פורום פרוזה וכתיבה חופשית (עמוד 579)

דמיינו את הסיטואציה הבאה

מישהו בורח (להלן יקרא הבורח) ביד שלו בקבוק מלא.

אחריו רודף אדם. האדם הזה צמא (להלן יקרא הצמא)

ואחרי הצמא רודפים אחרים (להלן יקראו רודפים) ובידי כל אחד מהם בקבוק מלא.

הצמא צמא מאד. בידיו של הבורח נמצא הבקבוק שיזין אותו ויספק לו כל מה שהוא צריך,

אבל הבורח-בורח.

הרודפים קוראים לצמא- בוא! יש אצלנו הרבה בקבוקים!

בטוח תמצא באחד מהם מה שאתה צריך!

אבל הצמא יודע- הבקבוק שלו הוא נזקק יותר מכל- נמצא בידי הבורח.

והבורח עצמו- לא מוכן להתמודד עם הצמא, ועל כן הוא בורח.

מרוב ריצה, הוא כבר שוכח עד כמה הבקבוק שבידיו חשוב וקריטי לצמא.

הוא לא עושה את זה מתוך רוע, הוא פשוט עוד לא מוכן לזה.

והמרדף נמשך ונמשך..

הרודפים קוראים יותר בקול, הם כבר מתחילים לשכנע את הצמא,

הוא אפילו עושה כמה צעדים לכיוונם.

הבורח מפנה את מבטו אחורנית ורואה את הצמא שמהסס.

הצמא שקולט את המבט ההוא- מחדש את כוחו וממשיך לרדוף. והבורח-בורח.

אבנים, עצים ומכשולים אחרים מפילים את הצמא שוב ושוב.

הוא בוכה, זועק, מתפלל, וממשיך לרוץ, אבל הוא מתעייף.

הבקבוקים מאחוריו קורצים לו יותר ויותר.

הוא בקושי זוכר בעצמו למה הוא כ"כ רוצה את הבקבוק שבידי הבורח.

הוא יותר ויותר מתקרב לרודפים שמציעים לו את בקבוקיהם בטוב לב.

והם טובים! באמת שכן! אבל עמוק עמוק בפנים הוא עוד זוכר שזה לא זה.

הבקבוק שבידי הבורח זה כל מה שהוא צריך. הדבר היחיד שהוא רוצה וצריך.

המבטים שנשלחים מדי פעם אחורה ע"י הבורח- מעודדים את הצמא להמשיך.

הוא כאילו רוצה שהצמא ימשיך לרדוף אחריו.

אולי יש נק' בדרך שבה הוא יעצור, ישקה את הצמא וירווה אותו. אולי.

והצמא צמא. צמא מאד! צמא עד מוות!!!!!!!!!!

והמרדף ממשיך, ולא נראה שהולך להסתיים בקרוב.

העריכה לבקשת פותחת השרשור

סערה~

צבעים ורגשות,
מילים וצעקות
והכל בליבי רועש,
וכל המוח גועש
ולוחש
ונרגע

צבעים ורגשות,
מילים ולחישות
והכל בליבי רגוע
וכל המוח שקוע
ופגוע
והמום.

חושך.

חושך?

ערפל.

מכסה הכל,

את הטוב והרע,

את היפה והמכוער.

מכוער.

מכוער?

יפה.

דבר אינו מכוער,

בעולם שכולו טוב,

ואנשים טובים.

באמצע.

בצד.

מלפנים, מאחור.

אנשים טובים לא רק באמצע הדרך,

הערפל מסתירם.

ערפל של קנאה,

שנאה ויאוש.

ערפל.

כבוד ה' שוכן בו.

אך את כבודו מלא עולם,

הערפל מסתיר.

הערפל מסתיר עצמו מעינינו,

שלא רואות דבר.

מלבד ערפל.

או "פוזאיסטים בכתיבה חופשית"

איך עצי הדממה

שהסתירו קולי

הורידו ביעף ראשם

ורשרוש העלים

שנשרו מן העץ

עושים בשלכת דרכם.

איך קולי הנשבר

התמוסס בין טיפות

עד הגשם שבא ונדם

עת הטבע כולו

החביא את פרחיו

ואני מסתתרת איתם.

אל תבקשי את דמעתי

היא חבויה בליבך

עת קולות השמחה

מסגירות את שקרך

אני נמצאת כאן תמיד

נאבדת איתך

עם העצב שלי

עם הבכי שלך

אל תיראי מעצמך

ממסע הבלבול

עוד תיראי את האור

בסופו של מסלול

אנגב דמעתך

בידיים בוכות

כשנראה את עצמינו

ביחד הולכות

אל תיבכי אחותי

עת תקוות מוטבעות

עוד נצעד אל האושר

ועינייך יתמלאו

בדמעות.

זה המשחק שלי  הוא שייך רק  לי , ולכל מי שכמוני .

יש פה חוקים ברורים ,ומטרה אחת .

איתי הכל בסדר ,פשוט נהיתי מבוגר מידי ,איתי הכל בסדר לא נורא שאני מדמם ,איתי הכל בסדר פשוט שחכתי איך לנשום ,

אני התחלתי משחק אך שחכתי איך לשחק .

הכל בנורמה כאן אצלי ,אבל משום מה נהיה כאן חשוך מידי...בדרום הכל קפוא ,ובצפון הכל נרתח .

אני נשארתי פה לבד ,כאן לבד ולמעני ,ומשוטט לי בבדד ,

 ונישאר רק האל שמסתכל אי שם מלמעלה הוא עליי .

אני הרבה פעמים טעיתי ,ועשיתי משהו לא בסדר ,

אבל אני קמתי ועשיתי את השלב הבא .

אני האמנתי לאנשים ,שבהם לא הייתי צריך לתת את האמון .

הם השתמשו בזה ..אבל תאמינו לי לשווא .

כן היו אנשים ,שיכולתי להישען עליהם ,ואם לבם הנקי עזרו לי הם .

 אך  היו האויבים שחשקו כבר במותי ,אבל הרסתי את התכניות שלהם כי זה -

המשחק שלי .

הוא שייך לי ,ולכל מי שכמוני .

יש בו חוקים ברורים ,ומטרה אחת .

הרחובות נושאים ביניהם את הכאב ואת הצער .

שניות של  הפחד ושניות של הייאוש ,

אנשים החווים בכאב משתגעים ללא עזרתו של האל .

אך מישהו יגיד בקור רוח כי זהו הגורל .

מישהו המשחק במשחק שוכח מהחוקים , ומבין רק במאוחר כי המזל נטש אותו כבר מיזמן ,

ומישהו שינה כבר את החוקים בו כדי להישאר למנצח במנצחים .

במשחקים משחקים כאן ,גברים אם נשקים גדולים ולהתעסק אתם זה כבר לא ניקרא משחק ילדים ,

ואם תישאר מולם במעקב לבדך ,

הם ירו עלייך בלי מצפון או חרטה .

ויישאר רק ההד של הקול שלך .

במשחקים משחקים בבית איפה שחם .

משחקים בקלפים שש ביש  ובדומינו ..אבל לא אני משחק במשחק ששייך  הוא לי ,ולכל מי שכמוני .

יש בו חוקים ברורים ,ומטרה אחת .

אם אתה רוצה אז תשחק .

אם אתה רוצה ללמוד לעוף ,אז היגיע הזמן ללמוד .

החיים הם גם סוג של משחק ,ואם נפלת ...קום ותמשיך הלאה .

זה המשחק השייך לי ,ולכל מי שכמוני .

יש בו חוקים ברורים ,ומטרה אחת בלבד .

- אנשים לפי המוזה כבר חשבתי עליכם , 

גם לכם יש את המשחק שלכם ,ואל תיתנו לאף אחד לשנות בו את החוקים .,

יש לכם את המטרה שלכם ,אז תשיגו אותה ואל תיתנו לאף אחד לשנות לכם את ההישג למטרתכם -

מישהי עמוקה 

לכתיבת ספר

פירוט:

מדובר בכך שאנשים מספרים סיפורים עמוקים על עצמם..

ולשכתב את זה לספר

ישנם סיפורים של אנשים סיפורים בהמשכים על עצמם

 הייקו מחבר
לא מתחבר, מתעורר
 לפרוזה חוזר

בעז"ה- סיפור חדש ביום שישי

ואני תוהה אם זה עובר:

(בכל מקרה, זו חוויה חזקה לתעל רגשות אל תוך המינימליזם הזה..זה מעורר מחשבה..)

אין עץ בלמה

יש רק רוח קרה באין

ופרח ביש

היה בא לי עכשיו לכתוב, אז התחלתי..

ויצא התחלה מעניינת אז מי שרוצה- מוזמן להמשיך.

"גלגל חורץ בתחתית ענן

נוגע בזכוכית אטומה......"

   בהצלחה, ונשמח לראות תוצאות

וזה המקום לומר תודה לכל כך הרבה משוררים מדהימים שיש פה, 

  שמאפשרים לנו לראות חלק מהדברים המיוחדים שיש בהם..

אצל רוש ואיפושהוא בפסיפס -

האם מישהו מוכן, בבקשה, להסביר לי אחת ולתמיד מה זה הייקו, מה הרעיון שלו ומה הוא בא לבטא?

בתודה מראש,

שפחתכם הנאמנה 

שלום לכולם אני חדש,רציתי לשאו-אם אני יעלה לכאן סדרת מתח שלי עוצרת נשימה,אתם תקראו? אחלה יום שיהיה.....

בס"ד

יושבת לי לבדי

השמיכה מכסה את כולי

יודעת שתשובות אולי לעולם לא יהיו

ואני, לאן אלך בלעדיהן?

האם יש דרך ללא תשובות?

האם העולם עשוי רק ממראות?

חושבת לי ויושבת.

מקווה, מתפללת.

אך בנתיים, אני פה.

לבדי.

ושוב סתיו..

באתי לבדוק אם את שם

מאחורי עץ האלון שלנו

בו נהגנו לשבת יחד

לרקום חלומות נעורים

ושוב לא היית שם

אמרת שאת אוהבת את הסתיו

את האפור והשלכת 

את פריחת החצב בשדה הירוק

את הציפיה לגשם

ואני הקשבתי למילותייך 

למדתי אותן, ואותך

וציפיתי

ויום אחד

אמרת שאת צריכה מרחב

ושעץ האלון תמיד יהיה פה

ושתקת

ושתקתי

וכמה רקפות סביבנו שתקו גם הן

עץ האלון עודנו שם

גם הסתיו

ואת?