אם אסתכל על חיי ברצינות
אמצא אותם חסרי משמעות
ככה זה כשהמציאות
מנופפת מול עיני בתמידות
אתה רוצה שאבוא להודות
וכמה פעמים שמעת את התפילות
חיכית לי בסוף המסלול עם חיבוק
אבל מצטער אני מדי שחוק
הלב רצה להתפרק, להתרפק
ולא היה לנשמה גינה לשחק
כי.. איבדתי את זה
נשבע, לא ידע מה אתה רוצה
אני רק מנסה להבין
אין לי מושג מה אתה מצפה
נותר לי רק להאמין
ואני יודע שזה אסור
סתכל עלי, אני שבור
וזה לא תירוץ
אבל תביט אני רצוץ
מה שאהבתי הלך
הוא היה לי כמו אח
והחלום שלי שנרדם
ומה שביקשתי אל תלכי לשם
ומרדפי הכשלונות
בימים ובלילות
כי... איבדתי את זה
נשבע, לא ידע מה אתה רוצה
אני רק מנסה להבין
אין לי מושג מה אתה מצפה
נותר לי רק להאמין
רק רציתי לעבור את היום
עכשיו מוקף אויבים שלא רוצים שלום
עברתי את הקו שאין לעבור
התפללתי יום יבוא ואחזור
וכמה שחיכיתי זה לא קורה
מה אני עושה?
כי.. איבדתי את זה
נשבע, לא ידע מה אתה רוצה
אני רק מנסה להבין
אין לי מושג מה אתה מצפה
נותר לי רק להאמין
נשבעהחיים תותים????
..רחל יהודייה בדם
------רב שמואל
התחברתי ממש, השיר זורם ומושלםפרצוף כרית
לרוב השורות התחברתי ממש!!!! השיר רץ ממש והכל מובן וכזה זורםםםםםםםם יישר כח, אהבתי מאוד
תודה רבה.החיים תותים????
אוליפרצוף כרית
"ואני יודע שזה אסור"
אבל לרוב ממש הרגשתי חיבור עמוק! כתיבה מהממתתתתת תודה רבה רבה .....
אוקיהחיים תותים????אחרונה
מזמן לא כתבתי. אין השראה ואין דעת.little prince
וזה כואב לי
...רחל יהודייה בדם
אולי לנסות לכתוב על זה שאין השראה.
או לעורר השראה בדרכים אחרות
הכל מתחיל בד"כאני הנני כאינני
מחוסר מוטיבציה. ניתן לך אחת, יש לי חבר טוב שחווה עכשיו נפילה גדולה וקריאת שירים זה אחד הדברים שמרימים אותו, יש מצב לעזור לו?
אני לא ככ כותב שירים שמרימים😅little prince
נו נו.. צריך לנסות. זה יפתח לך שער חדש.אני הנני כאינני
תופסים מילהלחייך
גם אני.תילי חורבות
לא חייבים בכוח...
מזדהה, איכשהו.ה' אור לי.
אני כותב בנאגלותנקדימון
בדר"כ מתהווה איזה כוח יוצר שמשתחרר במכה.
אני לא כותב באופן סדיר, אלא פתאום נכנס למצב כזה,
ואז יש לי כמה ימים של כתיבה או כמה שירים של כתיבה.
אם הכאב הוא הוא הדבר שאתה רוצה להוציא בכתיבה,
אז ייתכן שזה יצליח לך בקרוב. הסף צריך להתמלא אולי..
שיר קטן לימים חסומיםנקדימון
מוחין שלי הפכו מרדעת.
מזמן לא נכתב, גם לא ממקום,
והכאב הזה רוצה קצת לנקום.
איה היוצר ואיה היצירה
כמה אתענה בשביל פרק שירה?
בהמשך לנקדימוןלחייך
מילה אחת
טיפה בים האצור
מכאן
כקצהו של חבל
לא קשור
אבל
שומר אותנו
לבל יתפרץ
---רב שמואלאחרונה
כ
מוך
הגדר דעת.בין הבור למים
אולי להפך?
אם יצאת מנקודת הנחה שהכתיבה מתעוררת בעקבות דעת והשראה. אולי צריך לחפש אותם ולא את המילים?
נטו לעצמי כתבתי את הדברים..
(כאב הוא מנת חלקנו בכל אופן. הלא כן?)
נכוןlittle prince
תודה על העידוד חברים.little prince
מזדהה:/אנה.
\\שירה גודלב
רציתי להיות ילדת התפילות שלך.
יום ועוד יום.
חודש ועוד חודש.
שנה ועוד שנה.
להיות מהודקת בך.
לסיים את ימיי
בידיעה שהיינו.
היינו יחד אהוב.
והלב שלי רותח מבכי,
כי רציתי קרבתך.
ואני יודעת שיום חודש ושנה לא יחזרו,
והשעות הריקות שלא הגעתי חקוקות בתוכך ובתוכי.
והם, שבאו אליך כל יום,
אם הביאו את ליבם הזך
הרי עשירים הם,
קרובים אליך יותר ממני החלושה
האם יודעים הם זאת.
מלכי.
ליבי הוא תפילה.
מחשבותיי הינם כלי נגינה להתרומם עוד ועוד אליך.
לרצות להתפלל אני רוצה.
להיות אך ורק שלך.
אנא.
...רחל יהודייה בדם
מבנה מעניין
------רב שמואל
הוא היה אומר "בחור אחד בא לסטייפלר, אמר לו אני לא יודע איך להניח תפילין <וכו' וכו', כאן נכנסים הסברים שהטרול מנסה לתאר - לפי דעתו של הטרול - ocd> הסטייפלר אמר לו - <כך מצטט הטרול> - "שבועיים אל תניח תפילין!"-". ע"כ לשונו הטמא
------רב שמואל
יפה רוחניפרצוף כרית
תודה לכן. (והשיר נכתב בעקבות התחושות שלי מהתפילה לקב"ה)שירה גודלב
(אם זה לא היה ברור)
מדהיםאנה.אחרונה
השבוע לפני 8 שנים
כתוב כאן כתיבה חופשית. אני אנצל את זה. הפעם.לעבדך באמת!
אני מעורבלת.
מאוכזבת.
מבולבלת.
מסובבת.
מסובכת.
אני יפה כמו שאני, וככ משוגעת.
אני נורמלית עד כאב, אבל לא דומה לאף אחת.
אני ילדה ואשה,
יש לי שם וחולשה.
אני לבד וביחד,
אני מנסה ונרתעת.
אני אור וגם חושך.
אני כלום והמון.
אני חור של עצב,
אני שמחת ההמון.
אני דג שאין לו מים,
אני תינוק בלי ידיים.
אני שותקת ובוכה,
אני הצילו, נבוכה.
צריכה לשבת שם, ללמוד,
אבל יושבת פה בוכה,
עוד.
אני אוהבת את כולם.
ואת עצמי.
אחת המילים היא העולם.
אבל כמה עוד לבד אפשר להחזיק בלב?
כמה הצילו עם כאב.
כמה ילד קטן רוצה חיבוק אחד מאבא שלו.
כמה ילדה שהיא אני,
צריכה איזה ה' אחד,
שיגיד לה שהוא גאה.
בה.
כמה רציתי למצוא בי פרפר צבעוני, של חופש,
וכנפיים.
איפה האומץ שלי שהלך לנטול ידיים.
מי אתה ואיפה?
ומה קרה לעולם הזה?
אני רוצה חיים.
ובשורות.
טובות.
אני אני אני.
רוצה.
פשוט לחיות.
אומרים שאני טובה בלדבר, אבל מי מכיר אותי כשהמילים נגמרות.
כשהדלת נסגרת, והחושך אטום,
זה למצוא בובה מפוחדת, שהלב שלה בכלל לא רדום.
היא רוצה לצרוח,
אבל עסוקה מידי.
עומדת בצומת העולמות,
ולא יודעת לאן. לאן לפנות.
היא לא עומדת.
היא זוחלת.
ואין לה רחמיים עצמיים, זה פשוט בטון ענק שיושב בעורק שמנשים.
יש אנשים שזקוקים לגעגוע.
ואני רוצה להתחנן, קחו את שלי.
כמה סתם עבר יכול לפגוע בחיים שממשיכים.
יש אדם דומה לעץ,
ויש עץ שבוכה בלילה,
כשעליו נושרים.
יש חיים סובלים לגמרי.
ויש מתים שלא ידוע מה איתם.
יש ילדים ואין להם אב,
ויש אנשים של תשעה באב.
והצילו הוא חבר.
שבאלך להזניח, שימות.
ובאלי שמישהו..
יסדר.
יסדר לי תתמימות.
עולם של מבוגרים, אה?
איפה הגן ילדים פה?
שמישהו יעצור את זה.
הטירוף שטורף את כולנו.
את כולי.
דור מסך, בלתי מוסמך לשקר על,
ללא חלל.
ואין אדם, אחד.
מושלם.
שיצרח די, חדל.
ואין אונים. ואין חיים.
ואין תכלית.
ואין אמונים.
ואין שמחה. בלא אמת.
והלב, הוא לא שקט.
אין אהבה, כולם תלויים בדבר.
אין אימפטיה ליצור נשבר.
יש אלוקים.
והוא מתוק.
נותן כאפות לכל הילדים שלו.
בתורות, או שלא... במנות.
גדושות. קדושות.
מרוגשת.
הנשמה שלי צורחת שקשה לה, ואין חבוש מתיר עצמו.
מי יציל אותי היום.
הכאב מפלח את האור הנאלם שלי.
ורק, רק משפט אחד עשוי לשנות הכל.
משפט של אמת. מן דיבור כזה.
דיבור של אמת.
אבל מתי?
ואיך? ועוד כמה.
הגלויות האלה, שגורמות לידיים לרצות להסתיר חזק את העיניים.
ולהעלם, בלי להשאיר בועות.
אין נשמה אחת שרוצה לבוא לכאן ריבונו של עולם.
זה עולם של כשלים של חורבן והסתר מעורפל.
עולם של חוסר אונים אחד מוחלט.
עולם מלא באור של אבא שנוגע לאט לאט.
אבל אתה ילד קטן תוהה נרדף,
נדחף.
שמישהו יחבק אותי.
יגיד לי שנגמר פה דף.
ב"ה כל יהודי הוא נשמה מיוחדת ממש!!לעבדך באמת!אחרונה
עד בוא ימי האהבההחיים תותים????
לך לך
מכל מה שידעת
מכל מה שהכרת
להתחיל מהתחלה
היום הזה
אהפוך הכל פסה
מה שהיה ויהיה לא משנה
להקשיב לעצמך
מחפש את אלוהים
מעיז להאמין שהוא גדול מהמילים
מרחיק לכת עד המרחקים
לשמוע לנשמה
ודרשת וחקרת
ומצאת
את השם
לדבר דיבור אחד של אמת
ונחכה לסערה עד שתשקט
ניתן לאלוהים להחליט מה טוב ומה רע
אמת ושקר לבד לא נדע
עד בוא ימי האהבה
המסע בין שדות ופרדסים
בין דשא לעצים
הסתובבתי בין השבילים
מתאפק שלא לבכות
בין דיבור מבוגרים
לצחוק מתגלגל של ילדים
לא ידעתי מילים
עוצר את הדמעות
בין פסיעת הקודש לחול
הבחנתי בין לעלות לליפול
להתחמק בין הטיפות
נשמתי את אויר האמונה
וחיכיתי שאענה לכל שאלה תשובה
ודרשת וחקרת
ומצאת
את השם
לדבר דיבור אחד של אמת
ונחכה לסערה עד שתשקט
ניתן לאלוהים להחליט מה טוב ומה רע
אמת ושקר לבד לא נדע
עד בוא ימי האהבה
וכמה אנשים נפלו, זה לא נספר
על האמת, יותר כבר אי אפשר
זרקתי מאחורה את כל החברים
חשבתי האמת גדולה מהחיים
עד מתי אנחנו נלחמים
תגיד לי עד מתי, אלוהים!
...רחל יהודייה בדם
יש בזה משהו מדהים בעיניי.
אהבתי מאוד
תודה ממש.החיים תותים????
--- ---רב שמואל
ההבדל בין המאמין לכופר, שהמאמין יודע ששכר ההמתנה הוא דבר עצמיותי ועיקרי - הכופר חושב, ששכר ההמתנה הוא שכר אסיפת דברים 'על הדרך'. המאמין מאמין גם כן בשכר 'אסיפת דברים' - אבל כדבר נוסף. עיקר שכר ההמתנה - הוא בעצם ההמתנה.
לכן, למשל, הטרול - אם הוא נתקל בקשיים בעבודת ה' - הפיתרון שלו אינו לעולם לסמוך על כללים של עבודת ה'. מצד שני, הוא מרגיש מבוזה, אם הוא רק יסמוך על עצמו. הרי הוא, לדעתו עכ"פ 'חכם' אמיתי, שמכיר בערך הלימוד על פי חכמים.
את יכולה לראות - למשל - ברוב הדורות - כמו שידוע בספרים - הלימוד של רוב העם היה לא ב'גמרא' כולה, אלא בספר הלכות הרי"ף. שהוא מביא את עיקרי הדברים מהגמרא ומוסיף דברים בסיסיים הנחוצים לפסיקת הלכה או להבנה נוספת בקיצור גדול. גם המפרשים שעל הרי"ף - הר"ן, הנימוקי יוסף - בדרך כלל מבוססים על דבריהם של רש"י והרמב"ם. כלומר, דרכים של הבנת פשט, הבנת הנושא ואיך לעיין בדרך הנדרשת על פי ההלכה, הדרך שההלכה מתווה לפעול. זו הרי הסיבה - שהמהר"ל - ועוד רבנים לאורך הדורות - כתבו לא להתחיל מלימוד גמרא עם תוספות - לא בגלל שהם לא הקפידו שילמדו הרבה, אלא בגלל שהם רצו שתחילת הלימוד יהיה להבין את הבסיס. - ניתן לומר, שללמוד רי"ף - זה כמו ללמוד 'משניות קהתי' - זה להבין, איך בכלל ניגשים להבנת המשנה - או במקרה של הרי"ף - הגמרא. פסקי הרא"ש - רבינו אשר - בדרך כלל מבוסס יותר על דבריהם של רבינו יעקב תם והתוספות - המהר"ל שממליץ ללמוד את זה במקום את התוספות - זה פשוט כדי 'לקצר את הדרך' - לא לעבור בהרבה פלפולים, לפני שלומדים מהגמרא איך מגיעים לפסק. בכל מקרה - כל אדם שלומד - בדיוק כמו שלומדים ב'תלמוד תורה' - מתחילים מהבמה של 'איך לומדים' ובהתאם ובשיטת כפי הדרך המקובלת בלימוד, שמי שאינו נמצא או אינו מגיע מתוך הלומדים שקיבלו דרכי הסתכלות המקובלות - לא תהיה לו דרך לפרש נכון את הדברים - כך זה, בדרך כלל - בכל דבר, בכל מקום, בכל נושא. גם בתורה - וגם בדברים אחרים.
את יכולה לראות, שגם, למשל, פרשנים מקצרים על המשנה - כמו ה'עיקר תוספות יום טוב' - מצטטים בדרך כלל בראש ובראשונה בעיקר את הפרשנים של הרי"ף - הר"ן או נימוקי יוסף. ה'תוספות יום טוב' השלם - בדרך כלל מביא גם את התוספות - כפי שהוא גם כתב פירוש לפסקי הרא"ש,
אולי אפשר לדקדק בדברי המהר"ל, שכותב שבפירושי הרמב"ם והרב ברטנורא 'בזה מתוקן הכל', ואפשר ללמוד את זה כדי להכיר את עיקרי הדברים לפני ההרחבה. - שדבריהם - שוב, בדרך כלל מבוססים על הגמרא עצמה - ובברטנורא גם מוסיף הסברים מרש"י או מפרשים אחרים.
מי שנמצא פה - ואומר - שאם יש לו בעיה - נניח, הוא מגלה שבעבודת השם כתוב שצריך לבדוק את הציציות כל בוקר - והוא מתנצל, כנראה, לעשות את זה - הוא לא יפנה ללימוד מסודר על עבודת השם (כמו שכתב ה'חובת הלבבות' בפירוש - מי שילמד קודם את עיקרי ההלכות ויתרגל לחזור לשנן ולהכיר אותם - אז יוכל בשאר הזמן לעיין בנושאים של 'חובת הלבבות' עניינים של דברים רוחניים מובהקים.) - אבל הטרול נוהג אחרת - הוא קופץ ישר ללמדנות והתעמקות על דעת עצמו, ברמת ה'תוספות', אבל דברים שמבוססים לא כמקובל (הפתילים של הציציות פעם היו חלשים???) וזה פשוט, נועד, מבחינתו ל'פיתרון בעיות', 'סתימת חורים' שהוא לא רוצה להשלים כמו עובד ה' כראוי, אלא לפי דעתו העצמית - ומי שיגיד לו - למה בשאר הזמן אתה לא מתעמק להכיר את ההלכות, אלא רק מידי פעם? אז הוא יצטט בהתלהבות את המהר"ל, שאמר לא ללמוד תוספות.
הוא מנסה, פשוט 'לאסוף רווחים' תוך כדי המתנה - המתנה, שכוללת בתוכה עיון מסודר בעבודת ה' - זה לא לרוחו ולא לרצונו - הוא אינו רואה בזה דרך 'מועילה' שתשיג בשבילו את הרווחים שהוא מקווה להם. במקום זה, הוא ממלא - אחרי הנושאים הרוחניים - שהוא מעיין בהם להנאתו ועל דעת עצמו - ואחרי ההתעמקות בהלכה לסתימת חורים - את החלק הבסיס שנקרא 'עבודת ה'' - הוא ממלא על ידי כל מיני 'צרכים נפשיים' - ומה לעשות, שרוב הציבור מאמין ב'עבודת ה''. ולכן, לטרולנו יש 'צורך נפשי' להתעסק גם בענייני עבודת ה' אמיתיים - כדי לא להרגיש בודד!!! וזו הסיבה היחידה שלו. כי הוא כופר בכל אמון אמיתי בנושאים של עבודת ה' אם לא הוכח לו הדברים לפי רצונו לדעתו ושיטת עצמו.
--- ---רב שמואל
--- ---רב שמואלאחרונה
בין לעצמו, לנפגעיו הקרובים, או לאחרים - קרובים כרחוקים.
אצליאני הנני כאינני
אצלי לראות זה לא רק לראות
אצלי לראות זה גם לגעת
כי מה כבר יכול לקרות
קירות עדים ואת יודעת
חטא עץ הלהט
הולך שולל אחר יצרי
אין מעצור ואין מרדעת
לכוף אותי לרצון יוצרי
לכוף עצמי להיות אני.
צריך המשך..
...רחל יהודייה בדם
כתיבה יפה ומעניינת..
קשוחנקדימון
פחד הנושא, הכתיבה יפהפרצוף כרית
לא זה לא פחדרב שמואל
אבל אתם לא מעוניינים להפסיק להקשיב לבן אדם מטורףרב שמואלאחרונה
להיפך, זה מרגיע, עבורכם.
אתם מתערסלים היטב בטימטום שהוא מציע. לא רצים אחוזי תזזית מתוך אי-נוחות-משוועת. מה פתאום. להקשיב לשטויות, זה בעיניכם הרבה יותר רציני.
להאמין בעולם? להאמין בשפיות? בחוכמה? בטוב? בנורמליות? בטבע? באדם? באנוש? בשכל? בסבירות? באיזה דבר בעל ערך סביר? מה פתאום. יותר נוח לכם, להירגע עם הסברים מטומטמים. רעיונות מטומטמים. והרבה הרבה בלגן שיזכיר לכם, כמה האמת בודאי מפחידה, כי אם מישהו יגיד לכם שהאמת היא הדבר הנכון ביותר לאדם - וכי למה? מה אתה נעשית גם כן "מאמין באלוהים"? איזה "צדיק" (במלעיל) כזה? איזה מין רעיון זה להגיד שאנחנו צריכים להתייחס לדברים ברצינות? להתייחס ברצינות בעיניכם זה מתפרש רק כ"רצינות תהומית". וגם את התנהגותם האנושית ביותר של בני אדם - אתם תפרשו בהתאם. ורצינות תמימה וטבעית - אתם תפרשו כדבר רע - הרי היא בהכרח "תהומית"! רצינות מתוחכמת ומתחכמת ולוליינית מאוד - תיראה לכם תמיד כפיתרון נפלא, לכל הרע שמזמנים לכם החיים - בפרט הרצינים התמימים, שמראים לכם דרך טובה הגיונית הוגנת וכולי. זה לא, זה לא מוצא חן בעיניכם. וכמה טוב שיש רצינים לוליינים שפותרים לכם את הבעיות, עונים לכם על הספיקות - איזה ספיקות אי אפשר לפתור באמצעות לוליינות? וזה בעיקר נראה לכם כמגן מפני מחלות נפש - מחלות נפש, בעיניכם, זה או פשטות ריקה. או רצינות - שהיא בעיניכם הדבר הטבעי הקשור לפשטות ריקה. אתם לא חושבים שרצינות קשורה למילוי אנושי. ליתר דיוק, אתם חושבים שרצינות פירושה שיטת ריקון פנימי. אם כן - רצינות לוליינית - נתפסת בעיניכם כ"תרופה מעין המחלה" - וזה נראה לכם האחלה האמיתי ביותר! אשרי מי, לדעתכם, שהגיע למדרגה כזאת. שהוא מסוגל לבלבל במוח מספיק, לעצמו או לאחרים - או גם וגם. והוא ניצול מכל ריקנות, כביכול, לעולם.
(בהצלחה?)
ללא כותרת, כח שבטנקדימון
אִם כָּתַבְתִּי מִלִּים
עַל חַיִּים וּדְרָכִים,
וּפְרָחִים וּפִנּוֹת וּלְקָחִים
אִם הִלְחַנְתִּי מִלִּים
עַל בָּתִּים רְחוֹקִים,
וּפָנִים וּגְלוּיוֹת וּבְרָקִים
אִם עָשִׂיתִי שְׁנֵי אֵלֶּה
בַּיָּד, בַּפֶּה, וּבְלֵב מְדַבֵּר
עֲדַיִן אִם זֶמֶר יוּשַׁר
הַלְוַאי רַק בְּפִיו שֶׁל אַחֵר.
...רחל יהודייה בדם
כל השיר יפהפרצוף כרית
והשורה האחרונה לא היתה מובנת לי - למה לא לשיר בעצמך?
תודהנקדימון
השיר מדבר על החיים.
הבית הראשון עוסק במהלך של החיים, במסע וכל מה שכרוך בו (פרחים, אבל גם פינות [חשוכות]). והרבה לקחים שהדרך מחכימה לנו.
הבית השני עוסק יותר במקומות היציבים של החיים, במקומות הקבועים שגם כשהם רחוקים הם עדיין הבתים. הבית הוא סמל כביר. "בית רחוק וגלויה" יכולים להיות הקשר לבית ממנו יצאתי, או הקשר אל הבית שאני בדרך אליו. הגלויות הן העיסוק בזיכרון העבר, במסורת, בילדות - אבל גם כתיבה אל העתיד, הפנים שמחכות ליד החלון לראות את הבעל/האבא.
הברקים מחברים את הבית הזה של השיר אל הבית הראשון שלו.
הבית האחרון עוסק במכלול. אף אדם לא יודע אם חייו ימלאו את ייעודם, את יוסיפו ברכה לעולם או שמא לא, הסך של כל החלקים אמור להתברר רק בסוף. אם החיים יוצרים זמר, בדר"כ שומעים אותו בהספדים ואחרי חייו של אדם. וזו תקווה גדולה מאוד שלאחר סיום תפקידנו כאן יהיה זמר שיושר על ידי אחרים. אמנם, גם יש פה איזו הערה לאדם שלו עצמו לא טוב להתעסק ו"לשיר" כלומר להלל את עצמו. הערה בשבח הענווה. להתמקד במה שמוטל עלינו ולא באיך אחרים ישמעו עלינו. ענווה.
וואו גדולפרצוף כרית
יפה מאוד
היטבת להסביר ואכן נאים הדברים,
לגבי הסוף -
התכוונת ל"אין הנחתום מעיד על עיסתו"
וכן -ענווה...
2 נקודות נכונות וחזקות
☺️נקדימוןאחרונה
-אבדה-אני הנני כאינני
(אבדה)
אבדה לי המחברת
אבדו גם הצבעים
אבדו צבעי הקשת
אבדו פיסות חיים
גרפיט מחוק בסרט
תנועות של אחרים
במקום של יד רושמת
יש אותיות מפיקסלים
במקום דמעות ורגש
במקום כל השקרים
התנוצצה אמת אחרת
שלא זקוקה לחרוזים
הנה נותרת שוכבת
עטופה משני צדדים
בדומות לך קצת אחרת
זה שיר פשוט, חוזרות מילים
אז תודה לך נאמרת
ומעתה יתמות מנת חלקך
ואולי בשנה אחרת
אזדקק לך, לך ולעוד הרבה מילים.
[בהשראת (ובדחיפת) שיר נוסף שזכה מקום שני בתחרות לפני שנתיים (כנ"ל)].
...רחל יהודייה בדם
עומק וחריזה איכותית, וכתיבה יפה.
------רב שמואל
יפה כתובפרצוף כרית
יש פה הרבה מסרים
את הסוף לא הכי הבנתי איך מתחבר, אבל מאוד מאוד יפה
שני הבתים האחרוניםאני הנני כאינני
נכתבו למחברת, איך היא נותרה שוכבת במגרה בתוך ערימה של מחברות מלאות שירים כמותה. מעתה אין בה צורך, המחשב תפס את מקומה ובכלל בכותב השתנה ואינו כותב את אותם התכנים שכתב באותה מחברת. אלי בעתיד תחזור עת שיכתוב את אותם התכנים ואז אולי ישוב למחברות.
הבנתי, תודה על ההסברפרצוף כריתאחרונה
אני גם יותר אוהבת את השיטה של פעם , מחברות/דף ועט, זה יותר אותנטי , אם כי יותר מסודר במחשב ויותר מבולגן בדף הטיוטות... בהצלחה וכל הכבוד על הכתיבה היפה
שאלותאני הנני כאינני
אמא
זה נכון מה שכולם מספרים?
שבגיל כזה או אחר
נגמרות לנו כל המילים?
ואמא
זה נכון מה שאסתי אמרה?
שאם אהיה מבוגרת כמוה
דמעותי עוד יצאו לפגרה
ואמא
מותר לי לשאול שאלות?
כי יוני סיפר לי בלילה
שדוד יוסף לא הולך לתפילות
ואמא
תוכלי לקנות לי במבה?
...רחל יהודייה בדם
אהבתי מאוד
------רב שמואל
מה הערך של כל זה מה זה אומר לכם?
יפה מאודנקדימון
דווקא אהבתי את הבית האחרון כאחרון, עם הבמבה, הכי מוצלח!פרצוף כרית
רעיון... ומכל מקום.אני הנני כאינני
מהמם!!!פרצוף כרית
ותמים -כפי שרחל כתבה - הגדרה מדויקת
תודה.אני הנני כאינניאחרונה
אכן מה שניסיתי לשדר.
אם נביטאני הנני כאינני
אם נביט דרך חור המנעול
נראה עולם תחום
נראה עולם מוקף שחור
נראה חלקית ובעצם לא נראה כלום.
אם נביט דרך חור המנעול
נראה עולם נכון
נראה ערכים וחלום
נראה חלקית ובעצם נראה הכל.
אם נביט דרך חור המנעול
אז לא נראה את הדלת
לא נראה את האור
ואת כל מה שנותר מאחור
אם נביט מחור המנעול
יהיה כך ולא אחרת
אבל אם נפתח את הדלת...
[בהשראת (ובדחיפת) שיר שזכה מקום שני בתחרות לפני שנתיים (ועכשיו עדכנו על הזכייה)].
...רחל יהודייה בדם
אהבתי ממש
תודה!אני הנני כאינני
שמח לשמוע ומופתע לראות שיש ערים בשעה כזו ;)
------רב שמואל
------רב שמואל
כל אלו עובדות.
מהמם ועמוקפרצוף כריתאחרונה
הגליםפרצוף כרית
רציתי מנוחה
אז הלכתי לטילת
לגלים
לים
לחפש מהות
לתהות על קנקני -
שלי עצמי...
התבוננתי בהם
בגלים המתנפצים אל החוף,
וניסיתי לחפש תשובה לשאלות
המרובות שלי
שאינן נגמרות
ורק מוסיפה בכל יום עוד כמה לרשימה....
אז
ניסיתי
להאזין חזק
לכבות כל רעשי רקע -
מוסיקה, מחשבות....
ועדיין -
רק את רחשי השבלולים והמיית הגלים קלטו אוזניי....
חיפשתי שקט
וקבלתי רעש
המון רעש עושים הגלים
המון רעש
וקשה להבחין בעיקר
אך דעו לכם,
אילו רק תקשיבו חזק ,
תכנסו לעומקם, בתוכם, מתחת לגלים,
עשו מאמץ והכנסו לתוכם בהכנעה,
תורידו את ראשם ותכנעו להם,
תשמעו קול קטן ודקיק,
עדין משהו,
בתוך השקט והדממה הדקה,
את הקול הבוקע משם ואומר -
"הכל טוב... הכל טוב..."
...רחל יהודייה בדם
חכם כזה.
אהבתי מאוד
תודה רבה שמחה לשמוע!פרצוף כרית
בהשראת אחד הכותבים/ות כאן שכתב/ה לאחרונה שיר יפה על הגלים ... משהו כזה... אהבתי את הכתיבה שלו/ה , אז תודה!
תודה רבהפרצוף כריתאחרונה
קחיתילי חורבות
את אחרונת צלקותיי
את השקט
הדממה
ואינספור שעות
של געגוע
קחי את ליבי
ואספי אותו אל קרבייך
אחי את השברים
לקטי אט אט את הרסיסים
המדממים שהיוו את חיי
את האור ואת החושך
המשמשים בערבוביה
את רגעי האושר
ואת רגעי העלטה
קחי את ליבי
את כל כולי
את כל כולך
קלפי את שכבות
ההגנה בהם עטפתי את נשמתי
כגולם ללא פקעת
כעבד ללא אדון
הסרי את מרבד העלים
שטוויתי בלכתי
בארץ זרועת בוץ וסופות
לטפי את משברי
כגונן אם על עוברה
ערסלי תחת חיקך
את הילד שמעולם לא גדל
עם העיינים הכחולות
והמבט העז
עם כיסופים לזמן אחר
ללא עולם אכזר
ואולי כבר תבואי
בין מציאות להזייה
את אחרון המשברים
תפוגג האפלה
ובין אור לחושך
בין סיוט לביעותים
היא תופיע כמו פעם
כמו אי מלא שירים.
...רחל יהודייה בדם
אתה ממש מוכשר.
תודה ממש רחל🙏תילי חורבות
---רב שמואלאחרונה
תרגיל פרשת באחותם-צורי
א. חשבו עליו, על אחד מהם דמיינו אותו בצורה מוחשית.
ב. כתבו שני חלקים, 1. כמה אתם רוצים אותו, מחכים לו ומשתוקקים.
2. על הרגעים בו הוא קורה, מתגשם. איך זה מרגיש, איך זה נראה.
ג. שימו את חלק אחד בבתים
את שתים בתור פזמון
אחלה תרגילרחל יהודייה בדם
------רב שמואל
זו לא הסתכלות נכונה. התבוננות נכונה, זה שחלום זה משהו שאתה רוצה, אתה מודע לחשיבות שלו או לעניין שלו עבורך. ואתה "עושה" מה שצריך כדי להגיע אליו.
זה כמו ההבדל בין ילד, שחולם שאבא שלו יביא לו מתנה - והינה, אבא שלו הביא לו (גם הילד, יכול לעבוד כדי שהאבא "יסכים"). לבין אדם, קצת יותר בוגר, שרוצה משהו, מתכנן, עושה, משיג, ומגיע למה שהוא רצה.
מענייןתילי חורבות
לא כ"כ התחברתי...אני הנני כאינני
אממאני הנני כאינניאחרונה
@חותם-צורי - די עבר הרבה זמן...
יאירתילי חורבות
אל מערכות ארצו יצא
בחירוף חיים ומולדת
על שבילי השכול שם נטע
את זרעי תחיית השלכת
את שלהבת אש-קודש נשא
בניתוץ חילולי תפארת
במבטו העז, המצמית והנורא
הניף חזון ארץ אחרת
על זאת תקונן ארץ
בנפול גבור עדריה
את דמו החשיב כמים
לשיחרור כבלי שבייה
...רחל יהודייה בדםאחרונה
כתיבה יפה ומכניסה לאווירה
וַאֲנִי אֵינֶנִּיבין הבור למים
שֶׁנִּמְשְׁכוּ לִשְׁתִיקָה עֲיֵפָה.
כָּל הַפְּעָמִים בָּהֶן הַמִּלִּים עָמְדוּ מִנֶּגֶד
תָּבְעוּ אֶת מַבָּטִי וְאָז טָבְעוּ בּוֹ.
כְּבָר זְמַן מָה שֶׁאֵינִי מַבְדִּילָה בֵּין הָעֶצֶב לְחִיּוּךְ הַמִּתְנַחֵם.
(אַךְ פַּס דַּק שֶׁל לְבַדּוּת מַפְרִיד שָׁם)
אֲנִי נוֹדֶדֶת מִגֶּשֶׁם אֶחָד לָאַחֵר נוֹדֶדֶת מִתּוֹכִי אֶל עַצְמִי.
מִדִּמְעָה אַחַת לְאַחֶרֶת
בְּשֶׁקֶט, אֲשֶׁר אֵינוֹ מִתְגַּבֵּר.
כְּבָר חָלְפוּ עָלַי יָמִים בָּהֶם נִגְנַז שִׁירִי וְנִנְטַשׁ.
הוּא הָיָה נֶאֱלַם וַאֲנִי בְּעִקְבוֹתָיו נֶעֱלֶמֶת.
אַף אֶחָד לֹא יוֹדֵעַ לְסַפֵּר עַל דַּקּוֹת עַל גַּבֵּי שָׁנִים
הַנִּמְשָׁכִים בִּי לִשְׁתִיקָה עֲיֵפָה.
וַאֲנִי אֵינֶנִּי. נוֹאֶשֶׁת.
ככ אהבתי, כמו תמיד, מהמם!!פרח תלוש
❤❤
...רחל יהודייה בדם
❤️
מי אני שאשפוט או אגיב לכזה שיר?...תילי חורבות
רב מגית של מילים.
מצטרף.אני הנני כאינני
ולא רק של מילים.
ואני אינני - כהנני? או שמא אני הנני כאינני? למה אף אחד לא שרשר אותי על משחק מילים כזה?
(על היותה רב מגית של חייםתילי חורבות
תודות, כולכם ✨בין הבור למים
את כותבת נדיראנה.
נכון.תילי חורבותאחרונה
כתב אישוםהתפצל"שתי
כְּתַב אִשּׁוּם
הַמַּאֲבָק
בֵּין הַשֶּׁקֶר הַגָּמוּר
לָאֱמֶת הַיָּפָה
נֶאֱנָק
לְמַרְאֵה הַלֵּב הַשָּׁבוּר
וְיוֹדֵעַ שֶׁיֵּשׁ לוֹ כִּשְׁרוֹן תְּעוּפָה
הָסִירוּ מַסֵּכוֹת
חִדְלוּ לָכֶם מִן הָאָדָם
גָּלוּ נְשָׁמָה בְּאַפּוֹ
חִצִּים וּקְשָׁתוֹת
דַּי בָּהֶם לִשְׁפֹּךְ דָּם
עוֹד יָבִיא אֵל חֲמַת זַעְפּוֹ
לֹא עוֹד מָטָר
בָּזֹאת חֲפֵצוֹת אָזְנֵיכֶם?
יַחְדְּלוּ הַקּוֹלוֹת, וְחַרְבִּי לֹא תֻּתַּר
הָאָסוּר וְהַמֻּתָּר
הַכֹּל מִתְעָרֵב, אַיֵּה מֵאָזְנֵיכֶם
וְהִנֵּה זִיק כָּתֹם – וְהַכֹּל נִפְתַּר
...רחל יהודייה בדם
יפה. גמעתי.אני הנני כאינני
תודה!התפצל"שתיאחרונה
יצחק #3לחייך
ממבט ראשון זה נשמע נורמאלי.הקיבה של בחורים צעירים לא מרבה להוועץ בהגיון.
אבל הוא היה רעב.
הם סיימו לאכול בשעה שתיים. בשתיים וחמישה כבר קראו לו לעזור לתורנים, כי עדיאל וישי הצטננו, וכבר אז הוא היה רעב.
"אבל תסביר לי מה הכוונה בדיוק" הוא שומע בראש את קולו של יהודה
"לא היית דואג כל כך מהגוף שלך סתם, נכון? "
נכון.
הוא חשב לכתוב לעצמו ביומן, אבל זה נשמע לו כל כך טיפשי.. רעב, נו אז מה?
בהתחלה הוא חשב שיסתדר. הרי אם אינך מרגיש את גופך מספיק טוב- למה שתדאג ממחצית היום שאינך אוכל? גוף זה משהו שאפשר לפספס בקלות..
הוא היה אז בן חמש עשרה בערך.
בבית הגדולים היו מכינים לעצמם את האוכל. הוא העדיף לדלג על העניין. עצלן, מרחף, איך שלא יבחרו לקרוא...
בשעה אחת עשרה הוא כבר היה רעב. הלימודים נמשכו עד ארבע.
לעתים גופו היה כואב, והוא היה מבין היטב למה.
ולא שינה ממנהגו כלום. כך סיים את בית הספר.
עד היום לא ידע האם לכעוס, ועל מי. במשך שנים האמין שהוא עצלן.
בישיבה היה, כמובן, חדר אוכל. בני תורה שכמוהם לא נאלצו לעמוד במשך שעות ולבשל. העניין הוא, שלעתים האוכל היה נגמר, לעתים היה תפל...
והוא היה מחכה כמה שעות.
ולא מספר לאיש מחבריו שגופו כואב ומחצית מחושיו מכוונים לשרוד למרות שאנחנו בשנות האלפיים ולא בתקופת הצנע באירלנד.
גם אחרי שאכל עדיין חש רעב בגופו. הוא הבין שזה לא המחסור, זו הידיעה.. החושים שלנו חכמים. הם יודעים שבעוד שעתיים יצרחו, אז הם מתחילים כבר עכשיו..
עצלן.
אבל לא.
***
"היית רוצה כלה?"
יהודה הפתיע אותו באמצע שכיבה בשמש. הסוגיה האחרונה ביבמות היתה מורכבת כל כך שהרב דני פקד על כולם לנוח רבע שעה לפני שממשיכים ("מוח בצורת עיסה זה כלי פגום, תשכבו קצת בשמש, השיעור לא יברח").
"כלה?"
-"כן."
- "שתית היום?"
-"כן, קפה עם שתיים סוכר. כשתקום תביא גם לי"
-"יופי, זה היה בצחוק.."
-"אני רציני לגמרי"
יצחק תהה לעצמו אם לצחוק או לבהות ביהודה כמה רגעים. אחר כך הבין שההתלבטות הזו קצת מוזרה וחזר לשכב בשמש
"למה חשבת על זה פתאום?" הוא שאל "עוד לא התגייסת. אתה לא באמת חושב.."
-"אני באמת חושב, לא יותר מזה, הרי לך כל הסיפור"
-"ומה הקשר אלי?"
-"אתה מחפש חיבור למישהו"
-"תגלית גדולה.. אני אנושי, לא?"
-" אל תענה לי לחצי דקה.. תחשוב על זה.. יש לך נפש, יצחק, ושנינו יודעים שהיא מחפשת חיבור.. היא מרגישה אובדת.. לנו אין די מזל, אנחנו צריכים את הסיפורים של הרב אביתר על כדורגל עם הילד והשיחות העמוקות עם האישה, אתה כבר רוצה את זה..."
-"מי אמר שאני רוצה?"
-"הנפש שלך רוצה"
-"ומה ייצא לה ממציאה כזו"
-"מקום יציב בעולם".
יהודה חיכה כמה רגעים וקם. בבית המדרש נשמעה חזרת הלומדים.
****
יצחק יצא לשדות.
זה כל העניין? חיבור לחיים?
התשובה ללבטים, לעצב , לעייפות, לגוף והנפש שלא תמיד מסתדרים ביחד.. בחורה לא מוכרת כלשהי היא התשובה לכל זה? מה הן עושות בכלל, הבחורות? מדברות על המורה לתנ"ך ועל הדרישה המוגזמת ללבוש חצאיות אחרי הברך? זה כל מה שהוא זכר...
ואם היא תהיה נחמדה כזו, נעימה, עמוקה, אוהבת, עם שתי רגליים על הקרקע- וכי מה זה משנה עבורו?
זוג רגליים יציבות יכול להחזיק עליו גם מישהו אחר?
וחוץ מזה.. אין סיכוי. אם בת הקול הכריזה בשבילו על מישהי, בטח היא משוגעת...
הוא נזכר שהרב אביתר עומד להתחיל בשיעור.
רבי יוסי והוא רצו ביחד לבית המדרש.
לפחות שניהם יודעים מה זה באמת בית עבורו
..קדוישה
וואו מתוקק
זה העלה לי חיוך
כתבת יפה ממש..
תודה!לחייך
...רחל יהודייה בדם
כתיבה ששואבת לתוכה.
מצטרף לקודמים.אני הנני כאינניאחרונה
נהנתי לקרוא
#אמוץבננה8
הוא יוצא מהבניין אחרי יום עמוס,
מרגיש את התחושה המוזרה שום פעם.
את חוסר הנשימה,
הנשימות הולכות ומתמעטות,
משהו תקוע שם עמוק בבטן.
כדור לא ידוע שלא יוצא,
לא יוצא החוצה אל אוויר העולם.
אמוץ לא יודע מה לעשות,
לא אוהב להיות עם התחושות האלו.
משהו קורה, הוא לא יודע מה
הוא מתחיל ללכת לכיוון הרחבה,
הולך לאט שהתחושות לא יגברו.
מגיע לרחבה ומתיישב על כיסא,
שהכל ירד שהכל יעלם לו
זוג עיניים יפות מביטות בו בלי שהוא רואה.
העיניים האלה מבחינות, שמשהו עמוק קורה.
יד תופסת את ידו של אמוץ ולוקחת אותו,
"בוא איתי אני רואה שמשהו קורה,
נלך קצת להירגע לפני השיחה".
אהרון אומר לאמוץ.
הם יורדים במדרגות לאט לאט,
עולים על הכביש, וממשיכים ללכת.
בנדנדה הכל יוצא החוצה,
הדמעות מתחילות להישפך ולא עוצרות,
אהרון מנסה לעשות כל שביכולתו לעזור,
את הלב של אמוץ הוא לא רוצה לשבור.
מנגב לו את הדמעות מהלחיים,
מעלה לו חיוך קטן על הפנים בין כל הדמעות.
"תשפוך תוציא את תשמור בבטן,
מה יושב לך על הלב?"
אהרון שואל את אמוץ.
המילים לא יוצאות לו מהפה,
אחרי הבכי הארוך פשוט לא מצליח לדבר,
"זה אותו נושא
זה שיושב עליי כבר הרבה זמן"
אמוץ אומר לאהרון.
אומר לאט את המילים,
הם שניהם מתנדנדים,
אחד לשני מדברים.
שופכים הכל
וחוזרים לשיחה
יושבים אחד ליד השני ומחייכים,
רואים בעיניים אחד של השני
שיהיו להם עוד שיחות על כל החיים.
...רחל יהודייה בדם
שיהיה רק טוב
תודה רבהבננה8
וואונקדימון
תודהבננה8אחרונה
...רחל יהודייה בדם
זה לא יהיה שטחי, זה יהיה עמוק
בדיוק מה שאתה כבר לא
אבל לא יזיק לך תזכורת קטנה ומרשימה בגב,לא?
אולי זה אפילו יעורר בך ה-ש-ר-א-ה?
אחת. שתיים. שלוש
תחטוף. תכאב. תחשוב
מי אתה.
את יודעתבת.
מבחינה מסוימת, לכתוב על דברים מסוג כזה ולבצע אותם גורם לאותה פעולה במח.
טכנית משתלם יותר לכתוב עליהם כי לפחות אתה לא משחית את הגוף שלך, אבל מבחינת הרעיון (ויש לזה גם מקור ביהדות) נוצרות התניות ותהליכים שממש משתווים לפגיעה עצמה.
ועוד את יודעת
שאפשר לחיות בריא יותר, וטוב.
והשלב הראשון או לפני הראשון זה לרצות
ולדעת שזה לא כיף להיות מסכן.
אני חושבת עלזה
כשהיינו ילדים וראינו בור התרכזנו בלדלג עליו,
וכשהגננת הענישה את החברה שלנו לעמוד בפינה, שמחנו שזה לא אנחנו ואולי הצטערנו בשבילה
ואני שואלת את עצמי, מתי נהיינו ככה, כמהים לסבל, סוגדים לכאב, ומה עבר עלינו שבגלל זה זה נהיה (זה בלשון רבים כי ביחיד לא נח לי, סליחה)
יש שלב כזה, שפתאום אתה מצטער על מה שעשית לעצמך, ואז אתה עושה הערכת מצב, וכמה שנמנעת אתה שמח, וכמה שהפסקת אתה מאושר (זה לא סותר את החיבוק והאמפתיה לעצמך)
בבקשה, תהיי טובה לעצמך. לעצמך עכשיו גם אם תראי את זה עוד כמה חודשים/שנים.
(רוצה להגיד לך עוד הרבה אבל אין לי אפשרות לשיחה אישית. את יכולה לקחת את המספר שלי מאחת החברות שלי פה (חב"דניקיות) ואני יותר מאשמח אם ייצא לנו לדבר)
שולחת לך הרבה כוחות והערכה על מי שאת, על מי שתהיי.
תודה.רחל יהודייה בדם
בת.אחרונה
הלוואי שלא לחינם
שנייםפרצוף כרית
מסמר ופטיש
הם שניים
לא אחד
מבאס למסמר שהפטיש לא דומה לו
אבל בלעדיו לא יכל להתלות
מסמר לא יכול לתלות מסמר
והפטיש מרוצה ושמח עד הגג
יש לו סיפוק שעזר למסמר
להיות תלוי
בלעדיו המסמר לא היה מסתדר
והוא מרגיש נחוץ ונצרך
אז זה דווקא טוב
שאנחנו שונים
בלי זה - לא הינו חברים
לא, לא, לא ממשרב שמואל
מניסיון שלי - לא של אחרים.
יש שם לא רק מסמר. מה מועיל סתם מסמר תקוע על הקיר? יש שם תמונה. את התמונה מכינים בצורה מסודרת ועצמאית. אבל את המסמר מכינים אחרת - אי אפשר "לייצר" אותו. הוא לא נמצא בשום מקום - בשום מקום לא נמצא דבר כזה בצורת "מסמר" בטבע. המסמר בנוי, אחרי שקילפו ממנו כמה דברים מהצד, ונשאר רק מסמר תקוע. אבל - כשתוקעים את המסמר - והתמונה - התמונה לפעמים מתחלקת - היא רוצה להתחרות עם המסמר, מה שם באמת חשוב. מי באמת בנוי טוב. כמו שצריך. וכולי. ואז, נוצר מריבה ומצה
...רחל יהודייה בדם
אהבתי
תודה רבהפרצוף כרית
וואו, חזק!אני הנני כאינני
שנון. אהבתי.
תודה על המחמאה, שמחה מאודפרצוף כריתאחרונה
(תמצית ריכוז הנפש.)תילי חורבות
...רחל יהודייה בדם
דימויים מדהימים ונוגעים
תודה רחל🙏תילי חורבותאחרונה
השקט קטן-אן
תראי
יש בי שקט קטן
הוא לא יודע איך הולכים.
אורות ממרחקים
מנקדים את החושך
המתפקע ברעש הגלים.
במכחול דיו שחור
מכתימה דפים.
מחר נהיה יחד ואת
תשמעי.
איפה אני.
...רחל יהודייה בדם
מאוד אהבתי
כתיבה מעניינת.אני הנני כאינני
מהמם ומסתוריפרצוף כריתאחרונה
מגלה טפח ומכסה טפחיים
יפה מאוד!!! אהבתי את הכתיבה והתוכן ! אם כי לא בטוחה שירדתי לסוף דעתך בכל מילה ובכל כוונה...