מכירים את זה שיש לכם מילים, וחרוזים, ומקצבים ושורות והכל-
אבל חסר משהו, משהו שהופך את זה לשיר...
אני לא מצליחה לכתוב!!
מוכריוניאחרונה
אני סתם ככה מניח ופותח את זה מחדש אחרי תקופה. בהסתכלות קצת שונה מוצאים את הדבר הזה..
בוקרמבט אחרון
בוקר
קמה בקושי מהמיטה
וגוררת את עצמי לסידורים הרגילים
צחצוח שיניים, לעשות צמה,
החלפת בגדים, פירוק צמה,
לשים מגפים, לעשות קוקו בלוף,
לשים צעיף, להוריד את הגומיה וללכת בפזור.
אני שומעת את אמא צועקת לי למהר ורוטנת לעצמי
יוצאת מהחדר
חוזרת לקחת את התיק
מחכה לאמא 7 דקות (!)
ויוצאת יחד איתה
10 דקות עמוסות פקקים ואנחנו שם
היא מחייכת אלי
אני זורקת בדיחה
יוצאת מהאוטו
בכיס אני מרגישה את הפלאפון עם הודעה חדשה
עונה טקסט שנון
ונכנסת
אחת המורות מחייכת אלי
אני מתאמצת לחייך בחזרה
אחרי שהיא מכניסה אותי לכיתה
אני מרשה למבט האטום לעטוף אותי
ערמה של תשבצים מונחת על השולחן
ואני לוקחת אחד באדישות
מסביבי ילדים מתווכחים
לא ברור על מה
אבל כנראה זה דבילי
כי המשפט הבא שאני שומעת
בטון כאילו מרגיע הוא
"אל תדאגי
הם לא משוגעים
רק בגהה"
...מחכה לשקט
זאת פעם ראשונה
שאת כותבת
וזה שאין לי מה להגיב
וזה לא בגלל הכאב.
זה גרוע?מבט אחרון
לא,מחכה לשקט
זאת מציאות.
לא,מחכה לשקטאחרונה
בדרך כלל בדברים שאת כותבת
יש כאב מתפרץ שמשאיר אותי חסר אונים
עד כאב למולו.
הפעם דבר בגלל שכתבת משהו שהוא לכאורה
"בנאלי" הכאב היה קיים אך חד פחות
כמו שאמרתי-אין לי דרך להקל על כאבך
ולכן לא הגבתי תגובה מפורטת
אך הפעם זה לא בגלל שמרוב כאב
נשארתי חסר מילים.
אנשים, עזרה!בת אדם
אני חייבת לכתוב לחברה שלי שיר ליומולדת 17 שלה, השיר אמור להיות מעמיק ומדבר על מהות החיים. הפרובלמה, ששירה היא לא מהצדדים החזקים שלי
ניסיתי, אבל יצא כבד ומסורבל. מישו יכול לעזור? לשפץ, לייעץ... תודה!!
בוקר של חול, עינך מרפרפת
על לוח שנה משורבט.
מבחנים, תזכורות, ידך מדפדפת
אפשר שהגיע כבר שבט?!
רכבת חיים עוצרת-דוהרת
קרונות מול פנייך שועטים
ואת מביטה, משתאה אומרת
החלפה לה תקופה, השתנו העיתים?
ועוד רגע פורח זולג
עף, ממהר כמו לועג-
לבית עולמו הולך ונוסע,
אדם- אל מטרה הוא פוסע...
אך--- אל תבכי ילדה,
כי אם ניצלת המסע
זכרת את היעד-
לא תרתעי מעוד צעד...
x בשבט כבר באופק,
מעניק לך עוד עומק,
17 חלפו מתחילת נסיעה,
ממשי הזדמנות, דעי לאסוף,
אל הנכון והטוב רק לכסוף...
מהמם ומושקע!יעל
כל הכבוד לך!
את בטוחה ששירה היא לא מהצדדים החזקים שלך? אני רואה פה עתיד עצום בתחום
אהבתי במיוחד את הבית הזה-
רכבת חיים עוצרת-דוהרת
קרונות מול פנייך שועטים
ואת מביטה, משתאה אומרת
החלפה לה תקופה, השתנו העיתים?
זה מדהים. עצום.
מעודד!
(הסמיילי באדיבות- שמח לעזור תמיד)בת אדם
אבל בכל אופן, הערות? הצעות לשיפור? תודה!!!
מצטרפת בגדול!! מאיפה באלך ששירה היא לא הצד החזק שבך??אוהבי ה'
שיר מתורף ברמות!!! אם יש משהו לשפר שבבית האחרוןכי אין פיסבוקאחרונה
יהיו 6 שורות ולא 5
אבל חוץ מזה לא צריך כלום
בהצלחה
בית.חייל ומשורר
אהובתי, ציירת לי בית
על שפת הכנרת, חוף ים
מול בדל ענן שמש צוחקת
ואין אף סימן לאדם
אהובתי, ציירת לי בית
עם דשא, פרחים פה ושם
וגג רעפים משולש
ושושנים שפסק כבר ריחם
אהובתי ציירת לי בית
ובלילה אין בו ילד נם
כוכב מתנוצץ בשמים
ובבית אין שום דבר חם
אהובתי, ציירת לי בית
וחצר, וגן נעלם
ורוח קלה מנשבת
וצחוק הצטלצל עד נדם
אהובתי, ציירת לי בית
על שפת הכנרת, חוף ים
אך אמרי לי, אהובתי; מדוע
צבעת לי
כנרת
בדם?
זה פשוט נדיר.cookie_monster
אישית הייתי משנה את השורה ובבית אין שום דבר חם.
נדיר נדיר נדיר.
וואו.
נדיר נדיר נדיר.
וואו.
וואו. שיר נהדראביגיל.
חייל משורר יקר.שמן פשתן
התרגשתי מהשיר שלך מאד.
למה? למה היא צבעה בדם?
קראתי גם את שאר השירים המרטיטים שפרסמת פה.
אתה לא ''מפרגן'' לעיתים קרובות. וזה לא פייר.
ואוף. למה? למה אתה חושב שהיא צבעה בדם?
מצטרפת לשאלה...שרו'ש
הסגנון שלך פשוט מיוחד!!!וואו!!!אין לי מילים
ואו!!!!*פרח הלילך
שיר חזק.
כבר המון זמן אל קראתי שיר
שהצלחתי להכנס אליו עד כדי כך.
הכתיבה ממש זורמת וחזקה.
והסיום...
שיר מדהים בטירוף!!יעל
כתיבה מעולה, ניסוח מדוייק, חודר ללב... והתוכן נדהים...
וואו.
וואו! פשוט מדהים!!שונמית
ממש נגע בי... פשוט נפלא.
(מסוג השירים שצריך להלחין ושיצטרפו לאוסף שירי מולדת)
תודה רבה לכל המגיבים/ותחייל ומשורר
שונה ומיוחדת, לשאלתך- את צודקת, זה באמת לא הוגן.
הבעיה היא שכמו שאת רואה, אין לי הרבה זמן בכלל, ובנוסף- על רמת הכתיבה הגבוהה פה בפורום קשה מאוד להגיב...
בכ"מ, כשיהיה לי זמן בעז"ה אשתדל להגיב...
תיקונים-חייל ומשורר
אהובתי, ציירת לי בית
על שפת הכנרת, חוף ים
מול בדל ענן שמש צוחקת
באש להבה ואור חם
אהובתי, ציירת לי בית
עם דשא, פרחים פה ושם
וגג רעפים משולש
ושושנים שפסק כבר ריחם
אהובתי, ציירת לי בית
ובלילה אין בו ילד נם
כוכב מתנוצץ בשמים
ואין אף סימן לאדם
אהובתי, ציירת לי בית
וחצר, וגן נעלם
ורוח קלה מנשבת
וצחוק הצטלצל עד נדם
אהובתי, ציירת לי בית
על שפת הכנרת, חוף ים
אך אמרי לי, אהובתי; מדוע
צבעת לי
כנרת
בדם?
אהבתי הרבה יותר cookie_monster
יותר אהבתי את הקודםכי אין פיסבוקאחרונה
._.רוש לילה.
פעם הוא החזיק לי את היד חזק, לא נותן לי לעזוב אותו
ועם דמעות בעיניים הוא לחש לי שהוא לא מאמין באהבה
או באלוהים
או בכאב של אנשים אחרים.
אף פעם לא ניסיתי לשנות אותו או את המחשבות שלו
אבל כשחיבקתי אותו בעדינות
הרגשתי איך הלב שלו פועם חזק
קיוויתי שאולי עכשיו הוא כן מאמין באהבה.
לפחות קצת, בשבילי.
ועם דמעות בעיניים הוא לחש לי שהוא לא מאמין באהבה
או באלוהים
או בכאב של אנשים אחרים.
אף פעם לא ניסיתי לשנות אותו או את המחשבות שלו
אבל כשחיבקתי אותו בעדינות
הרגשתי איך הלב שלו פועם חזק
קיוויתי שאולי עכשיו הוא כן מאמין באהבה.
לפחות קצת, בשבילי.
הלואי שהיה מישו שהיה מחבק ככה. שהיה אוהב ככה. שהיהבפו
שהיה מותר לאהוב
הכתיבה שלך מותירה אותי המומה כל פעם מחדש!שרו'שאחרונה
..כי אין פיסבוק
עזוב תסכין
אתה לא מבין
לא צריך פצצת אטום כדי להשמיד
ולא מכונית תופת כדי להכחיד
מספיקות מילים מעתות
מילים מכאיבות
הם מפרקות אותך מבפנים
ומשאירות אחריהם שברים
שברים שצפים בדם
שברים של אדם
תפס אותי לא מוכן. זה חד וחזקבפו
אהבתי את הקיצורשרו'שאחרונה
בו כתבת את המסר הכל כך גדול
ובמילים פשוטות.
זה חזק מאד שכשרוצים להעביר משו בצורה חדה ובהירה-
אין צורך במילים מיותרות.
תודה
שום רקבון ישןבת-שבע77
עוד קליפה נושרת
ועוד אחת
ידי מתמלאות בריח המוכר
ומתחת-רק רקבון נשאר
צבע חום דהוי
מתחיל להיות יבש
שום דבר לא מתחדש
שום דבר
שום רקבון ישן
שום פרח רענן
שום כוכב נוצץ
שום לב לא מתנפץ
קוצצת את השום
הכי דק שאפשר
שום לא נשאר
היובש נגמר
מוסיפה מעל שמן טהור
הוא יבוא ויאיר
שאריות של אתמול
ומשם תופיע אש להבה
שום נהרות לא ישטפוה
וואו...מרב.
אהבתי ממש את ה..אממ דימוי..?
ממש ממש יפה.
וכתוב מעניין וזורם..
יפה מאד! יעל
אהבתי את המשחק עם שתי המשמעויות של המילה "שום"... וגם את השורה האחרונה, בסוף.
כתוב יפה!
תודה לכםבת-שבע77אחרונה
אהלן תוכלו לעזור לי?רגילה,כמו כולם
אני צריכה שיר בנושא גאולה
לא ארוך מאוד
ולא עמוק...
יש פה מישו מוכשר שיכול לעזור לי?
תודה
אולי תמצאי במה שפרסמתי בפסיפסגפן36
לא זוכרת מה מחקתי ומה לא..
יש קישור בכרטיס אישי שלי
יש קישור בכרטיס אישי שלי
עוזר?מחכה לשקטאחרונה
כיסופים לציון
א. אלפי שנים היא עומדת בודדה
אומות באו אך עזבוה במהרה
רק לעם אחד היא עוד ממתינה
שיבוא ויגאלנה מעזבונה
היא אומרת זועקת
חיזרו נא אלי
היא כואבת שואלת
איכה בניי?!
כבר שנים מסתובבת
מצפה לגאולה
מצפה שישוב, שישוב לחיקה
ב. והבן לא שכח את האם המסורה
אשר אלפי שנים היא עומדת מחכה
והמון העם מכל הגוונים
אליה עלו בהמונים
היא אומרת זועקת...
ג. ירושלים הקדושה מזיו השכינה
אשר בין ערים היא עומדת בודדה
המונים אז אליה עלו נרגשים
אותם מחבקת ועליה בוכים
היא אומרת זועקת...
ד. ה' אז השקיף ממרום וראה
כיצד ארצו עם בניו התאחדה
פריחה וליבוב אז השפיע רבות
והארץ פרחה ונתנה פירות
עירי המוגנתDreamer
בניתי לי טירה מפוארת,
הקפתי אותה בחומה מבוצרת.
אותה אף אחד לא יחדור,
את מסתוריה אף אחד לא יבין.
הפקדתי עליהן שומרים גיבורים,
תפרתי להם מדים מהודרים.
בעדם מי יעבור?
את סודם מי יפתור?
הכרזתי בראש חוצות,
הזמנתי מומחים מכל הארצות.
אולי איש מהם יבקיע חור,
אולי איש מהם ישכיל לחקור.
ונשארתי,אמיץ שכמותי,
בודד בטירתי.
ולא הרהבתי לצאת,
אל מחוץ לעירי המוגנת.
הקפתי אותה בחומה מבוצרת.
אותה אף אחד לא יחדור,
את מסתוריה אף אחד לא יבין.
הפקדתי עליהן שומרים גיבורים,
תפרתי להם מדים מהודרים.
בעדם מי יעבור?
את סודם מי יפתור?
הכרזתי בראש חוצות,
הזמנתי מומחים מכל הארצות.
אולי איש מהם יבקיע חור,
אולי איש מהם ישכיל לחקור.
ונשארתי,אמיץ שכמותי,
בודד בטירתי.
ולא הרהבתי לצאת,
אל מחוץ לעירי המוגנת.
אהבתי.מישהי=)
הוא מאוד מאוד יפה
וכיוון ששיתפת אותי קצת
אז
נגע בי
ממש
אז תודה לך
שלפעמים
לפעמים
בפעמים נדירות אתה כן יוצא מהחומה ההיא.
הבתים ממש יפים עם חרוזים
ולא מומצאים
אני תמיד מתרגשת לראות
חרוזים
לא כמו בשירי האהבה הזולים שמביאים חרוזים
לא קשורים בעליל
יצירה.
תודה!Dreamer
למען האמת,זה שיר אירוני.
השיר הזה מבטא את הקושי שלי לבטא כאב,
אבל בעצם,בצורת הכתיבה שלו הוא לא חושף הרבה רגש.
השיר הזה מבטא את הקושי שלי לבטא כאב,
אבל בעצם,בצורת הכתיבה שלו הוא לא חושף הרבה רגש.
נכון. הוא שאמרתי.מישהי=)אחרונה
אשמח לשם ולתגובותשרו'ש
אהובתי,
הידעת?!
מאז חלית במחלת הקצבת
אני אף מכור אליך יותר,
ולמזלנו נמצאתי אני היחידי בכוכב
בעל סוג הדם הנדיר שלך.
אהובתי,
מה עוד אוכל לעשות למענך?
כל ימיי ולילותיי אקדיש לך
להקל מעלייך סבלך.
ובאשמורת הבוקר אקום
ואשאב מידי את דם הפלפלת
ואת עשרת המבחנות
אקרר לחמש מעלות
ואזריק בגופך החלוש.
ואת תפקחי את עינייך הסגולות
ולחייך החיוורות יישטפו באודם ארגמן
וגימורי שפתותייך אף תודה לא ילחשו
כי תסמיני המחלה נותנים אותותם בזכרונך שבגד.
ובניכור ותמיהה תביטי בי בעיניים שאני כה אוהב
שחדוות ניצוצות וזוהר הפכו בם לבהייה ריקנית.
אהובתי,
את יודעת?!
הלודיטה אמרה שצריך לדבר איתך;
מה את רוצה שאספר לך?
את סיפור הקרב בהרי המלוונדס,
או שוב את אגדת הערסל הנעלם שאת כה אוהבת?!
ותשובה אין לי ומעינייך לא אוכל לנחש
ואכזרית היא המחלה המכרסמת בגופך הגווע לעיניי.
אהובתי,
מה עוד אוכל לעשות למענך?
כל ימיי ולילותיי אקדיש לך
להקל מעלייך סבלך.
ואת גופך הענוג אסוך בשמן העשבים
ואת קימולייך הנושרים אאסוף בידיי החשופות
ואניח בצנצנת למשמרת.
ובמי המעיין השאובים ארחץ את שאריותייך.
אהובתי,
את שומעת?
היום כבר לא אתלבט מה לספר לך;
את שקרה צו אהבתי מונע ממני להסתיר;
ואת סיפור אהבתי אני מעלה על הקלף
למען אותיר חותם.
אהובתי,
על מתנת הימים שהענקתי לך אני כעת משלם.
אהובתי,
מחלת הקצבת דבקה גם בגופי
והיא ממהרת לכרסם בשארית תקוותנו.
אהובתי,
רק רציתי שתדעי שמעולם---
הידעת?!
מאז חלית במחלת הקצבת
אני אף מכור אליך יותר,
ולמזלנו נמצאתי אני היחידי בכוכב
בעל סוג הדם הנדיר שלך.
אהובתי,
מה עוד אוכל לעשות למענך?
כל ימיי ולילותיי אקדיש לך
להקל מעלייך סבלך.
ובאשמורת הבוקר אקום
ואשאב מידי את דם הפלפלת
ואת עשרת המבחנות
אקרר לחמש מעלות
ואזריק בגופך החלוש.
ואת תפקחי את עינייך הסגולות
ולחייך החיוורות יישטפו באודם ארגמן
וגימורי שפתותייך אף תודה לא ילחשו
כי תסמיני המחלה נותנים אותותם בזכרונך שבגד.
ובניכור ותמיהה תביטי בי בעיניים שאני כה אוהב
שחדוות ניצוצות וזוהר הפכו בם לבהייה ריקנית.
אהובתי,
את יודעת?!
הלודיטה אמרה שצריך לדבר איתך;
מה את רוצה שאספר לך?
את סיפור הקרב בהרי המלוונדס,
או שוב את אגדת הערסל הנעלם שאת כה אוהבת?!
ותשובה אין לי ומעינייך לא אוכל לנחש
ואכזרית היא המחלה המכרסמת בגופך הגווע לעיניי.
אהובתי,
מה עוד אוכל לעשות למענך?
כל ימיי ולילותיי אקדיש לך
להקל מעלייך סבלך.
ואת גופך הענוג אסוך בשמן העשבים
ואת קימולייך הנושרים אאסוף בידיי החשופות
ואניח בצנצנת למשמרת.
ובמי המעיין השאובים ארחץ את שאריותייך.
אהובתי,
את שומעת?
היום כבר לא אתלבט מה לספר לך;
את שקרה צו אהבתי מונע ממני להסתיר;
ואת סיפור אהבתי אני מעלה על הקלף
למען אותיר חותם.
אהובתי,
על מתנת הימים שהענקתי לך אני כעת משלם.
אהובתי,
מחלת הקצבת דבקה גם בגופי
והיא ממהרת לכרסם בשארית תקוותנו.
אהובתי,
רק רציתי שתדעי שמעולם---
חזק עד כדי מפחידרק שמחה
לא בטוחה שהבנתי למי השיר נכתב--א"י?
בכל אופן חזק מאד, נוגע ומרגש. אהבתי שהסוף קטוע.
שוב, לא הכל הבנתי אבל מהלך השיר הכללי היה יפה
אין לי רעיון לשם, בהצלחה!!
וואו.פינג.
ואפילו שאין לי מושג למי השיר מדבר ולמה,
הוא דיבר אליי. מאד
הכתיבה, כמו תמיד. הניסוח, בניית הבתים.
הרוח
לשירים שלך יש רוח כזאת. כמו מנגינה פנימית שגם כשאינני מבינה,
היא גורמת לי להיות מוקסמת. תודה.
ושם.. לא יודעת
מלא השראה.שונמית
וסוג הקטעים שאני לא רצה לנתח, כי הוא כל כך יפה ככה, כמו שהוא.
וואו תודה רבה על כל התגובות!שרו'ש
שימחתם אותי מאד
...שרו'שאחרונה
אהל אף אחד לא הבין למי נכתב השיר? זה לא כזה מסובך...
רומיאו ויוליה~מרב.
א.
ילדים קטנים משחקים ברחוב,
ילדים קטנים משחקים בלאהוב.
משחקים, רוקדים, שרים
לא ממש שמים על החיים
פזמון:
אתה היית רומיאו,
אני הייתי יוליה,
אהבנו אחד את השניה.
אתה היית מחבק,
אני הייתי מנשקת,
הייתה ביננו אהבה.
ב.
ילדים גדולים הולכים ברחוב,
ילדים גדולים לומדים לאהוב.
לומדים, צוחקים, גדלים
מתחילים לחשוב על החיים
פזמון...
ג.
אנשים חיים הולכים ברחוב
אנשים חיים, וקבר רטוב
שיחקנו רקדנו שרנו למדנו צחקנו גדלנו.
ואצלך כבר אין חיים.
*******
ת'אמת? לא יודעת מה עבר עלי כשכתבתי את זה. רציתי לכתוב שיר על רומיאו ויוליה בהשפעת הלימודים שלי (
) ולא הלך כ"כ. אבל העדפתי להשאיר את זה עם רומיאו ויוליה. למרות שהייתה התלבטות לקרוא לזה "אהבת ילדות" או "אהבת מלחמה".
זה הראשוני. לא שייפתי ולא כלום. רק שיחקתי עם הפיסוק ואני אפילו איתו לא שלימה...
..
חרות.מרב.
מחכה לתגובה 
קשה לי. אני עוד בעיכול.חרותיק
רק תהיתי לעצמי אם ראית..מרב.
בהצלחה 
אוקיי.חרותיק
לא הסגנון הרגיל שלך. בכלל. בקטע של הבית פזמון.
אבל יש בזה משהו מעניין.
הסוף כזה אאוצ'. כמעט מתאים לרומיאו ויוליה המקוריים.
זה יפה, זה כואב, וזה מיוחד.
השורה הארוכה בבית האחרון מציקה לי.
היא הורסת את את הקצב. |רוקע ברגליים|
רק איתה אני ממליצה לעשות משהו. השאר סבבה..
אוף. עצבנתי את עצמי עם התג' הזו. אבל ככה יצא.
זה הקטע שלה בעיקרון...מרב.
תודה!!
יותר מידי זמן רוצה להגיב לזה...מחכה לשקט
מצטער, עייף מידי
תודה בכל מקרה...מרב.
יש בשיר הזה נופך וחן מיוחדמחכה לשקט
הפער בין הבתים שהינם בחרוזים
לפיזמון ששובר את כל המוסכמות
הבלתי כתובות מעצים את הרגש
שניבט מבין השורות
העובדה שהבית האחרון מגיע כמן
השלמה של הפיזמון עם הסיומת
הנפלאה שקושרת במקצב חריזה
את כל השיר בסיום של מעגל פנימי
שאין לו התחלה ואין לו סוף.
בחרת לקחת קטע שמקורו מוכר לכל
ולהנגיש אותו בדרך ובצורה שבה
הוא ישרת את מטרתייך.
לקחת משהו שיש לו קישור ושורשים
איתנים בתוך מציאות מקראית-ספרותית
ולהפוך אותו לשלך זה כישרון שרק יחידי
סגולה נחנו בו ולו רק על האומץ לבצע
דבר מורכב שכזה מגיעה לך הערכתי הרבה.
יש בשירך ניצנוצים קסומים שמרגישים כאילו
הגיעו מעולם אחר - קסום ויפיפה יותר.
הרבה געגועי אל משהו נעלם
מן חזרה אל הילדות שניתן להרגיש בה את צלילי הגן.
רק דבר אחד לא הסכנתי להבין,
הכאב שניבט לאורך כל השיר
ומתעצם במרוצת השורות
עד לסופו הכאוב והנוגע.
מה מקורו?
וואומרב.אחרונה
אממ תודה חחח לא ציפיתי לכזאת תגובה..
מקורו?
אנערף..
בעיקרון כתבתי את זה גם בהשראת הלימודים שלי (כמו שכתבתי למעלה.. למדתי עכשיו את רומיאו ויוליה והחלטתי לכתוב על זה משו...) וגם המלחמה האחרונה, עם כל הזוגות שכבר לא זוגות מאז.. אחרי הרבה פוסטים שקראתי של ידידות של.. חברות של... מאורסות של... וכו'..
ב"ה לא קרה לי שום מקרה כזה.. קרה, אבל קצת רחוק. לא נראלי שקשור. אולי איכשו..
אתה.הדובדבן שבקצפת
אתה,
שנשמתך ארוגה בחוטי מלכות,
שזורה בנימי הזמן,
מתמשכת במשעוליו הכסופים,
שניגון חייך הוא
צליל דמעה
המתנפצת על זהב טהור
אתה יודע?
יש מקום
שהוא אצילי מן המלכות
והוא למעלה מן הזמן.
שם
אחכה לך
כמו כולם..רגילה,כמו כולם
עוד אחת
רגילה, כמו כולם.
לא מצטיינת בשום דבר
רגילה כזאת...
היא נהיית שקופה
פשוט כי לא חסרים אנשים כאלה בעולם.
והיא נבלעת בין ההמון.
היא מחפשת לעצמה מקום אחר להתבלט בו
בזכות עצמה
אבל שם היא עוד יותר נעלמת
למרות שהיא מנסה לרכוש כשרון מיוחד...
היא נעלמת
ונשאבת לשם
לנצח
..כי אין פיסבוק
אני בובה על חוטים
כי הרב בוחר מתי מסתפרים
מה אני יראה כשבמראה אני יסתכל
את זה הרב בוחר ואותי זה מתסכל
עוד מאת הרב יבחר איזה חולצה אלבש
ואיזה סוג, מידה, צבע של נעלים אחבש
הרי אלוקים רצה שנהיה שונים
אז למה רוצים שכולם יהיו דומים
אני לא החבר שיושב לציידי
אלוקים רוצה כל אחד ייחודי...
משו שכתבתי לא הכי יפה אבל ממש אשמח לתגובות וכו'..חסוייה
זה היה, זה נגמר.
טיפסתי על הר.
גם היא טיפסה עוד לפני.
וניסיתי לצעוק לה, שתקשיב.
ולה זה אפילו לא הכאיב.
אז ניסיתי וניסיתי.
עד שכבר התייאשתי.
היא לא הקשיבה.לא דיברה.
רק שתקה.
לא היה אכפת לה.
פעם כן, עכשיו כבר לא.
זה היה, זה נגמר.
בלדה למחפשי האהבהשרו'ש
ושוב תהייה מפעמת
ואין דם חדש בוורידים.
מה תאמר לי חבר?!
תן לליבך לדבר,
בעיניך הבט בעיניי.
מעוד שיחה וניתוח של שכל
לא תהא התקדמות כלל וכלל.
שמעי והסכיתי ילדה!
דיבורייך יפים ונאים,
לו הייתי ממהר,
עוד הייתי יושב,
לשוזרם לספר שירים.
אך האמיני ילדה,
לו הייתי יודע,
לא הייתי;
מושך אותך ולו רגע דל.
והם רק ביקשו להם חבר ואוהב
שיושיט את ידו האוחזת באבן הפינה לביתם,
וגם כשנראה קצה הגג מן האופק,
התפוגג ואך הותיר,
בלב כל אחד מין חותם.
חבר אמור לי, מה עוד לך כאן חסר,
הו ילדה, מתני הרגש.
והמשיכי לצעוד על השביל.
די. חבר,
מי כמוך יודע,
את אורכם של השבילים שנסללו,
כשאהיה גדולה,
לא אהיה בנאית,
רק אם בית לכמה קטנים.
את עוד ילדה, מה הינך ממהרת,
תני לזמן לעשות את שלו-----
די חבר, אותי שחרר!
זמני הולך ואוזל.
חיים שלמים לפניי
ואותם אמלא
בחלומות בתקוות
באהבותיי.
והוא לא ההין להרפות מידה
ולשלוח אותה לדרכה.
והיא בחשאי ארגנה לה חופה
עם אחר שהבין לליבה.
וואו.. הסוף די מפתיע. אהבתי.רוש לילה.
תודה רבה!!שרו'שאחרונה
איך שהוא.רוש לילה.
זה לא שאני לא רוצה להמשיך להלאה, זה פשוט שאין לי לאן
אחרי שעברתי את התקופה הכי משמעותית בחיים שלי איתו
כל מקום שאפשר לשאוף להגיע אליו, נראה מטופש בלעדיו.
זה לא שאני באמת רוצה להיזכר בו
זה פשוט שאת ירון אני רואה בדברים הכי קטנים מסביבי
כי גם ירון הוא כזה
אדם גדול שמסתתר ברגעים קטנים
שצריך לתפוס לפני שהם חולפים ועוברים הלאה
וכשתופסים אותם מבינים כמה הם מיוחדים.
ירון הוא גם אהבה כזאת, שבלתי אפשרי להשאיר איתך לנצח
כי הוא כמו הריח באוויר כשסופה מאיימת לבוא,
הוא כמו הים שנראה רגוע ושקט
עד שהסערה באה, והכל מתפוצץ
והוא אומר לך תודה על הזמן שהיית איתו ואז נעלם.
אני לא יודעת אם אני שמחה שירון היה חלק מהחיים שלי
אני רק יודעת שהוא גרם לי להיות מאושרת,
ואני יודעת שהוא חושב שזה מגניב לברוח כשהים סוער
אבל אם הוא יחזור אני יכולה ללמד אותו איך מתמודדים גם עם רוחות.
ירון באמת אהב אותי, ראיתי את זה בעיניים שלו
שהצבע החום השקט שלהן מסתיר עומק אין סופי
וגם קצת אהבה לשיער שלי ולעיניים שלי שמתכווצות כשאני מחייכת
וגם אני באמת אהבתי את ירון,
בלי סיבות אלא כי זה הוא
ודווקא כי אני כל כך אוהבת אותו אני נותנת לו ללכת
ומחכה שיגדל
ויפסיק לברוח מעצמו כמו שהוא בורח
מאנשים שאוהבים אותו
איך שהוא.
יואו מדהים!שרו'ש
הכתיבה שלך אמיתית ונוגעת.
תודה רבה!!!
תודה רבה!!!
השירים שלך כואבים לי..אני***
שיר כואב..דוד ה.
ומזכיר נשכחות...
רק שמהצד השני...
כתיבה יפה!
רק שמהצד השני...
כתיבה יפה!
תודה.. :/רוש לילה.
זה יפה ילדהבפואחרונה
צודקת שזה קצת ברור מידי בשביל הסגנון שלך?
אבל חושבת שלפעמים זה גם טוב לכתוב ולהבין את עצמנו מה בדיוק מרגישים, ולהגדיר
כי רק כשמגדירים אפשר לדעת איפה הלכת לאיבוד ואיפה אתה צריך למצוא את עצמך.
תודה על הזכות לקרוא
לעולם לא עוד!The bean
לעולם לא עוד
הוא מילמל והבטיח
לעולם לא דמעות
יתערבבו בדם השיח
טיפות דמים
וזעקות שבר
כלים מנופצים
מתיזים איבר
וכחול ימים
שלוהט בשחור
ושיברון הדמים
זועק מן הבור
ולחישות פיות
נוטפות מור ואלם
ורסיסי חיים
זולגים מן הצלם
ודת אלוהים
מתפוגגת בזעם
ועיינים מתות
בוערות בנהם
וכאב
של חתן דמים
הוא לי ולך
ורטט
של כיסופים נעלמים
נשאר לנצח בליבך
[הפיגוע בפריז]
זה פשוט יפהנפש הומיה
ממש הרגשתי כאב כשקראתי את זה,משום מה הוא העלה לי קונטציה של שקיעה.תודה.
תודה.The beanאחרונה
ממש אשמח להערות והארותמוזיקה? מוזיקה
פחד
הם מקיפים אותי
מגחכים
סוגרים עלי מכל עבר
הם גדולים ממני
חזקים
חונקים אותי עד מוות
ויש שם אחד
הגדול מכולם
שחור וענק ומפחיד
ופעם העזתי
הסתכלתי בפניו
וראיתי שזה אני
הי.L ענק
ממש רציתי להגיב לך.
כלומר, הכותרת קנתה אותי.
אבל, זה היה קצת מדי.
כלומר, קראתי.
אבל לא היה ברור לי מי את, מה הפחד שלך.
אז חשבתי שאולי בקטעים אחרים שלך. מצאתי עוד אחד, וגם שם לא היה ברור לי.
תנסי אולי להשתמש בעוד מילים.
לערוך עוד.
בתור קטע ראשוני זה טוב.
רק,
תספרי לנו סיפור. תצלמי לנו סרט.
זה כאילו נתת לנו לראות סרט בלי הווידיאו, רק כתוביות.
אז הבנו בכללי מה הסיפור ושהגיבור מת בסוף.
חסר כאן הרבה, אבל בסיס יש לך.
תודהמוזיקה? מוזיקה
תודה רבה אנסה ליישם את זה
אהבתי...שונמית
אולי באמת כדאי לעבות.
אבל זה עמוק ומקסים. נראה שנובע ממקום עמוק בנפש...
אבל זה עמוק ומקסים. נראה שנובע ממקום עמוק בנפש...
תודה רבהמוזיקה? מוזיקה
אז קול קצת שונה מהשארכנפי שחר
אם אכן ניסית לכתוב כאן סיפור, יש מקום לשקול את ההצעות שהציעו קודמיי.
לענ"ד, זה לא היה סיפור מעולם.
זה לא צריך להיות סיפור.
השיר שכתבת (כן,כן שיר) מפעים בעיני.
בשירה המודרנית אין גדרות ומסגרות שחייבים להיכנס לתוכן, וזה נותן מרחב פעולה הרבה יותר רחב.
ובשיר, בשונה מסיפור, יש קסם הרבה יותר גדול בצמצום.
בשיר לא אכפת לקורא מה הפחד, לא משנה לו מי מפחיד אותך -
מה שיותר משמעותי זה איפה זה פגש אותו.
כשקראתי את השיר הרגשתי אותם, את הפחדים.
את התחושה שלך העברת. וזה עוצמתי.
זה שלא השתמשת כלל בסימני פיסוק מעצים את התחושה של המחנק, אולי יש מקום להשתמש בכמה כרגע אין לי הצעה חכמה, אז משאירה את המחשבה לך.
תודה לך.
תודה מוזיקה? מוזיקהאחרונה
נחמד לקבל ביקורת כזאת.. אני חושבת שדי הבנת מה רציתי להעביר.. ממש תודה