הידעת?!
מאז חלית במחלת הקצבת
אני אף מכור אליך יותר,
ולמזלנו נמצאתי אני היחידי בכוכב
בעל סוג הדם הנדיר שלך.
אהובתי,
מה עוד אוכל לעשות למענך?
כל ימיי ולילותיי אקדיש לך
להקל מעלייך סבלך.
ובאשמורת הבוקר אקום
ואשאב מידי את דם הפלפלת
ואת עשרת המבחנות
אקרר לחמש מעלות
ואזריק בגופך החלוש.
ואת תפקחי את עינייך הסגולות
ולחייך החיוורות יישטפו באודם ארגמן
וגימורי שפתותייך אף תודה לא ילחשו
כי תסמיני המחלה נותנים אותותם בזכרונך שבגד.
ובניכור ותמיהה תביטי בי בעיניים שאני כה אוהב
שחדוות ניצוצות וזוהר הפכו בם לבהייה ריקנית.
אהובתי,
את יודעת?!
הלודיטה אמרה שצריך לדבר איתך;
מה את רוצה שאספר לך?
את סיפור הקרב בהרי המלוונדס,
או שוב את אגדת הערסל הנעלם שאת כה אוהבת?!
ותשובה אין לי ומעינייך לא אוכל לנחש
ואכזרית היא המחלה המכרסמת בגופך הגווע לעיניי.
אהובתי,
מה עוד אוכל לעשות למענך?
כל ימיי ולילותיי אקדיש לך
להקל מעלייך סבלך.
ואת גופך הענוג אסוך בשמן העשבים
ואת קימולייך הנושרים אאסוף בידיי החשופות
ואניח בצנצנת למשמרת.
ובמי המעיין השאובים ארחץ את שאריותייך.
אהובתי,
את שומעת?
היום כבר לא אתלבט מה לספר לך;
את שקרה צו אהבתי מונע ממני להסתיר;
ואת סיפור אהבתי אני מעלה על הקלף
למען אותיר חותם.
אהובתי,
על מתנת הימים שהענקתי לך אני כעת משלם.
אהובתי,
מחלת הקצבת דבקה גם בגופי
והיא ממהרת לכרסם בשארית תקוותנו.
אהובתי,
רק רציתי שתדעי שמעולם---

