מלי ואני שמה לב שהשתמשתי עם הרבה 'הוא'ארמונות בחולפרא גדל הוא,
ללא כל השגחה.
ללא יד מכוונת,
אוהבת,מבינה.
תקוות וכוחות-
בעצמו הוא נוטע,
ממשקעי העבר-
ניזון הוא לשובע. -לעניות דעתי, אפשר להשמיט לגמרי את ה"הוא" כאן... ואולי להחליף ב"כך"? אני לא יודעת.
את מחדלי אחרים הוא שותה.
אז מדוע נקרא הוא עשב שוטה?!
~*~
פרא גדל,
אך מעצמו הוא ייצא.
כי אין העתיד
פועל-יוצא.
אהבתי מאד את הסוג של "שבירת סטיגמה", למצוא את הטוב ביותר של כל דבר...
משהו_ממניכלומר, ברור שהם צריכים להיות קצרים, אבל יש יותר מדי סימני פיסוק, וזה מפריע לקריאה הרצופה. כל השאר מאד יפה!
לא תמיד יש לי תשובה
לכל מה שאני עושה.
לא פעם דמעה הזלתי
על .
אחת ליום אני נזכר,
אחת לשבוע אני מתייאש.
אני אוסף את עצמי מחדש,
את שברי הנפש מקושש.
כי אין מי שיעמוד בשבילי.
אני חייב להיות חזק!
אוזר בי את הכוח,
ממשיך במאבק.
ומניין לי הכוח?
לא תמיד יש לי תשובה
לכל מה שאני עושה.
זאת תחושה מוזרה,
סתם שתדעו.
לדעת שאת הולכת לכתוב,
את ההפך מהמילים.
כי מה שרציתי להגיד,
זה שאני לא רוצה,
ברגע המסוים הזה,
לכתוב מילים שאין צורך שיכתבו,
מילים שאסתדר גם בחסרונן.
אבל תשכחו רגע את מה שאמרתי
כי עכשיו, אחרי שכתבתי-
גיליתי שכנראה למרות הכל,
הצלחתי-
ליהנות שוב מהכתיבה,
כי יש פעמים שיותר מידי מילים
מצטמצמים לכדי כלום.
אז עכשיו זמן שתיקה.
-סגולה להצלחה!!כשעוצמים את העיניים אז רואים אותה
זכה, ללא כל המחסומים.
ובחלום אם מתאמצים ניתן לתפוס אותה
משוחררת שם, לרגעים אחדים.
את קול צחוקה הילדותי ניתן לשמוע
מתפרץ ללא זיע, נשלח למרחקים
אך בתום השאלות, כשהשחר יפציע
לא תוכל להתקיים במשעולי החיים.
זה ממש חדר לי ללב וכאב.
שמחתי לראות שורות ארוכות
כשעוצמים את העיניים אז רואים אותה -- לומר "אז רואים אותה" זה מאוד מאוד דיבורי וסלנגי, ושאר השיר לא דיבורי בצורה כזאת.
זכה, ללא כל המחסומים.
ובחלום אם מתאמצים ניתן לתפוס אותה -- צריך לפסק: "ובחלום, אם מתאמצים, ניתן לתפוס אותה".
משוחררת שם, לרגעים אחדים.
את קול צחוקה הילדותי ניתן לשמוע
מתפרץ ללא זיע, נשלח למרחקים -- נקודה (כפי שהיה עד כה)
אך בתום השאלות, כשהשחר יפציע -- מאוד מעניין (מעלה מחשבות. מי שואל את השאלות? איך הן משאירות אותה בחיים?)
לא תוכל להתקיים במשעולי החיים. -- סיום נהדר.
החריזה מאוד מחמיאה לשיר (!) וזה בכללי שיר נהדר (מצד אחד קליל ולא מתעמק בתיאורים, מצד שני מאוד חזק).
אשמח לקרוא שירים נוספים.
ו..סגולה להצלחה!!אחרונההרהורהערות בעיקר על הפיסוק:
שבוי הגעגוע, -- אין צורך בפסיק. ושורה יצירתית ויפה
נותר מאחור.
לב פגוע
בלילה השחור.
בשטח בדד- -- לפני קו מפריד צריך לרווח. אבל אין בו צורך ממשי ולא חושבת שכדאי להכביד בפיסוק בשיר כל כך מפוסח.
טרף קל. -- "הטרף קל" יהיה פחות נוקשה ולאוזני השינוי גם לא פוגע במשקל.
וההוא - נדד. -- בלי נקודה
בשביל העקלקל. -- דווקא כאן זה נשמע נכון יותר בלי ה' הידוע.
שבוי האהבה
נשכח בזדון
מי מריבה
הרוו צמאון -- כאן פתאום נעלמו כל הנקודות שהיו בבית הקודם. כדאי לשמור על סגנון אחיד.
טיפות אנוש-
נר כבוי -- הייתי מורידה את הקו המפריד מהשורה הקודמת ומשנה ל'ונר כבוי' (כך זה יותר מקושר).
הרכינו ראש,
רפו ידי השבוי. -- בלי ה' הידוע.
(בכללי, השורות בבית השני לא מקושרות ומאוד מפוסחות, כדאי לנסות ליצור איזו תמונה סיפורית כמו בבית הקודם כדי שהבית לא ירגיש סתמי.)
שבוי האמונה,
מבט מרים. -- חבל שסדר המילים בשורה שונה למען החרוז ('מבט מרים' במקום 'מרים מבט'). לא חושבת ששבירת החריזה עדיפה – אבל כדאי להשתדל למצוא חרוז אחר שלא יחייב אותך לעוות את השורה שלך בשבילו.
מפיק מנגינה -- פסיק
צלילים ושירים.
כי מים שחקו
את לב האבן
אך דמעות שנחקקו
יצמיחו גן עדן. -- חמוד 
השיר מיוחד ומלא רעיונות מעניינים, זה יפה שכותבים ומתארים דברים חיצוניים ורחוקים מהנוף הרגיל. כל הכבוד!
ממש יפה!
הכי אהבתי את ההתחלה
אז נכון, לפעמים אנחנו רק רוצים לכתוב- ולפי דעתי, דווקא חוסר העוצמה,אי דיוק בחרוזים, כמה מילים שברחו או נכנסו עם המוזה-
דווקא זה עוצמתי, ככ נקי, פשוט, הכי רגיל שיש
מרחוק זה טוב
פשוט
להסתכל בתמימות בלי לגעת.
לנסות
להבין ולא לדעת
שיש מסר
עמוק מאוד
בפנים.
שמוחבא, שמוסתר
שטבול בכאב
בבלבול
שרק רוצה להעלם
בייחד איתי.
שולחת לך 
תודה! ריגשת ^_^רוש לילה.אחרונה
תודה
ללא משקפיים אני חשופה
קשה לי לראות באותה הצורה
שהייתה שם רגע לפני מהומה
והותירה אותי המומה
המשקפיים פה (לא יודעת אם במתכוון או שלא) הם מטאפורה ממש טובה..
זה נכתב על הנסיעות שלי באוטובוס כשאין שמש או שאני נוסעת בלילה...אחרי זה זה פשוט זרם לדברים אחרים...
ב"ה
שיר חזק מאוד,
מרשים.
באמת משאיר בלי מילים
רוש לילה. מרגשש!מקום אחרהצעה — מה אם (קיצצתי קצת שורות ואת הסוף) —
רציתי לכתוב לך מכתב.
ולא היו לי מילים.
ולא הייתה לי כתובת.
ולא היה לי אותך,
למרות שרציתי
אני רוצה לשיר לך שיר.
ואין לי מילים.
ואין לי מנגינה.
ואין לי אותך,
למרות שאני רוצה לשיר לך.
אני ארצה לספר לך סיפור.
ולא יהיו לי מילים.
ולא יהיה לי כוח לחזור לעבר.
אבל יהיה לי אותך.
(אולי אפשר לשנות את זה עוד ולגרום לשורה האחרונה להיות יותר אחידה, אבל רק קיצצתי דברים וזה כבר חטא גדול…)
וכן, זה שיר מקסים. את משתכללת מאוד בכתיבה שלך. אני אוהבת את העניין עם הזמנים (עבר-הווה-עתיד) — וכל ההתייחסות הפשוטה ל-יש לי/אין לי אותך — נהדרת.
להכריח אותי לא תוכלו
לכפות גם אי אפשר
אם תרצו באמת תבקשו
אולי זה יצליח מחר
אני בזכות עצמי
כוחי ועוצם ידי
עליי כבר לא תעבדו
בסוף אתם תאובדו
מרחוק אתם נראים
ואכן אנשים קטנים
לכו ואל תחזרו
ואת ידיכם פרשו.
אני יודעת שזה לא מובן, גם אני לא מבינה את מה שכתבתי אבל זה פשוט זרם לי וזה מה שיצא!!
דרוש צומי
כי הכאב גדול
והגל הבא
ישטוף הכול
לא ישאר
ממני כלום
ואתה לא תראה
כי העיוורון הזה
הרס לך את היכולת
להסתכל קדימה
אל העבר השני
שם תמיד היית
ותהיה אמיתי
תודה. וסליחה שאני לא מתעמקת. פשוט ואו.
על שפת המים,
עמדה נערה.
היו שם רק היא
ורוח האלוקים שריחפה.
שם נמצאה, במקום בו
המים והשמיים נפגשים.
כשעננים כיסו על הכל,
כיסתה היא על עצמה.
והיה שם שקט
שהחביא תוהו ובוהו.
ודבר אחד הפר את הדממה-
קול נפילת דמעותיה.
היו רגעים שהיו רק היא,
והבריאה החשוכה.
והיו גם כאלה,
שאפילו היא לא היתה.
עטופה בהבנה,
צעדה אל תוך הרחוב.
והיא מסתכלת מסביב,
ויהי אור.
זה מדהים.
צריכה לקרוא עוד כמה וכמה פעמים כדי להצליח 'לנתח', אבל זה ממש שיר יפהפה 
אורושקושממ..אהבתי את הפואנטה,רק ישמילים שקצת מורידות מהרמה כגון: נפילת הדמעות..
מעלים לפה גם סיפורים?
עד עכשיו ראיתי פה רק שירים.
סיפורים קצרים, סיפורים בהמשכים - הולך?
זה יותר התחום שאני מתמחה בו...
אחת-קטנהאני אוהבת סיפורים. חולה על פרוזה. זה יהיה גיוון מקסים ומבורך
(לא שהשירים לא מקסימים, אבל אני בעד גם סיפורים..)
ההגדרה של פרוזה כוללת בתוכה דווקא סיפורים:
צורה ספרותית שחוקי הכתיבה שלה דומים יותר לדיבור יומיומי ותוכנה הוא לרוב סיפורי.
אז למעשה,
את תהיי בין יחידי הסגולה שיתאימו את מה שהם מביאים להגדרה המפורשת בשם הפורום.
(בכתיבה חופשית אפשר להכניס הכל)
בהצלחה,
מחכים למוצא מקלדתך.
ערפל..פתאום בבת אחת הוא נהיה,
ניצוץ שמאיר באפילה.
מגרש את החושך שנס בבהלה.
ותופס את מקומו בבריאה.
כמו אש שמתפרצת לפתע פתאום,
ולאט לאט מתגלה בצבעה הכתום.
מפזרת סביבה המון אור.
ונותנת לנו לטפס עליה כדי לצאת מהבור.
הרגשת שכרות אותנו עוטפת,
ואנו מביעים את עצמנו בלי מעטפת.
השמחה בכוחה לשבר חומות,
אך אל לנו להסתפק רק בארבע אמות.
מה דעתכם?!?!?? זה אחרי הרבה זמן מאוד יבש.והוא די מלאכותי ומאולץ..
אבל בכ"ז אשמח לשמוע הארות,והערות!!
מלי
ארמונות בחולבמבה!!!אחרונהטקסטים יש בשפע
ואם תקרא יהיה זה פשע
כי אתה תאכל את הריק
שנשאר שם בפנים
ואת השאריות אתה תותיר.
כמו חיה פצועה אשכב
שם, בלי קול
ואם לא הייתה יכולת לעשות
את הדברים בצורה אחרת,
אותך הייתי הורגת.
אני על רטט
ארמונות בחולאחרונהכפיר ורשוארזה היה נשמע בהתחלה כמו שיר, אבל הבית השני היה לא במקום כל כך.
הווים בבית הראשון לא מתאימים את עצמם לקצב...
אני מרגישה רעה להגיב, שמעתי פעם מישהו שנפגע מיזה...
ואגב, כל הקטע מדובר על "אני"..מה קרה בקטע הזה שכתוב "עת פוסע הוא לקראתה"- זה ..קיצור בעיה של גופים...
אותי מענייןרק דבר אחד בבקשה-
וסליחה אם זה יפגע,
למה אתה מעלה לפה שירים שלך?
ראשית אני מוכרח לציין שזאת התגובה הכי מוזרה שקיבלת בחיי...
זה ממש לא השיר הראשון שלי,כתבתי בחיי עשרות שירים
אך בזמן האחרון אני כבר לא כותב כל כך טוב,מה גם שספציפית
בסגנון כתיבה הזה מאוד קשה לי לכתוב כיון שכאדם דתי
לא יצא לי לשמוע שירים מסוגו...
לגבי האני והוא-השיר הוקדש למישהי ספציפית
ומכיון שהוא מדבר על העתיד מה גם שלא רציתי
להלחציה בחרתי במוטיב ההוא
על מנת לתאר בעצםן את עצמי
לגבי שאלתך-כמדומני שכבר ענית לך עליה בעבר
אמנם אני יודע שב"ה הקב"ה חנן אותי בכישרון נפלא ומבורך
אך יחד עם זאת אנשים מטבעם שיהנו לקבל מחמאות ופידבקים חיוביים
על יצירותם, ואף אני כך...
שמישהו אומר לי שיש לי כישרון אדיר ושהוא נדהם לנוכח כישוריי
זה עושה לי שמח וטוב בלב
מה גם שאני מאמין שאמנם היום אין נבואה אך הנבואה עודה
קיימת בשירה,ישנם שירים עמוקים מאוד שמעלתם גבוה ביותר
ואני משתדל לכתוב שירים שכאלה...
בדיוק כמו נביא שאינו מסוגל לכבוש את נבואותיו (ע"ע יונה הנביא)
אף אני כמין צל אחוזני ומחייבני לפרוק את ליבי
לתת למנגינת ליבי דרור
ולמיתרי ליבי לרטוט
שמא לא אוכל להכיל את בוהקו של אותו האור
ואקרוס תחתי...
מקוה שהובנתי
בברכה
כפיר ורשואר
פרגן,מה אכפת לך?
השיר היה בסדר.
אבל התגובה הזאת - גרמה לי להקיא.
זאת אומרת, אנשים מגיבים פה בין השאר כי הם אוהבים שמפרגנים להם- אין בזה שום פסו..
ולהעריך את הכישרון של עצמך, זה הכי לגיטימי בעולם, לא?
-נרי-דרך אגב.. צעיף ורוד מה זה משנה? הבנאדם כותב בשפה גבוהה ובצורה ממש יפה..כשמעירים לדעתי מתחילים במחמאה ומראים גם צדדים יותר יפיםן בשיר! אבל לשיקולך..
כפיר זה ממש חמוד שאתה כותב למישהי ספציפית.. היא יודעת מזה?..
עלה והצלח!
לענ"ד מן הראוי שתגובה כזו תכתב באישי ולא קבל עם ועדה, לא משנה מה הסיבה.
יש דרכים מכובדות יותר להעביר ביקורת, והעיקר שיהיה ממקום בונה.
כאן אנחנו מאירים ומעירים על היצירות עצמן. לא על היוצר.
נקודה למחשבה.
כל טוב.
אני מסכים שתגובה כזו לא צריכה לבא בפומבי, אבל גם התגובה של כפיר. אסור שתהיה אפלייה בנושאים האלה.
הארתי והערתי על התגובה עצמה. לא על המגיב.
נ.ב.
בלי כל קשר לתגובה הזאת ספציפית -
תגובה בונה לא חייבת להיות כזאת שמתרפסת. אדם שכותב - כשם שהוא מצפה למחמאות, ככה הוא אמור לצפות לביקורות נוקבות. "חייב אדם לברך על הרעה, כשם שמברך על הטובה". וזה לא אני אמרתי... אני מסכים שהציבור שנמצא כאן הוא בעיקרו צעיר, ורגיש. אבל אפשר וצריך לבנות שיח נכון ומפרה בלי להצטרך להיות דביק ו"פלומתי".
צריך ללמוד גם מפורומים אחרים של כתיבה יוצרת כיצד לבקר ולכתוב נכון.
וירטואלית כזו..
נרמר-אתה יכול לשלוח לי באישי...
שקט.
הס.
דממה.
שום רחש לא נשמע.
הכל דומם.
אין שום דבר שישבור את השקט.
כולם הלכו.
כולם עזבו.
נשארתי לבד.
לבד בין כל ההרס והכאב.
רוצה לתקן.
כמו להיוולד מחדש.
לאסוף את כל השברים לעצם אחת.
לאחות את הכאב.
לנקות את הדם.
אבל רק אני לבד.
אף אחד לא איתי.
אף אחד.
אלעדיפה מאוד, פייטני ומלא תום חן.
מזל טוב!!
תודה אלעד.
הניגון שנישא
לעת ערב
הוא דמות הדיוקן
של חלום פשוט,
והספינה הנבלעת
באופק
היא בת זוג
של שמש לוחשת-
שוקעת
לשיר חדש,
לשחר-
