הבטחתי שאני אזכור אבל שכחתי, הבטחתי שאני תמיד אשא אותכם בליבי אבל זה פשוט היה כבד מדי. הבטחתי לכם לא לשכוח אבל שכחתי, חייכתי, צחקתי, שמחתי. אני רק בת אדם, אני לא יכולה כל הזמן לבכות אבל אני מרגישה שכשאני לא, אני בוגדת, בוגדת בכם בכל השש מיליון שסבלו ואני כבר לא. אני חיה, אני בוגדת בכולכם.
בוגדתהנורמלית
....מוזיקה? מוזיקה
תפסיקי
אף אחד לא יכול. אמרתי לך, זה לא גבול המושלמות, זה לא קיים
אבל הבטחתי להםהנורמלית
הם סבלו כל כך
הם עברו כל כך הרבה
ואפילו את זה אני לא מסוגלת לעשות בשבילם
הם עברו כל כך הרבה
ואפילו את זה אני לא מסוגלת לעשות בשבילם
למה בוגדת?חור שחור
הם רוצים שתחייכי
בשביל זה הם נלחמו
בשביל זה הם נלחמו
^^^*פרח הלילך
אבל היום לאהנורמלית
היום אני לא אמורה לשמוח אפילו לא קצת
הם סבלו כל כך הרבה ואני לא מצליחה להתנתק מהחיים שלי אפילו ליום אחד כדי לזכור אותם
והבטחתי להם שאזכור, נשבעתי
הם סבלו כל כך הרבה ואני לא מצליחה להתנתק מהחיים שלי אפילו ליום אחד כדי לזכור אותם
והבטחתי להם שאזכור, נשבעתי
אני חושבת שזה הזכרון.*פרח הלילך
אני מאמינה שכל היהודים שהיו בשואה, הרוגי מלכות, וכאלו שנלחמו על קידוש ה' וניצלו ב''ה. כולם, רוצים שתחיי, שתשמחי, שתפרחי, שיהיו לך חיים טובים, שבע''ה בעיתו ובזמנו תתחתני ותמשיכי את העם הגדול הזה.
קשה לנו להכיל כאב. קשה לנו לקלוט מה זה אומר שישה מיליון יהודים שאינם. ובטח שלא לקלוט את האכזריות והשיטתיות המזעזעים האלה. חשוב לזכור מה היה בשואה. חשוב לזכור את הכאב. את האובדן. את הזוועה. אבל מתוכם צריך לזכור את החיים.
יום השואה לא בא לזעזע אותנו, הוא בא לחזק.
הוא לא בא לעשות רע, הוא בא להוסיף טוב.
שנזכור את כל היהודים הקדושים שנרצחו בשואה, ונזכור את התפקיד שיש לנו כממשיכיהם.
שנשמח במדינה שיש לנו, ובעם ישראל היושב בארצו, בקיבוץ הגלויות, ובגאולה, ונדע שמאחרונו עומדים מאות דורות של עם שכל אחד ואחד מהם ציפה כל יום מימי חייו למה שאנחנו זכינו לו, לא כי אנו יותר גדולים מהם, אלא כי סוף כל סוף תפילותיהם נענו.
שנדע שמאחורי כל אחד מאיתנו עומדים כל היהודים שהתפללו במשך אלפי שנים "ותחזינה עיננו בשובך לציון ברחמים". שנזכור את התפקיד הגדול שקיבלנו שנולדנו בדור של גאולה.
ושנדע שהם איתנו, שאנו הולכים מכוחם, ומכח תפילתם.
סליחה על החפרת...
את יודעת,שירה חדשה~
היום עמדתי בצפירה, וחייכתי.
כי חשבתי על אח שלי הקטן.
הוא עוד לא בן שנה, והוא לא מפסיק לחייך.
הוא הילד הכי מאושר בעולם, והילד הכי יפה בעולם. ואני לא אומרת את זה כי אני אחותו.
יש לו שמונה אחים גדולים, מקסימים אחד אחד.
כולם מאושרים, חופשיים, יהודים גאים.
הולכים בגאווה בירושלים עם כיפה וציציות בחוץ,
כן - גם הבוקר.
באנו ממשפחה שכמעט כולם לא שרדו את השואה. כל אחד מהסבים והסבתות שלי הוא אוד מוצל מאש.
ואת יודעת מה?
אני חושבת שגם סבתא שלי, ששרדה את אוושוויץ, גם היא חייכה הבוקר.
כי יש לה בארץ הזאת למעלה ממאה וחמישים צאצאים,(כנראה. אף אחד כבר לא סופר..), וכמה חימשיות קטנות ומתוקות.
הם גדלים כולם כיהודים גאים בארץ הזאת,
בארץ שלה.
הם מתגייסים לצבא, הם מגינים על העם שלהם.
הם התגלמות היהודי הגאה, החופשי.
הם עומדים ושרים "התקווה" בקולי קולות, יחד עם כל המשפחה שלהם, משפחת עם ישראל.
יש לך נקמה גדולה מזו בנאצים ימח שמם?
יש לך סיבה גדולה מזו לחייך?
בהיגיון אני יודעת את זההנורמלית
וגם אמרו לי את זה הרבה פעמים ואני מסכימה לגמרי.
אבל בימים שלפני וביום השואה בכלל אני לא מצליחה להשתחרר מההרגשה הזאת.
אני חיה פה על חשבונם, אם הם לא היו סובלים כל כך הרבה עדיין היינו בגולה.
זה יום שאנחנו אמורים לזכור בו, יום אחד מתוך שנה שלמה שאנחנו אמורים להעריך את הסבל שלהם להתייחס אליהם.
אבל אף אחד לא באמת מצליח בזה, אף אחד לא יכול להתמקד רק בהם למשך יום אחד, כולנו חוזרים די מהר לצרות שלנו לבעיות שלנו.
יש לנו יום אחד שאנחנו אמורים לזכור אותם ואפילו ביום הזה אנחנו לא מצליחים לגמרי.
גם ביום הזה אנחנו לא מסוגלים לעצור את מרוץ החיים ופשוט להיות איתם.
אבל בימים שלפני וביום השואה בכלל אני לא מצליחה להשתחרר מההרגשה הזאת.
אני חיה פה על חשבונם, אם הם לא היו סובלים כל כך הרבה עדיין היינו בגולה.
זה יום שאנחנו אמורים לזכור בו, יום אחד מתוך שנה שלמה שאנחנו אמורים להעריך את הסבל שלהם להתייחס אליהם.
אבל אף אחד לא באמת מצליח בזה, אף אחד לא יכול להתמקד רק בהם למשך יום אחד, כולנו חוזרים די מהר לצרות שלנו לבעיות שלנו.
יש לנו יום אחד שאנחנו אמורים לזכור אותם ואפילו ביום הזה אנחנו לא מצליחים לגמרי.
גם ביום הזה אנחנו לא מסוגלים לעצור את מרוץ החיים ופשוט להיות איתם.
..L ענקאחרונה
1
6,000,000
"אדם נשרט מעץ הדעת
ומבקש עלינו רחמים.
אנחנו מתחבאים בגן העדן שעשינו לנו
מקוים אלוקים שיקרא בשמנו, שיחפש
שידע את הפחד לאבד הכל
במבול שאיננו מבדיל בין צדיק לרשע.
שידע את הפחד להפוך למספר
בספר ההיסטוריה של הגאולה.
אלהי,
אני ישעיהו בן חנוך. נשוי לנועה.
(אוהב אותה מאוד)
גרים בגבעת הדגן, בקראוון קטן
בחורף הוא רועד עם הרוח
בגינה יש שיח ורדים.
נועה משקה אותו כל ערב.
סתם, שתדע." (ישעיהו גוטליב)
אני חושב שנוכל לגדל לנו נחמות קטנות, בחצר שלנו, המדינה.
ולראות איך הילדים מלבלבים, וכמה עומק ואהבה צימחנו במדינה שלנו.
נוכל לבוא שבורי לב ולשתות לנו מהנענע שהושקתה בידי דורות קודמים שלנו.
גם ביום השואה.
פעם חברה טובה מהפורום אמרה, שכולה, אמרה שיום הזיכרון לא נועד למשפחות השכולות
הוא נועד לאלו שלא זוכרים כל השנה.
ואולי יום השואה בא להנציח.
לומר: השואה קרתה.
שיהיו טקסים.
לבבות זה סיפור אחר, אבל שיהיה יום שנשיא ארה"ב יתייחס לשואה.
שיהיה יום שכל אחד יעבור לו בלב פחד קטן על גן עדן שהוא בנה לו.
אולי שיראה סרט, שידע ממש את החד לאבד הכל.
ולהמשיך בחיים.
כי לא נולדנו לדור השואה.
קיבלנו משימה אחרת.
ועדיין,
יש דברים שה"לא נסלח לא נשכח" שלהם חייב להדהד דורות קדימה.
נכתב על מישהו לרוץ איתו לעבודה של האולפנאריעות.
עבר עריכה על ידי ריעות. בתאריך כ"ה בניסן תשע"ה 23:35
ממש ממש אשמח לביקורתכל דמעה שבכתה בך
כל דמעה שעוד בי
קול דמעתך
מהדהד בליבי
כל יום קודר בחייך
כל יום בודד בשלי
קול הימים
תפילה לאלי
בכל מקום
בכל שניה
כל חלום
כל דמעה
זכור
אתה אחי
כל כלב ברחוב
כל עיוור וכל זקנה
קול השיר
למענך
נפלארון א.ד
שיר מוצף ברגש. הייתי רק מציע הערה טכנית אחת-
לא יכולתי שלא לשים לב שאת מקפידה לפתוח כמעט כל שורה בשיר באחת המילים כל\קול שזה שלעצמו רעיון מעניין אבל התחושה שלי היא שזה מכביד על השיר ומסרבל אותו. במקרה הזה השיר יוכל להיות טוב אפילו בהרבה אם תשחררי את עצמך מהמגבלה הזאת...
לשיקול דעתך.
מבינה. תודה רבהריעות.
אנסה לשנות את זה ונראה מה ייצא
בפזמון לא הצלחתי לשנות. איך זה עכשיו?ריעות.
כל דמעה שבכתה בך
כל דמעה שעוד בי
בכי דמעתך
מהדהד בליבי
הימים הקודרים בחייך
ימים בודדים בשלי
קול הימים
תפילה לאלי
בכל מקום
בכל שניה
כל חלום
כל דמעה
זכור
אתה אחי
כל כלב ברחוב
כל עיוור וכל זקנה
קול השיר
למענך
נהדר!רון א.ד
יש עדיין כמה שינויים קטנים שהייתי עושה, אבל זה כבר עניין של טעם אישי. הדבר היחיד שהייתי מציע לך עכשיו הוא להוסיף סימני פיסוק והשיר בכלל יהיה מצויין.
תודה רבה 
ריעות.
אתה יכול לומר לי מה היית משנה?
לבקשתך...רון א.ד
אני מצרף את השיר שלך עם עריכה של סימני פיסוק וכמה מילים שהייתי מוסיף כדי להפוך את השיר למעט יותר ברור. את כמובן לא חייבת לקבל את כל השינויים או אף אחד מהם....
לשיקול דעתך.
בכל דמעה שבכתה בך-
כל דמעה שעוד בי,
דעי
כי בכי דמעותיך
מהדהד בליבי
הימים הקודרים בחייך-
ימים בודדים בשלי,
וקול הימים הללו-
תפילה לאלי
בכל מקום -כל שניה,
כל חלום- כל דמעה,
זכור
אתה אחי.
בכל כלב ברחוב-
כל עיוור וכל זקנה,
מהדהד
קול השיר
למענך.
הו, פשוט מקסים.בלה לטקס
כקודמיי, אני גם חושבת שעל אף היופי שבחזרתיות,
הגרסה השנייה טובה מן הראשונה.
ותודה.
הגרסאנהראשונה מרתקת, השנייה עשירה יותרנפתלי הדג
הכלי של החזרתיות שם דגש על מה שאחריו, אבל הבעיה שרון הציג קיימת.
שיר עגול ומקסים
שיר עגול ומקסים
מקסיםענת ביבס
(רק לומר שחבל לכתוב שיר על מישהו לרוץ איתוL ענקאחרונה
ולא להכניס עוד הרמזים.)
עוד שיר על היום הזה..שירה חדשה~
וקול זעקות
ועצמים נשברים
דמעות של אש
אל השמים הפתוחים
עולות בעקבי הצאן
צאן תמים, קרבן עולה
מתייצבות במרומים
ודממתם בזעקה-
מה היה לנו?
איך זה ניתנה הראשות למחריב?
והלא הבטחתם לנו..
הבטחתם לנו שלא עוד!
שאלה רק קצת קשורהדור המדבראחרונה
רק אצל היהודים יש כזו אחווה?
אם הייתי גוי, לא היה אכפת לי שנהרגים אנשים?
כל כך מרגיע לי שכ"כ כואב לי כשמישהו נהרג, אני מרגיש קשור, חי ו'כללי'...
---הנורמלית
אני עמדתי שם ליד הבור, מחכה, מתפלל, מבקש, עלי, עליה, על מישהו, שאחד לו רק אחד ישאר. ראיתי אותם מגיעים גוררים אחריהם מה שפעם היו אנשים,לפני שכל כך הרבה הרעיבו, לפני שכל כך הרבה הכאיבו, לפני שכל כך הרבה מתו. חיות הם קראו לנו, סימנו אותנו, אבל הם היו החיות, הרוצחים, להם לא היתה זכות להיקרא אנשים, או שאולי היתה להם זכות, אולי זו כבר לא זכות להיקרא אדם. הם סידרו אותנו בשורה מסביב לבור, צמוד, שניפול לתוכו. כולנו ידענו מה עומד לקרות, מסביבי אנשים זעקו, ילדים בכו, הורים נאחזו בילדיהם, וגם אני חיבקתי אותה, את הילדה הקטנה שלי שלא תהיה גדולה. בכינו ביחד, היא בוכה על כתפי ואני בוכה על כתפה, לא בטוח מי שומר על מי, מי דואג למי. היא מרימה אלי את מבטה מסתכלת אלי בעיניים הטובות שלה, ואומרת "זה בסדר לפחות אמא תהיה שם, ואלוקים הוא מחכה לנו ,הוא רוצה שנבוא לשם כי פה הוא לא יכול לשמור עלינו, רק שם " ואני שותק, נאחז באמונה שלה, שהוא עוד שם, שהוא שומר עלינו, שגם אם הוא כבר לא פה, הוא לפחות יקח אותנו אליו, ונהיה ביחד, לפחות שם. והם מסתדרים מולנו עם הרובים, מתכוננים לירות, כאילו זה כלום, שהם לא עומדים לרצוח גברים, נשים, ילדים, תינוקות, כאילו זה משחק, זה כלום, כאילו אנחנו כבר מתים. הם מכוונים את הרובה, אני צועק "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד" אולי הפעם הוא ישמע, אולי הוא יתייחס הפעם. הם יורים. הם פוגעים בה בראש, בי בלב. אף אחד לא מחזיק אותנו, לא שומר עלינו. ואנחנו נופלים לבור לחושך הוא לא תופס אותנו, אנחנו לבד פה. הדבר האחרון שאני מרגיש זה היד שלה מרפה מהיד שלי.
וואוחור שחור
זה ממש עצוב
הרעיון שהאבא הוא זה שנאחז בבת ממש יפה
שנאחז באמונה התמימה שלה
הרעיון שהאבא הוא זה שנאחז בבת ממש יפה
שנאחז באמונה התמימה שלה
תודההנורמלית
גרמת לי לדמוע. זה כתוב יפה ונוגע ללב.מירי ט.
מה שקצת הציק לי בעין זה שאין פסקאות.
לא לחצת אנטר אפילו פעם אחת.
זה יותר נוח ונעים לעין לקרוא כאשר יש שורה חדשה אחרי כל נקודה.
לא לחצת אנטר אפילו פעם אחת.
זה יותר נוח ונעים לעין לקרוא כאשר יש שורה חדשה אחרי כל נקודה.
תודה רבההנורמליתאחרונה
בדרך כלל אני עושה פסקאות
אבל הפעם לא הייתי ממש במצב רוח לזה ופשוט כתבתי והעליתי בלי לעבור על זה אפילו פעם אחת אז בטח בגלל זה זה יצא ככה
אבל הפעם לא הייתי ממש במצב רוח לזה ופשוט כתבתי והעליתי בלי לעבור על זה אפילו פעם אחת אז בטח בגלל זה זה יצא ככה
ועוד אחד..לאן את רצה?
יש משפחה אחת
שאני מכירה.
משפחה,
שלבוקר הזה
לא היה
אפילו פונטציאל
להיות בשבילם
בוקר טוב.
משפחה שהצטרפה
למשפחת השכול
שלא מפסיקה
בזמן האחרון
להתרחב.
אבל
אני מכירה משפחה
שבבוקר הזה
האבא העיר את הילדים
ואמר
שנולד להם אח תינוק,
ולמשפחה הזאת,
היה בוקר טוב.
מאד.
וכשאני חושבת על זה
שכל העם שלנו
הוא משפחה אחת גדולה,
אני מבינה
שהיום
ניתקה חוליה מהשרשרת.
אבל גם הצטרפה חוליה חדשה.
וזה, מצליח קצת
לנחם.
שאני מכירה.
משפחה,
שלבוקר הזה
לא היה
אפילו פונטציאל
להיות בשבילם
בוקר טוב.
משפחה שהצטרפה
למשפחת השכול
שלא מפסיקה
בזמן האחרון
להתרחב.
אבל
אני מכירה משפחה
שבבוקר הזה
האבא העיר את הילדים
ואמר
שנולד להם אח תינוק,
ולמשפחה הזאת,
היה בוקר טוב.
מאד.
וכשאני חושבת על זה
שכל העם שלנו
הוא משפחה אחת גדולה,
אני מבינה
שהיום
ניתקה חוליה מהשרשרת.
אבל גם הצטרפה חוליה חדשה.
וזה, מצליח קצת
לנחם.
בעקבות היום..לאן את רצה?
וכמו
בתסריט קבוע מראש.
כמו בחזרה גנרלית.
מישהי אומרת
פיגוע.
אנחנו שואלות שאלות.
דריסה,
היא אומרת.
כולן מזדעקות.
ואני אמורה להגיד
שאני פשוט לא מאמינה.
אבל
הגרון נחנק,
וכואבת לי הבטן.
ופתאום יוצא לי מהפה
משפט אחר.
שאני מכירה אותו.
ואני מתפללת,
לא להגיד
את המשפט הזה לעולם.
-
והשנה,
ביום השואה,
אנחנו מקבלים תזכורת
שלא אחד בלבד
עומד עלינו לכלותינו.
ואנחנו תפילה-
שהקב"ה
יצילנו מידם.
בתסריט קבוע מראש.
כמו בחזרה גנרלית.
מישהי אומרת
פיגוע.
אנחנו שואלות שאלות.
דריסה,
היא אומרת.
כולן מזדעקות.
ואני אמורה להגיד
שאני פשוט לא מאמינה.
אבל
הגרון נחנק,
וכואבת לי הבטן.
ופתאום יוצא לי מהפה
משפט אחר.
שאני מכירה אותו.
ואני מתפללת,
לא להגיד
את המשפט הזה לעולם.
-
והשנה,
ביום השואה,
אנחנו מקבלים תזכורת
שלא אחד בלבד
עומד עלינו לכלותינו.
ואנחנו תפילה-
שהקב"ה
יצילנו מידם.
ואו.*פרח הלילךאחרונה
אמן!
בעקבות היום..לאן את רצה?
וכמו
בתסריט קבוע מראש.
כמו בחזרה גנרלית.
מישהי אומרת
פיגוע.
אנחנו שואלות שאלות.
דריסה,
היא אומרת.
כולן מזדעקות.
ואני אמורה להגיד
שאני פשוט לא מאמינה.
אבל
הגרון נחנק,
וכואבת לי הבטן.
ופתאום יוצא לי מהפה
משפט אחר.
שאני מכירה אותו.
ואני מתפללת,
לא להגיד
את המשפט הזה לעולם.
-
והשנה,
ביום השואה,
אנחנו מקבלים תזכורת
שלא אחד בלבד
עומד עלינו לכלותינו.
ואנחנו תפילה-
שהקב"ה
יצילנו מידם.
בתסריט קבוע מראש.
כמו בחזרה גנרלית.
מישהי אומרת
פיגוע.
אנחנו שואלות שאלות.
דריסה,
היא אומרת.
כולן מזדעקות.
ואני אמורה להגיד
שאני פשוט לא מאמינה.
אבל
הגרון נחנק,
וכואבת לי הבטן.
ופתאום יוצא לי מהפה
משפט אחר.
שאני מכירה אותו.
ואני מתפללת,
לא להגיד
את המשפט הזה לעולם.
-
והשנה,
ביום השואה,
אנחנו מקבלים תזכורת
שלא אחד בלבד
עומד עלינו לכלותינו.
ואנחנו תפילה-
שהקב"ה
יצילנו מידם.
תמרות עשןמוזיקה? מוזיקה
עבר עריכה על ידי מוזיקה? מוזיקה בתאריך כ"ז בניסן תשע"ה 08:06
מראת כאבדגלים מתעמעמים באבל
דגלי אבל
ומוות
שליטת רשע
צריך לנשום לפני שמדברים
לא מדברים
וחושך
לקוות
לחיות
ולמות
כדי לחיות
אבל לחיות באשליה
כיסויי עיניים נמכרים בחוצות
כתובים על קלפים ועורות
האשליה החונקת
מונעת חשיבה
ביקשתיו ולא מצאתיו
והנני
אינני.
ערפו ראשי בקץ חוצות
ודמי יזרום כנחל
לרגלי קלגסים.
6 מיליון אורות נשמה שנסקו לגבהים ונפלו לבור תחתית ונסקו לגבהים
ורק אני
לא מסגלת להתרומם
או לחשוב למעלה
ואעבור עלייך ואראך מתבוססת בדמייך
ואומר לך
בדמייך
חיי
גבולמשל ומליצה
עבר עריכה על ידי משל ומליצה בתאריך י"ז בניסן תשע"ה 22:27
גבול-המוגבלות,
והרעד
שבכאב שבך.
הגבולות,
שלא נותנים לנשום.
המסגרת,
שמזכירה כמה אני רוצה
לפרוץ אותה
וכמה היא כובלת אותי בצחוק מתריס.
כמה מחשבות
והחלטות על מציאות
שפשוט נשברות
שהגוף הגדול
פשוט קטן מידי
מלהכיל
את הכל.
-מצחיק, אבל נכתב לאחר סתם כאב קטן אחרי יום עבודה מתיש. אשמח לתגובות
תודה.טובי =][=אחרונה
הים והאיש. (אשמח לתגובות,הארות והערות)חסויי
ים
כחול
רגוע
מלא בחול
רוצה כל כך ליגוע
להרגיש,
אבל אם תסתכל טוב
הוא כמו אותו האיש
מבחוץ הוא
רגוע
מלא בטוב
רוצה כל כך להכיר
לראות
אבל מבפנים חסום בהרבה חומות.
שבתוכם אתה טובע כמו הים.
מסתובב במערבולות
כמו הגלים שמסתבכים עם עצמם בלי שום יכולות.
וכשבסוף מגיע לאור
לשמש
מגלה שהגעת כבר בסופו של יום
כמו שקרה בליל אמש
רוצה להיות כבר אחרי
כעוד יש שמש
כשעוד יש אור.
מאוד אהבתי את מוטיב האור והיפוכו. מתאים לעונה טל_לנצח
תודה. זה כואב. מיוחד.טובי =][=אחרונה
יום השואהrakonto
זה יכל להיות החייל
שלחם בגבורה ונפל
וגם חברו לפלוגה
שחזר, שלא נפגע
זה יכל להיות האדם
שהביט בעיניך דומם
או זה שטפח על שכמו
וחייך אליו ממקומו
זה יכל להיות המורה
אותה אהבת נורא
זה יכול להיות תלמיד
שאותך עצבן תמיד
זה יכל להיות אחותך
או אחיך, משפחתך
כל מי שאיתך בכיתה
זה יכל להיות גם אתה
רוץ ילדהנוסעת בזמן
רוץ ילד רוץ
אין לך מה לחפש פה
אומלל כאן
רוץ מהר ככל יכולתך
אנחנו תקועים פה לנצח
במציאות האפורה
אבל לך יש עוד תקווה
יהרגו אותה פה אז
תברח
אין לך מה לחפש פה
אומלל כאן
רוץ מהר ככל יכולתך
אנחנו תקועים פה לנצח
במציאות האפורה
אבל לך יש עוד תקווה
יהרגו אותה פה אז
תברח
זה בא בדיוק בזמןמוזיקה? מוזיקה
ראיתי כבר אתמול אבל לא הספקתי להגיב
אין לך מושג כמה זה התאים לרגע
תודה על זה.
----חור שחור
אין לי מילים
את כותבת מדהים
באמת
זה מדהים
זה נגע בי בדרך שמזמן שכחתי
דרך אגב מאיפה החתימה שלך אם אפשר לשאול?
את כותבת מדהים
באמת
זה מדהים
זה נגע בי בדרך שמזמן שכחתי
דרך אגב מאיפה החתימה שלך אם אפשר לשאול?
של רוברט פרוסט..הנוסעת בזמן
רק חייבת לציין שהניק שלך קפץ לי בעין....גדר תיל
והזכיר לי ספר שקראתי....
ידעתי שזה מוכר ליחור שחור
גם לי...קייטי
זה 'רוץ ילד רוץ' של אורי אורלב. ספר גדול מהחיים.
אחח.יעל
כואב.
על השואה?
על הכלהנוסעת בזמן
וואוהנורמלית
די
זה הרבה
זה יותר מדי
זה מדהים
אפשר לשמור?
זה הרבה
זה יותר מדי
זה מדהים
אפשר לשמור?
וואו..כן..ממש תודההנוסעת בזמןאחרונה
נחישות-תפילהרון א.ד
טיפה אחר טיפה-
אחר טיפה של דיו,
חוצבת בסלע
הכובל את ידיך
מונע מהם מלכתוב-
את אשר על ליבך.
אני מנסהמוזיקה? מוזיקה
לנסח תגובה ולא מצליחה
הכותרת מתאימה כל כך (לאחר מחשבה עמוקה ותהיות)
אהבתי את הכל. הכתיבה, הכותרת, הסגנון, המבנה.. הכל.
אני שמח שאהבת...רון א.דאחרונה
יסוריםמוזיקה? מוזיקה
אתה נשאר אתה
גיהינום נשאר אתה
ובין כאב ובכי
ריק מזדחל
חודר מבין חרכי נפש מצולקת
מחנק כללי
מוות בא לימים
מוות בא ללילות
אוסף חבריו
דימוםהנורמלית
הדימום מדמם מתדמה לדימדומים,
שמדמים את השמש, שמדמה חיים.
הדימום הדומם מדמים את הכל,
כשהדימוי הדומם מדמם לו בקול.
אך הדם דימיוני רק דימוי לא דימום,
כך דמיינתם דימיונות דימיתם מציאות
אז אתם תידממו דמיינו כך שטוב,
ואני אדמם בדממה עד אינסוף.
זה לא הכי טוב סתם משהו שהתחלתי באמצע הלילה ואיכשהו הפך לזה.
שמדמים את השמש, שמדמה חיים.
הדימום הדומם מדמים את הכל,
כשהדימוי הדומם מדמם לו בקול.
אך הדם דימיוני רק דימוי לא דימום,
כך דמיינתם דימיונות דימיתם מציאות
אז אתם תידממו דמיינו כך שטוב,
ואני אדמם בדממה עד אינסוף.
זה לא הכי טוב סתם משהו שהתחלתי באמצע הלילה ואיכשהו הפך לזה.
זה ממש יפה!יעל
ומאד מיוחד.
הזכיר לי את זה- http://www.kipa.co.il/bikorim/show_art.asp?id=56972#.VS1U7PmsUhY
אם כי הרבה יותר עמוק והרבה פחות משוגע...
כמעט התדממתי מרוב הדמדומים..שורדתתת
אבל התוכן יפה.
תודההנורמליתאחרונה
כשבאת אלינטלילה!
כשבאת אלי
גבעול דק ורך הייתי
ירוקה ורכה, מחפשת חום
וכשבאת צמחתי השמימה
כשבאת אלי
גזע עבה וגס
בטוח וסומך בקרקע בה הוא נטוע
יודע שנים וחרוש אגדות
הצמחתי שורשים
והיום, עלוות אמירך בחיי מרשרשת
ומרגיע כל תנודה.
מוזמנים לנחש על מי/מה נכתב השיר
נויהמבט אחרון
את הסיפור הזה נויה לא זכרה
לא מהצד שלה לפחות
את הסיפור מהצד של אמא היא הכירה טוב מאוד
כשהייתה קטנה יותר היא הרבתה לשאול על זה
"אמא למה יש לי קו על הפנים?"
"אמא למה הפרצוף שלי שונה משל ילדות אחרות?"
"אמא כשהיית בגילי גם לך היה פצע כזה?"
"מתי זה יעבור לי אמא?"
הייתה שואלת
ואמא כל פעם מחדש הייתה נאנחת ומושיבה אותה על הברכיים ומספרת
בסוף הסיפור כשנויה שאלה
(כל פעם מחדש)
למה היא לא זוכרת את זה
אמרה אמא שכשהכאב גדול מידי אנחנו מעדיפים לא לזכור
לנויה זה נראה תירוץ מוזר
וכשהשתמשה בו כדי להתחמק מצרות
(כמו הפעם ששברה לאמא את האגרטל מהחתונה)
אמא כעסה ואמרה שזה לא דבר לצחוק עליו
אז היא לא צחקה
וכשלא היה לה הצחוק
וכשגדלה והבינה שסקרנותה מעיקה על אימה
היא נותרה חסרת כלים חיובים שהכירה לטיפול בפצע
וכל יום כשעמדה מול המראה
התאונה הזאת עמדה מולה
כפצע גדול ומכוער מאוד
הכאב לא הפסיק
אבל לטענתה של אמא נחלש באופן משמעותי
לפעמים ישבה נויה תוך שהיא אוחזת בפצע בכאב
ותהתה איך יכלה לסבול כאב נורא מזה שהיא חשה עכשיו
יום אחד אמא ראתה אותה מתעוותת מכאב של הפצע
הדאגה על פניה העדינות הייתה ברורה
ונויה מיהרה לחייך
ולטעון שהכי גרוע כבר עבר ועכשיו זה חלש יותר באופן משמעותי
וזה הרגיע את אמא
למרות שנויה עצמה לא ידעה אם זה נכון
כך הפסיקה נויה להראות כאב
והשאירה אותו בפנים
במשך השנים הוא התפתח וטפח ככדור שלג שגדל עם הזמן
אבל כל עוד לא עשתה רעש או סימני אי נוחות זה לא הפריע לאף אחד
נויה אומנם לא זכרה את התאונה
לעומת זאת היא זכרה את המבטים בכיתה אחריה
בהתחלה היו התלחששויות
ומבטים חודרים שמוסטים ברגע שהיא משיבה מבט
לאחר מכן
כאילו מישהו הטיל צו
הם התנהגו אליה כרגיל
אבל היא זכרה את המבטים
היא זכרה את פניה החלקות קודם לפציעה
וראתה מידי יום את הפנים הרעננות של חברותיה
וזה הספיק כדי שיכאב לה
וכדי שתרגיש כל יום כמה היא מעוותת
וזהו
לא תמצאו פואנטה לסיפור
היא לא עשתה ניתוח פלסטי ונהייתה למלכת היופי
היא לא השלימה עם המראה שלה והעבירה את ההרצאה הכי נצפת בטד
ולא התאבדה או הגיעה למוסד פסיכיאטרי
היא פשוט התמודדה לבד
וכשלא יכלה היא שיתפה את אמא
כמובן שכאב לאמא לשמוע כמה כואב לה
אבל כשאמא מחבקת והרופא יודע שכואב ונותן תרופה
פחות כואב
לנויה לא היה סיפור גרנזיאוזי
היא הייתה מכוערת בעיני עצמה
וכאב לה
אבל היא התמודדה עם החיים הלא נוצצים שלה בלי מייק אפ
רק עם הרבה אומץ
ואו!*פרח הלילךאחרונה
קשה לקרוא משהו
ולהרגיש כאילו
זה נכתב
עליך.
מאוד מאוד יפה. ונוגע.
תודה.
(אולי כדאי לשנות את המשלבים הלשוניים של המשפטים הישירים לקורא כמו "לא תמצאו פואנטה לסיפור" .." זה פתאום קוטע את הרצף ...לשיקולך..)
נ.ב. אהבתי את החתימה..
ירחיעל
תחת הירח
לא תמצא שום דבר,
רק חול פורח
וריק של מדבר
שנשאר.
תחת הירח
פני אדמה סדוקה,
רק תל אבנים
ושביב של חיים
שנשר.
ומתחת ללבנה
תציץ קרן נושנה
שתרפא ותזהר
ותאהב...
מעכשיו.
וואומוזיקה? מוזיקה
זה נגע בי
עמוק
תודה על זה.
יאי!שורדתתת
יפה לך יפה..
הבית הראשון - ממש אהבתי את המקצב
וסתם שאלה - אל תקחי לכל מיני מקומות
כשאת כותבת שיר, את לוקחת איזה משהו שאת רוצה להעביר (תחושה, תובנה, מסר וכו') או שסתם מה שיוצא לך?
תודהיעל
סיבכת אותי...
עקרונית אמור להיות מסר כלשהו, אבל לא תמיד מההתחלה אני יודעת מה הוא... כלומר, אני מתחילה עם ניצני רעיון וזה ממשיך ומתפתח לאן שבא לו.
הבנת...?
כע..שורדתתת
קורה גם לי.
ו... קצת רואים
(בסוף)
או...יעל
מה רואים?
תודה שאת אומרת לי...
זה נורא יפה rakontoאחרונה
שתי השורות האחרונות סוגרות בצורה מעולה
מקוםrakonto
את שם.
זאת לא נקודת ציון גאוגרפית, משהו שתמצאו במפה.
זה יותר עניין מחשבתי.
ההבנה שבכל רגע את שם, נכונה לעזור, מוכנה לדבר, זה מספיק לי.
מספיק כדי שלעולם לא אהיה עצוב.
מספיק כדי שמדי פעם תמצאו אותי עם חיוך טיפשי נסוך על שפתי.
מספיק כדי שגם כשאת לא שם, אזכור איך זה כשאת כן.
למקום הזה אני זורק את כל העצב, ולוקח ממנו את השמחה.
המקום משמיד את העצב בזכותך, ובזכותך הוא מעיין נובע של שמחה.
אני מקווה שאני נמצא במקום הנכון, בשבילך.
זו אהבה?שלהבת
הכתיבה מהממת והרעיון נוגע לכל אחד.
האם כך מרגישה אהבה?
האם כך מרגישה אהבה?
כןrakonto
לקחתי למקום אחר לגמרי- נראה לי לא חשבת עליו בכלל.יעל
והמקום הזה גורם לי לבכות...
אז אני מצטערת, אבל אני אגיב נורמלי בפעם אחרת...
זהמוזיקה? מוזיקה
כל כך אתה לכתוב את זה
לפחות לפי איך שהכרתי אותך
אח ילד
אם זה מה שאני חושבת שזה
בהצלחה
אה
והכתיבה נהדרת
כמו תמיד
תודה...rakonto
כנראה שזה כן
בן-ציון
ממש התחברתי.
הלוואי עלי..
תודה
תודה לך rakontoאחרונה
געגועrakonto
יש לי געגוע
וקוראים לו בשמך
הוא כואב ומתרוצץ בתוכי
ונושך
אבל אני מתענג על הכאב
ומקווה שבסוף הוא ייפתר
שלא אצטרך עוד להתגעגע
כי את תהיי שם
יואו. זה עצוםיעל
או עצוב, תלוי איך מסתכלים.
אגב, בסוף היתה חסרה לי מילה. אחרי השיר, מתאים להוסיף "בשבילי", או משהו בסגנון...
כאן.rakonto
זאת המילה
הכישרון שלך |בוהה|מוזיקה? מוזיקה
שונאת להיות על סף בכי משירים ולא לבכות באמת כי יש עוד אנשים בחדר
הקטע הזה כואב. מאוד.
אני אוהבת שירים שמדברים על מחשבות שלי לפעמים
וגם שונאת אותם כי הם מראה חדה מדי.
סליחה.
תודה רבה rakontoאחרונה
באמת