אני רוצה תרגיל כתיבה.. אפשר? מי מרים את הכפפה? 
נערת טבע
מצטרפת לבקשה ^^לא צפויה ..
יש לי רעיוןבצל האלאחרונה
סיפורים אסוציאטיבים
פותחים את ההודעה ועל המקום ממציאים סיפור או מה שעולה לראש ומה שיוצא ישר שולחים
איזהו חכם?כי אין פיסבוק
אנשים
רגישים
נותנים
חופשים
לציפור ולנר אם שלהבת.
גם הם
מבינים
שכחלוף
השנים
אם ישאירו אלמנה שזועקת.
ואז הציפור
תביא את הנר
ואם השלהבת,
הם יאירו פינות אפלות.
פינה
ועוד פינה,
יצרו יחד רצף
שירגיעה אלמנה שזועקת
*הם ישאירוכי אין פיסבוקאחרונה
ואולי לא היה האדם לעולםמבט אחרון
הוא לא כתב מכתב אחרון
כי ידע שאף אחד לא יטרח לקרוא אותו
הוא לא חתך ורידים ולא ירה בראשו
כי אין מי שינקה את דמו
הוא לא עשה את זה בביתו
כי לא היה מי שישים לב שנעלם
לכן בשעת צהרים
הוא הלך לקבר הוריו
לקח את הרעל
ומת
בלי להטריח אף אחד
בלי קבר בלי שם בלי חברים
האלמוני נשטף מין החיים כאילו מעולם לא היה
---*פרח הלילך
ה' ישמור!
זה כתוב כואב!
מדויק.מכאיב.
זה קטע חזק!אולי אפילו מדי...(בשבילי..)
הלוואי ולא אמיתי.
"בלי קבר, בלי שם, בלי הורים"
מזעזע.
תודה.
העלה לי הרבה מאוד מחשבה.
הקטע הראשון מדהים, השתי שורות האחרונותמישהי=)
כאילו גזורות ממקום אחת, וברמה פחות.
אהבתי מאוד את העניין, זה מדהים
נוגע
כואב
^^^^שטותאחרונה
מטלטל
לחש התקווהלא צפויה ..
את מלאה כולך
בסודות כמוסים
אני רואה אותך נשברת
לאלפי רסיסים
מכסה את הרצפה
בנהר של דמעות
והשתיקה שלך
מחרבת עולמות
ואז אני לוחשת לך
בין כל הרעש והשקט
״אני מאמינה בך
למה את לא מסוגלת ?״
אני צריכה להפסיק לכתוב שירי דיכאון :<
בסודות כמוסים
אני רואה אותך נשברת
לאלפי רסיסים
מכסה את הרצפה
בנהר של דמעות
והשתיקה שלך
מחרבת עולמות
ואז אני לוחשת לך
בין כל הרעש והשקט
״אני מאמינה בך
למה את לא מסוגלת ?״
אני צריכה להפסיק לכתוב שירי דיכאון :<
וואיי נכנס לי לתוך הלב..לשיר..
"והשתיקה שלך
מחרבת עולמות"
כ"כ מדוייק, וכואב.
הכתיבה שלך כ"כ יפה!
האמת שבעיני הסוף הפך את זה דווקא לתקווה, שעוד יש מי שמאמין ביכולתייך..
תודה לך!
תודה רבה..לא צפויה ..אחרונה
לחזור לעצמיכי אין פיסבוק
ה"מחוללת בכרמים" נתנה בי רצון פשוט לנסות...
לא אמרתי שהיא נתנה רצון שזה יצא יפה...
..
להשתלב
זה לאבד,
להשמיד
לגמור על עצמך
בשביל אחרים
לרצות להיות
דומה
אותו דבר
לכולם
ושונה
בדיוק כמו
שכולם שונים
להשתלב
זה לבחור
לא לבחור.
להשתנות
כמו האנשים
להיות אחר
זה ליבחור
בעצם הבחירה
שכולם טועים
ומכח זה
להיות צודק
לעד...
כל כך אמיתי. תחושה חזקה.להבה ירוקה
אהבתי במיוחד "להשתלב זה לבחור לא לבחור"...
תודה...
כי אין פיסבוקאחרונה
כתיבה. חופשיתמחוללת בכרמים
לכתוב זה
ללדת אות אחר אות-
דמעה אחר דמעה,
מילה אחר מילה-
צרחה אחר צרחה,
משפט אחר משפט-
חוויה של כמעט מוות.
לכתוב זה
למות מליון פעמים-
ארבע מיתות בית דין
ומיתה בידי שמים
בידי אש
בידי מים
בידי אדמה
אדם
דם.
לכתוב זה
להיות בן חורין
רק
לרגע
אחד.
ארספואטיקה במיטבה!אילת השחר
בתוך השיר שמדבר על רגע מסוים הצלחת לאצור את אותו הרגע ממש.
משהו דומה לצלם שמצלם את עצמו ברגע שהוא תופס את תמונת חייו.
כרגע עוד חווה את השיר.
אם יהיו לי עוד דברים לומר אכתוב לך בלנ"ד.
^^מוזיקה? מוזיקה
ציירת את הרגע. לגמרי.
זה מדהים.
זה מדהים.
---*פרח הלילך
ואו!
זה הקטע הכי חזק שקראתי בתקופה האחרונה!ונראלי שגם הארספואטיקה הכי טובה שקראתי מעולם!
אהבתי ממש!
אני לא יודעת אם אני חווה את זה בדיוק ככה. אבל הבנתי טוב מאוד למה התכוונת.
תודה!
במיוחד אהבתי את
"אדם
דם"
ואת הבית האחרון שמסיים את השיר עם כח אף על פי
כל המשמעויות האחרות של הכתיבה שאת נותנת קודם...(ואולי אפילו בגלל
)
תודה רבה!
וואו. בדר"כ אני ממש ממש לא מגיבה פה.אווזה.
אבל נכנסתי במקרה.
ואני חייבת לומר שזה מדהים.
הקטע הכי יפה שקראתי בזמן האחרון.
אני לא כותבת כבר 4 שנים,
אבל זה פשוט מדהיייםםם.
התחברתי מאווד לבית האחרוןעכבר הכפר
התחושה הטובה הזאת , שעוברת בשניה שמניחים את העיפרון ...
..שורדתתת
רק לומר שקראתי.
מדהים כ״כלא צפויה ..
במיוחד הבית האחרון !
את כשרון .. זה באמת נגע לי..
תודה לך !
את כשרון .. זה באמת נגע לי..
תודה לך !
למרות שממש התרשמתי מהעוצמות שבוקעות מהשיר הזהרון א.ד
מה שעניין אותי לא פחות זה הדרך שבה הצגת את חווית הכתיבה שלך.
מעניין לראות כיצד אצל אנשים שונים חווית הכתיבה באה לידי ביטוי בצורות שונות...
נתת לי חומר למחשבה,
תודה
מעניין. מעניין. מעניין.נפתלי הדג
המארג בין לידה-מוות-חופש הוא מערבל.
אולי באמת רק במקום שאוחז במקל בשתי קצותיו, אפשר להגדיר כתיבה.
הייתי מוריד את ה'אדם, דם' הם קצת מורידים מהמופשטות של השיר. הציור הוא מופשט ואקספרסיוניסטי, לכן הפרטים האלה קצת מוציאים (אותי לפחות) ממיקוד.
מאותה הסיבה (וגם כי סה מוסיף טיפת משמעות חדשה)הייתה משנה את הסוף ל:
רק לרגע
אחד.
תודה רבה
אולי באמת רק במקום שאוחז במקל בשתי קצותיו, אפשר להגדיר כתיבה.
הייתי מוריד את ה'אדם, דם' הם קצת מורידים מהמופשטות של השיר. הציור הוא מופשט ואקספרסיוניסטי, לכן הפרטים האלה קצת מוציאים (אותי לפחות) ממיקוד.
מאותה הסיבה (וגם כי סה מוסיף טיפת משמעות חדשה)הייתה משנה את הסוף ל:
רק לרגע
אחד.
תודה רבה
יפהפה.פינג.
אני עוד אתעמק בו.
אגב, מסכימה עם ההארה של הדג בקשר לפסיחה בסוף.
(ועם ההארה האחרת לא. לא הייתי משנה מילה אחת בשיר הזה)
הדובדבן שבקצפת
שמים
אש
מים
אדמה
אדם
דם
וואו.
^^קול דממה
וואו. פשוט מפעים.אלמו
הכשרונות שיש פה מדהימים אותי כל פעם מחדש.אני קוראת את השיר הזה כבר פעם שלישית ברצף וכל פעם מגלה משהו חדש שאני אוהבת.
זווית ראיה יפה על הכתיבה-בצורה חדה!להבה ירוקהאחרונה
קוציםאלמו
לקטוף קוצים,
חדים
יפים,
לשזור את כל אחד מהם
וביחד
לזר אחד
עצום
קשור בסרט וורוד
של בדידות איומה
וחוסר התאמה
לעולם הזה
ולעולם אחר.
לשים בעציץ
בחוץ
שכל עין פקוחה תראה
ותרגיש את הקצה
את הדם המטפטף
מהאצבע שלך,
שכולה שלך.
והפחד הזה מהנורמאליות
לאט נעלם.
יכולת לקטוף עוד אלפי דברים,
אבל אתה בחרת
קוצים.
שוב.
חדים
יפים,
לשזור את כל אחד מהם
וביחד
לזר אחד
עצום
קשור בסרט וורוד
של בדידות איומה
וחוסר התאמה
לעולם הזה
ולעולם אחר.
לשים בעציץ
בחוץ
שכל עין פקוחה תראה
ותרגיש את הקצה
את הדם המטפטף
מהאצבע שלך,
שכולה שלך.
והפחד הזה מהנורמאליות
לאט נעלם.
יכולת לקטוף עוד אלפי דברים,
אבל אתה בחרת
קוצים.
שוב.
!!!*פרח הלילך
"יכולת לקטוף עוד אלפי דברים,
אבל אתה בחרת
קוצים.
שוב."
אני לא חושבת שהבנתי לגמרי למה התכוונת בשיר.אבל נגע בי!
תודה.
^^נפש הומיה
גם אני אהבתי את הקטע שפרח הלילך ציטטה.שיר יפה וכואב.
תודה רבהאלמואחרונה
התכוונתי בשיר לתחושה שיש לי שלפעמים אני אוהבת להראות המסכנה, הזאתי שיש לה אישור למה היא לא מושלמת. סוג של "יש לי אישור מהרופא", וכמה שזה מיותר בעיני ונובע רק מהפחד להיות סתמית ורגילה וכמו כולם.
כמובן שאם יש רעיונות איך לחדד את השיר כדי להעביר את התחושה אני ממש אשמח.
כמובן שאם יש רעיונות איך לחדד את השיר כדי להעביר את התחושה אני ממש אשמח.
וניל ותות.לב אדום.
שתי ידיים לה
ואחת תפוסה בדרך כלל
מנסה לפחות לתפוס
כל פעם במשהו אחר
שתי ידיים,
מחזיקה חזק בדרך כלל
לא פוחדת לכעוס
לא פוחדת לשחרר
שתי ידיים
ואם הייתה יכולה לכלל
הייתה אוחזת יחד
בלי שאחד ידע על האחר
אבל פעם באיזו חנות
איזה חנווני אמר לה
לאהבה יש מחיר
אם תרצי, יש תחליפים
יש שוקולד
וניל ותות
פעם באיזו חנות
איזה חנווני אמר לה
לאהבה אין מחיר
אין לאיפה להחזיר מוצרים
שנקנו בטעות.
ואחת תפוסה בדרך כלל
מנסה לפחות לתפוס
כל פעם במשהו אחר
שתי ידיים,
מחזיקה חזק בדרך כלל
לא פוחדת לכעוס
לא פוחדת לשחרר
שתי ידיים
ואם הייתה יכולה לכלל
הייתה אוחזת יחד
בלי שאחד ידע על האחר
אבל פעם באיזו חנות
איזה חנווני אמר לה
לאהבה יש מחיר
אם תרצי, יש תחליפים
יש שוקולד
וניל ותות
פעם באיזו חנות
איזה חנווני אמר לה
לאהבה אין מחיר
אין לאיפה להחזיר מוצרים
שנקנו בטעות.
מדהים.~moriya~
השיר ממש נוגע עם השוקולד והוניל שלו.
הלוואי והייתי מצליחה להבין יותר...
זה מתוק איך שהמילים הפשוטות נושאות מאחוריהן משהו אדיר.
תודה..
הלוואי והייתי מצליחה להבין יותר...
זה מתוק איך שהמילים הפשוטות נושאות מאחוריהן משהו אדיר.
תודה..
הלוואי וזה לא נכון מה שכתבת פה ושזה סתם שיר..מישהי=)אחרונה
בכל מקרה, כתוב טוב
על פלגי מיםרון א.ד
על ראש הגבעה
הפרושה מול עיני
עצים נדים לשלום בעצב,
קושרים לראשם עטרת
של שעות ערביים אחרונות
של שבת קודש.
ועל בירכי,
הספר הסגור
אוצר בתוכו עולמות.
וחוט
של ניגון קדושה נוגה,
נמשך דרך ליבי.
מזרע יבש
בארץ מדבר של חול ועפר
לעץ השתול
על פלגי מים.
והעין דומעת.
יפה מאוד בעיני!שאי עינייך
העלה לי: "הוי כל צמא לכו למים״
תודה!רון א.ד
זה ממש נהדרלהבה ירוקה
אני מאוד אוהב שירים יפים על אווירת השבת כדוגמת "ירדה השבת"
פה יש משהו נוגע על השעות שלפני יציאת השבת (אם אני מבין נכון) והעצב של הפרידה ממנה...
יפה מאוד!
הבנת נכון...רון א.ד
תודה!
אבל זה רק על הפרידה משבת?L ענק
כלומר ברור שיש כאן פרידה משבת, אבל אולי זו בכלל שבת אחרונה?
(ואני מודה שאני מוטה מלוח השנה
ומהידיעה שסוף השנה שדפק על הדלת כל זמן קיץ,
עכשיו כבר יושב בתוך הבית מדרש
בספסל האחורי
מחייך
מניח לרוח מרחקים לנדוד בנו)
אם זה היה רק על צאת שבת היה אפשר לצמצם את הבית השני, ואת החלק השני של השלישי
(ויפה מאוד השילוב בין ה"בארץ ציה ועייף בלי מים" ל"עץ שתול על פלגי מים")
אני חושב שיש כאן עוד משהו,
שטמון בעיקר בספר שאין לנו כמעט שום פרט עליו, אפילו לא הרמז.
(ואולי דווקא הרמז קטן, שידייק את הכוונה של השיר
וייתן לנו עוד משהו, עוד רקע ליופי שקיעה הזה)
ואולי סתם יש כאן משהו מובן ואני מתעקש שהוא יהיה גדול יותר.
וגם שאהבתי את הפתיחות הקטנות של הפיסקאות,
ובסוף רק פתיחה בלי בית, זה משאיר הדהוד להמשך..
זה שיר טוב, באמת.
תודה לך
אתה צודק חלקיתרון א.דאחרונה
כן, בהחלט יש כאן משהו גדול יותר, משהו שמבוסס על זיכרונות, על חלקים יותר אישיים שבי. אבל זה לא בא לידי ביטוי בספר שמהווה רק פריט רקע צדדי אלא בחוט השזור בבית השלישי ושוזר את השיר כולו...
תודה לך
פיטרמבט אחרון
פיטר ראה את הזאב הוא לא סתם צעק
הזאב היה שם
מחוץ לגדר העיירה
אבל קרוב כל כך
כששמעו אותו צועק רצו כולם אחוזים בבהלה
והם רצו כשהוא צעק בפעם השנייה
ופעם השלישית
ותמיד תמיד פיטר ראה את הזאב
ואף פעם הזאב לא בא
ילדים בבית ספר המציאו לו כינויים
מבוגרים הסתכלו עליו במבט מלא כעס
הוריו דאגו
והוא
הוא פחד שהוא השתגע
הוא ראה את הזאב
או שלא?
וואו..אולי בכל זאת
רעיון מעניין..גורם לי לפקפק בכל שאר הקלישאות
פרספקטיבה מדהימהלא צפויה ..
מעולם לא חשבתי על זה ככה ..
כאילו הזאב הוא לא מה שאנחנו חושבים שהוא , זה מדהים שהצלחת לחשוב על זה , בכיוון אחר , מיוחד יותר ..
תודה לך
כאילו הזאב הוא לא מה שאנחנו חושבים שהוא , זה מדהים שהצלחת לחשוב על זה , בכיוון אחר , מיוחד יותר ..
תודה לך
המ. בהחלט הסתכלות מעניינת.L ענק
בשבת בישיבה, בקידוש אחרי התפילה
ישבנו ולמדנו חלומות של ר' נחמן.
וזה ממש מתקשר לי למה שכתבת.
"חָלַם לוֹ שֶׁהָיָה קִבּוּץ אֶחָד שֶׁל יְהוּדִים עִם מַנְהִיג אֶחָד שֶׁהָיָה גָּדוֹל מְאד בָּעוֹלָם. וְגָזְרוּ גְּזֵרָה לַהֲרג אֶת כָּל הַיְּהוּדִים וְהַמַּנְהִיג נָפַל עַל עֵצָה שֶׁצְּרִיכִין לְשַׁנּוֹת עַצְמוֹ לְעָרֵל. וְהָלַךְ וְקָרָא אֻמָּן וְגִלַּח לוֹ הַזָּקָן עִם הַפֵּאוֹת. וְאַחַר כָּךְ נִתְבָּרֵר שֶׁהוּא שֶׁקֶר שֶׁלּא נִגְזַר כְּלָל הַגְּזֵרָה הַנַּ"ל. כַּמָּה בּוּשָׁה הִגִּיעַ לְאוֹתוֹ מַנְהִיג בְּוַדַּאי לא הָיָה אֶפְשָׁר לוֹ לְהִתְרָאוֹת לִפְנֵי הָעוֹלָם וְהֻצְרַךְ לַעֲקר וְלִבְרחַ. וְאֵיךְ יוֹצְאִין מִן הַפֶּתַח וְאֵיךְ שׂוֹכְרִין עֲגָלָה וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה בְּוַדַּאי הָיָה לוֹ בּוּשָׁה וּכְלִמָּה גְּדוֹלָה מְאד אֲשֶׁר אִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר. וּבְוַדַּאי הֻצְרַךְ לֵישֵׁב אֵיזֶה זְמַן אֵצֶל עָרֵל עַד שֶׁיִּצְמַח זְקָנוֹ. זֶה הֶרְאוּ לי כנגד המפורסמים של היוםֹ"
וחשבתי על זה, (והאמת שחיפשתי משל טוב ותודה לך על זה)
שיש מרחב שלם של משחקים שאפשר לעשות.
במשל שלנו לדוגמא מה קורה עם פטר מחליט לא לספר ורק להקיף את כל העיר בגדר, ובסוף הזאב פשוט לא בא.
מה קורה עם הזאב מגיע אבל כדי לגור בכפר או כדי לפתוח במשא ומתן על זכות ציד החיות שביער.
אפשר לעשות ממש הרבה משחקים עם זה,
ואני חייב לומר שיצא לך ווריאציה ממש מוצלחת.
(אבל כל מה שאמרתי עד עכשיו היה על הסוף, על:
"הוא ראה את הזאב,
או שלא?"
הייתי רוצה לפחות להתייחס ל בית האחרון.
"ילדים בבית ספר המציאו לו כינויים
מבוגרים הסתכלו עליו במבט מלא כעס
הוריו דאגו
והוא
הוא פחד שהוא השתגע."
ולומר לו שאני מההיכרות שיש לי איתו מהשיר, לא חושב שהוא השתגע.
וזה סיפור שכולם צודקים בו.
ההורים הדואגים.
הילדים שזיהו משהו מיוחד.
המבוגרים שכועסים.
ופיטר שלנו, שאשכרה רואה זאבים רצים מסביב לכפר בלילה.
(ולוואי ונחייה תמיד בזריחות.
שגם אם הם לא וורודות על שפת הים,
לפחות יש בהם אור לראות
להסתכל לפחדים בעיניים.)
תודה על התגובותמבט אחרוןאחרונה
ברוח התקופה..אאבבגג
רק לב אבן מהין
להרים את ידו.
לשלח אבני תופת
ולנוס.
חברו אבנים לבנים
נעשו כאחד
הפיגו עולם
קטעו חלומות.
אבנים קטנות
בנים גדולים
לב אבן אטום
ודמעה.
ואמך עוד ליד הקבר
ממאנת לעזוב
ודמעותיה הטהורות-
רק הן מצליחות
להמיס
אבנים
ולחדור את האבן
שכעת, מכסה את כל גופך.
להרים את ידו.
לשלח אבני תופת
ולנוס.
חברו אבנים לבנים
נעשו כאחד
הפיגו עולם
קטעו חלומות.
אבנים קטנות
בנים גדולים
לב אבן אטום
ודמעה.
ואמך עוד ליד הקבר
ממאנת לעזוב
ודמעותיה הטהורות-
רק הן מצליחות
להמיס
אבנים
ולחדור את האבן
שכעת, מכסה את כל גופך.
מדהים.שירה חדשה~
אוי. זה כלכך יפהשורדתתת
^^^^*פרח הלילך
ואו!
וזהו...
אין מילים.
כואב. מדהים.מישהי=)
אח.יעל
כתוב מדהים וחודר...
איזה מדהימים, תודה על התגובות.. אאבבגג
וואיי.לשיר..אחרונה
עושה צמרמורת, אמיתי, וכואב כ"כ. כואב שזה אמיתי.
בכתיבה שלך את ממש מעבירה את התחושות. כתוב מאוד יפה!
תודה!
שלום לכולם,רוש לילה.
רק רציתי לומר לכם תודה. רק תודה.
אני מפרסמת פה הרבה אבל בגלל שאני מהפלאפון קשה לי לעקוב אחרי התגובות, ואני מרגישה שאני לא אומרת לכם מספיק כמה אתם עושים לי טוב על הלב.
כל דבר שאני מפרסמת זה משהו שנכתב על ידי ממש, ויש בו המון נקודות קטנות שפחדו לצאת החוצה בדרך אחרת, והתמיכה והעידוד שלכם גורמים לי להן לצאת ולרוקן את הלב שלי ממשא מיותר.
באמת שכל תגובה וכל הודעה שאתם שולחים.. פשוט מחמם את הלב לראות. זה כל כך עושה טוב.
אז אני לא מגיבה לכולם כי אני רואה מאוחר מדי או שאני לא רואה בכלל 
אבל מה שאני רואה מספיק לי.
ותדעו שהפרגון שלכם מדהים לגמרי.
יוצא לי לפעמים גם לקרוא פרסומים שלכם,
זה נורא קשה מהפלאפון, אבל כשאני קוראת אני לא מצטערת על המאמץ.
אגב, מסרים ממש נוחים לי, אז אם מישהו מעוניין לשלוח קטע שכתב במסר כדי לקבל חוות דעת או סתם התלהבות, אני כאן
אגב, יש לי עמוד בפייסבוק שנקרא 'אין לי מילים.', מוזמנים לעקוב אחרי הפרסומים שם.
שוב תודה רבה על הכל,
מרגישה שזכיתי להיות חלק מהפורום הזה.
פשוט תודה. ♥
אני מפרסמת פה הרבה אבל בגלל שאני מהפלאפון קשה לי לעקוב אחרי התגובות, ואני מרגישה שאני לא אומרת לכם מספיק כמה אתם עושים לי טוב על הלב.
כל דבר שאני מפרסמת זה משהו שנכתב על ידי ממש, ויש בו המון נקודות קטנות שפחדו לצאת החוצה בדרך אחרת, והתמיכה והעידוד שלכם גורמים לי להן לצאת ולרוקן את הלב שלי ממשא מיותר.
באמת שכל תגובה וכל הודעה שאתם שולחים.. פשוט מחמם את הלב לראות. זה כל כך עושה טוב.
אז אני לא מגיבה לכולם כי אני רואה מאוחר מדי או שאני לא רואה בכלל
אבל מה שאני רואה מספיק לי.
ותדעו שהפרגון שלכם מדהים לגמרי.
יוצא לי לפעמים גם לקרוא פרסומים שלכם,
זה נורא קשה מהפלאפון, אבל כשאני קוראת אני לא מצטערת על המאמץ.
אגב, מסרים ממש נוחים לי, אז אם מישהו מעוניין לשלוח קטע שכתב במסר כדי לקבל חוות דעת או סתם התלהבות, אני כאן
אגב, יש לי עמוד בפייסבוק שנקרא 'אין לי מילים.', מוזמנים לעקוב אחרי הפרסומים שם.
שוב תודה רבה על הכל,
מרגישה שזכיתי להיות חלק מהפורום הזה.
פשוט תודה. ♥
ראויה לחלוטין.לב אדום.
תודה לךבצל האל
ב"ה
כתבת ממש יפה ותדעי לך
שהשירים שאת מפרסמת נוגעים ומיוחדים
אני לא כ"כ מגיבה כי אני נכנסת לכאן בעיקר לפרוק ולכתוב,
אבל אני כן קוראת את השירים שלך
ואני כבר יוסיף שאתם אנשים מקסימים ותודה לכם שהסכמתם לשתף ולחשוף משהו ממכם לאנשים זרים, אוצרות רגש של כאב ושמחה, של אושר ונחמה, של כעס ואמונה שכתובים כל כך יפה וכל כך מרגש. תודה.
כתבת ממש יפה ותדעי לך
שהשירים שאת מפרסמת נוגעים ומיוחדים
אני לא כ"כ מגיבה כי אני נכנסת לכאן בעיקר לפרוק ולכתוב,
אבל אני כן קוראת את השירים שלך
ואני כבר יוסיף שאתם אנשים מקסימים ותודה לכם שהסכמתם לשתף ולחשוף משהו ממכם לאנשים זרים, אוצרות רגש של כאב ושמחה, של אושר ונחמה, של כעס ואמונה שכתובים כל כך יפה וכל כך מרגש. תודה.
את...פינג.אחרונה
הכתיבה שלך מדהימה כל כך.
את נוגעת בי מחדש כל פעם.
לא, מדהימה זאת מילה קטנה מדי,
הכתיבה שלך מדוייקת לפעמים עד דמעות.
תודה.
(אני מקווה שזה בסדר
תלוי לי מעל המיטה שיר שלך שגרם לי לחשוב המון)
חלמנוהנסיך הקטן.
עבר עריכה על ידי הנסיך הקטן. בתאריך כ"ה בתמוז תשע"ה 02:55
הייתי צכה קטע לאיזשהו טקס ולא מצאתי, אז כתבתי אחד בעצמי
הערות ממש יעזרו לי פה
רק לפני כמה שעות הם גורשו מהגטו
נלקחו מהרחובות או הוצאו הכח מהבתים
הם עמדו צפופים אחד לשני
מתחילים לחשוד, אך לא יודעים עדיין מה יקרה עכשיו.
לפניהם מתנשאת טירה גדולה ומסביבה עשרות עצים
הם נמצאים ביער מרוחק
שם איש לא ישמע את זעקתם האחרונה
שם איש לא יידע מה מסתתר בין העצים העבותים
פה תהא קבורתם.
דלתות הטירה נפתחות והם נכנסים פנימה
בינהם היה ילד קטן, בערך בן שמונה
נראה היה שאיבד את אמו בין ההמון ועיניו לא פסקו מלחפש אחריה
הוא לא בכה
בגטו למדו אותו לא לבכות
רק ככה אפשר לשרוד.
הגרמנים מקבלים אותם בחיוך קל
אומרים שאין מה לדאוג, שולחים אותם ליישוב מחדש
אתם רק צריכים לעבור חיטוי קטן וזה הכל, הם אומרים
אל דאגה, אתם תקבלו את חפציכם בחזרה
אתם רואים? הכל רשום
רק תתלו את בגדיכם פה על הווים ותעברו את הדלת.
הם נכנסו ישר לתוך משאיות.
כאן כבר לא היה חיוך, היו רק מכות
והדלת נסגרה
-----
פתחנו את המשאית ונתנו לגז להתנדף
אחר כך התחלנו בפינוי הגופות לבורות השריפה
למדנו לא להסתכל על פרצופים
פרצוף הופך משהו לאישי. ואסור להישבר
רק ככה שורדים.
משכתי את אחת הגופות ופתאום ראיתי שזה ילד קטן, בקושי בן עשר
עיניו היו פקוחות, ועל לחיו זלגה עדיין דמעה סוררת
נראה היה שנשבר רק רגע לפני ובכה
הוא כבר לא שרד.
וואו, הסוף הורג כאילו.רוש לילה.
טקסט עוצמתי, קשה לקריאה. ממש חזק.
אהבתי והזדעזעתי בו זמנית מהסוף:
יש בו ניגודיות מדהימה בין בכי, שזה דבר שמסמל חיים, לבין המוות.
זה חתיכת ניגוד חזק, כי בכי מסמל חיים בצורה הכואבת ביותר שלהם, ומוות מסמל סוף לכאבים- אבל גם סוף לחיים.
זה פשוט אדיר. אהבתי.
אהבתי והזדעזעתי בו זמנית מהסוף:
יש בו ניגודיות מדהימה בין בכי, שזה דבר שמסמל חיים, לבין המוות.
זה חתיכת ניגוד חזק, כי בכי מסמל חיים בצורה הכואבת ביותר שלהם, ומוות מסמל סוף לכאבים- אבל גם סוף לחיים.
זה פשוט אדיר. אהבתי.
וואו תודה.הנסיך הקטן.
זה... זה מדהים, כמו שאמרתי לך,פינג.אחרונה
לא לשנות כלום.
מצטרפת לתגובה המדוייקת של רוש לילה.
ונפשי כעפר לכל תהיהבצל האל
ב"ה
משאירים
בי
עקבות
סימנים
של
אחרים
עברו פה אלף
וכל אחד
חריץ קטן
השאיר
אבק דרכים
נדבק
מזכיר
שאנחנו
עפר
כל עקב
הוא סימן
לאנשים
שהיו פה
מזמן
מזמן
* מעובד על פי דבר תורה של חברה,
על פירוש אפשרי של ונפשי כעפר לכל תהיה, שכל אדם שאני יפגוש ישאיר בי סימן וישנה אותי קצת כמו עקבות על עפר.
משאירים
בי
עקבות
סימנים
של
אחרים
עברו פה אלף
וכל אחד
חריץ קטן
השאיר
אבק דרכים
נדבק
מזכיר
שאנחנו
עפר
כל עקב
הוא סימן
לאנשים
שהיו פה
מזמן
מזמן
* מעובד על פי דבר תורה של חברה,
על פירוש אפשרי של ונפשי כעפר לכל תהיה, שכל אדם שאני יפגוש ישאיר בי סימן וישנה אותי קצת כמו עקבות על עפר.
ואו!*פרח הלילך
"משאירים
בי
עקבות
סימנים
של
אחרים"
מדהים.
אוה. מדהים. תודהמיתריםאחרונה
הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדוהסופר היהודי
חסדי שמיים מרובים, עצומים. צאו וראו כי טוב ה'. הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו.
משאול תחתיות הוציאני ובמקום גבוה שמני. את מצבי הפך לטובה גדולה ואת התורה אשר אהבתי זכה אותי ללמוד יומם וליל. בהשגחה פרטית עצומה בורא עולם דאג שזה יחכה, אני לא הבנתי למה ומדוע, אך היום מבין אני ויודע גם יודע, ומבין מה היה וקרה אם זה היה לפני. הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו. חסדי ה' גדולים הם מאוד, כמה טוב להגיד בבוקר חסדך ה' ואמונתך בלילות. וכל הטוב הזה אף על פי שעברתי על דברך ורשע אני, ואף על פי כן הטוב הגדול הגיע ושומע אתה לתפלותי.
אבל צערי מה גדול הוא שכפוי טובה אני ואין בי התעוררות גדולה בכל זמן להודות לך מעומק הלב ואיני מצליח להודות לך מליבי אף על פי שרוצה אני. אנא מלך מלכי המלכים זכני ה' יתברך להודות לך באמת. בהתלהבות וזכני לעבדך בשמחה, זכני לעשות לך נחת רוח, אני באמת אוהב את תורתך, מה אהבתי תורתך כל היום היא שיחתי, כל כך אוהב אני ללמוד את תורתך הקדושה, כלכך נהנה אני מלשבת על דף גמרא ותוספות, ויקר ל מאלפי זהב וכסף, אני מניחם בצד והולך לתורתך הקדושה. התחביב הגדול ואהוב עלי הוא לימוד תורתך הקדושה, תודה רבה לך ה' יתברך שזיכיתה אותי לעסוק בתורה, תודה רבנו של עולם על טוב כולכך גדול שלא היה לי ולא חשבתי שיהיה.
רק כאבי שעוד נשארו בי אנא מלך עולם, רק אתה יכול, בבקשה תקח כי אם לא אבדתי.
בכל מקום הם מופיעים ומחמירים. וזה נורא ואיום. נורא כשאני חושב על זה ברצינות.
ואני באמת מפחד מהלבנים ולכן כבר שנים שאני מפספס אז אנא עשה נס.
בטוח אני שאתה אוהב אותי.
אני בטוח שהכול לטובתי ואין אתה עושה לרעתי.
אז אנא, עשה אל תאחר.
תודה אבא, תודה!
"אם אמרתי מטה רגלי חסדך יסעדני"
ישנו קובץ ש"משיב הרוח" מוציאים מדי שנהL ענקאחרונה
הקובץ הזה נקרא "התפילות שלנו".
ויש שם הרבה תפילות, יש הרבה מיוחדות בהם.
התפילות שם כתובות בתוך מבינים של שירה.
וכתבת לנו כאן הרבה, ואני בטוח שכל מילה היא אמת לאמיתה ואפשר לשמוע את המקום שלך, את המקום שנפשי שלך.
אפשר לומר שבתוך עולם של נדים ונעים מצאת לך מקום.
וכל הטוב הזה זורם לתוכך ומגדיל אותך.
בעקבות השיר ההוא של מוזיקה מוזיקה, שערכנו וערכנו וערכנו, קצת עלו בי מחשבות לגבי עריכה.
ראשית, אומר לך תודה על השיתןף
זו באמת הצצה לטוב שלך.
(ולוואי שבין הזמנים יעבור לך בטוב,
(שתצמח מהמשברים שלוואי ולא יבואו עליך)
אבל אם יבואו לברך אותך שתלמד לקבל ולהכיל)
אבל אם תרצה
אפשר גם על הקטע הזה.
לשמור אותו בקובץ נפרד ולנסות בהזדמנות לשבת ולחלק לחלקים,
לחשוב מה כל חלק אומר,
טיפונת לסדר את כל השפע הזה.
קול ישראל מירושלים. שלום רב.לב אדום.
אבל אין שלום וירושלים מדממת.
טיפות טיפות היא מטפטפת.
מוציאה את שבה נשאר.
ומה זה שיוצא?
האם הדם יאזל?
אולי בכלל זהו גוש מוגלה, שנזל.
יהיה אשר יהיה
עוד תחבושת ועוד
נשיכת שפתיים, כיווץ ידיים
ונחמה
שאולי זה רחוק
ואולי מי מסתכל
אבל עדיין מירושלים בוקע
קול ישראל.
טיפות טיפות היא מטפטפת.
מוציאה את שבה נשאר.
ומה זה שיוצא?
האם הדם יאזל?
אולי בכלל זהו גוש מוגלה, שנזל.
יהיה אשר יהיה
עוד תחבושת ועוד
נשיכת שפתיים, כיווץ ידיים
ונחמה
שאולי זה רחוק
ואולי מי מסתכל
אבל עדיין מירושלים בוקע
קול ישראל.
אווצ'.לאן את רצה?
כואב.. וחזק. חזק מאד.
תודה!
תודה!
וואו.מישהי=)
מדהים
נוגע
מש פה ולצערינו אמיתי... כי אין פיסבוק
וואו!!!*פרח הלילך
ההתחלה והסוף מדהימים!!
(האמצע קצת פחות הבנתי למה התכוונת...)
תודה!
יפה מאד!שרו'ש
אהבתי את נקודת ההסתכלות היפה-
זה ממש למצוא את הטוב בכל הקושי!
יש קטעים שעושים טוב ומרחיבים את נקודת נמבט למשהו עמוק וטוב יותר.
תודה על זה.
זה ממש למצוא את הטוב בכל הקושי!
יש קטעים שעושים טוב ומרחיבים את נקודת נמבט למשהו עמוק וטוב יותר.
תודה על זה.
חזק בהחלט!רוש לילה.אחרונה
פירורי געגועשירה חדשה~
ולפעמים
לפעמים אני פשוט משתרעת על הרצפה
ומתגעגעת.
הוא מזדחל בי בשקט,
הגעגוע,
כמו עשן שמתפשט לאט לאט
וחונק וצורב בגרון.
אבל אני לא מספרת לך על זה.
אף פעם.
ואני לא באמת משתרעת על הרצפה.
רק הייתי רוצה.
ואני לא נותנת לדמעות לצאת לרגע,
אם שאלת.
והגעגוע?
הגעגוע עוד שורט לי. עדיין.
לאט לאט גם זה יגמר..
אני אכריח אותו
איפה שהוא במילים שלך, מצאתי גם אותי.רוש לילה.
בכנות, בפשטות, בכאב- נכנסת לי ישר ללב.
הו.מוזיקה? מוזיקהאחרונה
|דמעות בשקט|
חירייה ב'מבט אחרון
הוא תמיד חשב שהמקום הזה הוא פח האשפה הגדול בעולם
לשם זורקים הצעירים המתנשאים את האנשים שכבר לא יביאו תועלת לעולם לדעתם, המבוגרים
כולם מסביבו נראו כאילו קימטו אותם היטב לפני שהשליכו אותם
ובינו לבין עצמו הבין למה הם הגיעו לשם הם היו מרוטים ומשומשים אחרי השעות הטובות שלהם
תמיד כשהמחשבות האלה עברו במוחו משהו בו התקומם על זה שילדיו שמו אותו שם
בפניהם הוא קרא לבית האבות 'מחנה ריכוז לזקנים' או 'חירייה ב''
לזקנים שנחשבו לחבריו הוא רק חייך את החיוך החצי מתוק חצי מריר שלו ושתק
(*נכתב בעקבות שיחה עם קרוב משפחה מבוגר ועל פי תחושתו כפי שהבנתי*)
ה' ישמור!!*פרח הלילךאחרונה
רחמי שמים שיש אנשים שמרגישים ככה!
תמונה של בוקר עולהרון א.ד
מי ייתן –
ויעיר אותי בכל יום מחדש
השחר העולה
בלטיפה מרפרפת,
על עפעפי הסגורים.
ואת גלי הריח הטרי
של בצק יוקד בתנורים
יחד עם הטל החודר מבעד לנעלי
המקדמים את פני
בצאתי אל הרחוב.
וחיוך רחב
של עובר אורח,
נחפז לדרכו –
ליום החדש,
המקפיא את הרגע
לנצח.
וואו.יעל
הרגשתי את הבוקר ממש.
את הטל והאוויר המרגיע...
מדהים!
יפהיפה.רוש לילה.
תודה רבה על התגובות!רון א.דאחרונה
אלבום תמונותשירה חדשה~
יש לי בראש תמונה
של ילדה יפה-
עייניים חומות,
שביל באמצע וקוקו ארוך-
כמו פעם
עומדת מול ים
ושותקת.
למה בעצם לדבר אם הים עושה את זה בעצמו?
הוא מיילל, צורח לה באוזניים בכוח
כוח של ים, סוחף.
היא יודעת.
רוח שואגת עלבונות.
דמעה קטנה מרטיבה את החול,
ונעלמת.
יש לי ביד תמונה
של אישה יפה-
עיניים דומעות
מטפחת מכסה וצמיד כתום-
כמו פעם
עומדת מול ים
לא נושמת.
למה בעצם לנשום אם הריח..
הריח הוא של ים אחר?
הוא מיילל, מכה לה על נחיריים
תשאפי, תנשמי כבר, תחיי!!
היא לא נוגעת.
רוח נשברת געגועים.
איזה יפה. מלא רגש.שורדתתת
הגירוש?
וואו. יפה כל כך.יעל
ומרגש לא פחות...
הכתיבה מהממת,
הרעיון מוצלח,
והכישרון מופלא!
שני דברים שהפריעו לי-
המילה נחיריים נשמעת קצת לא קשורה,
ושני סימני קריאה יכולים להוריד את המשלב...
(סתם דברים ששמתי לב אליהם, אחרים יוכלו להגיד לך שזה בסדר.)
אני בד"כנפתלי הדג
לא מצליח להתחבר רגשית לשירים מציאותיים כאלה. הם כמעט אף פעם לא מסתדרים לי כשירה ממש.
אבל זאת כן שירה ממש, וזה עושה לי מעניין בבטן - אז קודם כל, תודה אנוכית וקטנה על זה.
(אולי בגלל החד פעמיות של חווית הגירוש, אולי בגלל שעד היום יש לי צמרמורות מתפילה לעני, אולי בגלל שהבדידות הזאת יודעת לדבר בשפת הבדידות האוניברסלית)
המשחק בין עבר להווה (לעתיד?) הוא מופלא ומדויק. הציורים פשוטים וברורים, נוגעים בדיוק.
השימוש במילים נכון ורחב ןעמוק.
אהבתי במיוחד את דימוי החול, הטיפה. לא הייתי יכול שלא לדמיין אותה מחלחלת, בודדה, מנותקת. אלגוריה מושלמת.
הייתי מלטש כמה נקודות בפיסוק.
השיר הזה מופלא.
אבל זאת כן שירה ממש, וזה עושה לי מעניין בבטן - אז קודם כל, תודה אנוכית וקטנה על זה.
(אולי בגלל החד פעמיות של חווית הגירוש, אולי בגלל שעד היום יש לי צמרמורות מתפילה לעני, אולי בגלל שהבדידות הזאת יודעת לדבר בשפת הבדידות האוניברסלית)
המשחק בין עבר להווה (לעתיד?) הוא מופלא ומדויק. הציורים פשוטים וברורים, נוגעים בדיוק.
השימוש במילים נכון ורחב ןעמוק.
אהבתי במיוחד את דימוי החול, הטיפה. לא הייתי יכול שלא לדמיין אותה מחלחלת, בודדה, מנותקת. אלגוריה מושלמת.
הייתי מלטש כמה נקודות בפיסוק.
השיר הזה מופלא.
כל מה שהוא ^^ אמר. במיוחד ההתחלה.יעל
---*פרח הלילך
"למה בעצם לדבר אם הים עושה את זה בעצמו?
הוא מיילל, צורח לה באוזניים בכוח
כוח של ים, סוחף.
היא יודעת.
רוח שואגת עלבונות."
אם לרדת רק לרמה הפרקטית..
אהבתי ממש שלא חזרת על ה
"דמעה קטנה מרטיבה את החול,
ונעלמת."
אע''פ שברור שהיא היתה אמורה להיות שם...
גם באמת.
וגם עפ''י המבנה של השיר....
ברמה הרגשית.
אין לי כל כך מילים...
נגע בי עמוק.
תודה.
זה מצחיק איך את יודעת לשים לב לדברים שאני הכי רוצה שישימו לבשירה חדשה~אחרונה
אליהם,ואין סיכוי שישימו לב אליהם
ותודה ענקית לכל המגיבים
אכן, השיר על הגירוש.
ואני גם רציתי מילה אחרת במקום נחיריים, ולא מצאתי..
והסתבכתי קצת עם סימני פיסוק, מודה
לאט לאט מלטשת אותו.
תודה ענקית!!
שאלה קטנה...יעל
אולי אפשר לעשות מפגש יוצרים (כמו ההוא בפסח) מתישהו החופש?