הס הושלך בקהל. ביום הגדול והנורא, יום בו שמים וארץ נושקים זה לזה, מלאכים ואנשים, אנשים ומלאכים, כל הציבור עטוף טליתות לבנות כשלג, מחכים לתחילת התפילה הנוראה, ממתינים שיעלה שליח הציבור אל הבמה ויפצח ב"קול דממה דקה יישמע".
התפילה מתקדמת, בני-האדם מתוודים על חטאיהם שוב ושוב ושוב, החזן מנעים בקולוונראה כאילו השכינה עצמה שורה בבית הכנסת העתיק בצפת.
ישראל כבר הכיר את תפילת יום הכיפורים כמעט בעל-פה. בכל שנה גבאי בית הכנסת ממנים אותו להיות שליח הציבור בתפילת שחרית, ובכל שנה מחדש, כשמגיעים ל"אבינו מלכנו", הוא נאלץ להרים את קולו עד כדי צעקה כדי לגבור על קולו של שמואל הזקן. ובכל שנה זה מעצבן אותו יותר ויותר. כי בכל שנה זועק שמואל הזקן את המילים, עד שלישראל מתפוצצות האוזניים. וישראל מעולם לא הבין מה כה חשוב במילים אלו, שצריך להדגישם עד כדי צעקות. וגם השנה שמואל הזקן לא הכזיב.
- - - -
"נקום לעינינו נקמת דם עבדיך השפוך!"
צעקתו של שמואל הדהדה בכל בית הכנסת. ישראל יכל להישבע שראה את הקירות מזדעזעים.
"נקום לעינינו נקמת דם עבדיך השפוך!!"
מסתבר ששמואל הזקן החליט לחזור על המשפט פעמיים. הוא ייאלץ לחכות עד שיסיים, אחרת הציבור לא ישמע או...
"נקום לעינינו נקמת דם עבדיך השפוך!!!"
כל מתפללי בית הכנסת שירת משה הסתובבו בבהלה. שמואל הזקן נראה אומלל וחלש, שעון על הקיר, ברכיו רועדות ועיניו מוצפות דמעות. הגבאי ניגש אליו והרגיעו. ישראל המשיך בתפילה. אבינו מלכנו, אבינו מלכנו...
- - - -
כעבור שבוע, בערב סוכות, ניגש שמואל הזקן אל הדוכן בבית הכנסת, מעט לפני תפילת ערבית, והחל מדבר אל האנשים המביטים בו בפליאה.
"בוודאי הנכם תמהים על הדבר שבאתני בעיצומו של היום הקדוש. איני יודע אם שמתם לב, שיש לי כוונה מיוחדת כשמגיעים ל"נקום לעינינו". (ישראל הנהן בראשו בהבנה מהולה בכעס. שמענו, שמענו...) אתם מתארים לעצמכם כמה עוצמה יש במילים אלו? אתם מסוגלים להבין כמה נוראות המילים הללו?!עם ישראל ספג אבידות רבות בגוף במהלך תולדותיו. החל מתקופת התנ"ך, דרך השואה האיומה ועד למלחמת צוק איתן. חשבתם פעם על המשפחות השכולות? בטח שחשבתם. ניסיתם לחשוב, ליתר דיוק. חשבו לרגע שמישהו, ולא משנה מי, רצח את בנכם חלילה בדם קר. האם תוכלו למחול לו על זה?! בודאי שלא. תחושת הכעס והעלבון הצורב תלווה אתכם כל חייכם. עד... עד שימות הרוצח. ולא סתם ימות, אתם בעצמכם תרצו לראות במותו! אנחנו רוצים נקמת דם! אנחנו רוצים שה' הטוב ינקום ברשעים על ששפכו את דם עבדיו הקדושים! נחמה כזו, שתכניס לרוצחים לראש שאנחנו גוי אחד בארץ! נקום לעינינו, אנחנו מבקשים. אבל סתם. סתם אומרים, מדלגים הלאה. מה עם ששת מיליון הנספים? עם שלושת הנערים? וכל החללים? הם לא רוצים נקמה?! אנחנו אחראים לנקמה הזו! אנחנו נתפלל בכל כוחינו לנקמה! ושה' הרחום, דם עבדיו יקום! ריבונו של עולם בכבודו ובעצמו ייקום את דמם השפוך! נקום לעינינו נקמת דם עבדיך השפוך!! עכשיו אתם מבינים מדוע אני כה מקפיד בתפילה יקרה זו? עכשיו אתם קולטים?"
- - - -
זהו, ישראל כבר החליט. ביום כיפור הבא, הוא יצעק יחד עם שמואל את המילים. הוא ינקום בהם, יחד עם שמואל ושאר המתפללים. או... או שביום הכיפורים הבא נהיה כבר אחרי הנקמה.
(מוקדש לעילוי נשמת דודי, עידודי זולדן ה' ייקום דמו, ולעילוי נשמת כל חללי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה)
