פורום פרוזה וכתיבה חופשית (עמוד 93)

מבעד לצללים
ראיתי אותך
ראיתי
אותך
עברת
עוד
מחסום
שנלחם בך
וניצחת
את ניצחת
מבינה?

המכין מצעדי גבר
אכן הכין את צעדיי,
גם תפר לי מנעלים
גם פילס המון שבילים,
רק דבר אחד שכח -
שני רגליים, כך!

רוצה לדעת שאני לא היחיד שסובל מאוד בעולם הזה.

איך ברגע אחד
יכולתי כבר לא להיות
כאן יותר.
ואיך בלי הרהור
של פחד,
אם כן או לא
לוותר
אני מבינה שחיי בסף של
פשוט להעצר.
וזה מסעיר ומחריד
כל כך מבהיל,
והבכי שאחרי
אותי קצת שיחרר
כי יודעת שהוא מלמעלה
עליי רק
שומר.

כולנו
בנדנדות של החיים

ההוא שכרגע למעלה -
'עף על עצמו'
ולאחר כמה רגעים,
כבר נמצא בתחתית.......

ההוא שלידו מנסה לעודדו,
והנה השבור כבר
הגיע למעלה
לשמחתו

עולים, יורדים
יורדים, עולים
זו המציאות
וזה המצב

כל שנותר לנו....
הוא רק
לעודד
לחזק
אחד את השני

ובנוסף, לדעת -
שהחבר
שם למעלה
לא תמיד יוכל לעודד
לעתים גם הוא יהיה למטה


למצוא את הדרך,
לנועע רגליים
ע'' מ להתרומם
כלפי מעלה....
בכוחות עצמנו

לא לסמוך על החבר שיעודד,
לעתים -
גם הוא בתחתית...
ואין בכוחו לחזק,
הן שקוע הוא
בלנסות
לרומם את רגליו שלו
כלפי מעלה
כדי שלא להשאר שם למטה

ואין לו פנאי תמיד
לעודד ולחזק
גם אותך

שנזכה תמיד -
לחזק
לעודד
לרומם
להיות שם
בשביל השני

הַדַּף יוּכַל לְהִתְמַלֵּא
בּקַּלּוּת.

לָאֲגַם זוֹרְמִים נְהָרוֹת
בַּקְּבִיעות

בַּבְּרִיזָה שֶׁל הַיָּם
לַחוּת

דֵּעוֹת מִתְרוֹצְצוֹת
בספקנות

וַעֲדַיִן, מַעֲבָר לַמּחַוּוֹת
וְהַצָּגַת הָאֲדִישׁוּת

ללֵב קָשֶׁה לְהַשְׁלִים,
בּכֵּנוּת.

וּדְמָעוֹת שֶׁנּוֹבְעוֹת
מִבְּדִידוּת

כָּל זֶה
סִימּן לחַיּות..

אני מודה

על כל הטוב סביבי

על עולם שבנית לי

אני מודה

 

אני מודה

על מידות רבות שבי

על המילים שלי

אני מודה

 

ואיך לא אתוודה

על טעויות

חטאים ועוונות

ורק אתה יודע

לא ניסיתי להכעיס

זה היצר שמביס

אותי כל פעם

 

אני מודה

על לילות של חורף

שמישהו במיטה נושף בעורף

אני מודה

 

אני מודה

על כל מה שרציתי

וגם אם לא – אני עשיתי

אני מודה

 

ואני מתוודא

על כל מה שהיה

על כל שטות על כל סטייה

ששכחתי את הדרך

ורק אתה מכיר אותי

זה הכל לא אמיתי

אני רק רוצה אליך

 

ואני מודה

על הדרך חזרה

עכשיו עלתה בי ההכרה

אז אני מודה.

avid;">משקיע בקודש, החול נופל.

avid;">משקיע בחול, הקודש נובל.

avid;">יוצא להתקפה, מקבל מכה בכנף.

avid;">עוצר לפוש, מהמציאות מותקף.

 

avid;">עולה למרומים, נזהר לא ליפול.

avid;">מטפס בעוצמה, נתקל במכשול.

avid;">מרגיש קצת בודד, מקבל חיזוק ממרומים.

avid;">מתמלא בשמחה, נבנה מבפנים.

 

avid;">דואה במחשבות, עוז וחדוה.

avid;">אידיאליסט וריאלי, רציני עם תקוה.

avid;">ומכל הסתירות יוצאים ניצוצים.

avid;">והחושך מאיר, את המר ממתקים.

 

אֲנִי רוֹאֶה אוֹתָךְ דּוֹאֶגֶת
וְרוֹצֶה לְהַגִּיד לָךְ ש
"יִהְיֶה בְּסֵדֶר"
יֵשׁ לִי כּוֹחַ
וְלֹא רַק מִמֵּךְ
וְלֹא הַכֹּל תָּלוּי בָּאַהֲבָה
שֶׁלָּךְ
יֵשׁ עוֹד הַרְבֵּה בָּעוֹלָם
גַּם בִּשְׁבִילֵךְ
בִּשְׁבִיל שְׁנֵינוּ,
כָּכָה מִלְּמַעְלָה
מֻתָּר לָךְ לִהְיוֹת עָיְפָה
לִפְעָמִים
לְשַׁחְרֵר אֲחִיזוֹת
(כְּשֶׁתִּתְּנִי לְעַצְמֵךְ חִבּוּק,
אוּלַי יִהְיֶה לָךְ אַחֲרָיו אֶחָד גַּם בִּשְׁבִילִי)

וּבַבֹּקֶר נָקוּם שְׁנֵינוּ-
חֲדָשִׁים

בחיים,
לא מספיקה ברכה בזמן
צריך גם ברכה בתזמון


שכנה שרציתי מאד להתחבר אליה,
דפקה בדלתי כשממש לא היה לי נוח לענות לדלת....

ואילו,
כאשר דפקתי אני על דלתה,
היא היתה מעט עסוקה....


תתפללו על זה,
ברכה בזמן
וגם בתזמון 😁

מה יפו רוחות הסתיו
בגבעות שומרון,
ודרישת שלומן
אֱלֵי יושביה
שומרי שביעית ושבתון.

בעוברן בוואדיות
בפרוס על אדמה תנומה,
צוחק ליבן
בגיל ורווח
כי שבה לציון אומה.

יֵשׁ בִּי תְּהוֹם
שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא הֵעַזְתִּי
לִזְרֹק לְתוֹכָהּ אֶבֶן
לְהַאֲזִין
וְלִשְׁמֹעַ
מָה יֵשׁ שָׁם בְּקַרְקָעִיתָהּ

 

אֲנִי מַשְׁקֶה מִפַּעַם לְפַעַם
מַשְׁקֶה בִּמְשׂוּרָה אֶת הַצָּמָא הָרוּחָנִי הָאֵינְסוֹפִי שֶׁלִּי
אַךְ אַף פַּעַם לֹא רָוֶה

הַסֶּכֶר לֹא מוּכָן לְהַשְׁקוֹת 
אֶת יַם הַמָּוֶת

 

אֲבָל אֲנִי יוֹדֵעַ

 

צָרִיךְ רַק אֶבֶן אַחַת
שֶׁתַּחְלִיק בְּהֶסֵּחַ הַדַּעַת
רַק אֶבֶן אַחַת
בְּגֹדֶל הַנָּכוֹן
בַּכִּוּוּן הַנָּכוֹן
שֶׁתִּפֹּל
וְאָז יִתְגַּלֶּה
סוֹד מָעֳמָקַי
מֵי תְּהוֹם 
אוֹ יַבָּשָׁה צְחִיחָה
 

דָּרוּשׁ רַק רֶגַע אֶחָד
שֶׁכֻּלּוֹ פִּזּוּר 
שֶׁכֻּלּוֹ יִשּׁוּב
כְּדֵי שֶׁיִּפָּרֵץ הַסֶּכֶר
 

וְאָז אֶכְתֹּב אֶת עַצְמִי בֶּאֱמֶת

לחלל.

לחלל בחליל

לנגן בערגה

לבטא את הנפש

את הנשמה

בצליל

שאין לו מילים

אי אפשר לתאר

את ההרגשה הפנימית

הצליל כאילו בוקע מן הלב

מיתרי הלב זזים ונדים

אלו אינם חורים שמכסה המחלל

חורים שנסתמו עם השנים

העלו אבק

ופתאום

קרני הקול עוקרות את הקורים

מנקות את החליל מבפנים

ע"י הניגון

העדינות של האצבעות

הפורטות על המיתרים

היא השילוב של הדרך ארץ

עם האמת האידיאלית

מן עולם שבו הם מתאחדים

כל זה עולה מן המנגינה

ועוד המון דברים

שלעולם לא נדע

כי לא נכנסנו

לנבכי ליבו של המנגן.

 

לחלל.

לחלל את קדושת השם.

ל"ע.

חילול השם.

או חילול להשם.

תלוי מה אנחנו עושים.

האם אנחנו מקשרים אליו

עורגים וכוספים אליו

או שנוח לנו עם החטא

שאנחנו חיים איתו

חיים עם החטא ביחד

נמצאים איתו בכפיפה אחת

אז השכינה לא יכולה לשכון

כי החטא נמצא

חוצץ ומבדיל הוא

בינינו לבינו

לחלל את קדושת הגוף

את קדושת השם המופיעה בגוף

ע"י התחברות עם הרע

חבר רע. רע חבר

 

לחלל קדושה

להעביר אותה

מפירות למטבע

מפקיע את קדושתה

אך מעביר אותה אל משהו אחר

הורס על מנת לבנות

עוקר על מנת לשתול מחדש

זה בסדר

ולפעמים אפילו טוב

כי לפעמים האדם נטוע

וקצת תקוע

משהו חוסם אותו

מן נחש שמתפתל על העץ

צריך העץ לעבור מקום

להישתל במקום חדש

עם רוח אחרת

עם חמצן אחר

עם אנשים אחרים

עם עצים אחרים

 

לחולל

לחולל בכרמים

שיא הפנימיות

הטהרה

מראה העיניים לא מטעה

רק הפנימיות נוצצת

אין השוואות בין השמלות

כל השמלות שאולות

אין קנאה וצרות עין

כי כל אחד מתאים למישהי אחרת

ואין סיבה להסתכל על השני בכלל

הכל לבושות לבן

בכרמים היפים והפורחים

המלבלבים

עם הענבים הסגולים

והזמורות המטפסות

והשריגים הירוקים

והעלים המזוגזגים

והאשכולות המלאים

השמחה ביין ובענבים

אינה מבלבלת את האדם

כי השמחה לא מתוך קלות ראש

אלא שמחה של מצווה

טהרה פנימית בשיא התגלמותה

זה אפשר רק ביום הכיפורים

ובחמישה עשר באב

ופשוט לרקוד לכבודו יתברך

לשמוח ולהיות טוב לב

על שנתן לנו יופי

נתן לנו חיים וטבע

נתן לנו חיים

איזו הרגשה זה מחולל בנו

מחולל בפנים

כי לחולל שינוי

מצריך להתבונן בפנים

אֲנִי זְקוּקָה לְקִיר
לְהַשְׁעִין עָלָיו גַּבִּי וּפְחָדַי
אֲנִי זְקוּקָה לְגֶשֶׁר
שֶׁיּוּכְלוּ הַדְּמָעוֹת לְהִתְגַּלְגֵּל
בְּמוֹרַד לְחָיָי
אֲנִי זְקוּקָה לְהָרִים וּגְבָעוֹת
שֶׁאוּכַל לִקְפֹּץ
אֶל מוֹת הַמְּשׁוֹרֶרֶת שֶׁלִּי.

אֲנִי זְקוּקָה לְבַיִת
גַּג לְכָל הַחֲרָדוֹת הַמֻּנָּחוֹת
בְּסִפֵּי נַפְשִׁי
אֲנִי זְקוּקָה לַשְּׁבִיל
לְהַנִּיחַ בּוֹ פֵּרוּרֵי מַחְשָׁבוֹת.
שֶׁאֵדַע לַחֲזֹר,
לִבְכּוֹת עַל עָבַר נֶעֱלַם.

כָּל אֵלּוּ
וּתְהוֹם אַחַת נוֹסֶפֶת
כְּדֵי שֶׁאוּכַל לְאַבֵּד,
וְלִמְצֹא אֶת עַצְמִי מֵחָדָשׁ.

אני כותב לך ילד שלי
אתה שטרם באת לעולם
אני מתפלל עליך
שתזכה לחיות מאושר בעולם
שלא תצטרך לצבור
צלקות וכאבים
בכדי לשרוד משברים
שלא תשבר לרגע
גם בלילות הכי חשוכים

אני נושא תפילה
ילדי הקט
מעומקי ליבי
שתדע תמיד שאני אוהב אותך
גם כשלא אראה זאת
וגם כשתחשוב שאני אפילו כועס
אתה תדע שעמוק מתחת
רק אהבה תבצבץ

אני חולם עליך
ילד שלי
נח עמוקי בחזי
בין ידי המגוננות
אני עוטף אותך
ואת נח כבתוך בועה
מוגן מן העולם הסוער בחוץ
ממחול השדים
שעדיין לא ידעת
מן האור ומן החושך
המשמשים בערבוביה
בין זריחת חמה
לשקיעת נשמות
בין שחר כוסף
לתהום וצרחות

והלוואי ולא תחווה עוד מלחמה
והלוואי וצלקותיה ישארו רק בגדר חידה
חתיכות קטועות סרט ביעותים
חלקי גופות, ורסיסי דמים
לוואי רק שלום ישכון באוהליך
וחברי אמת יהיו כל מכירך
לוואי ולעולם לא ישבר לרסיסים
ושרק אהבת אמת תדע לעולמים

לוואי בלילות לא אשא עוד דמותך
עת מולדת ביקשה זרועך
דחוף ובהול, מחטיף נשקך
נושא הבטחה, נוצר הדממה

לוואי לא אשקיף מבטי החרד
מבעד החלון
לא אחכה שתשוב, לא אייחל לבואך
עייף, שבור, פצוע
צלקות המלחמה נשיאות על ליבך
מבטיך תהום, נפשך סערה

לוואי תמיד אדע לחבק
להרגיע נפשך ששצפה
בעת סער, בעת יגון
לוואי ותמיד אהיה יד ימינך

לוואי רק תבוא
ילדי תכול העין, ילדי הקט
לעולם טוב יותר מזה בו חיינו
לעולם שישא רק דממה ומבט



22:35
13.10.21

"זה מספיק"
זעקה באנגלית

"זה לא מספיק". מענה ,באדישות.

וזה עוד רגע
שהתום מכה בך.

שהנפש , מרגישה

את הקרע.

וזה מכה.

ועוד מעט הגלים יירגעו
והנפש תשקוט.

שקט ממכר,
ודמיוני.

קפצת עלי
כשהגעתי הביתה

בכית
ומשכת בחצאית

הפרעת לי
לנקות
לסדר
להתאפס על עצמי

אז---
מדוע......
כשנרדמת,
פתאום התגעגעתי אליך
כ'כ
ובכלל,
בכלל לא רציתי
לא לנקות
לא לסדר
וגם לא להתאפס על עצמי?!

אני קורא לדברים להתחבר
מכל זמן שהיה ומכל מקום,
הסוד כך אומרים
הוא שחרור מנפרדות.
אל לכם להישאר במקומכם
בהווה ההוא שנמצא בעבר,
פנו וסעו לכם
תפקידכם הוא עכשיו וכאן.
אני קורא לדברים להתחבר
לשתף פעולה בין זכרון ורעהו,
בריאת האדם
היא התקבצות של כל העפרות.
הופעותיי שבכל הזמנים,
חוכמה שלמדתי באף,
בואו להיות אני.

אֲנִי מַבִּיטָה בּוֹ
קָטָן כָּל כָּךְ
גּדוֹל עַל הָעוֹלָם הַזֶּה
חַי כָּל כָּךְ
מֵת בְּלִבּוֹ מוּל אֲנוּשׁוֹת מְצֻמְצֶמֶת
כַּמָּה חֲכָמָה בָּעֵינַיִם הַתְּמִימוֹת
כַּמָּה תֹּם בַּמִּלִּים הַחֲכָמוֹת.

אֲנִי מַזְהִירָה אוֹתוֹ
(אַזְהָרָה רִאשׁוֹנָה)
עֹנֶשׁ יַלְדוּתִי לַיֶּלֶד הַבּוֹגֵר
הוּא מְצַפְצֵץ עָלַי עִם מַבָּט שׁוֹבֶה וְאוֹמֵר:
אֶפְרָת,
את בעצמך ילדה
אַתְּ מְבִינָה אוֹתִי.
נָכוֹן?

החיים
הם ממש לא מה שחשבתי
אבל....
דווקא,
זה מה שיפה בהם

ההפתעה
בכל יום מחדש

צמח חדש צומח לבד

קונה שורשים קונה מעמד

מציץ מעפר, מנער האבק

מתחיל לשיר את השיר הענק

 

שורשיו עמוקים

ישנים נושנים.

אך פרחיו חדשים

וריחם כה מדהים.

 

לשירו יתאחדו כל הצמחים

החיות אנשים וגם דוממים.

יתחילו לשיר את השיר הישן

שמיוחד לכל אחד ומאוחד מכולם.