סבא וסבתא שלי באמת נולדו פעם

אין כמו סבא וסבתא בעולם! כל אחד םע סבא וסבתא שלו...החוכמת חיים שלהם, הסבלנות ואורך רוח , חום, נסיון חיים וכן הלאה כיו"ב....

חייב לומר שהלחנים הם ממש חלק בלתי נפרד מהשירים. לחנים אחרים היו יוצרים שיר אחר לגמרי.

מתלבט בין ההר הירוק, עוד לא תמו כל פלאייך, ואגדת הל''ה.

האמת שצריך לחלק את השירים שלו לקטגוריות ולבחור לכל קטגוריה, כי הכל אצלו כל כך נפלא.

את אגדת הל''ה הכרתי רק היום והוא תפס אותי חזק מאוד, גם המילים, גם הסיפור, גם הלחן וגם המבצעים שלו.

קישור ליוטיוב: 

משורר אגדי ממש.

אגב, התגלה לי שהוא כתב פעם חוברת שנקראה 'מדריך טהרלב לכתיבת שירים'. באתר שלו הקישור לזה לא פעיל,

ולצערי אין את האיש לבקש ממנו. אבל אם מישהו יצליח למצוא את זה ולשתף פה בפורום זה יהיה ברכה לעולם כולו.

 הכבוד והחיבה שהיו לטהרלב כלפי עולם היהדות, על חכמיו וספריו, הם לא פחות ממדהימים.

עוד לא תמו כל פלאייך.

האליטא

היום, במדינתנו המטורפת, המחליפה כל שנה אליטה באליטה
לך תסביר לאזרח הפשוט מה פירושה של יהדות ליטא.
אותה יהדות משובחת, שהיתה באמת האליטה של האליטה
האוטוריטה של האוטוריטה
היהדות שהציתה והרטיטה
שבשום דבר חומרי אותה לא קנית -
לא בווילה ולא בסוויטה
לא בלוליטה ולא באפרודיטה
אלא במילה אחת קטנה: והגית!
יהדות מעולה שמאז ועד עתה כמותה לא ראית,
יהדות השכל, יהדות ליטא.

ואם תנסה להסביר זאת לישראלים אוי לך,
כי כמו שנהגו הליטאים לומר:
אלע יוונים די זעלבע פונים כל היוונים אותם פנים
יאמר לך היום הישראלי החצוף:
כל הפולנים אותו פרצוף!
ואם תנסה להסביר לו במה נבדלים הליטאים מהפולנים,
הגליצאים מהרומנים
ההונגרים מהגרמנים
הוא יסתכל עליך, בני,
כאילו נפלת מאופרה של גולדפאדן לפסטיבל הזמר הים תיכוני.

כי מה יודע הישראלי על שורשיו?
אם למשל, תשאל מישהו ברחוב מה הוא יודע על הגר"א
הוא יגיד שזה רחוב בתחנה המרכזית הישנה
רחוב של חנויות פיצוחים, קסטות, משקאות קרים
וכמה מכוני עיסוי לפועלים זרים.

ואם אתה מתכוון ברצינות להסביר לו מי זה הגר"א
ייטב לך, למען שלום בית, אם תואיל נא
לא להשתמש בביטוי האליטיסטי "הגאון מווילנה".
כי גאון בישראל היום, אפשר לומר זאת בביטחון,
הוא או גאון בכדורגל, או גאון פיננסי, או יהורם גאון.

ולכן, כשאנו באים הערב להלל ולשבח את שורשינו
עלינו לדעת מראש שאנו מדברים רק אל עצמנו!

אנו, בני הליטאים, חייבים לגלות את הסוד לילדינו ולנכדינו
מי היו אבות אבותיהם ואבות אבותינו
לא כדי לטפח בהם את חטא הגאווה
אלא דווקא את "עיין ערך אהבה"
כדי שלא ירגישו רגשי אשמה על היותם כל כך מאופקים, שקולים
ולפעמים קרים
בשעה שחבריהם, עמך ישראל, שמחים וצוהלים
ורוקדים ושרים
ומבלים ומהמרים.
כדי שיבינו בנינו שהאיפוק הזה
לא קשור באופיים האישי, אלא זה עניין גנטי אנתרופולוגי
הם שייכים לגזע של אנשים ריאליסטי ולוגי
אנשים שכולם הוגי דעות בפוטנציה
העשירון העליון של האינטליגנציה.

בואו נניח את הדברים על השולחן:
עם ישראל מאז ומעולם, מתחלק לשניים, וזה כמעט מדעי:
ליורשי הראש החסידי וליורשי הראש הליטאי.
בשעה שיורשי החסידים, והם תמיד היו הרוב המכריע
רוקדים וצוהלים כאילו החיים הם חגיגה
צאצאי הליטאים מנתבים את דרכם מדאגה לדאגה
כשיורשי החסידים אומרים "אכול ושתה"
כי המשיח מגיע אוטוטו
מסתגרים הליטאים בחדרי חדרים
ובודקים את עצמם לפי "חובות הלבבות" ו"מסילת ישרים".

אך גם זאת חייבים צאצאינו לדעת
כי גם אם קיבלו בירושה את האופי הליטאי הקשה והמיוסר
אל להם לשכוח כי הוא שהקים לנו את תנועת המוסר
הוא שהקים את בתי הספר "תרבות" ותיאטרונים ותנועות נוער
ויצר עם חרוץ ופעיל, שלומד לא בשביל כבוד ולא בשביל תואר
הוא הגזע שיצר ספרות תורנית וחילונית ענפה וגדולה
הגזע שהמציא את ההומור היהודי החכם והמופלא
וכמובן הקים את שרשרת הישיבות המפוארת, שליחה לא נס,
ישיבות שבישראל היום לומדים בהן אפילו האברכים של ש"ס -
אלה הליטאים,
אנשים חכמים, למדנים, שאותם, למשל, לא תצליח לשכנע
שמה שיציל אותך בחיים זה ברכה של צדיק על איזו קמע
גזע של אנשים רציניים, שאינם נדבקים לקבלה, למשיחיות ולמיסטיקה
אלא בודקים את הפשט, את ההיגיון ואפילו את הסטטיסטיקה
אלה אנחנו, צאצאי יהדות ליטא
אותנו לא תביא לצקת מים על ידיו של איזה זקן מקובלים שליט"א
לא להיות חמורו של משיח ולא אתונו של בלעם
לא ללכת בעיניים עצומות אחרי אנשים מורמים מעם
אנחנו לא סומכים על הנס, לא על הלוטו, לא על ההורוסקופ
אנחנו המלח שחסר לעם ישראל היום
ראש בריא - א גאזונטן קאפ.

http://www.taharlev.com/makama_id_5.html

נהנתי..

כתיבה מדהימה. נשאבתי.

אני אוהבת את הסגנון הכתיבה שלך

כתוב יפה , אבל עצוב התוכן 

אין פה מקום

עידן חביב
מילים ולחן: עידן חביב



נשבע שאלחם בכם כמו משוגע קשה
בכל כוחי ארוץ אליכם ואין בי רחמים

כי אין פה מקום
באמת לשיר באמת לחלום
ברחובות הצרים חי קבצן עם נסיכה
חלומות גדולים עולמות שונים
ורק משתי מילים אני הכי פוחד:
הראשונה היא "שם" השנייה "נהרג"
כמו כוכב שמתאבד ביום
לא תראו אותי נופל פתאום

נשבע אני אלחם בכם כמו משוגע קשה
כל אדם זה עולם שלם ולי כבר אין מה להפסיד

כי אין פה מקום...

אל תשכח את הכל אל תיתן לה ליפול מידך
תחפש הפוגה התנועה פה כבדה בשבילך

כי אין פה מקום...

נכתב במקור על שיירת הל"ה

שיירת הל"ה- מחלקה של 38 אנשים יצאו לכפר עציון הנצור בה' שבט, בזמן מלחמת העצמאות- ממש לפני הקמת המדינה. אחד נקע את הרגל ושניים חזרו איתו. 35 אנשים עברו ליד כפר ערבי, ורועה צאן זקן ערבי הלשין על קיומם. הם הותקפו בידי ערבים ונלחמו עד הכדור האחרון. עד שנפלו כולם.

כפר עציון נפל יום לפני ההכרזה על הקמת מדינת ישראל..

תקופה לאחר מלחמת העצמאות הרב גורן יזם מבצע לליקוט עצמות חיילינו שנהרגו בקרבות של המלחמה. ביניהם נמצאו חללי מחלקת הל"ה.

הם חששו שהוא ילך ויגלה את המיקום שלהם וכך יביא למותם.

הם חסו עליו בכל זאת, כי הם יהודים עם לב רחום.

למעשה, החשש שלהם היה מוצדק והם נרצחו.

במקרים כגון אלה אין אלא שיקול דעת. מדובר באויב, במלחמה, ובסכנת חיים ברורה.

אזרח יכול להיות אויב, אויב יכול להיות גם מי שאינו אזרח.

ידיעת ההיסטוריה, הדת והתרבות הערבית תגלה לנו מהי התופעה ומהו הכלל ביחס לערבים.

כשמדברים על ערביי חברון וירושלים, זה נהיה ברור וחמור עוד יותר.

בואי נזכור ולא נשכח שאנחנו מדברים על מלחמת העצמאות שבה כל הערבים במזרח התיכון עשו הכל על מנת לסיים עלינו את השואה שהגרמנים לא סיימו. עוד נזכור ששיירת הל"ה יצאה לגוש עציון כדי לתגבר אותו אחרי שנותק והיה מועמד לכיבוש וטבח, כפי שאכן גם קרה בסופו של דבר. לא הייתה סיבה להניח שאותו ערבי זקן הוא חריג, ובכל זאת הרחמנות היהודית גברה אצלם והם לא פגעו בו. הוא כמובן מיהר להוכיח שהוא ערבי אכזר ואויב, חשף אותם וגרם לרציחתם.

אבל כשאת עוברת להווה, אני מבין שהשאלה בעצם צריכה להיות אחרת.

האם יש משמעות לכללים בעינייך? יותר נכון להכללה?

כי משם הכל נובע ולשם הכל חוזר. 

הכללה היא אבן יסוד, אבן שתייה, תשתית כל המחשבה האנושית.

מבחינה לוגית היא חסרת כל תוקף (כפי שהוכיח יוּם), ומבחינה רציונלית היא אם השכל.

אנחנו לא זזים בחיינו בלי להכליל את המציאות. זה נכון בין במדע, בין בפסיכולוגיה, ובין בכל דבר בחיים.

כשאת רואה מישהו עומד עם סכין בתנועה מאיימת - ההחלטה שלך שזו תנועה מאיימת היא תוצר של הכללה. כשאת רואה פרצוף עצוב של ילד - ההחלטה שזה מביע עצב היא תוצר של הכללה. כשאת נוסעת במכונית - האמון שלך שהוא יעבוד כמו שצריך היא תוצר של הכללה. כשפסיכולוג מאפיין שהתנהגויות מסויימות מעידות על פתולוגיה נפשית כלשהי, זה תוצר טהור של הכללה (מתוך תצפיות קודמות כמובן). וכן הלאה. כוח הכבידה הוא הכללה, זרע שנשתך באדמה הוא הכללה, תרבות היא מילה שבהגדרה היא הכללה. גם כל ערבי הוא אויב היא הכללה.

ההכללה בוחנת כמות גדולה של פרטים, מוצאת תוכן שחזור על עצמו ומכלילה.

כך למשל אחרי שראינו אינספר נמלים בחיינו אנחנו מסיקים ומכלילים שאין שום נמלה בגודל של כלב. 

האם יכול להיות שאנחנו טועים? ברור, הרי לא ראינו את כל הנמלים ביקום.

כך גם אנחנו מסיקים שהשמש תופיע בבוקר במזרח, אבל האם זה הכרחי? בהחלט לא. השמש יכולה להתחיל להסתובב גם בכיוון ההפוך ולזרוח במערב. ובכל זאת אנחנו אומרים כלל "השמש עולה במזרח ושוקעת במערב". ואנחנו חיים על פי כללים, על פי הכללות.

עד שיוכח אחרת, הכלל עומד בתוקפו. אם תהיה חריגה אז נצטרך לבחון האם ההכללה בטלה או שמא החריגה היא יוצא דופן והכלל נשאר קיים.

אותו הדבר בדיוק, אותה המתודה, אנחנו עושים בנוגע לקבוצות של אנשים, לעמים ולתרבויות.

כשאנחנו לומדים את התוכן של האיסלאם, את התרבות של המוסלמים, את ההיסטוריה שלהם ביחס לעם ישראל, את השיח הרווח, את ספרי הלימוד, את הדרשות במסגדים - אנחנו מסיקים מזה מסקנות.

ככלל כל ערבי מוסלמי בארץ ישראל הוא אויב, כלומר שואף להשמיד אותנו. אם תהיה ראיה שהוא אחר אז בשמחה נקבל אותו כאדם שאינו אויב צמא דם.

אם היה לנו את כל הזמן שבעולם ואת כל המשאבים אז ככל הנראה הדבר הרצוי היה לבחון כל מקרה לגופו. אבל כיוון שזה בלתי אפשרי בכל סיטואציה אז אנחנו משתמשים בכלל הסביר.

במקרה של שיירת הל"ה אותו רועה צאן זקן היה חלק ממציאות שלימה ובכל זאת הם טעו וניסו להסיק כמוך, כנראה, שהוא יהיה צדיק בסדום. מבחינה לוגית הספק היה קיים, שהרי אולי הוא באמת לא מזדהה עם מטרות הרצח האיסלמיסטיות. יותר מזה, תמיד ספק יהיה קיים, שהרי אפילו לו יאמר ויצהיר ויישבע ויפרוס את משנתו הפילוסופית על החיים עדיין קיימת האפשרות שהוא משקר.

את יודעת, זה אפילו אחד מי"ג מידות שהתורה נדרשת בהם דרבי ישמעאל:
"דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד, לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו."

וכן ניסחו בגמרא "כל דפריש, מרובא פריש" כלומר כל מה שפרש - מהרוב פרש. וזה יוצר נפקא מינות להלכה. לדוגמא בשר שנמצא בשוק (לצורך הדיון אין בו סימנים והמוצא זוכה בו) ולא יודעים מאיזו חנות הגיע, במקום שרוב מוכרי הבשר הם מישראל - מותר באכילה. ולא חוששים שמא זה הגיע ממיעוט החנויות שמוכרות טריפות. מבינה את עוצמת המשמעות? מי שיאכל את זה ייחשב כאילו אכל בשר כשר ושחוט.

כנ"ל במקרה ההפוך: אם יש 9 חנויות של גויים וחנות אחת של ישראל, אנחנו רואים את הבשר כאילו הגיע מהגויים למרות שבעצם אין שום הכרח לזה. ואם יהודי יאכל את זה הוא יעבור על איסור אכילה. 

ואידך זיל גמור.

מדהים להכנס קצת לכל מה שעברו כאן אלו שלפנינו בשביל להקים את כל מה שאנחנו קיבלנו על מגש של כסף.. (והרי לך שיר מרגש נוסף...)

לשמיעה ביוטיוב (גברים שרים): 

שוב לי הביא הרוח

שיר אגדה נושן

על בחורים שבאו כרוח

בין אש ובין עשן.

בין הרי חברון

בין הרי חברון

לא נדם עוד צעדם עוד

אל ליל קרב אחרון.

קני הרובים בערו

שם בין הרי חברון

אך עת האיר השחר נותר

עוד נער אחד אחרון.

בין הרי חברון...

אבן אחז הנער

באגרופו פלדה

אבן אחת ידה עוד בטרם

תמה האגדה.

בין הרי חברון...

חבל שהדור היום כבר לא ממש מתעניין...

שנזכה להרגיש באמת ולהתחבר לחיים

לא נעים שזה נשמע ככה .. אבל זה ממש לא המצב 

להפך

אם בנאדם מרגיש - זה אומר שקשה לו? לא

אסור להרגיש? יש גישה כזו של אנשים שכליים שטוענת שאם אדם מדי רגשן סימן שקשה לו וכו' - לא מאמינה בזה, מאמינה שמותר להרגיש ו"לגעת" בחיים באמת, כל אחד במה שנוגע אליו, אנחנו לא רובוטים - אנחנו בני אדם, וזה כל היופי - האנושיות, בעיניי אין כמו אמא שדומעת מהתרגשות על הילדים שלה, זה הסימן המובהק לכך שהיא אמא אמיתית ולא סתם אישה שטיפלה בילדים זרים, בלי רגש

בעיניי זה יפה, יש כאלו שרואים את זה כחולשה? בעיה שלהם.. כנראה יש תפיסות שונות לאנשים....

דוגמא - כמו שיש אנשים שרואים "עוצמה " במי שפוגע בזולת, בעיניי זה רק חסרון ולא יתרון לפגוע בזולת, או לעקוץ

אותו דבר כאן - אתה חושב שלהביע רגש מעיד על חסרון/קושי/חולשה, אני רואה בזה היופי הכי גדול

וזכותך לחשוב אחרת ממני  

זה כמו שאקרא שירים על מישהו שטרם מצא את זיווגו ואאמר שכביכול "לוקחים מדי קשה" וכן הלאה, אך למעשה זהו מצב שאדם חי אותו ומשפיע עליו ומרגיש אותו

כל אמא מרגישה כמוני , מן הסתם, פחות או יותר

היא מגדלת ילדים וזה מצב שהיא נמצאת בו, ואבוי אם היא לא מרגישה רגש כלשהוא בתקופה הזו

צריך להרגיש , מבחינתי זה סימן לחיים

צר לי שזה נשמע קושי, להפך בעיניי זה נשמע חיים וחיות, שמשולב בתוכו רגש, אבל לאו דווקא קושי, אלא בעיקר המון חוויות ודברים טובים שקורים  

אולי קצת קשה לך לדמיין את זה, אין לי מושג אם אתה נשוי או עם ילדים , אבל כנראה זה משהו שלא יוצא לך לחוות בכזו עוצמה, כגבר אולי  

שיר נוגע, כתיבה באמת מאוד יפה כפי שרחל כתבה

הכי אהבתי את 2 השורות האחרונות - שאושרה של האישה הוא חשוב לגבר.... נקודה מענינת מאוד 

ממש! אהבתי.

ומסר חשוב. לקחתי.

ותודה על התובנה ששיתפת

(הבעיה זה כשפירות אחרים תוהים על שונותו של הפרי החדש.. מפה מתחילה הבעיה.. באיזו זכות יש להם לתהות?! זו הייתה כוונתי..... )

ובגדול ניתחת והסברת יפה, תודה, רעיונות נכונים כתבת

אף שלא הבנתי את הכל, נהנתי ממה שהבנתי.

"אבקש" ו"כאב".

האמת שזה די קשה, ואחרי הרצף הזה לא ממש הצלחתי לשחזר..

אולי נעשה מזה אתגר יום אחד.
בסופו של דבר המטרה היא לבטא משהו שאני באמת חווה. היו לי עוד כמה אבל הם היו פיקציה אז גנזתי

חמוד ומצחיק משעשע, על הדחינות?

או שיש עוד מסרים סמויים?

סוג של היה לי משעמם וחשבתי על זה שהיום כולם כשהם מגיעים לתחנה נכנסים לעולם האייפון, ואז חשבתי מה היה קורה אם לא היה להם אייפונים, ואם יהיו כל מיני טיפוסים משונים- בקיצור, סיפורון חמוד שנחמד לקרוא רק קצר מאד מאד שהתחבר לי בראש ומשום מה נכתב אין לי שמץ של מושג למה... אין מסירים סמויים..

התחברתי מאוד לתוכן. הלשון ג"כ יפה, דברים מסודרים. תודה.

אבל, במחילה, זה לא ממש פרוזה ולא ממש שירה אלא פובליציסטיקה.

הזחה וירידת שורות לא מעניקות לזה את המימד השירי.

זה לא פוגע במסרים אבל גם לא מעניק לזה ערך מוסף.

מה הקשר לפובליציסטיקה? כלומר, ודאי שיש עיסוק באקטואליה, אבל המסרים האלה שייכים לכל רגע בחיים. מלבד זאת, ירידת שורות היא אלמנט משמעותי מאוד בכתיבת שירה, היא מדגישה, נותנת נופח אחר ומייצרת קצב קריאה.

בשירים יש רבדים נוספים: משלב טיפה אחר, מקצב, משקל, הזחות, ירידות, מטאפורות, ציוריות, חושיות וכו'. מרכיבים נוספים שמעמיקים את השיר, וצובעים אותו בייחודיות חדשה אומנותית.

כתיבה בשפה יומיומית מדוברת שאין לה את כל אלה חוץ מאשר ירידת שורות לא מקבלת שום ערך מוסף.

במקרה פה, אם תיקח את השיר ותכתוב אותו בלי כל הירידות-שורה אתה תקבל פשוט פיסקה נאה. התכונות האסתטיות המיוחדות של השירה לא נראות כאן. נמחק כמה פסיקים מיותרים ונכתוב את המילים בשורה אחת ולא תרגיש בהבדל.

המסרים מדהימים אבל הלבוש המיוחד של המילים כשיר חסרים.

גם אין כאן התפתחות סיפורית אלא משפטי תנאי, ובעיקר משפט תנאי ארוך עם כמה חלקים (משיק למשפטי תמורה).

הביקורת שלי אינה על המסרים, הם מאוד טובים בעיניי. הם טובים יותר משירים מפונפנים ו/או עמומים שמועלים לכאן.

אבל חסר פה *ה*אלמנט. סוף סוף זה פורום שנועד להיות סדנא ולא (רק) קבוצת תמיכה לפרסום שירים, וככזו יש ערך ותועלת ובעיקר צורך גם בהארות בונות.

ממליץ להיזכר שוב כאן: היי אנשים בואו תציצו כמה רגעים, זה חשוב - פרוזה וכתיבה חופשית

סבבה, אז יש שירה "יותר מוצלחת" עם יותר מאפיינים לירים, אז מה...

זה כמו שתגיד שכל דבר יכול להיות "אדם" ושיש דברים שהם אדם יותר מוצלח.

זה קישקוש גמור. אם כל דבר יכול להיות משהו אז המשהו הזה לא קיים, הוא מילה ריקה.

השירים שלי הם יותר מסרים מאשר שיר מקצועי לפי הכללים,

אם זה מפריע לרמה של הפורום , אפסיק לכתוב כאן, אין בעיה

אני מבינה 

של בקשה לטיפים... לא זוכרת שענו לי שם מי יודע מה...

לא יודעת איך לכתוב שירים מקצועיים, אם תוכל לתת לי רעיונות אשמח  

ומה ההגדרה של פרוזה מבחינתך?

אולי התכוונה לכתוב הגיגים מסויימים, וכתבה בצורה כזאת של פסקאות שמדגישות את הנאמר?

יש גם צורת כתיבה כזו..

הרבה פעמים הכתיבה הזורמת,  הרבה יותר נאה מהכתיבה המעובדת..

וגם  כשנותנים ביקורת, אמנם גם זו המטרה של הפורום, אבל צריך לזכור שלא תמיד זה שכתב כאן משהו מעוניין דווקא בביקורת ה'טכנית' של איך  לכתוב שיר\סיפור וכד', אלא לפעמים רק להעלות משהו נחמד, ולקבל תגובות, אז לפעמים אם יש משהו טוב לאמר, צריך להעלות זאת על הפורום.. ואם יש ביקורת, לשאול, מעוניין בביקורת מסויימת?

רק אומר את דעתי.

פשוט תקרא את התגובה האחרונה שלי עד הסוף. הדיון כבר נקבר

ומזל טוב, אם התיאור עכשווי. נשמע כמו הדרך לסיירים. 

הרבה הרבה בהצלחה!

זה ממש ישן (כלומר, כתבתי עכשיו אבל קרה לפני כמה וכמה שנים), רק עכשיו מעכל אולי חח

(וכנראה זה נשמע [נקרא] יותר דרמטי מאיך שזה היה באמת...)

כשאין לך משהו חכם להגיב, הכי טוב זה לשתוק.

יישר כח