המתאימות והמדויקות לכל דבר. מהמם! תודה לך!
אתה שוכב
באחו מוריק,
מביט אל מעמקי השמיים.
העבר בדמך-
החלומות ממך והלאה.
בלבך
רק הפלג הקטן
שתחת רגליך
והספר הפתוח
שזרוק לצדך.
משב רוח קל
שט על פני העשב,
הוא קורא בשמך-
בשם נשמתך.
אתה נוטל את הספר-
מעשים גדולים רוחשים
תחת אותיות רדומות,
הניצוץ הכבוי
שוב מרים ראשו.
מביט בהרים הנישאים
מעל לקו האופק.
יש קצת שפע, קרה די הרבה בין סוכות לחנוכה...
עט לכתוב ועט לצייר,
בשבילי הנפש שם לטייל.
לבטא את מחשבותיי עם עפרוני ומכחולי,
כך נפתח אני ונשמע כולי.
ובכל זאת צריך איזה מוסר השכל מסתתר,
ואני אומר - עת לכתוב ועת לצייר.
א פרייעלאך חנוכה!
ים שנבקע לשנים עשר גזרים,
לכל אחד דרך משלו.
אולי לפעמים דברים נשברים,
אך כל אחד טוב לו בדרכו.
אך לפעמים הדרכים שונות
ומרגישים טבועים ורחוקים,
מבליעים בתוכנו את הקולות
וממגמתנו אנו מתרחקים.
ובמהלכים אלו חשוב להזכיר נשכחות,
אל הים, מובילים כל הנחלים.
שמים וארץ, קודש וחול.
ים ואדמה, החול והתכול.
דברנים ושקטים, עצלנים ונמרצים,
כך לב האדם, כמים - הפנים לפנים,
אך האם הם משלימים, או שמא מפרידים?
ראיתי אותו ביניהם
האש מצד אחד והמעיין מהשני
ומיד נשבתי בקסמו
הוא ישב על האדמה תולש עשבים שוטים
ונותן להם שמות
התפלאתי לראות איך הוא הופך את הרע והדחוי
לדבר עם משמעות
לכן למרות ביישנותי התקרבתי
הוא הרים אלי מבט עוד לפני שהספקתי להוציא מילה
וקם כאילו חיכה לי
בשתיקה הלכנו יחד
הופתעתי לראות שהוא הולך אל האש
אך בעיניו בער הניצוץ
כאילו אמר אני יודע משהו שאת לא יודעת
אז הלכתי איתו
סומכת על איש המשמעות
לא הייתי מוכנה למה שעמדתי לראות
הוא נכנס לתוך המדורה
ראיתי אותו נשרף
הוא צעק
הוא בכה
ואיתו גם אני יבבתי
מתפרקת על הרצפה
כשהוא יצא הוא רעד
אבל היה שלם
נשבעתי לא לתת לו לעולם להיכנס לשם שוב
ובכל זאת יום אחרי יום
נפגשנו ביניהם
והוא הלך בשתיקה לתוך האש
לפעמים בנסיון נואש לשמור עליו החזקתי את ידו ונכוותי
שאלתי אותו למה הוא נכנס
אך הוא תוך שהוא מרוכז בהליכה הממוקדת
רק שתק
כמו אומר שהוא יודעת משהו שאני לא משיגה
יום אחד
כשנפגשנו במקום שלנו
בין האש למעיין
הוא קם החלטי כתמיד ונישק אותי
לא הופתעתי
לקחתי את ידו
ומשכתי אותו אל המעניין
עד היום אני מרפאה את פצעיו במי המעיין
והוא משיב לי בנשיקות נחושות
ובמשמעות לחיי
לא עוד עשב שוטה
הוא נתן לי שם
שירה
מדלגת על הגבעות,
אילת אהבים
יונקת טיפות שמש
מההרים הזהובים.
וכשתשפיל עיניה בחיבה
וכשתשא עיניה בתפילה
וכשתאהב כמו שרק היא יכולה,
או אז אדע
שאילת אהבים
כבר נשקה אל חלוני.
שיר מושלם
פשוט מתוק 
[לא בטון מתנשא- ההפך. נקודת אור קטנה ויפייפיה]
התמצות מוסיף המון,
הייתי מוסיף 'אני' אחרי 'אדע' בבית האחרון.
יעלאחרונהה' ירחם, איך שאנשים רואים ככה את גילויי האהבה מאלוקים.
הוא לא נותן לך מכות, הוא מלטף אותך. כנראה את מחוספסת מדי, וזה כואב.
ומשום מה מאוהב מרגיש לי כמו אהבה עיוורת במשהו עלום וסמוי מן העין. תכל'ס, זה באמת מה שהוא, אבל אני לא מאוהבת בקב"ה, אני אוהבת אותו. אני חושבת שכך זה צריך להיות.
אלוקים לא נותן מכות. הוא מלטף, הוא רוצה שבסך הכל יהיה לך הכי טוב שאפשר. אני יודעת שאני נשמעת כמו מורה מתלהבת, ושכולם אומרים את זה, אבל אני מתכוונת ברצינות, לא מצטטת כמו תוכי. ה' רוצה שיהיה לך טוב. את פשוט לא רואה את זה, ומפרשת משום מה את הלטיפות שלו כמכות. למצרים ה' נתן מכות, לא לך. את הבת שלו. כשאבא מרביץ לילדים, זה כי הם עשו משהו רע.
ה' מנסה אנשים חזקים. אם את מרגישה שה' מעמיד אותך בניסיון, כנראה שאת חזקה מספיק כדי לעמוד בו. אל תשברי בגלל דפוסים חיצוניים. ה' רוצה שתתחשלי לקראת דברים רעים באמת.
תהיי חזקה. מוזמנת ממש בשמחה לפנות באישי להרחיב את העניין, אני מאד אשמח לעזור.
הכתיבה שלך זה משו לא מהעולם הזה,
הצטמררתי.
ואני מזדהה 
אנחנו יחד נבנה- כתבת ממש יפה אבל אני בוחרת שלא להגיב כי את הבנת את הדברים כפשוטם. זה טקסט מאד מאד עמוק שמחביא בתוכו הרבה דברים שרק אני בתור כותבת יכולה להבין.. אלוהים ואני זה דימוי, לא בהכרח התכוונתי אלינו. אבל בכל מקרה תודה על התגובה היפה, התרגשתי ...
עצם הרעיון של לדמות את זה ליחס בין אדם לבוראו גרם לי להגיב.
כמובן שאחרי הכל את הכותבת ואת מחליטה מה את מדמה למה.
בכל אופן, אהבתי את הכתיבה. כל כך פשוטה ותמימה, שגורמת לרעד.
הקטע הזה גובל בשלמות...
כל מילה שאני אוסיף רק תגרע מאיכותו אז אני אעצור פה.
נפלא!
תודה.
למרות שאני לא רואה את זה כך.
ושוב, לא התכוונתי לדברים כפשוטם. אם היה בי כח נפשי הייתי מסבירה את העומק שהתכוונתי אליו, אבל אין בי.
תודה רבה בכל מקרה (:
נפתלי הדגאחרונהמזכיר לי שפעם אמרתי לרב אצלי בתיכונית שאני לא מפסיק להאמין באל הזה שהמצאנו לעצמנו כי אני אוהב אותו יותר מדי
ולעמן האמת, אם יותר לי- אני חושבת שאת מצפה ממנו יותר מדי.
(הכתיבה והמקצב מושלמים, אבל זה ברור מאליו 
)
בניצוצות האור הראשונים
מצאתי לי מקלט שני,
בין הדמעות אל הטיפות שירדו מן השמיים.
ובין צללים ובין כלים
מצאתי לי ניצוץ של אור,
של חן - קטן, ירוק, חדש, המרחף מעל המים.
בניתי לי מן עיר מקלט
בין המורים והנבוכים
שסבלו כבר די מהוראות ומדרכים
וא-לוהים, אני ואת
עומדים בדם, לא שוכחים
פוקחים עין שהתעוורה- ואז הולכים.
במאמרי אנוש ולב הותיקים
מצאתי לי מקלט מהמכים
וצלקות תפרתי, תפרתי גם לבוש
לכל פגמיי, לכל דרכי
וגם הפצע המטוהר והנקי
תפרתי לי שמיכה שתכסה על הייאוש.
בנינו יחד מן טירה,
בין הסדקים והלבנים
שנפלו, קרסו אל תוך עצמן מזמן.
הא-ל, ואת, וגם אני
ואבן, אבן כבירה
עתיד לא משקר- הוא נאמן
שלושה שחקנים
בתיאטרון המוני
הכובע הפוך, מחפש מטבעות
זה עושה המון רעש, כן,
כשמשליכים לתוכו
פחיות קרועות.
שלושה שחקנים,
אחד צבוע, אחד מסכה, אחד אמת
מוכרים את נפשם
בחצאי מילים גבוהות, מבט מבין.
והקהל משתתק, מהופנט, מתהפנט
שבוי בקסם מה שנשמע חכם ,ואמין.
והקהל לא מבין
מעריצים את השקר
שנשמע יפה באוזניים
ואת המבוך שהם לא מעיזים להכנס אליו
ותגידו לי אתם,
ותסתכלו לי בעיניים
אם אתם בכלל מבינים
את מה שהוא דיבר עליו
ולא סתם מעריצים
שקר שהולך על שתיים.
ושלושת השחקנים
אחד אמת
אחד צבוע
ואחד מסכה
צוחקים שם עליכם,
אחד בשקט
אחד רגוע
ואחד בתוכחה.
חה. חה. חה
זה כואב.
אני צריכה לחשוב על זה.
את כותבת מדהים.
השיר (והתוכן.. שהבנתי..) יפים. (הסיבה לא)
מהמם.
הסוף חזק
ואת יודעת למה אני לא נוברת בזה יותר מידי
|מצטמרר|
שיר חזק ונושך
מאוד רציתי להגיב והנה הזדמנות.
ראשית, נהניתי לקרוא את היצירה שלך, מהסיבה הפשוטה : יש בה אמירה מאוד נוקבת, את לא מפחדת לומר מה את חושבת ובצורה ישירה-עקיפה. ממש כמו השחקנים, בהם בחרת להוביל את היצירה שלך.
יש לך ביטויים יפים, מטאפורות מעניינות.
אני תוהה לעצמי אם אכן הצלחתי להבין עד הסוף את הסיטואציה ומה בדיוק באת להעביר כאן.
לגבי המבנה של השיר:
אני מאמינה שאנחנו כאן בשביל ללמוד ולהתפתח בתחום. הגבול בין לתת הארות והערות בונות לבין יצירת תחושה אצל היוצר שהיצירה שלו לא מספיק טובה, הוא מאוד דק. לכן חשוב לי להדגיש שכל מה שיכתב מכאן והלאה מטרתו אחת - ללמוד וללמד דרך השיר שלך איך ניתן לשכלל יצירה. איך להפוך אמצעי ספרותי למשמעותי (גם אם בשעת הכתיבה לא חשבנו על זה, כי הכתיבה קלחה, סלוגן מעניין יצרתי לי...
).
אז לעבודה
:
חילקת את השיר לארבעה בתים :
בית ראשון- סוג של הכרות עם הדמויות המרכזיות
בית שני- מעשה השחקנים ותגובת הקהל.
בית שלישי- המשך תיאור השקר הרצוי בעיני הצופה ופניה לקורא.
בית רביעי- האמת מאחורי המסכה.
בינתיים לא אציע מה שחשבתי לגבי סידור הבתים מחדש.
לגבי ההערות:
תיקונים - מילים שהייתי משמיטה, אותיות שהייתי מחליפה ודומיהם.
תיקונים - אמצעים ספרותיים שהייתי מכניסה, שינויים ותוספות.
ביטויים שהייתי ממירה באחרים- הצעה אחרי ה-/.
/ - אחריו הערות שונות, שאלות.
עוורים
שלושה שחקנים
בתיאטרון המוני.
הכובע הפוך, מחפש מטבעות, /מי מחפש מטבעות?כאשר "מחפש מטבעות" צמוד לכובע עלול להשתמע שהכובע מחפש מטבעות. אם זה הדובר- טור חדש.
זה עושה המון רעש, כן, /אשמח להבהרה למה הכוונה בשלוש השורות כהמשך לשאלה הקודמת.
כשמשליכים לתוכו
פחיות קרועות. /
שלושה שחקנים, :
אחד צבוע, (פסיחה) /הסדר יוצר את הצירוף צמא שגם מבטא את ההשתוקקות של הקהל לשמוע את דבריהם הגם שהם שקר.
אחד מסכה,(פסיחה) הפסיחות מעצימות את כל אחת מהדמויות.
אחד אמת
מוכרים את נפשם
בחצאי מילים גבוהות, (פסיחה)
ומבט מבין.
והקהל - משתתק, מתהפנט ,
מהופנט.
שבוי בקסמם מה שנשמע חכם ,ואמין.
והקהל לא מבין
מעריצים את השקר
שנשמע יפה בלאוזניים /הערב לאוזן?
ואת המבוך שהם לא מעיזים להכנס אליו. / המהתל בהם? (לא הצלחתי להבין את המשפט והקשרו)
ותסתכלו לי בעיניים /הייתי הופכת את הסדר(שימי לב שונה מהמקור)
ותגידו לי אתם :
אם אתם בכלל מבינים
את מה שהוא דיבר עליו?
ולא סתם מעריצים /הגם אתם
שקר שהולך על שתיים. ?
ושלושת השחקנים,
אחד מסכה /את יכולה לשחק כאן גם כן עם הסדר של המילים כך שיווצר צירוף בעל משמעות סמויה - מצא, הם בניגוד לקהל יודעים מה אמת.
אחד צבוע
ואחד אמת
צוחקים שם עליכם,
אחד ברגוע /פה הייתי משחקת עם המילים כך שתיווצר המילה רשת. אותה רשת אליה הצליחו השחקנים להכניס את הצופים.
אחד שקט
ואחד בתוכחה.
חה. חה. חה / שימוש מקסים במצלול - תוכחה חה חה חה
אשמח לשמוע מה את חושבת, שאלות, הבהרות וכו' פה או באישי.
עליית מדרגה : לפעמים יש שירים שהקסם שלהם הוא בכך שמצליחים לתאר סיטואציה כל כך טוב, כך שאין צורך להזכיר את המילים שכולם מצפים שיהיו שם. אני הייתי מנסה לקחת את הסיטואציה הזו, ולנסות להגיע למקום שאני מצליחה לתאר את אותה סיטואציה בלי להשתמש במילה "שחקנים". (דומה לתרגיל שנתתי על הנר).
בעזרתו יתברך
לא פורמלי / ידידיה עמרם
"יבוא" מתן נכנס למשרד ראש הישיבה, "הרב קרא לי" הפטיר באדישות, "או כן, שב בבקשה" מתן גרר כיסא והתיישב מעברו השני של השולחן, "מתן, אני לא מרוצה מההתנהגות שלך לאחרונה, לא מקובל אצלנו להסתובב בתספורת מוהיקן, במיוחד לא עם עגיל באוזן" הוא חייך, "המדריך גם אמר לי שלא היית בחדר בכיבוי אורות ואני לא רוצה לשאול איפה אתה מבלה בלילות. אני מצטער אבל אני לי יכול להחזיק בישיבה שלי בחור ש-" "אז אל תחזיק!" קטע אותו מתן ובעט את הכיסא אחורה, "אני יעזוב ת'ישיבה, זה החיים שלי ואף אחד לא יאמר לי איך לחיות אותם!"
***
"מתן דאגתי לך כבר שתיים בלילה". "תפסיקי לדאוג אמא, אני מסתדר לבד", הוא נכנס לחדר והשתרע על המטה. "מתן" היא נכנסה לחדר בחשש "אולי כדאי שתעשה משהו במהלך היום, אני חושבת שאתה סתם מתבזבז, ללכת לישון בשלוש כל לילה ולקום באחת זה בזבוז, אולי כדאי שתחפש עבודה תחסוך כסף תחייה חיים עצמאים" היא עצרה בציפיה דרוכה ניכר היה שהיא תיכננה את השיחה הזו זמן רב. "טוב" מלמל "אני מוכן לנסות" . "יופי " היא נאנחה בהקלה, "דיברתי כבר עם חגי, הגנן של הישוב הוא מוכן שתעבוד אצלו, הוא אמר שתתחיל ביום ראשון".
***
"או, הגעת סוף סוף" חגי התרומם מעל הבור החפור, "תראה סחתיין על ההשכמה, אבל אני לא מתחיל את היום בתשע אלא בחמש וחצי". "מה?!" מתן לא האמין שמישהו מסוגל לקום כל כך מוקדם. "בסדר לא משנה בפעם הראשונה אני מחליק, תתחיל לחבר מחברים לצינורות ההשקיה". "מה זה לעזאזל מחברים?!" חשב מתן כשהתכופף לצינור, "חגי, איך עושים את זה?" קרא לעברו. "תשתמש בשכל מתן, זה נמצא בראש בדרך כלל". "שילך לעזאזל!" איחל מתן. " טוב, אין לי ממש ברירה" הוא נאנח, והתחיל לחתוך את הצינור.
" נראה לי שהצלחתי, חגי בוא הנה", חגי הגיע תוך זמן קצר " כן, זה נראה טוב" הוא הסכים, " אבל תהיה ראש גדול תאסוף את מה שחתכת, ותשמור על הכלים אל תשאיר אותם ככה בחול. טוב, אחרי שתגמור את כל הרחוב תשתול את העצים".
" בוא מתן יום חם היום, תשתה משהו". מתן הגיע במהירות ועיניו התרחבו למראה בקבוקי הקולה והפיוז טי הקרים שחגי קנה. בסוף ההפסקה מתן זרק את הבקבוקים והכוסות לפח הקרוב. "ראית למדתי משהו" הוא אמר. חגי חייך.
"מתן למה אתה מסטלן ביקשתי ממך לשתול את העצים!" מתן קפץ בבהלה מתוך השנ"צ שתפס. "אצלי אני דורש ישרות בעבודה, אתה מקבל את הכסף על עבודה לא על סטלנות! ". חגי נראה כועס, אבל מתן ידע שזה רק כלפי חוץ, ומשום מה הוא התפדח, זה הפתיע אותו כבר שנים שהוא לא שם פס קצוץ על אף דרישה או בקשה, מסיבה כל שהיא כלפי חגי הוא הרגיש אחרת, הוא לא יכל להסביר את זה.
***
"ראית איך מתן השתנה אני לא מזהה את הבן שלי, הבוקר קמתי להאכיל את שי בחמש וראיתי אותו מניח תפילין בשקט בחדר שלו כאילו הוא מתבייש". "כן את צודקת גם אותי הוא הפתיע, במיוחד מאז שהסתפר, הוא גם הרבה יותר נוח בבית". "היי אבא ואמא, מה העניינים" מתן נכנס למטבח מיוזע כולו מהעבודה, "אוף לא השארתם לי כלים לשטוף שכחתי לשטוף את הצלחת שלי הבוקר. יאללה, אני זז להתקלח". הוא הלך למקלחת כשהוא משאיר את הוריו עם פיות פתוחים מתדהמה.
***
"הנה אתה מתן, כבר כמעט שבוע שלא באת", חגי חייך למתן שהתקרב לעברו עם תיק 80 ליטר וחיוך 90. "מה קרה? כבר שנה וחצי שאנחנו עובדים ביחד ואף פעם לא הברזת לי ככה". "חגי הייתי בשבוע ישיבה החלטתי שאני הולך לישיבה שנה הבאה", דמעה סוררת זלגה על לחיו של מתן "תודה על הכול ", אמר כשגרונו חנוק והסתובב לביתו. "תודה לך" לחש חגי לעבר גבו המתרחק, וכשדמעות בעיניו התכופף לעבר הערוגה לנכש עשבים שוטים.
מוקדש לכל המחנכים, לפורמליים ולאלו שלא.
לא קשור לחנוכה אבל הייתי צריך תירוץ...
מקווה שנהנתם... פרגנו בלי בושה!!!
אהבתי את החיבור של התורה לאדמה.. כל כך נכון.
רק משהו אחד הפריע לי. שהוא אומר שחבל שהם לא השאירו לו כלים לשטוף. זה נראה כאילו בשנה הוא השתנה מהקצה לקצה, עד שהוא כבר יותר טוב מכל העולם. מי מגיע הביתה אחרי יום של עבודה בשמש ורוצה לשטוף כלים? אני חושבת שזו מדרגה גבוהה יותר ממה שצריך להיות דתל"ש שחוזר בתשובה בצעדים הראשונים...
אבר כיונההנסיך חצוי-הדםאהבתי בעיקר את העניין שמתוך החיבור לאדמה הוא מתחבר חזרה לעצמו.. מאוד מאמינה בזה!
ומסכימה איתך לגבי העניין של השטיפת כלים.
מהנסיון שלי בשירות למשל זה הרגשה נאחס כשהחברות שלי נאלצות לנקות בלאגן שאני עשיתי
רק הערה אחת- הקצב היה לי קצת מהיר מידיי, כלומר- מתואר פה תהליך מאוד עמוק של שינוי וצמיחה, ויש הרגשה שזה קורה ברגע אחד..
הייתי שמחה לקרוא קצת יותר את ה'דרך', את השלבים השונים, ולשמוע קצת יותר רגשות/מחשבות של מתן בכל התהליך הזה.. מרגישה שיש פה עומק מאוד גדול ויפה שקצת מתפספס בכתיבה הקצרה והתמציתית.. באלי שתפתח את זה יותר!!
הצלחות!
בלב
היא לעולם לא שלמה
היא רוצה גם בגוף.
היא גורמת לזה לקרות.
נוסעת באדום
חותכת וורידים
אבל תמיד יש איזה מישו אחד שרודף אחריה
מישהו שאומר די
די לצרותינו
די!!!
כשאני קוראת את המילים שלך
תמיד
משהו ברוח, במקצב, ברעיונות- בעיקר
כובש אותי
ומפה לשם
אני מגיעה למסקנה
שאת אחד הכותבים האהובים עליי ביותר.
רוש לילה.זה מטורף.
אהבתי ממש.
השורה בסוף. חדה כמו סכין.
הלוואי על כולנו אמת כזאת.
הצלחת לשלב כאן פוול רגש, פוול רגישות, עם אמת גדולה (וגם מכאיבה) בצורה שפשוט גורמת לי לבכות.
תודה רבה!
נבחרת
.
רציתי להגיב בצורה משמעותית והשיר שלך עלה בגורל (מקווה שאצליח להגיב לעוד כמה ולנצל את ההזדמנות).
אעבוד במתכונת שיפור-שימור:
שימור - שפה מלאת רגש, נוגעת בנימים הכי דקים בנפש. בכאב הכי גדול. שימוש נכון בהטיות של אותיות אית"ן בעתיד.
שיפור - ניקוד שהייתי משנה הדגשתי באדום. הארות-הערות כתבתי בשוליים (וכן גם חיזוקים שלא פירטתי בשימור).
כמובן שהמטרה היא לשפר, ולא חלילה לפגוע.
(למענך העתקתי את הקטע בשלמותו)
אני בוחרת בחיים.
מנסה לפחות.
אפילו שכבר התייאשתי לנסות להבין מה שווים החיים שלי בלעדיך.
אתה תמיד אמרת לי, בחיוך המהמם הזה, ש"חיים רק פעם אחת "
וש"המשמעות שווה מאמצים".
אני לא יודעת איך הכנסת שני נושאים מנוגדים כל כך במשפט אחד. *הצלחת לחבר/להקים גשר בין שני גדות מרוחקות(הגרסה הפיוטית).
אבל זה תמיד היית אתה. *אבל תמיד היית כזה(מילת היחס זה מיותרת כאן,אני הייתי מוותרת גם על האבל).
זה תמיד היה גם אני. *בהתחשב בשורה הזו אולי יתאים :זה היית אתה. וזו הייתי גם אני.
מלא ניגודים. התנגשויות פנימיות.
ואולי האש הזאת שהייתה מתלקחת בתוכך, (דילוג שורה)
עם כל הוויכוחים שלך מול נשמתך, (דילוג שורה) *הדילוגים מעצימה את המילים, נותנת להן מקום.
היא זו שהפכה אותך לבן אדם הכי עוצמתי שהכרתי.
האם אתה עדיין חושב כך?
או שכולם ניצחו אותך *פסיחה במקום משמעותי.
עם הזוגות עיניים הריקות האלה , *הצורה התקנית : זוגות העיניים.
שהיו רודפות אחריך בבור הריקנות הגדול שמסתתר מאחוריהן? *סיום משפט שאלה בסימן שאלה (אפילו שזו שאלה ארוכה).
אולי היום אתה לוחש את התאוריות האלה שלך למישהי אחרת,
ויש לך את החיוך המהמם הזה כשאתה אומר:
"חיים רק פעם אחת"
וש"משמעות שווה מאמצים".
אני חושבת שאמור להיות לי אכפת מי שם לצידך, *על-פי ההמשך נשמע שלא אמור להיות אכפת, הרי תמיד ישאר הגיבור של הכותבת. תחשבי על זה.
אבל אתה תמיד היית ותישאר הגיבור שלי.
ואני לא צריכה אותך קרוב כל כך, (דילוג שורה)
וחצי ממי שאני (דילוג שורה)
כדי לדעת כמה אני אוהבת אותך
אהבה מסוג חדש, שרק שנינו מכירים.
וחוץ מזה, (דילוג שורה)
אני מסכימה איתך.
חיים רק פעם אחת.
משמעות שווה מאמצים.
ולכן, אני בוחרת בחיים. *סיום מעגלי, המילים הפותחות הן גם החותמות, נסגר מעגל
בלעדיך.
מוזמנת לשאול ולהקשות בכל עת פה או באישי. העיקר שנפיק מכך תועלת.
קטע שמעביר בגרות, הבנה, אהבה ועוצמה נשית
לפעמים אני מנסה להיאחז בעצמי
במי שרציתי להיות.
בעיניים כלות
אני מתבוננת בהם, חלום אחר חלום
מתפוגגים לאוויר ומשאירים אותי,
להכיר את הגעגוע מקרוב.
לפעמים אני נתלשת מעצמי
כי האחיזה שלי היא גם כך רופפת
ואני מחפשת נקודה
שתצליח להחזיק אותי
ולגרום לי להישאר.
תמיד הייתי כזאת, נתלשת, לא יציבה
והאישיות שלי רצה ממקום למקום, רוצה לטעום את הכל.
ותמיד הייתי כזאת,
נופלת ממשבי רוח
צורחת ובוכה בתוך עצמי
ושותקת בחוץ,
שתיקה מרה
עד שאני עייפה מלכאוב
עייפה מלשתוק,
עייפה מלבכות.
ואז אני פשוט נרדמת
על הגבולות הרופפים של השטח שבו אני חיה.
פעם היה לי חלום שהתפוגג
וכמעט הצלחתי לשכוח אותו.
פעם חלמתי להיאחז בעצמי
בזאת שרציתי להיות.
עד שהלכו כל חלומותיי
ועייפתי מלחלום חלומות חדשים,
עד שנשארנו כאן רק אנחנו.
אני, אני, אני
והבדידות.
הזדהתי. נגעת.
הכתיבה כרגיל ממש יפה, עוצמתי.
תודה
מסוג השירים שאני תמיד חולמת לפגוש.. כאלה שמוציאים המון מחשבות שלי החוצה
שיר מדהים
יפה מאודאשדתאחרונההשעון מתקתק
הזמן נעלם
ללכת מהר
לבלוע עולם
גמיעות מהירות
התקף של בריחה
השעון מתקתק
היא לא מחכה
מתחיל לרוץ
המוות רודף
להספיק הכל
השעון מתקתק
מתג של אור
קור ואבק
אופנוע רועש
הוא נחנק
פצצה ממתינה
חושך גדל
השעון מתקתק
ילד בוגר
אני יושבת איזה שעה ורבה עם עצמי אם לכתוב או לא
מקווה שזה טוב
אבר כיונהאחרונהפרוזאים ומשוררים מכל הגוונים ומכל הערים...
שאלה לנו ונשמח לשמוע את דעתכם :
א. כבאי (כמי שבאים ולא כבאי אש) הפורום ושוכני מה הייתם מצפים להשיג/לקבל/ללמוד מעצם נוכחותכם בפורום זה?
ב. כיוצרים צעירים אילו תגובות הייתם מצפים לקבל על יצירותיכם?
היכון...
הכן...
שוטו!!!
מצפה לשרשור מקופל לפחות כמו הקודם
א. מסכימה עם עמית, וגם לקבל השראה..
וב.תגובות, לא לחוץ לי לקבל, אני בד''כ מעלה דברים שאני רוצה שאחרים יקראו לאו דווקא בשביל לשפר את הכתיבה שלי יותר בשביל להעלות למודעות..
חוץ מזה שתמיד נחמד לקבל תגובות החל מהזדהות וכלה בהארות....
גם לתת במה למה שאני כותבת ולקבל תגובות הולמות (וגם ביקורת בונה לא תזיק).
גם לקרוא יצירות של אחרים ולתת לדמיון להתפרע.
גם לעזור ליוצרים המוכשרים פה ללטש מעט את הסגנון שלהם, בין אם זה בתיקון טעויות תחביר ובין אם בעימוד והפרדת שורות.
ומעל הכל,
לספוג מהאווירה פה השראה ליצירות שלי (וברור לי שבלי הפורום הזה לא הייתי מצליחה לכתוב חצי ממה שכתבתי)
חשוב לנו לשמוע את דעתכם...גם אם אתם עוברי אורח...
בת-שבע77א.לקבל ביקורת בונה (אל תתביישו להעיר על דברים!! תכתבו בכנות) ולהנות\ללמוד מרעיונות של אחרים.
ב.עניתי בא',אוסיף טיפה: הערות אמיתיות,
אם כבר קראתם-אל תכתבו סתם "מהמם", תפרטו טיפונת.אפילו שורה-שתיים
אני בעיקר קוראת, כדי להחכים ולקבל סגנון. בלי זה לא היה לי כלום
ובאמת נחמד לקבל מדי פעם תגובה טובה, לשמוע שמישהו התרגש...
וכן, גם שהוא לא אהב בכלל.
ואכן יוצא לי מדי פעם (לרוב..) למצוא משהו שמרגש אותי במיוחד, ואני מגיבה בהתפעלות.
אני הייתי רוצה לקרוא ולכתוב ולקבל הערת והארות וליצור דיונים ושיתוף ללמוד ולהשתפר ולהנות מהשהות בפורום
להרגיש התענינות ופירגון הדדי
א. לראות סגנונות שונים, ובכך להעשיר את השפה והכלים הספרותיים שלי, וסתם להנות מהשירה\סיפורת
ב. שני דברים: 1 - ניתוח ספרותי של היצירה. (רק בלי "אני הייתי עושה ככה... אלא אם זה קריטי, כלומר שגוי)
2 - ניתוח רגשי. התייחסות לתוכן היצירה ולמה שנובע ממנה (לא רק מבנה, חריזה וכו').
•
הַקְשֵׁב
לֹא הַמִּלָּה עָצְמָה,
לֹא לַמִּלָּה הַקֶּשֶׁב
כִּי אִם לָרְחָבוֹּת הָעוֹמֶדֶת מֵאֲחוֹרֶיהָ
פֶּתַח לְתֵיבָה צֹהַר
צֹהַר, לַצֹּהַר הַקֶּשֶׁב!
לַמֶּרְחָב שֶׁנִּפְקַח לְפָנֶיךָ
מִתּוֹךְ צִמְצוּמִי הָאוֹר פּוֹרֵץ כְּנָהָר דֵּי נוּר
לוֹהֵט כְּלַהַט שֶׁמֶשׁ צָהֳרַיִם
כְּגַחֲלֵי תְּשׁוּקָה לוֹחֵשׁ
"אַתָּה תִּהְיֶה נִשְׁמָע כְּשֶׁתִּהְיֶה שׁוֹמֵעַ"
שׁוֹמֵעַ לֹא אֶת הַמִּלָּה אֶלָּא אֶת הַרְחָבוֹּת
הָעוֹמֶדֶת מֵאֲחוֹרֶיהָ
יֵשׁ לִרְאוֹת אֲחוֹרֶיהָ כְּדֵי לִרְאוֹת אֶת הַפָּנִים
לִרְצוֹת אֶת הָרָצוֹן
כְּמוֹ שֶׁבִּשְׁמֵי קְטֹרֶת כַלִים אֶל הָאֲוִיר
מִתְמַזְגִים זֶה בְּזֶה בִּטּוּל גָּמוּר
וְאֵין הַבְחֵן בֵּין לַבּוֹנֶה וּבֵין מוֹר
וְאֵין הֶפְרֵשׁ בֵּין זֶה לְזֶה וּבֵין זֶה לָאֲוִיר
כֹּלהָאוֹתִיּוֹתנִצְמַדוֹת
וּמָה כְּעֵת לַצַּר וְלָרָחָב?
וּמָה בֵּין מִלָּה לַמִּלָּה וּבֵין מִלָּה לַדְּמָמָה?
לֹא! לֹא לַדְּמָמָה הַקֶּשֶׁב
כִּי אִם לַשָּׁאוֹן הַגּוֹאֶה בְּתֵהוֹמוֹתֶיהָ
רוּם בָּעֹמֶק אֵין מַעְלָה מִמֶּנּוּ.
הַצָּהֳרַיִם גּוֹלְשִׁים אֶל הָעֶרֶב
שׁוֹקְעִים בְּךָ,
לֹא לַשְּׁקִיעָה לְבַד הַקֶּשֶׁב
כִּי אִם לַזְּרִיחָה הַגְּלוּמָה בָּהּ
הָאוֹר, אֵינוֹ אוֹר לְלֹא חֹשֶׁךְ
וְהַמִּלָּה, אֵינָהּ מִלָּה לְלֹא צִמְצוּם
אַל תִתְפַּעֶל מֵהָרְחָבוֹּת
כִּי לֹא תִּהְיֶה זוֹ רְחָבוֹּת לְלֹא צִמְצוּם
כִּי אִם רִיק וְתֹהוּ
לֹא עוֹלָם זֶה אִם לֹא דַּי
אֵין אַשֵּׁר יוּכַל לָשֵׂאת הָאוֹר
הַקְשֵׁב!
לֹא לְמִלָּה עָצְמָה הַקֶּשֶׁב
אַף לֹא לָרְחָבוֹּת שֶׁמֵּאֲחוֹרֶיהָ לְבַד הַקֶּשֶׁב
אֶלָּא לַצִּמְצוּם שֶׁבֵּשּׁוּלְיהָ הַקֶּשֶׁב
וְאָז אֱסֹף שָׂם אֶת הָאוֹר
גּוֹלְשִׁים הַצָּהֳרַיִם לָעֶרֶב
וְלֹא עֶרֶב הִיא
כִּי אִם צָהֳרַיִם.
זה פשוט מדהים! עמקות נפלאה! התרשמתי עמוקות, המשיכי לכתוב...
שמחת אותי בתגובתך
להאיר המנורה
ואין בכוח הקולמוס לנחמני
להעלות על הכתב
את דקויות רגשותיי
להתעלות מעבר לנכתב
לדלות עוד מתוך מילותיי
אלו הן רק פכי דיו קטנים
שלא מספיקים
להאיר המנורה
את אותיותיי לא ראיתי
רק אבנים קטנות מצאתי
לא ניצחתי את מזמור השיר
צמחתי כפרח את תווי מנגינתי
האותיות לא יודעות את דרכן
האבנים לא נבנו לבנין
וטרם חלקי כולם כאחד הודוך
עוד לא שבתי עד דכא
אלו הן רק פכי דמעות קטנים
שלא מספיקים
להאיר אפילו נר
אהבתי את הכתיבה.
זה שונה מכל מה שכותבים על הכתיבה, זה מעל, זה יותר מזה!
אהבתי מאד...
היא הלכה
היא נעלמה
בלי להודיע.
זה נחת עלי בבום
היו לי הרבה יסורי מצפון
למה דווקא אותה
כבר אמרתי לך הרבה פעמים
אם כל מה שאתה צריך זה רק דמעה אחת,
אז,בבקשה,קח את שלי
לא ביקשתי יותר מזה
אבל היא כבר הלכה
נעלמה
בלי שום הודעה.
*יצא לא משו.יותר התפרקות קטנה.
בכל זאת אשמח לתגובות.
אבל למה יסורי מצפון?
חסוייאחרונהכבר עייפת מהמסע
מחיפוש אחר שורה מלוטשת,
הרוח כבר מלאה
מתווים מהדהדים
ורווה הדף
ממילים נשגבות.
הבט במיתרים
באניצי הכסף
המתפוררים
הם רוצים כבר לשקוט,
לנגן ללא קול.
הבט בה,
עיינה עצומות
איך תשמע את קריאתך?
הנח לו לדף הלבן
ויגע בנשמתה
בשמך.
אשדתאני אוהבת את השפה הגבוהה הזו
מותר לשאול מאיפה אתה מקבל השראה?
רון א.דולשאלתך- בעיקר מוזיקה...
זה ממש יפה.....
כשרון כתיבה זה אחד הדברים...
שיגרתיים יותר או פחות....
ושוב תודה
