פורום פרוזה וכתיבה חופשית (עמוד 484)

בדיוק חשבתי שאני מרגישה שכל השירים שכתבתי,שקראתי... בסוף הם מחזור של עצמו...

ואז קראתי את השיר הזה. יש בו מילה אחת חדשה.

אבל המקצב עושה את הכל.

תודה.

שיכולתי לדמיין את עצמי כותב את השיר הזה. הזדהתי עם כל שורה!

(מעניין אותי אם באמת הבנתי את השיר נכון או שזה רק הדמיון שלי שעושה את הקישור....)

(זו הרי השאלה הנצחית )

כ"כ אוהב את הפשטות והקלילות של המילים ואיתן את היכולת להביע כ"כ נכון ואמיתי את המתרחש בנפשנו.

הייתי עושה אולי אולי עוד בית, סיום, עם תקווה. כאשר את לא נותנת להם להכנס לנבור ברגשותייך. אז, את גיבורה אמיתית.

והלוואי שנזכה להיות מי שאנחנו באמת. גיבורים איך שאנחנו.

ולא ניתן לשומדבר לרסק אותנו.

תודה על היכולת להכנס ללב.

מדגיש ממש את הציפייה שיש לחברה ממך. ואיך אתה נכנס לנעליים האלו ומנסה למלא אחר הציפיות אבל בתוכך אתה יודע בדיוק מי אתה - ואולי אפילו חושב שאתה פחות מזה.

בהחלט יכול לרסק.

וגם נורא נכון.

את כבר יודעת על מה אני מדברת

התנגדות קלה לתוכן.

(כלומר,

המוות אכן הינו כזה.

אך הפרספקטיבה הזו,

לפי תפיסת העולם שלי על כל פנים,

מאבדת את המשמעות הספציפית הזו כשהאדם מת.

אולי מי שנותר פה אכן חוזה במציאות היקום ללא המת,

אך את נשמת המת מעסיקים דברים אחרים.)

מעניין מאוד, תודה לך.

(אפשר לדון, וצריך, איך אין בי את הכח ברגע זה)

כזו שאולי רק מהעולם הזה ניתן לחשוב עליה...

זה מרתק לחשוב על מוות כהזדמנות ללמידה.

ואולי, רק אולי, מה שעומד מאחורי השיר הוא לאו דווקא מוות כפשוטו, אלא נקודת מעבר, סף הדלת.

זו תפיסה של אותו הרגע שמתחולל בו השינוי. 

מה הייתי? מה הנני יכול להיות?

ומה אני לוקח מזה לחיי כעת, משניתנה לי הזדמנות ללמוד?

מעניין.

תודה על נקודת המבט הייחודית.

גם אני עצמי לא יודעת.

אני פשוט מאפשרת לעצמי להקשיב.

אולי לחוש הזדהות.

מעבר לזה? נשגב מבינתי.

לי זה טוב ככה.

בדיוק חשבתי על זה בראש השנה.

תודה לך.

(אגב, כתוב מעולה.

אני יכולה לשמור לי את הבית הראשון?)

וייאוש

וחוסר תקווה.

(אמ. אם זה רק בשבילך אין לי בעיה)

ותודה לך.

אני אוהבת שאת מגיבה למה שאני כותבת

אני מסכימה.

גם אני צריכה ללמוד איך לכתוב דברים אחרים

בהצלחה

וכיון שהטבע

מצד עצמו

אינו

בעל הסתכלות והבחנה - הרי החטא מוכרח הוא מצד זה.

 וביטול עצם טבעיותם של החיים,

כדי שיהיה האדם בלתי-חוטא,

זהו עצמו החטא היותר גדול,

"וכפר עליו מאשר חטא על הנפש (במדבר ו\י"א)".

על כן התשובה מתקנת את הקלקול

דוקא בגילוי יסוד עצמיותם העליון,

עולם החירות,

שם ד' אלהים חיים.

(ע"פ אורות התשובה, ה, ו)

בס"ד

זה נורא

אבל כתוב טוב

אני לא טובה בהגדרות כתיבה כל כך

אבל הקצב הרגיש לי נכון

יפה

(אוי רק עכשיו קלטתי שהכותרת זו בקשה ולא השם של השיר

סליחה)

כתוב בשפה פשוטה וזה מה שנוגע כ"כ.

כמעט עמדו לי דמעות בעיניים (ואני בן!)

בדיוק הסגנון שאני אוהבת.

בחלק של הידיים נראה שיש טעות, זה לא אמור להיות 'נפנפו בשארית כוחם/כוחותיהם'?

ומה'לעולם לא תפרח שוב' אני די מסתייגת...

אבל בכללי התחברתי.

תודה.

נהנתי מהסגנון.

אבל כל בית בשיר הזה אחר וזה טיפה מציק.(מבחינת החרוזים)

מזדהה באופן חלקי.

'מלבר' ו'מלגו' זה טעות, או שסתם אני לא הצלחתי להבין?

שהיא אינה לועזית מכיוון שהיא האמא של שפתינו הקדושה

https://www.safa-ivrit.org/milon/%D7%9E%D7%9C%D7%92%D7%95+%D7%95%D7%9E%D7%9C%D7%91%D7%A8

סתם כדרך אגב, היום גיליתי שגם "אבראקדברא" (כן כן אותה מילה שקוסמים אומרים לפני ביצוע הקסם) מקורה בארמית ומשמעותה: "מה אני חושב, יהפך למציאות"

וזה לא משנה בכלל לאן הידרדרה חברה שלך - היא עדיין חברה שלך.

חברים אמיתיים נבחנים דווקא בזמנים קשים, ונראה שאת באמת חברה אמיתית. השיר שלך יפה (ואפילו הניקוד) ומבטא טוב מאוד את ההתנגשות בין הרצון לפגוש אותה שוב לבין הדחייה מתרבותה הרעה אליה פנתה.

כולי תיקווה שתוכלו יום אחד להתחבר מחדש, עם הפנים לתרבות טובה, דרך ארץ ועבודת ה'

תמשיכי לכתוב!

הכתיבה מדהימה- ממחישה.

וכואבת...

בהצלחה.

וכל הכבוד על היכולת לעמוד על שלך אע''פ הכל...

מעריכה.

ו...פליקס-

אני לא יודעת אם הבנתי נכון...

אבל לעניות דעתי-

יש חברויות שצריך לדעת להתרחק מהם.

וברגע מבחן לפעמים החברות נמדדת דווקא ביכולת לשמור על עצמי ולהתפלל עליה מרחוק...

(יכול להיות שזה מה שהתכוונת..?)

ממש עזר לי שהסברת את הרקע לפני.

לא הרבה פה עושים את זה.

שיהיה בהצלחה בכל!

ואו.

כואב.

ואמיתי...

תודה

עשה לי דמעות בעניים.

אבל את- את כן נסיכה!

אני מאמינה בזה בכל ליבי.

תשמחי אחותי! את נסיכה!!