את הצעיף הזה ארגת לי
מחוטי האהבה הראשונה,
וביניהם,
שזרת את חיוכך
וגעגוע שעדיין מפעם.
ובהתעטף ליבי בצעיפך
מבין אצבעותיי כבר נכתבים בעבורך
אותן מילים אשר הכנתי לבדי
וששמרתי לך מיום בריאתי.
והנה, נתרחקנו אסורים
וכל עצמותיי הוכבדו מיוסרים,
אז את שמך רקמתי לי באש על צעיפי
כך שיהיה תמיד, תמיד אצל ליבי.
מאוד נהניתי.
זה הכי חזק בעיניי:
לְאַט לְאַט. לְלֹא תַּאֲוָה
בִּשְׁתִיקָה אֲרֻכָּה מְלֵאַת אַהֲבָה.
אֲנִי פָּשׁוּט חַיֶּבֶת לְהָבִין הַכֹּל לִפְנֵי שֶׁאָמוּת
מָוֶת שֶׁקֶט לְלֹא אַלִּימוּת
תּוֹבָנוֹת שְׁקֵטוֹת שֶׁיִּתְחַבְּרוּ מֵאֲלֵיהֶן.
מִלִּים הַנִּרְקָמוֹת לְסִפּוּר שָׁלֵם.
(על המילה "לחיים" הייתי מוותר כי המסר מובן גם בלעדיה וגם זה מפריע לחריזה)
מֹשֶׁה נִמְשָׁה
אַךְ גַּם מָשָׁה
אֶת עַם שָׁרוּי
בְּתוֹךְ מִצְרַיִם.
וְלֹא מָשׁ,
וְהֵבִיא מַמָּשׁ
עַל מְשַׁמְּשֵׁי וְעַם
וּמֶלֶךְ מִצְרַיִם.
מִשָּׁם מֹשֶׁה קִבֵּל הַשֵּׁם,
מָשׁוּי - בִּזְכוּת שָׁמַיִם,
לְשַׁמֵּשׁ נִשְׁלַח מִסְּנֶה
לְבַל יָשׁוּב עוֹלָם לְמַיִם.
לְלֹא הֶסְבֵּר אוֹ סִבָּה,
בִּתְמִימוּת שְׁלֵמָה,
לְלֹא שׁוּם צִפִּיָּה אוֹ דְּרִישָׁה,
לִדְאוֹת בִּכְנָפֵינוּ
כְּמַעְיָן נוֹבֵעַ
וְכִבְמָחוֹל סוֹעֵר,
כְּמוֹ מוּזִיקָה זוֹרֶמֶת,
לֶאֱהֹב בְּנַפְשֵׁנוּ
בְּסַבְלָנוּת שׁוֹתֶקֶת,
בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת
מוּאָר הָעוֹלָם כֻּלּוֹ
מֵאֱמֶת הַשָּׁלוֹם
שמח לשמוע
ממש כך
אבקש להיות לך שמש
ואת לי לבנה,
לחמם אותך ברגש
ואת אותי בהבנה.
להיקשר בזיו עינייך
בגעגוע בלי תפוגה,
וללטף את רוך פנייך
בעדינות בלי מגע.
הגישי אמיצה
יד אחת או שתיים,
ובחיבוק בלי מחיצה
נצא לרקוד פה בשמיים.
היכן את, הכוכב שלי,
היכן אני בעבורך,
עוד הדרך חשוכה לי,
החלל עודו נושך.
שמש אבודה.. אבל שמש.. אבל אבודה
כתוב מרגש
לצד ההבנה של הכאב שמאוד לגיטימית, בינתים תיהנה מהחיים, מהחברים, לצד הרצון למצוא את אשתך
אח"כ אין זמן לטיולים וכו' - עסוקים בפרנסה ובגידול הילדים
האמת היא שבשונה משירים אחרים, זה נכתב בהדרגה במשך שלושה ימים.
השיר נולד בעקבות שירים של חנן-בן-ארי ושל יגאל בשן ביחד עם זיכרון של כמה שניות של מאורע אמיתי, שבו המבט שהיה לאישה כשהביטה בבעלה היה אהבה במובן הכי אמיתי ונקי שלה, והעמידה שלו לכיוונה הייתה כ"כ יפה ואוהבת ודואגת ושומרת, הם ממש נראו כמו נשמה אחת בגופים מחולקים. אהבה רוחנית של ממש. (הייתי משתף את המקור אבל רוצה לשמור על הצינעה של בני הזוג [אנשים אמיתיים, לא סרט, תורניים]). רק אומר שזה מוסתר במקום גלוי. השילוב של שני אלה התמזג לי פתאום. יחד עם הרווקות שלי עצמי.
תודה לך
זהו רק ביטוי
לכאב
לבקשה
לרצון לקירבה אנושית
אל תיבהלו נא חבריי
לא מבכי או מצעקה
זוהי רק המיית הלב
שפת הלב להתבטא בחופשיות
תקשיבו היטב,
ותבינו מה הבוכה/צועק מולכם מבקש
וככה
תצליחו לפתוח מסילה ללבבו,
גשר בין לבכם לליבו
חסר אונים מול קנאתם
מתכווץ מהדחיה שבולטת משיחתם.
איך לפעול, מה לעשות
אני אובד בים של מבטים ולחישות.
מתבייש מהחברים שסובלים בגללך
רוצה להעלם ולעולם לא לחזור
מתאפק שלא לשבור.
ובחלום אני עומד מולם איתן
כי הם ההתגלמות של השטן.
וכמו בסרטים הטוב תמיד מנצח
האחד מנצח את הרוב.
אבל זה לא סרט זה החיים
ובחיים הטובים לא תמיד מנצחים
הרוצחים הם היפים שכל הזמן שמחים
תוקעים סכין עם חיוך על הפנים
לוותר או להלחם זה הברירה היחידה
שניה לפני הרצח הבא
נושא... מעניין.
געגוע~געגוע~אחרונהשיר פשוט, מובן, קצר יחסית, עם מבנה מסודר, ומסר קל.
התגעגעתי לשירים פשוטים כאלה, אלה שלא מתחמקים או עמומים.
כעין כתיבה תמה. יפה מאוד.
"זה לא אני כותב - זה רק הכאב"
אפשר לדמיין את זה..
יפה!
הפעם כתבת יותר קל להבנה (עבורי ועבור פשוטי העם )
וזה מהמם
והרעיון ממש נכון, כמה שצריך ללמוד להרפות בחיים לצד כל העשיה המבורכת והמירוץ המטורף!
תודה לך על החיזוק!
זה מעלה קונוטציה של רופא שיניים?
ועוד כהאי גוונא? (שעדיף שלא אפרט?)
מרגיש קצת כמו נסיון להרפייה בכח.
ואת כותבת מקסים.
ערפילי ענן
נושקים לארץ
נבטים ירוקים
השמימה פניהם
טיפות הגשם על ראשי
והבית החמים,
הרוח הזכה שבאפי
והלב הפועם
אור הלבבות
דווקא כשבחוץ ערפל,
במיוחד כשהפאר שלכת
דיבוק אחים
לא הבנתי את המשפט שלפני האחרון
איזה?
"במיוחד כשהפאר שלכת
דיבוק אחים"
הכוונה שדווקא כשבחוץ נראית קצת בדידות - השלכת, מתעורר הלב בדיבוק אחים
אוקי מסובך לי מידי. נטשתי.
מ"מ תן לנו עוד..
זה יפה בעיני זה ששולחים את הפחד, ולא בכעס או בשנאה, אלא בשמחה, אולי זו באמת הדרך להתמודד שיר מרענן
תמשיך להגיב זה כיף לשמוע דעות על השירים שלי.. כמו תמיד
נגעת בי חזק. בא בדיוק ברגע המתאים.
יש בכתיבה שלך משהו מאד אמיתי וכנה, אהבתי את זה.
תודה על השיר!
תודה רבה רבה!!
שלא יהיה מדי עמוס
אבל גם
שלא יהיה מדי רגוע ומשעמם
בדיוק בדיוק
ככה אנחנו רוצים את החיים
ועבודת החיים,
היא לרצות כפי שקורה
ולא לצפות שכל שאני רוצה יקרה
קול המון טיפות שאן באוזניי,
פמליה של חורף באה.
מרבד של מים פרשו לפניו,
וענן שחור ממעל.
ובסערה אחריו, רוח קרב על פניו,
רקע ברגליים על מים,
בריות רעדו, מלאכים רעמו,
ושלג איפר עפעפיים.
כך בא לו החורף, שליט העונה,
צינה כמגן בידו,
ופמליה שלו כל סובבת מרטבת,
עוטה ערפל להודו.
הרי על גשם ביקשתי משמי מעלה
לאחר שניקוני מזדוני;
ואם לברכה ולא לקללה,
יבוא נא הסדר הקדמוני.
מתאר יפה איך שהחורף ממש יכול לשנות את כל הרגשות והתחושות בחיים, כמו איזה שליט..
וחתמת תזכורת/רמז לשמך בסוף
ומתאים למזג אוויר גם, חמוד השיר!!!
אהבתי מאוד.
ואלא שמות
של אלוה זוכר ימות
עמי בלא מספרם
כחול הושם גבול לים
וגויים רוגשים לכסות
סגולת ישראל בגלות לזרות (לפזר)
גל אחר גל, זידונים, שיטפונות
קנה עומד איתן
כנה, גולה, צייתן
לרצון אל בלא טעם וסיבה
עושה, מאמין ביום הבא
וביום הזה אם תשמע
לגנוּז בעומק לבבך תכנע
וסוף סוף תבין שאין כל חדש
ועמך כולם צדיקים.
יפה ממש
בְּגַן נַפְשִׁי פְּרָחִים פּוֹרְחִים
פִּרְחֵי שִׂמְחָה וְיָגוֹן
פִּרְחֵי יֵאוּשׁ וֶאֱמוּנָה
בְּגַנִּי רַבִּים הַשְּׁתִילִים
שְׁתִיל שֶׁל זִמְרָה
וּשְׁתִיל שֶׁל שִׁירָה
שְׁתִיל הַמִּשְׂחָק וּשְׁתִיל הַיּוֹפִי
נְטוּעִים עָמֹק
וַעֲתִידָם רָחוֹק
גַּם אִילָנוֹת יֶשְׁנָם
לְעִתִּים מְלֵאֵי יְרֹקֶת
וּלְעִתִּים- שַׁלֶּכֶת
נוֹשְׂאִים עַנְפֵיהֶם בִּתְפִלָּה
עַל כָּל צִמְחֵי הַגַּן
בְּתִקְוָה שֶׁהַשַּׁעַר
שׁוּב לֹא יִסָּגֵר
שֶׁהַגַּנָּן יָשׁוּב
וּבְיָדוֹ דְּלָיֵי מַיִם חַיִּים
כַּדִּים שֶׁל אֵמוּן וְאַהֲבָה
עמוק, מרגיע ונותן תחושה של עדינות. ומעניין מאוד
חלילושמקסים.
מעניין..אפשר גם סתם לקרוא
תודה בכ"מ
בהתגמד יום איכה
של שיקוף מרחבים
אספתי לבד את חונן מדיינים;
אדני בלע רוקנתי
אל נאד בכי ברוכים
לצור מתיקה בלוחות ערוכים.
גהינום אז נבקע
להזים השליחים,
אך קדירת פנחס
עוד נוצקה לבודים.
אז צל צלע נפל
מרחוק אל עולז,
ופתקו, הכתוב בכברה,
מסר מחזמר של סחבות מאורה.
