שרשור חדש
..מורי.

 

כולך

עם כל הגשמים

את הכי יפה

מגרות סגורות

נפתחות בחריקה

מפזרות עלי אבק של זיכרונות.

עיני מסתמאות

 

באיזה יום בראת את החושך

אבא

חח ביום הראשוןדוסהאחרונה
וואו אני ממש אהבתי את הסוף. ישר. פשוט כזה. כואב. אבל אחרי הכל אבא.
דומה-שונהnobody
קול המזגן מרגיע
נותן למחשבות לצוף
הנה הבית האנשים
זה המזגן או הים?

אלה אותם המדים בדיוק
רק הפעם אני בתוכם
לא רוצה להיות כמותם
האם גם אלי זה יגיע?

והנה היא אותה הפקודה
תרגול בצאלים וליישובים
המסלול דומה אך הכיוון שונה
הפעם אין בתוכנית בכי והרס

נבוא לשמור לחייך ולשמח
להגן לתת לדבר ולהתחבר
שישאר כך תמיד בלב מתפלל
או בעצם, שהאוייב הוא שישמור על הגדר

שוכב בחדר לפני שבוע לש"ב (לוחמה בשטח בנוי) ואחריו שבוע של שמירות ביישובים. נזכר בגוש ומשם הכל זורם לבד.
כל שורה באופן הסוציאטיבי (או איך שלא כותבים את זה)
וואי.חרותיק
חוץ מהבית הראשון שקצת מוזר,
השאר פשוט- אין לי מילים!
זה הזדהות, וזה תפילה איתך.
באמת. ממש מעריכה על זה.
לא על השיר. על מה שהוא מתאר.
אה, ואגב- *אסוציאטיביחרותיק
תודהnobody
‏‎ ‎הוא באמת יצא קצת מוזר אבל טוב לי שזה ככה, לא תכננתי לכתוב על משהו ספציפי סתם שכבתי במיטה בחדר והמשפט הראשון שיצא הוא "קול הים מרגיע" אח"כ הבנתי שמה שהעלה לי את הים היה המזגן וזה גם מסביר את השורה האחרונה בבית.
בגלל שזה כתוב בצורה כזו אז יש דברים שמאוד ברורים לי אבל לאחרים ממש לא...
אה, גם על השיר!חרותיק
‏‎
יצא לי מבולבל..
וואו.מרב.

הבית השני כ"כ.. צורב.. 

 

כתוב אותנטי ממש.. הזוי כמה שזה אותנטי ואמיתי..

אחי...חיילמשוררובודד
|חסר מילים|
רק אומר שריגשת אותי עד דמעות...
אולי כי זה אשכרה אוטנטי‎?‎nobody
חחמרב.
זה מה שהזוי.
שזה אמיתי. שזה קרה. שאתה מפחד שזה יקרה. שאיכשו יש סיכוי קלוש שזה יקרה. זה מה שהזוי.. הרגש הזה, האמיתי כ"כ, הזוי.
צודק אחיחיילמשוררובודדאחרונה
דברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב
עוד משהו שכתבתיחוזרת
"עוד תעברי, עוד תצליחי" היא אמרה לי.
אני לא אוהבת את צורת הדיבור של רחל, צורת דיבור שחצנית, מתנשאת, מנסה להראות לכולם שהיא יודעת הכי טוב.
בטעות נפלה לידיה פיסת נייר, בה כתבתי על הרגשתי, על הכאב.
היא מצאה אותי רכונה, בוכיה, באחת הכיתות הריקות. יושבת על השלחן, ראשי בין ברכי, ובוכה, כן, על מה שכתוב בפתק.
"ובכלל, ההרגשה שלך טפשית, איך הצלחת בכלל להרגיש ככה? מה את, תינוקת?" קול צחוקה קטע לי את חוט המחשבה.
לא עניתי, לא רציתי לענות, לרדת לרמה שלה.
הסחתי את דעתי ממנה והמשכתי במחשבותי.
ברגע שהבנתי שרחל עומדת לידי- רציתי לנגב את הדמעות, כדי שלא אהיה ללעג וקלס בעיניה, אך לאחר שניה-התחרטתי על המחשבה, היו אלו דמעות כנות, של כאב, ואל לי להתבייש בהן.
תהיתי לעצמי, הכיצד השיגה רחל את הנייר? הרי דאגתי להטמינו עמוק בתיקי, כדי שלא יתגלה, אני לא מעוניינת שכולם ידעו על מה אני כאובה.
יד שהתעופפה לעברי ונחתה בעוצמה על לחיי-העירה אותי ממחשבותי, היתה זו רחל שסטרה לי.
כאן נגמר לי הכח.
תפסתי את ידה, לפני שהספיקה להגיע ללחי השניה, ואמרתי בתקיפות "רחל, עד כאן! האלימות היא לא במקום!"
רחל הביטה בי מופתעת, כמו שואלת מאין הכוח, הרי לפני רגע היית כל-כך חלשה, בוכה.
שחררתי את ידה בעדינות, והיא מופתעת מכך שלא פגעתי בה- חזרה ללעוג לי בזמן שיצאה מהחדר והלכה לספר לכולן שאני בוכה.
ואני-נשכבתי על אחד השלחנות, דומעת מכאב, אך שמחה על ההתגברות.
מרגישה שדווקא המקום שהראה אותי כחלשה לעיניה- הוא זה שנתן לי את העוצמה.
המשכתי למלמל בעיניים עצומות ודומעות "אבא, תן לי את הכח לעבוד אותך משמחה, ולכאוב את הגלות וההשפלה, ותודה על כח ההתגברות שנתת לי עכשיו".
יפה ....געגוע..
אוף.. לא הבנתי.. רוש לילה.אחרונה
בקשה קטנה להשתתפות בסקר קצרnoabengurion

שלום, קוראים לי נועה ואני רוצה לבקש כמה דקות מזמנכם.
מצורף סקר קליל ומעניין שניתן למלא בפחות מ-10 דקות. תוצאותיו ישמשו אותנו לצורכי מחקר שנערך באוניברסיטת בן גוריון, והשתתפותכם תעזור לנו מאוד. כמו כן זו הזדמנות מצויינת לתרום למחקר ועל ידי כך להשפיע גם על קובעי המדיניות.
אשמח מאוד אם תוכלו להקדיש כמה דקות ולהשתתף במחקר. 
תודה מראש
נועה,

הקישור לסקר
http://bgumanagement.qualtrics.com/SE/?SID=SV_2fq8aoqoQx204h7

 

זכרוןזכרון
עבר עריכה על ידי זכרון בתאריך כ"ז בניסן תשע"ד 23:16

זה שם.

לא נותן לשכוח.
צפירה ועוד.
 
עומדים צפופים
בלי לראות
הפחד משתק הכל.
 
ויש רוח שחותכת את הדממה
שנותנת למתים לדבר.
שלוקחת מה שיש בדרכה
שנושמת מהר.
 
ויש אותנו,
ויש אותך
ובעצם עזבת מזמן
נשארה
רק אבן אחת גדולה
ונר שמחמם את כולם-
לזיכרך.
 
(אני חייבת לציין שייצא מעצבן ויחסית לא משהו. אבל חייבים להעלות משהו. אז זה מה יש. מצטערת
עצוב..ארמונות בחול
קשה להגיד שאהבתי לנושא ככ כאוב.
אבל אהבתי(: . עוצמתי.

"ויש רוח שחותכת את הדממה
שנותנת למתים לדבר"
שורות מהממות.
רק הפריע לי משום מה השורה הרביעית בבית-שנושמת מהר. לא ממש הבנתי..למה התכוונת?
תודה!!זכרון
"שלוקחת מה שבדרכה
שנושמת מהר"-
הרוח כביכול לוקחת הכל בלי לחשוב או לתת לנו שניה להבין את זה.
היא עצמה נושמת מהר. עפה מהר. נושבת מהר.


אם לומר את האמת השורה הזאת נכתבה אחרונה.
זה יפה. זה כל כך יפה ונוגע. כל כך.רוש לילה.

לא מצליחה לראות הרבה אנשים שנותנים משמעות לצפירה הזאת.

 

יישר כח..

 

ותודה

תודה רבה!!!זכרוןאחרונה
עכשיו הבנתי(:ארמונות בחול
והכל מתחבר טוב יותר.
מהמם!
כאן על היםגעגוע..

בס"ד

כאן על הים  

הגלים מתחזקים

על המזח יושב

וקצת מתרטב, 

אך למי אכפת 

שהלב כה מרוגש 

ונפשי צוהלת

כביום מקודש

אור חדש יבקע 

:ומילבי תצא תורה

זכה, נקיה, טהורה,

עוצמתית ועדינה

שיטפו אותי גלים,

 זכוני, טהרוני 

מכל סיג ופגם

 כאן על הים .

מיוחד(:ארמונות בחול
שמחה בשבילך שאתה שמח(:
סוף סוף ים נכתב בקונוטציה חיובית יותר.

נהנתי לקרוא. הכתיבה קולחת ויפה(-:
תודה....געגוע..אחרונה
סתם כך יצא לי...געגוע..

אני הולך 

הולך כן 

אולי אשוב,

אבל הולך 

הולך להתמאלות 

להתחדש ,

להתחזק ,

להתאמץ ,

ושאשוב 

אגדל ואפרח בעוז!

ואחרי ככלות הכלחיילמשוררובודד

ואחרי ככלות הכל

 

 

ואחרי ככלות הכל
לבדי אמלוך,נורא
נורא הוד,מלא תפארה
רודה בנתינים תחת שבט המלוכה

את אשלוט אנתץ גילולי עגלה
אז אבוא משכני,רוממה
עת אשן על משכבי בשלווה
אז אדע ייסורי כאב השכחה

את האהבה אוריד,אפגיע
למען שם משאלתי האחרונה
למען דור אשר ישכון לבטח
מבעד לשאול עמק האלה

קטע על שמירת נגיעה (לא כולם לקפוץ בבת אחת..)רוש לילה.

 

הקדמה-

אולי אני לא צריכה לפרסם את זה פה, כי זה לא מתאים או משהו..

אבל זה קטע חזק בעיניי, ולא נורא שהוא מדבר על נושא שנעשה נורא רגיש בציבור שלנו...

תהנו.

 

"את דלוקה עליו.." היא שאלה-קבעה עובדה.
"מה פתאום?" החלטתי להשאיר את הרגשות שלי לעצמי.
ושתקנו לרגע.
"את רוצה להתנשק? א.. איתו?" היא שאלה. בלי להסתכל עליי.
"לא.." זרקתי. אני הרי בטוחה שלשתינו אין כח לשמוע על
ההרצאות שלי על שמירת נגיעה כשאני בעצמי לא מאמינה בשום מילה.
"ו.. קרה לך פעם שרצית חיבוק ממישהו?" היא הגניבה אליי מבט.
"כן, לפעמים.." אמרתי בטון לא מחייב. אוהו, כמה פעמים שרציתי. אבל היא לא
צריכה לדעת את זה.
"קרה לי מלא פעמים שרציתי," היא המשיכה, מדברת כאילו לעצמה. "אבל אז אח'כ
שמחתי שלא נכנעתי לדחפים שלי."
"אהה." זרקתי שוב. שתינו ידענו שזה לא מה שאני אמורה להגיד, אבל בכל זאת
אמרתי-"אני אף פעם לא שמחתי."
ושתינו שתקנו.

כתבת יפה(:ארמונות בחול
כישרוון!
הצלחת להביא גם נושא כזה בצורה יפה ומיוחדת..
אהבתי(:
תודה !!רוש לילה.
וואו.. ממש יפה. See the pain
הייתי שמח אם לא היית מדברת כל כך מלמעלהחיילמשוררובודד
קצת יותר להיכנס לקישקע, לדבר על הבעיה האמיתית של הרבה זוגות דתיים... לא לפחד להביע את מה שיש במוח/בלב...!
לא הייתה לי מטרה מסויימת כשכתבתי..רוש לילה.

זה פשוט יצא, אז מן הסתם זה רגשות שנמצאים בי.

 

זה לא שמראש רציתי להעביר מסר כל שהוא.

כתוב מאד יפה וברמה גבוהה ונוגעתמוריה^^^אחרונה
רחוקמישהי..

אני עומדת רחוק

קרוב מאי פעם

ליבי הולם בעוז

קרובה אני לדעת

 

אני מושיטה את ידי

מגששת באפילה

ורק רגע קט

מפריד בין סוף להתחלה

 

אני תופסת חזק

אך ידי כמו נשמטת

ואצבעותיי רועדות

כשהמטרה מאותתת

 

ושוב גדל המרחק

ואין דמעה ואין טוב

אני רחוקה מאי פעם

אך עומדת קרוב.

שיר חזקרון א.ד
הזדהתי.
אהבתי את החריזה ששילבת בשיר, בדיוק במידה.

יפה
המילה שעלתה בי- קטלני.רוש לילה.

שיר טוב, אין ספק. עמוק במיוחד.

 

ומשהו בקצב המהיר-כואב שלו.. קטלני כזה (מחמאה כמובן.)

 

תודה

יפה!!nobody
אהבתי והתחברתי!
וואו!בדד...

הבית האחרון מהמם!!המום

מהמם!ארמונות בחול
אהבתי במיוחד.
הרעיון והביצוע מוצלחים..
אופ כואב.מוריה^^^אחרונה
קטע.נולאית
בס"ד


וזה בא, בגלים.
הייאוש, הכעס, ולבסוף כמה דמעות מלוחות.
ואסור!
ומהר!
לנגב דמעה סוררת
שלא
ייראו!
מהר!
ואסור לכעוס, לבכות
כי הכול מושלם
והכוכבים, הירח והשמיים השחורים
מתערבבים
שרואות
אלפי יחידות בטון
על כל עץ שהיה
מאות מכונות מתכת
על כל חיית יער
פיח וערפל מלוכלך
במקום
ירח, כוכב וחלקת שחור שמימי צח

ולבכות אסור
כי הכול בסדר
ולכעוס אסור
כי הכול מושלם

והעולם סוגר עלייך
אי אפשר לבכות, כי ישמעו
אסור לכעוס, כי מה יחשבו?

והכול סוגר עלייך
אין לאן ללכת
ולבכות
בלי שישפטו ויסתכלו וישאלו וישמעו ויחפרו
ולכעוס, ולצעוק אל ה' ולבקש ולהתחנן על נפשי וליפול
כי הכול מלא אנשים

ואין יער, להתבודד
ואין מקום שקט לחשוב
ואין פינה
שתסתיר אותי
רק לרגע

כמו חיה לכודה בגן חיות.
מדהים.cookie_monster
נגעת בדיוק. בדיוק שם.
וואו.
איזה קטע חזק.
תודה לך
יפה.... כלואים...געגוע..
יפהבתייייק!!
נגעת בדיוק...
ממש יפה תודה רבה ...
זה, קטע, טוב. פשוט כך.רוש לילה.
זה כואב..ונוגע.בדד...

תודה לך.

ואו.. עוצמתי.ארמונות בחולאחרונה
כואב. ממש הזדהתי.

"ולבכות אסור
כי הכל בסדר
ולכעוס אסור
כי הכל מושלם".
כל מילה זהב..
על חומותארמונות בחול
על חומות שהצבת בדרך,
דלגתי מעל - כי נתת לי יד.
אך על החומה שמולי כאן נצבת
ידי התקצרה, התשאירני לבד?

עד חצי המלכות-לאסתר נאמר
לדמותה אליי אייני מתיימרת.
אך אב לי אתה. ואני היא ביתך.
הושט לי יד מקרבת.

לא ביד חזקה הראה קיומך.
לא במוות, צער, ייסורים.
שלח חסדך. שלך עולמך
אנא הבא גואל עולמים.

שבת שלום(:
שבוע טוב.See the pain

בס"ד

 

נדדייייר!

חרוזים טובים....געגוע..

יפה מאד

 

מעולה!חרותיק
שיר מעולה!
ומעודד ומחזק.
אשרייך!
אמןרון א.ד
פשוט ויפה...
תודה על התגובות(:ארמונות בחולאחרונה
זה דיי נכתב בהשראת פסח(;
עוד משהו שכתבתי לפני זמןחוזרת
לעבור את הים
שנקרע
להתפלל לראית נפלאות
לקריעה משלי
להצליח לצלוח אותו
בבטחה
בשמחה
ובינתיים
אני נקרעת
בנסיונות להבין מי אני
איפה אני
מה המקום שלי
מה לעשות
ומנסה להאמין
שאגיע בזמן
משהו שכתבתי פעםחוזרת
מנסה לצאת לחירות
והמחשבות לעצמן
לא נותנות להרפות
מביאות זכרונות ממזמן

מנסה למצוא מקום
נקי וטהור ושליו
אבל כמו מתוך חלום
חוזרת למקום הכואב

מנסה לשכוח, להעביר
לצאת מהמקום ששואב
לצאת מהמקום השביר
להתעלות מעל הכאב

אבל אני נופלת בו שוב
אם לא מכאן אז ממקום אחר
ויודעת שזה לא טוב
רוצה לצאת מזה מהר
אחרי שנים שלא כתבתי קטע יצא לי אחד כזה..מרב.

זה היה הטריגר. אחר כך הוא לא היה יכול יותר להישאר שם. כשלקחו ממנו כל כל הרבה- לא היה יכול להתקיים שם, בין הזרים האלו.
כבר תקופה ארוכה שהוא מתכנן לעבור משם, ללכת. אבל מעולם לא אזר אומץ. מה גם שלא בדיוק רצו אותו איפה שהוא שייך.. גם שם לא היו לו הרבה סיכויים להתקיים..
אבל כשזה אירע- הוא פשוט היה מוכרח לקום ולעזוב ולחזור לשם, למרות שכבר תקופה ארוכה הוא בחוץ. 
הוא חזר, לאט לאט, טיפין טיפין, איבר אחר איבר. כשהגיע- כל האיברים התאחו לאט לאט. הוא התחזק. גדל. על כל איבר שנקטע- גדלו מספר איברים חדשים. כל םצע שנפער בגופו ושניסה לשווא ללקק מבחוץ- נרפא. השאיר צלקת, אבל נרפא.
וכך הוא גדל. והתחזק. ולמרות שנשאר קטן ורדוף- רוחו הייתה איתנה. ותהיה איתנה. 

 

עם ישראל חי.

 

 

 

יום השואה תשע"ד.

לקראת הסוף כבר מתחילים להבין.חרותיקאחרונה

אבל זה לא מוריד מהעוצמה והיופי בקטע הזה.

 

תודה

אל תוך האשרון א.ד
הישרתי מבט אל האש
והיא השיבה לי
מבט בוער.
החזקתי את ראשי
ועיניה קדחו.

ונשמתי אחזה בי
והישירה מבט,
והאש השפילה עיניה.
והיא תמכה בי בצעדה
אל תוך הלהבות,
ובקשתי את סליחתה-
עת כרעה באפר
והסירה עוד שכבה 
של פיח
מעל הדרך,
אל חלום
חיי. 
וואו.אורושקוש

פתחתי בתמימות את ההודעה שלך ו.. נשרפתי.

זה פשוט חזק.

תודה!רון א.ד
וואו!!!! כמה עצמה בשיר אחד. פשוט וואו!רוש לילה.

הרסת אותי. השיר הכי טוב והכי יפה שלך עד עכשיו!!

 

מרשים, ואין לי מילים.

 

שבת שלום.

...רון א.ד
קשה לי למצוא מילים להודות על התגובה הנפלאה שלך...

תודה ושבת שלום!
|חסר מילים|אאבבגג

הצילו זה פשוט מהמם.

וכ"כ התחבר לי עכשיו..

שיחקת אותה בענק, באמת..

 

תודה!!!

תודה לך!רון א.ד

שבת שלום!

ואו להישיר מבטגעגוע..

אהבתי סיום טיפה לא צפוי....

תודה רבה!רון א.דאחרונה
עת שנפגשנוחיילמשוררובודד
עת שנפגשנו חשבתי
עכשיו הכל מושלם
לרגע לא דמיינתי
כמה רוע עוד נשאר

ווכוחים,צעקות ודמעות
מנתצות,מחריבות,וגודעות
הגלים מטפסים וגוב(ה)ים
ומנגד כאיש אחד ניצבים

מביטים יחדיו בכחול הזה
והוא מחזיר מבט
צבעו הקודר כמו הוזה
מחזיר אותי לאמבט

והרוח תמשיך עוד בסער
לתקוף את תמצית האהבה
אך הינני אבטיח לך בעוז
עוד נפסע יד ביד לחופה

ואו מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבהגעגוע..
אוי.חרותיק
הרבה הרבה הצלחה!

מבחינת השיר- מעולה.
אינלי מה להאיר..
וואו..מהמם.בדד...

בהצלחה לך..

תודה רבה לכולכם!חיילמשוררובודדאחרונה
השם בסוףnobody
שני זוגות על חוף הים
שחפים, גלים, בריזה ונחת
הולכים יד ביד והכל נחמד
שניהם רוצים שישאר כך לעד

החוף נעלם, הפחד מתעורר באדם
נחשים, עקרבים,הצמחייה נאנחת
היד מגששת מחפשת את אחותה
זוג אחד, הבדד יצעד?

הרוח נושבת והערפל החל מתפזר
לאט לאט ההבנה אותו מפלחת
בבהירות הוא מבין, הזוג אינו שלו
אלא של נושאו, מלכו ומגינו

פסיועות.

מבוסס עם המשל/מדרש (לא זוכר) של האדם הרואה לאורך חייו את טביעות רגליו של הקב"ה ודווקא בזמנים הקשים רואה רק זוג אחד של טביעות רגליים שבסוף מתברר שהוא של אלוקים שבזמנים האלה סחב אותו על הכתפיים
כמובן שהכל בדרך משל!
יפה!רוש לילה.

לקחתי למקום קצת אחר ממה שהתכוונת אבל בכל זאת..

 

יפה, אהבתי

תודהnobody
אפשר לשאול לאן לקחת את זה?
יפה מאוד!!ארמונות בחול
נהנתי לקרוא!(:
יפה ממש אחי!חיילמשוררובודד
שמח לראות שאתה ממש פורה בזמן האחרון... ישלזה קשר לגיוס?
אפשר להגיד שכןnobody
פשוט אין לי הרבה איפה לבטא את עצמי בצבא אז זה יוצא על הדף.
וזה גם בגלל כל מיני דברים שאני עובר.
ותודה למרב שנתנה לי כמה דחיפות בנושא!
תודה גם לכם על הפירגונים והביקורות! (הסדר שאמרתי את זה מכוון!)
|ממשיך לדחוף|מרב.
(אבל תדחוף אותי גם, טוב? אני יבשה בזמן האחרון )



והשיר הזה.. אני כל פעם קוראת אותו וכל פעם מגיעה לסוף וכל פעם בשוק ממנו מהמם!
ממש יפה!!בדד...אחרונה

אהבתי ממש את הבית האחרון..

 

תודה!

(ללא כותרת)מישהי=)

אני התעייפתי עוד לפני שהתחלתי לעבוד על זה.

אין, זה ענק. הר!!

זה לא נגמר, מלא פריטים, מלא צבעים וסגנונות,

ואני זו שצריכה לסדר הכל.

מה שסידרתי נמצא בערימה בצד,

אבל לא מעודד כשאני מסתכלת גם על מה שנותר.

מתי זה ייגמר?!

את המחשבות כבר סידרתי,

ואני עדיין באותו מקום עומדת.

הפעולות נעשות ללא מחשבה, וגם טיפה, לא נעים להודות לא מושקעות..

והאמת? זה לא יגמר לעולם.

זה כמו גלגל החיים, נגמר אחד- מתחיל חדש.

או...

במקרה שלי, מתחיל בשתיים עד חמש, וממשיך ככה..

כן, נחכה לשישי הבא להיפגש עם כולם.

 

 

 

הושיעו אותי מקיפול כביסה!!!!!

אויש--ארמונות בחול
מבאס.. בהצלחה(:
כתבת יפה...
אהבתי את "המחשבות כבר סדרתי, ואני עדיין באותו מקום עומדת".
בה' שאני לא מקפלת כביסות אם כןSee the pain

בס"ד

 

בהצלחה אחותיי

 

ד"א: כתבת ממש יפה. אני יאמץ את הרעיון ל"שטיפת כלים"

אוישבתייייק!!אחרונה
כתבת ממש יפה ובהצלחה רבה!!
הרהורי המאזיןnobody
נכתב ברובו תוך כדי שמירה (כמו ששמים לב)

הציפורים מצייצות והאנשים נוחרים
אך אחד הוא בין הניעורים
נמצא בעמדה, מאזין על הפלוגה
מי דבר זה במוחו הגה?

כוחו של הרגל, חייל חייב לתרגל
הוא אחראי לבטחון עם וארץ ישראל
צבועים, שקרנים, רמאים ואפילו פושעים
אך דברים אלו צריכים להיות נעשים

הכח הינו כלי בר שליטה
הכל תלוי באותו מקבל החלטה
אני את שלי אעשה בגאון
כך לעצמי קבעתי כעקרון

והנה אני שוב באותה המיטה
בדיוק כמו אותו מקבל החלטה
הלוואי ויוכל הוא לישון שקט וטוב
אני מפה מאחל לילה/בוקר טוב!
אשריך!רון א.ד

כל הכבוד על המוטיבציה! גישה כזו כלל לא מובנת מאליה...

 

שבת שלום!

קפיץnobody
רוצה ביקורות, תודה
יפה ...געגוע..אחרונה

אני לא מבין בספרות לכן ביקורת אין...

בואי הרוחרון א.ד
על שפת האפיק
שלתוכו נולדתי,
הרוח מנגנת 
את נשמתה שלה
על גבי אותו מיתר
שנשזר בנשמתי,

ונתתי לה שם.
ונחקק ונחתם בספר.

ומאז אני הולך 
על שפת האפיק,
אל מקום השפך.
ובלילה הארוך-
אני מביט
אל נגינת עלה בודד,
פלג נשבר,
נגינת הכוכבים ממסילותם,
ומבקש מא-לוקי
שבוא תבוא הרוח.
יפה....געגוע..

נתקע לי קצת "ונחקק ונחתם בספר" ...

איזה שיר יפה, נהניתי ^_^רוש לילה.
תודה רבה לכם!רון א.ד
חג שמח!
חתיכת שיר מקצועי ומלוטש!דוסה
וואו כל הכבוד
תודה!רון א.ד
(;
מהמם!ארמונות בחול
עוצר נשימה(;

אני מאוד נהנת לקרוא את השירים שלך(:

אני שמח לשמוע את זה!רון א.ד

תודה!

 

שבת שלום!

מוושלם! ביג ליייק!! See the pain
;)רון א.דאחרונה