פורום פרוזה וכתיבה חופשית (עמוד 572)

א ד י ר .

ותודה לאחותי עם הגיטרה  

נראלי שבבית השני היה עדיף לכתוב: פרחים שחורים פרחים דוקרים (או משהו אחר)

הפריע לי ששלוש פעמים רצוף זה כתוב..

אבל אני שר את זה עם הלחן ולא קורא את זה אז יהיה קשה לי לשנות את זה. 

מאז שהגעתי לפורום הזה אני כותב שירים, לא כתבתי הרבה שירים בחיים שלי ובזמן האחרון אני כותב לפעמים גם כמה בשבוע ואפילו יש לי לחן לכמה (אבל אני לא יודע לנגן על שום כלי ואני לא יודע לשיר ככה שאני לא משמיע את זה לאף אחד וזה ישכח בקרוב..) 

או שזה לא קשור לפורום הזה, סתם הגעתי לשלב שאני כותב שירים. 

הבעיה הגדולה היא שמאז שהתחלתי לכתוב שירים הפסקתי עם כל השאר.. <פריקה> 

אני לא מקליט את עצמי שר! אין מצב!  

ואני חושב לערוך את השיר, אולי באמת "המגניבה" ימצא את עצמו בחוץ..

קשה לי שאתה מוותר על נכס וכישרון בגלל זה. 

אבל בכל זאת מבינה אותך. עדיין, בטוחה שכדאי לך לעשות עם זה משהו. לחבור למלחין שמוכן גם להקליט ויעשה הוא את עבודתו עד שתהיה תוצאה שתאהב. ואםילו בלי מנגינה - תוציא את המילים האלו לאנשהוא. השיר הזה יפה מאוד מאוד!

אהבתי את החזרה של הבתים..

לא זוכרת איך זה נקרא המבנה הזה.

זה יפה!!

בשוק הישן של שכונת הכבשים המבודדת בעיר מלולה העתיקה והידועה לשמצה ישב לו סוחר ותפוחי אדמה רקובים לרגליו היחפות. לידו עברו אנשים רבים וסלי קניות מקש פשוט ושבור בידם. ליד הסוחר ישב קבצן בלבוש מכבוד. לקבצן הייתה חליפה יקרה וגם שעון זהב. לידו הייתה מונחת קופת צדקה יקרה מכסף טהור. תושבי העיר היו מכנים אותו "הקבצן הקמצן" ולסוחר היו קוראים "הסוחר התפוח" וביחד "הקמצן התפוח". 

לקמצן התפוח היה דבר מאוד משותף. שניהם סיימו את החודש בלי רווח.  הקמצן הקבצן שהיה לו הרבה כסף הסתדר. הסוחר התפוח גם הסתדר כי הקמצן הקבצן פרנס אותו. 

מאחורי הקמצן התפוח עמד סוד נשגב שלא היה איש באנשי העיר שידע אותו חוץ כמובן מהקמצן התפוח.

בד"כ קשה לי 'להיכנס' לסיפורים ממש, פה הלך בקלות, מסתבר שאתה טוב דיו

קצת התבלבלתי מכמות התיאורים, אולי כי בפעמיים הראשונות הוספת תיאור ארוך אחרי ו-החיבור. הייתי משנה את סדר המשפט ומכניסה כדרך אגב את התיאור. יכול להיות שחלק מהפנטזיה הוא תיאורים משמעותיים, אני פחות מבינה בזה אז אתה יכול לשכוח ממה שאמרתי...

בכל מקרה זה מעניין ותותח כהתחלת הסיפור, הבעיה שאני מחכה ומסוקרנת לקרוא את ההמשך!!

בשכונת "הכבשים" המבודדת היה שוק שמזמן עבר את גיל ממוצע חיי האדם. השוק היה בעיר קבדגדעון הידועה לשמצה.  . בפינת השוק ישב לו קבוע סוחר ותפוחי אדמה רקובים לרגליו היחפות. לידו עברו אנשים רבים וסלי קניות מקש פשוט ושבור בידם. ליד הסוחר ישב קבצן בלבוש מכבוד. לקבצן הייתה חליפה יקרה וגם שעון זהב. לידו הייתה מונחת קופת צדקה יקרה מכסף טהור. תושבי העיר היו מכנים אותו "הקבצן הקמצן" ולסוחר היו קוראים "הסוחר התפוח" וביחד "הקמצן התפוח". 

לקמצן התפוח היה דבר מאוד משותף. שניהם סיימו את החודש בלי רווח.  הקמצן הקבצן שהיה לו הרבה כסף הסתדר. הסוחר התפוח גם הסתדר כי הקמצן הקבצן פרנס אותו. 

מאחורי הקמצן התפוח עמד משהו נשגב וגדול שרק הקמצן התפוח ידע מה זה.

ואגב, זה לא היה לפני כזה הרבה שנים. השוק קיים עוד והעיר עומדת. אבל הסיפור שעומד מאחורי העיר הזאת זה לא דבר רגיל.  לקמצן הקבצן קראו ויותר מדויק קוראים יפתח ולסוחר התפוח קוראים צוריה. הם היו אז בקהילה היהודית של העיירה. קהילה גדולה וקצת מוזרה. אני גם הייתי בקהילה כי מה לעשות, זה היה וגם כעת זה הקהילה היחידה בקבדגדעון.

בשכונת "הכבשים" המבודדת היה שוק שמזמן עבר את גיל ממוצע חיי האדם. השוק היה בעיר קבדגדעון הידועה לשמצה.  . בפינת השוק ישב לו קבוע סוחר ותפוחי אדמה רקובים לרגליו היחפות. לידו עברו אנשים רבים וסלי קניות מקש פשוט ושבור בידם. ליד הסוחר ישב קבצן בלבוש מכבוד. לקבצן הייתה חליפה יקרה וגם שעון זהב. לידו הייתה מונחת קופת צדקה יקרה מכסף טהור. תושבי העיר היו מכנים אותו "הקבצן הקמצן" ולסוחר היו קוראים "הסוחר התפוח" וביחד "הקמצן התפוח". 

לקמצן התפוח היה דבר מאוד משותף. שניהם סיימו את החודש בלי רווח.  הקמצן הקבצן שהיה לו הרבה כסף הסתדר. הסוחר התפוח גם הסתדר כי הקמצן הקבצן פרנס אותו. 

מאחורי הקמצן התפוח עמד משהו נשגב וגדול שרק הקמצן התפוח ידע מה זה.

ואגב, זה לא היה לפני כזה הרבה שנים. השוק קיים עוד והעיר עומדת. אבל הסיפור שעומד מאחורי העיר הזאת זה לא דבר רגיל.  לקמצן הקבצן קראו ויותר מדויק קוראים יפתח ולסוחר התפוח קוראים צוריה. הם היו אז בקהילה היהודית של העיירה. קהילה גדולה וקצת מוזרה. אני גם הייתי בקהילה כי מה לעשות, זה היה וגם כעת זה הקהילה היחידה בקבדגדעון.

זה היה יום לא רגיל. הסתובבתי שלא כהרגלי ברחובות השוק. "אחי, יש לך כסף?" הבהיל אותי לפתע מאחורי יפתח "בבקשה, ירמיהו, אני צריך את זה.. אני בדיוק נוסע לחופשה במלון חמש כוכבים ופשוט לא נעים ולא נוח לי לשלם מכספי שלי.." הוא נשכב על הרצפה והתחיל לבכות ולהתחנן על נפשו "בבקשה, זה מצווה חשובה, רק חמש מאות יורו.. אני מתחנן.. מצווה הבאה לידך" 

בשכונת "הכבשים" המבודדת היה שוק שמזמן עבר את גיל ממוצע חיי האדם. השוק היה בעיר קבדגדעון הידועה לשמצה.  . בפינת השוק ישב לו קבוע סוחר ותפוחי אדמה רקובים לרגליו היחפות. לידו עברו אנשים רבים וסלי קניות מקש פשוט ושבור בידם. ליד הסוחר ישב קבצן בלבוש מכבוד. לקבצן הייתה חליפה יקרה וגם שעון זהב. לידו הייתה מונחת קופת צדקה יקרה מכסף טהור. תושבי העיר היו מכנים אותו "הקבצן הקמצן" ולסוחר היו קוראים "הסוחר התפוח" וביחד "הקמצן התפוח". 

לקמצן התפוח היה דבר מאוד משותף. שניהם סיימו את החודש בלי רווח.  הקמצן הקבצן שהיה לו הרבה כסף הסתדר. הסוחר התפוח גם הסתדר כי הקמצן הקבצן פרנס אותו. 

מאחורי הקמצן התפוח עמד משהו נשגב וגדול שרק הקמצן התפוח ידע מה זה.

ואגב, זה לא היה לפני כזה הרבה שנים. השוק קיים עוד והעיר עומדת. אבל הסיפור שעומד מאחורי העיר הזאת זה לא דבר רגיל.  לקמצן הקבצן קראו ויותר מדויק קוראים יפתח ולסוחר התפוח קוראים צוריה. הם היו אז בקהילה היהודית של העיירה. קהילה גדולה וקצת מוזרה. אני גם הייתי בקהילה כי מה לעשות, זה היה וגם כעת זה הקהילה היחידה בקבדגדעון.

זה היה יום לא רגיל. הסתובבתי שלא כהרגלי ברחובות השוק. "אחי, יש לך כסף?" זה היה יפתח. הקמצן הקבצן. התחלתי ללכת אחורה ולהתרחק מיפתח אבל הוא היה מהיר ממני. "בבקשה, ירמיהו, אני צריך את זה.. אני בדיוק נוסע לחופשה במלון חמש כוכבים ופשוט לא נעים ולא נוח לי לשלם מכספי שלי.." הוא נשכב על הרצפה והתחיל לבכות ולהתחנן על נפשו "בבקשה, זה מצווה חשובה, רק חמש מאות יורו.. אני מתחנן.. מצווה הבאה לידך" ניצלתי את ההזדמנות שהקבצן הקמצן שוכב ברצפה. הלכתי. תמיד הרהרתי מה המטרה שלו. פעם חשבתי שהוא חולה בנפשו. היום אני יודע שלא. יש כאן משהו אחר. אבל מה זה?

לא יודעת למה, התמונה שעלתה לי בראש הייתה הסוס מהסרט "סוס פרא" (מצוייר, של דיסני) שבורח מבני האדם. זה הכי הסתדר לי.

רק דבר אחד מוזר בעיני: בקטע הראשון מסופר שהוא התאהב בכאב. ובקטע השני כתוב: הן סוף סוף בכאב מאסתי.

היה עדיף אולי להוסיף עוד קטע שמסביר קצת יותר על התהליך שהוא עבר.

אבל חוץ מזה - מושלם.

אני דווקא הרגשתי משו תקוע בזרימה.. 

זיהיתי את הכתיבה שלך ! אבל עשיין לא הייתי בטוחה .. חח חיכיתי שמישהו יעלה אתזה .. אנלא זוכרת בדיוק את הקטע , אני זוכרת רק שאהבתי

רק שלא היה לי ברור מה נשבר ולמה....

מקסים, מקסים, מקסים!

אהבתי במיוחד את-

אור, גם בעיניי זאת שורה חזקה מאד..

בנים- תתקנו אם לא דייקתי

ושיר יפה

לרוב אומרים איזו סברא שזו יכולה להיות קושיה ואז אומרים זה עדיין מסתדר .. אין הכי נמי...

מאמצת.

(אין לי איך לשנות כבר, אבל אצלי אשנה. זה הרבה יותר נכון כך.

תודה! (בטח מובנת!)

איך שהכל מדבר על ההורים , אבל כל פעם מזווית שונה .אהבתי מאוד

אפילו לא שמתי לב שהכול נגע בהורים. זה קרה מאליו, כתבתי מה שיצא.

מפתיע אותי אבל גם מובן, בטח מנקודת המבט הקטנטונת שכתבתי, שההורים הם הכל בכדי לבנות את העולם שאנחנו מכירים.

מוזר לי. וואי

תודה מותק!

אני יושבת וקוראת, ושומעת את קולו הילדותי והמתוק של הילד אותו הצגת בפנינו במילים, מדמיינת את תוארו: את עיניו העצובות, את שערו המכסה מעט על עיניו, את שפתיו הקטנטנות המתכווצות באי הבנה נוכח המציאות, את ידיו הממוללות את שולי חולצתו שעה שהוא מרצה את דבריו. (פיוטי משהו...זה בזכותך)

והקול שלו נכנס לי ללב, ועושה בו שמות.

איפה השמחה שילד צריך שתהיה מקיפה אותו?איפה התקווה?איפה היכולת להזיל דמעה שתמחה מעל פניו ביד אמונה ואוהבת?

איפה האב והאם שהוא כל כך רוצה?

שהוא ממשיך לחפש גם בבגרותו?

לקורא הרבה יותר קל לקרוא ברצף מסוים. ואני מבינה את מה שכתבו להוריד את הכוכביות.

אני תוהה לעצמי מה רצית שזה יהיה...

אם רצית שזה יהיה רצף, אז יש מקום לנסות לחבר את הקטעים בדרך כלשהי.

אם לא, הצלחת להעביר את מה שמאפיין הרבה ילדים קטנים : קפיצה מנושא לנושא, כך שלמביט מהצד זה נראה כדברים בלי קשר. כאילו יש דברים שמסיחים דעתו וגורמים לו לחשוב על כל מיני דברים.

מה שלא ברור, למי הוא מדבר? למי הוא מספר על כל הדברים האלו?נשמע שמישהו מכוון אותו בשאלות אבל מי שמכוון נעלם מעינינו. אולי כי הוא לא חשוב? כל מה שחשוב זה הילד?תחושותיו?

אני רוצה לחבק את הילד הזה.

אני עוד צריכה לחשוב על הקטע האחרון, ובאמת העלת שאלה טובה לדיון..
 

איזו תגובה, השקעת! אז לא הייתי צריכה להזכיר לך

לגבי הרצף - מבחינתי לא אמור להיות חיבור מילולי בכלל בין הקטעים, ואימצתי את הורדת הכוכביות בכדי ליצור את הרצף שביקשתי. אם בגלל העומס שצף לו פתאום, אם משום שהוא לא יודע לסדר את ההרגשה, פשוט אומר ודי - מרגיש לי אמיתי וכנה יותר בלי לחבר בין הקטעים.

מבינה את החור בנוגע ליעד האמירה שלו. עולה לי רעיון אבל לא בטוחה שיש טעם להוסיף אותו, תוהה אם כך יותר יפה. מה שברור לי שאין מישהו אמיתי מולו שאליו הוא מדבר. לכן הבדידות שלו, לכן הכעס והכאב. לכן אגב כל כך תופס אצלו עולם הדמיון וה'חבר בכאילו', כי אין מי שיענה על הצרכים הבסיסיים הללו.

ותודה לך באמת על הפרגון.

<יש הרבה כאלו שזקוקים לחיבוק הזה, תני להם.>

שזה יכול להשמע יפה אבל זה לא אומר כלום

כנראה שבאמת יש בזה משהו טוב . תודה על תגובתך

לגבי השאלה השניה- אני חושבת שזה ענין אישי.

באופן כללי נראה לי ששיר יכול להביע בצורה יותר טובה, אם אתה טוב ב"לשחק" עם השפה, מה שמכונה "אמצעים אמנותיים", לפחות בבגרות, לדוג' שימוש בלשון נופל על לשון, דימויים וכיו"ב.

לגבי נוחות- יתרון של שיר זה שאתה יכול להשתמש ברעיון ממוקד, זה קצר ואין הרבה תכון שצריך להכניס בצורה יצירתית במיוחד.
לדעתי לכתוב סיפור מוצלח, כזה שרק באמצע הסיפור תתחיל להבין ושיגמור עם פאנץ' כזה שמסביר את הכל ומשאיר את הרושם זה מאוד קשה. לעומת זאת לכתוב שיר, בד"כ, זה יותר קל, במיוחד אם זה שיר בסגנון חדש שאפשר להשתמש בשפה יומיומית, ללא חרוזים ואין חשיבות רבה למשקל וגם, לדעתי, לא ל"משחק" עם השפה כגון לשון נופל על הלשון, אלא בעיקר שימוש במטאפורות ייחודיות, מופשטות הרבה פעמים, שיחסית זה לא נורא קשה (למרות שצריך דמיון). אני פחות אוהבת את הסגנון הזה אבל אני חושבת שבצורה שבה אמרתי הוא בכ"ז לא מאוד שכיח ופה בפורום כותבים יותר על רמה- בשפה גבוהה ובשנינות... (חרוזים ומשקל לדעתי זה פחות חשוב כל עוד שמים דגש על דיוק ותמציתיות במילים.. שזה הכי חשוב, לדעתי..)

*אם הרגזתי אתכם אתם מוזמנים להגיב.. אני חושבת שגם הסגנון החדש מצריך כישרון ועבודה, אני רק פחות אוהבת אותו בגלל שלדעתי הוא פחות משתמש בשפה..

מצד שני יש גם את הנוחות בכתיבת סיפור כי לא צריך לדייק בכל מילה. מבחינת כתיבה- נראה לי שכתיבה תיאורית זה דבר שכל אחד מתחבר אליו וקל לעשות את זה. הבעיה האמיתית היא לדעת לדייק ולא סתם לרחף בתיאורים משעממים, לשבות את לב הקורא וכמובן, העלילה. אני נגיד, גרועה בלעשות עלילה טובה, כזו שמפתיעה את הקורא...

זו דעתי. אחלה רעיון! קדימה- תשפכו כאן את הגיגיכם... (אתם כותבים.. בטח יש לכם הרבה הגיגים..)

שיר - הוא מביע את ריגשותיך מבלי להחליט לקבוע עובדות לעומת סיפור שאתה כמו אחראי שם שזה קצת פחות אמיתי....

האמת שזה באמת קצת מטריד אותי- הרבה פעמים בסיפור מסדרים את האירועים ואת ההתנהגות של אנשים כדי להעביר את המסר שלך. הבעיה היא שכשאני קוראת משהו זה נכנס לי ממש עמוק. עכשיו, הרבה פעמים יבחרו להציג את הדמות שנניח מתנגדים להשקפותיה באור שלילי וזה כמובן משפיע על איך את\ה מתייחס\ת לאנשים שכמותה בחיים שלך, ובסופו של דבר הסיפור מומצא לחלוטין אבל בתודעה שלך זה כבר נחרת. יש לכם עצות לגבי זה?

אני חושבת שבאמת בשיר יש את התמציתיות, והמיקוד, ובסיפור יש יותר אופציה להרחיב, למרות שזה לא בהכרח נכון, גם בסיפור אתה בוחר מה להכניס ומה לא, אתה לא יכול לחפור סתם..

האמת שעד לפני האתגר הסיפורי שהיה כאן כתבתי רק שירים, וחשבתי שככה אני רוצה להישאר, אני חושבת שאפשר ללמוד הרבה על עצמך מהכתיבה של השירים. כל פעם אני מופתעת מחדש ממה שיצא לי, מהבחירה של המילים.. אבל האמת שגיליתי גם את הכיף והיופי בכתיבת סיפור, זה שונה אבל יש בזה גם צד של מראה של עצמך.

יש לי עוד הרבה מה להגיד אבל אני כבר ממש חושבת שהגיע הזמן לישון אז.. בהזדמנות אני אמשיך..

אני אישית הרבה יותר אוהבת שירים.

גם יותר קל לי לכתוב אותם וגם לקרוא הרבה יותר זורם לי..

בשיר הרבה יותר קל לי להביע את עצמי..

הרבה יותר קל לי לכתוב סיפורים .

יתרונות וחסרונות ? בסיפור הכל הרבה יותר רחב , יש יותר מרחב תמרון , נקרא לזה ..

מה יצליח להביע טוב יותר - בעיניי , הכל תלוי בכותב ובכישרונו , וגם במה שהוא רוצה להביע . מצד אחד , בשיר אפשר להביע דברים בצורה חזקה מאוד , כי זה תמציתי , הכל נוגע ישר למה שהכותב רוצה להביע . מצד שני - שיר עלול ליפול דווקא בגלל זה , שלא יודעים איך לנתב הכל בצורה תמציתית .

מה יותר נוח ? שוב , הכל תלוי בכותב ובכישרונותיו

זאת דעתי , מקווה שהובנתי

כתיבה נעימה לכם

חושבת שמה שיותר קל בשיר מסיפור לפעמים - שאתה יכול לכתוב את המסר או את עצמך בלי לבנות בהכרח 'סרט' שלם. אם זה יותר יפה או נחשב כיתרון - לא בטוחה. עדיין חושבת ששיר טוב הוא ברמה גבוהה מזה. חסרון בשיר הוא הסיכון שלא כולם הבינו אותך נכון. שיר ברור לגמרי הוא פשוט מידי,שיר עלום לחלוטין לא ייגע בקורא. צריך הלך על חבל דק בין הבעה עצמית לעניין הבהירות של השיר...

יתרון של סיפור - משהו קליל יותר לדעתי, שעשוי לעניין קשת רחבה יותר של אנשים. יכול להיות מובן ברמה כלשהיא ויפה בלי לדרוש התעמקות והבנה גבוהה. שיר גבוה ידרוש מאמץ יותר גבוהה כדי להבינו מסיפור גבוה לטעמי. סיפור גם מאפשר להתמקד ולפרט צדדים שאתה רוצה באופן נרחב. נותן מקום לתהליך כזה בקריאה שהקורא עובר יחד עם הכותב ויחד עם הדמויות. חסרון - במידה ורוצים להעביר מסר מסוים - צריכים לעבד אותו יותר ולהרחיב אותו בכדי ליצור סיפור מעניין ולא חד וחיוור. שיר יכול לשרת נהדר רגש ספציפי או מסר חד. 

כ--ל זה ברמה הפילוסופית.

במציאות - יש אנשים שיותר קל להם לכתוב שיר מאשר לעבד התרחשות ודמויות, ויש אלו לעומתם שימצאו סיפורים רצים בראש ויידרשו רק לשכתב אותם ברמה טובה. 

אני עצמי כתבתי יותר שירים וקטעים מאשר סיפורים כי כך יצא, ועדיין חושבת שנגעתי ופגעתי יותר חזק בסיפורים דווקא. ואולי יש כאלו שיגידו הפוך ממני, וזה היופי. כי כל אחד כאמור מוצא לעצמו איפה שנוח לו יותר ואיפה יביע טוב יותר

בשיר ניתן להביע רגשות ויותר להסתיר אותם..

ובסיפור?

סיפור זה סיפור, לא?

לא קשור לכלום..

את עצמך...

וכן, עלוב. מה שמאוד מחזק את המסר

מקסים!!

אשמח לאישור של זה...

קראתי כמה פעמים...  יש לך כתיבה מיוחדת כזו, לא יודעת להסביר

לא הכל הבנתי, ועדיין זה נבלע לי לעומת כלל השיר שממש מוצלח. סחטיין!

אם יש ביקורת אשמח לשמוע

נגע במקום הכי בודד שלי...(אני מאמינה שבכל אדם יש את המקום הזה ואת צורת ההתמודדות הזו...).

תודה!

מדהים!!

תודה לך..

כמה טוב הבעת.

"ונפשי יוצאת אליה" - עשית לי את זה ממש. זה ביטוי שרק בהקשר הנכון הוא יפה ומצליח ליגוע באמת. הצלחת

ותיארת מקום שהייתי בו המון ולא ידעתי איך לבטא בכלל. וואי ענקית!

(ולגבי התוכן - מקווה שתמצאי שלווה ובטחון בקשר, וכמובן שתהיה הדדיות שם. בהצלחה מותק)

סגנון מעניין...

שני מכסים ולפעמים מגיע תורו של השני אהבתי

קטע טוב מאדד. מצויין אפילו

אני פשוט אוהבת את הכתיבה שלך !! את.. מדהימה כל פעם מחדש.

יפה ומיוחד, תודה

רעיון מעולה, כתוב יפה מאוד!

אהבתי את הסוף... 

הרעיון בהיר וברור!!

הלוואי שככה זה היה...

בשניה שהיא אמרה על מיכסים וסירים הבנתי תקטע

אבל מסכנה, למה תוך שנה? תני זמן להתמודד..

/

סיפור יפה, מעניין, מתוחכם, אהבתי.

ההתחלה- לא לגמרי ברורה, בשלב כלשהו- חזרתי לקרוא אותה, לסגור פינות.

כמה נקודות לשוניות-

"החבר נשאר כלוא למשך כל חייו עם איזה שבועה לחבר"

פעמיים גוף שלישי, וכל פעם- מדובר על מישהו אחר, זה לא נח לקריאה, תחליפי אחד מהם, או שתוסיפי תיאור לאחד מהם, שיהיה הבדל ברור.

"משהו על זה שהוא יבוא שוב מחר או משהו"

כבר ציינת שזה 'משהו' באוויר, החזרה- פוגמת.

"הו". הוא אומר ואני קוטעת אותו."

פסיק אחרי המשפט, זה נושא חדש.

" היום אפילו אדם מת ינצח אותי."

תיאור מגניב! נכנס טוב מאוד לסיפור, נהדר.

והסוף- 

הסוף יפה מאוד, מתחם את הסיפור בצורה טובה, ואני אוסיף עוד 2 נקודות לגביו, נקודה לוגית, ונקודה אישית-

לוגית- איך דוד יודע שהמכסה חסר? איך הוא יודע שהמכסה נמצא בארגז הנוסף? איך הוא יודע שמכתחילה- היו לסיר הזה 2 מכסים?

אישית- זה קצת קריפי שגבר אומר לה דבר כזה, זה נראה כאילו הוא מדבר על עצמו.

הייתי מוסיף לפני כן (פסקה ב') שהוא נשוי כבר, ובכל מקרה יש לו מלא עבודה בבית, ובכל זאת הוא מגיע לעזור.

אלא אם כן את התכוונת שהיא תצא עם דוד, ואז זה כבר הסיפור שלך.

יפה מאוד, בהצלחה!

אם אני צודקת אין כאן שום נסיון להשואה ח"ו,

אלא רק בשימוש במשל של זיווג זיווגים כהתאמת סיר למכסה ומכסה לסיר..

זה משל ידוע על העניין..

וכמו ש'אשה חרסינה' אמרה שמיד כשאמרה על מכסים וסירים היא הבינה- כי זה רעיון מאוד מוכר לתחום הזה...

מצחיק אותי קצת שאת אומרת את זה. כאילו את הגברים לא השוויתי למכסים? (ואם כבר- מכסים זה יותר נחות מסיר..)

זה מסוג הדברים שלדעתי- אדם פשוט בונה לעצמו תיאוריות על החיים ואז מתאים את כל מה שקורה בהתאם לתאוריות שלו.

ואם נפגעת באיזה שהוא אופן- אני ממש מצטערת, זאת לא היתה כוונתי בכלל.

בהתחלה- אני אשמח לדעת מה לא היה ברור..

לגבי ההערות הלשוניות- תודה, שמתי לב אליהן אבל לא ממש הספקתי לעבור ולתקן, בכל זאת, זה היה בערב חג..

האמת שלדעתי בכלל לא משנה אם הוא ידע את כל הפרטים על הסיר הספציפי הזה, הוא היה אומר לה אותו דבר גם הוא ידע על המכסה וגם אם לא.

ולגבי הנקודה האחרונה- מעדיפה להשאיר את זה ככה..

ותודה רבה על התגובה המושקעת.

שתי הבתים האחרונים זה עדין שאלה?

'מעיין, מעיין של אסף'

עד המילה "חלקות" לא הבנתי שמדובר בבית קברות. הסיפור בנוי בצורה מעולה! מפתיע אותנו כל פעם במידע חדש..

התחלה שגרתית כ"כ של סיפור ולקחת את זה למקום כ"כ שונה.. יפה.

המשפט האחרון מנוסח טיפה מסורבל.

אולי עדיף: אני מחזיר לנטע חיוך. האביב חזר להיות בשבילי סמל להתחדשות, לבלוב ופריחה והרבה יותר מזה.
 

ב. לקחתי לתשומת ליבי, תודה.

ב.מתרגשת ששינית לפי מה שאמרתי.. ושוב, הקטע ממש יפה.

המשפט האחרון- אני מחזיר לנטע חיוך. האביב חזר להיות בשבילי סמל להתחדשות, לבלוב ופריחה, והרבה יותר מזה.

ותודה ל~מישי~

עצוב, מאוד נוגע. 

אהבתי את הסוף... תקווה חדשה, דווקא מהמקום של האבל והכאב.

מאוד מאוד מתחבר...

תודה.

להגיד מילים שינסו לתאר? נהה. זה מיותר.

אז פשוט וואו.

סיפור שני שאני קורא ברצף על מוות ופסח.. יותר מדי בבת אחת 

כתיבה יפה, זורמת, חלקה.

אהבתי שהעלת זכרונות- שכל זיכרון- מגיע יחד 'מושיקו', שלא יחשבו חס וחלילה שמדובר בשרשרת זכרונות שמתחילה אצלו, וממשיכה במח, אלא כל זיכרון- מושיקו לוקח חלק אינטגראלי.

עד שמגיעים לתיאור המסיים (בצורת ביניים) את שרשרת הזכרונות ב-"מושיקו, הגיטרה." לא צריך לומר יותר מזה.

 "אני 'מזכיר' לה."- יפה מאוד. המציאות ברורה למדי.

נטע- שם בעל משמעות שמשתלבת טוב, במקרה כזה- הייתי נותן לכל אחד מהנוכחים שם סימבולי.

יפה מאוד! תעברי לכתיבה

בהצלחה!

כיף לקבל תגובות כאלה.