טעות
שחר.
כותרתהנסיך הקטן.
כשאני רואה אותה, זה תמיד מהצד
וכמו בין אצבעות פתוחות;
נסיון לחבר את הלבד
אני מתבוננת מגובה מבטם של ילדים
ואם רק יכולתי לברוח;
שברים שברים של נוצות וכדים
לפעמים היא ממהרת ואז הכל מטושטש
ורק נשאר לסגור את העיניים;
מבין התריסים יותא עוד יום מותש
ולפעמים היא משלבת את ידיה, כמו חסומה
וגם אם נפקח עיניים הכל חשוך;
נשימה אחרונה של אבא היוצא למלחמה
דם ועוד דם, ואגם של דמעות
חיבוק אחד של אמא אוהבת;
הנה הוא נחטף אל בין האצבעות הקרות
הנה שם קבצן יושב, מנגן בחצוצרה
ואני מנסה לשלוח זרמים שתבין;
נחמה הנזרקת ומצטלצלת מן היד הצחורה
אך לעיתים, אפילו כשהיא יושבת בצד
נופלת עלי דממה טהורה של שניים
סתם עוד גומיה על היד
וירושלים
(לא הרגיש לי קשור לאתגר לכן כתבתי בנפרד)
וואועוף דורסאחרונה
מושכניכישוף כושל
אבדה האדמה
ואני לי קרקע לא פוריה.
איכה יצמחו פרותי,
והיכן אכה שורשי.
בהעידר אחיזה, צעקתי לך:
מוכשני, אחריך ארוצה
ולא רצת ולא משכת
צחקת, שאננות וזמן
זמן, שלי אין.
אזי שינסתי מותני
ומשכתי, אחר עצמי לרוץ.
אמממ חדשה... אשמח לתגובות.. הערות והארות.....לחייך!!!
מסכות
הוא לובש אותם
תמיד
הן כבר נהיו חלק ממנו
המסכות
הוא כבר לא יכול להוריד אותם
ולא יוריד
כי ככה יותר קל
קל – עוד מילה ריקה
ריק, רק, קל
הכל אותו דבר
המסכות
הם משומשות
כשהוא מסתכל אל אדם
הוא חושב
חושב
לא מה טוב לו
אלא מה לבין שיחו
מה הוא רוצה לשמוע
ואם זה לא נכון חבל
חבל
אבל זו אחת המסכות
אחת לבנה
כדי שלא יראו את האמת
האמת - דבר נורא
מחייב, קשה
אז הוא נשאר אם מסכות
וצורח מבפנים
אבל אף אחד לא שומע
המסכות טובות
טובות מידי
וואימשלימה..
הסוף חזק, הרים לי את הכל!
השורה האחרונה מהממת תרתי משמע
תודה...לחייך!!!
מהמםםםרוצה לעשות טוב!אחרונה
אתגר שבועי – תפילה וארמזיםנפתלי הדג
נשמח לראות את היצירות השלמות נשלחות לפסיפס.
והתנצלות מראש לכל מי שלא הספקתי/אספיק להגיב לו, ב''ה המלאכה רבה!
***
אחד הכלים החביבים ביותר בשירה הם ארמזים (איזו מילה יפה?), רפרנסים. כמו שראינו בתרגיל הקודם, אפשר לומר שחלק משמעותי ממה שהשירה עושה הוא לקיחה של דברים שאנחנו מכירים מהעולם הזה, והוספה של רובד חדש מעליהם, הצגה שלהם בצורה קצת אחרת שמעבירה את נקודת הראות, את החוויה של המשורר. הדרך הבסיסית ביותר לעשות את זה היא הדרך בה השתמשנו בפעם הקודמת. דרך אחרת, נפוצה לא פחות, היא שימוש בדימויים, השוואה בין דברים שיוצרת משהו חדש (אולי נדבר על סוגי דימויים בפעם אחרת
). שיטה שלישית ודי דומה היא זו בה נעסוק היום – ארמזים.בעזרת שימוש בארמז, קטע, ציטוט או ביטוי מהקשר אחר, זורק אותך המשורר לעולם הקשרים מקביל. המהלך הזה מוסיף רובד לשיר, רובד שלאו דווקא בא לידי ביטוי בתיאור או בדימוי, אלא ב'טעם' נוסף שנוסף לשיר. משהו באווירה שהשתנה.
דוגמא לארמז נהדר נמצא בשירו הארספואטי (עוד רעיון לאתגר!) המפורסם של חיים נחמן ביאליק, 'לא זכיתי באור מן ההפקר':
לֹא זָכִיתִי בָאוֹר מִן-הַהֶפְקֵר,
אַף לֹא-בָא לִי בִירֻשָּׁה מֵאָבִי,
כִּי מִסַּלְעִי וְצוּרִי נִקַּרְתִּיו
וַחֲצַבְתִּיו מִלְּבָבִי.
נִיצוֹץ אֶחָד בְּצוּר לִבִּי מִסְתַּתֵּר,
נִיצוֹץ קָטָן – אַךְ כֻּלּוֹ שֶׁלִּי הוּא,
לֹא שְׁאִלְתִּיו מֵאִישׁ, לֹא גְנַבְתִּיו –
כִּי מִמֶּנִּי וּבִי הוּא.
וְתַחַת פַּטִּישׁ צָרוֹתַי הַגְּדוֹלוֹת
כִּי יִתְפּוֹצֵץ לְבָבִי, צוּר-עֻזִּי,
זֶה הַנִּיצוֹץ עָף, נִתָּז אֶל-עֵינִי,
וּמֵעֵינִי – לַחֲרוּזִי.
וּמֵחֲרוּזִי יִתְמַלֵּט לִלְבַבְכֶם,
וּבְאוּר אֶשְׁכֶם הִצַּתִּיו, יִתְעַלֵּם,
וְאָנֹכִי בְּחֶלְבִּי וּבְדָמִי
אֶת-הַבְּעֵרָה אֲשַׁלֵּם.
הארמז הוא כמובן לפסוק מירמיהו: "הנביא אשר-איתו חלום, יספר חלום, ואשר דברי איתו, ידבר דברי אמת: מה-לתבן את-הבר, נאום-ה': הלוא כה דברי כאש, נאום-ה'; וכפטיש, יפוצץ סלע:"
הארמז הזה זורק אותנו לעולם הנבואה, ובייחוד לנבואת האמת אל מול נבואת השקר, מתח שמתכתב מאוד עם תוכן השיר.
מה אני רוצה מכם אחרי כל זה? שתכתבו קטע או שיר עם ארמז. לא סתם ארמז, ארמז שקשור לתפילה. עולם התפילה הוא עולם רחב ועמוק שמתקשר עמוקות לעולם השירה והיצירה, וניתן למצוא הרבה מאוד שירים וקטעים שרווים בתוכן מעולם התפילה. כתבו אחד כזה, קטע שהוא תפילה, או שמדבר עליה, ונסו להשתמש בעולם הארמזים כדי לרוות אותן בהקשר.
אסיים בשיר ישן שלי, שאני אוהב מאוד ונדמה לי שעונה על הקריטריונים של האתגר:
א-להי תן לי לראות את האמת
ממקום בו אוכל לקבלה
תן לי לעשות רצונך
בלי להעלות את בני לעולה
תן לי לקיים דברתך
בלי לקפוץ לאש-אוכלה
תן לי לאהוב עולמך
בלי נסיון: קימה, נפילה.
תן לי את הכח לקבל את האמת
כמו שהיא, בלי פשרות ובלי פחד
תן בי את המח להוליך את הלב
במשעולי הלבד והיחד.
אני מבקש ממך א-לי,
בדמעות של תודה,
שיהיה תמיד טוב, כמו שככה;
שתמיד לאן שתקחני
ינחמוני שבטך ומשענתך.
ממש יפה
-אנונימוס-
מה שאני רוצה.שירה חדשה~
"אתה לא באמת עושה את זה נכון?"
"נכון."
"אז בוא נלך מפה טוב?"
"טוב."
"למה אתה ממשיך ללכת?"
"ככה."
"אבל אמרנו שהולכים למקום אחר."
"נכון."
"אז למה אתה הולך לשם?"
"בואי זה גם מקום אחר."
אני נכנעת בחשש גדול מהול בהתרגשות ענקית.
ידעתי.
שלט ענק, פרחים, בלונים, ומעיין בצד, תפאורה.
הוא כורע ברך, שולף משהו מהכיס, משהו לא מזוהה.
"קום, טמבל, קום מיד."
"לא רוצה."
"תינוק אחד. תפסיק. קום."
"אני רוצה שתסתכלי מה יש לי ביד. את רואה מה זה?"
"לא. אני לא רוצה לראות. כמו ילד בן שלוש אתה."
"זה מפתיע אותך?"
"לא."
"יופי."
"די נו קום. בוא נלך מפה."
"כבר הלכנו."
"לא. למקום אחר."
"את מוכנה להסתכל כבר מה יש לי ביד?"
"לא."
"אנחנו יכולים לפתוח גנון ביחד את יודעת?"
"כן. תקום כבר."
"אז תעני לי קודם."
"על מה?"
"על מה שיש לי ביד."
"חכה חכה מה אני אעשה לך אחרי החתונה."
"תודה, זה מה שרציתי לשמוע."
הוא קם, מאושר כמו ילד. מסתכל לי בעיניים.
אני עדיין לא רגילה לזה, משפילה מבט.
"טבעת יפה יש לך שם."
"כן, קניתי אותי לחברה שלי אבל היא לא מוכנה לראות. "
אני שותקת, צוחקת צחוק כבוש.
"אולי את רוצה אותה במקומה?"
"ככה מהר אתה מוותר על החברה שלך?"
"לא." הוא מישיר אלי מבט. "ממש לא."
"וחוץ מזה שעכשיו היא כבר ארוסתי."
אני מסמיקה כמו סלק.
"אז למה אתה נותן לי?"
"כי רציתי שתעבירי לה אותה."
"טוב נו."
"אז את מוכנה לקחת?"
"כן."
"ומתי נתחתן?"
"בוא נלך מפה, טוב?"
איך תמיד הוא מצליח להוציא ממני את מה שהוא רוצה איך.
אמא שלי היתה מתה שילמד אותה איך הוא עושה את זה.
איך תמיד הוא מצליח להוציא ממני את מה שאני רוצה.
זה יפה!!זמרת מיוחדת
וואי ממש יפה!!!!אהבת ישראל!!
ומצטרפת לשאלה כמו סקרנית
וממש אהבתי את המשפט הזה:
איך תמיד הוא מצליח להוציא ממני את מה שאני רוצה.
הוא ממש חזק!
מרענן!חותם-צורי
חסרת מילים. זה מדהים. ומקורימשתדלת יותר
יאא ילדונת.
זה חמוד ומבלבלאחיתופל
תודה לכולםשירה חדשה~
ולא, אני לא מאורסת. מה זה משנה אבל?
מהמם!!מממנ
ואוו לא הצלחתי להפסיק לקרואפצפוצאחרונה
ממיס אפילו..
מדברחלילית אלט
נ.ב.חלילית אלט
נ.ב.
השיר נכתב בכמה דקות, במדבר, לא העזתי לשפץ אותו אחר כך כשאני כבר לא שם, אז הוא בלתי מלוטש וכנראה יש מה לשפר אבל אני בוחרת להשאיר אותו כמו שהוא.
יש הרבה עוצמה מיוחדת בשיר. האוירה חזקה!נפש חיה.
תודהחלילית אלט
הוא יפהיפהמדענית
תודה חלילית אלט
זה מוסיף וכיף להרגיש את זה ככהמדענית
טוב מאוד.שה"י פה"י
תודה רבה!חלילית אלט
חזק!!אהבת ישראל!!
ומצטרפת לכל התגובות כאן
וואו~מישי~
מעולה!אני מקליד...
וזה שזה רשום על דף בכתב יד שלך נותן עוד אווירה כזאת
תודה תודה תודה לכולםחלילית אלט
התלבטתי מאוד אם להעלות את הקטע הזה ובסוף החלטתי שאין מה להפסיד
מדהים..עשב לימון
מדבר בשבילי זהיום מבולבלאחרונה
זה המון שקט. וזה המון מדבר.
טמיריום מבולבל
טָמִיר;
סודותיו מְהַלְּכִים עַל בּהונותיו
בניתור משוּנה.
פָּנָיו הילדיוֹת
עטופות בתלתלי שֵׂיבָה.
אֵין לוֹ רֶגַע דַּל,
עֵינָיו פורצות תְּבוּנָה.
מַלְאֲכִי-
אַך נִבְזֶה לעיתים
טָמִיר.
הוא אמנם המשיך,נחמיה17
העובדה שנחמיה טמבל ופסיכי, לא מנעה ממנו לעשות זאת שוב.
אז הוא נימוק לעצמו בעולמו העלוב בנסיון אחרון נואש למצוא חיים בעצמו שלא לדבר בעולם.
עדיין, הוא חושב ואולי אפי' מאמין שיש עוד תקוה למישהו כמוהו. שלא רק שהיה טוב שלא נברא משנברא-
גם לפשפש ולמשמש אינו מצליח..
אההחותם-צורי
כוון אלי?משתדלת יותר
לנחמיהחותם-צורי
..משתדלת יותר
פספסת אותו.. (פעם הבאה תלחץ על הריבוע של התגובה אחרי שההודעה של נחמיה פתוחה 
)
פרוצדורה מורכבתחותם-צורי
ככה משרשרים נכוןמשתדלת יותר
איפה @סביון.. יש לו איזה קישור בנושא
פעם הבאהחותם-צורי
סבבה תודהחותם-צורי
..משתדלת יותר
מה גילית בתשע בבוקר שלא היה שם באחד ושתיים עשרה אתמול.. 
חחח אופסחותם-צורי
לפחות רואים שאני יהיה נחמד עם הזמן...😁
..משתדלת יותר
גמאני ערכתי...
לא ראית? אבל הגבת על זה כבר אתמול.
ואתחותם-צורי
ערכתיחותם-צורי
..משתדלת יותר
תשרשר נכון |מסנן|
כנראה אין לך תשובה ואני סתם מתקטננת.
@נחמיה17 סליחה על הנצלו''ש הזה.
פשוט שחיטת שרשור 
חחחחותם-צורי
..חותם-צורי
..חותם-צורי
היי עכשיו אני רואה את זה. תהייה בריא. ולהבא לא.משתדלת יותר
כן... בסדר... מחול.נחמיה17
בס''דעזיהו
היכולות שלך אדירות אבל לצערי אתה מזלזל
הדם היזע והדמעות שלך עכשיו הולכות לעזאזל
אתה רק רוצה להיעלם ואתה נהיה בן ערובה
אין אדם שלא נופל,האם הוא קם בחזרה?
בעמיאח"הנחמיה17
אתה אדם טוב, אני יכול רק לשער
ואחשוף קצת מהנאחס שלי צר לי לצער
היכולות האדירות רק מגדילות את האשמה
הדם היזע והדמעות לא עברו במבחן והמשימה
אני לא רוצה להתאבד אבל זה כנראה כבר נעשה
מות אכזרי וקשה חבל שלא בערישה
נכון, כולם פה לוחמים במלחמת החיים
ויש פצועי קרב והאמת גם יש נופלים
אני מרגיש מפרפר קצת, בין נפילה לפציעה
מה לגוף יש כבר לטעון מה הנשמה עוד מציעה?
לפעמים כדי לא להשאר למטה צריך להבין את צער הירידה
ולא תעזור תגובה לעידוד שהיא כזאתי רדודה
ולפעמים לעצום עיניים ולבטאות כאב כ"כ חד צריך הרבה אומץ
ואני מנסה לצבור עזות אפילו רק כקומץ
וחבל על חוסר החיים והמות הנורא
התקומה תהיה קשה נראה שאין ברירה
לקום בחזרה- את זאת אני עוד מנסה
ובאמצע הקימה ליפול למרות שזה פאסה
אני מצליח להפתיע את עצמי ברמות דביליות מדהימות
אני הלוחם העלוב ביותר עלי אדמות
אולי אצליח להתנחם אבל הצער שורף ולא מרפה
נראה שזה טוב הצריבה,רק כך אני מתרפא.
בס''דעזיהו
אם תמשיך לבכות וליילל אז תאמין שכבר הפסדת
זהו שפל המדרגה אחי,רק תראה לאין הגעת
אתה נשמע כזה פתטי,אל תבכה בשביל לפרוש
אני מאתגר אותך לסבול אחי תרים מיד ת'ראש
כשאתה מרגיש שאין תקווה ושכבר איבדת משמעות
כשאתה רוצה להיות בקבר או לא להיות פה בטעות
שהמציאות היא משתנית והדבר תלוי בך
אתה יכול להתמודד או סתם פשוט לברוח מעצמך
בעמיאח"הנחמיה17
אין איך להגיד את זה באופן מתומצת
אבל אנסה בכל זאת והפעם רק קצת
אתה חושב מה עובר לי בראש בכתיבה הזאת
אחי אל תיעלב אבל אולי התחלת להזות
אתה מנסה לנחם אותי אך אני ממאן
זה לא אישי פשוט אני מרגיש כמו כביש סואן
ובאמצע הכביש קרתה תאונה
ועכשיו חסומה כל התנועה.
אני טמבל ופסיכי ואומר זאת שוב ושוב
זו לא בכינות זה כאב והוא כאב ממש חשוב
אין לי מחסום בכתיבה יש לי מחסום בנפש
והאמת העצב מזה מזכיר קצת בדל של חופש
אז אבכה ואבכה זאת טיפת החיות שבי נשארה
אל תדאג אחי לא שקעתי במרה שחורה
הבכי הזה הלואי תמיד אהיה בוכה
לא תמיד להתאבל על עצמי אני זוכה
נ חמ יה.נפש חיה.
בס''דעזיהו
בס''ד
תפסיק לרדת על עצמך אתה רק יורד יותר נמוך
אפשר לקום מהנפילה גם אם הכל נראה חשוך
אני מבין את הכאב שלך והכוונה מאחוריה
אבל גם ת'תקווה האחרונה שיש לך אתה קורע
ומתנהג כמו מפסידן,לפחות תנסה להתאושש
הכאב הכי גדול צומח שרק שוקעים בתוך האש
אתה ממש אכזריgirl hillאחרונה
שיר שכתבתי על ירושלים, אשמח לתגובותמממנ
אהבה נושנה לממש מבקשת.
אך השער נעול וחומה בלב עיר
את הכניסה כך נידמה, אי אפשר להכיר.
קריה נאמנה, בתמיהה היא לוחשת
את זיווה של זו בעינה מחפשת.
קול שופר חזק מאוד וזרם ברקים
ואש ועשן את השמיים צובעים.
חייל עם כומתה שהייתה אדומה,
בידו הוא מצביע-
הדרך פתוחה.
משוש כל הארץ לבשי תפארתך
הנה הוא מגיע, יום גאולתך.
ילדות וילדים ברחובות משחקים.
זקנות וזקנים ברכבת נוסעים.
אהבה של שנים אי אפשר להסוות
סופה של זו שחשוב להיגלות.
דביר קודשנו יבנה במהרה,
דודי מחכה, שובי נא רעיה.
ממש יפהשאג
תודהמממנ
יפה, אופטימי ומלא כמיהה~מישי~
תודה!! כיף לשמועמממנאחרונה
בחלומי - מכתב אמיתי לחברנקדימון
כמין תפילה לפיתרון של שנינו.
- - - - -
בחלומי אנחנו נמצאים מול נוף,
בראשיתי, זרוע במלאכת האדם,
איני יודע אם אנחנו עומדים או יושבים,
אך אני יודע שאנחנו משקיפים,
צופים בדמדומי חמה שמרגיעים את העולם, ומובילים אותנו להתכנסות, להפנמה.
אנחנו משקיפים אחד על השני, חברים.
ובחלומי, אני שליט על רוחי. מאוזן. משוחרר.
אני שולט ברגשותי ושולט בשכלי,
שמח בך ושמח בעצמי.
אתה כתמיד, חודר, אמיתי,
נושא את כאבך בשובבות האופיינית.
ואנחנו משוחחים, מבינים, משלימים פערים,
הזכרונות מסתדרים במקומם, ומתפרקים,
מותירים אותי נקי, מוכן להמשיך.
איני יודע בבירור את רגשותיך, או את מסלול חייך,
אך מדיבורך ניכרת האשמה, וגודל האחראיות שאתה נושא על כתפיך.
רוך אמיתי נסוך על פניך, ועומק רוחך כמו שוטף את העולם, החיצוני לך והפנימי גם יחד.
ובחלומי, אין יותר קנאה, ואין יותר ריקנות,
כי הסבך נפתח, ואת מקום הכאב מתחילה לתפוס ההשלמה.
ואני רואה בך גבור, מלאך,
בחלומי היית כשליח, אנא היה לי לאח.
ואיני יודע אם פתרת את כאבך,
אם עוד בגדיך מאובקים,
ואם עוד תנדוד במרחקים.
ואני רוצה, באמת ובתמים,
שלעולם נשאר אחים.
עוצמתי ממש!!מממנ
תודה רבה רבהנקדימון
תודה לך
..משתדלת יותראחרונה
ממש התחברתי,
העוצמה של המילים, ממש מרגישים את הרגש במילים. את הרצון ואת ההכלה.
וואו. מצמרר
לילות וימיםאחיתופל
בעז"ה
ארוכים הלילות וקצרים הימים
בזמנים גשומים ומלאי טללים
ארוכים הימים והלילות כהרף עין
בימים של חמה וזיעה כמו מים
מן בינות השער האפור המנוכר
פורצים הילדים כמעט ללא צער
צועדים הם לביתם לסעוד ולצהול
על הווי היום והכדור הגדול
ארוכים הלילות וקצרים הימים
בזמנים גשומים ומלאי טללים
ארוכים הימים והלילות כהרף עין
בימים של חמה וזיעה כמו מים
אך האם מישהו מבחין את ליבו
לילדון הקטן שאיבד את דרכו
עומד הוא בשמש ותיקו לידו
מחפש הוא מים להשיב את נפשו
ארוכים הלילות וקצרים הימים
בזמנים גשומים ומלאי טללים
ארוכים הימים והלילות כהרף עין
בימים של חמה וזיעה כמו מים
לאחר מנוחה וסעודה קצרצרה
פורצים הילדים בשמחה בריצה
אל המגרש החולי המסוקל למחצה
לבעוט בכדור ולפרוץ בריצה
ארוכים הלילות וקצרים הימים
בזמנים גשומים ומלאי טללים
ארוכים הימים והלילות כהרף עין
בימים של חמה וזיעה כמו מים
אך האם מבחינים הם בדמעות עצורות
בלב השבור וביבבות מודחקות
של הילד ההוא הבודד המנוכר
ההוא החדש ללא כל מכר
ארוכים הלילות וקצרים הימים
בזמנים גשומים ומלאי טללים
ארוכים הימים והלילות כהרף עין
בימים של חמה וזיעה כמו מים
אך לפתע פתאום מתגלגל הכדור
לפאתי הכביש למקום האסור
כמעט ונרמס תחת גלגלי מכונית
אך נעצר ונבעט בתנועה מכנית
ארוכים הלילות וקצרים הימים
בזמנים גשומים ומלאי טללים
ארוכים הימים והלילות כהרף עין
בימים של חמה וזיעה כמו מים
מביטים אז הילדים בפליאה
בזר המפגין שליטה מופלאה
מלהטט בכדור ברגלו השחומה
מעלה ומוריד ומכניס באבחה
ארוכים הלילות וקצרים הימים
בזמנים גשומים ומלאי טללים
ארוכים הימים והלילות כהרף עין
בימים של חמה וזיעה כמו מים
כעת הילד אינו עוד סתם אחד
הוא מיודד ואהוד ולא עוד בדד
לא יוצא אחרון מבינות סורגים
צועד הוא כשווה בין חברים
ארוכים הלילות וקצרים הימים
בזמנים גשומים ומלאי טללים
ארוכים הימים והלילות נמרחים
בימים של חמה וזיעה כמו מים
ימים... לילות,,,,
אשמח להארות/הערותאחיתופל
@נפתלי הדג @אנחנו יחד נבנה
בעקבות ההארה על הבלדה
רציתי לדעת אם הבנתי נכון את ההסבר שלכם
זה עונה על ההגדרה?
אני חושבת שכן.יעל
שים לב -
"בלדה היא שיר שמספר סיפור".
יש כאן שיר? (כן, שורות קצרות ושקולות, חרוזים, משלב יחסית גבוה, פזמון חוזר)
יש כאן סיפור? (בטח, העלילה על הילד המנודה שפתאום הגיע למרכז)
אז סלאמת
ובלי קשר, אהבתי מאד. יש לך שפה ממש טובה...
הפריע לי הביטוי "תנועה מכנית", לדעתי הוא לא ממש מתאים למשלב.
ויש גם כמה חרוזים מתאמצים אבל השאר מחפים עליהם לגמרי
העלית כבר לפסיפס?!
כמו שאת רואה החסרונות רבים (נערך)אחיתופל
יקח לי עוד המון זמן עד שאצליח לכתוב משהו טוב
החרוזים מתאמצים כנראה בגלל הזמן שהשקעתי בזה והשעה
אני ניסיתי לשמור על חריזה ורואים את התוצאות
אבל היתרונות עולים עליהם!יעל
לפי הרבה תגובות (לא מפה) השיר הזה לא מספיק טובאחיתופל
צר לי, אבל רק בידך הזכות לקבוע אם הוא טוב או לאיעל
יש הבדל בין טוב לטוב לפסיפסאחיתופלאחרונה
לקרואמשתדלת יותר
לא ירדתי לסוף דעתך, אשמח שתאירי את עיניאחיתופל
בשעה מאוחרת קשה להתרכז אז סימנתי..משתדלת יותר
אני לא יכולה להוסיף הארות והערות.. בכלל לא ברמה פשוט מקסים.
פתאי הכביש זה פאתי הכביש?
(אולי הייתי משמיטה מידי פעם את הפזמון החוזר אבל זה עניין של מבניות וקטע אישי)
(אז לתאר במילים כמו תמיד מרגיש לי נבוב מידי, רק תודה. ובאמת מרשים)
אוי כן אני אנסה לבקש לערוך ליאחיתופל
בינות לשער/ מבין הסורגיםנפש חיה.
תהליך מופלא תיארת.
יופי של כתיבה.
נהניתי לקרא!
משחקי המילים
מכנית-מכונית
הדימוי של מים כמשיבי נפש
גם כפשוטו וגם כמטאפורה
משלבי הלשון השונים
שאתה מלהטט בהם
מעניינים
אם כי הייתי בוחרת משלב אחד
כדי ליצור אוירה אחידה לאורך השיר.
(אבל אולי זה עניין של טעם..
)מאד מאד נהניתי ממנו!
מחכים לעוד.
תודה רבהאחיתופל
ב לגבי משחק המשלבים לא שמתי לב לזה אנסה לקרוא שוב כדי להבין אותך למרות שאני לא רוצה לשנות דבר בשיר אנסה לתקן
תודה רבה
משהו שנראה לי קשור בדיכאוןהדרך לאי שם
תיסכול. מוטיבציה לדיכאון.
כשהבכי חונק בגרון
ואתה רוצה לנעול ת'צרות בארון.
פחד. דיכאון.
כאב הפך לעוד תשוקה של הגוף.
הרצון להרגיש משהו באמת.
מזוכיזם הוא פיתרון התשוקה,
נחתוך עוד וריד למען התחושה.
מה כבר רצינו?
להרגיש...להרגיש רק קצת....
להרגיש משהו בנפש האטומה.
לבכות, זה מה רצינו.
אך העין יבשה כמדבר צחיח,
מפחדת להרטב כמעה.
הפחד מהחולשה שתתפזר לכל עבר,
הפחד שמשאיר אותנו בחיים,
שמונע את הנפת הסכין.
רק שלא ידעו, זו התפילה.
רק בלילה מתחת לשמיכה,
רק שם מותר לגלות חולשה.
האתגר עשה לי חשק לפרסםשיר מזמור
סערה
בלילה בו איש לא נותר הכן
לקבל את זעף השמים
(חלושים הם כעת בני האדם ),
בלילה בו רומחי רוח קצצו אמירי עצים
חתכו נתיבי מחשבה וחזון,
התנדבתי לקבל פני אלוקי,
להשקות כעסו בנסכי תפילה.
ורטובה עד לשד נשמתי
ידעתי,
לא יבוא עוד מבול על פני האדמה .
וואושאג
תודהשיר מזמור
ממש יפהאחיתופל
ב דברים
א אשמח אם תוכל לבאר לבאר למה התכוונת במילה האחרונה בשורה הראשונה השיר
ב אני חושב שאפשר לוותר על הסוגריים בשמחה
תודה על התגובהשיר מזמור
ב. הסוגריים הכוונה...
מכיר את זה שיש לך מחשבה על משהו ובאמצע עובדת מחשבה אחרת שקשורה/לא קשורה למחשבה הראשונה.
זה בערך מה שניסיתי להעביר בסוגריים.
המתבונן בסערה עסוק בה ובעוצמתה ותוך כדי מבזיקה לו מחשבה על חולשת בני האדם כעת.
עדיין מיותר בעיניך?
אשמח לתגובה
אוקיאחיתופל
א אני הייתי מנסה להשתמש במילה אחרת
ב לא אמרת שזה מיותר אמרתי שאפשר לוותר כי התוכן שלהם מוסיף המון לשיר
מנסה לחדד את המחשבה שלישיר מזמור
בעיני היא חשובה ואולי קריטית
הסוגריים נועדו "לזרוק" מחשבה נפרדת לחלל שמביאה את המתאר אח"כ לאזור כוחותיו בתפילה .
ולגבי המילה הכן. .. אני אוהבת אותה כאן.
לי היא מזכירה דריכות ומוכנות למשימה.. לאתגר...
יש לך רעיון אחר?
ממש מעריכה את הארותיך
אם ככהאחיתופלאחרונה
אז תשאירי אותם אם את חפצה
ולגבי "הכן" פשוט זה מרגיש לי קצת "צורם"(לא מצאתי מילה פחות אכזרית)
אמרתי כמה פעמים שאני לא אוהב לנתח שירים של אחרים זה התערבות ביצירות שלהם
אתגר שבועי – לזלדהנפתלי הדג
לא מזמן (כ"ח ניסן) חל היארצייט של זלדה, אני רוצה להקדיש את האתגר הזה לזכרה.
זלדה, מה נאמר על זלדה? בת למשפחת מלוכה וחסידות, מורה, משוררת. אולי פשוט ניתן לעמוס עז, שהיה תלמיד שלה כשלמד בבית הספר היסודי, לדבר:
אחרי שסיימתי את כיתה א', עברתי בבת אחת מרשותה הגועשת של מורה-איזבלה רועת החתולים אל בין כפות-ידיה הקרירות והחרישיות של מורה-זלדה-של-כיתה-ב' (גם היא תמיד במלעיל, אבל בלי שום חתולים. וכמו אור יקרות תכול-אפור אופף את כולה וקורן ומרתק אותי מיד אל מעגלותיו). מורה-זלדה דיברה כה בשקט, עד שאם רצינו לשמוע לא די היה שנשתתק אלא היה הכרח לרכון לפנים אל שולחנותינו. היינו יושבים אפוא רכונים לפנים בלי הרף, מן הבוקר עד הצהריים, כי חששנו לאבד מילה: כל מה שדיברה מורה-זלדה היה מושך לב וקצת לא צפוי. כאילו למדנו אצלה שפה חדשה, לא רחוקה מאוד מן העברית ואף-על-פי-כן שונה וצובטת-לב: להרים היא קראה לפעמים הררים. לכוכבים - כוכבי שמים. התהום היתה תהום רבה והעצים נקראו אילנות, אף כי לרוב היו נקראים אצלה כל אחד ואחד בשמו. אם ביטאת בכיתה רעיון שמצא חן בעיניה, היתה מורה-זלדה מצביעה עליך ואומרת חרש: תסתכלו נא כולכם, הנה יש כאן ילד שטוף-אור. אם שקעה אחת הבנות בחלום בהקיץ, היתה מורה-זלדה מבארת לנו כי ממש כשם שאיש אינו אשם בנדודי-השינה שלו, כך אסור להאשים את נועה בנדודי-העֵרוּת הפוקדים אותה לפעמים. ללעג, לכל לעג שהוא, קראה מורה-זלדה בשם רעל. לשקר קראה נפילה או שבירה. לעצלות קראה בשם עופרת. לרכילות - עיני הבשר. הגאווה נקראה אצלה חורכת-כנפיים והוויתור, גם ויתור קטנטן, ואפילו ויתור על מחק או על תורך לחלק לכיתה את דפי הציור, כל ויתור היה נקרא בפיה ניצוץ.
***
היא היתה קוראת באוזני מה שאולי ממילא התכוונה לקרוא באותו בוקר: מעשיות חסידיות, אגדות, סיפורים אפלים במקצת על מקובלים קדושים שעלה בידם לצרף צירופים ולחולל מופתים ומעשי נסים. לפעמים, אם לא נזהרו שבע זהירויות, היו המקובלים המסתוריים ההם, בעודם מבקשים להושיע את עצמם או את החלכאים והנדכאים או את כל עם ישראל, ממיטים אסונות נוראים שנבעו תמיד מאיזו טעות בצירופים או מגרגר אחד של טומאה שהתגנב אל בין שלל הכיוונים הקדושים.
על שאלותי היתה משיבה לי תשובות לא צפויות, מוזרות, לעתים נשמעו לי תשובותיה כמעט פרועות, מאיימות עד כדי חלחלה על יציבות אדני ההיגיון המוצקים של אבא.
או להפך: יש שהיתה מפתיעה אותי דווקא בתשובה צפויה ופשוטה אך משביעה כמו לחם שחור. גם הצפוי ביותר יצא אצלה קצת לא צפוי. ואני אהבתי אותה ואני רותקתי אליה מפני שהיה משהו זר ומסעיר, קצת מפחיד, כמעט בכל מה שעשתה ואמרה: "עניי־הרוח", למשל, שעליהם אמרה לי כי הם שייכים לישו הנוצרי אך גם בינינו כאן בירושלים יש הרבה עניות־הרוח, ולאו דווקא במובן שאותו האיש התכוון אליו. או "אילמי־נפש" המופיעים בשירו של ביאליק "יהי חלקי עמכם", ובעצם אינם אלא למד־ואו הצדיקים הנסתרים שעליהם העולם עומד. ופעם אחרת קראה לי את שירו של ביאליק על אביו טהור־הנפש שחייו היו מוקפים בזוהמת בית־המרזח אבל הזוהמה והטומאה כלל לא יכלו לגעת בו. רק בבנו המשורר הן נגעו, ועוד איך נגעו...
(מתוך 'סיפור על אהבה וחושך')
הדבר שהכי מפעים אותי ביצירתה של זלדה הוא היכולת שלה לקחת את היומיום הסובב אותה: החדר, הציפורים המצייצות בחצר, השושנה – ולמלא אותם רוח, לראות בהם ניצוצות. זלדה לוקחת את הדברים הללו ויוצרת מהם רומנטיקה, היא כותבת שירים רומנטיים ומלאי רוח לא רק על שקיעות והרים, אלא גם על היום יום הבנאלי.
דוגמא נהדרת לכך היא השיר הזה:
הַבַּיִת הַיָּשָׁן / זלדה
הַבַּיִת הַצָּנוּעַ שֻׁתָּף
לְהִלּוּלוֹת הַשָּׁמַיִם;
הַשֶּׁמֶשׁ מַשְׁלִיךְ אֶל תּוֹכוֹ
אֶת זְהָבוֹ הַבּוֹעֵר,
וְהַלַּיְלָה
מֵצִיף אוֹתוֹ בַּאֲפֵלַת כּוֹכָבִים.
שָׁם, מֵעֵבֶר לַבַּיִת,
בָּאֹפֶק,
חַיִּים אֶת חַיֵּיהֶם הָאִלְּמִים
הֶהָרִים הַנִּשְׁפִּים, הָעוֹטִים
אֶת סוֹדָם בְּצָעִיף אָפֹר,
וּמִתַּחַת לְרִצְפַּת הַבַּיִת
חַי אֶת חַיָּיו הַטְּמִירִים,
אֶת חַיָּיו הַמְּיֻחָדִים,
הֶעָפָר,
וְכָל מַה שֶּׁטָּמוּן בְּתוֹכוֹ –
זְרָעִים, שָׁרָשִים, מַעְיָנוֹת . . .
וְאֵין הַבַּיִת הֶעָנָו
שָׁר שִׁירִים עַל קִרְבַת הַתְּהוֹם,
עַל שִׁלְטוֹן הָאַיִן,
וְאֵין הַבַּיִת הַשּׁוֹתֵק מִתְנוֹדֵד,
וְאֵין הַבַּיִת הַמְּשֻׁנֶּה –
שִׁכּוֹר.
אֲרֶשֶׁת שֶׁל סְתָמִיּוּת שְׁפוּכָה
עַל פְּנֵי אֲבָנָיו הַכֵּהוֹת –
וַהֲרֵי זֶה כִּמְעַט בִּטָּחוֹן.
(מתוך 'פנאי')
נסו לעשות זאת גם אתם, הביטו סבבכם, בתפאורה היומיומית שעוטפת אתכם. הביטו מחוץ לחלון, הביטו מתחת לכפות הרגליים. קחו משהו מאווירת הדברים האלה וכתבו לי אותם עם ניצוץ, עם שושנה (שאצל זלדה מסמלת את הרוח, השלמות).
אנא תייג אותי.נחמיה17
העזה של מוצאי שבתחותם-צורי
עם מחיצת עץ מהוהה, או זכוכית
עיתים, הוא עובר לידה במבט חמור סבר
נמרץ ונמהר יודע את מקומה
עיתים, הוא כורה אוזנה לקולות הרכים שם
ומיד אוחז את עצמו בנזיפה-הככה ראוי לך?
בשעות קרות של הסתר, הוא חולם להתרפק שם.
בלב החומל שפועם שם.
בדרך כלל אוחז את עצמו- הככה ראוי לך?
אמת לכל בייניש, יש לו עזרת נשים בליבו.
פעמים לוחשת וקורצת. פעמים יפה חה השתיקה.
ופעמים... פעמים, מניחה היא לו להשתקע בלימודו,
מרכינה ראשה בכבוד. והוא סולח לה, לרגע נושם לרווחה ולוחש אותיות החדות פורקן של אהבה
מענין צריכה לחשוב על זה.~מישי~
תודה
תודה חותם-צורי
אני מאד גאה בי שאני כזה פשוט. בניאדם בסוף. אשרינו
חותם צורי. צמרמורת. כתוב טוב. שומעים את המיית הלב.נפש חיה.
עד כדי כך?תודה!חותם-צורי
אני שמעתי.נפש חיה.
תודה רבהחותם-צוריאחרונה
ימים קשיםזאת_אליסון
ואז זה פוגע בך.
כאילו שכואב לך עמוק בלב אז שותה כדי לשחרר מהכאב הזה. שתית כדי שלא תזכור את מה שלא היית מסוגל לשכוח בלי אלכוהול בגרון. ובזמן שהחמש עשרה שוטים של וודקה לאט לאט מטשטשים לך את המחשבות והזיכרונות אתה מחליט שאתה מחפש שינוי באווירה. אז אתה נכנס למכונית, מתניע, ובטיפשותך- נוסע. אתה נוהג שיכור כל הלילה, מחפש אחר משהו שכנראה לא באמת קיים, ואז פתאום הכל חוזר אלייך. אתה נזכר ששכחת להעריך את אותו דבר שמקודם איבדת, ואתה מקבל בראש תמונות של אנשים שכבר לא חלק מהחיים שלך. ואתה מבין שבגלל מעשיך הטיפשיים מצטברת לה רשימה של דברים שהיו לך ונתת להם לחמוק ממך. ואתה מבין שהכניסה למכונית האפורה במצב שאתה נמצא בו היא רק עוד דרך לתת למשהו שהוא יותר מידי יקר בשבילך לברוח. ההיגיון חוזר לך לאט לאט לראש, אבל זה כבר מאוחר מידי, כי המכונית שהתנעת לפני שעות הייתה כבר נעולה על המסלול שלה. ובאותו רגע שאתה מתחיל להתפקח, אתה מתנגש.
הי זה מעולה!חלילית אלטאחרונה
כשלגגלויה
לרסס היטב
רסיסים מליבי
להכניס פנימה
בגד
חצי מיכל
אבקה
ונוזל כדי שאהיה רכה
בדין.
יש תכנית
היא ארוכה
רותחת
סוחטת.
גלגלי חיי סובבים
כסיבוב התוף
ואני רק רציתי
להיות לבנה.
ועכשיו צריך
להוריד את הכתם.
מקסיםשיר מזמור
ויש פה כמה משחקי מילים ורבדים שגיליתי רק בקריאה שניה.
עושה חשק לקרוא אותו שוב ושוב
אהבתי את העומק שנטעת בשירמישהי=)
תודה לך
ההקבלה יפיפיהנקדימוןאחרונה
שעות של ירושלים.חולות
ובהן המוזה עולה
מסעירה את הנפש
פורצת במלוא כוחה
והכלים צרים מלהכילה.
יש שעות שהעולם רועש,
והנפש מסתתרת,
מתכנסת אל תוכי.
תוהו ובוהו וחושך פנימי,
שברי כלים מתפזרים...
ויש שעות שהעולם סביבי,
שקט ורועש גם יחד,
והאוויר מלא בקדושה עילאית,
הממלאת את כל גופי.
אלו השעות של ירושלים.
------
תודה ל @פיתה פיתה על העידוד להשלים את השיר...
איזה יופיפיתה פיתה
ממש גדל, השיר. התבגר אפילו