שרשור חדש
דווקא עכשיו- הזמנה להצטרף לפורום הר הבית!די"מ

הר הבית הינו המקום הקדוש ביותר בעולם.

 

לדאבוננו בית המקדש נחרב לפני כאלפיים שנה ושועלים מהלכים בו.

המשטרה מתנכלת ליהודים העולים להר ואסרת עליהם להתפלל או לקיים כל אקט דתי.

כאן זהו המקום בו תוכלו להתעדכן על הפעילויות הקשורות להר,

לפרסם תמונות וסרטונים מההר,

לדון בדרכים איך לקדם את המצב הקיים,

דיונים הלכתיים בנוגע להר הבית והמקדש.,

פה זה המקום!

 

דווקא עכשיו בעת מתוחה זו כאשר  תוקפים את הנושא מכל צד,

הערבים טוענים שכל הפיגועים הם בגלל הפגיעה באל אקצה ולכן חשוב לבן שהר הבית הוא לב העניין! נוותר על הר הבית כל השאר יתפורר!

 

אך מהצד השני ישנם רבנים שמתנגדים ואומרים שאסור לעלות להר חלקם גם טוענים שדם הנרצחים הוא על ידי העולים להר.

 

הצטרפו אלינו ונלבן את הסוגייות והמחלוקות השונות.

 

בפורום ישנם פעילי רבים לצד ת"ח שבקיאים בכל מה שנוגע להר הבית והמקדש.

 

הצטרפו אלינו- /Forum/Forum.aspx/f25

 

הפורום בשיתוף עם תנועת חוזרים להר שחבריה נמצאים כאן אתם מוזמנים לשאול אותם ולשמוע מהם על פעילותה.

 
הרהור על ספקריעות.
דעו,
כי הספקות הנובעים מן הלב,
ממעמקי התהיות,
ממעמקי השאלות,
המכרסמים בגוף ובנפש,
דעו כי הספקות,
ייפתרו בבוא זמנם.
ייעלמו,
ולא כהרף עין.
לסוף ייקדמו
ייסורי נפש שאינם נגמרים.
וייאוש,
או תסכול.
ולאחריהם,
כשיגיע הסוף,
האור שבקצה החיים,
יעלמו הספקות, היסורים, הכאב.
והכל יהיה שווה.
ולא עוד נבכה או נכאב או נרצה
דברים שמעבר להשגת ידנו.
כי אנו כבר שם,
מעבר,
בסוף.
ומה אנו מול אלהים,
רק נקודה זעירה.
והספקות,
בתוכנו,
אותם אשר ייעלמו לבסוף,
אינם אלא כלום.
ואנו,
בסוף,
עם כל אותן תשובות
הנובעות מן השמיים אל הלב,
רק נושמים נשימה אחרונה.
והכל,
מלבד התשובה,
נעלם.
איש של חורףרב מג של מילים
אני איש של חורף
כשלהבות בוערות מסביב
בתוכי יוקדת שלהבת
וכשכפור חרישי מכסה הכל
עד למלוא העין
תש כוחי.
כששכבת האבק
הרוכנת מעל כנפי נשמתי
חונקת אותי עד לבלי משוא
אני אוגר בתוכי
רסיסי זיכרונות מבליחים
שהבליחו
מבין לילות חסרי שינה
רסיסי נשמה
שנכתבו בדם
ועולם
שהד אכזריותו
מהדהד מבלי שוב
משל הייתי כאחוז כישוף.

כשאור הבוקר החיוור
בוקע גלגלי עיני
אפרי מתנער
שנית
נושא בתוכו
צלקות שנחרטו
בתהום הצללים.

לו הייתי כותב
את ספרי
בדם חיי
היה העולם נמוג
לנוכח השתיקה
אך במקום זאת
אצפין סודותי
ואשתוק
את כאב הזעקה.
הפגישהבצל האל
ראיתי אותה, קטנה, מכווצת, כולה נוטפת מים.
היא חיכתה לי עשר דקות בגשם עד שאגיע ואפתח את אולם המתנ"ס שבו תתקיים הישיבה.
בירכתי אותה לשלום במבוכה על שחיכתה לי בגשם בגלל שאיחרתי ומיהרתי לפתוח את האולם, כאילו ששתי שניות לכאן או לשם ישנו משהו במצבה הסחוט מים, טוב, אולי הם יקלו מעט על תחושת האשמה שהתעוררה בי, איחרתי כי בכלל שכחתי מהפגישה שקבעתי וגם כשנזכרתי בה לא מיהרתי להתארגן במחשבה שבכל מקרה אף פעם לא מגיעים בדיוק בזמן, כנראה שאצלה הכלל הזה לא תקף.
ניכנסנו שנינו לאולם, פתחתי את החימום והצעתי לה לתלות את המעיל והכובע צמר שלה מול אחד מהמפזרי חום שהיו שם.
אחרי כמה דקות שאר החבר'ה שהכלל של האיחור כן תקף אצלם הגיעו כששתינו ישבנו על כוס שתייה חמה והחדר היה חם ונעים.
אחרי כמה דקות של בלגן, קריאות התלהבות של פגישה מחודשת אחרי כמה שעות(בנות, זה פשוט קטע), דיבורים על כל מיני נושאים משעממים כמו פוליטיקה וכדורגל, תחרות על הווים הכי טובים לתליית המעילים והכנת משקאות חמים לכל הקבוצה, כולם התמקמו בנחת מסביב לשולחן והתחלנו את הישיבת צוות.
נכון שהייתי קומונרית כמה חודשים בודדים בסניף ולא ממש ילידת המקום, אבל בהחלט, התאהבתי בהם.
מגניב.כיף לקרואפצלשית222אחרונה

הגניב אותי שכתבת על סניף בצורה ספרותית

ונחמד שיש פאנצ ליין בסוף

מילת אמתרון א.ד

 

נהרות

של מילים זרות

שוטפים את נשמתי.

צורות נוקשות של דיו שחור

צורבות את עיני,

חומותיהם הבצורות

של דפים מלאים – ריקים

הן המחסום

שבעד נגינת נשמתי.

 

כי בשטף הזמן,

תחת עננות

קיטור המציאות –

מילה אחת אמתית

היא מה שחסר לי.

 

רק למלמל לך

מילה אחת אמתית

יקרתי

מליבי לליבך,

להזיל דמעה

שתיגע,

שתרעיד,

שתחדור עד עמקי נשמתך.

דיאלוג של יודע כל.מתחברת=)

-תראה אותה שם, שוכבת מיוסרת על האדמה.

  -היא הביאה את זה על עצמה, אתה יודע!

-לא הייתי צריך לתת לה לקפוץ.

  -היא חיכתה לזה כל כך. זו בעיה שלה!

-היא נראתה כל כך מוכנה... התחננה שיגיע הרגע.

  -היא גם הרגישה מוכנה. לא השאירה לך ברירה.

-הייתי צריך לחבק אותה עוד קצת.

  -היא לא רצתה את זה יותר! חשבה שתסתדר לבד! חצופה.

-רק תסתכל, היא אבודה כל כך...

  -תפסיק לייסר את עצמך! אין טעם לבכות או להושיט יד. היא מתעלמת.

-אני לא יכול יותר לראות אותה סובלת. אם רק הייתה תופסת בידי... הייתי עוזר לה לקום!

  -היא לא רואה את ידך. הנה, היא קוראת לך, אבודה בהמון.

-אני לא יכול יותר לשמוע את זעקותיה!

  -והיא לא שומעת כלל את בכייך.

-עזור לה, עשה משהו!

  -אשלח לה כח. ועכשיו, נגב את דמעותיך. היא תקום בסוף.

 

 

"כִּי שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם"

אנשי החורףפצלשית222

כולי מכוסה במדי השריון

כיפת ברזל וסיכת בטחון

שרירים גדולים ממבצע אחרון

וטיפות נוזליות על הצווארון

 

אני מאנשי החורף

הגשם מפגיש אותי

עם כל מה שהשארתי בעורף

 כל מה שאני

 

תקוות זוהרות

ותמימות עליזה

רגשות רכים

כמו שמיכה ישנה

 

חיוך מלאכי

עם טיפת שוקולד

אמונה פשוטה

כמו תינוק שנולד

 

חלומות שמנמנים

על כרית מקפיצה

תלתלי דמיון

רוקדים בשתיקה

 

אני מאנשי החורף 

הגשם מפגיש אותי

עם כל מה שהשארתי בעורף

כל מה שאני

 

 

 

 

תחינהרב מג של מילים
משמים
הד ניתז
והדף אלף מבועי תבל

משמים
רעם צץ
והארץ רעדה כצל

וקול אימים משווע
זועק יללות שמחה
בינות לכאב ולשיברון
עוד נשמעת מנגינה

כבישי הנפש
דרך הסתרים
שבילים אבודים
צצים ונראים

ועם שאבד
ביום חשוך של שמחה
עוד מעט ויוותר
לבדו בדממה

ולו תשכילו
רק להביט
מעבר למראה הנשקף
אולי תצליחו
להאמין
לקול הרפש
שזעק
סיפורי דרדסבא-דרדסבא#
בגילי הרבה דברים נראים אחרת,
אני יכול להביט על הגשם שנוטף ממרומים,
ולהיזכר בכל הרגעים הקסומים שחוויתי על מרקע דומה.
ככה זה כשאתה סבא, לא סתאם סבא, דרדסבא, דור אחרון
למשפחת דרדסוניה הידועה והמיוחסת עד דוד המלך, אחרון
לבני מינך וגם מהראשונים שלו, אוד מוצל מגרגמל.
קניתי מחשבון כיס שמתאים לגודל שלי + חיבור ל-wifi של גברת מטלדה הזקנה, שהתחברה לאינטרנט חרף לחצים מצד נכדיה. אני כאן בזמן הקרוב, תצפו לשמוע ממני.
ממש צחקו עליי כשביקשתי שיפתחו לנו כתיבה יוצרת באולפנאפוסעת

וגם אפחת לא רוצה, ואין לי כלים איך לכתוב לבד. אוף.

אין לכם שם כתיבה יוצרת?קפיץ

אפילו אצלינו יש! 0: (אבל אני לא משתתפת)

תשלחי לי ואני אשלח לך. טוב?

מה לשלוח לך ותשלחי לי?פוסעתאחרונה


התפכחותבר .

אפור מלוכלך, סבוך ומטושטש
ממלא כל שחק שתראה.
תהיות כאן, 
לאין מוצא ותכלית.
הכל כה מבולבל; פיסת בהירות איננה.
רק עננים, זעופים

 

ופתע מהחושך, נהדפתי קלות
מוצאת עצמי טפח אחד מעל,
מעל אופל לא נהיר.
ומרבד צמר הגפן הנשקף מתחתי,

מקבל סוף כל סוף את ערכו האמיתי -
תאוות זולות וחסרות תוכן.


שקרים נוצצים ותו לא!
מה היה לי לחפש שם?!

 

לוגמת עוד מעט אוויר זך ונקי.
לא כל יום זוכים לביקור מאחורי הקלעים, 
מעל העננים - 
במקום בו הכל ברור ונהיר.
חלון הצצה באלוקים
כאן אמת מוחלטת גלויה, פורצת, ממלאת לאין מנוס,
שוטפת תודעה מוכחשת.

 

ועכשיו אין לי, עוד
לאן לברוח.

 

 

 

סליחה על האורך והבלבול.. אבד לי קצתחצי חיוך

וואו!נאזגול

זה... זה מיוחד. תודה!

 

אפשר להעתיק לעצמי?

אני אהי'ה חייבת לשבת עליו כשאני במצברוח הנכון...

תודה לךבר .

אפשר, כל עוד זה לשימושך הפרטי

באמת מיוחדפצלשית222

השורה האחרונה ממש מוסיפהחיוך

 

תודהבר .אחרונה


(רתיעה הרסנית)בלה לטקס

זה העור,

שרותח ומאדים ומיתבל קווצות זיעה בינות לאצבעות כף היד

וזו הנשימה,

המתעבה ומתמצקת

וכבר בקושי מזדחלת במעלה קנה.

 

זרם הקיטור שמבעבע ברגל המנתרת,

באצבעות המפתלות שערה מקומטת.

 

שפה מצטמקת, נצבטת, נחסמת.

 

לא אומר דבר,

אהוביי,

שמא, פן, כיון ש

כשיתפקע זה העור הדק, האדום, היוקד מאמץ

יגלשו סודותיי וישרפו

כל חלקת זיכרון טוב.

 

איני רוצה שתיחשפו אליו

מבעבע וכמעט כמעט פורץ

מבוהל, זועם, מתאגרף למול חיוך

פחדי שלי,

מכם.

 

לכו מני, עד אחד,

ניטשוני,

כעסו על ריחוקי ושתיקתי.

 

אסור לכם להתקרב או לחבק,

אסור לכם להיחשף לאמת שלי אל מולכם.

 

אסור

אסור לכם להיפגע, אהוביי.

הכתיבה שלך,בר .אחרונה

יש בה משהו כלכך מעניין ומיוחד

 

אני קצת מעריצה אותך על יכולת בחירת המילים הזאת

 

תודה.

הסכםרננה123

 

אני מתחייבת
לא להפוך את הבית לצפרדע
כשאבא ואמא לא יהיו פה.
אני נשבעת שכשהמורה מרשה לצאת לשירותים
אני רק יוצאת לשירותים
ולא למאדים
ולא להודו
ולא לעשן, לא לירוק, לא לפצח גרעינים.

אני מתחייבת לא לגרום לתאונה
(לפחות לא בכוונה)
ו/או
לרצוח בכל דרך
שתעלה במחשבתי הפרועה
ולא לגנוב
מאף אדם אקראי ברחוב
ולא לאנוס בשירותים של התחנה מרכזית
או כל תחנה אחרת.

אני מתחייבת לא יותר מדי לנשום
ולא להגיד מילים
יותר מהנורמה שאנשים רגילים
אומרים ביום
אני נשבעת לציית תמיד לכללים
אני מתחייבת לא לאכול
לא לישון
לא לבכות
לא לחשוב על דברים שעוד לא חשבתם
לא לראות
שום דבר שלא מסתדר עם הנחת היסוד
גם אם מישהו אחר הניח
אותו בשבילי
גם אם זו המציאות.

אני מבטיחה לא להרגיש יותר
את הכאב
גם אם הוא דופק לי על הצלעות
גם אם הוא קורע אותי בפנים
אני נשבעת להאמין
לאלוהים
גם אם הוא יצא רגע לעשן סיגריה
(זאת אומרת, גם אם ככה זה נראה
לרגע.)

אני מתחייבת לא לשאול
לא לערער
לא להרהר
לא לשמוע
לא לראות
לא להרגיש
לא לחיות
לא להיעלם
לא להתרסק בלי שליטה
לא להתרסק עם שליטה
לא לעוף
לא לטוס לירח
לא להיות חייזר, פרח, צפרדע
או כל דבר שלא אני
כל דבר לא הגיוני

אני מתחייבת לא לפגוע בעצמי יותר.

וואואביגיל.
הרבה זמן לא קראתי כאן משהו כזה. נהדר!



(אני יכןלה לשמור לי?)
יואו, יואו, ושוב יואו.פינג.

כל מילה. פשוט כל מילה.

(אגב, שורה 27 מהסוף, נראה לי שצריך לומר אותה בשבילי)

 

זה מדהים. זה מדוייק. זה ציני ומצחיק וכואב במידה הכי נכונה שיכולה להיות. 

את כותבת פשוט מעולה.

שורדתתת

יאלדה, כל מילה כאן ממוקמת בדיוק

אבל בדיוק

במקום. כאילו שיבצת אותן עם פינצטה

והתוכן

אוי התוכן

אני קטנה מלהגיב על זה

 

את מטורפת ברמות מפחידות.

 

 

זה זה.~תות~
פשוט טוב מדי.
חזק!פצלשית222

כמו שאמרו,כתיבה כ"כ מדוייקת

עם מקצב נעים לאוזן

עם שילוב של הומור וכאב

ובכלל,גם התוכן מעורר הזדהותחיוך

 

 

 

 

בלי ספק,נפתלי הדג
אחד הדברים המוצלחים ביותר שקראתי פה.
זה הדבר הכמעט הכי מושלם שיצא לי לקרוא פה...וואושטותאחרונה

עדין לא מסוגלת להגיב לגופו של כתיבה, אבל זה....וואו

זו פעם ראשונה אז בבקשו כנסו להודעהשם ישן

לא ידעתי איך להסביר

אז פשוט העברתי דרך שיר

 

אני עוד לא בגיל המיועד

אבל אני בהחלט בגיל מיוחד

אני דוס ויש לי פאות

ומאז הגן בחיים לא היו לי חברות

יש אחת בשכונה די חמודה

שנראית דוסית וגם חסודה

אומנם לא דיברנו אף פעם

אבל היא הייתה נראת לי ממש הטעם

הרבה רבנים אסרו חברות

אבל עזבו, מצאתי פרצות

לאחר כמה זמן השגתי את מספרה

אבל לא היה לי את האומץ לשלוח לה הודעה

כל כך רציתי שהיא תהיה לי לחברה

אז התפללתי עליה כל התפילה

אני כל כך רוצה שניהיה חברים

לכן כתבתי את כל החרוזים

 

כל מה שכתוב כאן נכון אמיתי ומהלב בבקשה תכתבו איך ה"שיר" (פעם ראשונה שאני כותב!) וגם מה לעשות עם ה"מצב" שלי (אל תגידו לי שאסור חברה כי לא בשביל זה כתבתי את ההודעה) יש לי כאן ניק אחר אבל כדי שלא יזהו אותי פתחתי חדש

אשמח מאוד לתגובות

 

נ.ב תמיד שואלים כשיש שאלות בנושא הזה אז אני בכיתה י למי שמתעניין... 

שיר חמוד, אחלה חרוזים..מיצ'ל
אני אוהבת שכותבים את מה שחושבים ומרגישים..
קצת קט'צי.. אבל בסהכ כתוב ממש סבבה.
אולי כדאי להוסיף סימני פיסוק לפעמים הבאות..
ובהצלחה
וואו ממש יפה ועמוק ובמיוחד שזה מהלבא"י לנצח
יפה לךמי נהר!
אני לא מבינה גדולה פה בניתוח שירים אבל בהחלט מעניין ואמיתי, גלוי כזה..מגניב! מבחינת הבעיה, יואו...התורה זה לא דבר קל ליישם אבל זה טוב...איך אני יודעת? אני בדקתי! חפרתי! ואני עדיין בחיפוש, בנתיים זה הכי חכם שמצאתי..כדאי לך ללמוד את זה... אני אישית חושבת שתורה זה לא המקום כל כך לשחק... אם אתה שם- אז אתה שם, בלי לזגזג, לטוב ולרע... אבל זה באמת נסיון קשה, מאחלת לך רק הצלחה! ו..בתור בת אני יכולה להגיד שאני מעריכה מאוד מאוד את כל מי שלא נופל בפיתוי הזה..
‏|מרגיש לי שאני צכה להדגיש משו|מי נהר!אחרונה
אני מתמודדת פחות או יותר עם אותם מחשבות יצרים וכו..ממש לא כתבתי את זה מתוך עליונות או משו בסגנון...רק עם המחשבות שלי..אז סליחה אם זה היה נראה ככה, בהצלוחה..
עוד פיגוע, עוד זריקת אבנים, עוד בקת"בפוסעת

ואני כבר אטומה,
לא אכפת לי,
לא עוקבת,
לא מתעניינת,
רק פוחדת.
פעם הייתי מתעצבנת,
מקללת,
כועסת,
רוגזת.
אך התרגלתי,
זו כבר מין שגרת חיים.
כבר פחות מעניין אותי מה הפעם.
כבר הפך להרגל.
כבר לא מזיז אצלי שריר.
רק אומרת "ה' ישמור"
וזהו.
ואולי גם אפילו "ה' יעזור."
עומדת כאילו מהצד,
במקום מרוחק,
לא מבינה מה קורה פה,
על מה,
ולמה.
לא אכפת לי מי הפעם.
כבר לא שואלת אם בכלל,
שואלת מי הבא.
כבר לא מתוסכלת,
אלא עסוקה בעצמי,
בצרכיי האישיים,
נזכרת במצב רק כשמבמטלים משהו כיף,
או צועקים על עוד פיגוע,
או בתפילה,
במילים הקדושות...
רק אז פתאום אני כאילו מתנערת,
נזכרת,
ושוב שוקעת......
שוכחת.......
עם ישראל- אני אוהבת אתכם.
רק-- סליחה שכבר לא אכפת לי,
סליחה שהתרגלתי,
סליחה שהפכתי לאדישה כ"כ...
סליחה...
 

 

אמאלה כתבת את זה עלי. |בוכה|מלי
בחלק גדול מהדברים, פשוט דיברת וכתבת אותי.

טוב שיש אותך בעולם. שאני לא מרגישה מוזרה יחידה.
שתינו, (ואולי יש עוד כמונו ?... |בועת מחשבה|)
חייבות להאמין. להמשיך להיאחז ב 'אין' הזה, שקיים בכתוב או בסיפורי אמונה.

עם ישראל כולו חייב להתעורר. אנחנו במצב של אדישות, כי הגוף שלנו בנוי בצורה כזו. הוא לא יכול לבכות מידי או לצרוח על מה שלוקחים לו. הוא מרים ידיים ונכנע, כדי לא לאבד את השפיות.

ההתעוררות תעשה רק ע"י משיח. אין דרך אחרת. נקודה.

תודה לך על הפשטות, על הכנות והאומץ.

זה שווה בעיניי המון.
תודה...פוסעתאחרונה

האמת רציתי לכתוב בנוג"ה לשאול אם יש עוד אנשים שמרגישים ככה וסתם לפרוק ובמקרה לגמרי זה יצא לי ככה אז חשבתי לשים גם פה...

תודה...

-ריקוד הגלות-כי אין פיסבוק

-ריקוד הגלות-

בורח מעצמי

אורח ברצוני

גולה ממקומי

כבובה עצובה

 

ליצן חצר

זמני חצר

אך לא אעצר

עד שאבין את המשגה

 

את עצמי דוחף

מחשבות מחפף

וקורס עייף

בערב של שתיקה

 

אך אמשיך להלחם

ברצון מתחכם

כדי להכריע מכולכם

מי ישמיד את הגופה

נערךמלי
רוצה.מלי
אז רציתי.
רציתי לדעת.
רציתי לצייר ולגעת.
להבין ממבט נמוך את העולם
ולא להיבלע. לא בתוך כולם.

רציתי לרצות, לשאוף ולקוות.
רציתי להגיע לאחת הנקודות.
שהצבתי לעצמי פעם, כשעוד רציתי.
רציתי להיות.

ואז ראיתי.
ראיתי שלא לכל סיבה גלויה.
לא כל חץ נשלח ליעד, מטרה.
העולם בנוי מאלף שכבות.
שרומסות אחת את השניה. ומסתירות.
טוב ורע הם מושגים גבוהים,
ממבט שלי- מבט של ילדים.

אבל הבנתי.
הבנתי שלפעמים כך גם למבוגרים.
כשטוב מהול ברגש של שנאה
ורע לובש בערב מסיכה
שכולה קורנת מחיוך ורצון לנתינה,
זה אומר שהכל חסר היגיון.
או יותר מידי מלא בו.

וכך הגעתי.
לתובנה שהעולם בנוי באופן חד סיטרי.
למצוא דרכים שונות לצעוד- קשה עד בילתי אפשרי.
אז החלטתי.
שלשחות נגד הזרם זו נחישות נדרשת.
הכוונה בזה היא להיות ולנשום במקום בו כולם חיים.
לדעת, להכיר את הדברים המאוסים, לצד הנשאפים.
ובתוך החד-סטרי, לעצב לי אחד כזה משל עצמי.
שבנוי על אותם עמודי ייסוד. רק לכיוון השני.
התחרות.L ענק

אני מצרף כאן את תקנון התחרות והפתעה קטנה לכולנו.L ענקאחרונה

תקנון התחרות:

תקנון התחרות. - יצירה לאומית

 

 

ב"ה התחלנו את התחרות, אנחנו לקראת סיום השבוע הראשון של התחרות.

אנחנו יודעים ממאחורי הקלעים שבשקט בשקט, אתם עובדים על יצירות.

אבל על גבי הפורום יש שקט בנוגע לתחרות.

 

והיינו רוצים לשמוע מכם קצת. לדעת מי איתנו

אולי גם לתת רעיונות למחוסרי מוזה, או סתם

לאנשים שנעלמו להם רגעי הנחת לכתיבה

ומסתובבים בבית ומחפשים משהו עוד לפני שהוא התחיל.

 

היינו רוצים לבקש שמי שרוצה להשתתף בתחרות, 

או מכין יצירה,

או חושב על יצירה,

או שהוא עניין את אח של סבתא שלו והוא מתעניין ורוצה לשלוח לנו יצירה 

אתם מוזמנים לשרשר את עצמכם (או את אח של סבתא שלכם) כאן.

 

 

ולא חובה,

אבל מומלץ מאוד

כשאתם משרשרים את עצמכם כמשתתפים 

לצרף גם רגע "בטרם" קטן מתוך שיר,

או סיפור שקרה לכם, או שכתבתם.

 

 

היו ברוכים, 

צוות תחרות "בטרם".

רגשותנאזגול
רגשות.
איזה מין דבר זה?!
הם מבלבלים, מסחררים, מטעים, ומטלטלים.
בשביל מה זה?!
תחת שליטת הרגש לא עובד המוח,
מושבת ההיגיון.
רק הוא ניצב בגאון.
שולט בכיפה, לא מתחשב ולא הוגן.
מעלים, על הכל מכסה.
כשהוא באזור המוח כבר לא מנסה.
פעמים שזה חיובי בסך הכל,
אך המקרים שזה לא גוברים על הכל!
צווח בתוכי קול.
רגשות.
שנאה, אהבה, בלבול ותסכול.
בושה, פחד, רעב וערפול.
עייפות, חרדה, תסבוך ותחינה.
מי צריך את כל זה בכלל?
 
 
יפה.כתיבה כנהפצלשית222אחרונה

וגם רעיון מעניין

היו שורות באמצע שפחות הבנתי:

 

כשהוא באזור המוח כבר לא מנסה.
פעמים שזה חיובי בסך הכל,
אך המקרים שזה לא גוברים על הכל!
צווח בתוכי קול.
 
 
מה יתרוןיעל

נמשך אל האור,

מסוחרר

ליבו כבר מחוץ לגופו המפרכס

נפשו זועקת במרחבים

השתיקה מסעירה לה כהד.

 

מאושר הוא, אשריו

שיגיע כפיו כבר נטמן.

אך יצירי רוחו

קוראים לו אליהם

והוא נשאב

 

אך נופל, ונחבט באדמתו

דמו עוד מצוץ בתוכה.

 

חזור, חזור לך,

לועגת לו הדממה.

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

וואו ממש יפה.א"י לנצח
בס''ד

וגם החתימה.
איך התגעגעתי לשירים שלך.שורדתתת


גם אנייעל
תודה.
לשירים שלך?שורדתתתאחרונה