
מבט קר, מנותק ואטום. נוער כתום מאחורי בוכה
נגרר על המדרכה, דם ניגר. ומולי נופל ניצול מבוגר.
ה' שמע תפילתי ושוועתי אליך תבוא...
המאבק נגמר, הגוש נשבר. אבל המאבק רק התחיל
עוד נבנה בית לה', לאלקים. ונלחם על ההר מפני הבוגדים
הגיע חזון הנביאים. עלה נעלה עולות על המזבח
ולגוש קטיף נשוב ונביא ביכורים. מלפני ה' צור העולמים.
ה' שמע תפילתי ושוועתי אליך תבוא
אל תסתר פניך ממני ביום צר לי
ציון מדבר היתה, ירושלים שממה
ציון היא דורש אין לה. נעלה וירשנו אותה!
מאוד יפה. ומעורר כל כך הרבה מחשבות
בדיוק מה שהייתי צריך עכשיו. תודה רבה!
יש לך כישרון כתיבה שמחדיר את המסר ישירות ללב.
זה משהו שפשוט הופך את אלול לאחר.
תודה,
את משמחת.
❤️
"למה יש כ"כ הרבה רע בעולם?!"
את מוצאת עצמך שואלת-זועקת פעם אחר פעם.
השאלה הזו שמנקרת,
ההרגשה הנוראית שעוטפת
שוב
ושוב
ושוב
ההרגשה הזו שהכל סוגר
שלכל כיוון שלא תסתכלי - יש רע.
וכאב.
הו הו כמה כאב כמה!!!
כאב לאנשים שיקרים לך
וכאב לעוד אנשים שיקרים לך
וכאב לעצמך
וכאב לעם שלך
וכאב על אובדנים שחווית וחווים אנשים
וכאב בכל מעגל שהוא
חברות, משפחה, עבודה, הארץ, העולם...
כאילו די, זה כאילו לא נגמר ואין סוף לרע הזה!!!
ואת כבר בהצפה.
הצפה של כל מה שחווית ושמעת וראית.
פשוט הצפה.
תדמייני כל אדם, גם ההכי מדהים וחזק שבהם, שהוא עובר הצפה - הוא לא יכול יותר. די. נגמרו הכוחות. נגמרו המצברים.
נגמר המלאי.
אין.
פשוט אין.
ולא רק שאין - גם כל הכאב והקושי מציף
ואז יש עוד קושי אחר - וגם הוא מציף
ועוד
ועוד
ולפעמים אפילו לנשום אי אפשר ברוגע!!!
אז במצבים כאלה חייבים חייבים יקרה רגע לעצור!
לעצור ואפילו רק להסדיר נשימה.
פיזית.
פיזית לעשות תרגיל של נשימה עמוקה
למשל, להכניס עמוק אוויר מלוא הריאות במשך 4 שניות,
להשהות אותו עוד שתי שניות בלי להוציא
ואז לנשוף אותו החוצה לאט לאט עוד 4 שניות.
ככה לעשות סטים של נשימות, לפחות איזה 6-7 סטים.
לעצום עיניים.
לשים את עצמך במקום שקט.
שקט שקט.
גם אם זה ללכת לחדר ולהיות רגע רק את עם עצמך שתי דקות.
ותני רגע לעצמך לספר לך מה *את* חווית.
ומה עובר עלייך?
ועם מה את מתמודדת?
ומה חשוך לך ובך כעת?
ופתאום לשמוע את עצמך ממשיכה לספר לך,
שזה פשוטו טו מאץ'!
יותר מדי!
זה יותר מדי לך, לכולם!
ועצמך ממשיכה ורוצה רגע לבקש ממך
לעצור
ולקחת עוד קצת זמן לעצמך
אפילו אם מועט,
להסדיר נשימה
לסדר מחשבות
לנשום
להתמלא
לשתות
אולי תה חם ומתוק
מקלחת נעימה וחמה
כל פינוק שבא לך
פינוק קטן של אוכל
תפילה לקב"ה שישלח כוחות
שיתוף
חיבוק
וכמובן - שינה!
שיר מעודד
מוזיקה בכללי
פרק קצר של סדרה מצחיקה או סטנדאפ
להביט בתמונות של האוצרות שלך בטלפון או במחשב,
לצאת לשאוף אוויר בחוץ
הליכה קצרה
וכל הטענת מצברים אחרת!
וכל מה שיכול לעשות לך טוב!
ועד שלא תרגישי שאת מתמלאת בחזרה, לפחות 80% מה"סוללה" שנקראית "את" - את *לא* משקיעה שום אנרגיה בדברים שמרוקנים אותך!
אי אפשר יקרה!
את על 0% בסוללה ועדיין משתמשת בכל הכוח במכשיר...
אפשר להתפוצץ, לקרוס חלילה.
האיתותים הללו של הגוף שלך החכם
ושל הנפש החכמה
אומרים לך -
היי יקרה! עד כאן!
אנחנו חייבים מילוי!
בואי תדאגי לנו למילוי
ואז נחזור כמו גדולים עם כוחות מחודשים להשפיע עוד ועוד טוב בכל המעגלים
אבל קודם המעגל שלך.
את.
עצמך.
מתמלאת.
נושמת.
מתחזקת.
שמחה.
ואח"כ כמובן אישך והילדים
ואז המשפחה המורחבת
והחברה היקרה
ושאר המעגלים
לאט לאט.
אי אפשר הכל בבת אחת.
את רק בן אדם אחד.
מדהים, אבל אחד. ובן אדם. אנושית. בשר ודם.
עם גבולות יכולת
עם אנרגיה שהיא לא בלתי נגמרת אלא היא מוגבלת כי אנחנו בני אדם...
ואיפה שנבחר להוציא אותה - זה בהכרח יבוא על חשבון משהו אחר.
לכן עכשיו התיעדוף הראשון הוא להוציא אותה רק על ההתמלאות שלך.
ורק אז, שתהיי מלאה יותר, תוכלי להוציא ממנה גם לעולם כולו.
אנשים שאינך יכולה לעזור להם - בין אם זה במעגלים קרובים ובין אם הם רחוקים - זו עבודה, אבל את מנסה להפנותם הלאה לעזרה המתאימה אם את יכולה, להתפלל עבורכם, לקוות, לשלוח חיבוק.
וזהו.
לשחרר.
אי אפשר לעזור לכולם.
את רק בן אדם.
אחד.
יחיד ומיוחד.
ואחד.
וכמה טוב את כן משפיעה היכן שאת כן יכולה!
ועוזרת!
ותומכת
ומאירה
ומחדדת
וכמה אכפתיות נובעת ממך
כ"כ כ"כ אכפת לך!
ורק בגלל זה את כ"כ מתאמצת!
ואני רוצה לבקש שבתוך הכל יהיה אכפת לך גם מעצמך!
שתבחיני גם בגבולות הגזרה שלך!
שתזהי גם את קצה גבול היכולת שלך!
את מה את כן יכולה
ומה את לא
את מה עושה לך טוב וממלא
ומה מרוקן
את מתי את יכולה לתת יותר מעצמך
ומתי את זקוקה לקבל, או להעניק לעצמך
ואלו דקויות שהן לימוד של חיים...
לימוד שהוא מרתק, ולפעמים שובר, ונופלים, ומתאכזבים,
אבל בסופו של דבר גדלים!
וגם מכל הרע שבעולם -
נכון.
הוא קיים.
אבל הטוב קיים שבעתיים!
"ברגע קטון עזבתיך
ורחמים גדולים אקבצך"
הרע הוא כמו רגע קטון!
והטוב הוא עשרות מונים טוב ומאיר וגדול כ"כ כ"כ!
ותמיד אני נזכרת בעלון של שבת שקראתי כשהיינו ילדים. כתב בו הרב חנן פורת זצ"ל, וקראו לו "מעט מן האור"
ותמיד זה הזכיר לי שמעט מן האור - דוחה הרבה מן החושך
אז כל אחד מאיתנו הוא "אור קטן"
וכולנו "אור איתן"
ולא רק בשיר ילדים חמוד
אלא באמת באמת
לכל אחד ואחת מאיתנו יש כוח על!
לעשות ולהשפיע טוב בגבול היכולת שלו
במעגלים שלו
ואותו האור ממשיך ומשפיע עוד ועוד ועוד
ממש כמו אבן שזורקים על פני המים והיא יוצרת עיגולים עיגולים סביבה
כי חיוך אחד שלך לילדה,
שהלכה שמחה לבית הספר וחייכה לעוד ילדה,
שהרימה אותה כי הייתה בהרגשה נוראית לפני כן,
וחזרה הביתה ועשתה נחת רוח להוריה שהיא שמחה,
או אמירה ועזרה שלך לבנות כאן בפורום או בחיים האמיתיים,
שהצלת
ועודדת
והרמת
ותמכת
ואז הן היו עם עוד כוח לילדים, לעצמן, לאיש,
שבחזרה המשיכו טוב במעגלים שלהם,
ואותם אנשים שפגשו גם
ואין לדבר סוף!
כן כן
ל***טוב*** אין באמת סוף!
הוא באמת אינסופי!!!
אז את יקרה מוסיפה אור
ותוסיפי אור
וקצת פחות תחשבי על החושך.
כי כשמוסיפים אור החושך ממילא מסתלק ומתמעט
ומספיק אפילו אור קטן
ואפילו יחיד
בכדי לגרש חושך גדול גודל
ויש לנו את בורא עולם
שהכל שלו
והכל מאיתו
הטוב והרע
ולימדנו לברך על הרעה כשם שמברכים על הטובה
ולימדנו שהכל לטובה!
כל מה שעושה הקב"ה לטובה הוא עושה
ולהתחזק באמונה
בביטחון באבא שלנו בשמים שיודע טוב טוב מה הוא עושה
והוא אחראי על הכל
ולפעמים התפקיד שלנו הוא
"הרפו.
הרפו ודעו כי טוב השם!"
ובמה שאינו בשליטתך יקרה – הרפי.
לא כל העולם על כתפייך היקרות
ומה שלא בגבול יכולתך - להרפות ולשים על הקב"ה. הוא כל יכול באמת באמת.
ואת תראי, ותמשיכי לראות את כל הטוב *שכבר קיים*
באנשים טובים
בנפלאות הבורא
בילדים שיש
במשפחה
בחיוכים
באוכל הטעים
בשפע
במיטה הנוחה
בגוף שמתפקד
ובכל פינה ממש ממש יש טוב ובשפע
ולהגדיל את המיקוד שלנו דווקא עליו
לא לקחת אותו לעולם כמובן מאליו
אלא להיפך - להנכיח אותו
לראות אותו
להעצים אותו
להודות עליו
ההודיה עצמה מעניקה כ"כ הרבה כוח! כ"כ!
להתפלל במילים שלך
את כל הכאב
והקושי
והתקוות
הכל הכל הכל
לקב"ה
ולהודות לו על מה שכן יש
ולבקש על מה שעוד לא
והוא שומע הכל
והוא כל יכול
ותמשיכי להתחזק
להוסיף לעצמך מקורות של מילוי מצברים בכל יום ויום
להתקרב למה שעושה לך טוב
להתרחק ממה שעושה לך רע
ולהמשיך כך בעוז ובגבורה ובאמונה
והדברים ב"ה עוד יתבהרו
כולם
לאט לאט
את כבר יכולה לראות ב"ה בחוש איך כ"כ הרבה חזיתות שקרו לכ"כ הרבה אנשים - פתאום במבט של אפילו לא כ"כ הרבה זמן - פתאום כולם במקום אחר לגמרי!
ההיא שהתגרשה - התחתנה מחדש ומאושרת
ההיא שלא זכתה לילדים - חובקת תאומים
השבויים שכבר חזרו
החולים שנרפאו
העקרות שנפקדו
הרווקות שהתחתנו
הזוגיות שהתחזקה
הילדים שגדלו והביאו ברכה גדולה ונחת עצומה
הכוחות הפנימיים שכל אחד ואחת גילו בתוכם
הערבות ההדדית
האחדות
החסד
העזרה
השמחה
הצחוק
החיוכים
רגעי האושר
והשפע
והטוב.
הטוב.
שקיים!
ושילך ויגדל ב"ה
ואת עצמך חלק מהטוב הגדול הזה!
ועכשיו, לכי ומלאי את עצמך
ותני לטוב שבך לגדול 
❤
באלול אני רוצה אב.
עטור זקן, לבוש לבן,
אך מסתכל אחורה,
רוצה אב.
יש משהו בחורבן,
בתחושת האובדן,
שמולידה בקרבי:
אני רוצה אב.
ואלול,
עוד מרגיש לי חלול,
מרחוק מזדעק,
מהנהן מהדהד,
ובליבי, אני רוצה אב.
מדוע אב אינו אחרי אלול?
הרי באלול, אני רוצה אב...
זה מעניין ורעיון מקורי משהו.
אהבתי את הכתיבה והמבנה משתלב כאן יפה בעיניי.
אפשר להגיד רק משהו או שזה קטע אישי עבורך שאתה מעדיף שלא ייתנו עליו הערות/הארות?
אני עוצם את העיניים כדי להבין מה אני מרגיש.
יש מחסום שיושב לי על הלב.
והוא נמצא שם כבר שנים.
המציאות לא השתנתה - כי אין חדש תחת השמש כמובן.
אבל אני כן.
וזה גורם לי לחשוב כל יום מה אני רוצה באמת.
אנשים חושבים שמה שבאמת קשה זה לעשות דברים. לפעול.
ואני מסכים.
אבל לרצות? לרצות באמת?
זה כבר לא אנושי.
ואיך אני אבין מה אני רוצה באמת?
זה לא משנה כמה אני ממשיך לחשוב על זה או מתבונן בעצמי.
אני פשוט לא יודע מה אני רוצה.
וזה גורם לי לחשוב שאולי בעצם אני לא רוצה כלום.
אולי זה פשוט אשליה שנועדה לקדם את המין האנושי.
אשליה כמו כסף. אשליה כמו נישואים.
כל מיני דברים שאומנם חשובים אבל לא ייפתרו את הבעיה.
מה אני רוצה ?
פשוט זה.
(אח"כ זה העלה אלי את המחשבה - אולי באמת, באמת באמת, אני לא רוצה, וכל מה שמופיע אצלי זה רצון שסגלתי מאחרים? אבל אם אני לא רוצה - אז איך הם רוצים? בהנחה שלא רק אני בעייתי... אלא שרצון מגיע ממקום גבוה יותר, יש מי שיתחבר לרצון טהור, שמקומו בהרחבה וחסד, רצון אלקי - עשה רצונך כרצונו, ויש מי שיתחבר לרצון מצומצם יותר, טמא. העולה - אנחנו תמיד עבדים לרצונות שאינם שלנו, אבל אנחנו יכולים לבחור לאיזה רצון להשתעבד).
יש בי מישהי אחת
שמתעקשת ללמוד להיות רגישה
אז היא קוראת סיפורים רומנטיים ומשננת שירים של אהבה תוך־כדי טיול ביער
ובבית הכנסת היא מתאמצת לבכות כשמגיעים ל"כאן בוכים בק"ק פראג"
והיא אומרת שאם היא תזייף מספיק, היא תוכל, כמו ד"ר פרנקנשטיין, ליצור מכל החלקים מעין אני שקופה שאוהבת את כל זה ברצינות וגם לא שונאת את עצמה
ותצליח לגלות מה בדיוק נמצא מאחורי הבבואה שבמראה
ויש בי מישהי אחרת
שאם אי־פעם יחבקו אותה, יגלו שהיא לא באמת יודעת לבכות
כי עמוק בפנים היא יודעת שדמעות צריכות להיות רטובות
ושאסור להשתמש ברגשות מפלסטיק ושצריך לשמור על הסביבה
ושאסור להכתים את הסידור בווידויים של אחרים
ולמען האמת היא מודאגת מהידרדרות האומנות ומשירים שהופכים לנכונים רק כי שרים אותם ומכך שמנסים להעתיק רק את היפה אבל לא את הטוב
ויש בי מישהי שאומרת
שגם האנטי־קיטש הוא קיטש, ולכן אסור לשנוא אותו ואסור לחשוב עליו
שבעצם האותנטיות עלולה להיות אהבה מזויפת של שנאה מזויפת של אהבה מזויפת ושזה נורא מוסבך וקשה להבדיל
ומה שאפשר לעשות זה להתפלל הכי מהר שרק אפשר כדי לשתול בין המילים ניצוץ שאינו פלסטיק ואינו שנאה ואינו סתירה
ויש בי עוד מישהי
שרוצה לבכות ולאהוב בקצב פעימות לבה
בקצב מנגינה נכונה שלא מנסה להיות נכונה
אלא פשוט קמה בבוקר יפה
מבלי לדעת שצריך לבכות עם ק"ק פראג
או שצריך להיות כזאת סטואית מובכת
ויכולה לרצות להיות היא
ויכולה לרצות להיות אני.
עמוק, נוגע ויפה.
הכתיבה יפה והדימויים חדים
תמשיך לכתוב..
ברוך הבא לפורום
אהבתי מאוד! פשוט דיברת את כל מה שאני חווה לפני כל מועד כזה או אחר..
הַשָּׁנָה.
לֹא תּוּכַל לִבְרֹחַ.
אַחְזִיק אוֹתְךָ קָרוֹב.
אֶנְשֹׁם אוֹתְךָ עָמֹק.
אַפְקִיר עַצְמִי אֵלֶיךָ.
וְאַתָּה.
תַּעֲשֶׂה בִּי חֲדָשׁוֹת.
תְּחַיֶּה בִּי נִרְדָּמִים.
תְּנַעְנֵעַ בִּי נְטִיּוֹת שֶׁל רָצוֹן.
תָּפִיק בִּי צְלִילִים יְשָׁנִים שֶׁל גַּעְגּוּעִים.
תַּרְאֶה לִי פָּנִים שׂוֹחֲקוֹת.
שֶׁל הֶאָרַת פָּנִים.
וְרַחֲמִים.
וַאֲנִי אֵצֵא לִקְרָאתְךָ.
אֶלְחַשׁ לֵךְ גַּעֲגוּעַ.
צִפִּיָּה.
וּתְפִלָּה.
ש..
אוּלַי הַפַּעַם.
כָּל מָה שֶׁהָיָה פֹּה יִשְׁתַּנֶּה מִמָּחָר.
טוֹב שֶׁבָּאתָ.
אֱלוּל.
תודה על מילי יקרות כאלה..
הצלחת לתעתע בי
הכישרון שלך מהפנט
מהתיאור בחלק הראשון עולה תחושה של אהוב ישן ש'קם לתחייה'
לקראת "ורחמים" התחלתי לחשוד,
והפתרון (אלול) הותיר אותי לא פחות מהמומה.
התהליך שעברתי במהלך קריאת השיר, מוכיח כאלף עדים על כך שמדובר ביצירת אומנות, לא פחות.
מרגיש כל מה שאלול מביא איתו.
ואהבתי את ההתכתבות בסוף עם אחד השירים שליוו אותי בתקופה הזו בדיוק, לפני שנתיים... שיר ששם את האור והפוקוס על הרגע של המעבר.
והיופי שפרסמת את זה ביום שהוא עצמו קו תפר בין אב לאלול...
לגבי הנקודות בסופי המשפטים, זה היה עוצמתי מאוד העצירה. התחושה של חשיבה ממוקדת על כל דבר, כל פרט... לבדוק בדקדוק בנבכי הנפש, לשים לב לתנועת הלב והנשמה.
רק שיש כמה מקומות שהייתי שוקלת לשים פסיק או שלוש נקודות (כמו שנעשה שם באחת השורות).
ובאמת כמה טוב שבא...
אח... אלול.
מקבל ממש את מה שכתבת על בפסיקים ושלוש נקודות.
תודה על המילים ועל המחשבה באמת.
עמוק ונוגע כל כך
צד אחד זה שאני מפקיר את הרכוש ככה שרק מי שאני רוצה יזכה בו.
אולי כדי שאלול יפעל אנחנו באמת צריכים להפקיר קצת את עצמנו, לעזוב את האגו, המחשבות וכל הדמיונות ופשוט להיות כאן ועכשיו. לסלק את עצמנו מכל ההסחות דעת ולתת לקדושה של הימים האלו לפעול.
תודה על זה!
אם כל כך טוב לי לבד
למה אני מחפשת את היחד?
הלב שלי חופשי
ודמעות של אושר זולגות מעיניי
אז נכון אתה יפה
נכון אתה יפה כמו חלום
אז מה?
אז אתה יפה כמו חלום
ואני בוכה
ואני אראה אותך במעלה הגבעה תמיד
והלב שלי ישרף
אבל הוא נתון לי, הוא חופשי
לב שרוף וחופשי
ויפה כל כך
הן לא מלוחות הדמעות
מתנצלת על הגולמיות בבמה מכובדת כמו הפורום הזה... לחובבי אמת מושבעים בלבד
אני נדרש לעיבוד נוסף בקטעים כאלה. על זה יותר מתאים לומר "תודה על השיתוף 
"
הקטע הזה נכתב ברגע נדיר מבחינתי של התרוממות הנפש
הוא ספוג כל כולו באותו רגע, שכמעט ולא העזתי לפגוע באמת העוצמתית שבו
נוגע, יפה ועמוק.
אהבתי
תמשיכי לכתוב
הוא איש פשוט.
פשוט כמו אבן בגינה. פשוט כמו המילה הראשונה של ילד. פשוט כמו גלימה נפרסת. פשוט כמו מפרש נמתח. פשוט כמו ים שנבקע לשניים ובתוכו עובר עם. פשוט כמו לב שבור שמחפש תשובה, לב שממשיך להשתוקק למרות האכזבה.
הוא איש פשוט, כמו יד שמושטת לשמיים ומחכה.
דימויים יפים ונוגעים.
כתיבה יפה מאוד ועדינה.
אהבתי מאוד.
בראבו. לא פחות ממושלם לדעתי.
אני אוהב את זה..
אתה שומע אברהם?
תסתכל לי בעיניים.
אתה רואה את העצב?
אתה רואה את התשוקה?
יש נשמה מאחורי הפרצוף הזה.
בבקשה תאמין.
בבקשה!
נוגע..
נשמע קצת עצוב
שיהיה רק טוב
אהבתי את הקריאה הגדולה שבקטע הזה. חזק ונתחזק ;)
הלוואי והייתי כמוכם.
כותב על אלול.
כותב על כיסופים לה'.
כותב שירי אהבה נדכאים ונסתרים.
אבל אני לא.
כי אני לא מאמין שיש למה לכסוף.
אין למה להתפלל.
עולם כמנהגו נוהג וכן גם אנחנו, כמו נמלים.
נמלים בעולם הגדול.
מושבות רבות שעובדות ומייצרות אוכל ותרבות.
אמנם כל נמלה קצת שונה מזולתה -
אחת תוקפנית אחת פחות.
אחת דתית ואחת פחות.
אבל בסוף, אחרי כמה עונות , כולם מתות - ואף אחד לא זוכר אותם.
אז נמשיך לכתוב.
שיהיה קצת נוף יפה לאנשים שמבינים שאין סיבה וטעם לפועלנו.
זהו לא מכתב דיכאון.
זהו מכתב עליז!
כי אין לנו מה להפסיד.
תודה שקראת עד לכאן - כתבתי כדי להנעים את חייך.
מעלה את השאלה - "הכל טוב?" עדיין על המסלול?
את האמת, עשית לי חשק לכתוב..
אח שלנו
רציתי לכתוב על התשובה - אבל אז קראתי בפרקי יומנו של הרב הנזיר זצ"ל והבנתי שאיני כדאי.
רציתי לכתוב על התשובה - ואז קראתי על מלחמתו הפנימית של הרב קוק זצ"ל, והבנתי שאיני כדאי.
רציתי לכתוב על התשובה - ואז קראתי נוראות עליה בכתבי הרב חרל"פ זצ"ל, נרתעתי לאחורי והבנתי שאיני כדאי.
רציתי לכתוב על התשובה, והבנתי שאולי המוטיב החוזר הזה מלמד אותי משהו, כמו פזמוני הסליחות שחוזרים ונשנים - "אבינו שבשמים", "חטאנו לפניך רחם עלינו", "הושיענו למען שמך", "וחוסה על ישראל עמך", "עננו", "בדיל ויעבור". "אבינו אתה", "אין לנו מלך אלא אתה", "אבינו מלכנו רחם עלינו".
הבנתי - שאיני כדאי. הבנתי שאיני - כדאי.
זה כל מה שאוכל לומר. אם הבנתי שאיני - נעשתי כדאי.
מקסים ומרענן בצורה יוצאת דופן..
מעריך את זה.
