פורום פרוזה וכתיבה חופשית (עמוד 544)

לאט,
צעד אחר צעד
אני צועד בשבילי הזיכרונות,
מנשמתי והלאה
אל העבר,
תלוי מעל תהום
של צלילים מהדהדים.

וכל צעד
מעלה עננות אבק
שגורמות לעיני לדמוע,
וכל טיפה נופלת
והופכת לשיר.

|מתנסטלג|


|מתגעגע|

אדמה נפתחת ובולעת 

אוספת לתוכה את כל הפחדים 

מתרוקנת מעצבות מפרה את השלווה

שנה עברה וגודלים עצים 

הצבע הירוק מחזק את המנגינה של הטבע 

מיים שקטים חודרים עמוק

מים שקופים מבטאים את השקיפות שבאדם

האדם הוא כמו  צל סוחפים אותו לכל מקום

והאש בוערת בנו מתחזקת בקרבנו

מנסים להתאפק מחכים שיגיע הפיצוץ

זה קורה עוד מעט

ופתאום מגיעה הרוח שמעיפה את האש לכל הקצוות

לכל ארבע רוחות השמיים

מבעירה אותה יותר ויותר

האש מפתחת בלב האדם

נוגע לא נוגע

הנגיעה הזו היא רק משל 

רק בתוך ראש האדם 

והכח בעולם שהוא הכי חזק זהו האהבה 

האהבה היא דבר שסוחף והאדם משתוקק לה בחייו

 

 

מנסה להעביר את תחושות והרגשות שבאדם 

שנמצא בסערת רגשות ולפעמים גם שמכונס בתוך עצמו

ההסברים פה הם במשלים את הנמשלים אתם תתרגמו לעצמכם כי לא כולם לוקחים זאת לאותו נקודה לכל אחד מתחבא בתוכו איזושהי סערת רגשות יכול להיות קטנה וגם גדולה ...

 

 

לילה רד על הרחוב,
אין בחוץ אפילו ציוץ.
בשמים כוכבים לרוב,
אולי ירח יצוץ.

חושך כאן כבר בעולם,
חושך , שקט , וסוד.
לו ידעתי אני ,טוב מכולם 
מה שם בעומק , ביסוד.

חושך רד על היקום
ואפילו ירח נמנם.
אולי בבוקר כשנקום , 
נגלה עולם מהמם.

ושקט זה , רצה לומר
שיש שרועש שנמצא
ורגע קט , שכבר ניגמר
 הרגיש הלב ונתרצה

ובית שם , קטן וטוב
ומלא הוא עד אין קץ
בית שם בסוף רחוב
בחושך הוא היטב נוצץ

יש שם ילד , יש מיטה ,
יש חלון נישקף הים
והאשה שם מביטה
אולי אושרה ממתין לה כאן?

והירח שם ממעל,
שלח חיוך מאיר , רטוב.
האין ידך אי שם במעל?
או שמא מידי זה טוב?

זעק השקט אל ירח,
וזה השפיל מבט.
מגלה עולם קרח
וציור שרק שורבט.

שתק ירח , שתקו עננים
וציוץ רחוק נשמע ,
הגיע הבוקר וניצוצות ראשונים
כיסו את פני האדמה.

הקיץ היום , שקע הליל.
 וזה לא רק הלב שחלם ,  
היה שם אור , היה שמים.
זה האור שהביא הים.

להירדם לפני הדמעות
בזה היא תצליח, תצליח תמיד
להיגמר לפני הבעיות
זה לא קשה, לא שיש איך להפסיד

לרוקן בקבוקים בקלות
אבל אף פעם לא את הלב
לתפקד ולחשוב בשכרות
אבל להפסיק כשכואב

לפתוח עיניים, לראות להבין
גם את מה שמצלק
ולסגור ולברוח ולא להבחין
כשבפנים משהו זועק

ואולי כשתגיע תחזיר גם אותה
ואולי תבוא רוח, תסער ותקטע
ואולי היא הולכת
אולי היא יפה
תהנה מספקות

כל עוד הם שלך

שמחכים לתגובות שלכם , במיוחד החדשים (כך נראה לי ) שכאן .....

ראיתי משהו שמחכה לתגובה, אני גם מחכה (מנסה ללמוד זכות .... בכל זאת אלול ...) .

וקצת נמאס לי לחכות .... ויש דברים שכתבתי שירדו למטה כי באו יצירות חדשות .

ותגובות בקושי קבלתי .

אז לכן החלטתי לכתוב ,אחרי שגילית שזה לא רק אני ....(ואולי יש עוד ,שממשיכים לחכות בסבלנות ) .

 

 

אנא קחו לצמת לבכם !

 

יום טוב  

שנים רבות לפני
היו היה לו
בית בודד
משקיף מראש מצוק,
היית מטפסת
על קרני השחר
ושרה לטיפות הרסס
המרטיב את נעורייך.
*
אני משקיף עליך
בעייני רוחי
בבית על שפת האגם-
מכבה את הנר
שבו קראת בשירי נעורייך,
יוצאת אל יום חדש
ושרה אל תוך הערפילים
המכסים את נתיבי חייך

אתה רכון
מעל מעיין יבש
שפתיך ניחרות,
נשמתך אבודה
אי שם במדבר

ידיך רועדות
אוזניך קולטות
הדי צלילים
משוטטים בשממה

בכוחות אחרונים
אתה מנסה לדלות
עוד טיפה אחת
של דיו.

היי, לקראת השיר החדש שאני מוציאה ממש עוד מעט, אני מזכירה לכם את קיומו של השיר הקודם (:

 

שירת נשים, מזהירה מראש. ולא, לא אני שרה.

 

תהנו, ואשמח אם תעבירו הלאה

 

 

אבי שזר פרחים זה בזה

בשדה עמוס אדומים

והפרחים עומדים דוממים

והפרחים עדים שותקים.

ואבי מדביק פרח לפרח

ואני רואה ולא שואל.

והפרחים מחבקים זה את זה

ואבי מלטף, ואני מתמלא.

אבי מגלה עוד עלה ועוד צמח

ואבי מספר בשתיקה על עצים

ואני יושב,

ואני שותק ומתעצם.

והלוחמים עקובים

והפרחים מזיעים

וממי הזיעה מדביק אבי גאולה

ואני שואל, ואבי עונה-

מדמעות של לוחמים, משקים פרחים חדשים.

אומרים שדמעות מנקות את העיניים.
אני אוהבת את העיניים שלי
מלוכלכות בצבע חום בוהק
וקצת שחור בריסים כשאני שוב שמה מסיכות.
אני לא אוהבת לנקות את העיניים שלי,
לא לבד ולא עם אנשים. אף פעם.
כשאחרים מסתכלים לי בעיניים הם לא רואים את הלכלוך
אני מסתירה אותו עמוק מדי.
הם רואים סתם חום כזה, בוהק, וטיפה של שחור בריסים.
כשאני מסתכלת במראה אני רואה שהעיניים שלי צורחות.
אני משתיקה אותן עם אייליינר.
אומרים שדמעות מנקות את העיניים
אני אוהבת את העיניים שלי מלוכלכות
בצבע חום בוהק וקצת שחור בריסים.
רק לא דמעות.

עמוק בתוך שלולית
של אור ירח,
צף לו שחר חדש
ותחתיו אני יושב
על מצע של טל רענן,
נשען על גזע מזקין
של עץ עבות
וכותב לך לאורם
של קרני אור ראשונות,
את השיר המסתתר
מאחורי כל השירים כולם.

לאסוף יום ועוד יום

רגשות. מחשבות.

תובנות שנבטו בי.

 

דמויות אפופות הוד

רגעים מלאי קדושה וטוהר

לאסוף הכל ולהחזיק חזק חזק

שרק לא ייעלם לי.

 

דמעות ותחינות

זעקות שקטות אל השמיים

וימים של עמל, של חריקת שיניים

של הטמנת זרעים

של עבודת כפיים

 

ולאט לאט, משהו מתקלף בי

ומגלה את העצמיות הכי פנימית

את ה'אני' שקצת אבד לי.

 

ומן אומץ לא מוכר

לעמוד במבט מפוכח

ולקבל בזרועות פשוטות

את האני החדש הבא לעולם.

לרקוד ברגליים קלילות

אל מול הקומה החדשה הנבנית בי.

 

להתנתק, להיפרד לשלום

מהרגלים שדבקו בי.

מתפיסות ישנות שקנו בי אחיזה

ואינן נכונות לי עוד.

 

לנקות את האבק,

לפנות מקום לאור,

ובפשטות- 

       להיוולד מחדש.

המיטות המוצעות
והאור הרך
לא תאמו לאווירת הקרב ששררה אצלה בלב.
מצב התקפה, היכון הכן צא;
הוא ישב מולה מקשיב
מנסה לכוון לתדר המדויק
והיא ירתה בצרורות,
טילים ומרגמות
וגם כשניסתה לעדן את המילים
העצבים המצטברים שלה היו חזקים.

כן, ספרי,
מה לא היה בסדר בעיניך?!
מה מציק לך?!
את מה אוכל לשפר?!
כל שתגידי אני כאן בשבילך
רק תגידי,
כן. את צודקת!
הוא ישב והקשיב וראשו מהנהן
עיניו כואבות וליבו יוצא מצערה

וכך בלי לכוון
הסתובב אצלה
כפתור ההאשמות
לכפתור האשמות-
סתם שוב נפלתי עליו
במצב רוח לא ברור...
אם הייתי פותרת דברים מסודר,
לא היינו עומדים פה,
לא שוב.

והיא שתקה.
והוא חשב,
שהיא עדין כועסת מאשימה
ולא ידע שהיא עברה לצד שלו-
על שולחן הנאשמים,
היא הסנגור, היא הקטגור,
היא העד והיא על הדוכן.
מתקפה ארטילרית
של רגשות ואשם.
לו ידע
היה מחזיק לה את היד
ומרגיש את פעימות הלב
ובאליבי פשוט
מזכה אותה בדין.
לו רק ידע,
אם רק הייתה ממשיכה לדבר,
ולמה דווקא עכשיו זה קשה
יותר מאי פעם?!

חודש אלול זה סוף שנה וגם התחלה.

הרי חודשי השנה זה כמו מעגל,שאין לו ממש סוף ואין לו התחלה.

 

בחודש אלול מרגישים כבר את בואו של הסתיו והאוויר הקר.

שבאה לבשר לנו על תחילת השנה.

וגם מתכוננים לראש השנה ויום הכיפורים,

באמירת סליחות ותקיעה בשופר.

ועושים מעשים טובים לחברים, מכרים ומשפחה.

 

חודש שבו הכל נקי וצח ומצוחצח.

חודש שבו יש ריח מיוחד של משהו  חדש.

 

הכל כבר מוכן ,לקראת הימים הנוראים והקדושים.

שבהם אנחנו מרבים במצוות ומעשים טובים.

ותפילות רבות שעולות לשמים ולמרומים הגבוהים.

חודש זה הוא מעין כניסה לימים הנוראים ולחגים.

 

יש בחודש זה צמיחה והתחדשות לקראת השנה החדשה.

חודש זה מסמל סוף וסיום של שנה ישנה.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

למה,

למה זה קרה פה הכל

חושב יכול לשמוע תקול

הזמן עובר קשה לתאר איך הכל פרח

אהבה כזאת חזקה

כמה שנים את נאמנה

מצד אל צד קוראת לשני

תופסת חזק לא בורחת

נשארת עוד ועוד

צומחת מתפתחת

לא מחליפה אהבה 

רוצה להישאר איתה

מחבקת אותי קרוב אליה נוגעת ושומרת על עצמי

זורקת מילה כל כך חשובה שכל אחד אמר אותה

בסגנון שונה מה יש להגיד כי כל אחד בצורה אחרת מספר סיפורים

אני אוהבת אותך

כמה אתה שלי

אל תלך לשום מקום חכה פה שניה

אל תברח 

לא מחפשת לא מתפשרת אהבה אחרת רוצה רק אותך אהבה נשארת

אם יש בך אהבה 

תפתח אותה נשמה

אל תרפה

אל תלך

היא תחכה לך

בקצה השני

 

ילדים קטנים זה שמחה.

ילדים בנונים שמבינים זה  שיחה.

ילדים גדולים ובגרים זה מסחטה.

 

אבא הוא מעיין כספומט.

והבן משחק שחמט.

אמא  היא הכובסת והמבשלת.

והבת בחנות , כל רגע מתלבשת.

 

ילדים קטנים ורכים מקבים להורים.

הנערים והנערות מקשבים לחברים.

הבחורים והבחורות רק על עצמם חושבים.

והדור הבינים נקרע בין השתיים.

נגמר.
כמו סוף מסע ארוך.
עבר.
כמו ציפור חולפת.
אבל בתוך הלב נשאר.
כמו מילה מחממת.
כמו שיר שנכתב במיוחד
בשבילך.

 

מכתב לעוברצי'ק שלי (חודש תשיעי) ....

 

שלום וצהרים טובים , מה שלומך עוברצי'ק שלי?

איך אתה מרגיש, הכול טוב?

איך זה ל"חיות ברחם" , נעים לך שם וטוב?

כשאני זזה או ישנה זה משפיע עליך , ועל "הבית "של?

 

אצלנו בחיים הכול טוב ואפילו מעולה.

חוץ מהחום שמטריף פה כמעט את כולם.

המזגן מפצה על החם ....

החיים שלנו יחסית שקטים ואפילו קצת משעממיים.

בעזרת ה' אנחנו מתכננים לקנות מכונית משלנו

ולא נצטרך טובות של סבא וסבתא ....

וגם אנחנו מתכננים לעבור דירה , לדירה גדולה יותר.

 

אני כרגע לא ממש עובדת ולכן רוב היום אני בבית.

ודי משעמם לי. יש פעמים שאני עושה סידורים וקניות.

"ראה קצת עולם " כמו שאומרים.

וכמובן שיש את המטלות השוטפות של הבית.

כביסה , כלים , ניקיון הבית ....

לאט לאט כבר לא מעניין אותי ומשעמם לי לעשותן.

 

זה תלוי במוזה ובכח שיש לי באותו הבקר או אותו היו.

לאחרונה אני נחה ומטבטלת .כי זה כבר משעמם ונמאס.

זה לא טוב להתבטל הרבה, אבל מדי פעם אולי כן .....

 

אצלנו בנתיים רק אבא –חנוך , אבא שלך עובד קשה לפרנסה.

בעזרת ה' אני מתכננת בעתיד גם לעובד ולעשות משהו.

שאני אקבל קצת כסף , כדי לעזור בפרנסת הבית.

 

ואחרי הצהרים אני עם הודיה חנה,  אחותך הגדולה.

אז יש לי תעסוקה רבה , עד הערב.

וכך עובר לו היום שלי . בבקר היא במסגרת בגן.

ולאחר מכן היא נמצאת איתי מ 13:30 בצהריים עד לערב.

עד לארוחת הערב והמקלחת והשינה כמובן.

טוב זה לא ממש לבד . כי יש ימים שאבא שלך עובד מהבית.

והוא עוזר לי קצת אם המקלחת והשינה שלה.

בעיקר עכשיו שקצת קשה לי עם הבטן הזאת של חודש תשיעי ....

 

ואיך היום שלך נראה ?

אתה מבדיל בין יום ללילה ? אתה ישן ונח?

או שאתה עסוק בלחקור את "העולם" (את הרחם) ואת הגוף שלך?

או שאולי אתה יושב ללמוד תורה , עם המלאך ? (כמו שאומרים ).

אתה מרגיש ושומע אותי ואת המשפחה שלך נכון?

אולי כבר הספקתה ללמוד משהו או 2 על המשפחה שלך .

 

אשמח להסבר על היום שלך , ועל התנועות שאתה עושה.

ושאותם אני מרגישים טוב מאוד, בבטן ובצלעות.

 

מעניין איך אתה נראה , איזה צבע שער ? ואיזה צבע עיניים?

ובכלל איך אתה נראה בכללי ? ולמי אתה דומה או לא דומה?

לי או לאבא שלך חנוך או אולי לאחותך הודיה חנה .

או לשאר המשפחה המורכבת , סבא וסבתא דודים ודודות ......

 

בקיצור אני רוצה כבר לראות אותך . ולשמוע ממך חוויות ....

מה איתך , אתה גם רוצה לראות כבר אותנו המשפחה שלך?

ולראות לאן הגעתה? והכין תחייה את שארית חייך?

 

אנחנו מחכים לך, כשתהיה מוכן לצאת ולבוא כדי לראות אותך.

נשמח לראותך בקרוב מאוד . שהיה לך המשך חיים מוצלחים.

 

מאסתר אמא שלך (שהיא בשבוע 38 )

וכל המשפחה .

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

לפשוט את הבגדים המלוכלכים
ולהיות פתאום חשוף.
לכל אותם היצרים
עכשיו אני שקוף.

לנקות את כל הגוף
לקרצף עד שיכאב
העור נשרט וזה לא יוצא
פצעים שנוצרו עכשיו.

ופתאום אני לבד
כל מה שבפנים פתאום התגלה
איך פגעתי באיש אחד
הלב צועק תפילה.

חרטה אין סופית
הלוואי היה אפשר אחרת.
החטא מבפנים ממית
אילו רק הייתי חושבת.

רוצה להתנתק מהכל
להרגיש שוב נקיה,
לצבוע הכל במכחול
בלבן, כמו כלה יפייפיה.

לצעוד אל היום הגדול
שלווה וחסרת דאגות,
לבקש סליחה על הכל
והפעם משמחה לבכות.

שתיקות ארוכות
של שנים של ביחד
לימדו אותם לרקוד בזוגות
רגל קדינה צעד אחורה
סיבוב לפנים וחצי דילוג
והרמוניית מחולות בכרם שלהם
שבנו בשתי זוגות ידיים שחומות
וגדיים שהפכו לתיישים
חיללו סביבם במחול הזוגות
למנגינת החיים שהם הלחינו
בשתי לבבות
או בעצם,
אחד.