החלטתי להיות מדוייקת
לא אני לא צוחקת
את השקר ממרקת
בשקט בשקט
כשאני מדוייקת
עומסים פורקת
לעצמי נושקת
כיהלום בוהקת.
בארץ השקרים
כולם אומרים
מה שרוצים לשמוע
אחרים.
רוצים למצוא חן
להתחנחן.
עוזבת את העדר
קוראת עצמי לסדר
מדוייקת לעצמי
מדברת רק בשמי
מתוך עולמי.
לא רוצה להיות צודקת
רוצה בשקט בשקט.
יותר לא מוכרת
סחורה ממוחזרת
דרך עצמי עוברת
ועל כולם גוברת!!
שיר ללא שם....
ואם תרצי ילדתי
בוודאי תמצאי
בין ימים מלאי אש ועשן
בין גבים נכזבים
בין בורות נשברים
רסיסים של אמת
געגוע יַשָן.
עולמות עלומים
עוד בלולים בעפר.
חלומות, פעימות,
של יופי וטוהר.
רסיסי משמעות
חלקיקי בהירות
עוד דוחקים במעופם
לעלות ולשקוע.
ואם תרצי
ואם תזכי
במלאכת ליקוט איתנה להתמיד
אז בדמעת אמת בכי
את אישֵי התמיד,
קרבנות כיסופים
קרבים עלי מזבחי.
ממ..ממש אשמח לשמוע מה דעתכם, מרגיש לי שזה עדיין לא פרפקט.
משהו מוזר לי טיפה עם המשקלים, וגם מבחינת בחירת המילים- נראלי כאילו מעורבבים פה משלבים לשוניים שונים.
מה אומרים?
טל אוריה
טל אוריהזהו שיר בסגנון האהוב עלי.
אציין מספר דברים שאהבתי:
1. את השורות:
בין גבים נכזבים
בין בורות נשברים
תודה רבה!
יעלאני יכולה להגיד לך שאני כשרציתי להלחין את אחד השירים שלי פשוט התחלתי לשיר אותו,
מה שיצא יצא ואני אוהבת את מה שיצא.
אבל הכי חשוב זה מה שאת רוצה (חרוז!!)
הים מחליף צבעו
בגלל השמש והעננים
הוא לא באמת כחול
הם לא באמת כחולים
אבא לקח אותי אל המים
ראיתי מצולות
ראיתי שמים
כל דבר ראיתי פעמיים
לא רציתי לבד
רציתי בשניים
תעתועים.
השחור אוכל את כל הצבעים
כמו גל הבולע את כל הדגים
תעתועים.
הזיקית משנה צבע
כך היא שורדת בטבע
תעתועים.
כשקרני השמש מנסרות בעננים
פני כדור הארץ משתנים
תעתועים.
הכל משחק של צל ואור
כל יום חדש צריך לבחור.
אז אם הכל תעתועים
איזו מציאות רואים?
את מה שרצוי?
את מה שמצוי?
או סתם דמיון לפיצוי.
אין מציאות אחת לכולם
יש המון אפשרויות בעולם
לפני שתיבחר מציאות משלך
שב במנוחה ותחשוב
אם בחרת ברע או בטוב
וגם אם בחרת בטעות
אל תתיאש
יש עוד מציאות.
היא קרובה וממשית
קוראים לה
בחירה חופשית!
נפוח, גאה, הכי גדול בעולם
ניצב ומביט מטה על כולם
הרי אני מושלם, ואתם כלום
רקיקים דקיקים בצבע שחום
הביטו עלי, הללו את שמי
אותי תעבדו ואשמח בעצמי
הביטו בכוחי, בגודלי, עצמתי
כי מי בעולם נמצא מלבדי?
אל נא תשכח, אדון חמץ
לך אזכיר בלא למצמץ
מצבך הרם הננו שביר
רובך ככולך מלא באוויר
ברגע אחד תאבד את הכל
תראה שממרום מקומך הגדול
שכחת כי לא אתה המושל
על אחיך אחיותיך ועל כל התבל
הנקודה הזו רגישה מדי.
יש על מה לעבוד בפסח הבעל"ט...
תודה.
כי אני גם ככה לא אאמין
תפסיקו לשקר לי כדי שארגיש טוב
אני חוזר בי.
תודה רבה.
שמח שאתם אוהבים את מה שאני כותב
הכתיבה מצד עצמה מאוד מזכירה את החן של ספרי הילדים
הצלחת להעביר באופן איכותי ומקסים (ואולי אפשר לומר גם קליל) מסר מאוד עמוק.
תודה רבה!
לא תמיד היא מצליחה לאהוב אותו. זה לא בגללו, היא פשוט כבר לא מרגישה בכלל.
והוא תמיד נמצא שם, מחכה, גם כשהוא לא מבין דבר. כשנוזלת לה דמעה מקצה העין הוא שותק איתה ומחבק ברוך,
חושב שהלוואי והיה יכול להבין את מורכבות הכאב הנמצא בה, במחשבותיו הוא מתחנן למצוא דרך לשכך אותו.
כמה שעות אחר כך היא כבר רוקדת כמו מאום לא קרה, הוא מפחד שהיא לאט לאט אובדת ותופס בה בחוזקה.
לא תמיד היא מצליחה לאהוב אותו, ובכל פעם שהיא מצליחה היא מניחה איצטרובל על החלון
מדוייק כל כך...
אממ... מרוב שירי אהבה ואכזבה שיש פה בפורום, עלה לי השיר הבא...
(מוקדש לכל הרווקים והרווקות שעוד לא הגיעו לגיל שבו אפשר להתחיל לחשוב על חתונה 
)
--
כה חפצתי
באהבה
אך ידעתי:
מרה
האהבה
כשלא בזמנה.
וכוזבת.
אז הנחתי
לאהבה
ועוד מחכה
לזמנה
ורק האמונה
אותי
מנחמת.
(הקטע עם העריכות ממש מגניב)
יש עולם אחד
עליז ושמח
מלא בדברים קטנים טובים
וכל האנשים בו מאושרים
צוחקים כל היום
חיים
ובלב העולם
מדבר
שממה
רק חורבות של בניינים שהיו פעם
של אנשים מתים
של הרע והמחלות והכאב
ואסור להתקרב אל המדבר
אסור
מי שנכנס מקלקל את העולם הטוב
וכל הילדים צריכים לחיות בעולם הטוב
ואסור להם לתקן את המדבר הכואב
כי הכל בחוץ מושלם כל כך
העולם הזה יכל להיות מלך
אבל מהמדבר בפנים צריך להתעלם
וגם אם המדבר יתפשט ויכלה את הטוב
נו מילא
גם ככה העולם הזה היה חסר תקנה
לאן את רצה?אולי "מלא שירה כים"? אולי תנסי לשחק עם המילים האלו- מלא, ים, שירה...
די, אני מקווה שזה לא מבוסס על משהו אמיתי...
אתה יודע?
יש בך משהו שגורם לי תמיד
לנסות
לאהוב אותך.
אפילו
שאני לא יודעת איך,
כי אף אחד אף פעם לא אהב אותי כמו שאני
ניסיתי לאהוב אותך.
ואפילו
שאני יודעת-
שאתה לא שווה את זה,
אני מנסה.
אולי זה כדי שתדע איך
לאהוב אותה.
לא, אתה לא באמת יודע איך לאהוב
וזה לא שאני כן
אבל אולי קצת יותר
ממך.
אז אני ממשיכה לנסות.
ואולי זאת הידיעה הזאת
שאם מישהו היה אוהב אותי
הייתי מצליחה.
----
--אבל כולם אוהבים אותך! אני אוהב--
----
או אולי אם
מישהו היה נותן לי לדעת
שהוא אוהב אותי,
אני חושבת שהייתי יכולה אפילו
להתאהב בך.
אתה יודע?
אולי יום אחד אני אצליח לקבל את זה
שלעולם לא אצליח.
זה מאוחר מדי בשבילנו
ושנינו יודעים את זה.
אולי יום אחד אני אצליח להפסיק
לנסות
לאהוב אותך.
בן-ציוןבחלוקת המשפטים לשתי שורות, יצרת כמה כפלי משמעות.
זה כלי חזק.
תודה!
מישהי=)מדהים איך שהזמן עובר ואיתו מה שעברנו
ואנחנו מסתכלים לאחור
ואז פתאום מישהו מגיע
ומתאר תחושות
שהרגשת בעבר
ואז זה מדהים
ואתה לוחש לעצמך וואו מול המחשב
תודה לך
מחוללת בכרמיםאחרונהנפתלי הדג- תודה שהכרת לי את המשפט הזה, הוא ממש יפה ונכון
בחירה
מה מניע אותנו לבחור?
אם להתקדם
או לצעוד לאחור.
האם זה בנו תלוי?
רב הניסתר על הגלוי.
אתמול הברקתי שולחן
זכוכית.
הנחתי עליו כוס ומפית.
ולרגע אחד ואפילו לשניים
הכל השתקף
וניראה פעמיים.
לפתע נוצרה תמונה חדשה
וניקלטה בעדשה
זה כבר לא כוס ומפית
זה חתלתול אוחז כפית.
התפעלתי מאוד
ושיניתי זווית.
לפתע ראיתי תמונה אחרת
את רצוני ואת מה שאני
בוחרת.
בחרתי הפעם ארמון
וגברת
עם כובע נוצה
ושמלה נהדרת.
לפעמים הבחירה היא
שביל של בריחה
ברבות הימים ניראת כמו
בדיחה.
בציר הזמן הכל זמני
אין שמאלני או ימני.
יש כוח שדוחף את כולנו קדימה
גם אם הכל נראה שחור
אתה לא צועד לאחור.
קחו נשימה לבטן פנימה
הטבע מצעיד את כולנו קדימה
לא הכל בנו תלוי
רב הניסתר על הגלוי.
ניגון של אש:
אדם יסודו באפר, וסופו באפר,
ולמרות הכול הינו מנגן.
כמו שיש בקוע, כזהב המשחיר,
עולה הניגון וחודר רקיעים.
והולך הניגון, ומתנגן מעצמו-
מעל התלולית.
כי הניגון יסודו בעבר, וסופו-
מי ידע?
אדם יסודו בעפר, וסופו בעפר.
וכל שנשאר-
ניגון של אש
אני
לא
אין לי אוויר
זה
עכשיו גם אין לי מילים
מקווה שמישהו אמר לך שאתה מוכשר
כי את זה
רק מישהו עם כישרון יכול לכתוב
כי אפשר לקחת צעד אחורה, להסתכל על השתי שורות הראשונות ולומר: שואה.
ואפשר להסתכל על האמצע ולומר: מות קרובים. או קדושים.
וכשתהיה לי התמונה המלאה, הוא יהיה עוצמתי.
אבל קשה לי להגיב כשחסר לי חלק בתמונה.
כמו שיש בקוע, כזהב המשחיר. בקוע? מה הניקוד? מה המילה?
אשמח אם תוכל להבהיר את הנקודה שם.
ובהחלט ייתכן שהוא זקוק לעיבוד, אבל לגוף השאלה אני מודה שלא הבנתי לגמרי איזה חלק חסר לך...
תודה בכל מקרה!
רון א.דאני שמח לשמע!
לא הצלחתי להבין אותה בכלל.
מה זה בקוע? מה הקשר זהב משחיר?
ועכשיו שאני קורא את זה שוב שורות חמש עד תשע.
הניגון מתנגן מעל התלולית בגלל שיסודו מהעבר וסופו לא ידוע או יותר מזה, אין מי שידע.
הקישור במשפט הזה לא ברור עד הסוף.
כשהוא יהיה מלוטש הוא יהיה הרבה יותר מדויק ונהדר.
(וסליחה על ההתעלמות.)
לקחתי לתשומות ליבי...
כשפסגות ההרים
מתעטרות בכתר שקיעה
והילות לבנות של שלג
נצבעות בזהב,
נפרץ הסדק בלבך.
והוא מתרחב
עם נגינת הרוח סביב,
ומתוכו פורצת
הרוח שבך.
אל תחשוב,
הנח לשכל
וזנק אל הרקיע,
הבט סביב
זה הרגע שלך
לצבוע את העולם במילותיך.
ולראות עד כמה מחשב יכול לאבד קסם של מילים.
יש משהו מיוחד בדבר הזה שלך.
אין לי הרבה מילים
רק שתדע, זה יפה מה שכתבת.
אני חושב שבחלק הראשון ממש הצלחתי לראות את התמונה ואת התנועה הנפשית שכתבת.
אני תוהה לעצמי אם הקטע הזה יכול להיות חזק יותר בגוף ראשון.
(אני לא חושב, אני מניח את השכל ומזנק אל הרקיע)
זה גם יכול להכניס טיפ-טיפונת ממד סוראליסטי וגם לחזק את שני הבתים הראשונים,
לגרום לנו לתייחס אליהם בתור עדות ושהסוף יהיה מין פתיחה ל- משהו גדול. נאום. נבואה. התבודדות.
אני לא חושב שהייתי מפסק ככה את הבית השני.
בכלל, צריך זהירות גדולה עם פסיחות.
אני יודע שיש כלל כזה " להתפנק על האינטרנט" אבל לא בקטעים שמתיימרים להיות שירה.
זה פשוט
וזה יפה.
תודה לך
צור.
חשבתי על ההצעה שלך, אם אני כותב את השיר בגוף ראשון מתקבלת תמונה השונה ממבט העל שדמיינתי בהתחלה אבל גם זו אפשרות יפה. ערכתי בהתאם את השיר והוספתי אותו כאן:
כשפסגות ההרים
מתעטרות בכתר שקיעה
והילות לבנות של שלג
נצבעות בזהב,
נפרץ הסדק בלבי.
והוא מתרחב
עם נגינת הרוח סביב,
והרוח שבי
מתוכו פורצת.
אני לא חושב,
אני מניח לשכל
ומזנק אל הרקיע,
מביט סביב,
חש את כוחו של הרגע
לצבוע את העולם במילותי.
בקשר לפיסוק לא הבנתי- איך אתה היית מסדר את הבית השני?
כאילו כל הקטע ניסיתי להבין על מה זה נכתב ובמילה האחרונה נפל לי האסימון.רעיון גאוני!!
מזעזע...
ונוגע לחיים...
מרגיש קצת כמו סיפור חיי
תודה על התגובות הן מחזקות
וטוב לילדה ההיא.
יש לה מישהו שאוהב אותה.
יש לה מישהו לאהוב.
ואפילו לימודים ועבודה בדיוק במה שהיא רוצה.
ולילה אחד, בקראוון שלה, היא חולמת על אותה הילדה מפעם.
היא נעמדת מולה ורואה את עצמה מפעם.
מה היא יכולה לומר לה?
משהו לחזק אותה, לרפא במעט את התוהו הזה ששורר בה.
מה אפשר לומר לה?
הלוואי שזה היה אמיתי
ב"ה
אהלן!
בעיקרון אני לא מפה.
לא מבינה בזה בגרוש, רק כותבת בלי חוקים וכללים, אז קבלו בהבנה. 
זו חשיפה ראשונה שלי אי-פעם מעולם... (:
צרחה שקטה
אני לא בוכה
לעזעזל
אני לא בוכה
לא עכשיו
אחר-כך בוכה
במקלחת בוכה
במיטה
לא עכשיו
לא בוכה עכשיו
לא בטלפון
לא לאמא
לא עכשיו
אחר-כך
במיטה
מתחת לשמיכה
כשהכרית מכסה
אז אולי בוכה
אולי אז
לא עכשיו
בשום פנים ואופן לא
לא בוכה
לעזעזל
לא עכשיו.
ב"ה
משהו במילה הזאת הפריע לי בעינים אבל לא ידעתי להצביע מה..
שכוייח!
ותודה.
