אטימות
אמנם כל ישראל נקראו נימולים
אבל יש עוד מילה
שאנו מחכים לה בכל יום
"והסירותי את לב האבן מבשרכם
ונתתי לכם לב בשר"
וכמןו שאומר רש"י בשמות פרק ו' פס' י"ב: "ואיך ישמעני פרעה....ערל שפתים. אטום שפתים, וכן כל לשון ערלה אני אומר שהוא אטום. ערלה אזנם (שם ו, י.), אטומה משמוע. ערלי לב (שם ט, כה.), אטומים מהבין...וערל בשר, שהגיד אטום ומכוסה בה. וערלתם ערלתו (ויקרא יט, כג.), עשו לו אוטם וכיסוי, איסור שיבדיל בפני אכילתו. שלש שנים יהיה לכם ערלים (שם), אטום ומכוסה ומובדל מלאכלו".
אך זה לא יבוא רק מה'
ככה בבום פתאום
צריך לעבוד בשביל זה
"**ומלתם** את ערלת לבבכם
וערפכם לא תקשו עוד"
צריך לעבוד כדי להיטהר
כדי להיות זך, אמיתי, פנימי
חז"ל כבר אמרו שעבירה מטמטמת את הלב:
"תנא דבי רבי ישמעאל עבירה מטמטמת לבו של אדם שנאמר (ויקרא יא, מג) ולא תטמאו בהם ונטמתם בם אל תקרי ונטמאתם אלא ונטמטם" (יומא ל"ט, א')
טמטום זה מי שאיבריו סתומים
מי שהטמטם ליבו הוא אטום
אטום מלשמוע בדבר ה'
כי העבירה חספספה את ליבו
ולא מצליח להתחבר לדבר ה' ולחיות אותו
אך נורא מזה,
הוא אטום מלחוש באור ה'
מלחוש את מציאות הקדושה
קדושת השבת המרוממת
קדושת המקום: הכותל, בית המקדש
אך חמור מזה,
קדושתו עצמו
קדושת הנשמה הישראלית
שנחצבה מתחת כסא הכבוד
ואמנם שורשה ממקום גבוה
ואף אחד לא יכול באמת לקלוט אותה
אך הוא לא יכול לקלוט אף את גילויה
וק"ו שלא יוכל לקלוט את קדושת הנשמה
המתפשטת גם אל גוף איש הישראלי
לא יכול לקלוט את קדושת הטבע
המועתקת מקדושת התורה
"אסתכל באורייתא וברא עלמא"
לא יכול להבחין בניצוץ הא-לוקי
המתחבא בתוך הבריאה
לא מצליח לראות את יד ה'
והוא מסכן
קיבל את עונש הנחש
יש לו את כל השפע הגשמי שהוא "רוצה"
"ועפר תאכל כל ימי חייך", מזונו מצוי בשפע
אבל הוא התנתק מה', מהמקור הא-לוקי
לא מוצא את עצמיותו ואת משמעותו באמת
ואין לו משמעות, בטל כעפר הארץ
"ואתה תשופנו עקב", נמצא בעקב
כל הזמן עוקב ומנסה לעקוף את האדם
"הוא ישופך ראש", האדם יהיה בראש
האדם ינהיג וישלוט, ישא ראשו לשמים
אך הוא זוחל על גחון
וגם אם הנחש היה "ערום מכל חית השדה"
והיה לו איי-קיו גבוה
חכמתו לא עזרה לו
כיוון שכפר בה' וניתק עצמו ממקור החכמה
ערמתו ירדה ואבדה
הפך הוא לסמל הרוע בעולם
לסמל ליצר הרע
כיוון שכל הרע בעולם
הוא רע כי הוא פשוט מנותק מהא-לוקות
אך אפילו הרשעים, העבריינים
כאשר הם מתחברים לה'
יכולים הם לשוב ולהתקשר
ולהיות החלבנה
שבזכותה הקטורת משתבחת
לא כבלים ברוב
אלא כנותנים טעם ומוסיפים
מוסיפים כוחות חיים תוססים לעיסה
ומנפחים ומשבחים אותה
אך כשאינם מחוברים לא-לוקות
וכוחותם לא יוכוונו למקומות טובים
נשיכתם תהיה כנשיכת הנחש
שגורמת לניפוח ולארס מתפשט
עד שחלילה יגרום נזק לראש
ר' עקיבא כבר אמר
שמעשי האדם נאים ומשובחים יותר
לא חלילה שאין שלימות במעשה הבורא
אלא שה' ברא את העולם הזה
על מנת שיוסיף נופך מסויים
שיוסיף גוונים וצבע, ססגוניות
לא כמו המלאכים "העומדים האלה"
אלא בריאה מתחדשת וחיה
פועמת ונושמת
וזה הרובד שמוסיף העולם
החן והיופי
והמטרה היא שאפילו שנתפס
שזה הפוך מהא-לוקות
נגלה את הקדושה הטמונה בטבע
ובכך נמליך שם ה'
ונגלה שמלכותו בכל משלה"
אפילו בעולם הזה, עולם ההסתר
ונזכה להיות כמו רבי אלעזר בן ערך
שהיה שקול כנגד כל חכמי ישראל
ואמר שהמידה הישרה הישרה שידבק בה האדם
היא לב טוב
ותשובה זו כללה את כל שאר המידות הטובות
ששאר החכמים אמרו
והיה כמעיין המתגבר
שמתוך ליבו ודבקותו בה'
זכה לכל המידות הטובות
ולכל תורתו ולימודו
ושלא יהיה ליבנו חרש
לשמוע את דבר ה'
וכמו שאמר ר' עקיבא
שכמו שהמים חדרו סלע
אחרי התמדה ונחישות
כך המים שהם התורה
יפתחו את ליבו לאביו שבשמים
"הוא יפתח ליבנו בתורתו וישם בליבנו אהבתו ויראתו ולעשות רצונו ולעבדו בלבב שלם...". שנזכה בע"ה (ובהשתדלותינו) אמן
תודה שהגבת 