פורום פרוזה וכתיבה חופשית (עמוד 529)

דממה,

הס לא נשמע

באווישת הרוח

היא שומעת קולות

קולות בעלטה

לוחשים מעבר

פיות נוטפי ארס

בצחוק מר.

 

דמים מתערבבים,

זולגים כמטר

רביבים עלי מים

נושקים לעפר.

 

חורבן,

עצמות דיכאת

קום, נשא ידך

והחזירם אל חיקך.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

"אל נקמות ה'

אל נקמות הופיע

עד מתי רשעים יעלזו

עד מתי בבכי עצור

תאלמנה שפתיים?!

עד מתי אב רחום

יבכו נפשות במים?!

 

גוויה מוצפת

משוטטת יחפה

עיינים עצומות

פה פעור

בדממה.

מדבר. גדול וחום ומחבק.
אדיר, אדיש.
צהוב, תמידי, מייאש.
אפשר לבוא ולצעוק בו.
אינסופי כמו כאב (ותקווה וחלומות ויאוש)
הוא גדול והולך וגובר
סודק את קליפת האדישות.
מדבר.
אני רוצה לבוא ולצעוק בו מלא.
הוא ככ ממלא.
אדמה.
כשאתה במדבר יש רק אדמה ושמיים. ואתה שם קטן כמו כוכב בודד ברקיע.
מדבר.

בהיותי הולכת בדד
בין האינסוף לריק, לחלל.
הולכת באיבוד גדול
מוצאת שאלות שאלות
נוגעת בפיסת האופק
בין האדמה לשמיים.
בהיותי בדד במדבר.

והכאב הזה

ששום דבר לא ימיס אותו,

שיתרפא.

 

והשכול הזה

שמזמן כבר היה והכאיב,

שייגמר.

 

והחיוך הזה

שחסר יותר מדי זמן,

שישוב.

מדבר. גדול וחום ומחבק.
אדיר, אדיש.
צהוב, תמידי, מייאש.
אפשר לבוא ולצעוק בו.
אינסופי כמו כאב (ותקווה וחלומות ויאוש)
הוא גדול והולך וגובר
סודק את קליפת האדישות.
מדבר.
אני רוצה לבוא ולצעוק בו מלא.
הוא ככ ממלא.
אדמה.
כשאתה במדבר יש רק אדמה ושמיים. ואתה שם קטן כמו כוכב בודד ברקיע.
מדבר.

בהיותי הולכת בדד
בין האינסוף לריק, לחלל.
הולכת באיבוד גדול
מוצאת שאלות שאלות
נוגעת בפיסת האופק
בין האדמה לשמיים.
בהיותי בדד במדבר.

הסתובבתי אליו במבט מזועזע, זה כאב.

הוא הסתכל עלי מובך "מצטער" מלמל, כאילו לעצמו,

הוא ידע שזה לא יעזור, זה לא ימחוק את מה שהיה.

לא האמנתי, שהוא יעז לפגוע?

הוא, שעליו סמכתי כשכולם אכזבו.

"אבל, איך יכולת?? פגעת בה. אתה יודע מה זה אומר?|

הוא הרכין את הראש, לא מעז להסתכל לי בעיניים.

היה לשנינו ברור שזו שאלה רטורית,

שנינו ידענו מה זה אומר.

זה אומר שהוא איבד אותי.

וזה לא מובן בהגיה שאומר

וזה החשש שאומר

וזה המצב שגודל שאומר

 

טעטע!! רק בך נשענתי, עליך אני סומך ומשעין כל גופי עצמי עליך, ורק עליך אני נשען ומספר את מה שעובר אלי שאין איש יודע מהו זה. וזה הולך וממשיך.

 

אבא, אנא הושיע נא, כי לולא עזרתך אבדתי, אבדתי, אבתי, אבדתי.

 

אייאייייאיאיאייי כי יש דברים שרק בניגון מבטאים.

משחרה עד שחר מעורבב בערבוביה.

זה הזמן לעשות וטובה שעה אחת קודם.

 

טעטעעעעעעעעעעעעעעעע! הושיעעעעעעעעעעעע נא! איאיאיאייאיאייייייייייייייייאאעעעעעעעעעעעעעאהההההה.

גוועלד! איהאיהאיהההאיהאיעאעאעהעיהיכהיוסיףלךאהאהאהאהאהיאיאיאיויצילךאיהאיה.

 

 

 

 

כי יש דברים שרק בניגון מבטאים.

כשקשה

ורוצים לדעת

ורוצה לעשות מה

 

שרק אפשר,

 

ואי אפשר.

לכן אשא כפי

בעולות ובשלמים

 

ואצפה לך.

 

וציפיתי לך

והגעת, ברוב

טובך והדר גאונך,

 

ולכן--

 

תודה!

יש לי סודות שאני לא רוצה.

סודות שמכבידים לי על הלב, טון של חול וחצץ.

וכשאני רוצה לשחרר אותם לאוויר העולם, לשחרר את עצמי מכובדם,

הם קורעים את גרוני, חתכים , חתכים, עד שאיני יכולה לומר דבר.

הסודות האלה, הם בכלל לא שלי, לא רציתי אותם.

אבל הם רצו אותי.

והם לא מוכנים להיפרד ממני, לא כ"כ מהר לפחות.

הם רוצים עוד להעיק קצת, לקחת ממני כוחות.

הסודות האלה, הם דברים שאני לא רציתי לשמור,

אבל עוד כשהם נוצרו, היה לי ברור שלהעיף אותם, זה לא יעבור.

אז הטבעתי אותם בים של צרות, שבלעתי מרצוני, כגלולות מרות,

חפרתי בור וזרקתי אותם לתוכו,

וכשיום אחד גיליתי אותו מתחבא בתוכי, לא זיהיתי אותו,

צנחתי לתוכו בפישוט איברים,

והכאב הפתיע אפילו אותי.

הסודות ניסו לחנוק אותי, להחזיר לי על זמן כליאתם

אבל אני עטפתי כל סוד בבלון של חמצן, ושילחתי אותם אל אוויר העולם.

בלי שיתגלו, חס וחלילה. הם עטופות היטב.

רק רמז פה, ושני חלקי סודות שם.

ומאז הם תקועים בבועה רחבה בשמים שבתוך נפשי.

והשמים גדולים, אז אני לא דואגת.

וכשבועה תתפוצץ ותפיל עלי סודות כמו גשם,

חלק יפלו עלי, ויפילו אותי,

וחלק יפלו על האדמה שמסביבי,

ויצמיחו כוחות חדשים במרחבים שבתוכי.

אז לבנתיים סודות יקרים,

שתדעו שאני זרעתי זרעים,

שרק מחכים לגשם שלכם,

כדי להיות גדולים.

 

תניא, רבי אליעזר אומר: שלוש משמרות הוי הלילה, ועל כל משמר ומשמר יושב הקדוש ברוך הוא ושואג כארי, שנאמר: ה' ממרום ישאג וממעון קדשו יתן קולו, שאוג ישאג על נוהו. וסימן לדבר – משמרה ראשונה, חמור נוער; שנייה, כלבים צועקים; שלישית, תינוק יונק משדי אמו ואשה מספרת עם בעלה.

 

אשמורת שלישית

 

כל הלילה הטל ירד

לחלוחית על ריסי עיניי,

תלתלי כמו ענפי העצים

מתבדרים ברוח

 לקצב שירה.

פרחים מוטללים בדמעות

אני נושאת בליבי

בין עלי כותרתם מקופלים חלומות,

אני פוסעת בגן לבד

מקשיבה לצלילים, מערבולות אוויר

שואפת-נושפת לאט

פתאום הריק של הלילה מלא כל כך

ניצני  מלכת הלילה   נפקחים אט

פרפר מפרפר מפלס לו דרך בין ורידיי

 העיניים לחות ונוצצות

הלילה בוער בהן, תשוקת לבת כוכבים

מביטות בפרפר

בגסיסת גווניו

באשמורת שלישית

רגע לפני הבוקר

הלילה מנצח

אותי

מובסת, דוממת, לא מספרת

עולל מכונף לא יונק מצוף הפרחים

עטי כסף דקים,

עצבי ברזל נחושים.

 

חומות עפר,

חומות תקווה

נמוגות בערפל

בעשן כלאה.

 

מבעד לסורגים

נשלחת יד

זועקת,מתחננת

מבקשת מתת.

 

פיות שנפערים

בלי קול

נושאים זעקה

באלם רון.

 

בלי שיער,

בלי קול,

מחצלות גופה

נדמים לנפול.

 

שקט,

הטי ילדה,

הטי אוזנך.

רינון ציפורים נשמע.

 

הבטי ילדה,

הבטי

עוד זורחת חמה.

עליתי במדרגות, התקרבתי למעלה הרבה, ואופ' נפלתי שוב למטה, שברתי תראש, מפוחד כולי, לא יודע מה לעשות, מנסה טיפה לעלות ושוב, חליק.

זה היה הבית של הדוקטור. יש לו מדרגות בעיתיות לזה. 

"דוקטור, אני אבוד!"

 

לא. אתה לא אבוד. חזור עוד פעם ותתחיל מהתחלה. ענה הדוקטור.

ואל תתיאש לעולם!!

בס"ד

 

בדרוך כפותיך עלי גרגירים,

שא עיניך להביט ביפי הגלים.

הבט בתכולם הנשנה וחוזר,

האזן בדממה לקול אוושתם

הרוחשת בלאט בתוך חדריך.

 

אך אל תשאיר עיניך רק שם,

הבט על סרטן ההולך עלי חוף,

מדדה לאיטו.

שא עיניך להתבונן בידיד החולות,

הכופף פריחתו וזוקף חליפות.

 

אם תלמד כף ידך

את עדינות החיים הרכים,

ועיניך להביט בינות ומתחת,

הו אז תהיה לידידם של חולות.

הם ילטפו את פניך באהבה וברוגע,

יובילו אותך אל מים שלווים,

יפתחו אוצרותיהם בפניך

ואתה תהיה איש סודם

נאמן כמו הים אל החוף.

 

עם בניך תטייל עלי חוף,

עת  לרגליכם יכנעו בשמחה החולות.

אתה מטבע זול
צלצול קטן, רצפת בטון
אל תשאלי למה
האיך איננו, נשטף בזרם מזוהם
של אני. נצנוץ מעניין, מתעניין.
מטבע מתגלגל
בין עיניי לעינייך זעקה
אונס וטיפות של דם
המטבע זורח באור
כה זול, שקרן, צבוע.
את לא באמת יודעת
כמה הוא שווה
גם אני לא יודע.
נעל מדשדשת במים
מתיזה טינופת
רומסת מטבע תקוע
מתחת לכל הזוהמה הזאת
בין סדקי הנפש
המבוטנת.
המנוונת.

שיר שאני לעצמי מגדיר אותו כמעניין.

נראה מה אתם חושבים

 

גיבור כארי

 

לאט, בשקט,

צועד אחר הטרף.

וברגע מזנק,

לוכד ומחסל מיד.

 

לאט, בדרך,

לאה מן המרדף.

עוצר בצד,

ונופל אל השינה.

 

לאט, מתעורר,

חוזר אל המציאות.

שותה מעט,

אוגר כוחות להמשך.

 

לאט, מתכונן,

לצאת שוב לדרך.

משחיז טלפיו,

והנה פוסע לקרב.

 

לאט, מחפש,

עוקב אחרי הריח.

ולפתע נופל,

חץ.תקוע בגרונו.

 

 

ואז יאמר לו: "עם כלביא יקום, וכארי יתגבר".

ב"ה

מחכה בתחנה,
האוטובוסים עוברים,
ממשיכים הלאה,
לא עוצרים ומעיפים מבט,
היא יושבת ומחכה,
אולי ישימו לב אליה,
יעצרו, יעיפו מבט,
עוד אוטובוס עובר,
היא מזהה חברת ילדות,
ואחר כך עוד אחת ועוד אחת,
ושוב ושוב,
כל דמויות ילדותה,
עוברים לפניה,
באוטובוס.
והיא יושבת ומחכה,
ימים הצטרפו לשבועות,
שבועות לחודשים,
חודשים לשנים,
והיא יושבת ומחכה,
יום אחד תפסה את עצמה,
קמה והלכה,
מי שרוצה אותי,
ילמד לחפש,
 
 
 
היא מלמלה,
מי שמחפש,
ימצא,
אני כבר לא מחכה,
האוטובוסים המשיכו לחלוף,
התחנה ריקה,
ויום אחד עצר האוטובוס,
הוא ירד,
והלך לחפש,
וחיפש וחיפש,
עד  שמצא,
אותה.
פורחת,
חיה,
קיימת,
מלבלבת,
והיא קמה ואמרה,
חיכיתי,
ובינתיים צמחתי,
גדלתי, והגדלתי,
בוא נלך,
והלכו,
יד ביד,
לתחנה.

נֵר ה' נִשְׁמַת אָדָם חֹופֶשׁ כֹּל חַדְרֵי בֶּטֶן"...

 

וְאֶת בִּטְנִי שֶׁהִתְכּוְוצָה ,שֶׁהִתְהַפְּכָה

רָאִיתָ ה' ?

עֵת הִדְלַקְתִּי הַנֵּרוֹת בָּעֶרֶב שַׁבָּת

וּבִקַּשְׁתִּי

שֶׁעַד הַהַבְדָּלָה

הֵם יַהַפְכוּ לַאֲבוּקָה חַבוּקָהּ?

 

אַתָּה מַבְדִּיל

לֹא מוֹצֵא אִיתִי דָּבָר בִּמְשׁוּתָּף

מֵעִקָּר הַדִּין

דַּי בִּפְתִיל אֶחָד

הֵיכָן הַחֶסֶד?

מַדּוּעַ אַתָּה מְכַבֶּה לִי אֶת הָאֵשׁ

כָּל כָּךְ מַהֵר

לְפָחוֹת תִּתֵּן לַלֶּהָבָה לִדְעֹך

עִם מְעַט יַיִן

תֵּן קְצָת מְתִיקוּת לְעָשָׁן

זְכוּכִיּוֹת מֶנוּפָּצוֹת וְרִצְפָּה דְּבִיקָה

מִשְׁתַּכֶּרֶת בְּדִמְעוֹתַי.

מציפות ובועטות,

סוטרות ומעיפות.

 

עולות ללא אזהרה,

משאירות אחריהן מרה שחורה.

 

ונשמתי בוכה,

וכותלי לבי רועדים.

בעיניים מצועפות

אראה שרידים...

 

של מה שהיה פעם דמעות.

 

 

היי,

אני לא סוכן שיווק, איש פרסום או משהו כזה.

אבל חשבתי שכדאי שתדעו.

לאחרונה נפתח אתר חדש ע"י תנועת אריאל, נקרא שמו בישראל "שמים". האתר מיועד לכל הנוער הדתי (לא רק אריאלניקים) שמעוניין להיות כתב צעיר.

בחנוכה הזה יהיה יום עיון לכתבים צעירים חדשים.. הגשת מועמדות כאן:

http://www.tariel.co.il/?CategoryID=3079&ArticleID=10161

ממליץ לכולם בחום!

גם מי שלא רוצה להיות כתב צעיר, יש באתר כתבות ממש מעניינות, ואחת לשבועיים מופץ למייל מגזין גדול שמקבץ את הכתבות הטובות ביותר.

 

תיהנו 

 

dvir99

היא רצה על השביל, השיער השחור שלה מהודק בצמה שעפה קדימה ואחורה בקצב שלה, שביל רגיל כזה שעובר את כל העליה ליד הכביש ואנשים רצים עליו,סתם לכיף. היא אף פעם לא הבינה את הכיף בזה,אבל עכשיו היא רצה עם האוזניות תקועות עמוק באוזניים ולא נראתה שונה מאחרים שרצו על השביל.
היא לא סתם רצה שם,היא ניסתה לברוח,כמה שיותר רחוק.או שתגיע לבית שלה,אליו הם לא יוכלו להכנס.
השביל לא נגמר והיא שמעה שוב את הקולות, שמהם ניסתה לברוח.
הפחד שוב תפס אותה,חזק מאוד ונתן לה כוח לא רגיל.הריצה שלה נהייתה יותר מהירה והסוף של השביל כבר נראה מרחוק.
זהו,הגיעה לסוף השביל ועדיין לא הרשתה לעצמה לנשום,עוד צריך להכנס הביתה ולנעול,וקולות הרודפים נהיו חזקים וחדים יותר.
והבית מעולם לא הכניס אותם אל תוכו,ורק כשהיא הייתה בו הרשתה לעצמה לחייך.
----------------
כתבתי את זה מהר כי זה מה שעלה לי בראש,נראה לי שיצא די טוב.מוזמנים להגיב...

אני מחפשת משהוא שיכתוב לי מערכונים מצחיקים שנערות בגילאים שונים וגם ילדות יוכלו להמחיז.
יש פה מתאימים?