בס"ד
קיבלתי מסר אישי, לשנייה קפץ לי הלב.
לא, המסר האישי לא היה מהדר, הוא היה פרסומת להצטרף לעוד מאבק למען מטרה נעלה כולשהי,
יכול להיות שזה היה מחאה נגד שיחרור מחבלים? או פרסום צעדה שעומדת להתקיים למען שיחרור יונתן פולארד? או בעצם קריאה לציבור הרחב לבוא למחות על הקפאת הבנייה?
לא יודעת, ולא מימש הסתכלתי, כי המסר הזה לא היה ממנה.
זה התחיל כך, שניי חברות טובות שלמדו יחד בחטיבה, דווקא די מוזר שהתחברנו
היא דוסית מתנחלת בנשמה
ואני סתם פריקית דתייה מהמושב.
יכול להיות שלא כל כך אם חושבים על זה.
התחברנו דרך הספרים, למען הדיוק דררך ספרי המחתרות.
בהתחלה החלפנו רשמים האם הספר הזה שווה קריאה ועל מה הספר ההוא, אחר כך הצענו אחת לשנייה ספרים שממש כדאי לקרוא וזה התפתח לחלום משותף להחזור לימי המחתרות ולהשתתף שם ולהכיר גיבורי מחתרות אמיתיים
עד שהגענו להבנה שכיום כבר אין מחתרות וזה קצת חבל, כי בטח אז היה להם נורא מעניין והם הרגישו משמעותיים.
וגילינו עוד נושאים משותפים ועוד כאלו שלא ונהיינו חברות טובות.
ואז היא הראתה לי את האתר, חדשות, פורומים, ריקטורות, פינות מעניינות, חלומי.
פתחנו ביחד ניק שאני יוכל גם להגיב ולשרשר ולחפור ולצחוק.
ובמשך אחר הצהריים רבים היא התארחהח אצלי ושנינו ישבנו ביחד בבית שלי (כי לבית שלה לא נכנסו אינטרנט וטלוויזיה לבית) וכתבנרו תגובות 'חכמות' ושנונות(או לפחות כך חשבנו שהן) ומצחיקות וטיפשיות על הקריקטורות ועל הבלוגים ועל החדשות וענו לנו שאם אנחנו אם רוצות צומי אז שנלך לצומת
וצחקנו על הביטוי הזה וכשמישהו אחר עיצבן אותנו כתבנו לו בדיוק אותו הדבר.
היינו מאושרות.
כיתה ח' הסתיימה והגיע הזמן לעבור לאולפנה.
אני נשארתי באותו מקום, שהאולפנה היא ההמשך הטבעי של החטיבה, והיא? היא עברה לאולפנה אחת בגבעה.
בהתחלה, היא באה אלי אני אליה, וכשהיא פתחה ניק והתכתבנו מלא.
ואז פתאום... יש... מבחן גדול בתנ"ך, ואז מבצע חמישית, ואז ערב הוקרה ל... ואולפיזמון, מבחן גדול במתמטיקה, וערב מגמות לשנה הבאה, והופעה, וטיול שנתי, ונטיעות, וערב כיתה, וערב שיכבה, וסמינריון של שבוע, והדכרכה, וחודש אירגון, ושבת אירגון, והתרגשות, וחניכים, ומסע סוכות, ומסע פסח, וטיול למעיין עם חברות, וטיול בצפון עם המשפחה, והחיים. והחיים שמשיגים אותך.
בשנים שאחר כך, הגיעו דרישות שלום ממנה בצורה של חברה של חברה של חברה שלומדת איתה באולפנה ואז תמיד הבטחתי לעצמי ש'אני פשוט חייבת לדבר איתה!'
אחרי שנתיים שירות, בדיוק התחלתי ללמוד לתואר,
התארחתי בשבת אצל חברה, הוא התארח אצל חבר ומשם....
החלטנו להתחתן, הוא פגש את המשפחה שלי, היה נחמד, אני פגשתי את המשפחה שלו
ו...
הם אחים.
לא מפתיע שלא קישרתי ביניהם, מפני שהשם משפחה הזה הוא כל כך נפוץ עד שלא חשדתי אפילו קצת.
הופתעתי, אפילו שמחתי, בכול זאת - חברה מפעם.
היא-
הסתכלה עלי בהלם, החליפה צבעים
וטרקה את הדלת כשיצאה.
ובערב, התחברתי לניק הישן, של שתינו.
הסתכלתי בניק שלה לראות אם יש שם היבהוב של תקווה, ירוק.
והיה.
מיד התחלתי לכתוב לה,
"סליחה", וגם "מתגעגעת" וגם "מצטערת שנפגעת"
וכתבתי וכתבתי עם דמעות ובילבול וכעס ועצב ושמחה והתרגשות ותקווה ואכזבה.....
ולבסוף מחקתי הכול
וכתבתי רק, "את רוצה שנחזור להיות חברות?"
בנתיים כל שתי דקות אני מרעננת את הדף.
תודה! 
הנה כתבתי עוד בבית בשיר עתידי..
לא באמת)