פורום פרוזה וכתיבה חופשית (עמוד 488)

ממש מתחשק לי לבוא,

אני פשוט פוחדת לשאול את אמא שלי

אין לזה נוסחה, זה פשוט רגש טבעי והרבה ניסיונות חוזרים ונשנים כדי לבטא אותו במילים.

צמד חביב.

מסכימה עם רון ומוסיפה-

שבילים שמובילים אל ארץ החלום-

התבוננות-  חשוב להיות עם עין בוחנת ומתבוננת על הסביבה, על החיים על חוויות - זה מקור ההשראה בדר"כ.

כתיבה - כל הזמן לכתוב, את המחשבות החוויות, כך המוח מעבד את מקורות ההשראה, תוך כדי עולים דימויים.

קריאה - לקרוא שירים, סיפורים זה מעשיר את אוצר המילים ומאפשר בעתיד "להתכתב" עם משורר או סופר שקראת.

תרגילים- לנסות להשתתף בתרגילי כתיבה, ליצור לך תרגילי כתיבה (גם אם זו רק ההתחלה, ויש טובים ממני...אין תינוק שמיד התחיל לרוץ...).

הכי חשוב - אם זה החלום וזה מה שאת רוצה : לא להתייאש ולא לוותר.

זה לוקח זמן, זה דורש מאמץ והשקעה, יהיו מילים שיתיישבו בדיוק במקום ויהיו מילים שיעשו לך סלט שלם ולא תביני מה הן חושבות לעצמן, אבל תזכרי, שבסוף הן יתיישבו.

ויתכן שאחרי שנים תקראי שוב ותגידי- אולי אתן צריכות קצת לשנות את הסדר שלכן...אולי להחליף נבחרת על מגרש הנייר,

אבל זה ישתלם.

יהיו לך שירים משלך.

גדולים החולמים חלומות והופכים חלומות למציאות...אמר הרב משה צבי נריה זצ"ל,

תהפכי חלום למציאות.

מאמינה בך.

אני שמח שאת אוהבת את הסגנון שלי...

והאמת היא שבשיר כיוונתי למשהו עמוק יותר מאשר השירים השלמים, הגמורים, אלה שאם מילים, שורות, חרוזים וכל השאר.

אם תסתכלי שוב בשיר תביני למה אני מתכוון...

כתוב יפה מאד!

לא נראה לך שזה עלול לפגוע קשות?

אני חושבת שזה שיר נהדר, וכתוב במשלב גבוה מאד ויפה מאד.

"החרוזים לא בדיוק נחרזים והשיר נשמע כמו אמירה של ילד אחרי שיעור ספרות"

הלוך הלכו המילים לבחור להם מלך, הלכו הלוך ושוב בכל הפלך, חיפשו למי למלכות יאות, להיות שר לכל מילה ואות.

באו אל המשל אחי המליצה: התבוא ותמלוך עלינו? שאלו בעלצה. ויאמר להם המשל: אני העומק אשר בשיר, האהפוך ממוביל למכשיר?! האחדל מתנובתי הברוכה, אך ורק בשביל מלוכה?!

פנו אל החריזה, ואמרו לה: נסיכה –ברוכה – היה ראש הממלכה? ותען החריזה הדרוכה – ברוב מבוכה: בעבודתי אני כרוכה – ולמלוכה איני ערוכה. לא אתן רפואה וארוכה, וכעת אני חרוכה (זה לא

ממש ענייני – אבל יצא חרוז לא רציני,  הרי אין קשר בין ארוכה וחרוכה – לממלכה ולנסיכה, פעם אחרת נעשה שיפור  וכעת נמשיך בזה הסיפור).

באו אל המקצב והמשקל: בקשתנו בעיניך אל תקל, שכן אתה קובע מהו ייקרא כדבר שטותי – ומה יישמע כדבר מקורי וספרותי, בוא אתה ומלוך עלינו, אנא הקשב לתחינתנו. השיבם המקצב בהרמת גבה: הן מלאכתי כה רבה. עם כל הכבוד לחריזה – יש חשיבות הכרחית לאריזה. גם בתוכן, במשלב ובמשל – בלעדיי הכל נכשל. עסוק אני במלאכתי – הניחו לי לעשות לביתי.

אז פנו ברוב יאושם אל הפרשנות, והיא הקשיבה בתחושת עליונות: בואי היי את השליטה, ומעל כולם תהיי מחליטה. וכך טעו טעות מרה, לא הבינו כי נכנסו לצרה. ותען הפרשנות במשובה: אני אקבע איך תובן הכתיבה, מלוך אמלוך עליכם. עד אשר יצא מאפכם. רוב תריבו בגללי, גם חיובי יישמע שלילי. עייפו והמילים והלכו נים ולא נים, ומאז המצב על הפנים.

נכתב שיר על 'עבדי הזמן' האחת החמיאה, והשנייה החמיאה בדרכה בהבינה כי השיר נכתב מפי תלמיד המנסה כוחו בכתיבה. עד כאן שתי פרשנויות לשיר.

אבל רגע... גם התגובה השניה יש לה שתי פרשנויות, האחת מחמיאה והשניה רואה בה נימה מעליבה.

ואז באה תגובתי שמנסה להשכין שלום בין הכותב ושתי המגיבות, ויהי רצון שלא ייצאו דבריי מהקשרם ושמלכת הפרשנות – לא תעשה ליצנות.

שמחתי לקרוא, צתאר מצב בצורה מאוד יפה

@אנחנו יחד נבנה

שוב קראתי,

שוב חזרתי,

שוב נפעמתי,

והתפעלתי.

כשקולמוס מדבר,

והדמע מחבר,

ואת הלב מְשבר,

אז אין מה לשפר.

ראשון רק בנתיים,

במאמץ ובחשיקת שפתיים,

אחתום במילים שתיים,

שתצליחי שבעתיים.

היופי- והגנוז...

על דיונות החול היה ביתנו,

השקענו בו את כל אהבתנו,

זוכר ולא שוכח!

משם גרשונו חיילים - חיילים,

והפכונו למסכנים ואומללים,

זוכר ולא סולח!

היו לנו שם חברים מדהימים,

גם זקנים חשו כוחות עלומים,

זוכר ולא שוכח!

הם הגיעו עם המדים השחורים,

ונתנו את צווי הגרוש הארורים,

זוכר ולא סולח!

האנשים כולם היו מרשימים,

אחד אחד, ממש מדהימים,

זוכר ולא שוכח!

הם נכנסו לביתנו במבטים סתומים,

ולא שמעו את הקולות ההומים,

זוכר ולא סולח!

אהבנו זה את זה באמת גדולה,

כל מפגש היה ממש הילולה,

זוכר ולא שוכח!

אחזו בילדים והוציאום לחוץ,

ואנו רואים ולִבנו מחוץ,

זוכר ולא סולח!

בשמחות היינו תמיד חבוקים,

טוב שכן קרוב מאחים רחוקים,

זוכר ולא שוכח!

העלונו לאוטובוס שיוציאנו מהנחלה,

ולא נתנו לבם לקולות היללה,

זוכר ולא סולח!

גם בצער שנתן אל מלא הרחמים,

היינו עוטפים ומראשוני המנחמים,

זוכר ולא שוכח!

הגענו לבירת הנצח לבד לבד,

הגרוש הצליח והחלום אבד,

זוכר ולא סולח!

ואז...

אחינו מכל עבר עטפונו בחמלה,

ובקול גדול הביעו משאלה,

אנו מבקשים את סליחתכם,

שלא טרחנו מספיק למענכם,

לא האמנו למשמע האוזניים,

והדמעות המשיכו לזלוג שבעתיים,

אנשים טובים שבאים להכניס שמחה,

עומדים ומבקשים מאיתנו סליחה?!

זוכר ולא שוכח!

תודה! תודה! תודה!

גלים מלאי אופנים,

גלים עצומי כידונים,

גלים של גדולים,

גלים של עוללים,

גלים של מהירות.

גלים המובילים לחרות,

גלים אל התפילה,

גלים הבורחים מן השלילה.

אופס, לא התכוונתי למים העולים,

לא לגלים אלא ל...גלגלים.

(ועכשיו קראו הכל מהתחלה...)

את כותבת יפה,

אבל לגופם של דברים, 

הסיבה נמצאת, עמוק בלב, לפעמים קצת נסתר מעיינינו...

אשמח להרחיב אם יש צורך,

כאן או באישי,

אבל הכתיבה עצמה יפה

אני אשמח על גבי הפורום.

תודה רבה לך

שאלת השאלות...

העולם הזה הוא מערכת אחת גדולה. מערכת אלוקית.

את חלק מתוכה. אבל את לא כמו חלקיק קטנטן באיזה לגו עצום שחוץ מלהיות במקום שלך לא עושה כלום, ממש לא!

את חלק משמעותי ומרכזי, ובתור שכזות יש לך אפשרות לשנות את כל העולם!

להוך אותו למקום טוב ויפה!,

וקשקשה לנו? כשהעולם הזה מכביד עלינו?...

זה קושי, כדי שהמתוק שיבוא יד אחריו, יהיה מתוק שבעתיים.

הרבה הצלחה, אל תפסיקי לשאוף להגיע לנקודת האמת, 

נועם.

נקווה שאפנים אתזה מתישהו...

אבל תודה רבה

סתם לחייך,

סתם, כי השמש זורחת,

סתם, כי הילדה ברון פוצחת,

סתם, כי האישה שלך אוהבת,

סתם, כי כי אמא ממך מתלהבת,

סתם, כי העולם הזה מדהים,

סתם, כי זו מתנת האלוהים.

אל עצום, ענק, נפלא ונורא,

תודה על סתם עולם מלא שירה,

תודה על סתם דברים גדולים ועצומים,

תודה על כל הסתם וה...סתמים

את מדהימה.

בגדול יכול בשניהם.

נראה שאין לי ברירה...

מי עוד??

היה אתמול מפגש פיראטי רק של פורום פרוזה, כלומר לא מאורגן (מחילה @rakonto ) ובלי מנהלים. ומספר האנשים היה בהתאם.

בשבוע הבא יהיה של יותר מדורים בפסיפס, אין לי מושג בדיוק איזה. וזה יהיה מאורגן יותר ועם מנהלים ועם קהל.

מקום עמוק ואמיתי כל כך!

כתוב מחורז ויפה, ואהבתי מאד את ההשוואות-

רכבת, שביל, מעיל, בית כלא...

מדהים ביותר!

רק הערה כללית - בשיר עדיף כמה שפחות שלוש נקודות, כי כך הן מאבדות את היופי שבהן.

הנה השיר, תגיד אם נראה לך עדיף כמו שכתבת או בלי הנקודות-

ולפעמים
אני פתאום מרגיש אבוד
ללא כוחות ללא עידוד
והרכבת חולפת,

ושואל
לאן נעלמה הוודאות
לאן נעלמה לה התמימות
איפה היא נודדת

ומתחנן
שיסלול לפני את השביל
ויפרוס עליי את המעיל
ויורני הדרך,

וצועק
הושיעה נא מהעצבות
גאל נפשי מהבדידות
מבית הכלא...
 

מדהים ויפהפה! כל כך.

תודה רבה!

מתוקה תודה רבה

שימחת אותי מאוד מאוד

כל הכבוד שהצלחת לקרוא הכל...

שימחת אותי שאמרת שזה שווה את האורך

חמודה

תודה לך אהובה