אצבעותי רושמות מהר, מפחדות שיגמרו המחשבות לפני שאעלה אותן על הנייר, והדיו רוחש. העיניים מושפלות והלב מזרים למוח שירים, מלחין ומנגן בטונים נמוכים.
בשירים השמחים הוא חורט ספקות.
בשירים החמים הוא שוזר בדידות.
בשירים הכהים הוא מגלגל בעדינות מן חדות כזו, חודרת.
ולתוך השירים העצובים הוא מוהל טיפת שיכר.
כזה הוא הלב שלי, שובב שכזה.
פעמים, הלב רוגש מידי, והצלילים מדגדגים בבהונותי.
פעמים, הלב אדיש, רחוק, והצלילים מגיעים מארץ רחוקה,עם עצים גבוהים גבוהים ופירות כתומים וירוקים.
עיתים הוא כואב, עיתים שבע. עיתים לוחם, עיתים מוותר ונסוג.
כזה הלב שלי, אדום ופועם שכזה.
)....
