פורום פרוזה וכתיבה חופשית (עמוד 422)

את שיושבת כאן מולי
את שאפעם לא תדעי
את מביטה בי עכשיו
מנסה לקרוא בי את כל מה שהיה.
את לא תדעי לא לא תדעי לעולם
מה שחבוי בי וכבר כמעט נעלם

את, שהצתת בי אש שכמעט דעכה
לכודה בלהבות. מי יודע אם מים יצליחו לכבות.
את, את שלא אשמה
פשוט נקלעת לכאן בלי כוונה

את, את יכולה להיות רגועה
הילדה הזאת הולכת וגדלה
מעל הסלע שעמד בדרכי
הצלחתי לטפס ולראות
את הטוב מבין שתי העולמות

אז תודה לך. תמסרי גם לו.

מידות, מידות,

מספרים הם חורטים עלי,

מכמתים.

מקמטים.

 

מלבינים ידיים

שחורות מדיו בלתי מחיק

לכתיבה על גופות

כי נשמות

אי אפשר,

-

לכמת.

 

 

*העליתי כבר לפני זמן מה ושיניתי

 

 

לאיפה אתם שואפים שהיצירתיות שלכם תגיע? על איזה במות אתם רוצים לעמוד, ואיזה אתם רוצים להקים. אולי נצליח ליצור כאן צוותים להקים רעיוניות משותפים.

(וסליחה על עודף השרשורים פתאום)

המון שירים שלי בתקופה האחרונה חוזרים על עצמם מבחינת מבנה, קצב ומשקל, ואלמנטים (אולי זה לא מדויק להגיד ככה. פשוט כי לא מצאתי מילה אחרת).

אם אני משנה, נניח, את הקצב, זה נשמע לי מוזר, לא נותן לי תחושה של שיר אלא של גיבוב מילים שלא הצלחתי לבטא דרכן את מה שרציתי. כנ''ל אם אוריד נקודותיים, פסיק, פסיחה.

זה קצת נותן לי תחושה שאני לא מצליחה ליצור, להתחדש, לחדש. כאילו אני כל הזמן עושה פרפראזה לאותו שיר.

 

קרה לכם?

אני יכולה לכתוב המון מילים חכמות ויפות

אבל בסופו של יום 

אני רק רוצה להציע לכם לשלוח מתנה וירטואלית.

 

איך? נורא פשוט

להיכנס לניק החמדמד הזה- פורים תשע"ז

הסיסמא היא 1234

להיכנס לפסיפס

ולשלוח איזה משלוח שאתם רוצים. בכותרת להגיד למי אתם רוצים לשלוח.

בקטוגריה פרויקט לסמן את אדר תשע"ז.

כל היצירות יעלו בבוקר פורים (או ביום שישי, ואז תדמיינו שזה פורים).

 

זהו.

מחכים לכם מאוד

 

ערב צח.

{כמעט}

 

 

 

 

הנופים והמרחבים במדינה /אסתר קאהן .

 

המדינה שלנו כמעיין עפיפון.

החרמון והגולן, אזור הגליל והים התיכון.

משור החוף והשפלה שפרוסה כמו מפה.

ובעל נשכח את הרי המרכז והרי יהודה.

את ים המלח וירושלים הבירה הקדושה.

באר שבע,ערבה וחלקה הדרומי של המדינה.

במדינה כמו שלנו הנוף משתנה מהקצה לקצה.

כל כמה זמן הנוף הוא מאוד שונה.

 

 

בס"ד

אדם אוהב פרפר
והוא עף לו
לבן וקל
קל גם לאהוב אותו אך
קשה לשכוח
זוכר רוח שבין כנפיו
שהייתה רגע ולעולם לא תחזור
זיכרון מתוק
רגע אחד אמתי
שזכיתי להרגיש
ועכשיו נשאר איתי
והוא- לא.

אצלו הכל היה מהיר
קצר ומרגש
אפילו פריחת החרציות שמחה אותו
ככה זה כשצריך להספיק הכל
וגם לאהוב
האמנם?
ואני וודאי אהבתי
הערצתי טוהר שבבריאתו
ואני- כשלעצמי, מה אני?
רק אדם
אוהב פרפר.

אשמח מאוד להארות לשיפור!

רגש. שברירי זיכרונות וגעגועים למציאות אחרת.

 קול דממה דקה עוטפת את חלל האוויר שעוטף אותי.

האולם עצום. אני באמצעו, קטנה. שבירה. שערותיי סומרות. טיפת הביטחון האחרונה אבדה לה. תחושת בדידות ממלאה את ליבי, לא משאירה מקום של ספק. הכול ידוע. הכול בוכים. דמעה של מלאכים.

העולם עצום. אני באמצעו, קטנה. שבירה. קפואה. לא מסוגלת להכילו. נותנת לקור לחדור עד לשד עצמותי. אין אפשרות לברוח.

זה כואב לאכזב
תחושה של תסכול מתפשטת בלב

....................................................

הרגשה של טעות
פגיעה ללא זכות
רצון לתקן שעבר

יש רצון לתקן
את אשר התבלגן
לפצות לשפר ולשמוח

לעודד לנחם
אבל בלי לרחם
אולי אף לחזור לימי קדם

אבל לא - אין לחזור
אף על פי רוב האור
הסיבה בעודה עוד קיימת

יש לחתור ולשאוף
גם אם יש, שינוי נוף
הן בחום הן בקור ניתן ללכת

הרי גם ילד או ילדה
שנפשו נפגעה
את זרתו ישלב בעוד זרת

בעצמי כאן פגעתי
כי אותי פה אכזבתי
לנפשי עוד אומר "לא אפול!"


וגם דרך שונה
בלבבי היא טובה
עמיקות ופריחה בה בדרך

?



שאלה: השיר הזה נראה לך אופטימי, פסימי או נטרלי?

רציתי לעשות פה בדיקה לגבי צורת הכתיבה הזאת
אשמח אם לאחר קריאה תאמרו לי אם הצלחתם לשמור על מקצב נכון למרות שאין משקל בשיר...
בכל מקרה כיף להיות במקום שלאנשים חשובה שירה ומילים...


שראשי נמלא טל
ולמרות הכל
כוחי כשל
רץ ובורח לא ליפול
והחרב על מפתן היכל
העבודה רבה, הרבה דרכים לסלול
אך הטעם ניטל
בקש עבדך, וכמה שביקש הוא למחול
היה רק מועד ונתקל
מנהמת ליבו היה צועק בלי קול
איה חיל וחומה? זועק אומלל
ורק בך חורבתי נחמתי, בשלך ניטל העול
נבניתי בך ואת נבנית בי כשפורפרת במיכחול
ברוך אשר שב וגאל

 

 

הלכתי לצד הכביש וחזיתי

בַּכֹּל שנפל מהרכבים

נייר ובד

וחפצים שלמים.

קרטון ושקית

במבה

 

כך כל אדמת היער.

 

וחזיתי שיבואו ילדים

 

ובמין פעילות קיץ מרוממת אדמה מן פְּסָלֶיהָ

משאריות המציאות שהתפזרו בה-

יאספו השברים אל מְקוֹמָם

ותשוב האדמה לחֻמָּה.

אולי אז

תהיה מוכנה הקרקע

ויבואו הנולדים

וישמטו מן המציאות מילים

שירים

שיודפסו.           ומכל פנים כשהם בקרקע

יהיה אפשר לראות את האותיות  מרחפות

באוויר הדבוק אל הדף.

 

וכפסולת

הזמן ימחק חלק מן הגוונים

ימרח שכבתצבע דהה על הדפים

וְיָרְאָה

 

רק

מה שהזמן החליט

שיפה לו

 

להישאר בולט ברחוב.

 

חזיתי

שאלך בצד הכביש

ואראה רחוב פלאי

כולו אותיות טמונות באדמה.

 

אחרי העיקול

פתאום

           ראיתי

שדרת ברושים וכולה גולגולים.

 

 

 

 

 - - - - 

 

תודה, לכל המגיבים היקרים

        שבזכותם כיף לפרסם כאן.

 - - - - 

 

דרך אגב, שמעתם כבר על הסדנא שנפתחת כאן בפורום?

יש בי מן לחץ שצורב לי
בלב 
כך הוא מופיע לעת ליל 
ואני מנסה להיות 
חזקה
זולגות הדמעות שוב ושוב
הגעגוע חונק .
מביטה בתמונה
בסרטון,
חיוכך כובש עיניך
תמימות 
פעימות הלב רוצות
רק אותך
לשמוע קולך לנשום 
ללטף פנייך 
ולו רק לרגע 
שאין ולא יהיה לי 
יותר .
פעימות הלב רוצות רק 
אותך
חיוכך כבש כבר עולם
אחר 
לא אוכל אותך 
להרגיש
זה הרגע שלא יהיה לי
יותר .
ליל מנוחה
איריס@כל הזכויות שמורות.

     ערוך הודעה   הגב עם ציטוט    

1.
אגרטל מתנפץ לרסיסים
אצבע זבה דם.
על אחד מהם מצויר בית,
על שני ענן בהיר.

אחד אחד,
נאספים לתוך שקית גדולה.
אולי מישהו ידביק
את השברים.


2.
אגרטל מתנפץ לרסיסים
אצבע זבה דם.
יש שנהפכו לאבק
יש המוטלים חסרי מעש.

אחד אחד,
מוכנסים לתוך שק.
אולי מישהו ימצא בהם
תכלית.



1 או 2 ?

 

 

 

שיר : צוק איתן /אסתר קאהן

 

עלה המרפסת ישבתי וחשבתי

ואזעקה שמעתי

למקלט ולממ"ד רצתי

 

רצתי לצעוק ולצרוח

את האויב להבריח

להוציא אותו מתוכנו

ולחיות בחרות בארצינו.

 

לפני כמה שנים

הדרום סבל מטילים

לפני כמה ימים

כמעט כל המדינה על גלגלים

 

הדרום סובל כמה שנים

וכיום מתייחסים, השרים ומטפלים

הרקטות והטילים במהרות לת"א והמרכז מגיעים

להראות לנו שעל הערבים לרגע לא סומכים

 

אזעקות וצבע אדום

נשמעות גם "בהרי אדום"

למרחבים המוגנים אנחנו רצים

 

ערבים את ילדיהם ונשותיהם מפקירים

אנחנו על משפחותנו וילדינן מגנים ושומרים

ילדים נשים וטף במקלט נמצאים

ולשמש ואור היום כמעט ולא יוצאים

נשיכת שפתיים ושחיקת  שיניים. עבודה.

מבוקר עד ערב ומערב עד בוקר. במדודה.

זוכר את זעקותיי וקריאות אנחה

ואת טירוף הדעת בזיכרון אחרי יום של שכחה

איך כל עבודתי היתה חסרת מנוחה
ומנגד הימים של רדיפה אחר סליחה

לכוף את יצרי הגיבור המבקש להרגני

והתלבטות בין מוסרי לבין סתם הומוגני

ולפני זה הימים של הליכה והתעלות

גם אז היה קשי ולא הכל בקלות

ואחרי כל היגע
היה יותר מרגע

בעצמי אני נוגע

ומתקדם ולא רוגע

ואז כברק בי זה פוגע

לרגע משתגע

וללפני מתגעגע

כי נפלתי.

ואז גם קמתי

וככה שבע פעמים כל חיי

וזה רץ ומתרוצץ לנגד עיניי.

כל ימי העבודה והנפילה

ההבטה קדימה והתפילה

כשעוד היה בלב טיפת בשר ורגישות

ומרגיש אצל המלך בא אליו בנגישות

זוכר עוד מימי תומתי כאב מסביבה

ואטימות כמעט מוחלטת שלעצמי די משיבה

ואיך שלא היה לי מה ורק אז מצאתי למה

וללכת בצעדי נמלה אבל לא משנה בכלל כמה

ועוד קצת פה ועוד קצת שם ואור אחד חודר ומפציע

ולראות בעינים את המתיקות שהוא מציע

והאורות מתרבים בשבילי אורות

ומוצא לעצמי אור עם כל כך הרבה ברירות

וזוכר נפילות באותו המהלך

וממש איתם רואים איך בקושי הוא מלך.

וכך זה מהלך מהיר של 12 שנה

זוכר את ימי. את הראשונה

ואין לי שכל כל כך לחשוב

ו... פתאום נכנס יצר הטוב.

והמלחמה מתחילה עוד קצת לפני הזמן

אך כעת קבלה שם מרדכי אל מול המן

האם לנטות אל הטוב או לפול אל הרוע

ולכוף את עצמי שוב ושוב לא לכרוע

וכאילו כלום ושוב נופל

ושוב עובד.

ונופל ועולה.

ואוהב ומתאבד.

ומנסה ומנסה.

בחשק עז דקדושה

וכך מנסה לאחד איזה סוג של גישה

ונפש מתפרקת ממוח שהתקדם יותר מדי

וחיפוש וקריאה "הישכם, ידידי?"

ואין עונה

ואני מתענה

מי יסכים להקשיב

אני לא יודע לדבר

מה יש להשיב

תנסה להתגבר

ואת מוחי הדאגה מתחילה לשבש

ואומר אני לעצמי "הן אני עץ יבש"

וידיעה ולמידה

ועוד ועוד עבודה

וקולו של חלק אלוה ממעל

ואיך את עצמו בפנים הוא נעל

והיא זאת בת מלך, על כל כבודה

מזכירה שיש לי עוד הרבה עבודה

ועם זה לא מספיק אז להפוך תתאו ונלכה

תיקון עצמי התאוה היא הפוכה

ועוד יותר עבודה עבודה עבודה

והכל בהתקדמות שמדדה ומדדה

ונפילה ועוד אחת ונראה שאין קץ

ושורט ונושך וטורף ועוקץ

ומנסה להלחם ומשיב מלחמה

ונראה שמלך זקן וכסיל יודע מרמה

אך בשביל מלך המלכים מלך הכבוד

לא אפול. אעבוד ואעבוד

כי עוד אצליח ועוד את קולי ארימה

ומיד כשנופל ישר מביט קדימה

אך נשחק.

נשחק ובנתיים מחיל כמו משחק

מעלה במשהו ופתאום כנמחק

ומי יעשה זאת מעצמו יצחק

ומעצמי אל אחר מדוע תרחק

ושוב עבודה ועברו כבר שנים

עליות ומורדות וקשיים משונים

והתאוות ומכות מפליאות

לא מרפות כואבות וכל פעם מראות

דם, אש תמרות עשן?

אתה לא צריך את זה, זה כבר מיושן

נראה אותך מביא דם יזע ודמעות

הן אלו לא מעצמן מגיעות

ומנסה להלחם ולכבוש יצרי

ומתפלל ומתחנן לרחמי יוצרי

ואידיאלים טמונים בשקט דחוקים

ודברי דיו כתובים על ניירות מחוקים

הם לא למדו מה שהספקתי לשכוח

ואילו אני ממה ששכחתי איבדתי הכוח

ועדיין נאבק ועוד אמשיך להלחם

ואולי אזכה במעשי להנחם

ובהתקדמות מסויימת מצפה ומייחל

ואולי הפעם דברי לא יחל

כי אתנחם על המעשה והזמן בנתיים

עברנו 17 שנה נעבור עוד שנתיים!

 

קדימה לעבודה.

 

 

 

 

 

 

קטע על השרפה /אסתר קאהן

 

האש בוערת בארצי ומולדתי. השבוע חווינו בכל הארץ שרפות.

שרפות יער, שרפות בתים,שרפות בישובים ושרפות בערים הגדולות.

מזג האוויר היה יבש מאוד וכמעט בלי לחות. הכל היה כל כך דליק .

שאפילו סתם סגריה קטנה או גפרור יכל להדליק מדורה גדולה.כמו ל"ג בעומר אשר במרון.

"בני דודינו" הערבים לא כל כך אוהבים את אחיזתינו על אדמת המולדת.

והם מנסים בכל דרך אפשרית להתנקם ,להרוס ,לשבור ולפגוע בנו ובחיינו.

פעם זה ע"י דקירות סכין , פיגוע באוטובוסים או במסעדות.

ופעם זה טילים מרצועת עזה ,שמנסה למחוק אותנו מהמפה ולהשליך אותנו לים הגדול.

ופעם זה סתם להשמיץ וללכלך על מפעל זה או אחר.

שלא יקנו ממנו כי הוא בשטח ישראל הכבושה.

לצערם הרב ולמזלנו הטוב לא ממש הולך להם התוכניות. ה' איתנו ושומר עלינו מכל משמר.

כל העולם נגדנו , נגד מדינה קטנה במזרח התיכון.

נגד עם אחד ששרד אלפי שנים, ויושב לכל העולם כמו עצם בגרון.

אף אחד לא ממש אוהב אותנו.כל פעם מדינה או עם אחר בועט ורוצה להעיף אותנו לים.

כאילו אנחנו כדור-רגל, או סתם אבן.

 

 

 

 

 

נתון

בחול הים 
שצדפים מרימים ראש
ושוקעים
בעקבותיי שנשטפות אל הקצף 
הלבן
גלים רכים שקופצים מהם 
דגיגים ,
וקרן אחרנה שנושקת 
לרקיע 
 במרבד כוכבים

פנס רחוב שכבה כך 
 לפתע 
כל רגע כזה נתון 
ביומי,
לא מיחד לי כבר 
 בלעדיך.

@איריס לוי כל הזכויות שמורות.
 24.2.16

 

יש משהו,
שהוא הרבה מעבר למילים.
הרבה מעבר לטונים.
למנגינה.
יש משהו,
שפשוט אי אפשר לכתוב אותו.
אי אפשר לקרוא אותו.
לשמוע.
יש משהו,
שהוא רחוק, בעולם אחר.
רחוק, יותר מידי רחוק.
מנותק.
יש משהו,
שלא מגיע לי, לא שייך אלי.
הוא של מישהו אחר.
אבל נוגע.
(פתאום חשבתי שאולי קראתי משהו בסיגנון ובגלל זה זה עלה לי. אז אם העתקתי קטעים ממישהו, מחילה.. )