פורום פרוזה וכתיבה חופשית (עמוד 484)

לא.

ממש לא

Iמשכנע את עצמוI

תמיד חשבתי שעוד לא נכתבה החוקה כל כך מדויקת וקפדנית כמו החוקה שנחקקה בליבה

וידעתי שאין ארץ שתהיה אכזרית כמוה בעונשים על עבירות זעירות

תודה לרון, לצור ולתחיה

אני משתף פה את הקטע השני, שהיה אחרי הדמיון מודרך.

מסע במעלה ספירלה

התעוררות היא תחילתה של היציאה.

יציאה מחלום,

טוב ככל שהיה,

אל מציאות רגעית שהולכת ומתבהרת.

צעידה היא השלב הבא.

מוכנות לתהליך שבאה לידי ביטוי.

התקדמות אל מול הקושי,

התמודדות ללא בריחה.

לאחר זמן מה,

מגיעים לפסגה גבוהה.

נוף מדהים נשקף מכאן,

עושה חשק להישאר.

בלי להתפתות, ממשיכים הלאה.

מגיעים להבנה שזו הפסגה,

היא אך תחנה נוספת.

ממשיכים במסע.

פסגה נוספת ובה מנוחה,.

התעוררות, צעידה לפסגה, הבנה והארה.

סיכום המסע מוביל לשמחה,

התוצאה ניצבת כאן - הגענו ליעד.

היה כיף לכתוב את זה,

גם אם אין פה יותר מידי נקודות נסתרות.

@רון א.ד - אשמח אם תוכל להעלות את הקטע שהשמעת לנו בתגובה נפרדת

היו סדנאות טובות, של @L ענק

ושל רון.

קצת נסחפנו בדיונים, אבל היה ממש טוב בכללי, והכתיבה הייתה מהנה.

בס"ד

תודה למי שהיה שם. כולם היו נחמדים.
 

@רון א.ד

@L ענק

@*בננית*

@מישהי=)

@בת של הקב"ה

@Short Shadow

@נערת חווה

@פיתה פיתה

@כפיר ורשואר

@נפתלי הדג

@נדנדה כתומה.

סדר הרשימה רנדומלי ותודה ל http://www.amdz.com/shuffler.php

למי שבא קצת גרדום ובית מקדש, אולי אכתוב את הקטע המודרך.

מחילה מאלה שפחות התחברו... אני מקווה שנהניתם מהכתיבה עצמה בכל מקרה.

אני מקווה שיצאתם אם משהו גם מהחלק הראשון, למרות שבדיעבד ייתכן שהייתי צריך להביא מקור יותר פשוט

אבל הייתם קהל נפלא בסופו של דבר (גם אם קצת התפזרנו בדיונים) ולכן אני בוחר להודות לכולכם\ן  

אני מצרף את הקטע השני שכתבתי  לאחר עריכה קלה (כן, גם אני הייתי משתתף פעיל בסדנה של עצמי...)

על מה חשבת

בשעת השחר?

אנה הפנית את מבטך

מכבלי בדידותך?

-----------------

על הים חשבתי

עיני רוחי קדחו

כמגדלור של אש

בוער באפלה.

חיפשתי את היסוד,

את השורש,

 עוצמתו של הגל

שבכל פעימה,

בכל מכה מחדש

דוחף את הספינה

לעוד יום נוסף

לחזור הביתה

 לנעוריה

קודם כל, שאתה כותב מדהים. תמיד,

וממש אהבתי מה שכתבת.

דבר שני, שסליחה שלט נשארתי, רציתי, הרגשתי ממש לא טוב.

@רון א.ד

אז במחילה, אשאר לי במחילה שלי עם החתולים והסוסים בחוץ.

את כמובן מוזמנת להקשיב לקטע שהעלתי ולהשלים את הסדנה בזמנך החופשי...

בס"ד

טוב תודה קודם כל לצור המנהל המהולל על הסנדא בהתחלה ועל התרומה המשמעותית לאוירה

תודה לרון על הסדנא שלו

תודה לתחיה שהתאמצה להכין סדנא גם אם בסוף לא זכינו להשתתף בכזו

תודה למשה בנצי חיים יוסף אלישבע כפיר נדנד נערת חוה ורבקה (היה עוד?)

היה כיף לראותכם

והייתם יותר מתוקים משציפתי

(בלה בלה בלה כמובן תודות בלי קשר לתחיה ומשה על הלימוד העצום במעגל

ופטיש בראש לכפיר על השירים המעצבנים שהיו ברקע)

ואחרי כל ההקדמה

הקטעון הצולע שלי-

בוקר

חיוך זה הדבר הראשון שהיא מלבישה

כהרגלה היא פותחת את החלון ומגלה את הנוף הכה מוכר שנשקף ממנו

ניצוץ באופק מזכיר לה שהיום יש לה מטרה

לעוד יום ריק מחכה לה

התארגנות מהירה והיא בחוץ

בשוק היא מזייפת חיוך גדול ושלום נלהב לכולם כפי שהם רגילים

אבל בפנים המתח גובר בה

סוף סוף היא מגיעה ליער ומאי שם פורצת ממנה אנחת רווחה

הקלה על כך שהיא יכולה להפסיק להעמיד פנים

אבל המתח לא ממתין זמן רב

וכשהוא חוזר הוא מכה בה בכל כוחו

הרוח גוברת ונדמה שדוחפת אותה לאחור

כאילו מנסה למנוע ממנה להמשיך ללכת

אך היא נלחמת בעקשנות

ממהרת לעבר הניצוץ שלה

גל של התרגשות עובר בה

כשהיא מבחינה בניצוץ מתקרב יחד עם קצב הליכתה

והעייפות שהתפתחה בה בעקבות המלחמה ברוח מתחלפת בכוח חדש

הוא יוצא ממנה רגעים ספורים לאחר מכן

מתרוקן כלא היה

כשהניצוץ שלה מתגלה כלא יותר

מהשתקפות של קרן רחוקה

מכיון שעובדים במשרד עד חמש נתאסף ליד הבניין בארבע וחצי והסדנא תתחיל בחמש.

מי שמתכוון להגיע שיעדכן בשיחה אישית או במסר על מנת שנוכל להיערך בהתאם

זה המספר של ezzy413 אם לא מוצאים אותנו או משהו- 058-779-6661.

אין לי מילים ואין לי יכולת להגיב.כאב לי מדי.

רק להגיד שנגע.

תודה.

{ואם ממש מתעקשים... מבחינת כתיבה- ממש יפה הצורה שבה עשית את ההקבלה... וכן גם הביטוי "קבצנית אהבה" חזק. מאוד. ובעצם כואב. מאוד.}

תודה.

זו כתיבה במיטבה

ברמה גבוהה מאוד מאוד

את ילדה עם רגישות ומודעות ברמה גבוהה ועמוקה כל כך

אני לא יודעת מה יש לבנות סתורות הדעת האלה

את מעניינת ומרגשת ומלאת חן של עושר פנימי

ומי שיש בו צורך אינסופי באהבה

הוא זה שיודע כמה אהבה צריך לתת בעולם

הוא כזה שנותן אינסוף אהבה מעצמו לעולם.

את מדהימה.

אחרי שקראתי

אני יודעת שאני אוהבת אותך

הייתי שמחה מאוד אם היינו חברות

אם תרצי דברי איתי באישי

(אני מתחילה איתך..

אבל משאירה לך את הבחירה אם להמשיך...=)   )

בקיצור

הרבה מהעולם

חי בלבל די שטוח

ולא תמיד יש הבנה למי שקצת חושב עם הלב

במקום קצת יותר פנימי

ואולי זו הסיבה שבנות עיוורות

מלראות אותך

כמו שמגיע לנשמה כמוך.

נשיקות.

וחיבוק ענק ומוחץ'.

מקווה שמאז פגשת כמה אנשים בוגרים,

גם זה קורה לפעמים...

נגע בי.

תיאור עדין ויפה...ובעיקר מדויק.

תודה

זה נורא לקרוא שיר כזה.

שיר שמעלה תחושה כ"כ קשה...

בס"ד

כואב לקרוא קטע כזה.

ובקשה מבן אדם עם לב.

תמצאי את ההכלה הזאת בתוכך. בתוכך יש את הכל. התחברי אל עצמך ומתוך זה התחברי לבורא עולם, אין נפלא מזה.

התבונני בפנימיות שלך ותקבלי את הכאב, את החולשות, את הרגשות תני להם הכלה, ומקום להיות.

בתפילה שתמצאי את המקום שיכיל אותך, יאיר, יבין.

דבר ראשון, אני בטוח שאת את אישה עם לב גדול, וראש גדול, ונשמה ענקית.

אבל יש משהו במה שאת כותבת, שהעולם מלא בחוסר רגישות,

אבל הוא גם מלא בטוב ויופי, ואור. אבל לאור יש גם צל...

אשמח להמשיך, אם יעזור,

ו...שכחתי לציין,

הכתיבה עצמה מאוד יפה ומעבירה בצורה חזקה את הרגשות.

כתיבה ותוכן באיכות עוצמתית ביותר!!!

מקצועי ונוגע בלב

אני זוכר כשהגעתם,

מיד באהבה נכבשתם,

לכפר דרום התחברתם

ומאז לא עזבתם...

עד שבאו המגרשים,

וגרשו צעירים גם ישישים,

משם יצאתם תשושים,

מכל העוצמה נשארתם חלשים,

עברתם בהמשך ל'שומריה',

והבטחתם לא חלום לא הזיה,

כל הנשמה עוד תהלל יה,

כשנשוב לכפר כל החבריא.

והנה תראה איזה קטע,

משם עברתם ישר ל'נטע',

והבטחתם גם אם יודיעו לפתע,

לשם נחזור במהירות ללא רתע.

מרגש לראות פה מלא תחינה,

מתפלל לבורא שוכן מעונה,

שכפר דרום יהא עיר נאמנה,

האמן, שוב תשובו ברינה!

כתוב יפה כל כך.

התחברתי ביותר

קצת הפריע לי המילה בסוף.

כלומר, מעולה שהיא שם, אבל לדעתי היא צריכה להיות מחורזת ל'פורח', כך זה יישמע המשכי ולא קטוע.

נסה לקרוא את זה כך:

"כל כך רוצה לחזור אליך, ירוק ופורח

עוד נחזור אליך, גוש קטיף, עוד נחזור,

אני מבטיח."

ממש מתחשק לי לבוא,

אני פשוט פוחדת לשאול את אמא שלי

אין לזה נוסחה, זה פשוט רגש טבעי והרבה ניסיונות חוזרים ונשנים כדי לבטא אותו במילים.

צמד חביב.

מסכימה עם רון ומוסיפה-

שבילים שמובילים אל ארץ החלום-

התבוננות-  חשוב להיות עם עין בוחנת ומתבוננת על הסביבה, על החיים על חוויות - זה מקור ההשראה בדר"כ.

כתיבה - כל הזמן לכתוב, את המחשבות החוויות, כך המוח מעבד את מקורות ההשראה, תוך כדי עולים דימויים.

קריאה - לקרוא שירים, סיפורים זה מעשיר את אוצר המילים ומאפשר בעתיד "להתכתב" עם משורר או סופר שקראת.

תרגילים- לנסות להשתתף בתרגילי כתיבה, ליצור לך תרגילי כתיבה (גם אם זו רק ההתחלה, ויש טובים ממני...אין תינוק שמיד התחיל לרוץ...).

הכי חשוב - אם זה החלום וזה מה שאת רוצה : לא להתייאש ולא לוותר.

זה לוקח זמן, זה דורש מאמץ והשקעה, יהיו מילים שיתיישבו בדיוק במקום ויהיו מילים שיעשו לך סלט שלם ולא תביני מה הן חושבות לעצמן, אבל תזכרי, שבסוף הן יתיישבו.

ויתכן שאחרי שנים תקראי שוב ותגידי- אולי אתן צריכות קצת לשנות את הסדר שלכן...אולי להחליף נבחרת על מגרש הנייר,

אבל זה ישתלם.

יהיו לך שירים משלך.

גדולים החולמים חלומות והופכים חלומות למציאות...אמר הרב משה צבי נריה זצ"ל,

תהפכי חלום למציאות.

מאמינה בך.