צריך הרבה כוח שכנוע בשביל להכיל את זה?

כי נשמע שקשה לך מאוד אבל את כל הזמן עובדת כדי להאיר את כל הטוב שיש בזה

לא נעים שזה נשמע ככה .. אבל זה ממש לא המצב 

להפך

 

אם בנאדם מרגיש - זה אומר שקשה לו? לא

אסור להרגיש? יש גישה כזו של אנשים שכליים שטוענת שאם אדם מדי רגשן סימן שקשה לו וכו' - לא מאמינה בזה, מאמינה שמותר להרגיש ו"לגעת" בחיים באמת, כל אחד במה שנוגע אליו, אנחנו לא רובוטים - אנחנו בני אדם, וזה כל היופי - האנושיות, בעיניי אין כמו אמא שדומעת מהתרגשות על הילדים שלה, זה הסימן המובהק לכך שהיא אמא אמיתית ולא סתם אישה שטיפלה בילדים זרים, בלי רגש

בעיניי זה יפה, יש כאלו שרואים את זה כחולשה? בעיה שלהם.. כנראה יש תפיסות שונות לאנשים....

 

דוגמא - כמו שיש אנשים שרואים "עוצמה " במי שפוגע בזולת, בעיניי זה רק חסרון ולא יתרון לפגוע בזולת, או לעקוץ

אותו דבר כאן - אתה חושב שלהביע רגש מעיד על חסרון/קושי/חולשה, אני רואה בזה היופי הכי גדול

וזכותך לחשוב אחרת ממני  

לא יודע למה, אבל נראה שהתפתח פה איזה קרב קטן..

סך הכל הערתי שמהתוכן נראה שיש קושי ושצריך עמל רב כדי להאיר אותו ולהבליט את כל הטוב שבו.
איך הגיעו פתאום הקביעות שאני חושב שאסור להרגיש, או שרואה את זה כחולשה? מאיפה זה הזדחל לפה פתאום? אולי עבר חתול שחור ופספסתי אותו..

זה כמו שאקרא שירים על מישהו שטרם מצא את זיווגו ואאמר שכביכול "לוקחים מדי קשה" וכן הלאה, אך למעשה זהו מצב שאדם חי אותו ומשפיע עליו ומרגיש אותו

כל אמא מרגישה כמוני , מן הסתם, פחות או יותר

היא מגדלת ילדים וזה מצב שהיא נמצאת בו, ואבוי אם היא לא מרגישה רגש כלשהוא בתקופה הזו

צריך להרגיש , מבחינתי זה סימן לחיים

צר לי שזה נשמע קושי, להפך בעיניי זה נשמע חיים וחיות, שמשולב בתוכו רגש, אבל לאו דווקא קושי, אלא בעיקר המון חוויות ודברים טובים שקורים  

אולי קצת קשה לך לדמיין את זה, אין לי מושג אם אתה נשוי או עם ילדים , אבל כנראה זה משהו שלא יוצא לך לחוות בכזו עוצמה, כגבר אולי  

לקחת פה משהו אישי משום מה.
לא אמרתי ולא כיוונתי לשום דבר שהגבת עליו.

שיר נוגע, כתיבה באמת מאוד יפה כפי שרחל כתבה

הכי אהבתי את 2 השורות האחרונות - שאושרה של האישה הוא חשוב לגבר.... נקודה מענינת מאוד 

יש יותר מדי אנשים שמרגישים שהם צריכים להיות כמו כולם

ממש! אהבתי.

ומסר חשוב. לקחתי.

בכללי חבל שיש פירות רגילים שמבואסים שהם רגילים ואין להל איזו ייחודיות מקפיצה ואקזוטית, וכנגדם יש את הפירות שסולדים או פוחדים להיות שונים ועוקרים מעצמם הכל כדי להיות רגילים - והמשותף לכולם זה שטיפת מוח שגורמת לכולם להרגיש לא טוב במקום שלהם.
במקום להיות עצמו - כל אחד אובסס על איך להיות אחר.

ותודה על התובנה ששיתפת

(הבעיה זה כשפירות אחרים תוהים על שונותו של הפרי החדש.. מפה מתחילה הבעיה.. באיזו זכות יש להם לתהות?! זו הייתה כוונתי..... )

ובגדול ניתחת והסברת יפה, תודה, רעיונות נכונים כתבת

הַשָּׁעוֹן חָג;
צִיַּנְתִּי,
אַךְ הַיּוֹם -
חוֹל.

אַמֵּץ יָדַיִם;
אֲבַקֵּשׁ,
אַךְ הַקּוֹל -
יַעֲקֹב?

יוֹמַן מַסָּע;
אָחַזְתִּי,
וְהַדֶּרֶךְ -
חַיִּים.

הַלֵּב שׁוֹתֵק;
כָּאַבְתִּי,
אַךְ מַכִּיר אֶת הָעוֹקֵד -
יִצְחַק.

חֶשְׁכַת לַיְלָה;
הִבַּטְתִּי,
וְהַכּוֹכָב -
צָפוּן.

עָבְרָה שַׁבָּת;
חָשַׁבְתִּי,
זַכֵּה לִי הַשָּׁבוּעַ -
טוֹב?

עברה שבת והברכה המתאימה למוצ"ש היא ׳שבוע טוב׳,
וכהמשך לשירים הקודמים כאן יש פנייה להקב"ה שיזכה לי (במובן של יזמן) השבוע את הטוב, במקום הפחות טוב של השבוע הקודם,
ובנוסף יש כאן גם פנייה ובקשה שהשבוע הוא ידון אותי לזכות, יזכה לי (במובן של אותי), והמילה ׳טוב׳ היא פשוט סוגרת את הרטוריקה. מבחינת משמעות אפשר לכתוב שם גם ׳סבבה?׳.

בכל שיר יש איזה צירוף מילים שעומד בפני עצמו, אבל גם אפשר להשתמש אחרת בכל מילה. סוג של מסר על גבי מסר.

אף שלא הבנתי את הכל, נהנתי ממה שהבנתי.

לא אכפת לי להסביר, אם מעוניין

"אבקש" ו"כאב".

אַמֵּץ יָדַיִם;
אֲבַקֵּשׁ,
אַךְ הַקּוֹל -
יַעֲקֹב?

קודם כל, השיר הוא התכווננות לפניה לאלוהיי. זה המסגרת הכללית. בתוך זה המסר יושב על הקונוטציות של ידי עשו וקול יעקב. אמנם איני מבקש את ידי עשו הרעות אלא במובן של כח ועשייה.
הקול הרך והטוב של יעקב אמור לייצג כאן את אלוהים עצמו משום שהמפגש עם האלוקות הוא שמיעתי והקול ככלל משמש כביטוי לדברים שמוצנעים ורמוזים (כמו קול קרא והלכתי), ואני תוהה אם הקול יעקוב אחרי התפילה למלא בקשתי. משחק המילים נמצא בכך שהשאלה היא אם הקול ישמע לי ואם הוא קול יעקב ולכן טוב לי או שלא.

הַלֵּב שׁוֹתֵק;
כָּאַבְתִּי,
אַךְ מַכִּיר אֶת הָעוֹקֵד -
יִצְחַק.

שתי השורות הראשונות הן ביטוי אמיתי לתחושה שלי. הקונוטציה כמובן היא עקידת יצחק ותגובתו להיותו קורבן. אמנם, בניגוד ליצחק אני לא צדיק והשתיקה היא חוסר אונים ולא השלמה, ולכן מוסיף צער על כך שכביכול העוקד בכלל לא מתעניין במה שקורה איתי ואם אנסה לשכנע אותו בכאב שלי הוא פשוט יצחק לי. משחק המילים לא זקוק להסבר.
מי הוא העוקד? ייתכן שאני עצמי וייתכן שאלוהים. זה בית קצת מתריס, כאשר הכאב הוא מרכז הכובד.

זה מעולה

האמת שזה די קשה, ואחרי הרצף הזה לא ממש הצלחתי לשחזר..

אולי נעשה מזה אתגר יום אחד.
בסופו של דבר המטרה היא לבטא משהו שאני באמת חווה. היו לי עוד כמה אבל הם היו פיקציה אז גנזתי

זה מגניב מה שעשית פה.
בשלושת השירים

אהבתי מאוד.

לקח לי זמן לעכל את הרעיון

(ויש אחד שהתגלגל לי במחשבות כמה פעמים מאז קראתי לראשונה לַיְלָה - פרוזה וכתיבה חופשית )

גאונות בעיניי

תודה לכולם. שימחתם

כשאתה מסתכל על כל אחד.
אתה רואה את כל אחד. וגם רואה איפה הוא - מערה, סלע, מלכות, ארץ, יישוב, עיר.
גם את אלוהים אתה רואה איפה שהוא.

את כולם אתה רואה, כל אחד ותנועותיו.
אתה לא רואה את היחס ביניהם, עד שתשים פניך אל המדבר. (האות מ"ם בניקוד חירי"ק).

אתה גם לא תשמע מהם על היחס ביניהם, עד שתשים אל המדבר פניך. (השורה האחרונה, על פי ידיעתי מאדם עם אופי כמוך - שמעתי, לא אני אמרתי, הוא אמר)

חמוד ומצחיק משעשע, על הדחינות?

או שיש עוד מסרים סמויים?

סוג של היה לי משעמם וחשבתי על זה שהיום כולם כשהם מגיעים לתחנה נכנסים לעולם האייפון, ואז חשבתי מה היה קורה אם לא היה להם אייפונים, ואם יהיו כל מיני טיפוסים משונים- בקיצור, סיפורון חמוד שנחמד לקרוא רק קצר מאד מאד שהתחבר לי בראש ומשום מה נכתב אין לי שמץ של מושג למה... אין מסירים סמויים..

נוגע וכל כך נכון

התחברתי מאוד לתוכן. הלשון ג"כ יפה, דברים מסודרים. תודה.

אבל, במחילה, זה לא ממש פרוזה ולא ממש שירה אלא פובליציסטיקה.

הזחה וירידת שורות לא מעניקות לזה את המימד השירי.

זה לא פוגע במסרים אבל גם לא מעניק לזה ערך מוסף.

מה הקשר לפובליציסטיקה? כלומר, ודאי שיש עיסוק באקטואליה, אבל המסרים האלה שייכים לכל רגע בחיים. מלבד זאת, ירידת שורות היא אלמנט משמעותי מאוד בכתיבת שירה, היא מדגישה, נותנת נופח אחר ומייצרת קצב קריאה.

בשירים יש רבדים נוספים: משלב טיפה אחר, מקצב, משקל, הזחות, ירידות, מטאפורות, ציוריות, חושיות וכו'. מרכיבים נוספים שמעמיקים את השיר, וצובעים אותו בייחודיות חדשה אומנותית.

כתיבה בשפה יומיומית מדוברת שאין לה את כל אלה חוץ מאשר ירידת שורות לא מקבלת שום ערך מוסף.

במקרה פה, אם תיקח את השיר ותכתוב אותו בלי כל הירידות-שורה אתה תקבל פשוט פיסקה נאה. התכונות האסתטיות המיוחדות של השירה לא נראות כאן. נמחק כמה פסיקים מיותרים ונכתוב את המילים בשורה אחת ולא תרגיש בהבדל.

המסרים מדהימים אבל הלבוש המיוחד של המילים כשיר חסרים.

גם אין כאן התפתחות סיפורית אלא משפטי תנאי, ובעיקר משפט תנאי ארוך עם כמה חלקים (משיק למשפטי תמורה).

הביקורת שלי אינה על המסרים, הם מאוד טובים בעיניי. הם טובים יותר משירים מפונפנים ו/או עמומים שמועלים לכאן.

אבל חסר פה *ה*אלמנט. סוף סוף זה פורום שנועד להיות סדנא ולא (רק) קבוצת תמיכה לפרסום שירים, וככזו יש ערך ותועלת ובעיקר צורך גם בהארות בונות.

ממליץ להיזכר שוב כאן: היי אנשים בואו תציצו כמה רגעים, זה חשוב - פרוזה וכתיבה חופשית

סבבה, אז יש שירה "יותר מוצלחת" עם יותר מאפיינים לירים, אז מה...

זה כמו שתגיד שכל דבר יכול להיות "אדם" ושיש דברים שהם אדם יותר מוצלח.

זה קישקוש גמור. אם כל דבר יכול להיות משהו אז המשהו הזה לא קיים, הוא מילה ריקה.

 

השירים שלי הם יותר מסרים מאשר שיר מקצועי לפי הכללים,

אם זה מפריע לרמה של הפורום , אפסיק לכתוב כאן, אין בעיה

אני מבינה 

בטח שתמשיכי לכתוב. רק נסי לתת לזה את הנופך המיוחד לשיר, או ישר לכתוב כמו פרוזה.

מטרת הביקורת אינה למחוק או לבטל אלא לשפר ולשדרג. המסרים שלך מעולים ממש, הייתי רוצה לראות אותם אבל עם אקסטרה כלשהי.

של בקשה לטיפים... לא זוכרת שענו לי שם מי יודע מה...

לא יודעת איך לכתוב שירים מקצועיים, אם תוכל לתת לי רעיונות אשמח  

ומה ההגדרה של פרוזה מבחינתך?

גם אני לא כותב מקצועי, אלא שמעתי וקראתי שירים (למשל בזמרשת או שירי ישראל הישנה), קצת פיוטים, קצת מנגינות. קראתי ספר שנקרא 'עצם הכתיבה'. ופשוט מנסה לשים לב. מנסה לבחון מה אחרים כותבים ועושים, איך הם משחקים עם השורות והצלילים והחריזה, איך השימוש שלהם בשדות סמנטיים ובמטאפורות ובדימויים. ואכן, יש כאלה שיש להם את זה יותר. למשל תורם דם מחזיק אצלו כישרון מיוחד מאוד לכתיבה.

הפרוזה היא בגדול סיפור. סיפור כמו שאנחנו מכירים ורגילים. כך שאכן זה לא בדיוק מה שאת עושה.

לא יודע לאיזו קטגוריה להכניס, ההערה שהעירו לי על הפובליציסטיקה אני מקבל, זה גם לא זה.
אולי אכן נשאר רק להכניס את זה לכתיבה חופשית. אלא שעדיין אמור להיות איזה נופך וערך מוסף.. גם אני כותב לעצמי פסקאות ומשפטים שאין בהם שום דבר אומנותי ושירי אלא רק מסר, אבל כאן זה כאילו אמור להיות קצת שונה.

יודעת מה, אני חוזר בי.

אולי התכוונה לכתוב הגיגים מסויימים, וכתבה בצורה כזאת של פסקאות שמדגישות את הנאמר?

יש גם צורת כתיבה כזו..

הרבה פעמים הכתיבה הזורמת,  הרבה יותר נאה מהכתיבה המעובדת..

וגם  כשנותנים ביקורת, אמנם גם זו המטרה של הפורום, אבל צריך לזכור שלא תמיד זה שכתב כאן משהו מעוניין דווקא בביקורת ה'טכנית' של איך  לכתוב שיר\סיפור וכד', אלא לפעמים רק להעלות משהו נחמד, ולקבל תגובות, אז לפעמים אם יש משהו טוב לאמר, צריך להעלות זאת על הפורום.. ואם יש ביקורת, לשאול, מעוניין בביקורת מסויימת?

רק אומר את דעתי.

פשוט תקרא את התגובה האחרונה שלי עד הסוף. הדיון כבר נקבר

ומזל טוב, אם התיאור עכשווי. נשמע כמו הדרך לסיירים. 

הרבה הרבה בהצלחה!

זה ממש ישן (כלומר, כתבתי עכשיו אבל קרה לפני כמה וכמה שנים), רק עכשיו מעכל אולי חח

 

(וכנראה זה נשמע [נקרא] יותר דרמטי מאיך שזה היה באמת...)

אתה כותב בצורה טובה מאוד שממש גורמת לאנשים להיכנס לחוויות . להרגיש.

תמשיך לכתוב
בהצלחה רבה 🙏

אתה מדבר על ה"ציבור הדתי"? אני מניח שאתה חי בתוכו. למה אתה שואל - "האם יש מקום"? אם יש אנשים, תמצא מקום

כשאין לך משהו חכם להגיב, הכי טוב זה לשתוק.

ולכן
אני באמת מניח
שהיה עדיף
שתחשוב קודם
האם מה שאמרת לא מיותר
חס וחלילה
שום דבר שאתה אומר לא מיותר
אתה פשוט תמיד משלים את מה שאני מחסיר, כמובן
טוב מאוד

זה טהור כזה
ונוגע בלב שאנשים מרגישים כך

יישר כח

אנשים שאין להם ילדים....

כמה שילדים מביאים שמחה...

אם הבנתי נכון את מה שניסית לומר

זה באמת הרבה אחריות ולפעמים מאוד קשה, אבל שווה את זה, (נדוש..אבל נכון   )

הם מצחיקים, הם נותנים אהבה בלי תנאי ותמימים ומתוקים, לא?

שנולד זה משהו אחר לחלוטין, אני בטוח בזה. אבל עדיין, המציאות הזו של נטילת אחריות מלאה על אדם אחר, והטיפול, החינוך, הגידול - ברוחניות ובגשמיות - מוטל עליך (ועל אשתך), זה פשוט נראה גדול מידי, לפעמים.

 

[אישית אני חושב שזה קשור גם לשאלה האם יש לאדם אחים קטנים, בגיל שנה שנתיים. אם כן, הוא כבר רגיל למציאות הזו, הוא בעצמו מטפל בהם. אבל למי שהאחים הקטנים כבר גדולים זה משהו אחר...]

 

כי אני אישית ראיתי ילדים בתור חלום ורוד

ורק אחרי כמה שנים של גידול קלטתי שזה אשכרה חתיכת אחריות רצינית שבאמת קצת מגבילה....

 

לא יודעת מה להגיד לך - אולי תזכור שבכל דבר טוב בחיים צריך להשקיע, זה לא בא לבד - כך גם ילדים

אולי תחשוב שבגיל זקנה במקום להיות בודד, יהיו לך נכדים ותעסוקה בזכותם בעזרת השם...

וגם שהם מצחיקים ונותנים המון אהבה...

טיעונים של תעסוקה בגיל זקנה, וגם לא שהם מצחיקים... 

נשמע לי, אם יורשה לי, טיפה שיקול במישור נמוך וגם טיפה אנוכי... מתנצל..

 

אני רוצה לגשת לזה, כמו לפני כל מהלך משמעותי כל כך בחיים, מתוך הבנה עמוקה של העניין. ודווקא ההבנה העמוקה שגורמת לי להבין את מלא המשמעות (או לפחות רובד מסוים שלה) של המציאות הזו (שהיא מדהימה!) שנקראת ילד, קצת מרחיקה אותי. ודווקא מרוב האחריות הכבדה שיש בזה.

 

אבל, אולי באמת יש צדק בגישה שאת אומרת, לבוא לזה מתוך גישה של 'חלום ורוד', כי אם באמת נבין את המשמעות האמיתית, אולי בחיים לא נרצה להתחתן ולהוליד ילדים...

אני גם חושב שזה קשור לכך שאני איש ואת אישה (לענ"ד, אני אף פעם לא הייתי...); גידול ילדים, וכל העולם הקשור לכך, הרבה  יותר טבעי לאישה מאשר לאיש. וטבעי שזה יהיה חלום ורוד אצל האישה ופחות אצל האיש. למרות שכמובן יש יוצאי דופן...

ברור שהשיקולים שהצגתי הם יותר במישור נמוך, 

יש הרבה סוגים של שיקולים, וזה לא סותר

השיקול ברובד העמוק זה מה שאתה רוצה לשמוע?

והנה הוא לפניך, לעניות דעתי - 

אתה מגדל ילד, אתה בונה את עולמו, אתה מחזק את בטחונו, אתה נותן לו שפע חום ואהבה ופשוט אין סיפוק גדול מזה לראות ילד קטן שמעריך ומעריץ אותך והולך בדרכך, שמח ומאושר - מכוחך, שנתת לו בחסדך חינוך ודרך חיים, אוכל ושתיה, שמחת חיים ויכולת לאהוב את העולם, אהבת ישראל וכן הלאה כל המידות הטובות

תחשוב שנניח יש ילד "פר"ח" שהשקעת בו ובזכותך הוא השתנה לטובה ועלה על דרך ישרה והפסיק למשל להציק לילדים אחרים בזכותך, היית גאה בעצמך ומרגיש שעשית משהו בעל משמעות בעולם הזה, נכון?

אז ילד שאתה מגדל יום יום - זה פי אלף יותר מילד פר"ח.... לעניות דעתי

כשהוא מחקה אותך ומביע הכרת טובה מעצמו או יודע להתפייס עם אחותו בזכות מה שחינכת אותו - אין סיפוק ומשמעות גדולים מזה! לעניות דעתי... זה דבר גדול מאוד..

 

דבר נוסף, יש משהו כל כך כנה ואותנטי בילדים, שכל כך קונה את הלב, שככל שאתה מתבגר אתה מתגעגע לילד שבך - לכנות ולאמת, בלי מסיכות ובלי הסתרות, פשוט להיות מי שאתה באמת, ולגדל ילד ולראות איך הוא מגיב בצורה אמיתית על כל דבר - שמחה ועצב , בלי להסתיר ככה בפשטות אומר באמת באמת מה הוא מרגיש - זה שובה לב, ולא רק שובה לב - אלא בעיקר מלמד אותנו למה כדאי לנו לשאוף לחזור להיות, מה שאיבדנו קצת במהלך ההתבגרות.......  

 

ובעיניי, אין דבר יותר משמח מאשר לקנות מתנה לילד ולראות את האושר האמיתי בעיניים שלו , אין

מבוגרים - כבר קצת יותר קשה לשמח ע"י מתנה וכו', יש להם כסף משל עצמם, הם לא תמיד מתלהבים, ולראות שמחה אמיתית וכנה בעינים - זה נהדר וזה מלמד אותנו להיות כמותם.... מלאי שמחה אמיתית...

 

ויש מצב שקשור גם לאישה ולאיש... גם אני אף פעם לא היתי איש... אז קשה לי להבין בדיוק...

כתבת דברים יפים!

זווית נוספת למחשבה...

יש דברים - שהם טבעיים וגם נעימים - זה יכול להיות טוב.

יש דברים - שהם מלאכותיים או לא טבעיים - וגם גוררים קשיים ('סיוטים' מה שקראת) - אפשר לוותר, אם אין צורך מיוחד.

יש דברים - שהם מלאכותיים או לא טבעיים - אבל כן נעימים - (למשל, טיפוס הרים, למי שאוהב) - זה לבחירתך, אם אתה רוצה.

יש דברים שהם טבעיים - אבל גם גוררים קשיים - בשביל זה - צריך אמונה. אמונה צריך גם כי אמונה זה מצווה. אבל כמו שאם אתה לא לומד איך נוטלים לולב - אתה לא תוכל ליטול - גם אם אתה נורא אוהב את הקדוש ברוך הוא. ככה, גם אם אתה נורא לקיים מצוות כאשר הם גם גוררות אצלך קשיים - אתה לא תוכל לקיים אותם, אם לא תלמד, איך לחזק את עצמך באמונה.

כתיבה ממש יפה.
זה יפה ומעורר מחשבה..

מנסה להבין..

"אחמיניה" = אראהו = אראה אותו
זו לא צורה רגילה של המילה בתלמוד הבבלי - בדרך כלל הגמרא הבבלי הצורה היא "איחזי" למשל בביטוי "ניחזי אנן" נתבונן בסוגיא.

אפשר לברר מה בדיוק תולדות ההבדל בין שתי הצורות, למילה שפירושה אותו פירוש.

אבל יש עוד מקום יחידאי שזה מופיע בכיבוד הורים 'אשרי מי שלא חמאן' - מי שלא ראה, גם לא נכשל בחוסר כיבוד. בכל זאת, כל אחד מבין - מה אתה רוצה - להיות שם או לא להיות? אז כמובן כל אחד רוצה להיות (היו שם שני אמוראים שאמרו "ייתי ואחמיניה" ועוד הוסיפו - אבל ממקומות אחרים בגמרא, אנחנו יודעים - ששני האמוראים הללו היו עיוורים - לא יכולים לראות. נו טוב, אז הם לא פחדו)

(גם בהבדל בין הירושלמי והזוהר 'תא חזי' ו'תא חמי')

כך גם אתה יכול לראות, לגבי המילה "ייתי" - בכל מקום כתוב לגבי המילה "משיח" - את המילה "ייתי" או "אתי", ולגבי המילה "בן דויד" את המילה "בא" בעברית. המלבי"ם מסביר - לגבי מילה שמופיעה בתנ"ך "אתה" שכתובה בה', אבל כיוון שהתנ"ך מנוקד לפרטיו אי אפשר להתבלבל - וברור שהמילה היא סוג של פועל - ולפי העניין ברור שכמו המילה הארמית "אתא"=בא. והמלבי"ם מפרש, ש"אתא" זה שמגיע ממש עד למקום, לעומת "בא" שזה כאילו ממרחק. זה כמובן משתלב גם עם העובדה שגם הנביא זה מופיע כך בהתייחס לתחילת הזמן, כאשר כתוב "בית דויד". אומנם, כאשר הנביא כותב "דויד", הוא מתייחס לשלב מאוחר יותר, שנוגע להשלמה. אבל בנבואות שמדברות על היציבות הגאולית, מדובר יותר על "שורש ישי" - כמו שאמרתי יש איזה נושא בתפיסה של הגר"א, שאני לא אחזור על כל זה כאן, אבל ידוע שכתוב "ודויד בן איש אפרתי הזה ושמו ישי ולו שמונה בנים והאיש בימי שאול זקן בא באנשים" וידוע בחז"ל שיש מה שהם אמרו "מטבע של אברהם אבינו" ויש "מטבע של דויד ושלמה" ובמטבע של אברהם אבינו יש מצד אחד "זקן ובחור" - והרי כתוב "ויהי איש מבנימין ושמו קיש בן אביאל... ולו היה בן ושמו שאול בחור וטוב ואין איש מבני ישראל טוב ממנו". ויש עוד לפרש בעניין ה"שמונה נסיכי אדם", שגם כאן יש שמונה (2 מטבעות, של אברהם ומלכות ירושלים, לכל מטבע שני צדדים, ועל כל צד שני ציורים יחד, שזה יוצא סך הכל 8, וזה מלבד דברים נוספים שאינם מופיעים במערכת הזאת, מסיבות נוספות)

[כאן צונזר הסבר על 12 המזלות, מכיוון שאי אפשר להסביר בלי שיחשבו פירושים לא רלוונטיים על מה שאמרתי. אני רק אציין שיש 2 "נחש", 2 "וחי"= תיקון מהנחש, 2 טלה, 2 מים, 2 מאזניים, ו2 שאין צד שני של מאזניים, ובעצם זה אומר שיש 4 לתיקון, 4 לעצמיות של האדם ומה שקשור לא אליו ישירות (מאזניים), ו-4 לתחושה של תיקון שלם, שזה מהצד ההפוך של ה"נחש וחי" - הניסוח שניסחתי לגבי ה"נחש וחי", על פי הפסוק - "והביט אל נחש הנחושת וחי" (אני רק אציין, למשל, שהשניים הללו (מצד הלפני "וחי") רומזים - לפי הדרך של הפירוש שלי - לראובן וזבולון, שהם לא מילאו תפקיד ספיציפי, ויכלו להתבונן אל החוץ - שההתבוננות הזו היא רומזת אל דרך ידיעת התיקון - שלכן נכתב בפרשה (עם ראובן וזבולון, כמו שרואים בפרשה שכתובה בתורה) דרך ידיעת התיקון - כי את זה צריך לברר וללמוד, את החלק השני - של הברכות - לא צריך לכתוב, כי לפי התורה זה צריך להיות המצב הטבעי (ולכל היותר, מי שיעבוד לברר את ההפכים - בהכרח יוכל לראות))]

כמובן, כמו שאנשים לא מבינים (אני, למשל, מבין, כי למדתי לפרש ולקרוא נכון את הסיפורים האלה) - את הסיפורים כמו של יוסף ואחיות, או שאול ודויד - וחושבים, שמה שקרה שם היה איזה דבר "פשוט" - צד מול צד, בלי להבין שיש שם אנשים, שכל אחד פועל מתוך תפיסות, מחשבות,מצב העניינים כפי שנראה כפי שנכתב לעיניו - אז פשוט לא מבינים את הסיפור. וחושבים שלספר את הסיפור בצורה לא מציאותית, זה ה"פשט". בעוד שזה, חד משמעית "מעקר את הכתוב ממשמעותו".

אלוהים הוא משהו מיוחד, כאילו, מה בינו לביננו, הוא כמו הענק.
ביטחון של ענק על גמד, זה כאילו. כ א י ל ו. זה יותר מפחיד ממשרה
אהבה, אתה צריך להיות בגובה שלי כדי שארגיש חבוקה ובטוחה, בתור אלוהים
כרבול בתוך כל הטבע הזה, היכולת הפשוטה של העולם ללטף ולסובב ולנחם
נענע ופטרוזיליה וריח של ירוק, כל זה תחפושת אחת שלך, כאילו אלוהים
באוטובוסים ובדרכים ובדברים הפיצים הקטנים, הפעמונים ברוח
הרבה דברים אפשר להגיד על אלוהים- אבל אם אפשר לא לקרוא לו בגודל
סוודרים אלא וואנסאייז- מידה אחת- לוז אחד- עולם אחד- טבע אחד-
שוקו אחד. כלבה וחתול וכירבולים וחלון ענק לנוף, יש דברים שנשארים כמו
שמיים כמו עננים כמו ירח. שנים שנים אותו דבר. כמו אלוהים. אלוהים בעצמו

קושי הוא דבר שבא לגדל אותנו.

אתגר הוא קושי, אבל אפשר לעמוד בו. לכן, כל אתגר הוא קושי.

חיים הם דבר לא פשוט בכלל.

מוות הוא בריחה מהמציאות, בריחה שאנחנו לא מעוניינים בה.

לאהוב עד כלות את הזריחות, את העולם, את האושר שהוא משדר. ואז לגלות שהכל מזויף. שהכל שקר. 

לשנוא את עצמך על טעויות שבסוף, לעולם לא תוכל לשלוט בהם.

לימודים גורמים לעצבות, ועצבות גורמת לכל הצרות שבעולם. הצרות שבעולם גורמות לעצבות, וכן הלאה. מכך נובע, לימודים גומרים לצרות העולם. 

חוסר ביטחון עצמי הוא פשוט דבר שאני לא רוצה שיהיה בי, ויש בי. 

חושבת על החיים, על העולם, חושבת יותר מדי. צריך להתחיל גם לחיות.

אושר הוא דבר שכולם רוצים, אבל לפעמים נראה כאילו אף אחד לא משיג.

חמלה. אני לומדת לדבר אותה כמו מתוך הספר שנכתב עליי ממש.
דרכים נגמעות עד אינסוף כדי למצוא יעד. אחד. נכסף. (ואז למות כשהוא מושלם)
אמת שכאבנו עד מוות, שלמדנו עד שנצרבה בנו ברחמים גדולים.
שתיקה שכובשת בי ואותי על ליבותיהם של אהובים. (על לב העולם)
לכסוף לבטא את כל מה שנעדר תמלול מוחשי.
לדמוע כשאני נחנקת תחת הנטל של תחושות בלי מענה אנושי.
נשיקה. אולי אל העולם הזה, אולי מאלוהים כשהוא יחליט שהצלחתי ואפשר כבר לקחת אותי מכאן.
שקט של דרך שבאה אל קיצה עם דיבור/מיצוי מושלם.
טיפול. מאסיבי. כמו תלישה של הכאב שנותר.
וסיכוי אחרון להינצל. אולי מהמוות שגזרתי על עצמי בעודי בחיים.

גיטרה מתנגנת לה חרישית, משתיקה לי את הדממה האל-חוטית.

אהבה ישנה שנזרקה מפכפכת לה, נובעת, תמידית.

שתיקות רגועות, שלי ושלך ושל אלקים, ממלאות תשובות לשאלות שלא נשאלו.

מחשבות ששוצפות, מציפות, מעוורות רגשות, בטענות "מה היה לוּ"...

מכונית עוברת, זמזום מכני של שחיקה, מזכיר לי לב שפועם ללא דמים.

מלא ברגש, בעיקר אשמה על עבר ובעיקר על העתיד. תמים.

ארגז ובו ניירת: הסטוריה, חשבון - של הנפש, של עצמי.

טוב – הלוואי והייתי, והחיצון היה כְּמוֹת הפנימי.

הרבה זמן, וזה מצחיק שזה מה שעולה לי, כי את זה הכי אין.

חולשה כבר פרסה עלי כנפיה, זו מחלה או שזה רק אני?

                                                                           אני? – הנני כאינני!

 

שמים עמוקים משתקפים ומתעגלים לרוחב נשמות עצובות ושקטות. גבהות.

ימים ארוכים נמשכים כמו עננה כבדה שיורדת על אדני הנפש ומחזיקה אותה שלא תזוז.

לפעמים הכל יכול להיות יותר קליל, כמו קבוצת ג'ירפות שפשוט אוכלות ומסתכלות.

קלישאה מתדברת בעד עצמה ונכנסת בתוך עצמה, מקיאה את עצמה לאלפי חתכי מילים ותפזורות של אותיות.

ריחות עולות ומלטפות את גזע המוח, ומזכירות את התום והרוך, והרוח שסובבת את הנפש בבדידות.

עוגן במציאות חזקה ושוברת, גלים שמשתברים על גבי ספינות רוטטות במעמקי הים. עגנים עגנים.

ארץ רעשה וסופות התגשמו וחלקנו נשארנו. שרדנו הפעם את המבול.

לידה ואור בקעו, חמלה עוטפת את שברי זכרונותי הקשים, שבריריות מתקשה ועולה מאליה.

קשרים אנושיים מתגלים לפעמים כנטל עצום וכמסך ברזל שעומד ניצב בין נפשות רוצות וכמהות.

תהום כצעקה חדה ועמוקה, ריחות של לילה וחושך, התאחדות וגוף מתפורר. תהום.

ראוי לכם מאוד

בעזרת השם

במשפט השני - זה לא אמור להיות מחזיקים או אותם? ובמשפט החמישי - ריחות זה לא זכר? כאילו "עולים" וכדו'?

תודה...
לגבי הראשון ההתייחסות לעננה ולא לימים

התחברתי לאחת השורות מאוד (לא אגלה איזו אחת..) , ותחושת ההזדהות נתנה לי , תודה!

יצאו טקסטים כאוטים במידה מסוימת, אבל גם עשירים ורב גונים.
תודה למשתתפים, תתחדשו!

ותודה על האתגר רעיון מקורי

 

תקווה - היא מה שמחזיק את בני האדם בחיים.

פחד אופף כל בן-אנוש, יש הרבה סוגים...

נורא קשה לחיות בתחושת ריקנות, או

מיצוי של ההנאה בחיים.

טבע - משרה רוגע על האדם, הרגשת שלווה.

אוויר צח לנשום - מחזיר את האדם למקורו.

לנשום, ולהבין שלא משנה במה אתה עוסק - יש לכולנו ערך שווה.

להרגע קצת מהשאיפות הגבוהות והחלומות הבלתי מציאותיים לעיתים.

ליהנות - מצחוק של ילד, מ-עלה שעף ברוח, מציפור מצייצת

לשמוח ממראה השמיים השלווים - בפרט בשקיעה - זה תמיד זמין ותמיד מרגש, בכל פעם מחדש!.

טוב שאת מוציאה את הרגשות שלך החוצה, דיטים זה לא פשוט מחזיר אותי אחורה לתקופה הזו, נוגע ללב , תקופה מרגשת 

וואי.כל הכבוד.
זה יפה ונוגע.. ובוגר

מקסים.

ממש כתיבה של תהליך.

 

מאד אהבתי את הלא תודה בסוף.

 

ומאחלת הרבה רוגע ושמחה וגאולה פרטית
ושגם אם יהיה התמודדויות (בכל זאת גלות) שיהיו כ"כ מעובדות טוב כמו פה.

 

הרבה הצלחה

 

לגבי הסיומת- אני חושב שעצות זה נחמד
אבל הגרעין הבסיסי הוא כישרון.
או שיש לך את זה- או שאין לך.

יכול לקחת לי כמה דקות
וגם חצי שעה שעה ויותר
תלוי בכמות והקצב שזה זורם מהראש לדף..


ואני אוהבת לחזור לקרוא דברים שכתבתי כעבור זמן
ולהוסיף למטה איך הייתי
משנה את זה היום

לקרוא משוררים, שירי א"י הישנה והטובה, שיר השירים, קינות דוד, שירת דבורה, זמרשת.
ראיתי פעם הצעה לקרוא קצת מילונים פשוט כדי להרחיב ולהעשיר את האוצר האישי.

נדמה לי שחלק נאה מהשירה נלקח מהתבוננות בטבע, מבחינת דימויים והקבלות, אז אולי קצת לשוטט יותר בפארק, חורשה, חוף..

אצלי בדרך כלל מתהווה איזה משפט או התחלה של שיר ואז אם או כש.. זה מספיק חזק וטוב אז אני מתיישב ומוציא את זה. הכתיבה עצמה יכולה לקחת לפעמים מעל שעה, על כל התיקונים והשיפורים וההכנה, כך שיוצא שעיקר הכתיבה היא בערבים ובלילות. ובהחלט קורה ששיר יושב עוד יום כדי לתת לו להתקרר ואז לבדוק שהוא טוב. היו שירים שגם מחקתי.

איזו כתיבה יפה ..
וזה יפה ומעורר מחשבה

הבתים מתאימים, הכתיבה יפה ומיוחדת, משקל רץ ונעים לקריאה
נראה שהתוכן - החלק הראשון מתיחס לחיפוש כלה, והחלק השני על הקב'ה בעולם הבא של הצדיקים, ולא ברור לי עדיין הקשר ביניהם

האמת ששניהם מכוונים לקב"ה חחח ב"ה אני לא במקום של לחישות המר ההוא 

קונספט מעניין, מוטיב משעשע בְּמה.

נדמה לי שהתחברתי  

הזכרת נקודה יפה, שאגדיר במילים שלי -  הספק המלווה אותנו בחיים באופן תמידי, שצריך להתיידד עימו ולא להלחם בו, כי הוא תמיד יגיע מתישהוא... איזהשהוא פחד פנימי..

אהבתי מאוד, תודה על זה 

שיהיה רק טוב

אהבתי

זה... הייתי רוצה לומר בדיוק אני..

אין לי עוד מילים.

וואו.

באופן די מביך הזדהתי.

זה תמים ונעים לראות את זה.

טוב לראות אותך פה

איזה כיף לשמוע ממך

תודה רבה

למה זה כתוב בלשון זכר
כמדומני שאתה הטרול הרשע, כרגיל
הסתלק סתום פיך ותיקבר כראוי לך בשקט ובדומייה לנצח

אפשר לדייק מעט יותר את החריזה, אבל לא הכרחי.
כדאי לשים לב יותר למשקלים ולזרימה, זה ישפר את השיר.
מבחינת המסר הוא מעורר מטא-שאלה על כוונתו המדוייקת (אולי כותרת הייתה יכולה לגלות).

חוץ מזה, יש מבנה טוב, ולכידות, וחריזה, ומילים ברורות, ואפשר להבין פה את הסיפור. סך הכל יפה

כן אני לא מבין כל כך במשקלים וזה

נסה לקרוא את השיר לא בדרך של דיקלום, ואתה אמור להצליח לשים לב (לפחות קצת) מה הצלילים שיותר נוח לפה להוציא. איזה רצף של הברות הולך חלק וקל ואיזה רצף קצת תוקע.
למשל בשיר הזה, כדי לקרוא אותו בנוחות צריך לעשות הפסק קטן בסוף כל שורה לפני שמתחילים את השורה הבאה, אבל אם היה אפשר לקרוא 2 שורות ביחד אז היה פה שדרוג לשיר. הוא היה זורם יותר בקריאה.

(גם קצת פסיקים ונקודות היו עושות פה פלאים)