אז השובבוני נושק כבר לגיל שנתיים, וכבר התחיל עם הדרמות, הוא מאווווד חכם ואינטילגנט ב"ה, הרבה הרבה מכפי גילו, לפעמים יודע יפה גם להפעיל מניפולציה (בתמימות, ברור. אבל ברור שיש כאן שכל והבנה) ולמשוך עד הקצה רק כדי לבדוק אותנו (אותי בעיקר) ואני מרגישה חסרת סבלנות. ולפעמים מתעצבנת, ואני אומרת לעצמי, על מה את מתעצבנת?? הוא פיצקייי! אבל בהרגשה הוא לא פיצקי. יש לו מבט בוגר, והוא מדבר כמו ילד שעולה לגן, סופר, יודע צבעים, שר שירים, מתאר תיאורים מדהים, וגם יודע לומר "דיי! שקט אמא! מציקה לי" או להביע את עצמו. לאחרונה הוא התחיל לעשות לנו סרטים בלילה. קם. רוצה רק למיטה שלנו, מתמקם בינינו ומתחיל לחגוג. וככה מ3 לפנות בוקר עד 5-6 אין שינה. שר, רוקד, קופץ, מדגדג, צועק לי באוזן "אבא ישן!" צועק לבעלי באוזן "אמא ישנה" קופץ באטרף וצועק "בלאגאאאן" מתיישב. מתחיל לשיר לי באוזן "לסבתא של אפרים. ברווזים. אחד לבןןןן שניייי שחווררר. בשלולית המייים" ונקרע מצחוק. פשוט עושה הצגה ועושה מאיתנו צחוק. מנסים להרגיע, לחבק, אפילו להחזיר לחדר שלו עם בקבוק תה או מטרנה, הוא מסיים את הבקבוק וצורח שנבוא לקחת אותו שוב. ואז כאילו לא הזיל דמעה, חוזר להשתולל.. נכון שזה נשמע קורע, זה באמת קורע.. אילולא זה באמצע הלילה ואילולא את אישה בהריון שגם ככה ישנה ממש קל ולא נרדמת וקמה לשירותים כל פעם שמתעוררת והופ בחילה ושוב לא מצליחה לישון. במעון הוא ישן בקושי שעה בערך מ12 וחצי עד 1 וחצי. בבית ישן כשהוא עייף אחרי חברים, משחקים, סיפורים, אוכל, אמבטיה. נרדם יפה בלי בעיה. אבל אמאלה אני משתגעת מהלילות.. אני באמת כבר כל כך קצרה בלילה ומתעצבנת עליו. אוף. עצות?
חזרנו שבוע שעבר מאסיפת הורים לבנות שלנורולים
ב"ה מבחינה התנהגותית, חברתית שומעת מילים טובות.
אבל מבחינה לימודית קשה לי לראות את הציונים הבינוניים שלהן. אין לי מושג למה, ואני יודעת שצריך להגיד תודה ומשתדלת להזכיר לעצמי את זה ולשמוח, אבל משהו בי מסרב לקבל את הבינוניות הזאת.
אנחנו לא יושבים להם על הראש שילמדו והן לא מציעות מעצמן, מנסה ללכת בגישה של אחריות אישית, אבל מפחדת שעושה להן נזק. אולי יש כאלה שזה לא מתאים להן?
אולי יש דברים שאנחנו יכולים לעזור עוד?
שוב, לא מדובר בנכשלים, פשוט נושק ל80 כשאני בטוחה שהן יכולות יותר.
ועכשיו אני מלאת ייסורי מצפון שזה מפריע לי, ואולי אנחנו משדרים להן שציונים זה מה שחשוב וכמה גרוע זה לעשות כאלה טעיות, כשבלב אני יודעת שזה סה"כ ציונים של בית ספר יסודי.
אין לי מושג איך לצאת מהלופ הזה, איך לטפח בהן אהבת למידה וסקרנות ולהתעלם מכל השאר.
בחיים לא חשבתי שאהיה אמא כזאת ואני מאוד מאכזבת את עצמי שזו התגובה שלי
אבל מבחינה לימודית קשה לי לראות את הציונים הבינוניים שלהן. אין לי מושג למה, ואני יודעת שצריך להגיד תודה ומשתדלת להזכיר לעצמי את זה ולשמוח, אבל משהו בי מסרב לקבל את הבינוניות הזאת.
אנחנו לא יושבים להם על הראש שילמדו והן לא מציעות מעצמן, מנסה ללכת בגישה של אחריות אישית, אבל מפחדת שעושה להן נזק. אולי יש כאלה שזה לא מתאים להן?
אולי יש דברים שאנחנו יכולים לעזור עוד?
שוב, לא מדובר בנכשלים, פשוט נושק ל80 כשאני בטוחה שהן יכולות יותר.
ועכשיו אני מלאת ייסורי מצפון שזה מפריע לי, ואולי אנחנו משדרים להן שציונים זה מה שחשוב וכמה גרוע זה לעשות כאלה טעיות, כשבלב אני יודעת שזה סה"כ ציונים של בית ספר יסודי.
אין לי מושג איך לצאת מהלופ הזה, איך לטפח בהן אהבת למידה וסקרנות ולהתעלם מכל השאר.
בחיים לא חשבתי שאהיה אמא כזאת ואני מאוד מאכזבת את עצמי שזו התגובה שלי
נושק ל80 זה בסדר גמוראביול
לא יודעתב אצלנו בבית הספר אין לחץ של ציונים בכלל. לא יודעת אם זה ככה גם אצלכם אבל היסודי לא צריך להיות לחץ של ציונים.
מה שכן, לא תמיד אחריות אישית זה עובד. כדאי כן להיות עם יד על הדופק, לנדנד כשצריך..
מה שכן, לא תמיד אחריות אישית זה עובד. כדאי כן להיות עם יד על הדופק, לנדנד כשצריך..
ממש אין לחץ של ציונים מבית ספר,רולים
הן בקושי הקדישו חצי מילה לנושא הציונים.
רק אותי זה משגע, מרגישה שלא מצאנו את הדרך המתאימה בנושא הזה
רק אותי זה משגע, מרגישה שלא מצאנו את הדרך המתאימה בנושא הזה
גם הבנות שלי ככהאחתפלוס
חכמות מאד ב''ה ויכולות בכיף לקצור תשיעיות.
אבל אין להן מוטיבציה בכלל ולא מזיז להן לקבל 80.
וגם אני נתתי להן את כל האחריות ומלא פעמים אני מרגישה שזו היתה טעות. הייתי צריכה להתערב בגילאים הקטנים יותר.
מה שכן-זה קרה הרבה בגלל הקורונה.
היו הרבה סגרים והן איבדו את זה אז.
וגם למדו אצלנו בטלפון והן לא הסתדרו ולא רצו אח''כ להשלים את החומר אז חסר להם חומר בסיסי.
אבל אני ממש מבינה אותך. איתך בתהיות
אבל אין להן מוטיבציה בכלל ולא מזיז להן לקבל 80.
וגם אני נתתי להן את כל האחריות ומלא פעמים אני מרגישה שזו היתה טעות. הייתי צריכה להתערב בגילאים הקטנים יותר.
מה שכן-זה קרה הרבה בגלל הקורונה.
היו הרבה סגרים והן איבדו את זה אז.
וגם למדו אצלנו בטלפון והן לא הסתדרו ולא רצו אח''כ להשלים את החומר אז חסר להם חומר בסיסי.
אבל אני ממש מבינה אותך. איתך בתהיות
קודם כל חיבוקתהילה 3>
בעיני זה ממש לגיטימי לכאוב ממה שכתבת ולרוב זה בטח נוגע במקומות עמוקים יותר שלנו מול עצמנו ואיך אני כאמא.
אני לא יודעת באיזה גיל הבנות שלך, וגם לא יודעת מה היכולות שלהן, ולכן מה שאני מציעה כדאי לבחון אם מתאים לכם.
אני בשלב מסויים גם ראיתי שלחלק מילדי אין שאיפות גבוהות בתחום הלימודים, ומצד שני ב"ה כן יש יכולות, ולכן אני מציעה להם צ'ופר קטן על ציונים גבוהים.
(הגובה תלוי כמובן במה שנכון לכם... אצלנו זה צ'ופר יחסית קטן על 90, צ'ופר בינוני על 95 וגדול על 100).
אני מסייגת שלא לכל ילד זה מתאים, אצלנו ספציפית הרגשתי שמה שחסר זה מוטיבציה להשקיע, ורציתי לעודד את המוטיבציה הזאת באופן חיצוני (כלומר גם אם לא דחוף להם לקבל ציון גבוה מאד במבחן). ועם הזמן הם גם גילו שזה נחמד לקבל ציונים גבוהים גם מסיבות נוספות
לא משהו מדי גרנדיוזי ויקר, ממש שקלים בודדים, אבל בהחלט משהו שנותן יותר מוטיבציה, בטח אם זה משהו שבהישג ידם.
אני לא יודעת באיזה גיל הבנות שלך, וגם לא יודעת מה היכולות שלהן, ולכן מה שאני מציעה כדאי לבחון אם מתאים לכם.
אני בשלב מסויים גם ראיתי שלחלק מילדי אין שאיפות גבוהות בתחום הלימודים, ומצד שני ב"ה כן יש יכולות, ולכן אני מציעה להם צ'ופר קטן על ציונים גבוהים.
(הגובה תלוי כמובן במה שנכון לכם... אצלנו זה צ'ופר יחסית קטן על 90, צ'ופר בינוני על 95 וגדול על 100).
אני מסייגת שלא לכל ילד זה מתאים, אצלנו ספציפית הרגשתי שמה שחסר זה מוטיבציה להשקיע, ורציתי לעודד את המוטיבציה הזאת באופן חיצוני (כלומר גם אם לא דחוף להם לקבל ציון גבוה מאד במבחן). ועם הזמן הם גם גילו שזה נחמד לקבל ציונים גבוהים גם מסיבות נוספות
לא משהו מדי גרנדיוזי ויקר, ממש שקלים בודדים, אבל בהחלט משהו שנותן יותר מוטיבציה, בטח אם זה משהו שבהישג ידם.
מזדהה. גם לי זה קרה עכשיו עם הגדולהאן אליוט
אני כן בגישה של לתזכר ללמוד ולשבת עם הילדים לראות שהבינו. ביסודי הם עוד קטנים, ולדעתי עוד לא ממש מבינים ובשלים לקחת אחריות מלאה.
למשל חשבון - הגדולה מעצמה לעולם לא תשב שבוע וחצי לפני מבחן. ויש לה הרבה חוגים ובני עקיבא, ככה שאין לה הרבה זמן ללמוד כל יום. וחשבון צריך לתרגל הרבה. אז אני כן מדפיסה לה דפי תרגול על החומר, לראות מה מצבה, ואז עוד תרגילים בנושאים ספציפיים שקשה. תמיד יש בכי ודרמה וחוסר רצון מצידה, רבל גם היא שמחה אח"כ כשמקבלת ציון טוב, ומדוכדכת כשלא.
בגיל הזה עוד אפשר להחליט עבורם שעכשיו זמן חזרה למבחן, ולדעתי זה חשוב כדי שילמדו איך מתכוננים ויפתחו הרגלי למידה נכונים.
וחשוב כשמקבלים מבחן עם ציון לא משהו לעבור ביחד על המבחן, ולהסביר איפה הטעויות. ראיתי שהרבה פעמים אצלינו זה חוסר הבנה של השאלה עצמה למשל, וחשוב להבין מה הבעיות ולהתמודד בהתאם.
ולדעתי חשוב להבהיר להן שה' נתן לנו יכולות וצריך לממש אותן. ואם לא יתחילו ביסודי יהיה מאוד קשה לשנות הרגלים אח"כ. ואני לא רואה בעיה בלשדר שציונים זה חשוב. זה באמת חשוב, ומראה יכולות והשקעה.
למשל חשבון - הגדולה מעצמה לעולם לא תשב שבוע וחצי לפני מבחן. ויש לה הרבה חוגים ובני עקיבא, ככה שאין לה הרבה זמן ללמוד כל יום. וחשבון צריך לתרגל הרבה. אז אני כן מדפיסה לה דפי תרגול על החומר, לראות מה מצבה, ואז עוד תרגילים בנושאים ספציפיים שקשה. תמיד יש בכי ודרמה וחוסר רצון מצידה, רבל גם היא שמחה אח"כ כשמקבלת ציון טוב, ומדוכדכת כשלא.
בגיל הזה עוד אפשר להחליט עבורם שעכשיו זמן חזרה למבחן, ולדעתי זה חשוב כדי שילמדו איך מתכוננים ויפתחו הרגלי למידה נכונים.
וחשוב כשמקבלים מבחן עם ציון לא משהו לעבור ביחד על המבחן, ולהסביר איפה הטעויות. ראיתי שהרבה פעמים אצלינו זה חוסר הבנה של השאלה עצמה למשל, וחשוב להבין מה הבעיות ולהתמודד בהתאם.
ולדעתי חשוב להבהיר להן שה' נתן לנו יכולות וצריך לממש אותן. ואם לא יתחילו ביסודי יהיה מאוד קשה לשנות הרגלים אח"כ. ואני לא רואה בעיה בלשדר שציונים זה חשוב. זה באמת חשוב, ומראה יכולות והשקעה.
השאלה אם זה הגיוני לצפות מילד שיושב להקשיב בשיעוררולים
ועושה ש.ב ללמוד שבוע וחצי לפני מבחן בגיל יסודי.
אני זוכרת שאנחנו למדנו ככה לפני בגרויות.
אבל בגלל שבאמת הן עמוסות ורוצות גם זמן לעצמן אז כל ניסיון להושיב אותן מעבר גורר התבכיינות וזה נראה לי כמו מתכון טוב ליצור אנטי לכל הלמידה העצמאית והסקרנית שבסופו של דבר חשובה לי יותר מהציון
אני זוכרת שאנחנו למדנו ככה לפני בגרויות.
אבל בגלל שבאמת הן עמוסות ורוצות גם זמן לעצמן אז כל ניסיון להושיב אותן מעבר גורר התבכיינות וזה נראה לי כמו מתכון טוב ליצור אנטי לכל הלמידה העצמאית והסקרנית שבסופו של דבר חשובה לי יותר מהציון
כנראה הרגלים שונים מהביתאן אליוט
אצלינו כן עשינו ככה בחשבון לפני מבחני מחצית. יש המון נושאים שונים ואת כולם חשוב לתרגל.
וחלוקת זמן זה משהו שמאוד חשוב ללמוד. יש ימים שבקושי מספיקים אם בכלל, אז כן חשוב להתחיל מספיק זמן מראש כדי לא להגיע ליום לפני בלחץ עם המון נושאים שדורשים תירגול. כל ילד לפי העומס שלו כמובן.
ובינתיים נשמע ממה שכתבת הבנות שלך גם ככה לא מגלות סקרנות ורצון ללמוד, אז זה לא שהרצון הזה יפגע 🤷♀️.
לדעתי מאוד חשוב ללמד מגיל צעיר להתכונן מראש ולהוציא את המקסימום שאפשר. לי זה מאוד עזר בחיים אחר כך, כי ציונים טובים = יותר אפשרויות מבחינת מקצוע אח"כ, מלגות, עבודה מכניסה וכדומה.
וחלוקת זמן זה משהו שמאוד חשוב ללמוד. יש ימים שבקושי מספיקים אם בכלל, אז כן חשוב להתחיל מספיק זמן מראש כדי לא להגיע ליום לפני בלחץ עם המון נושאים שדורשים תירגול. כל ילד לפי העומס שלו כמובן.
ובינתיים נשמע ממה שכתבת הבנות שלך גם ככה לא מגלות סקרנות ורצון ללמוד, אז זה לא שהרצון הזה יפגע 🤷♀️.
לדעתי מאוד חשוב ללמד מגיל צעיר להתכונן מראש ולהוציא את המקסימום שאפשר. לי זה מאוד עזר בחיים אחר כך, כי ציונים טובים = יותר אפשרויות מבחינת מקצוע אח"כ, מלגות, עבודה מכניסה וכדומה.
וגם ילדים לפעמים חווים קשיים וצריכים עזרהאן אליוט
עבר עריכה על ידי אן אליוט בתאריך י"ז בטבת תשפ"ג 22:34
ולא יודעים לבקש.אם ההורים לא עוברים איתם על שיעורים לפעמים הם יהיו פחות מודעים אם הילד צריך הוראה מתקנת, או סתם שיעורים פרטיים לחיזוק
לדעתימתואמת
לא הציונים זה מה שחשוב, אלא יכולת ההתמדה והלמידה. זו יכולת שחשוה לרכוש בשביל העתיד - גם בגלל הפן הלימודי וגם מבחינת עבודת המידות. לדעת שבשביל להצליח בחיים, בין בתחום מקצועי ובין בתחום הרוחני, צריך לעבוד.
אז אחרי החפירות...
איך באמת עושים את זה בפועל?
אני לא ממש יודעת, למען האמת.
אולי להקדיש זמן מדויק ביממה שבו עושים שיעורי בית וחוזרים על החומר הנלמד.
אולי דווקא לאתגר אותן בלימוד של משהו מעבר ללימודים בבית הספר - תחום עניין כלשהו שמסקרן אותן ויגרום להן לרצות להשקיע בו. (אפשר דרך ספרים/סרטונים ואפשר דרך חוג ייעודי).
ואולי ליצור דוגמה אישית של למידה - שגם את או בעלך תלמדו משהו באופן קבוע, ותעשו זאת בנוכחותן, וכך הן יראו איך אפשר להשקיע בלימודים...
(כל הנ"ל לא מניסיון אישי... אני דווקא שמעתי הפוך לגמרי באספת ההורים באולפנה של הבת שלי - שהיא צריכה קצת להרפות, ולא לתת משקל כבד כל כך לציונים... 😅
אבל הלוואי שאצליח ליישם את העצות שעלו לי עכשיו גם על שאר הילדים שלי, שחלקם צריכים קצת יותר הנעה ללמידה...)
אז אחרי החפירות...
איך באמת עושים את זה בפועל?
אני לא ממש יודעת, למען האמת.
אולי להקדיש זמן מדויק ביממה שבו עושים שיעורי בית וחוזרים על החומר הנלמד.
אולי דווקא לאתגר אותן בלימוד של משהו מעבר ללימודים בבית הספר - תחום עניין כלשהו שמסקרן אותן ויגרום להן לרצות להשקיע בו. (אפשר דרך ספרים/סרטונים ואפשר דרך חוג ייעודי).
ואולי ליצור דוגמה אישית של למידה - שגם את או בעלך תלמדו משהו באופן קבוע, ותעשו זאת בנוכחותן, וכך הן יראו איך אפשר להשקיע בלימודים...
(כל הנ"ל לא מניסיון אישי... אני דווקא שמעתי הפוך לגמרי באספת ההורים באולפנה של הבת שלי - שהיא צריכה קצת להרפות, ולא לתת משקל כבד כל כך לציונים... 😅
אבל הלוואי שאצליח ליישם את העצות שעלו לי עכשיו גם על שאר הילדים שלי, שחלקם צריכים קצת יותר הנעה ללמידה...)
נראה לי שנגעת בנקודהרולים
חשובים לי ההרגלים, איך לומדים למבחן, איך כותבים מסודר במחברת, איך מתרגלים שאלות שיותר קשה בהן.
זה הרגלים שקשה לרכוש אח"כ, אולי בגלל שלנו ההורים אין הרגלים כאלה קשה לנו יותר להנחיל אץ זה מצד אחד ומצד שני קשה לראות אותם חוזרים על טעויות שלנו
זה הרגלים שקשה לרכוש אח"כ, אולי בגלל שלנו ההורים אין הרגלים כאלה קשה לנו יותר להנחיל אץ זה מצד אחד ומצד שני קשה לראות אותם חוזרים על טעויות שלנו
נכון... מקווה שתצליחו להגיע לזה!מתואמת
מסכימה איתךיראת גאולה
גם לדעתי ההרגלים הללו חשובים,
שמתי לב שלפעמים יש מורים שמצליחים להנחיל את זה לילדים,
אבל בד"כ המורים לא נותנים להם כלים כמו איך לומדים למבחן. לכן אם אנחנו לא ניתן להם את זה, יהיה להם קשה יותר בהמשך.
גם אני לא מהמשקיעים בנושא, ולא בלחץ מהציונים, אבל חושבת שצריך לתת להם את זה ברמה מסוימת.
בדיוק השבוע, כמעט במקרה, הבת שלי ספרה בעצב רב שלא ידעה כלום במבחן באנגלית. אני לא למדתי איתה, וגם לא הזכרתי לה שתלמד... אני יודעת מהקבוצת וואטסאפ שאמהות אחרות השקיעו הרבה זמן ומאמץ לקראת המבחן. הבת שלי לא חשבה בכלל שיכולנו לעשות אחרת... לצערי. מקווה שנלמד את הלקח לפעם הבאה.
שמתי לב שלפעמים יש מורים שמצליחים להנחיל את זה לילדים,
אבל בד"כ המורים לא נותנים להם כלים כמו איך לומדים למבחן. לכן אם אנחנו לא ניתן להם את זה, יהיה להם קשה יותר בהמשך.
גם אני לא מהמשקיעים בנושא, ולא בלחץ מהציונים, אבל חושבת שצריך לתת להם את זה ברמה מסוימת.
בדיוק השבוע, כמעט במקרה, הבת שלי ספרה בעצב רב שלא ידעה כלום במבחן באנגלית. אני לא למדתי איתה, וגם לא הזכרתי לה שתלמד... אני יודעת מהקבוצת וואטסאפ שאמהות אחרות השקיעו הרבה זמן ומאמץ לקראת המבחן. הבת שלי לא חשבה בכלל שיכולנו לעשות אחרת... לצערי. מקווה שנלמד את הלקח לפעם הבאה.
אני דווקא רואה שהמורות משתדלות להקנות הרגליםחילזון 123
תמיד לפני מבחן מחלקות דפי חזרה, רשימת מילים באנגלית וכו'
התאריכים של המבחנים די ידועים מראש
זה לא בגרות עכשיו שצריך ללמוד שבועיים קודם אבל מי שעוברת על הדפי חזרה כמה ימים קודם אמורה לדעת את החומר פחות או יותר.
ברור שמי שקצת יותר מתקשה במקצוע לא תקבל עכשיו 100 אבל כן לפחות תדע במה מדובר פחות או יותר.
התאריכים של המבחנים די ידועים מראש
זה לא בגרות עכשיו שצריך ללמוד שבועיים קודם אבל מי שעוברת על הדפי חזרה כמה ימים קודם אמורה לדעת את החומר פחות או יותר.
ברור שמי שקצת יותר מתקשה במקצוע לא תקבל עכשיו 100 אבל כן לפחות תדע במה מדובר פחות או יותר.
אנחנוoo
לומדים עם הילד למבחנים לפי הקצב והכוחות שמתאימים לו.
כשילד נזקק לעזרה הוא מקבל שיעורים פרטיים.
80 נראה לי ציון סביר במקצועות שיותר קשה בהם או שיש הרבה חומר לשנן.
אני לא בעד לדחוף את הילד להשקיע הרבה כדי להעלות ציון, אלא להשקיע באופן סביר ומותאם לילד.
כשילד נזקק לעזרה הוא מקבל שיעורים פרטיים.
80 נראה לי ציון סביר במקצועות שיותר קשה בהם או שיש הרבה חומר לשנן.
אני לא בעד לדחוף את הילד להשקיע הרבה כדי להעלות ציון, אלא להשקיע באופן סביר ומותאם לילד.
הלימודים בבית הספרהמקורית
היום לצערי ולדעתי, לא מטפחים אהבה ללמידה, אלא סימון וי על ציונים.
הגיוני שהלימודים לא בראש מענייהן. הן ילדות.
ולגבי מה שכתבת על למידה שבוע לפני - זה תלוי מאוד בעומס שלהן. ולא יודעת אם נכון לצפות מהן לעשות את זה מעצמן. לא לכולם זה בא בטבעיות. אצלנו בבית הוריי בכל אופן, היה הבדל בינינו הילדים בנוגע לעניין הזה.
לרוב לקראת מתכונות או בגרויות הייתה השקעה יותר גדולה מאשר בשוטף. ואז כן הייתה לקיחת אחריות אישית.
אני כן הייתי דואגת להיות מעורבת אם זה חשוב לך, לנסות להבין אם יש פערים, מהם הרגלי הלמידה, אם ניתן להעמיס יותר או להבין שלא כולם מגיעים ל90 ומעלה, וזה גם בסדר.
הגיוני שהלימודים לא בראש מענייהן. הן ילדות.
ולגבי מה שכתבת על למידה שבוע לפני - זה תלוי מאוד בעומס שלהן. ולא יודעת אם נכון לצפות מהן לעשות את זה מעצמן. לא לכולם זה בא בטבעיות. אצלנו בבית הוריי בכל אופן, היה הבדל בינינו הילדים בנוגע לעניין הזה.
לרוב לקראת מתכונות או בגרויות הייתה השקעה יותר גדולה מאשר בשוטף. ואז כן הייתה לקיחת אחריות אישית.
אני כן הייתי דואגת להיות מעורבת אם זה חשוב לך, לנסות להבין אם יש פערים, מהם הרגלי הלמידה, אם ניתן להעמיס יותר או להבין שלא כולם מגיעים ל90 ומעלה, וזה גם בסדר.
אצלנו הילדים מקבלים פעמים רבותכתבתנו
דף חזרה למבחן עם הנושאים, בצורת טבלה. יש עמודה שבה הם צריכים למלא תאריך וכמה זמן למדו באותו יום ועוד עמודה לחתימת הורים.
אצל הילדים שלי, יש כאלה שמעצמם זוכרים להתיישב ולהתכונן, ויש כאלה שעוזר להם תזכורת ממני- ואני משתדלת אבל לא יכולה להגיד שמחזיקה ראש על כולם. זה הרבה פעמים מספיק (התזכורת), אבל הם יודעים שהם יכולים לפנות אלי/ אל בעלי אם יש להם שאלות ונשב איתם.
לפעמים עוזר לילד להגיד לו, יש לך מספיק זמן, בוא תקדיש היום 10 דקות. אח"כ תתפנה לחברים וזמן חופשי. הרבה פעמים זה עוזר להם להתיישב, ואפילו להמשיך מעבר לזמן הראשוני שהצעתי. פעמיים מקס' שלוש כאלה יכול לגמרי להספיק בכיתות הנמוכות.
לתלמידי תיכון זה כבר מעבר לזה.
אצל הילדים שלי, יש כאלה שמעצמם זוכרים להתיישב ולהתכונן, ויש כאלה שעוזר להם תזכורת ממני- ואני משתדלת אבל לא יכולה להגיד שמחזיקה ראש על כולם. זה הרבה פעמים מספיק (התזכורת), אבל הם יודעים שהם יכולים לפנות אלי/ אל בעלי אם יש להם שאלות ונשב איתם.
לפעמים עוזר לילד להגיד לו, יש לך מספיק זמן, בוא תקדיש היום 10 דקות. אח"כ תתפנה לחברים וזמן חופשי. הרבה פעמים זה עוזר להם להתיישב, ואפילו להמשיך מעבר לזמן הראשוני שהצעתי. פעמיים מקס' שלוש כאלה יכול לגמרי להספיק בכיתות הנמוכות.
לתלמידי תיכון זה כבר מעבר לזה.
מבינה אותךPandi99אחרונה
היום באמת מנסים לתת פחות דגש על ציונים ויותר על הערכות והערות.. אבל כמוהן שזה מרכיב חשוב
סך הכול את מרוצה מהיחס של המורות? מרגישה שהן מצליחות להחדיר את העניין של הציונים לבנות?
סך הכול את מרוצה מהיחס של המורות? מרגישה שהן מצליחות להחדיר את העניין של הציונים לבנות?
תחפושות יעוץ!!פפרינה
הבת שלי בת 9 רוצה להתחפש לדבורה הנביאה.... אמממה, איך עושים את זה בשילוב שירת דבורה והעץ תומר!?!
מתוקה!אם מאושרת
עבר עריכה על ידי אם מאושרת בתאריך כ"ג בטבת תשפ"ג 09:10
איזה כיף לקרוא על רצונות טהורים של ילדי ישראל!חצאית חומה חולצה ירוקה- להצמיד על השרוולים לולבים מבד לבד.
ובראש- להתחפש לנביאה עם מטפחת כמו של פעם ( כמו בתחפושת של מרים הנביאה) ( ראיתי במקסטוק שנה שעברה ב10 שח)
ואפשר בראש תחפושת של דבורה ( החיה). אפשר לקנות בחנויות כובעים של תחפושת דבורה.
דבורה הכי קל להוסיף כנפיים..טארקו
לאחותי נראה לי היו גם גרביונים פסים שחור-צהוב.
אחותי התחפשה לזה!!טארקו
עם משחק מילים של דבורה(החיה) ונביעה ודבורה הנביאה
בגדול את התומר עשו לה כתר שעליו חוטי מתכת(חשמל) ועלים מלבד.
אני יכולה אולי להשיג את התמונה שלה אבל לא אעלה לפה, רק בפרטי.
בגדול את התומר עשו לה כתר שעליו חוטי מתכת(חשמל) ועלים מלבד.
אני יכולה אולי להשיג את התמונה שלה אבל לא אעלה לפה, רק בפרטי.
תודה רבה. היא לא רוצה משיר מיליםפפרינה
היא רוצה משהו מכובד עם שמלה ארוכה ויפה, כמו שדבורה היתה שופטת ומכובדת. כך היא רוצה להיראות. לכן חשבתי על שירת דבורה מודפסת על בד באלכסון (כמו מלכת היופי) אבל לא יודעת איך להביא את זה לפועל. ואיך להכניס את העץ....
אפשר את העץ לשים בגב השמלהחילזון 123אחרונה
למשל מבד לבד או סול או משהו כזה.
או להכין עץ מקרטון/קאפה ושתחזיק אותו ביד.
חוץ מזה לתת לה ספר קודש כלשהו ביד.
אולי פסוק שמתאר את דבורה על הכתר.
או להכין עץ מקרטון/קאפה ושתחזיק אותו ביד.
חוץ מזה לתת לה ספר קודש כלשהו ביד.
אולי פסוק שמתאר את דבורה על הכתר.
מתבגרים ונהנים??מתחדשת11
יש משהו שבאמת יכול לעזור בתקופה הזו
או שפשוט לסגור אוזניים עד יעבור הזעם? 😬
או שפשוט לסגור אוזניים עד יעבור הזעם? 😬
הרבה אהבה והבעות חום וביתשירה לב
והבנה שזה תהליך חשוב שהם צריכים לעבור...
חוץ מזה, אם מישהי יכולה למצוא את השרשור- לפני כחודשיים שאלתי על מתבגרים כאן וענו לי תשובות חזקות שהולכות איתי מאז
חוץ מזה, אם מישהי יכולה למצוא את השרשור- לפני כחודשיים שאלתי על מתבגרים כאן וענו לי תשובות חזקות שהולכות איתי מאז
אשמח לקרוא!מתחדשת11
בנתיים מה שהולך פה זה
הרבה בכי, על כל דבר
צעקות אחד על השני
מכות עוד לא הגענו שלא נצטרך
כעס על כל דבר
תחושה של נחיתות שעולה ומתגברת מרגע לרגע
🙃
הרבה בכי, על כל דבר
צעקות אחד על השני
מכות עוד לא הגענו שלא נצטרך
כעס על כל דבר
תחושה של נחיתות שעולה ומתגברת מרגע לרגע
🙃
בן/בת כמה? גם העשר שלי התחילאורוש3
גם מלא נחיתות, התקפות זעם כמו חזרה לגיל חמש. ובכי
עוד מעט 11. ממששש. טירוף!מתחדשת11
כמה כבר אפשר לבכות ולכעוס?
ועל כל פיפס קטן
למה קר לי??? (בוכה)
למה אני רעבה??? (בוכה)
ואסור לשכוח את מר אין לי כח שהחליט להתארח אצלנו כמעט באופן קבוע
🥴🥴🥴🥴
ועל כל פיפס קטן
למה קר לי??? (בוכה)
למה אני רעבה??? (בוכה)
ואסור לשכוח את מר אין לי כח שהחליט להתארח אצלנו כמעט באופן קבוע
🥴🥴🥴🥴
וואי וואי. היא בכורה? הוא בכור שליאורוש3
עדיין מקווה שזה גל כזה שיעבור ושעדיין לא ממש נכנסנו לגיל. אבל נראה... בהצלחה לכולנו
כןמתחדשת11
ממש מקווה!
רעב זה ממש מאפיין של הגיל...שירה לב
בגלל שנתת דוגמאות פיזיות- אוכל ושינה ממש יכולים לשנות. היא ישנה טוב? אוכלת טוב ומזין? (חלבונים ולא בעיקר פחמימות). אם זה קיצוני לדעתך אז אולי בדיקת דם לבדוק חוסרים
זה יותר הקטע שהיא בוכה על כל דברמתחדשת11
על זה שהיא רעבה, על זה קר לה, על זה שקר באופן כללי
ה יעזור
ה יעזור
אצלנו קוראים לזה גיל הרעבעשרה...אור123456
כל היום אוכלים...
בטוח שזה גיל ההתבגרות?מתואמת
ולא איזו חולשה שכזו, שעתידה לחלוף בע"ה בעזרת טיפול נכון?
או איזה משהו שקשור בנפש (וקשור לגיל ההתבגרות בעקיפין)?
או איזה משהו שקשור בנפש (וקשור לגיל ההתבגרות בעקיפין)?
כן 
מתחדשת11
בכללי היא מקסימה, אבל יש לפעמים ניצנים של התבגרות
אם יש עוד סימנים - אז הגיוני...מתואמת
גם הבת שלי התחילה להיות רעבה מדי בשנים האחרונות, אבל אצלה זה הגיוני - כי היא בקושי אוכלת...
והרגע שבו קלטתי שהיא הגיעה לגיל ההתבגרות (בגיל 11) היה כשהיא "טרקה" את דלת החדר שלה אחרי ויכוח בנינו... ב"ה היא לא חזרה על זה מאז (סך הכול - היא מתבגרת שכל אמא מייחלת אליה...)
והרגע שבו קלטתי שהיא הגיעה לגיל ההתבגרות (בגיל 11) היה כשהיא "טרקה" את דלת החדר שלה אחרי ויכוח בנינו... ב"ה היא לא חזרה על זה מאז
(סך הכול - היא מתבגרת שכל אמא מייחלת אליה...)שבע"ה נזכה כולנו מתחדשת11
אמן!!מתואמת
מצאתי 😃קמה ש.
חחח זה באמת שלב שצריך הרבה סבלנותדבורית
אהבה שמחה חוש הומור והרבה שיחות
מזדההשורף בלב
וואו כמה מתיש לפעמים.
איתך בתקווה שהזעם יעבור...
אצלינו באמת זה אנרגיות שליליות והמון כעס, פחות בכי
אני ממש עובדת על עצמי כל פעם מחדש לזכור שהיא צריכה אותי למרות כל מה שיוצא ממנה
ומראה לה אהבה ללא תנאי, מתעניינת, מחבקת
גם כשהיא לא משתפת פעולה
משתדלת לחזק גם הרבה על התנהגויות חיוביות.
והומור, כמו שאמרו, לגמרי הופך את זה ליותר אפשרי.
יש ימים קשים שאני מרגישה תסכול עצום אבל גם יש רגעים של נחמה והרגשה שהמאמץ שלי לא הולך לפח.
בדיוק בשבת היא אמרה לי אמא אני באמת מתבגרת
למדתי להגיד מה אני רוצה ולא לדבר ברמזים...
הלוואי שנדע איך לפעול נכון כדי להיטיב איתם כמה שיותר! 🙏
איתך בתקווה שהזעם יעבור...
אצלינו באמת זה אנרגיות שליליות והמון כעס, פחות בכי
אני ממש עובדת על עצמי כל פעם מחדש לזכור שהיא צריכה אותי למרות כל מה שיוצא ממנה
ומראה לה אהבה ללא תנאי, מתעניינת, מחבקת
גם כשהיא לא משתפת פעולה
משתדלת לחזק גם הרבה על התנהגויות חיוביות.
והומור, כמו שאמרו, לגמרי הופך את זה ליותר אפשרי.
יש ימים קשים שאני מרגישה תסכול עצום אבל גם יש רגעים של נחמה והרגשה שהמאמץ שלי לא הולך לפח.
בדיוק בשבת היא אמרה לי אמא אני באמת מתבגרת
למדתי להגיד מה אני רוצה ולא לדבר ברמזים...
הלוואי שנדע איך לפעול נכון כדי להיטיב איתם כמה שיותר! 🙏
איזו מהממתמשמעת עצמיתאחרונה
היא על מה שאמרה!
ואיזו מהממת את!
ואיזו מהממת את!
בדיוק השבועאורה שחורה
אמרתי לחברה שמתבגרים זה כמו חצ'קון-
זה מציק לא נחמד וגם מכוער
אבל זה עובר.
הם לא אשמים, זה ההורמונים, זה לא מי שהם באמת
זה יעבור להם והם יחזרו להיות נורמליים.
זה מציק לא נחמד וגם מכוער
אבל זה עובר.
הם לא אשמים, זה ההורמונים, זה לא מי שהם באמת
זה יעבור להם והם יחזרו להיות נורמליים.
😂מחי
זקוקה לחכמתכן בעניין ווסת אצל נערה...אמהלה
בתי, בת 14, קבלה ווסת לראשונה לפני כחצי שנה.
מאז הווסת פחות או יותר סדירה, מקבלת כל חודש, לפעמים בסטייה של שבוע+
כרגע היא כבר שבוע וחצי עם דימום, לא מסיבי אבל כזה שמצריך פד כל היום.
הדימום לא נחלש אבל גם לא מתחזק, באותה כמות כל הימים.
האם זה מצריך בדיקה?
לא יודעת אם זה רלוונטי אבל על עצמי אני מכירה אין ספור סוגי דמומים מתמשכים. אבל גם אצלי הדימום משתנה ולא נשאר לאורך זמן באותה כמות.....
הי,מוריה.
אני כשהתחלתי לקבל למרות שבד"כ היה לי סדיר היתה פעם אחת די בהתחלה שקיבלתי והיה לי דימום למשך חודש+.. קרה גם לכמה חברות שלי שהיה להן דימום ארוך מהרגיל פעם או יותר.. קיצר נראלי זה סביר. אבל אני לא באמת מבינה בזה וגם לא קשורה לפורום
תודה רבהאמהלה
זה לא חשב חריגטוב שם
יש בספר של מכון פועה על זה.
אם לא תמצאי הספר אוכל לצלם
תודה. אין לי את הספראמהלה
אני לא בלחץ. רק רציתי לדעת אם זה בסדר או שצריך בדיקה
בעקרון עד שנתיים מקבלת המחזור תקיןשולה1234
אבל כמובן שאם את רואה שזה נמשך או מתגבר מידי ללכת להיבדק מבחינת ירידת המוגלובין.. מעל שבועיים כבר הייתי הולכת לבדוק אם זה דימום באמת כל היום.
(זה למיטב ידעתי)
(זה למיטב ידעתי)
תודה רבה לך! זה בנתיים ממשיך....אמהלה
מקפיצה לי כדי לשמוע עוד מנסיונכן. תודהאמהלה
נשמע סביר לגמריYaelL
בגיל כזה המחזור יכול להיות לא סדיר והרבה פעמים אין ביוץ לכן הדימומים יכולים להיות שונים בתזמון ובמשך ולפעמים גם כבדים, כל עוד זה לא משהו מסיבי זה בסדר.
תודה רבה!!! ממש הרגעת אותי!!אמהלהאחרונה
הפרעת קשב וריכוזדיליה
הי בנות מקסימות,
הרבה זמן לא השתתפתי כאן בכלל בגמילה אבל יש לי שאלה ואולי תוכלו לעזור
ביתי בת ה12 עם הפרעת קשב וריכוז לאורך השנים אבל כרגע בהחמרה משמעותית וחושבים לנסות טיפול תרופתי.
אשמח:
למי פונים?
האם יש לכן המלצות למשהו מומלץ במאוחדת בירושלים?
צריך למלא טפסים וכד'?
תודה לעונות
איזה קטע אני בדיוק כותבת את השאלה הזודיליה
ומחפשת שרשור שפתחתי שנה שעברה בדיוק שחזרתי מאסיפת הורים:
חזרתי הרגע מאסיפת הורים של הגדולה - אימהות, השלב הבא
המצב שלה ממש החמיר השנה היא לא מצליחה בכלל להתמודד הציונים של צללו
כל מה שכתבתי שם כב רלא כזה נכון, מלא תסכול וכעס על המורה והחברות.
ובאמת השנה כנראה ניעזר בטיפול תרופתי פשוט לא שייך יותר נראה לי.
צריכה שיחזקו אותי.
בכיתי באסיפת הורים היום.
ואני סופר מתוסכלת.
אני רק אגיד לך שזה ממש מוכרפאף
ילדים שהכל הלך להם בקלות ביסודי ופתאום בסוף היסודי או בחטיבה יש קפיצת מדרגה והם אבודים לחלוטין...
מצוין שאתם על זה ובודקים איך לעזור לה
לגביי התהליך לקבלת טיפול תרופתי פחות מבינה בזה, אבל תמיד מומלץ להתחיל מרופא משפחה והוא נותן את ההפניות הנדרשות
מצוין שאתם על זה ובודקים איך לעזור לה
לגביי התהליך לקבלת טיפול תרופתי פחות מבינה בזה, אבל תמיד מומלץ להתחיל מרופא משפחה והוא נותן את ההפניות הנדרשות
מתואמת
פונים לרופא ילדים/משפחה, הוא מביא טפסים למילוי (שאלונים על המצב, להורים ולמורה), ואז קובעים תור לנוירולוג.
עד כאן אני יודעת, כי בינתיים עוד לא התקדמנו הלאה...
בהצלחה לכם...
עד כאן אני יודעת, כי בינתיים עוד לא התקדמנו הלאה...
בהצלחה לכם...
ממשיכה מכאןחיוך גדול
התור צריך להיות לנוירולוג שמאבחן קשב.
זה נוירולוג ספציפי. לא מחייב אבל ממש כדאי
הנוירולוג על המקום מסביר את הכל ואיך עובדים עם הטיפול התרופתי
זה נוירולוג ספציפי. לא מחייב אבל ממש כדאי
הנוירולוג על המקום מסביר את הכל ואיך עובדים עם הטיפול התרופתי
אפשרoo
להוריד טפסים מהרשת בהתאם לקופה שלך. שאלון הורה ושאלון מורה.
אפשר לפנות איתם לרופא הפרעת קשב או לנוירולוג. רופאי הפרעת קשב זמינים יותר.
יכולה להמליץ על דר אסף פרי (רופא קשב) מבית שמש, עשינו איתו תור טלפוני כשהעברנו את הילד קופה כדי שיאשר את הרטלין שהילד כבר קיבל. הוא מאד נחמד.
רופאת הקשב שנתנה לילד את הרטלין אמרה שתמיד מתחילים ברטלין ומשם ממשיכים לפי הענין.
אפשר לפנות איתם לרופא הפרעת קשב או לנוירולוג. רופאי הפרעת קשב זמינים יותר.
יכולה להמליץ על דר אסף פרי (רופא קשב) מבית שמש, עשינו איתו תור טלפוני כשהעברנו את הילד קופה כדי שיאשר את הרטלין שהילד כבר קיבל. הוא מאד נחמד.
רופאת הקשב שנתנה לילד את הרטלין אמרה שתמיד מתחילים ברטלין ומשם ממשיכים לפי הענין.
ממה שידוע ליעוד תשובה
הריטלין הבסיסי אפשר לקבל דרך רופא משפחה או ילדים.
אם התרופה לא מתאימה וצריך לנסות אחרות אז זה כבר כן מחייב נוירולוג או רופא קשב.
בהצלחה רבה
אם התרופה לא מתאימה וצריך לנסות אחרות אז זה כבר כן מחייב נוירולוג או רופא קשב.
בהצלחה רבה
אבל צריך אבחון קודםרינת 23
רופא ילדים לא מאבחן.
צריך רופא עם התמחות לקשב.
צריך רופא עם התמחות לקשב.
לא כדאי להתחיל רטלין בלי אבחוןחיוך גדול
יש עוד הפרעות שיכולות לחקות את המצב
תודה לכןדיליה
פנינו לנוירולוג פרטי בעזרת ד'.
משוה שקבלנו עליו המלצות.
תורים זמינים...
רק שעולה כסף
שווה לבדוק לגבי החזריםעוד תשובה
בדרגותמ סוימות בקופת חולים יש אפשרות להתיעצות עם רופא ממוחה ולקבל החזר מהקופה.
כדאי לבדוק בקופה שלכם, וגם מול ביטוח פרטי אם יש.
בהצלחה
כדאי לבדוק בקופה שלכם, וגם מול ביטוח פרטי אם יש.
בהצלחה
הבנתי שזה אפשרי עם לוחצים...דיליה
אנסה באמת מחר או משהו לפנות לקופה...
ממליצה לפנות לריפוי בעיסוק לטיפול קוגפןאורוש3
בלי קשר לטיפול התרופתי. זה תוכנית מיוחדת לקשב ומאוד עוזרת ויעילה להתמודד עם היום יום. לגבי תרופה- נוירולוג. עם שאלונים. אין לי פרטים על מאוחדת או המלצות. אבל לדעתי בסניף מוציאים שאלוני הורים ומורה ומביאים איתכם לנוירולוג.
תודהדיליה
בינתיים קבענו תור לנוירולוג נראה מה הלאה
משתפת שהיינו אצל הרופאדיליה
שעשה אבחון יסודי ביותר.
ואבחן הפרעת קשב חמורה שיש לה השלכות ככל הנראה של ההשמנה שלה.
אנחנו מתחילים בקרוב טיפול תרופתי. (ריטלין)
קשה לי עדיין
אבל ממש מקווה שלטובה.
כל הכבוד!משמעת עצמית
תמיד הגדרה היא קשה
אבל גם נותנת כיוון וממקדת.
תזכרו שהיא לא הפרעת קשב. היא ילדה עם הפרעת קשב...
וגם קחו נשימה עם טיפול תרופתי. לפעמים לוקח כמה נסיונות עד שמגיעים למינון והכדור הנכון.
בעזה שיהיה לטובה ובהצלחה💗
אבל גם נותנת כיוון וממקדת.
תזכרו שהיא לא הפרעת קשב. היא ילדה עם הפרעת קשב...
וגם קחו נשימה עם טיפול תרופתי. לפעמים לוקח כמה נסיונות עד שמגיעים למינון והכדור הנכון.
בעזה שיהיה לטובה ובהצלחה💗
אמן תודה!דיליה
היא כל כך מתרגשת בלעה"ר כפרה עליה.
הרופא כל כך התלהב מילדה כזאת מודעת...
כמובן שבדיעבד גם לי יש כנראה הפרעת קשב (וגם תואר שני!!)
ולמרבה הפלא כנראה גם בעלי אכשהו גם אפילו שהוא יכול ללמוד 6 שעת בלי לקום מהכיסא, אבל לא אבחנו רק עלו כל מיני דברים...
אם זה בסדר אני אשמח לקבל את השםרולים
אם את כמובן ממליצה שהוא היה נעים לילדה.
מה כולל האבחון? פשוט יושבים ומעלים את כל הנקודות הפחות טובות של הילדה מולה??
מה כולל האבחון? פשוט יושבים ומעלים את כל הנקודות הפחות טובות של הילדה מולה??
רואה ששירשרתי לא נכוןרולים
מתואמת
האבחנה היא הצעד הראשון בדרך לטיפול המתאים. זה קל יותר מאשר הגישוש באפלה...
וב"ה בהחלט אפשר לחיות עם קושי בקשב וריכוז, ויש בזה אפילו מעלות!
בהצלחה בהתמודדות... ♥️
וב"ה בהחלט אפשר לחיות עם קושי בקשב וריכוז, ויש בזה אפילו מעלות!
בהצלחה בהתמודדות... ♥️
אמן תודה!דיליה
את המעלות אנחנו כבר רואים ב"ה...
נהדר!!מתואמת
אשמח לקבל את השם של הרופא אם את ממליצה עליורולים
אין לך אפשרות לשיחה אישית?דיליה
או מסר?
שלחתי לך מסררולים
וואו בהצלחה!ממשיכה לחלוםאחרונה
מאמינה ומקווה שתראו שיפור אמיתי בקלות.
כשילד מקבל מענה מתאים לקושי שיש לו זה גורם לו לפרוח!
ומכל ההודעות שלך היא נשמעת מתוקה ומדהימה
כשילד מקבל מענה מתאים לקושי שיש לו זה גורם לו לפרוח!
ומכל ההודעות שלך היא נשמעת מתוקה ומדהימה
עוד חודשיים ב3 מצווהאור123456
איפה קונים בגדים לבת 6 ובת 10
משהו אלגנטי ויפה
משהו אלגנטי ויפה
תבדקי באתר של פטרול (או בחנות)יעל מהדרום
ומזל טוב!!יעל מהדרום
תודה אבדוק 🙂אור123456
נראה לי שיש לי חנות לא רחוק מהבית
איזה איזור?דיליה
ירושלים אבל לא אכפת לי קצת לסועאור123456
בירושלים יש מלאאביול
יש קינג ג'ורג' חנות שירין. יש ברחוב כנפי נשרים אצל הלל. ויש גם בגאולה
אצל הבת הגדולה הייתי מוצאת באצל הללאור123456
בשנים האחרונות פחות...
המליצו לי על רחובות...אני מנסה זמן לסוע
המליצו לי על רחובות...אני מנסה זמן לסוע
תקשיבי ירושלים זה חלוםאביול
יש מלא מקומות. ממש לא הייתי נוסעת עד לרחובות. אולי יש שם חנות אחת שתיים אבל לא כמו בירושלים...
אני לא זוכרת חנויות ספציפיות אבל באזור יפו וקינג ג'ורג' יש מלא
אני לא זוכרת חנויות ספציפיות אבל באזור יפו וקינג ג'ורג' יש מלא
הסתובבתי עם הבת שלי לפני חצי שנה בערך את כל יפואור123456
לא מצאנו יותר מידי 😕
וואי הייתי מתחלפת איתכם חחחאביול
אני במקור מליד ירושלים. עכשיו התרחקתי וקשה לי בלי החנויות של יפו...
אבל אני לא מכירה כל כך חנויות של ילדות...
אבל אני לא מכירה כל כך חנויות של ילדות...
מזל טוב!!דבורית
היום הייתי בגאולהדיליה
יש חנות בשם מאליה ונראה לי יש להם גם אתר
יש שם מבצע ב50 ש"ח שמלות ממש ממש יפות וחגיגיות קניתי לליל הסדר.
ויש להם גם ממשיוקרתי לאירועים ב150 שח
תודה אבדוק!אור123456אחרונה
נקודות זיכוי ממס הכנסה להורה לילד בחינוך המיוחד124816
הורה לילד שנמצא זכאי לחינוך מיוחד בוועדת זכאות ואיבחון זכאי לנקודות זכות במס הכנסה. מידע שכדאי לדעת.
ושאלה אם מישהי יודעת:
האם ניתן לדווח על זה בטופס 101 או צריך לעשות תיאום מס במס הכנסה?
בטופס 101 יש סעיף של ילד עם מוגבלות אך כתוב לצרף אישור על קצבת ילד נכה. ואנחנו לא מקבלים קצבת ילד נכה אפשר לצרף אישור של ועדת זכאות ואיבחון במקום?.
נ.ב.: בשנה שעברה עשיתי במהלך השנה תיאום מס במחשב (כי היו לי מספר מעסיקים) ואז קפץ לי שאני זכאית לנקודות עבור ילד עם מוגבלות, ולא נדרשתי לצרף אישור,רק לסמן אם אני או בעלי נקבל את הנקודות.
ושאלה אם מישהי יודעת:
האם ניתן לדווח על זה בטופס 101 או צריך לעשות תיאום מס במס הכנסה?
בטופס 101 יש סעיף של ילד עם מוגבלות אך כתוב לצרף אישור על קצבת ילד נכה. ואנחנו לא מקבלים קצבת ילד נכה אפשר לצרף אישור של ועדת זכאות ואיבחון במקום?.
נ.ב.: בשנה שעברה עשיתי במהלך השנה תיאום מס במחשב (כי היו לי מספר מעסיקים) ואז קפץ לי שאני זכאית לנקודות עבור ילד עם מוגבלות, ולא נדרשתי לצרף אישור,רק לסמן אם אני או בעלי נקבל את הנקודות.
מקווה שזה בסדר שאני עונהפשוט אני..
אם את לא מקבלת קצבת ילד נכה מביטוח לאומי אז אין אפשרות לסמן זאת בטופס 101.
מלאי טופס 101 כרגיל (כלומר תתעלמי מזה שיש לך ילד בחינוך מיוחד),
ואז תסמני V במקום הזה:
במקביל תעשי תיאום מס דרך האינטרנט (זה לוקח 2 דקות). בתיאום המס הזה אמור להופיע שיש לך 2 נקודות זיכוי בעקבות הילד שלומד בחינוך מיוחד.
את האישור שתקבלי מתיאום המס תשלחי למעסיק ביחד עם טופס 101, ואז הוא ייתן לך את הנקודות שמגיעות לך ישירות דרך המשכורת בלי שתצטרכי לחכות לשנה הבאה ולבקש החזרים.
בהצלחה!
תודה124816
🙏פשוט אני..אחרונה
אוף בא לי לבכות!רינת 23
יש לי ילדה, בת 11 עם מספר די גדול במשקפיים+ מולטיפוקל (כן, כן זה קיים גם אצל ילדים).
קנינו לה בקיץ משקפיים ביותר מ-1000 ש״ח והיא שברה אותם כמה פעמים. ילדה היפרית... עם הפרעת קשב קשה (מטופלת תרופתית) שלא מצליחה לשמור עליהם.
בשלב מסוים ממש כעסו עלינו בחנות ולא הסכימו יותר לתקן לנו וגם אנחנו כבר התביישנו להכנס לשם ולהסביר מה קרה. חנות עם הנחה משמעותית מטעם קופת חולים.
היום קנינו לה זוג חדש בחנות אחרת שהיה בה מבצע ממש שווה ובכ״ז יצא לנו כמעט 1500 שקל. הילדה משתתפת בעלות וחייבת לנו סכום רציני וזה ממש מבאס אותה. ואני בחששות מטורפים שגם הזוג הזה יישבר בקרוב.
בעבר היו לה משקפיים מיוחדות מאד חזקות אבל עכשיו היא מתחילה את גיל ההתבגרות וחשוב לה משקפיים עדינות ויפות.
זהו... פרקתי. אם יש לכן עצות ורעיונות אשמח לשמוע...
קנינו לה בקיץ משקפיים ביותר מ-1000 ש״ח והיא שברה אותם כמה פעמים. ילדה היפרית... עם הפרעת קשב קשה (מטופלת תרופתית) שלא מצליחה לשמור עליהם.
בשלב מסוים ממש כעסו עלינו בחנות ולא הסכימו יותר לתקן לנו וגם אנחנו כבר התביישנו להכנס לשם ולהסביר מה קרה. חנות עם הנחה משמעותית מטעם קופת חולים.
היום קנינו לה זוג חדש בחנות אחרת שהיה בה מבצע ממש שווה ובכ״ז יצא לנו כמעט 1500 שקל. הילדה משתתפת בעלות וחייבת לנו סכום רציני וזה ממש מבאס אותה. ואני בחששות מטורפים שגם הזוג הזה יישבר בקרוב.
בעבר היו לה משקפיים מיוחדות מאד חזקות אבל עכשיו היא מתחילה את גיל ההתבגרות וחשוב לה משקפיים עדינות ויפות.
זהו... פרקתי. אם יש לכן עצות ורעיונות אשמח לשמוע...
כפרת עוונותדבורית
חבל גם להוציא הרבה כסף וגם להעכיר את הקשר עם הבת
תגדירי את זה בראש כמעשר כספים/צדקה/כפרה
מה זה משנה אם זה משקפיים או אוטו או טיפול שיניים
לפחות זה בלי ייסורים
ובאמת אני ממש מבינה את הצער, גם אני הייתי מצטערת מאוד
תגדירי את זה בראש כמעשר כספים/צדקה/כפרה
מה זה משנה אם זה משקפיים או אוטו או טיפול שיניים
לפחות זה בלי ייסורים
ובאמת אני ממש מבינה את הצער, גם אני הייתי מצטערת מאוד
הסתכלות נבונה! לקחתי איתיאם מאושרת
אני חושבת שעם כל מה שאת מספרתהמקורית
שהילדה היפרית ומטופלת תרופתית וכו' - הייתי מחליפה משקפיים לעצמי. או מנסה לפחות. הכוונה - הילדה לא עושה בכוונה. היא כזו. כך השם ברא אותה. עם כל האנרגיות המתפרצות הללו. יש לה שליחות בעולם. ככה כמו שהיא נולדה. ודרך לעבור. כמו שגם לכם יש והייתה.
אתם מטפלים בה הכי טוב שאפשר וזו השליחות שלכם.
החוסר נעימות מהחנות שצריכה לתקן וכעסה עליכם לא קשורה לילדה. אם יש אחריות והם אמורים לתקן - בתשלום או בחינם לא משנה והם כועסים ואתם מרגישים חוסר נעימות - זה לא קשור לילדה..
בכנות, לא הבנתי גם את ה- חייבת לנו סכום רציני. היא ילדה בת 11. עם בעיה וקושי. אם נשבר כמה פעמים לא יודעת כמה רלוונטי לקנוס אותה, כי זה קצת להתעלם מזה שיש לה בעיה ולהסית את הדיון לכיוון הכסף ולא לכיוון ההיפראקטיבי שצריך טיםול.
כן הייתי אומרת מראש שאם הזוג הזה יישבר גם כן, שתיקח בחשבון שככל הנראה נחזור למשקפיים החזקות - בהנחה ובאמת אין איך לממן מותרות של משקפיים יקרים חדשים . ובמקביל - אולי היא צריכה טיפול נוסף וכלים כדי להיות יותר רגועה.
מכל מקום, אין בנאמר שיםוטיות כלפי הניסיון הנל. זה באמת מבאס ובאמת מתסכל. מה שניסיתי להגיד הוא - שיש דרך אחרת להסתכל עליו. מקווה שהובנתי. חיבוק ❤️
אתם מטפלים בה הכי טוב שאפשר וזו השליחות שלכם.
החוסר נעימות מהחנות שצריכה לתקן וכעסה עליכם לא קשורה לילדה. אם יש אחריות והם אמורים לתקן - בתשלום או בחינם לא משנה והם כועסים ואתם מרגישים חוסר נעימות - זה לא קשור לילדה..
בכנות, לא הבנתי גם את ה- חייבת לנו סכום רציני. היא ילדה בת 11. עם בעיה וקושי. אם נשבר כמה פעמים לא יודעת כמה רלוונטי לקנוס אותה, כי זה קצת להתעלם מזה שיש לה בעיה ולהסית את הדיון לכיוון הכסף ולא לכיוון ההיפראקטיבי שצריך טיםול.
כן הייתי אומרת מראש שאם הזוג הזה יישבר גם כן, שתיקח בחשבון שככל הנראה נחזור למשקפיים החזקות - בהנחה ובאמת אין איך לממן מותרות של משקפיים יקרים חדשים . ובמקביל - אולי היא צריכה טיפול נוסף וכלים כדי להיות יותר רגועה.
מכל מקום, אין בנאמר שיםוטיות כלפי הניסיון הנל. זה באמת מבאס ובאמת מתסכל. מה שניסיתי להגיד הוא - שיש דרך אחרת להסתכל עליו. מקווה שהובנתי. חיבוק ❤️
תודה יקרה 🌷רינת 23
הכסף זה לא קנס אלא דרך לגרום לה לקחת אחריות. מבחינתנו זה בדיוק הטיפול בבעיה שלה ודרך ללמד אותה לשלוט באנרגיות.
וכנראה הובנתי לא נכון אבל אני באמת לא כועסת עליה אלא מרגישה צער רב, חמלה וחוסר אונים. לקנות זוג חדש זה מבחינתה ממש פגיעה בבטחון העצמי ובדימוי שלה (משקפיים ילדותיות ומכוערות לדעתה).
וכנראה הובנתי לא נכון אבל אני באמת לא כועסת עליה אלא מרגישה צער רב, חמלה וחוסר אונים. לקנות זוג חדש זה מבחינתה ממש פגיעה בבטחון העצמי ובדימוי שלה (משקפיים ילדותיות ומכוערות לדעתה).
אני מבינההמקורית
השאלה היא אם זה באמת יעזור או שיש עזרה אחרת שניתן לתת שתביא תועלת. ואת זה אני לא יודעת, רק העליתי כאופציה.. מכל מקום את נשמעת אמא מהממת והתחושות שלך מאוד מובנות. מדובר בסכומים לא מבוטלים ובדילמה רצינית.
מקווה שאחרות ייתנו לך מענה שיועיל לך. חיבוק ❤️
מקווה שאחרות ייתנו לך מענה שיועיל לך. חיבוק ❤️
יש חברת משקפים diversooo
מוכרים אותם באופטיקה של סופר פארם, יש להם דגמים של משקפי פלסטיק עדינות שקופות בהרבה צבעים. זו מסגרת חזקה גמישה והרבה פחות שבירה מסוגים אחרים. יש להם אחריות על המסגרת על שבר ל3 שנים.
לי יש משקפיים כאלו קצת יותר מ3 שנים. לפני כמה חודשים הבן שלי (קשב וריכוז) היה צריך משקפים וקניתי לו מאותה החברה. בינתיים הם לא נשברו למרות שעברו נפילות ומעיכות קלות. הוספתי גם 50 שח על העדשות כדי שיהיו באחריות לשנה.
לי יש משקפיים כאלו קצת יותר מ3 שנים. לפני כמה חודשים הבן שלי (קשב וריכוז) היה צריך משקפים וקניתי לו מאותה החברה. בינתיים הם לא נשברו למרות שעברו נפילות ומעיכות קלות. הוספתי גם 50 שח על העדשות כדי שיהיו באחריות לשנה.
תודה רבה!!!רינת 23
יעזור לנו לפעם הבאה שישבר ;)
לנו עזר אולי יעזור גם לכםשואלת12
אם זה נופל לה ובגגל זה נשבר, יש פלסטיקים שמרכיבים על המשקפים והם גורמים שהמשקפיים ישבו יותר טוב ופחות יפלו.
כמעט לא רואים אותם
כמעט לא רואים אותם
נשמע קשהתהילה 3>
שמעתי שיש כזה דבר ביטוח למשקפיים לילדים, אולי שווה לברר??
נשמע באמת לא פשוט... אולי עדשות יהיה לה יותר פשוט?
נשמע באמת לא פשוט... אולי עדשות יהיה לה יותר פשוט?
תודה...רינת 23
עדשות לדעתי מסוכן יותר, במקרה של חוסר אחריות המחיר הוא דלקות ופגיעה בבריאות העין.
והיה לה ביטוח אבל זה סוג של שימוש לא סביר במוצר ואחרי שמפעילים אותו פעם-פעמיים הם כבר לא מוכנים יותר לממן את זה.
והיה לה ביטוח אבל זה סוג של שימוש לא סביר במוצר ואחרי שמפעילים אותו פעם-פעמיים הם כבר לא מוכנים יותר לממן את זה.
איפה "כן" לשים את המשקפייםאם מאושרת
בד"כ אומרים איפה "לא" לשים את המשקפיים,
ולילדים זה קשה לזכור בלהט המשחק/הדמיון שלמשקפיים מסוכן להיות על הרצפה.
אצלנו ב"ה מאד עזר כשעברנו לאיפה "כן" מותר לשים את המשקפיים.
שמנו הרבה סלסלות ברחבי הבית , ואמרנו שאפשר לשים או בסלסלות או במדפי ספרים, וגם האחים נרתמים לעניין ומי שרואה משקפיים שם אותם שם.
ב"ה זה הצליח להכנס מתישהו.
וזה למקרה שלא תצטרכי שוב- אנחנו מצאנו בהרבה חנויות משקפי מולטיפוקל יותר זולות. חנות עם הנחה של הקופה לא תמיד באמת זולה.תנסי את הזולים, רמי לוי, 280 וכו'
בהצלחה ענקית💞
ולילדים זה קשה לזכור בלהט המשחק/הדמיון שלמשקפיים מסוכן להיות על הרצפה.
אצלנו ב"ה מאד עזר כשעברנו לאיפה "כן" מותר לשים את המשקפיים.
שמנו הרבה סלסלות ברחבי הבית , ואמרנו שאפשר לשים או בסלסלות או במדפי ספרים, וגם האחים נרתמים לעניין ומי שרואה משקפיים שם אותם שם.
ב"ה זה הצליח להכנס מתישהו.
וזה למקרה שלא תצטרכי שוב- אנחנו מצאנו בהרבה חנויות משקפי מולטיפוקל יותר זולות. חנות עם הנחה של הקופה לא תמיד באמת זולה.תנסי את הזולים, רמי לוי, 280 וכו'
בהצלחה ענקית💞
תודה רבה!!!רינת 23
רק רוצה לשתף מהחוויה שלי.אודיה.
מוזמנת לדלג הלאה אם זה פחות מתאים לך.
אני הייתי ילדה כזאת, שההורים שלה שילמו 800, 1000, 1200 ₪ על משקפיים בשבילי, כל פעם שעלה לי הצילינר, והם גם נשברו מידי פעם, בלי שהייתי ילדה תזזיתית במיוחד.
לי היתה תחושה מאוד מאוד לא נעימה כשידעתי כמה ההורים שלי מוציאים עליי.
והיו תקופות שממש פחדתי שיקרה משהו למשקפיים שלי. שלא יכעסו עליי.
היום, הבכור שלי בן 6 וכבר עם משקפיים שעולות 800+, עם השתתפות של הקופ"ח.
מזכירה לעצמי המון שהוא ילד. רק ילד.
ונזהרת מאוד לא ליצר אצלו פחד. רק אחריות, במידה מותאמת לגילו.
ובכלל, אני אשמה בזה שיש לו משקפיים יקרות כ"כ😅🙊
שלא ירדו את השריטות שלי, שם, שם.
אני הייתי ילדה כזאת, שההורים שלה שילמו 800, 1000, 1200 ₪ על משקפיים בשבילי, כל פעם שעלה לי הצילינר, והם גם נשברו מידי פעם, בלי שהייתי ילדה תזזיתית במיוחד.
לי היתה תחושה מאוד מאוד לא נעימה כשידעתי כמה ההורים שלי מוציאים עליי.
והיו תקופות שממש פחדתי שיקרה משהו למשקפיים שלי. שלא יכעסו עליי.
היום, הבכור שלי בן 6 וכבר עם משקפיים שעולות 800+, עם השתתפות של הקופ"ח.
מזכירה לעצמי המון שהוא ילד. רק ילד.
ונזהרת מאוד לא ליצר אצלו פחד. רק אחריות, במידה מותאמת לגילו.
ובכלל, אני אשמה בזה שיש לו משקפיים יקרות כ"כ😅🙊
שלא ירדו את השריטות שלי, שם, שם.
צר לי לשמוע שזו החוויה שלךרינת 23
נראה לי שרוב הילדים בגיל 11 כבר לא מניחים את המשקפיים על הריצפה, על הספה, על הכסא במטבח.
זה באמת לא משהו נורמטיבי לשבור זוג שלוש פעמים בחודש...
זה באמת לא משהו נורמטיבי לשבור זוג שלוש פעמים בחודש...
3 פעמים בחודש זה באמת המון.אודיה.
אבל את אומרת שיש לה קשיים אובייקטיביים.
אז רק רציתי לתת לך טיפה מבט מהצד השני.
ברור ברור ברור שזה מתסכל וקשה ויקררררר ממש🙏🏼
אז רק רציתי לתת לך טיפה מבט מהצד השני.
ברור ברור ברור שזה מתסכל וקשה ויקררררר ממש🙏🏼
רק לאזןהמקורית
אין לי הפרעות קש"ר שידועות לי
ואני מאוד מפוזרת. גם היום, מעל גיל 30. מניחה דברים בלי לשים לב.
אולי להגדיר מקןם מסוים שיהיה מקובל עליה? לתרגל קודם עם חפץ אחר קצת כדי ליצור התמדה והקניית הרגל?
ואני מאוד מפוזרת. גם היום, מעל גיל 30. מניחה דברים בלי לשים לב.
אולי להגדיר מקןם מסוים שיהיה מקובל עליה? לתרגל קודם עם חפץ אחר קצת כדי ליצור התמדה והקניית הרגל?
שלי בן 12 ומניח בכל המקומות שציינתoo
שרוך יכול להיות רלוונטי?עוד תשובה
ככה היא בעצם לא מורידה את המשקפיים אלא משאירה אותם עליה כמו שרשרת.
יצא לי לראות בחנויות אופטיקה שרוכים כמו שרשראות חרוזים, ממש יפים ועדינים, אולי זה יכול לעזור לה להורדות מקפיים אקראיות לאורך היום, ואז מורידים ממש רק בערב במקלחת או במיטה.
וחיבוק לך. זה קשה להתמודד מול אימפולסיביות כזו. לא יצא לי לחוות בנזקים של אלפי שקלים. גם בנזקים קטנים זה מחרפן, אז לא מנסה אפילו לדמיין מה עובר עלייך🤗
יצא לי לראות בחנויות אופטיקה שרוכים כמו שרשראות חרוזים, ממש יפים ועדינים, אולי זה יכול לעזור לה להורדות מקפיים אקראיות לאורך היום, ואז מורידים ממש רק בערב במקלחת או במיטה.
וחיבוק לך. זה קשה להתמודד מול אימפולסיביות כזו. לא יצא לי לחוות בנזקים של אלפי שקלים. גם בנזקים קטנים זה מחרפן, אז לא מנסה אפילו לדמיין מה עובר עלייך🤗
תודה לכולן!רינת 23
ממש מעריכה כל מי שניסתה לעזור.
אני עוצרת כאן כי מרגישה שהדיון הולך לצדדים שפחות מתאימים לי כרגע.
אני עוצרת כאן כי מרגישה שהדיון הולך לצדדים שפחות מתאימים לי כרגע.
משקפיקס!כתר הרימון
אני מכירה את הסניף בבני ברק וממש ממליצה.
(תתקשרי קודם)
לא יודעת איך זה שם עם מולטיפוקל, אבל בכללי הם מחירי שבירת שוק. עולה לי שם רבע מחיר.
(תתקשרי קודם)
לא יודעת איך זה שם עם מולטיפוקל, אבל בכללי הם מחירי שבירת שוק. עולה לי שם רבע מחיר.
אני הייתי ממליצה לבת שליצהוב
לקנות משקפיים חזקות ופחות יפות ולאזן עם תכשיט יפה, טיפוח לשיער וכד'
לבן שלי תמיד נשברו הידיות של המשקפייםתהילה 4
עד שהוא קשר לעצמו חוט של מסכות במקום הידיות.
מכוער למדי אבל החזיק מעמד הכי טוב.
למה לא ממציאים פשוט משהו כזה?
מכוער למדי אבל החזיק מעמד הכי טוב.
למה לא ממציאים פשוט משהו כזה?
לתינוקות יש ידיות רכות כאלה עם גומימיקי מאוס
נכון. אבל לילדים אין וחבל ממשתהילה 4
הצעה פרקטית -מ.א.אחרונה
אנחנו קונים משקפיים לילדים בטרופיק בקרית משה.
זה לא זול, אבל השירות שלהם ממש נעים, גם כשחזרנו שוב ושוב עם אותו זוג משקפיים.
הם גם מאוד מקצועיים, עם ידע נרחב. אפשר לשתף אותם בסיטואציה, יכול להיות שיהיה להם פתרון יצירתי.
זה לא זול, אבל השירות שלהם ממש נעים, גם כשחזרנו שוב ושוב עם אותו זוג משקפיים.
הם גם מאוד מקצועיים, עם ידע נרחב. אפשר לשתף אותם בסיטואציה, יכול להיות שיהיה להם פתרון יצירתי.
נכון זה חשוב שהילדים יורידו מהתיק את הספרים שהם לאקמה ש.
בס״ד
צריכים?
אין להם כוח לרוקן את התיק ולהכין מערכת.
הם מרגישים חזקים,
עם גוף כל יכול,
ולגמרי מעדיפים (לפחות הגדול) לסחוב את כל בית הספר על הגב מדי יום. העיקר לא להקדיש את בכמה רגעים האלה...
אבל נכון שזה חשוב לגב שלהם??? (מדובר בילדים ביסודי).
צריכה את החיזוק שלכן, אחרת אני אמשיך לוותר להם על זה.
(למרות כאבי הגב שלי-עצמי כי סחבתי בלי חשבון עד אמצע גילאי ה-20...)
זה מהדברים האלה שנראים *להם* לא קשורים. מה קשור כאבי גב? אמא את פשוט מגזימה, זה לא כבד בכלל.
ממש מעייף להיות המבוגר האחראי כשהם ״מסבירים״ לי למה הכל בסדר ושאני יכולה לשחרר.
תחזקו אותי בבקשה ותגידו לי שזה כן חשוב להכין מערכת ולרוקן את התיק 🙏🏻🙏🏻🙏🏻🙏🏻🙏🏻🙏🏻
(ואם אתן חשובות שהם צודקים, אז הסבירו, נמק ופרטו
)
צריכים?
אין להם כוח לרוקן את התיק ולהכין מערכת.
הם מרגישים חזקים,
עם גוף כל יכול,
ולגמרי מעדיפים (לפחות הגדול) לסחוב את כל בית הספר על הגב מדי יום. העיקר לא להקדיש את בכמה רגעים האלה...
אבל נכון שזה חשוב לגב שלהם??? (מדובר בילדים ביסודי).
צריכה את החיזוק שלכן, אחרת אני אמשיך לוותר להם על זה.
(למרות כאבי הגב שלי-עצמי כי סחבתי בלי חשבון עד אמצע גילאי ה-20...)
זה מהדברים האלה שנראים *להם* לא קשורים. מה קשור כאבי גב? אמא את פשוט מגזימה, זה לא כבד בכלל.
ממש מעייף להיות המבוגר האחראי כשהם ״מסבירים״ לי למה הכל בסדר ושאני יכולה לשחרר.
תחזקו אותי בבקשה ותגידו לי שזה כן חשוב להכין מערכת ולרוקן את התיק 🙏🏻🙏🏻🙏🏻🙏🏻🙏🏻🙏🏻
(ואם אתן חשובות שהם צודקים, אז הסבירו, נמק ופרטו
)השאלה כמה זה כבד באמתיעל מהדרום
לק"י
אני בעדך שכדאי לרוקן מה שמיותר, כי למה לסחוב סתם?!
הבן שלי בכיתה ב', הילקוט שלו כבד גם בלי כלום בפנים, אז עם הספרים בפנים בכלל כבד. אז עוד יותר חשוב שירוקן מה שלא צריך.
בפועל רוב השבוע המערכת שלו אותו הדבר.
אני בעדך שכדאי לרוקן מה שמיותר, כי למה לסחוב סתם?!
הבן שלי בכיתה ב', הילקוט שלו כבד גם בלי כלום בפנים, אז עם הספרים בפנים בכלל כבד. אז עוד יותר חשוב שירוקן מה שלא צריך.
בפועל רוב השבוע המערכת שלו אותו הדבר.
זה כבד! אפילו לי... אבל הוא מרגיש גבר... תודה 🙂קמה ש.
בן כמה הוא?יעל מהדרום
סוף יסודי קמה ש.
אני עם בעיה דומה אצל הבן הגדול שלי, בכתה ב'קופצת רגע
יש להם ארון בכיתה כדי שיוכלו להשאיר שם ספרים, אצלי הילדון מתעקש לשים אותם בילקוט ולא להשאיר בכיתה. זה כבד מאוד.
האמת שהפסקתי להתווכח איתו, יש לנו מספיק על מה להתווכח גם ככה 🥴
מתנחמת בעובדה שהוא סוחב את זה רק כמה דק' בבוקר ואז כמה דק' בצהריים, לא המון...
האמת שהפסקתי להתווכח איתו, יש לנו מספיק על מה להתווכח גם ככה 🥴
מתנחמת בעובדה שהוא סוחב את זה רק כמה דק' בבוקר ואז כמה דק' בצהריים, לא המון...
תודה! אצלנו הדרך לביה''ס קצת ארוכהקמה ש.
בס''ד
נוסע ברגל או באופניים, אז כן סוחב...
אני עם בעיה דומהדיליה
מוותרת כי ממש אין לי כוח להיות אחראית על המערכת שלה...
אבל היא משאירה בכיתה המון ספרים כשאין הם ש.ב.
תודה! מעולה שהיא זוכרת להשאיר בכיתה!קמה ש.
אני הייתי כמוהם, כל בית הספר על הגב כל יוםשמש בשמיים
לא זכור לי שסידרתי מערכת אי פעם, תמיד הכל היה בתיק (והוא היה כבד אבל הייתי חזקה )
וכיום הגב שלי בסדר גמור אבל אני עוד צעירה, כשאהיה בגילך אולי אצטער על זה. בכל מקרה לא נראה לי שזה גורם נזק משמעותי לטווח ארוך והייתי משחררת, זה שלהם.
אבל מצד שני- בוא נגיד שגם ישנתי לילות שלמים בסלקל כשהייתי תינוקת והגב שלי בסדר גמור ברוך ה', ובכל זאת דאגתי לא להשכיב את התינוק שלי ליותר מדי זמן בסלקל כי אני יודעת דברים שאמא שלי לא ידעה כשהייתי תינוקת. אז אם זה חשוב לך, מחזקת אותך בבחירה שלך ❤️
)וכיום הגב שלי בסדר גמור אבל אני עוד צעירה, כשאהיה בגילך אולי אצטער על זה. בכל מקרה לא נראה לי שזה גורם נזק משמעותי לטווח ארוך והייתי משחררת, זה שלהם.
אבל מצד שני- בוא נגיד שגם ישנתי לילות שלמים בסלקל כשהייתי תינוקת והגב שלי בסדר גמור ברוך ה', ובכל זאת דאגתי לא להשכיב את התינוק שלי ליותר מדי זמן בסלקל כי אני יודעת דברים שאמא שלי לא ידעה כשהייתי תינוקת. אז אם זה חשוב לך, מחזקת אותך בבחירה שלך ❤️
תודה יקרה 💗קמה ש.
בס''ד
ב''ה שיש לך גב בריא וחזק!
כן מפחדת שזה יעשה נזק... 
הרופאה שלי אמרה לי שהמקור של בעיות הגב שלי כנראה מגיל הילדות-הנערות, ששם כנראה הייתי עם הרגלים לא משהו...
שחררתי...לא עינייני ..התיק של הבת 10 כבד מאד!אור123456
תודה! אכן, מטורף כמה זה כבד... קמה ש.
זה לא משנה מי צודקדבורית
זו בחירה של הילד בסופו של דבר... בעיניי
תודה דבורית!קמה ש.
יש לך אפשרות להשיג ספרים כפולים?אם מאושרת
את ממש צודקת!!! בגב לא משחקים!!!
אצלנו ההורים מאד דאגו לגב שלנו,
ולכן לא סחבנו ספרים בכלל.
בקיץ כשחיפשו ספרים "משומשים" - קנו לנו מראש שני עותקים , והיה לנו את כל הספרים גם בבית וגם בכיתה.
סחבנו רק מחברות.
אצלנו ההורים מאד דאגו לגב שלנו,
ולכן לא סחבנו ספרים בכלל.
בקיץ כשחיפשו ספרים "משומשים" - קנו לנו מראש שני עותקים , והיה לנו את כל הספרים גם בבית וגם בכיתה.
סחבנו רק מחברות.
וואי איזו השקעה...קמה ש.
בס''ד
אלופים ההורים שלך!
לא נראה לי שמתאפשר לנו... אבל זה אכן פתרון יצירתי וחכם!
ותודה על החיזוק!!
הבת שלי בכיתה א'תאומימים
ורק התיק בלי כלום מאודד כבד.
והיא גם הייתה מתלהבת לסחוב אותו על הגב בלי עזרה וכ'ו
היא הייתה הולכת מאוד זקוף! ואז ראיתי שהיא כבר לא הולכת זקוף והולכת עם גב מכופף
קניתי לה עגלה לתיק וכל הזמן אני אומרת לה להתיישר. ממש מבאס
והיא גם הייתה מתלהבת לסחוב אותו על הגב בלי עזרה וכ'ו
היא הייתה הולכת מאוד זקוף! ואז ראיתי שהיא כבר לא הולכת זקוף והולכת עם גב מכופף
קניתי לה עגלה לתיק וכל הזמן אני אומרת לה להתיישר. ממש מבאס
זה אוטומטי איך ששמיםתאומימים
את התיק על הגב אז מתכופפים קדימה ככה אני רואה אצל ילדים וזה גורם להם ללכת מכופפים
☹ אוי... איזה קטע ששמת לב להבדל מיד...קמה ש.
בס''ד
מקווה שיהיה לה גב בריא וחזק תמיד בע''ה!
תודה שכתבת, זה עזר לי.
אני מעדיפה לא להתווכח על זה...מתואמת
אבל אם זה ממש קשה לך לחשוב על זה - אז אפשר לקנות עגלה כזו שמתחברת לילקוט, וככה הם לא סוחבים אותו על הגב.
(קנינו כזה לבנות, כי בית הספר שלהן רחוק. אבל הגדולה החליטה שזה לא "אופנתי" בסביבות כיתה ג או ד... אבל נראה לי שהיא דווקא כן הייתה משאירה ספרים בבית/בכיתה בהתאם לצורך.)
(קנינו כזה לבנות, כי בית הספר שלהן רחוק. אבל הגדולה החליטה שזה לא "אופנתי" בסביבות כיתה ג או ד... אבל נראה לי שהיא דווקא כן הייתה משאירה ספרים בבית/בכיתה בהתאם לצורך.)
חחח אצלנו ללכת עם תיק על הגב זה לא אופנתיאביול
כולם עם עגלות
באיזה גיל?מתואמת
אני חושבת כל היסודיאביול
אבל יכול להיות שבכיתות הגבוהות זה כבר פחות
גם עגלה זה לא בריא במיוחד להליכה,חילזון 123
ולפעמים גם מאד מסורבל ומוסיף לכובד של התיק, במיוחד אם יש קצת מדרגות או משהו כזה.
נכון אבל זה עדיףאביול
אצלנו יש מדרגות כי יש קומה שניה בבית ספר, כל הבנים יורדים עם העגלות בלי בעיה...
וסוחבים בעליה....חילזון 123
זה גם לא בריא לגרור את זה כל הדרך ביד אחת
בקיצור הכי טוב להשאיר בכיתהאביול
אם יש אפשרות
תודה מתואמת!קמה ש.
אני גם מנסה לשכנע את התלמידים שליאביול
אבל בדרך כלל יש עגלה לתיק, לא?
את לגמרי צודקת, זה כבד ואין סיבה לסחוב הכל. אפשר לבקש מהמורה אולי להשאיר חלק בכיתה
את לגמרי צודקת, זה כבד ואין סיבה לסחוב הכל. אפשר לבקש מהמורה אולי להשאיר חלק בכיתה
תודה על החיזוק אביול יקרה!!קמה ש.
בס''ד
מאז פתיחת השרשור, אני מנסה לשבת איתם מדי יום על הכנת המערכת.
נראה שהם כן מתחילים לתפוס את העניין. אבל לגמרי חשבתי שאם לא ילך לי לבד, אבקש מהמורים להקדיש כמה דקות בכיתה לתיווך הנושא גם...
עוד רעיוןנברשת
סבלנו מבעיה דומה ואז עשיתי עם הילדים הסכם-
כל כל הספרים והמחברות נשארים קבוע בכיתה.
וכל יום מביאים הביתה רק ספר / מחברת שקיבלו בהם שיעורי בית ולמחרת מחזירים לתא שבכיתה.
אבל בבית הספר שלהם יש לכל כיתה תאים לכל הילדים (כמו ספריית כוורת) אז זה אפשרי מבחינת מקום אחסון.
תבדקי, אולי אפשרי גם אצלכם.
כל כל הספרים והמחברות נשארים קבוע בכיתה.
וכל יום מביאים הביתה רק ספר / מחברת שקיבלו בהם שיעורי בית ולמחרת מחזירים לתא שבכיתה.
אבל בבית הספר שלהם יש לכל כיתה תאים לכל הילדים (כמו ספריית כוורת) אז זה אפשרי מבחינת מקום אחסון.
תבדקי, אולי אפשרי גם אצלכם.
כן גם אצלם יש אפשרות להשאיר בכיתהקמה ש.
בס''ד
ועובדים על זה בימים האחרים באמת... תודה על ההזדהות, מחזק לקרוא שאני לא לבד שמתעקשת על זה 😅
אני לא מתעסקת עם זהחילזון 123
הספרים הכבדים כמו חומש בד''כ נשארים בתא בכיתה.
התיק עדיין קצת כבד ומדי פעם אני כן עושה איתם סדר ומוציאה דברים מיותרים אבל אין לי כח להתעסק עם זה כל ערב. גם רוב המקצועות שיש להם ציוד יש אותם ברוב הימים, לא חושבת שפחות 2-3 מחברות זה מה שיעשה את התיק קל באופן משמעותי.
התיק עדיין קצת כבד ומדי פעם אני כן עושה איתם סדר ומוציאה דברים מיותרים אבל אין לי כח להתעסק עם זה כל ערב. גם רוב המקצועות שיש להם ציוד יש אותם ברוב הימים, לא חושבת שפחות 2-3 מחברות זה מה שיעשה את התיק קל באופן משמעותי.
תודה!!קמה ש.
בס''ד
אצלנו זה יכול פחות 2-3 ספרים וזה כבר ממש משמעותי...
בהחלט חבל שיסחבו הכלשורף בלב
ויעמיסו על הגב.
אצלנו יש תאים בכיתה וכל הספרים ואפילו המחברות נשארות, כשיש שיעורי בית מביאים את הספרים הנחוצים הביתה.
האמת, שזה טוב מצד אחד ומבחינת הלסחוב, מצד שני, מרגישה פחות מחוברת למה שקורה, אין הכנת מערכת ופחות יכולה לראות ולעקוב על החומר אז זה קצת מבאס.
אצלנו יש תאים בכיתה וכל הספרים ואפילו המחברות נשארות, כשיש שיעורי בית מביאים את הספרים הנחוצים הביתה.
האמת, שזה טוב מצד אחד ומבחינת הלסחוב, מצד שני, מרגישה פחות מחוברת למה שקורה, אין הכנת מערכת ופחות יכולה לראות ולעקוב על החומר אז זה קצת מבאס.
באיזה כיתה?אביול
תודה על החיזוק!! מבינה את מה שאת אומרת.קמה ש.אחרונה
בס''ד
גם אצלם יש אפשרות להשאיר בכיתה, הם פשוט לא מתורגלים לזה...
לא נראה לי שהמורים אומרים להם להחזיר לתאים ולכן אוטומטית הם שמים בתיק...
איך אתם עם ספרים מהספריה העירונית?רולים
לא מצליחה לגבש דעה בקשר לזה.
יש לנו ספריה תורנית קטנה שהילדים אוספים ממנה בעיקר קומיקסים.
אנחנו בעצמנו לא קוראים ספרים להנאתנו.
מצד שני ברור לי שיש לזה הרבה מאוד יתרונות, והילדים כן נראה לי שיצליחו להיכנס לזה במידה ונתמיד להביא ספרים.
מצד שלישי כרגע לא חסר להם כלום, הם נהנים מסיפורי צדיקים, ושאר ספרות חרדית.
אז איך זה אצלכם?
יש לנו ספריה תורנית קטנה שהילדים אוספים ממנה בעיקר קומיקסים.
אנחנו בעצמנו לא קוראים ספרים להנאתנו.
מצד שני ברור לי שיש לזה הרבה מאוד יתרונות, והילדים כן נראה לי שיצליחו להיכנס לזה במידה ונתמיד להביא ספרים.
מצד שלישי כרגע לא חסר להם כלום, הם נהנים מסיפורי צדיקים, ושאר ספרות חרדית.
אז איך זה אצלכם?
לא הבנתי כל כך מה את שואלתיעל מהדרום
באמת יצא לא ברוררולים
אני מתכוונת לספרות כללית, כרגע לא חשופים אליה בכלל (גילאי אמצע יסודי), אלא מסתפקים בספריה התורנית הקטנה.
השאלה היא אם כדאי לחשוף אותם לספרות כללית, אם הערך המוסף עולה על החיסרון בתכנים שאולי לא תמיד מותאמים לסגנון שאנחנו רוצים להנחיל להם.
השאלה היא אם כדאי לחשוף אותם לספרות כללית, אם הערך המוסף עולה על החיסרון בתכנים שאולי לא תמיד מותאמים לסגנון שאנחנו רוצים להנחיל להם.
בעיני אין יתרון דוקא לספרות כלליתיעל מהדרום
אצלנו הילדים קוראים רק ספרות חרדית/דתיתמתואמת
ב"ה לא חסר היום ספרים טובים, והכתיבה החרדית הולכת ומשתפרת.
כשיהיו גדולים וירגישו צורך "להיחשף" לספרות כללית - אז בשמחה. זה יהיה כבר בגיל שחוש הביקורת שלהם יהיה מפותח.
כרגע אנחנו לא רואים בזה צורך בכלל. ולהפך - לא רוצים לפגום בנשמתם הטהורה ולהכניס להם מושגים שלא קשורים לעולמם.
אבל לנו יש שתי ספריות ליד הבית - אחת תורנית, גדולה מאוד, ואחת כללית, שיש בה גם מדור של ספרים תורניים...
כשיהיו גדולים וירגישו צורך "להיחשף" לספרות כללית - אז בשמחה. זה יהיה כבר בגיל שחוש הביקורת שלהם יהיה מפותח.
כרגע אנחנו לא רואים בזה צורך בכלל. ולהפך - לא רוצים לפגום בנשמתם הטהורה ולהכניס להם מושגים שלא קשורים לעולמם.
אבל לנו יש שתי ספריות ליד הבית - אחת תורנית, גדולה מאוד, ואחת כללית, שיש בה גם מדור של ספרים תורניים...
תודה על התגובהרולים
בני כמה הם עכשיו? ובאיזה גיל לדעתך יהיו מספיק גדולים?
הגדולה בת 15, ועדיין קוראת רק ספרות חרדית...מתואמת
לאחרונה התחלתי "לשחרר" לה ספרים דתיים שעד עכשיו עוד לא התאימו לה בעיניי (כמו הספרים של אורנה בורדמן).
כשהיא תהיה בת 18 - 20 מן הסתם היא כבר תבחר לבד את הספרות שהיא תקרא...
כרגע מה שחשוב לי שאני שומרת איתה על ערוץ פתוח בקריאה שלה, ואם שתינו קראנו את אותו ספר אנחנו דנות עליו וכו'. ובספרים של אורנה בורדמן אמרתי לה שתפנה אליי אם יש דברים שמפריעים לה שם...
כשהיא תהיה בת 18 - 20 מן הסתם היא כבר תבחר לבד את הספרות שהיא תקרא...
כרגע מה שחשוב לי שאני שומרת איתה על ערוץ פתוח בקריאה שלה, ואם שתינו קראנו את אותו ספר אנחנו דנות עליו וכו'. ובספרים של אורנה בורדמן אמרתי לה שתפנה אליי אם יש דברים שמפריעים לה שם...
מתואמת, שאלה-שלומית.
מעניין אותי, איך נראה לך שרק בגיל 18-20 היא תבחר לבד את הספרות שלה.
היא קוראת ממש רק מה שאת מביאה לה ולא שום דבר מעבר?
ולגבי הערוץ פתוח- ממש חשוב.
נראה לי זה מוריד הרבה מהאוירה של "לקרוא מה שאסור" כשיש קשר פתוח בנושא הזה
היא יודעת את דעתי בנושאמתואמת
ולכן כל ספר שנראה לה בעייתי - היא תביא לי להציץ בו קודם.
אבל כמעט לא קורה שהיא נתקלת בספרים לא חרדיים... כמו שכתבתי - הספריות אצלנו מותאמות לזה, והיא לומדת במקום שבו רוב הבנות כמוה...
בכל אופן, אנחנו רק בתחילת גיל התיכון העצמאי. אני באמת לא יודעת מה צופן ההמשך... וגם מה צופן העתיד עם האחים שלה, שלא כולם "ישרים" כמוה...
אבל כמעט לא קורה שהיא נתקלת בספרים לא חרדיים... כמו שכתבתי - הספריות אצלנו מותאמות לזה, והיא לומדת במקום שבו רוב הבנות כמוה...
בכל אופן, אנחנו רק בתחילת גיל התיכון העצמאי. אני באמת לא יודעת מה צופן ההמשך... וגם מה צופן העתיד עם האחים שלה, שלא כולם "ישרים" כמוה...
אנחנו לא מעודדים ללכת לסיפריה העירוניתדבורית
קונים להם הרבה ספרות תורנית איכותית
תרבות פנאי צריך לצרוך כמו אוכל
רק מה שכשר
תרבות פנאי צריך לצרוך כמו אוכל
רק מה שכשר
לנו היה קשה למצוא מבחר של ספרים תורניים איכותייםבארץ אהבתי
בתור ילדה קראנו גם הרבה ספרות מתורגמת (וגם לא מתורגמת אבל לא דתית, כמו מנהרת הזמן וכדו').
אני חושבת שיש בזה גם יתרון, כי גם ככה אנחנו לא חיים בעולם אידאלי ונקי לגמרי, ולפעמים לפגוש תופעות שונות ממה שקיים בבית שלנו, זה יותר בטוח וקל דרך ספר, שאפשר לדבר עליו ולדבר על מה מתאים לעולם שלנו, ובמה אנחנו חושבים/מתנהגים אחרת. וזה יותר עדין מאשר פתאום להיחשף לזה בעולם האמיתי בלי להכיר שזה קיים בכלל.
אני זוכרת בתור ילדה שההורים שלי קראו ביחד איתנו את הארי פוטר (לא באמת יהיה איך למנוע מאיתנו לקרוא, כל הסביבה קראה בהתלהבות, אז הם הרשו לנו אבל גם קראו איתנו) והיינו דנים הרבה על המסרים הסמויים שיש בספר, וזה לימד אותי הרבה (גם עצם הדיונים שהביאו לדבר על ערכים יהודיים מול הערכים הנוצריים שבספר, וגם עצם ההבנה של מסרים סמויים ואיך הם עלולים להשפיע עלינו אם לא נשים אליהם לב).
למעשה אני לא יכולה לדעת האם זה היה בהכרח נכון. לי אני חושבת שזה היה טוב, אבל לא כל האחים שלי יצאו כמוני (מבחינת תורנית). למרות שאני לא חושבת שהחשיפה לספרים היא זו שגרמה להם ללכת לכיוונים אחרים.
למעשה לבת שלי אני כן נותנת גם ספרים מתורגמים. משתדלת לבחור תוכן שאני מכירה, וגם לדבר איתה על הדברים שמופיעים בספר. לא יודעת אם אני עושה את זה הכי טוב, אבל זה מה שהרגשתי שנכון לנו.
מקווה שה' יצליח דרכנו...
אני חושבת שיש בזה גם יתרון, כי גם ככה אנחנו לא חיים בעולם אידאלי ונקי לגמרי, ולפעמים לפגוש תופעות שונות ממה שקיים בבית שלנו, זה יותר בטוח וקל דרך ספר, שאפשר לדבר עליו ולדבר על מה מתאים לעולם שלנו, ובמה אנחנו חושבים/מתנהגים אחרת. וזה יותר עדין מאשר פתאום להיחשף לזה בעולם האמיתי בלי להכיר שזה קיים בכלל.
אני זוכרת בתור ילדה שההורים שלי קראו ביחד איתנו את הארי פוטר (לא באמת יהיה איך למנוע מאיתנו לקרוא, כל הסביבה קראה בהתלהבות, אז הם הרשו לנו אבל גם קראו איתנו) והיינו דנים הרבה על המסרים הסמויים שיש בספר, וזה לימד אותי הרבה (גם עצם הדיונים שהביאו לדבר על ערכים יהודיים מול הערכים הנוצריים שבספר, וגם עצם ההבנה של מסרים סמויים ואיך הם עלולים להשפיע עלינו אם לא נשים אליהם לב).
למעשה אני לא יכולה לדעת האם זה היה בהכרח נכון. לי אני חושבת שזה היה טוב, אבל לא כל האחים שלי יצאו כמוני (מבחינת תורנית). למרות שאני לא חושבת שהחשיפה לספרים היא זו שגרמה להם ללכת לכיוונים אחרים.
למעשה לבת שלי אני כן נותנת גם ספרים מתורגמים. משתדלת לבחור תוכן שאני מכירה, וגם לדבר איתה על הדברים שמופיעים בספר. לא יודעת אם אני עושה את זה הכי טוב, אבל זה מה שהרגשתי שנכון לנו.
מקווה שה' יצליח דרכנו...
נגעת בנקודה חשובהרולים
גם אני רוצה לשמור עליהם תמימים שאוהבים סיפורי צדיקים השאלה אם באמת אין יתרון לקריאה של ספרים ולמידה של המציאות דרכם.
תוסיפי לזה את העובדה שבעלי ואני ממש לא תולעי ספרים, אז גם לא מכירים את הספרים הרלבנטים.
איזה גילאים אצלך?
תוסיפי לזה את העובדה שבעלי ואני ממש לא תולעי ספרים, אז גם לא מכירים את הספרים הרלבנטים.
איזה גילאים אצלך?
דיברתי בעיקר על הגדולה, בת 9בארץ אהבתי
יש עוד ילד שמתחיל עכשיו לקרוא, בכיתה א', אבל בינתיים בעיקר עם ספרי מנוחה פוקס וכדו'.
גם שלי בת 9רולים
אם יש לך כמה המלצות אשמח לשמוע
מנסה...בארץ אהבתי
בינתיים ספרים שהבאנו לה והיה מוצלח - פוליאנה, סדרת 'מנהרת הזמן', סדרת 'סיירת הדימיון' (שניהם של גלילה רון-פדר-עמית), נעלי בלט, נעלי החלקה (יש עוד בסדרה הזו אבל אני לא מכירה הכל, חלק היו עם תמונות לא צנועות על הכריכה אז לא לקחתי).
יש עוד מוצלחים אבל נראה שקצת מוקדם בשבילה (היא ניסתה ולא התלהבה, אבל אצלנו היו ממש אהובים, אז נראה לי שאתן לה לנסות שוב כשקצת תגדל) - סוד הגן הנעלם, הנסיכה הקטנה (ויש עוד כמה ספרים מוצלחים של הסופרת הזו), אי-בוד, ג'ים ונהג הקטר, ג'ים וכנופיית השלוש-עשרה, סדרת אן שרלי (לא ניסינו עדיין, חשבתי שיתאים כשקצת תגדל).
זה מה שעולה לי עכשיו, בטח יש עוד הרבה אבל זה הכיוון...
יש עוד מוצלחים אבל נראה שקצת מוקדם בשבילה (היא ניסתה ולא התלהבה, אבל אצלנו היו ממש אהובים, אז נראה לי שאתן לה לנסות שוב כשקצת תגדל) - סוד הגן הנעלם, הנסיכה הקטנה (ויש עוד כמה ספרים מוצלחים של הסופרת הזו), אי-בוד, ג'ים ונהג הקטר, ג'ים וכנופיית השלוש-עשרה, סדרת אן שרלי (לא ניסינו עדיין, חשבתי שיתאים כשקצת תגדל).
זה מה שעולה לי עכשיו, בטח יש עוד הרבה אבל זה הכיוון...
[בסדרת הנעליים כל הספרים די דומים לדעתי מבחינתריבוזום
עד כמה התוכן הולם. אם כי ב"נעלי תאטרון" יש גם נישואי תערובת למיטב זכרוני (יש לגיבורים הנוצרים בני דודים שקוראים להם "כהן" אני חושבת).
(מדברת על נעלי: בלט, החלקה, תיאטרון, קולנוע, קרקס)]
אני אישית לא רואה הרבה מאוד יתרונותשלומית.
בלקרוא דווקא ספרות כללית
(לקרוא- בוודאי שזה חשוב מאוד) ספרות חרדית וסיפורי צדיקים (לא קומיקסים) זה מעולה בעיניי.
הספרות החילונית מלאה מאוד בזבל (ממש סליחה על המילה) כך שאם אין דרישה לספרות כללית, לא הייתי דוחפת לשם.
הבעיה היא שאין הרבה ספרות תורנית איכותית. ומי שאוהב לקרוא, ורואה ערך בספרות טובה (כמוני למשל) יתקשה להסתפק בספרות החרדית.
הייתי משתדלת לעודד את הילדים לקריאה, בינתיים רק מהספריה התורנית.
ואם בהמשך הם מתעניינים מעבר- אז להסביר על מה כדאי לקרוא, ומה לא, ומה זה עושה לנפש וכו', אבל לדעתי לא צריך להכנס להתודדות הזו בכח
מוסיפה עלייך - שאם כבר ספרות לא חרדיתמתואמת
אז עדיף ספרות עתיקה ואף מתורגמת (כגון סוד הגן הנעלם, אן מהחווה הירוקה, בית קטן בערבה...) - היא הרבה יותר נקייה מהספרות בת ימינו...
חלקה לא שורדת את מבחן הזמןמהלכת בדרכה
ויש הבדל בעניין הזה בין בנים לבין בנות, לדעתי.
נכון, יש הבדל בין בנים לבנות.מתואמת
ואני כמובן דיברתי על הקלאסיקות, שהן על זמניות
ומבחינת מה קורה אצלינושלומית.
לי אין עדיין ילדים בגיל הרלוונטי, אבל אני מגיל צעיר הייתי הולכת לספריה וקוראת שם מה שאני רוצה (אבל לא כל דבר מביאה הביתה...) ובא נגיד שלא תמיד זה היה כ"כ מוצלח ומותאם.
ולכן לא כ"כ מהר הייתי מעודדת חשיפה לספרות כללית
יש המון ספרים שהם טוביםאביול
והם לא חרדים או תורניים. למדתי המון מהסדרה של מנהרת הזמן למשל. או ספרים של אסתר שטרייט וורצל. לא חסר סופרים איכותיים. כמובן שכל ספר לגופו
כל ספר צריך לקרוא לגופו.תהילה 4
יש גם הרבה ספרי זבל חרדיים. כאלה שמציגים "חילוניים" כמעט עם קרניים. טיפשים, מטומטמם ותאבי בצע. או שסתם העלילה שם באמת אדיוטית.
ויש ספרים נפלאים גם כאלה שלא נחשבים תורניים וגם כאלה שכן.
חבל להפסיד את העושר הזה. מכל הכיוונים.
ויש ספרים נפלאים גם כאלה שלא נחשבים תורניים וגם כאלה שכן.
חבל להפסיד את העושר הזה. מכל הכיוונים.
בן 9.5 (כתה ד)מהלכת בדרכה
חושפת אותו לתכנים מתאימים לפי דעתי לגיל, וזה כולל ספרות ישראלית ומתורגמת.
לא רק בגלל זה אבל הספרות הדתית והחרדית, עם כל הכבוד להתקדמות שלה, לא מגרדת את ההיצע הכללי הקיים, מצד שני הוא גדל בבית של תולעת ספרים שקוראת המון.
לא רק בגלל זה אבל הספרות הדתית והחרדית, עם כל הכבוד להתקדמות שלה, לא מגרדת את ההיצע הכללי הקיים, מצד שני הוא גדל בבית של תולעת ספרים שקוראת המון.
אנחנו מחליפים ספרים מכל הסופרים (יהודים ולא...)חילזון 123
אני משתדלת לראות שמה שהם לוקחים ראוי בסה''כ.
כשהילדים מתבגרים פחות בודקת ספר ספר.
אני לא ממש תולעת ספרים, אבל כן אוהבת לקרוא (בעיקר קלסיקות וספרות נוער...) וכן רואה בזה חשיבות. גם לילדים שפחות קוראים אני משתדלת להקריא ספרים שאני אוהבת כדי לחשוף אותם לזה.
לכן אני לא בטוחה איך לענות על מה שאת שואלת, קומיקסים זה נחמד, גם הילדים שלי אוהבים, אבל זה לא ממש ספר (וחלקם גם ממש גרועים,למרות שיש כמה מוצלחים). אם בספריה התורנית יש ספרים טובים אז זה מצויין, ואם המבחר לא גדול אז קצת חבל. אבל בלי קשר יש הרבה ספרים שהם לא תורניים ועדיין לדעתי חבל לא להכיר אותם.
כשהילדים מתבגרים פחות בודקת ספר ספר.
אני לא ממש תולעת ספרים, אבל כן אוהבת לקרוא (בעיקר קלסיקות וספרות נוער...) וכן רואה בזה חשיבות. גם לילדים שפחות קוראים אני משתדלת להקריא ספרים שאני אוהבת כדי לחשוף אותם לזה.
לכן אני לא בטוחה איך לענות על מה שאת שואלת, קומיקסים זה נחמד, גם הילדים שלי אוהבים, אבל זה לא ממש ספר (וחלקם גם ממש גרועים,למרות שיש כמה מוצלחים). אם בספריה התורנית יש ספרים טובים אז זה מצויין, ואם המבחר לא גדול אז קצת חבל. אבל בלי קשר יש הרבה ספרים שהם לא תורניים ועדיין לדעתי חבל לא להכיר אותם.
אצלי פתוח. כמובן בבקרה שלנואורוש3
אבל ממש לא רק תורני
לדעתי ספרות כלללית זה חשובאמא 🥰
בספרות הכללית יש יותר רמה של ספרותיות ושפה. וחבל לא לקרוא אותה, כמובן שאפשר עם סינון ויותר את הספרים של פעם
עונה מזוית אימהית - לא דתיתתפוחים ותמריםאחרונה
אצלי קריאה היא גם ערך וגם תענוג, ואני משתדלת להנחיל את האהבה הזו לילדים. יש לנו ספרית ילדים מגוונת ומוצלחת ויש בה רק ספרים שמוצאים חן בעיני ומתאימים לערכים שלי ולנושאים שראוי לחשוף את הילדים שלי אליהם.
אבל לגדולים (סוף יסודי ותחילת חטיבה) זה כבר לא מספיק, ואנחנו הולכים לספריה כל שבוע. הילד קורא בעיקר פנטזיה והרפתקאות, אבל הילדה... התחילה לקרוא מתח, ספרים עם מקרי רצח וכל מיני סיטואציות לא סימפטיות בכלל. בהתחלה ניסיתי לקרוא במקביל אליה אבל השתעממתי. אז אני נוהגת לדבר איתה על הטקסטים שהיא קוראת, לשאול אם נתקלה במשהו מזעזע/עצוב/מפחיד.
אני לא ישנתי איזה שבוע אחרי שקראתי את כלבם של בני בסקרוויל (ממש אוהבת את קונן דויל). ולאט לאט לאורך שנים, במסלול של ניסוי וטעייה, גיבשתי את זהות הקוראת שלי. ואני מאחלת גם לה לגבש לעצמה זהות כזו. למעשה, אני מאחלת לה שתגבש לעצמה את הזהות שלה כולה, לא רק את היבט הקוראת שבה, ואני מאמינה שהתפקיד שלי כאמא הוא להכין, לייעץ, להציב גבולות, וללוות אותה לאורך הדרך, מתוך ידיעה עמוקה שזו לגמרי הדרך שלה.
אבל לגדולים (סוף יסודי ותחילת חטיבה) זה כבר לא מספיק, ואנחנו הולכים לספריה כל שבוע. הילד קורא בעיקר פנטזיה והרפתקאות, אבל הילדה... התחילה לקרוא מתח, ספרים עם מקרי רצח וכל מיני סיטואציות לא סימפטיות בכלל. בהתחלה ניסיתי לקרוא במקביל אליה אבל השתעממתי. אז אני נוהגת לדבר איתה על הטקסטים שהיא קוראת, לשאול אם נתקלה במשהו מזעזע/עצוב/מפחיד.
אני לא ישנתי איזה שבוע אחרי שקראתי את כלבם של בני בסקרוויל (ממש אוהבת את קונן דויל). ולאט לאט לאורך שנים, במסלול של ניסוי וטעייה, גיבשתי את זהות הקוראת שלי. ואני מאחלת גם לה לגבש לעצמה זהות כזו. למעשה, אני מאחלת לה שתגבש לעצמה את הזהות שלה כולה, לא רק את היבט הקוראת שבה, ואני מאמינה שהתפקיד שלי כאמא הוא להכין, לייעץ, להציב גבולות, וללוות אותה לאורך הדרך, מתוך ידיעה עמוקה שזו לגמרי הדרך שלה.
רעיונות לתחפושותבימבה אדומה
הגדולות בנות 6.5 ואני מעדיפה לתת להן רעיונות שיהיה לי קל ליישם. אה, וגם בבקשה לא תחפושות של תאומות או משהו. עובדים על הנפרדות שלהן...
הן כבר מיצו את כל הכלות/מלכות/נסיכות?מתואמת
הבת שלי (שבת שמונה עכשיו) הכריזה פעם שהיא תמיד רוצה להתחפש למלכה.
אז היא הספיקה להיות:
מלכת הפרחים,
מלכת הצבעים,
מלכת החתולים,
מלכת הפרפרים
וכמובן - "מלכת אסתר" (כלומר, אסתר המלכה).
הכול על בסיס שמלה מנצנצת כלשהי עם תוספות מתאימות לתחפושת הספציפית.
אם לא משהו בסגנון הזה, אז אפשר:
טבחית (כובע וסינר של טבחים, כלי מטבח ואיזה מאכל ביתי כלשהו לחלק לחברות),
דבורה (בגד מפוספס בצהוב ושחור - אפשר להדביק, קשת עם מחושים ממנקי מקטרות וצנצנת דבש),
רופאה (חלוק לבן עם ציור של מגן דוד אדום וכלי רופא של משחק),
קוסמת (כובע צילינדר מהכול בשקל, גלימה מבד מנצנץ, מקל עטוף יפה כשרביט, בובת ארנב וחפיסת קלפים),
אפשר גם דמות תנ"כית (בד בסגנון עתיק שכרוך על הגוף ועל הראש ועוד אלמנטים שקשורים לדמות).
מקווה שעזרתי
(ודרך אגב, אצלנו היו שנים שהתאומים התחפשו לדברים שונים לפי בחירתם והיו שנים שהם בחרו להתחפש למשהו משותף או דומה. אפשר גם לזרום עם הרצון של התאומים אם הם בוחרים דווקא אחידות על פני נפרדות...)
אז היא הספיקה להיות:
מלכת הפרחים,
מלכת הצבעים,
מלכת החתולים,
מלכת הפרפרים
וכמובן - "מלכת אסתר" (כלומר, אסתר המלכה).
הכול על בסיס שמלה מנצנצת כלשהי עם תוספות מתאימות לתחפושת הספציפית.
אם לא משהו בסגנון הזה, אז אפשר:
טבחית (כובע וסינר של טבחים, כלי מטבח ואיזה מאכל ביתי כלשהו לחלק לחברות),
דבורה (בגד מפוספס בצהוב ושחור - אפשר להדביק, קשת עם מחושים ממנקי מקטרות וצנצנת דבש),
רופאה (חלוק לבן עם ציור של מגן דוד אדום וכלי רופא של משחק),
קוסמת (כובע צילינדר מהכול בשקל, גלימה מבד מנצנץ, מקל עטוף יפה כשרביט, בובת ארנב וחפיסת קלפים),
אפשר גם דמות תנ"כית (בד בסגנון עתיק שכרוך על הגוף ועל הראש ועוד אלמנטים שקשורים לדמות).
מקווה שעזרתי
(ודרך אגב, אצלנו היו שנים שהתאומים התחפשו לדברים שונים לפי בחירתם והיו שנים שהם בחרו להתחפש למשהו משותף או דומה. אפשר גם לזרום עם הרצון של התאומים אם הם בוחרים דווקא אחידות על פני נפרדות...
)מצחיק שרק עכשיו אני קולטתמחי
שהביטוי מלכת אסתר הוא לא תקין בעליל 🤭
אכן 
בתור עורכת לשון שמתי לב לזה מזמן...מתואמת
שמלה מפוארת ושתקרא לזה איך שבא לה 😁אור123456
זהו שאני מחפשת את הרעיונות...בימבה אדומה
תודה לך ול @מתואמת
כפרית/מוכרת פרחים/בלונים.אחתפלוס
ובגיל הזה זה, בדרך כלל-כלה, מלכה, נסיכה, בובת חרסינה
מוכרת גלידהמחי
מרים הנביאה/רחל אמנו (נראה אותו דבר אולי מרים בתוספת תוף)
רופאה/אחות/מיילדת
אולי מרים בתוספת תוף)רופאה/אחות/מיילדת
טווסית, חיפושית, ארנבת, כבשה, פרה, דבורה, פרפרחילזון 123אחרונה
ינשופית
מלכת הפרחים, מלכת הסוכריות, מלכת שבת
מוכרת בלונים, מוכרת עוגיות, אופה,
קשת בענן
4 עונות השנה
סתם מלכה בצבע לבן או ורוד או צהוב וכו'
רועת צאן
רחל/רבקה אמנו עם גמלים על השמלה
תות, בננה
מלכת הפרחים, מלכת הסוכריות, מלכת שבת
מוכרת בלונים, מוכרת עוגיות, אופה,
קשת בענן
4 עונות השנה
סתם מלכה בצבע לבן או ורוד או צהוב וכו'
רועת צאן
רחל/רבקה אמנו עם גמלים על השמלה
תות, בננה
מעבירה בקשה להשתתפות במחקר חשוב:מתואמת
עבר עריכה על ידי מתואמת בתאריך י"ב בטבת תשפ"ג 11:43
עבר עריכה על ידי מתואמת בתאריך י"ב בטבת תשפ"ג 11:43
שלום, שמי חנה שרח הולצברג ואני סטודנטית לתואר שני במחלקה לפסיכולוגיה התפתחותית במכללה האקדמית תל אביב-יפו.במסגרת לימודיי אני עורכת מחקר הבוחן התנהגות בני אדם במצבים חברתיים שונים. אוכלוסיית המחקר הינה כל אדם מגיל 18 ומעלה. אודה לך אם תסכים/י להשתתף במחקר שלי.
ניתן להגיע לשאלונים דרך הקישור הבא:
אין כל צורך לציין את שמך או פרטים מזהים ולמערכת אין כל דרך לדעת מי ממלא כל שאלון. כלומר, כל תשובותיך יישמרו באופן אנונימי לגמרי ולא תהיה לי דרך לדעת מה ענית.
באם בסיום מילוי השאלון תרצה/י לקבל עוד פרטים על המחקר. אשמח לענות על כל שאלה במייל Chanaserach.h.770@gmail.com
בברכה, צוות המחקר
הקישור לא עובדמחי
אשמח לעצות... בת מצווה לבת שלי בקרוב.אנונימית באהב"ה
בעוד כמה חודשים הבת שלי תחגוג בת מצווה. ובכנות, לא בא לי לארגן לה כלום!
אתחיל מזה שהיא ילדה מאתגרת, מאז ומתמיד, ובתקופה האחרונה עוד יותר. קשה לי איתה ממש. יש בה כמובן גם הרבה תכונות טובות, ות'אמת שאנשים שנתקלים בה לזמן קצר (מורות מחליפות או חלקן גם קבועות, משפחה מורחבת, אמהות של חברות וכו') גומרות עליה את ההלל, יש בה הרבה תכונות טובות, וממש מתרשמים ממנה לטובה, אבל איכשהו בבית היא לא מתנהגת ככה.. רבה עם אחיות שלה בלי סוף, נראה שממש מחפשת את זה, מקניטה, משפילה, אגואיסטית וכוחנית..
וחייבת להגיד שאני ממש עובדת על עצמי ומשתדלת, ועושה לה זמנים מיוחדים רק של שתינו, מפנקת אותה, קונה לה בגדים, קניתי לה את הספר בואי ביתי ואנחנו קוראות אותו יחד ומדברות, וגם בכללי ב"ה יש לנו שיח טוב וקשר יחסית טוב.
ולמה אין לי חשק לארגן לה בת מצווה? משתי סיבות עיקריות:
1. היא כמעט תמיד מוצאת מה לא כמו שהיא רוצה ואז מבחינתה לא שווה כלום.. אני פשוט רואה בעיניי רוחי איך אנחנו מרימים לה אירוע מושקע, משקיעים זמן (שאין לנו), אנרגיות (כנ"ל) וכסף (כנ"ל) ואז היא מתבאסת על איזה פיצ'יפקעס שכבר אמרתי לה שמוגזם לקנות, או שהעיצוב לא כמו שהיא חלמה עליו ואז בוכה בחדר ומתעצבנת..
2. היא בודקת גבולות בנושא צניעות הלבוש, וזו נקודה שממש קשה לי איתה, אולי כי בתור נערה זו לא היתה לי התמודדות בכלל, תמיד התלבשתי צנוע ויפה ואהבתי את זה מאוד, עכשיו ברור שזו בעיית הדור ואני גם רואה איך חברות בבית הספר מתלבשות וכו' אז ברור לי שזו התמודדות לא קלה,
ועדיין. אני כאילו אומרת- בת מצווה זו חגיגה ושמחה גדולה לרגל קבלת עול מצוות, אבל אם את לא מתכוונת לקיים אז מה הקטע?? אני יודעת שאני מקצינה את זה ממש ונתפסת לקטנות, אבל ממש קשה לי!
אני יודעת שהרבה מזה תלוי בי, זו נקודת המבט שלי ואני די ביקורתית עליה (ולזכותי יאמר שהיא משיגה את זה בקלות), לפני זמן אמרתי לעצמי שאני חייבת ללמוד להתסכל עליה בעין טובה יותר, אבל גם ללכת לסדנאות או לשמוע שיעורים בחינוך ילדים זה זמן ואנרגיות והיא כל כך מכעיסה אותי אז למה שאשקיע בה את הזמן הפנוי המועט שיש לי??
אוף, אני יוצאת מההודעה הזו אמא אגואיסטית ורעה, אבל באמת שאני משתדלת מאוד!!
יצא לי מבולגן.. זה חצי פריקה אבל כן גם אשמח לעצות
1. איך להסתכל עליה חיובי יותר?
2. איך לשים את הרגשות בצד ולארגן איתה ובשבילה את חגיגת הבת מצווה?
תעזרו לאמא אבודה...
אתחיל מזה שהיא ילדה מאתגרת, מאז ומתמיד, ובתקופה האחרונה עוד יותר. קשה לי איתה ממש. יש בה כמובן גם הרבה תכונות טובות, ות'אמת שאנשים שנתקלים בה לזמן קצר (מורות מחליפות או חלקן גם קבועות, משפחה מורחבת, אמהות של חברות וכו') גומרות עליה את ההלל, יש בה הרבה תכונות טובות, וממש מתרשמים ממנה לטובה, אבל איכשהו בבית היא לא מתנהגת ככה.. רבה עם אחיות שלה בלי סוף, נראה שממש מחפשת את זה, מקניטה, משפילה, אגואיסטית וכוחנית..
וחייבת להגיד שאני ממש עובדת על עצמי ומשתדלת, ועושה לה זמנים מיוחדים רק של שתינו, מפנקת אותה, קונה לה בגדים, קניתי לה את הספר בואי ביתי ואנחנו קוראות אותו יחד ומדברות, וגם בכללי ב"ה יש לנו שיח טוב וקשר יחסית טוב.
ולמה אין לי חשק לארגן לה בת מצווה? משתי סיבות עיקריות:
1. היא כמעט תמיד מוצאת מה לא כמו שהיא רוצה ואז מבחינתה לא שווה כלום.. אני פשוט רואה בעיניי רוחי איך אנחנו מרימים לה אירוע מושקע, משקיעים זמן (שאין לנו), אנרגיות (כנ"ל) וכסף (כנ"ל) ואז היא מתבאסת על איזה פיצ'יפקעס שכבר אמרתי לה שמוגזם לקנות, או שהעיצוב לא כמו שהיא חלמה עליו ואז בוכה בחדר ומתעצבנת..
2. היא בודקת גבולות בנושא צניעות הלבוש, וזו נקודה שממש קשה לי איתה, אולי כי בתור נערה זו לא היתה לי התמודדות בכלל, תמיד התלבשתי צנוע ויפה ואהבתי את זה מאוד, עכשיו ברור שזו בעיית הדור ואני גם רואה איך חברות בבית הספר מתלבשות וכו' אז ברור לי שזו התמודדות לא קלה,
ועדיין. אני כאילו אומרת- בת מצווה זו חגיגה ושמחה גדולה לרגל קבלת עול מצוות, אבל אם את לא מתכוונת לקיים אז מה הקטע?? אני יודעת שאני מקצינה את זה ממש ונתפסת לקטנות, אבל ממש קשה לי!
אני יודעת שהרבה מזה תלוי בי, זו נקודת המבט שלי ואני די ביקורתית עליה (ולזכותי יאמר שהיא משיגה את זה בקלות), לפני זמן אמרתי לעצמי שאני חייבת ללמוד להתסכל עליה בעין טובה יותר, אבל גם ללכת לסדנאות או לשמוע שיעורים בחינוך ילדים זה זמן ואנרגיות והיא כל כך מכעיסה אותי אז למה שאשקיע בה את הזמן הפנוי המועט שיש לי??
אוף, אני יוצאת מההודעה הזו אמא אגואיסטית ורעה, אבל באמת שאני משתדלת מאוד!!
יצא לי מבולגן.. זה חצי פריקה אבל כן גם אשמח לעצות
1. איך להסתכל עליה חיובי יותר?
2. איך לשים את הרגשות בצד ולארגן איתה ובשבילה את חגיגת הבת מצווה?
תעזרו לאמא אבודה...
ילדהoo
בת 12 היא ילדה, צריך להסתכל עליה בהתאם. היא לא מרוצה? לא להתרגש היא ילדה והרבה ילדים לא מרוצים מכל מיני דברים.
עשיתי בר מצווה לילד עם ביקורת מפותחת. במקום לעמול ולקבל ביקורת, נתתי לו לבחור ולתכנן הכל, ככה שהוא גם היה מרוצה. ממה שפחות היה מרוצה, לא בא בטענות, כי זו היתה הבחירה שלו.
לגבי הצניעות, בעיניי זה לא קשור. כולה מסיבת בת מצווה לילדה, לא צריך לקשר לצניעות, זו מסיבה שחוגגת את היותה גדולה.
ילדים לא זקוקים לביקורת, אלא לתמיכה ולהכוונה עדינה. ביקורת הורסת להם ולהורה את הקשר והאוירה בבית ולא תורמת שום דבר לחינוך.
עשיתי בר מצווה לילד עם ביקורת מפותחת. במקום לעמול ולקבל ביקורת, נתתי לו לבחור ולתכנן הכל, ככה שהוא גם היה מרוצה. ממה שפחות היה מרוצה, לא בא בטענות, כי זו היתה הבחירה שלו.
לגבי הצניעות, בעיניי זה לא קשור. כולה מסיבת בת מצווה לילדה, לא צריך לקשר לצניעות, זו מסיבה שחוגגת את היותה גדולה.
ילדים לא זקוקים לביקורת, אלא לתמיכה ולהכוונה עדינה. ביקורת הורסת להם ולהורה את הקשר והאוירה בבית ולא תורמת שום דבר לחינוך.
תודה על התגובהאנונימית באהב"ה
אתחיל מהסוף, אני לרגע לא חושבת שזה שאני ביקורתית כלפיה תורם למשהו בבית, ברור לי שזה רק מזיק, ואני מתמודדת עם זה לגמרי, לפעמים מצליחה ולפעמים פחות.
ולגבי הצניעות, אני יודעת שהקשר הוא לא ישיר. אבל עדיין חגיגת בת מצווה זה כן משהו שונה, זה לא סתם מסיבה על זה שגדלה. זו מסיבה שמסמלת את זה שהיא בת 12 כשהמשמעות היא שבגיל 12 היא מקבלת עליה מצוות. זה מקרין בעיניי על כל היחס לאירוע הזה מבחינה ערכית, אמונית ומעשית. (ונכון שהקשר שאני עושה לצניעות הלבוש הוא רק טיפה מתרי"ג מצוות, יודעת שזו חולשה שלי לנושא).
מסכימה איתך לגמרי בקטע של לתת לה לבחור, וכבר התחלתי עם זה, שאלתי אותה מה היא רוצה שיהיה בתפריט, ואיזה סדנא בא לה שנעשה לחברות, ועוד, ועדיין ברור לי שכשנרד לפרטים היא תרצה יותר ממה שאני מאמינה בו (לא מאמינה ולא חיה בצורה ראוותנית ובומבסטית) ויותר משהתקציב מאפשר. איך את מציעה לעשות את זה?
ולגבי הצניעות, אני יודעת שהקשר הוא לא ישיר. אבל עדיין חגיגת בת מצווה זה כן משהו שונה, זה לא סתם מסיבה על זה שגדלה. זו מסיבה שמסמלת את זה שהיא בת 12 כשהמשמעות היא שבגיל 12 היא מקבלת עליה מצוות. זה מקרין בעיניי על כל היחס לאירוע הזה מבחינה ערכית, אמונית ומעשית. (ונכון שהקשר שאני עושה לצניעות הלבוש הוא רק טיפה מתרי"ג מצוות, יודעת שזו חולשה שלי לנושא).
מסכימה איתך לגמרי בקטע של לתת לה לבחור, וכבר התחלתי עם זה, שאלתי אותה מה היא רוצה שיהיה בתפריט, ואיזה סדנא בא לה שנעשה לחברות, ועוד, ועדיין ברור לי שכשנרד לפרטים היא תרצה יותר ממה שאני מאמינה בו (לא מאמינה ולא חיה בצורה ראוותנית ובומבסטית) ויותר משהתקציב מאפשר. איך את מציעה לעשות את זה?
לומר לה מראשoo
את התקציב הכולל שהקצתם לה ולשאול אותה איך היא רוצה לנצל אותו
^^עוד תשובה
ואולי באמת להגדיר תקציב אחרי שעשית סקר שוק בעצמך עם הפרמטרים.
עלות אולם, קיטרינג, צלם, די-ג'י, סדנא, ביגוד לכולם, חד"פ, קישוט לאולם, מזכרות, בוק בת מצוה.
זה מה שעלה לי לראש בינתיים. אצלינו לא עשינו את כל מה שכתבתי, לחלק מהדברים שכתבתי מצאנו חלופות זולות ולא אנשי מקצוע, וחלק לא היו בכלל בתוכנית או בביצוע. אבל כדאי לדעת סדרי גודל של המחירים, כדי שהתקציב שתגדירו יהיה ריאלי.
עלות אולם, קיטרינג, צלם, די-ג'י, סדנא, ביגוד לכולם, חד"פ, קישוט לאולם, מזכרות, בוק בת מצוה.
זה מה שעלה לי לראש בינתיים. אצלינו לא עשינו את כל מה שכתבתי, לחלק מהדברים שכתבתי מצאנו חלופות זולות ולא אנשי מקצוע, וחלק לא היו בכלל בתוכנית או בביצוע. אבל כדאי לדעת סדרי גודל של המחירים, כדי שהתקציב שתגדירו יהיה ריאלי.
ולגבי הצד הרגשי- יש לי רק חיבוק בשבילך.עוד תשובה
לא יודעת לעזור מעבר. זה מורכב לי מידי❤❤
מכוון אלייך, פותחת יקרה
מכוון אלייך, פותחת יקרה
ותודה על החיבוקאנונימית באהב"ה
זו באמת התמודדות בשבילי..
עם עליות וירידות...
עם עליות וירידות...
זה רעיון טוב.אנונימית באהב"ה
תודה גם גם לזו שמעלייך.. לא מצליחה לעשות את הסימן של הניק ולתייג... באמת חשבתי על זה בעבר אבל עכשיו אני צריכה לאסוף כוחות לשים בצד את הרגשות השליליים ולהתחיל לבנות יחד איתה בכיף את האירוע. עזרתן לי לחזק את הנקודה הזו. תודה!
יכולה לתת לך המלצות וסדרי גודל של מחירים ואנשי מקצעוד תשובה
אולי עדיף בפרטי, זה הרבה פרטים ולא נח לי לחשוף הכל בפורום פתוח.
אני באיזור ירושלים- בנימין אם רלונטי לך.
אני באיזור ירושלים- בנימין אם רלונטי לך.
אני (לא הפותחת) אשמח גם בבקשה 🙏🏻קמה ש.
אשמח..אנונימית באהב"ה
אפנה אלייך בפרטי בהמשך.. תודה רבה!
אכתוב ואשלח לכן בעהעוד תשובה
תודה ❤️❤️קמה ש.אחרונה
רק מסייגתאר
לא הייתי אומרת תקציב כולל
אלא טווח שאתם מוכנים ויכולים להוציא על כל קטגוריה.
למשל על עיצוב, אוכל, סדנא וכו.
וגם אז לא בטוח שהייתי נותנת לה לבחור לבד.
זה גיל עדיין קטן יחסית.
עשינו בר ובת מצוות לא ממש שיתפנו את הילדים איזה קיטרינג בדיוק יהיה וכמה עולה
או מה העיצוב.
כן אם היה להם משהו שחשוב להם אז אמרו ולקחנו בחשבון
למשל רצו צלם מגנטים אז זרמנו או שאחד רצה להקליט שיר באולפן. בררנו קודם עלויות ראינו שזה סביר בעניננו אז עשינו
אלא טווח שאתם מוכנים ויכולים להוציא על כל קטגוריה.
למשל על עיצוב, אוכל, סדנא וכו.
וגם אז לא בטוח שהייתי נותנת לה לבחור לבד.
זה גיל עדיין קטן יחסית.
עשינו בר ובת מצוות לא ממש שיתפנו את הילדים איזה קיטרינג בדיוק יהיה וכמה עולה
או מה העיצוב.
כן אם היה להם משהו שחשוב להם אז אמרו ולקחנו בחשבון
למשל רצו צלם מגנטים אז זרמנו או שאחד רצה להקליט שיר באולפן. בררנו קודם עלויות ראינו שזה סביר בעניננו אז עשינו
אני משתפתoo
עלויות מגיל מאד צעיר, בזמן שמתחילים לשאול כמה עולה. אף פעם לא הבנתי מה סודי בסכומי כסף. בעיניי זה חלק מלמידה להתנהלות כלכלית נכונה.
גם נותנת לבחור לבד מגיל צעיר בתחומים שאינם קריטים כמו פה - חגיגת בת מצווה. בעיניי מבחירה עצמאית לומדים המון וחשוב לעשות את זה מגיל צעיר.
גם נותנת לבחור לבד מגיל צעיר בתחומים שאינם קריטים כמו פה - חגיגת בת מצווה. בעיניי מבחירה עצמאית לומדים המון וחשוב לעשות את זה מגיל צעיר.
אוקי פחות חושבת ככהאר
ילד בגיל הזה לא יכול לדעתי להבין סדר גודל של מחירים של אירוע.
זה באלפי שקלים ויותר
אין לו מושג מה המשכורת של ההורים וכו
אבל זו דעתי בלבד
זה באלפי שקלים ויותר
אין לו מושג מה המשכורת של ההורים וכו
אבל זו דעתי בלבד
גם בגיל צעירoo
מבינים מחירים גם של עשרות אלפים.
אם משתפים אותו בגובה המשכורת/ ההכנסות אז הוא יודע.
אם משתפים אותו בגובה המשכורת/ ההכנסות אז הוא יודע.
נכון....אר
אבל ממש לא נראה לי שייך לשתף ילד כמה ההורים מרויחים.
נראה לי דמהר מאוד זה גם יצא החוצה לחברים...
ובנוסף יכול להכניס ללחץ את הילד שאולי אין כסף ולהכניס להם דאגות מיותרות....
עד עכשיו אין לי מושג כמה ההןרים שלי הרויחו/מרויחים
משערת בערך... אבל ממש לא חושבת שילד בכל גיל צריך לדעת כמה ההורים שלו משתכרים
נראה לי דמהר מאוד זה גם יצא החוצה לחברים...
ובנוסף יכול להכניס ללחץ את הילד שאולי אין כסף ולהכניס להם דאגות מיותרות....
עד עכשיו אין לי מושג כמה ההןרים שלי הרויחו/מרויחים
משערת בערך... אבל ממש לא חושבת שילד בכל גיל צריך לדעת כמה ההורים שלו משתכרים
אצליoo
זה מידע גלוי לילדים. הסברתי שלא צריך לשתף חברים, אבל זה לא מדאיג אותי אם כן שיתפו.
תלוי איך מתווכים לילד את כל הנושא הכספי. אם ההורים מודאגים הדאגה יכולה לעבור לילדים. אם ההורים מתנהלים בצורה רגועה ולא מוטרדת, הילד כנראה לא יהיה מוטרד.
תלוי איך מתווכים לילד את כל הנושא הכספי. אם ההורים מודאגים הדאגה יכולה לעבור לילדים. אם ההורים מתנהלים בצורה רגועה ולא מוטרדת, הילד כנראה לא יהיה מוטרד.
מהמםאורוש3
תודה לךoo
לחזק את הקטע הסגולי ולזכור שהיא עדיין לא חטאהאם מאושרת
אולי ללמוד איתה ספר אמוני?
אמא שלי למדה איתי כוזרי לקראת הבת מצווה,
זה גם יכול לחזק את הקשר ביניכם - זמן איכות קבוע של שתיכן,
וגם לחזק את ההבנה מה זה להיות יהודיה,
אם יותר קשה לה הקטע הבחירי-
באמת לא כדאי להתמקד בכיוון של "עול מצוות",וגם את מבחינתך- לא לחשוב רק על הכוון הזה
אלא להתמקד בשמחה שהיא בת של ה', שאנחנו בני העם הנבחר ( הכוזרי מסביר את זה מאד מובן ומתיישב על הדעת).
וזו שמחה גדולה שהיא נהיית בת בוגרת לעם הנבחר.
( למעשה ברור שכשאדם מאמין ומבין למה הוא מקיים מצוות הוא יעשה את זה יותר בקלות ובשמחה לכן כדאי להשקיע יותר בכוון האמוני מאשר הבחירי)
וגם לגבי מה שכתבת- על גבולות בצניעות- בעיניי זה בכלל לא עניין הלכתי- אלא עניין חברתי שתלוי בעיקר בסביבה שאת שלחת אותה לשם,
אני לא חושבת שילדה בגיל הזה באמת יש לה יצר הרע להתלבש לא צנוע, אלא היא רוצה להיות מקובלת בחברה.
ומכיוון שלא היא בחרה את הבית ספר אלא אתם ההורים ( בשונה מתיכון/אולפנה שאת עוד יכולה להגיד שהיא זו שבחרה ללכת לשם) אני ממש לא רואה כאן בעייה שלה בקיום המצוות.לכן לא הייתי מחברת את זה לנושא הבת מצווה בכלל
וחייבת להוסיף שממש התרגשתי לקרוא מה שכתבת. איך את אמא קשובה למציאות ולא עוצמת עיניים.את מיוחדת ממש! זה לא מובן מאליו בכלל💞
אמא שלי למדה איתי כוזרי לקראת הבת מצווה,
זה גם יכול לחזק את הקשר ביניכם - זמן איכות קבוע של שתיכן,
וגם לחזק את ההבנה מה זה להיות יהודיה,
אם יותר קשה לה הקטע הבחירי-
באמת לא כדאי להתמקד בכיוון של "עול מצוות",וגם את מבחינתך- לא לחשוב רק על הכוון הזה
אלא להתמקד בשמחה שהיא בת של ה', שאנחנו בני העם הנבחר ( הכוזרי מסביר את זה מאד מובן ומתיישב על הדעת).
וזו שמחה גדולה שהיא נהיית בת בוגרת לעם הנבחר.
( למעשה ברור שכשאדם מאמין ומבין למה הוא מקיים מצוות הוא יעשה את זה יותר בקלות ובשמחה לכן כדאי להשקיע יותר בכוון האמוני מאשר הבחירי)
וגם לגבי מה שכתבת- על גבולות בצניעות- בעיניי זה בכלל לא עניין הלכתי- אלא עניין חברתי שתלוי בעיקר בסביבה שאת שלחת אותה לשם,
אני לא חושבת שילדה בגיל הזה באמת יש לה יצר הרע להתלבש לא צנוע, אלא היא רוצה להיות מקובלת בחברה.
ומכיוון שלא היא בחרה את הבית ספר אלא אתם ההורים ( בשונה מתיכון/אולפנה שאת עוד יכולה להגיד שהיא זו שבחרה ללכת לשם) אני ממש לא רואה כאן בעייה שלה בקיום המצוות.לכן לא הייתי מחברת את זה לנושא הבת מצווה בכלל
וחייבת להוסיף שממש התרגשתי לקרוא מה שכתבת. איך את אמא קשובה למציאות ולא עוצמת עיניים.את מיוחדת ממש! זה לא מובן מאליו בכלל💞
צודקתאנונימית באהב"ה
התחברתי מאוד למה שכתבת על חיזוק הנקודה שהיא בת של ה'.. לוקחת לי..
ולגבי מה שכתבת על בית הספר- ברור לי שזה לא מיצר הרע או משהו כזה, אלא רק מחיקוי של האופנה היום.. ונכון, אנחנו בחרנו לשלוח אותה לבית הספר הזה, אבל זה לא רק בבית הספר, אני רואה גם את ההתמודדות בישוב, אנחנו גרים בישוב סופר תורני, ועדיין יש לא מעט בנות שמתלבשות ככה.. זה נמצא בכל מקום, גם בבתי ספר שנחשבים תורניים ודוסים...מה שנקרא: זה קורה במשפחות הכי טובות...
ולגבי מה שכתבת על בית הספר- ברור לי שזה לא מיצר הרע או משהו כזה, אלא רק מחיקוי של האופנה היום.. ונכון, אנחנו בחרנו לשלוח אותה לבית הספר הזה, אבל זה לא רק בבית הספר, אני רואה גם את ההתמודדות בישוב, אנחנו גרים בישוב סופר תורני, ועדיין יש לא מעט בנות שמתלבשות ככה.. זה נמצא בכל מקום, גם בבתי ספר שנחשבים תורניים ודוסים...מה שנקרא: זה קורה במשפחות הכי טובות...
לזה התכוונתיאם מאושרת
בגלל מה שכתבת הלבוש שלה לא צריך להתקשר לך לקבלת עול מצוות,
כי זה קושי של דור ולא קושי אישי שמבטא עליה משהו.
( כתבתי שאתם שלחתם אותה לבית ספר הזה,לא כדי להגיד שהיתה לכם אפשרות אחרת, היום הקושי קיים בכל מקום,אלא כדי להדגיש שהקושי הזה לא בא אצלה מיצר הרע של צניעות).
שיהיה לכם הרבה מזל טוב 💐💐💐
כי זה קושי של דור ולא קושי אישי שמבטא עליה משהו.
( כתבתי שאתם שלחתם אותה לבית ספר הזה,לא כדי להגיד שהיתה לכם אפשרות אחרת, היום הקושי קיים בכל מקום,אלא כדי להדגיש שהקושי הזה לא בא אצלה מיצר הרע של צניעות).
שיהיה לכם הרבה מזל טוב 💐💐💐
משתפת אותך במה שעולה ליקמה ש.
בס''ד
הי יקרה!!!
אז אני עדיין לא בשלב הזה אבל התחברתי לדברים שכתבת מהמקום שלי. יש לי בבית ילד אהוב שלאחרונה ממש קשה לי איתו. התחושה היא שהוא מקבל מעל ומעבר מבחינתנו (ממש משקיעים בו, בהמון מישורים) ו'בתמורה'... הוא פשוט קשה-קשה-קשה... מתחצף, מציק לאחים שלו ובכללי מאד לא קל איתנו. תחושה שאנחנו כבר עמוק בתוך גיל ההתבגרות... אז מהמקום המאותגר גם כן שלי (והמזדהה מאד), הנה מה שעולה לי:
לגבי 1 - מציעה בחום לכתוב כל יום 3 דברים טובים על הילד/ה. אני מכירה את זה על עצמי, על בעלי ועל הילדים שלי כשהיו לי איתם תקופות מורכבות. זה תרגיל שמחולל פלאים בלב שלנו, וכתוצאה גם משפיע לטובה על הילדים עצמם ועל כל הדינמיקה המשפחתית. אז בלי נדר, מהיום אני חוזרת לכתוב על הילד הפרטי שלי. (זה משהו שהתכוונתי לעשות כבר זמן-מה והשרשור הזה נותן לי את הדחיפה להתחיל ליישם).
לגבי 2 - מהמקום הקטן שלי (ילדים מעט יותר צעירים כאמור), נראה לי שמה שצריך להנהיג אותנו, זה שאנחנו ההורים והם הילדים. אנחנו אלה שאמורים להוביל את הספינה הזאת. אנחנו רוצות שיהיה טוב לילדים שלנו. שכשהם יסתכלו אחורה בזמן ויזכרו את בת/בר המצווה שלהם, יעלו להם זכרונות מתוקים של הורים שהשקיעו מתוך אהבה בשבילם. (ולהיפך - אנחנו לא רוצים שהם יזכרו חלילה שבגלל חוסר כוחות וחוסר כלים שלנו כרגע, יצא ששמרנו להם טינה וויתרנו על אירוע יפה בשבילם / שהכנו להם אירוע יפה אמנם אבל זה היה עם פרצוף חמוץ שלנו).
במילים אחרות, כשממש קשה לנו אבל מצד שני מדובר בדברים קצת 'גורליים' כמו בת מצווה - דברים שייזכרו לעד כנראה - מה שיכול לעזור לנו זה שנתחבר בחזרה לתכלית. ללמה אנחנו עושים את זה. למה זה חשוב. למה זה טוב. למה זה קריטי להשתדל עוד ועוד שיהיה טוב. ומתוך העמדה הזאת, כבר מוצאים את הכלים לגבי ה''איך''. (או שמוצאים את הכוחות לחזור ללמוד כלים חדשים, שזה גם מעולה).
האמת היא שאפילו בהקשר של הצניעות ושמירת המצוות בכלל, אני ממש מאמינה שככל שילד גדל עם תחושה שהוא אהוב וככל שיהיו לו זכרונות-הוכחות שיוכלו לאמת את התחושה הזאת, כך גדלים הסיכויים שכשהוא יהיה גדול (גם אם לא מיד עכשיו) הוא יישאר נאמן לדרך של התורה והמצוות. המחשבה הזאת (מה התכלית, לטווח הארוך, ולמה זה כ''כ חשוב) היא אחת המחשבות שהכי עוזרות לי לבחור נכון כשאני על הסף של להתפוצץ / להעניש / להגיב חזק מדי / לגרום לילד להפסיד X,Y,Z... וכו'.
ונשמע שאת אמא מ-ה-מ-מ-ת!!!!!
''וחייבת להגיד שאני ממש
עובדת על עצמי (!!!)
ומשתדלת (!!!)
ועושה לה זמנים מיוחדים רק של שתינו (!!!)
מפנקת אותה (!!!)
קונה לה בגדים (!!!)
קניתי לה את הספר בואי ביתי (!!!)
ואנחנו קוראות אותו יחד (!!!)
ומדברות (!!!)
וגם בכללי ב"ה יש לנו שיח טוב (!!!)
וקשר יחסית טוב (!!!).''
לי נשמע שיש לך כבר הכל אהובה. יש לך כבר דרך, יש לך כבר כלים. יש לכן כבר קשר טוב ואת דואגת שהוא יתפתח עוד ועוד. ואת מעניקה לה שפע של אהבה.
רק שהיא, כמו הילד שלי, באמצע גיל ההתגבגרות ולכן לא מצליחים עד הסוף להעריך את זה. ובכללי מתקשים קצת עם עצמם... אבל בע''ה יעבור להם והם יזכרו את כל האהבה שדאגנו להעביר להם.
אולי בעצם, רק חסרים לך קצת כוחות כרגע... שזה הכי מובן שיש!!! אז שולחת לך מנה גדושה של כוח ושל חיבור לעצמך ולאמא האלופה שאת כבר יודעת להיות!
ומתנתקת מכאן כדי לכתוב במחברת על הילד שלי.
בהצלחה נשמה!!!❤
אני עם דמעות בעיניים.. ריגשת אותי ממש!!אנונימית באהב"ה
תודה על המילים החמות!! באמת שחיזקת אותי!
לגבי 1- מתחברת מאוד! לפני כמה זמן כתבתי פתק נחת לקטן שבגן וחשבתי לעצמי שאיך אני צריכה לעשות את זה על כל הילדים! גם הגדולים שכבר לא שולחים איתם פתקי נחת.. פשוט בשבילנו כי זה באמת עוזר להעצים את הנקודות הטובות אצלם! וגם שכשקוראים את הכל ממרחק של זמן זה עוד יותר משמעותי... מניחים את הטוב שבהם.. זה דומה בעיני לאלבום תמונות, לפעמים אני יושבת עם הילדים להסתכל באלבומים שלי מהילדות והם אומרים לי: אמא, כל היום טיילתם, כל הזמן עשיתם דברים כנפיים, ווואלה היינו המשפחה הכי לא טיילנית.. אבל כשרואים הרבה תמונות במרוכז זה נותן תחושה שזה מה שהיה כל הזמן.. אז ככה זה גם עם הנקודות הטובות בילדים שלנו... תודה שהעלת את זה!! בלי נדר הולכת להתחיל...
ולגבי 2- זה נכון בהחלט, ולכן חשוב לי כן לארגן לה את האירוע בשמחה! אומנם יש רגעים משבר ולא תמיד קל לי, אבל בסוף אני אוהבת אותה ורוצה שהיא תרגיש את זה חזק..
ולגבי הסוף- כן, בהחלט חסרים לי כוחות כרגע, אבל השרשור הזה עוזר לי להחזיר אותם ולקום..
לגבי 1- מתחברת מאוד! לפני כמה זמן כתבתי פתק נחת לקטן שבגן וחשבתי לעצמי שאיך אני צריכה לעשות את זה על כל הילדים! גם הגדולים שכבר לא שולחים איתם פתקי נחת.. פשוט בשבילנו כי זה באמת עוזר להעצים את הנקודות הטובות אצלם! וגם שכשקוראים את הכל ממרחק של זמן זה עוד יותר משמעותי... מניחים את הטוב שבהם.. זה דומה בעיני לאלבום תמונות, לפעמים אני יושבת עם הילדים להסתכל באלבומים שלי מהילדות והם אומרים לי: אמא, כל היום טיילתם, כל הזמן עשיתם דברים כנפיים, ווואלה היינו המשפחה הכי לא טיילנית.. אבל כשרואים הרבה תמונות במרוכז זה נותן תחושה שזה מה שהיה כל הזמן.. אז ככה זה גם עם הנקודות הטובות בילדים שלנו... תודה שהעלת את זה!! בלי נדר הולכת להתחיל...
ולגבי 2- זה נכון בהחלט, ולכן חשוב לי כן לארגן לה את האירוע בשמחה! אומנם יש רגעים משבר ולא תמיד קל לי, אבל בסוף אני אוהבת אותה ורוצה שהיא תרגיש את זה חזק..
ולגבי הסוף- כן, בהחלט חסרים לי כוחות כרגע, אבל השרשור הזה עוזר לי להחזיר אותם ולקום..
💗!! ואיזה קטע, כשכתבתי לך, גם עלה לי הקטע שלקמה ש.
בס״ד
התמונות. אני באמצע הכנת אלבומים (חתיכת מלאכה...) וזה לגמרי אחד הדברים שמדברנים אותי - ליצור אוסף ״קבלות״ של כל הטוב שהיה עד עכשיו ב״ה, כי הוא גדול מאד אבל המריבות וההתחצפויות של השגרה קצת מטשטשים אותו. מסכימה איתך ב-100%! והסיפור שלך על הטיולים ממש חזק!!
ולחלוטין חבל שמורים בכיתות גבוהות לא ממשיכים עם ״פתקים טובים״...🙂
ושתדעי שככל שאני קוראת את התגובות שלך לאורך השרשור, כך אני מגלה *עוד יותר* עד כמה את אישה ואמא יקרה ומדהימה. איך את משקיעה, איך את מודעת, כמה את מוכנה להשתדל עוד ועוד, וליישם עוד ועוד מהדברים שנכתבו לך כאן... וכמה הילדה שלך מרגישה בביטחון לשתף אותך בקשיים של עצמה (גם אם העיתוי לא קל לך...)! זה מצביע על קשר ממש-ממש איכותי ועמוק ביניכן וזאת ממש תעודת הוקרה לכבודך ❤️
ולגבי מה שכתבת על התקופה המורכבת, כולל קצת דיכאון אחרי לידה 💔 - רפואה שלמה ובריאות איתנה אהובה!!! שזה בע״ה בקרוב מאד יהיה מאחורייך ושתגלי כמה גדלת מזה.
ואני מודה לה׳ שמה שכתבתי פגש אותך, הכי מגיע לך בעולם לקבל את התמיכה הזאת 💗💗💗
התמונות. אני באמצע הכנת אלבומים (חתיכת מלאכה...) וזה לגמרי אחד הדברים שמדברנים אותי - ליצור אוסף ״קבלות״ של כל הטוב שהיה עד עכשיו ב״ה, כי הוא גדול מאד אבל המריבות וההתחצפויות של השגרה קצת מטשטשים אותו. מסכימה איתך ב-100%! והסיפור שלך על הטיולים ממש חזק!!
ולחלוטין חבל שמורים בכיתות גבוהות לא ממשיכים עם ״פתקים טובים״...🙂
ושתדעי שככל שאני קוראת את התגובות שלך לאורך השרשור, כך אני מגלה *עוד יותר* עד כמה את אישה ואמא יקרה ומדהימה. איך את משקיעה, איך את מודעת, כמה את מוכנה להשתדל עוד ועוד, וליישם עוד ועוד מהדברים שנכתבו לך כאן... וכמה הילדה שלך מרגישה בביטחון לשתף אותך בקשיים של עצמה (גם אם העיתוי לא קל לך...)! זה מצביע על קשר ממש-ממש איכותי ועמוק ביניכן וזאת ממש תעודת הוקרה לכבודך ❤️
ולגבי מה שכתבת על התקופה המורכבת, כולל קצת דיכאון אחרי לידה 💔 - רפואה שלמה ובריאות איתנה אהובה!!! שזה בע״ה בקרוב מאד יהיה מאחורייך ושתגלי כמה גדלת מזה.
ואני מודה לה׳ שמה שכתבתי פגש אותך, הכי מגיע לך בעולם לקבל את התמיכה הזאת 💗💗💗
הי יקרהתהילה 3>
קודם חיבוק על התחושות זה ממש לא קל.
נשמע שאת משתדלת מאד להשקיע ולתת לה את המירב למרות כל המורכבויות שבתוכך❤️
בעיני התשובה ל2 השאלות שלך היא אחת.
קודם כל לכולנו יש כל מיני קשיים ואתגרים רגשיים שמתעוררים מכל מיני דברים, וספציפית מול הילדה שלך יש שלל נקודות שמעוררות אותך מדי פעם.
הדרך שנראית לנו קצרה (והיא בעצם ארוכה) היא להתייחס לזה כאל אנקדוטות מקומיות, למצוא דרך להסתכל חיובי, לשים את האנרגיות השליליות בצד ולנסות להתמקד בטוב ולהמשיך החאה.
לפעמים זה יעבוד לזמן מה, לפעמים זה עלול להתפוצץ ברגע הכי פחות נכון, וזה ממש לא כיך, אבל תמיד הדברים ישארו שם מתחת לפני השטח.
הדרך הלכאורה ארוכה שהיא קצרה היא לעשות איזשהי עבודה שתעזור לך להבין למה דווקא הילדה הזאת כל כך מעירה בך דברים
למה את ביקורתית כל כך כלפיה ולמה זה קופץ לך לעין, איפה זה נוגע *בך* במקום עמוק, ולמה זה כל כך מפעיל אותך.
האמת היא שבדיוק פרסמתי בקבוצה שלי סרטון היום שנוגע קצת בזה אם מעניין אותך (יש קישור בחתימה) אבל בכללית,
אני יותר מאמינה בעבודה שורשית (זה לא בהכרח תהליך של שנים... יש דברים שאפשר לפתור בשעה שעתיים...) ובלהסתכל על דברים כהזדמנות משמים לנקות דברים בתוכי וליצור יחס שהוא באמת חיובי, ויעזור לכל מערכת היחסים.
ולגבי הנקודה שזה להשקיע בה הרבה אנרגיות ואת בעצם כועסת וטעונה כלפיה,
אני רק רוצה להגיד שכל הדברים שמעצבנים אותנו מסביב, מהסביבה ומאנשים שאנחנו בקשר נדמים לנו כקשורים אליהם, אבל בעצם כולם טריגר לחוויה אישית ופנימית שלנו,
ולכן תדעי שעבודת עומק בעניין הזה היא קודם כל ובעיקר בשבילך, ובע"ה גם תיטיב איתה❤️
נשמע שאת משתדלת מאד להשקיע ולתת לה את המירב למרות כל המורכבויות שבתוכך❤️
בעיני התשובה ל2 השאלות שלך היא אחת.
קודם כל לכולנו יש כל מיני קשיים ואתגרים רגשיים שמתעוררים מכל מיני דברים, וספציפית מול הילדה שלך יש שלל נקודות שמעוררות אותך מדי פעם.
הדרך שנראית לנו קצרה (והיא בעצם ארוכה) היא להתייחס לזה כאל אנקדוטות מקומיות, למצוא דרך להסתכל חיובי, לשים את האנרגיות השליליות בצד ולנסות להתמקד בטוב ולהמשיך החאה.
לפעמים זה יעבוד לזמן מה, לפעמים זה עלול להתפוצץ ברגע הכי פחות נכון, וזה ממש לא כיך, אבל תמיד הדברים ישארו שם מתחת לפני השטח.
הדרך הלכאורה ארוכה שהיא קצרה היא לעשות איזשהי עבודה שתעזור לך להבין למה דווקא הילדה הזאת כל כך מעירה בך דברים
למה את ביקורתית כל כך כלפיה ולמה זה קופץ לך לעין, איפה זה נוגע *בך* במקום עמוק, ולמה זה כל כך מפעיל אותך.
האמת היא שבדיוק פרסמתי בקבוצה שלי סרטון היום שנוגע קצת בזה אם מעניין אותך (יש קישור בחתימה) אבל בכללית,
אני יותר מאמינה בעבודה שורשית (זה לא בהכרח תהליך של שנים... יש דברים שאפשר לפתור בשעה שעתיים...) ובלהסתכל על דברים כהזדמנות משמים לנקות דברים בתוכי וליצור יחס שהוא באמת חיובי, ויעזור לכל מערכת היחסים.
ולגבי הנקודה שזה להשקיע בה הרבה אנרגיות ואת בעצם כועסת וטעונה כלפיה,
אני רק רוצה להגיד שכל הדברים שמעצבנים אותנו מסביב, מהסביבה ומאנשים שאנחנו בקשר נדמים לנו כקשורים אליהם, אבל בעצם כולם טריגר לחוויה אישית ופנימית שלנו,
ולכן תדעי שעבודת עומק בעניין הזה היא קודם כל ובעיקר בשבילך, ובע"ה גם תיטיב איתה❤️
תודה על הפירוט!אנונימית באהב"ה
עבר עריכה על ידי אנונימית באהב"ה בתאריך ד' בטבת תשפ"ג 11:56
ת'אמת שאני יודעת בדיוק באיזו נקודה היא נוגעת בי...היא פשוט דומה לי מאוד בהרבה מובנים! וזה יכול להוציא אותי מדעתי... לפעמים היא עושה סצנות, שאני זוכרת את עצמי עושה בדיוק אותו דבר.. רק שלאמא שלי היה פי אלף יותר סבלנות ממה שיש לי... ועוד דבר שבו היא דומה לי- היא מושפעת מאוד מהמצב רוח שלי, היא פשוט השתקפות שלי.. וזה קשה כי אני בתקופה לא פשוטה (קצת דיכאון אחרי לידה ועוד קושי מסוים) וכל פעם שאני במצב רוח ירוד, איכשהו גם היא.. והיא מדברת איתי ופורקת שקשה לה, והכל שחור וכו' ואני צריכה להיות במקום התומך, והמעודד כשבעצם אני חושבת בליבי בדיוק את מה שהיא אומרת!! אז אני מתייצבת במקום הזה ומעודדת אותה לראות את הטוב כשבלב אני חושבת לעצמי: מי שמדברת... כמה קל לדבר וכמה קשה ליישם...
אבל תודה על מה שכתבת זה עוזר לי לראות את הדברים בצורה מפוקחת יותר.
חיבוקתהילה 3>
זיהוי זה כבר צעד משמעותי בדרך❤️
תהיי ערה למה שזה מעורר בך, וככל שתהיי פנויה ונקיה מול עצמך פחות יצאו לך כלפיה כעס עצבים וביקורת..
תהיי ערה למה שזה מעורר בך, וככל שתהיי פנויה ונקיה מול עצמך פחות יצאו לך כלפיה כעס עצבים וביקורת..
מזל טוב, איזה יופי!🎈כתבתנו
חיבוק יקרה, זה חייב להיות לא קל להגיע למצב ששוקלים לא לחגוג (וברור לי שתחגגו, אבל עצם האופציה זה כבר מצער). ה' יתן לכם את התבונה איך לעשות את זה באופן מיטיב🙏.
נקודת המוצא שלי כאמא, שהדבר הכי חשוב בתפקיד שלי זה להרעיף אהבה. זה יפה להגיד, אבל כשמגיעים למקום שבו זה מתנגש עם דרך החיים שבחרנו- זה לא בהכרח ברור איך להתנהל באותה נק' מבחינה חינוכית, איפה להתעקש ואיפה להרפות, זה לא שיש איזה נוסחה לדבר הזה. בפרט בגיל שכבר מתחילים באמת להיות יותר בחיריים ועצמאיים מצד אחד, אבל אין הרבה שכל ואין ראיה מערכתית. אבל אולי לשים את זה מול העיניים זה עוזר. אין תחליף לאהבת אבא ואמא בעולם הזה.
לגבי הביקורתיות והאכזבה מפרטים שוליים, אני בעד לשבת איתה לתיאום ציפיות, קודם כל לשמוע מה החלום. להנות איתה מלדמיין את זה כמו בחלום איך יכול להיות כיף כשזה וזה יקרה, איזה יפה יצא אם מקשטים כך או אחרת- לזרום עם זה ולשבח את הטעם שלה (לא בהגזמות, אבל שהיא תרגיש שהחלום שלה הוא מה שהייתם רוצים לעשות לכבודה). אח"כ להגיד לה שכן יש הגבלות של תקציב, וצריך לראות מה יכול להיכנס בזה מהחלום ומה לא, על מה היא מוכנה לוותר אם יש צורך. מה שאפשר להשאיר לה לבחור בזה- לתת לה, וכמובן להגיד מה התנאים שלכם בתור ההורים כדי לבצע את זה (נגיד אם היא חושבת רק חברות וברור לכם שסבא וסבתא גם בפנים אז זה פחות לשיקולה). וגם אולי יכול לעזור להגיד לה, תשמעי, אנחנו מתכננים ומשתדלים שיהיה הכי שמח ומתוקתק שאפשר, אבל יש דברים שהם לא בשליטתנו ועלולים להשתבש. מה שנשאר לנו לבחור במצב כזה (שבע"ה לא יקרה) זה אם לראות את מה שהיה פחות מוצלח או להתמקד במה שכן היה שמח ויפה. ההכנה מראש יכולה לעזור מאוד בזמן אמת כדי לא לצאת במפח נפש מהארוע.
בעניין הצניעות, דבר ראשון, לפעמים זה גיל שבאמת תוך שבועיים בגד חדש נהיה קצר. טכנית הן באמת בלי מלאי מספיק בארון ביחס לצמיחה שלהן. אז להגיד, וואי אני רואה שמה שקנינו לאחרונה כבר התקצר, אני צריכה לקנות לך חדש (לתלות את זה פחות בבחירה שלה ויותר בעניין חיצוני) ולדאוג שיהיה לה. אם זה לא המצב, נראה לי לא הייתי מתייחסת לזה באופן ישיר בהקשר של הארוע. בהזדמנות קרובה אם יוצא לקנות משהו חדש ואת שמה לב שהיא נגיד שמה מידי גבוה את החצאית, להגיד חצי לעצמך- קצת חבל שבשנה שבה את נכנסת למצוות החצאיות מתקצרות, יותר מתאים שזה יהיה הפוך. רק אם היא תבחר בגד לארוע עצמו שלא שייך הייתי יותר מדגישה, את רוצה לחגוג את הכניסה שלך לחיוב מצוות בבגד שלא עומד בסטנדרטים- לי קשה להסכים לזה. עד כמה שאפשר לא לפתוח בזה חזית נגדה. וזה נכון באופן כללי, לתת הרגשה שאתם איתה ורוצים לאפשר לה כל מה שאפשר, ומבינים את המקום שלה גם אם אתם לא מסכימים איתה, אבל בשום אופן אתם לא נגדה. זה שיח אחר.
ולזכור שזה גיל מטורלל, ושגם הילדים הכי מלאכים יכולים להיראות כאילו נמעך להם השכל, אז תהיי את השכל בשבילה איפה שצריך ואל תריבי איתה איפה שמיותר, וזה יעבור והיא תצא בן אדם. תסמכי עליה שהיא תצא מזה בטוב!
בהצלחה רבה, ואם לא נשמע לך קשור מה שאמרתי תעברי הלאה..
נקודת המוצא שלי כאמא, שהדבר הכי חשוב בתפקיד שלי זה להרעיף אהבה. זה יפה להגיד, אבל כשמגיעים למקום שבו זה מתנגש עם דרך החיים שבחרנו- זה לא בהכרח ברור איך להתנהל באותה נק' מבחינה חינוכית, איפה להתעקש ואיפה להרפות, זה לא שיש איזה נוסחה לדבר הזה. בפרט בגיל שכבר מתחילים באמת להיות יותר בחיריים ועצמאיים מצד אחד, אבל אין הרבה שכל ואין ראיה מערכתית. אבל אולי לשים את זה מול העיניים זה עוזר. אין תחליף לאהבת אבא ואמא בעולם הזה.
לגבי הביקורתיות והאכזבה מפרטים שוליים, אני בעד לשבת איתה לתיאום ציפיות, קודם כל לשמוע מה החלום. להנות איתה מלדמיין את זה כמו בחלום איך יכול להיות כיף כשזה וזה יקרה, איזה יפה יצא אם מקשטים כך או אחרת- לזרום עם זה ולשבח את הטעם שלה (לא בהגזמות, אבל שהיא תרגיש שהחלום שלה הוא מה שהייתם רוצים לעשות לכבודה). אח"כ להגיד לה שכן יש הגבלות של תקציב, וצריך לראות מה יכול להיכנס בזה מהחלום ומה לא, על מה היא מוכנה לוותר אם יש צורך. מה שאפשר להשאיר לה לבחור בזה- לתת לה, וכמובן להגיד מה התנאים שלכם בתור ההורים כדי לבצע את זה (נגיד אם היא חושבת רק חברות וברור לכם שסבא וסבתא גם בפנים אז זה פחות לשיקולה). וגם אולי יכול לעזור להגיד לה, תשמעי, אנחנו מתכננים ומשתדלים שיהיה הכי שמח ומתוקתק שאפשר, אבל יש דברים שהם לא בשליטתנו ועלולים להשתבש. מה שנשאר לנו לבחור במצב כזה (שבע"ה לא יקרה) זה אם לראות את מה שהיה פחות מוצלח או להתמקד במה שכן היה שמח ויפה. ההכנה מראש יכולה לעזור מאוד בזמן אמת כדי לא לצאת במפח נפש מהארוע.
בעניין הצניעות, דבר ראשון, לפעמים זה גיל שבאמת תוך שבועיים בגד חדש נהיה קצר. טכנית הן באמת בלי מלאי מספיק בארון ביחס לצמיחה שלהן. אז להגיד, וואי אני רואה שמה שקנינו לאחרונה כבר התקצר, אני צריכה לקנות לך חדש (לתלות את זה פחות בבחירה שלה ויותר בעניין חיצוני) ולדאוג שיהיה לה. אם זה לא המצב, נראה לי לא הייתי מתייחסת לזה באופן ישיר בהקשר של הארוע. בהזדמנות קרובה אם יוצא לקנות משהו חדש ואת שמה לב שהיא נגיד שמה מידי גבוה את החצאית, להגיד חצי לעצמך- קצת חבל שבשנה שבה את נכנסת למצוות החצאיות מתקצרות, יותר מתאים שזה יהיה הפוך. רק אם היא תבחר בגד לארוע עצמו שלא שייך הייתי יותר מדגישה, את רוצה לחגוג את הכניסה שלך לחיוב מצוות בבגד שלא עומד בסטנדרטים- לי קשה להסכים לזה. עד כמה שאפשר לא לפתוח בזה חזית נגדה. וזה נכון באופן כללי, לתת הרגשה שאתם איתה ורוצים לאפשר לה כל מה שאפשר, ומבינים את המקום שלה גם אם אתם לא מסכימים איתה, אבל בשום אופן אתם לא נגדה. זה שיח אחר.
ולזכור שזה גיל מטורלל, ושגם הילדים הכי מלאכים יכולים להיראות כאילו נמעך להם השכל, אז תהיי את השכל בשבילה איפה שצריך ואל תריבי איתה איפה שמיותר, וזה יעבור והיא תצא בן אדם. תסמכי עליה שהיא תצא מזה בטוב!
בהצלחה רבה, ואם לא נשמע לך קשור מה שאמרתי תעברי הלאה..
דווקא נשמע לי קשור ממשאנונימית באהב"ה
תודה שהגבת!
לא חשבתי באמת לא לחגוג לה.. ברור שנחגוג לה אבל פשוט קשה לי לאסוף כוחות ולעשות את זה בכיף..
אני מסכימה איתך לגמרי בעניין האהבה.. זה משהו שיודעים אותו בשכל אבל לא תמיד קל להוריד למעשה.. היתה תקופה שכל פעם בליל שבת לפני הסעודה או תוך כדי היא היתה מתעצבנת על משהו, חוטפת עצבים והולכת לחדר שלה בטריקת דלת.. לא משנה מה היו אומרים לה היא היתה מתעצבנת ברגע, אז הבנתי שהזמן הזה בשבוע רגיש יותר והיתה שבת אחת שסיכמתי עם בעלי שהיום, ויהי מה, אנחנו לא מעירים לה על שום דבר, ממש כלום! וב"ה הסעודה עברה בשלום... יש זמנים כאלה שמועדים לפורענות.. אז חשוב להיות במודעות הזו, העניין הוא שכשזה קורה באמצע סדר ערב, ארוחות מקלחות וזמן כזה שכל הילדים צריכים אותי קצת קשה ללכת על ביצים ולהזהר לא להעיר לה שום דבר.. (באמת בדיעבד הרבה פעמים ההערות שלי מיותרות...) מסכימה איתך לגמרי שהבסיס זה האהבה וזה הכי הכי חשוב... תודה ששמת על זה את הפוקוס.
ולגבי הבגדים- היא באמת בשלב שגובהו מאוד מהר, ממש כל כמה חודשים. ודווקא בגלל השריטה שלי לגבי הצניעות אני בגישה של לא להוציא לה בגד מהארון בלי לקנות חדש, אז ממש כל כמה חודשים אנחנו עושות ביחד סדר, מחליטות מה כבר קטן עליה וצריך להוציא, ואז אני קונה לה בגדים חדשים (בלעדיה או איתה) והבגדים שהחלטנו להוציא עוברים אחר כבוד לאחותה הקטנה...
תודה על הנרמול של הגיל הזה.. צריכה לזכור את זה יותר!
לא חשבתי באמת לא לחגוג לה.. ברור שנחגוג לה אבל פשוט קשה לי לאסוף כוחות ולעשות את זה בכיף..
אני מסכימה איתך לגמרי בעניין האהבה.. זה משהו שיודעים אותו בשכל אבל לא תמיד קל להוריד למעשה.. היתה תקופה שכל פעם בליל שבת לפני הסעודה או תוך כדי היא היתה מתעצבנת על משהו, חוטפת עצבים והולכת לחדר שלה בטריקת דלת.. לא משנה מה היו אומרים לה היא היתה מתעצבנת ברגע, אז הבנתי שהזמן הזה בשבוע רגיש יותר והיתה שבת אחת שסיכמתי עם בעלי שהיום, ויהי מה, אנחנו לא מעירים לה על שום דבר, ממש כלום! וב"ה הסעודה עברה בשלום... יש זמנים כאלה שמועדים לפורענות.. אז חשוב להיות במודעות הזו, העניין הוא שכשזה קורה באמצע סדר ערב, ארוחות מקלחות וזמן כזה שכל הילדים צריכים אותי קצת קשה ללכת על ביצים ולהזהר לא להעיר לה שום דבר.. (באמת בדיעבד הרבה פעמים ההערות שלי מיותרות...) מסכימה איתך לגמרי שהבסיס זה האהבה וזה הכי הכי חשוב... תודה ששמת על זה את הפוקוס.
ולגבי הבגדים- היא באמת בשלב שגובהו מאוד מהר, ממש כל כמה חודשים. ודווקא בגלל השריטה שלי לגבי הצניעות אני בגישה של לא להוציא לה בגד מהארון בלי לקנות חדש, אז ממש כל כמה חודשים אנחנו עושות ביחד סדר, מחליטות מה כבר קטן עליה וצריך להוציא, ואז אני קונה לה בגדים חדשים (בלעדיה או איתה) והבגדים שהחלטנו להוציא עוברים אחר כבוד לאחותה הקטנה...
תודה על הנרמול של הגיל הזה.. צריכה לזכור את זה יותר!
אני בבקשה רוצה ללמד זכות עלייךדבורית
את אמא מדהימה!! מהממת!!!
לכבוד בת המצווה נכתוב כמה את מהממת ב 12 היבטים
א. את מודעת לעצמך
ב. רוצה ככ להשתפר
ג. מחפשת עצות
ד. משקיעה בילדה זמן איכות
ה. פינוקים בגדים
ו. לשבת איתה על הספר בואי ביתי בזמן איכות, שאפו אחותי!!!
ז. יש לכם קשר טוב למרות כל האתגר (וואוווו)
ח. את רוצה לעזור לה לתקן את המידות
ט. מבינה מאיפה זה נובע אצלך ומה הנקודות שמפעילות אותך
י. משתדלת למרות הכל להמשיך להשקיע, לראות בעין טובה, להכווין, לאהוב
יא. אין לכם לא זמן, לא פניות, לא כסף, היא לא ילדה יחידה כנראה, ובואי את באמת באמת חושבת עליה ועל החוויה שלה ומה יעשה לה טוב
יב. יש לכן רצון ענקקקקק להיות אמא מושלמת וטובה
אז קודם כל קבלי מדליה, ועוד אחת!!
זה באמת באמת באמת קשה, רק מי שהיה שם לפחות פעם אחת מבין את עומק הקריזה
ודבר שני, תייקרי את הרצון שלך, את באמת מאוד משתדלת
השאר זה המציאות, זה החלק שלה, זה גבול הכוחות שלך, זה מה שה' רוצה. סלמטק
ותנשמי עמוק, מותר לה להתאכזב
זה הגיל, תחייכי אליה, תאהבי אותה ככה
ויום אחד היא תגדל
לכבוד בת המצווה נכתוב כמה את מהממת ב 12 היבטים
א. את מודעת לעצמך
ב. רוצה ככ להשתפר
ג. מחפשת עצות
ד. משקיעה בילדה זמן איכות
ה. פינוקים בגדים
ו. לשבת איתה על הספר בואי ביתי בזמן איכות, שאפו אחותי!!!
ז. יש לכם קשר טוב למרות כל האתגר (וואוווו)
ח. את רוצה לעזור לה לתקן את המידות
ט. מבינה מאיפה זה נובע אצלך ומה הנקודות שמפעילות אותך
י. משתדלת למרות הכל להמשיך להשקיע, לראות בעין טובה, להכווין, לאהוב
יא. אין לכם לא זמן, לא פניות, לא כסף, היא לא ילדה יחידה כנראה, ובואי את באמת באמת חושבת עליה ועל החוויה שלה ומה יעשה לה טוב
יב. יש לכן רצון ענקקקקק להיות אמא מושלמת וטובה
אז קודם כל קבלי מדליה, ועוד אחת!!
זה באמת באמת באמת קשה, רק מי שהיה שם לפחות פעם אחת מבין את עומק הקריזה
ודבר שני, תייקרי את הרצון שלך, את באמת מאוד משתדלת
השאר זה המציאות, זה החלק שלה, זה גבול הכוחות שלך, זה מה שה' רוצה. סלמטק
ותנשמי עמוק, מותר לה להתאכזב
זה הגיל, תחייכי אליה, תאהבי אותה ככה
ויום אחד היא תגדל
דבורית מהממת את!אנונימית באהב"ה
ריגשת אותי מאוד ובהחלט נתת לי כוחות!!
קוראת את מה שכתבת שוב ושוב!
אני בהחלט צריכה ללמוד ולהפנים שלא הכל על הכתפיים שלי.. חלק זה המציאות ועוד חלקים שונים שהם פשוט שייכים לאנשים אחרים... תודה על זה!
בע"ה לוקחת לי להתאמץ על המשפט האחרון...
אמן!
קוראת את מה שכתבת שוב ושוב!
אני בהחלט צריכה ללמוד ולהפנים שלא הכל על הכתפיים שלי.. חלק זה המציאות ועוד חלקים שונים שהם פשוט שייכים לאנשים אחרים... תודה על זה!
בע"ה לוקחת לי להתאמץ על המשפט האחרון...
אמן!
❤️דבורית
ילד בן עשר לא ישןעוד תשובה
אמהות יקרות, אשמח לעזרתכן.
הבן שלי בן עשר בתקופה האחרונה לא מצליח לישון. הוא נכנס למיטה בזמן, הרדמה סביב 9 בערך, אבל קם כל שעה- אמא אני לא נרדם. יכול להגיע שוב גם ב12 או 1 בלילה.
אתמול אומר שהיה ער גם ב3.
היו לנו באמת כמה דברים בחודש האחרון ששיבשו את השינה, כמו חתונה, שבע ברכות ושבת ארגון, אבל הוא לא מצליח לחזור לאיזון, ועייף מאד בגלל זה בבוקר.
מוזיקה מרגיעה בחדר לא עוזרת, לא ניסיתי נוכחות לידו.
מקלחת עוזרת לו, אבל הוא לא ככ אוהב, ואני כן מרשה לדלג על מקלחות, אז הוא מתבאס שהוא צריך להתקלח כדי לישון, ולפעמי מסרב.
אשמח לדעת איך אפשר לעזור לו ומה עוד אפשר לבדוק.
תודה רבה
הבן שלי בן עשר בתקופה האחרונה לא מצליח לישון. הוא נכנס למיטה בזמן, הרדמה סביב 9 בערך, אבל קם כל שעה- אמא אני לא נרדם. יכול להגיע שוב גם ב12 או 1 בלילה.
אתמול אומר שהיה ער גם ב3.
היו לנו באמת כמה דברים בחודש האחרון ששיבשו את השינה, כמו חתונה, שבע ברכות ושבת ארגון, אבל הוא לא מצליח לחזור לאיזון, ועייף מאד בגלל זה בבוקר.
מוזיקה מרגיעה בחדר לא עוזרת, לא ניסיתי נוכחות לידו.
מקלחת עוזרת לו, אבל הוא לא ככ אוהב, ואני כן מרשה לדלג על מקלחות, אז הוא מתבאס שהוא צריך להתקלח כדי לישון, ולפעמי מסרב.
אשמח לדעת איך אפשר לעזור לו ומה עוד אפשר לבדוק.
תודה רבה
קשב וריכוז ?אור עולה בבוקר
לאחרונה התחדש לי שלילדים עם הפרעת קשב יש שיבושים בהורמון השינה . הבנתי שאפשר לקחת תרופה מסויימת לעניין . כדאי לשאול רופא.
גם הבן שלי ,בערך באותו גיל ,מתקשה להרדם בחודשים האחרונים , ויש לו כנראה הפרעת קשב.
בהצלחה!
גם הבן שלי ,בערך באותו גיל ,מתקשה להרדם בחודשים האחרונים , ויש לו כנראה הפרעת קשב.
בהצלחה!
לא נראליעוד תשובה
יש פה כנראה כמה עם הפרעת קשב, אבל הוא לא אחד מהם. מסודר, מבצע משימות מהתחלה ועד הסוף, מצליח לרכוש הרגלים חדשים בקלות ועוד.
יש לי בתעוד מעט פסח
שעוזר לה עיסוי עמוק לפני השינה.
בת אחרת אוהבת לשמוע מדיטציות ולעשות תרגילי נשימה (אפשר להוריד אפליקציה שנקראת 'מי מדי', יש בה הרבה מדיטציות חינמיות מקסימות).
אני זוכרת את עצמי שוכבת שומעת שעות קלטות של סיפורים. בד''כ הייתי נרדמת רק אחרי שנגמר הסיפור האחרון, ורק אם לא היתה לי גישה להפוך לקלטת צד...
בת אחרת אוהבת לשמוע מדיטציות ולעשות תרגילי נשימה (אפשר להוריד אפליקציה שנקראת 'מי מדי', יש בה הרבה מדיטציות חינמיות מקסימות).
אני זוכרת את עצמי שוכבת שומעת שעות קלטות של סיפורים. בד''כ הייתי נרדמת רק אחרי שנגמר הסיפור האחרון, ורק אם לא היתה לי גישה להפוך לקלטת צד...
תודה. ננסה.עוד תשובה
הוא מאלה שאוהבים מגע מאד מסוים ומותאם, אבל אולי כן יהיה לו טוב
אולי תשע מוקדם לו מדי?רינת 23
בת העשר שלי ממש לא נכנסת למיטה בתשע וגם החברות שלה ככה.
יכול להיות שבהתחלה הוא לא נרדם כי זה מוקדם לו מדי ואז הוא נכנס ל״מסלול״ של קשיי שינה.
כדאי לנסות להכנס למיטה לקראת עשר, לקרוא איזה רבע שעה ואז להרדם.
יכול להיות שבהתחלה הוא לא נרדם כי זה מוקדם לו מדי ואז הוא נכנס ל״מסלול״ של קשיי שינה.
כדאי לנסות להכנס למיטה לקראת עשר, לקרוא איזה רבע שעה ואז להרדם.
לא חשבתי על זה. אוליעוד תשובה
היתה תקופה מאד ארוכה מאז החופש הגדול עד עכשיו שהכל השתבש, שקם כמו שעון ב6.30 למנין מוקדם שאוהב. אז 9 כן התאים לזה, ואפילו היה מאוחר מידי לפעמים
אולי משהו מפחיד אותו?תהילה 3>
אולי עובר את השעה?
אני רואה שילדים הרבה פעמים מתקשים להירדם כשמשהו חא אסוף להם ביום (גם מבוגרים אם הם לא נטרקים)
אולי יעזור לנסות לעזור לו לעשות הורדת הילוך בליחה, אמבטיה מרגיעה, שיחה נינוחה איתכם על מה שהיה היום,
יש כאלה שעוזר להם לקרוא (יש שהפוך..)
אני רואה שילדים הרבה פעמים מתקשים להירדם כשמשהו חא אסוף להם ביום (גם מבוגרים אם הם לא נטרקים)
אולי יעזור לנסות לעזור לו לעשות הורדת הילוך בליחה, אמבטיה מרגיעה, שיחה נינוחה איתכם על מה שהיה היום,
יש כאלה שעוזר להם לקרוא (יש שהפוך..)
כמה דבריםאפונה
רק לוודא מן הסתם רוב הדברים קורים ממילא -
פעילות גופנית במשך היום
חשיפה לשמש
עמעום אורות בבית לקראת הלילה
הימנעות ממסכים
ואפשר גם להשמיע לו הרפיות. זה ממש עוזר כשעייפים ולא מצליחים להירדם, וזה באמת מלמד להרפות את הגוף לדבר שחשוב ללמוד לעשות...
מן הסתם רוב הדברים קורים ממילא -פעילות גופנית במשך היום
חשיפה לשמש
עמעום אורות בבית לקראת הלילה
הימנעות ממסכים
ואפשר גם להשמיע לו הרפיות. זה ממש עוזר כשעייפים ולא מצליחים להירדם, וזה באמת מלמד להרפות את הגוף לדבר שחשוב ללמוד לעשות...
מלטוניןפייגאאחרונה
אפשר לנסות לתת לו מלטונין. זה ההורמון שאחראי על השראת שינה. זו 'תרופה' 'נמכרת ללא מרשם רופא, ואפשר להזמין אותה אונליין. לפעמים זה עוזר לתת יומיים שלושה כדי לסדר את מעגל השינה..
אשמח לעצות ותמיכה מנשים חכמותאנונימית באהב"ה
הבכור שלי בן 16. ילד מאוד מיוחד ומאתגר- מחונן, עם הפרעת קשב (מהסוג המרחף, לא הפעיל) וקרוב לספקטרום האוטיסטי (שלחו אותנו לאבחון, הפסיכיאטר אמר שהוא גבולי, הפסיכולוגית אמרה שלא. אבל בהחלט יש לו מאפיינים בכיוון). בחצי שנה האחרונה התחילו לו אפיזודות של דיכאון שהגיעו לשיא בסוכות עם נסיון התאבדות.
חוץ מזה היה יש לו עבר של גניבות (רק מאיתנו- אבל בסכומים של אלפי שקלים, עד שפשוט חסמנו כל גישה שלו לאמצעי תשלום שלנו) ושל בריחות מהבית.
בגדול אנחנו נפגשים קבוע גם עם רופאת הילדים שלו, גם עם הפסיכיאטרית (הוא לוקח תרופות גם להפרעת קשב וגם לדיכאון), ולפני חודש הוא התחיל טיפול רגשי וגם אנחנו נפגשים עם המטפל שלו להדרכת הורים.
אבל יש לנו הרגשה ששום דבר לא באמת מתקדם לשום מקום. כלומר- התרופות עובדות, זה בטוח (היה שבוע שהוא לא לקח אותן, וחטפנו ריבאונד מטורף. כמה ימים אחרי שחזר לקחת ההשפעה שוב ניכרה היטב). מצד שני, הטיפול והשינויים ההתנהגותיים שאנחנו עושים בבית- לא מזיזים לו בכלל. הרבה פעמים אני מרגישה שהוא הולך לטיפול כדי לסמן וי, שלא נשב לו על הגב, וזהו. ממה שאנחנו שומעים מהמטפל- לא נשמע שקורה שם משהו מהותי (בעיקר הבן שלנו מנסה להציג מצג שווא מסוים, ואנחנו צריכים להראות למטפל שמה שקורה זה עולם אחר לגמרי. אבל ממש אין שם פתיחות. וזה מטפל שהבן שלנו בחר אחרי פגישות עם 3 מטפלים אחרים...).
אנחנו ממש הולכים על ביצים לידו כל פעם שהוא בבית, חושבים אלף פעם לפני כל מילה ובולעים מיליון צפרדעים- וכל שינוי ההתנהגות שאנחנו כ"כ מתאמצים ללמוד וליישם- לא מקדם אותנו לשום מקום, רק מביא אותנו לעייפות נוראית ותחושת רווחה ענקית בכל פעם שהוא יוצא מהבית.
באיזשהו מקום, אני משערת שאם נחזור להתנהלות הקודמת, תהיה התדרדרות.
אבל להשקיע בלי סוף (זמן, כסף והמון אנרגיה נפשית) רק בשביל לא להדרדר- זה כ"כ מייאש ומתסכל.
הכי מתסכל זה כשההשקעה בו באה על חשבון הילדים האחרים. וזה קורה המון. רק הבוקר הוא התפוצץ, ושנינו היינו כ"כ מגויסים לשים לב אליו ולהגיב מדויק ונכון (כי כל מילה לא במקום- יכולה להוביל ליומיים-שלושה של היעלמות מהבית או הסתגרות בחדר בלי לצאת מהמיטה), ששכחנו משהו קריטי שהיה לאחותו. בעלי כל הזמן טוען שאם הילד לא רוצה לעזור לעצמו- אין סיבה שאנחנו נשקיע את כל חיינו בלעזור לו. מצד שני- הוא הבן שלנו. איך אפשר פשוט לוותר עליו?
אנחנו ממש אובדי עצות.
וואו נשמע ממש קשוח.דיליה
זה גיל סופר מורכב וקשה...
אין לי ממש עיצות חוץ ממשפט ששמעתי היום ממשהו חכם.
הגיל הזה עובר.......
לגבי המטפל להערכתי זה נשמע ממש טוב.
אם זה המטפל שהילד בחר והוא יכול להציג שם משהו אחר זה מעולה בעיני (אם הוא מכסה ומציג צצג שוא חיובי) כי זה אומר שזה מה שהוא רוצה להיות...
אבל אולי אני טועה
וואו נשמע ממש קשוחתהילה 3>
שולחת חיבוק גדול ❤️❤️❤️
קודם כל בטיפולים רגשיים קלאסיים חודש זה לא הרבה זמן כדי לראות שינויים משמעותיים. ויחד עם זה כן כדאי להיות עם יד על הדופק ולראות אם זה טיפול שנכון בשבילכם.
כדאי כן לשתף את המטפל בתחושה שלכם לדעתי, וגם לבדוק אם התדירות של ההדרכת הורים מספיקה בטח עכשיו כשזה התחלה והמצב מורכב.
מעבר לזה תרופה שטובה כמעט בכל מצב-
לאהוב אותו, ליצור איתו קשר טוב ככל האפשר, לדבר על דברים וכו
מצב כזה של להיות על ביצים כל הזמן הוא ממש מורכב וקשה בטח❤️
מקווה שיש לך ולכם את הדרך לשתף ולהתפרק מכל המורכבות הזאת.
מציעה הצעה שאני לא יודעת אם היא באמת מעשית, אולי לחלק את הזמן ביניכם מי "עליו" והשני יהיה באיזשהי הפוגה ועל יתר הילדים.
אולי לפחות בחלק מהזמן זה מעשי
ותנצלו את חנוכה להתפלל לאור וניסים משלכם❤️
קודם כל בטיפולים רגשיים קלאסיים חודש זה לא הרבה זמן כדי לראות שינויים משמעותיים. ויחד עם זה כן כדאי להיות עם יד על הדופק ולראות אם זה טיפול שנכון בשבילכם.
כדאי כן לשתף את המטפל בתחושה שלכם לדעתי, וגם לבדוק אם התדירות של ההדרכת הורים מספיקה בטח עכשיו כשזה התחלה והמצב מורכב.
מעבר לזה תרופה שטובה כמעט בכל מצב-
לאהוב אותו, ליצור איתו קשר טוב ככל האפשר, לדבר על דברים וכו
מצב כזה של להיות על ביצים כל הזמן הוא ממש מורכב וקשה בטח❤️
מקווה שיש לך ולכם את הדרך לשתף ולהתפרק מכל המורכבות הזאת.
מציעה הצעה שאני לא יודעת אם היא באמת מעשית, אולי לחלק את הזמן ביניכם מי "עליו" והשני יהיה באיזשהי הפוגה ועל יתר הילדים.
אולי לפחות בחלק מהזמן זה מעשי
ותנצלו את חנוכה להתפלל לאור וניסים משלכם❤️
נשמע קשה ממשoo
אולי לחפש מסגרת עם פנימייה שמתאימה עבורו?
אין ל עצהמאוהבת בילדי
רק שקראתי ואתם נשמעים הורים קשובים ומהממים ואכפתיים! הוא זכה בכם!!
תצליחו בכל מה שתבחרו. שה' יכוון אתכם בעצה נכונה עבורכם ועבורו...
חנוכה זהו חג של ניסים... המון תפילות!
אולי להתיעץ עם יערה ישורון?רינת 23
חפשו אותה בפייסבוק. היא גם גם כתבה ספר על ילדים עם דכאון וחרדה (החיים הם טריגר) ומדברת הרבה על הצד של ההורים וההתמודדות שלהם מול המערכת.
לא בטוחה אם רלוונטי לכם, יכול להיות שהיא עוסקת במצבים יותר חמורים של ילדים באשפוז פסיכיאטרי וכדו׳
לא בטוחה אם רלוונטי לכם, יכול להיות שהיא עוסקת במצבים יותר חמורים של ילדים באשפוז פסיכיאטרי וכדו׳
תפני אליי בפרטילמה לא123
יש לי רעיון בשבילך
פתחתי ניק בשבילךחג הניסים
אהובה איזה ניסיון גדול. אני יודעת כי היינו במקום שמזכיר לי את המקום שלכם, עם אחד הילדים שלנו. הוא אמנם היה יותר צעיר, ובלי הקרבה לספקטרום האוטיסטי. בגלל הגיל גם לא היו היעלמויות ארוכות מהבית וגם לא גנבות. אבל היה דיכאון, התפרצויות קשות וגם התנהגויות אובדניות ורצון אובדני. מה שאת מתארת, הללכת על הביצים הזה כל הזמן ממש מוכר לי מהתקופה הארוכה ההיא. וגם זה שההתגייסות למענו באה על חשבון הילדים האחרים. אתחיל מהסוף ואספר לך שהיום הוא ברוך השם במקום הרבה הרבה יותר טוב, שמח וטורף את החיים ברוך השם.
לגבי ההתלבטות שלכם בסוף. השאלה לעניות דעתי צריכה להיות האם כל מה שסיגלתם לעצמכם בתקופה האחרונה, כל מה שאתם לומדים ומשתדלים ליישם, האם אתם מתחברים לזה בלב? האם זה נשמע לכם הגיוני ונכון? אם כן, הייתי מעודדת אתכם להמשיך בקו הזה. אנחנו גם שינינו המון דברים בהורות שלנו כשכל הדבר הזה התפרץ אצלנו. וביחד עם הטיפול, התפילות ועוד, זה בסוף הוכיח את עצמו. זה לקח הרבה זמן, אבל זה היה שווה את זה. כל זה בהנחה שאתם חושבים שהשינויים האלה טובים ונכונים, גם אם הם קשים ליישום. אם מרגיש לכם שלא כל-כך, זה כמובן דבר אחר.
לגבי הטיפול, כמו שכבר כתבו, זה אכן לוקח זמן לפני שרואים תוצאות. קודם צריך להיבנות אמון בין הילד למטפל, וזה לא דבר שבא ברגל. הייתי מציעה להמשיך לתת לזה צ׳נס לתקופה ואם עדיין לא מתקדם בכלל אולי לבחון לעבור למישהו אחר, כמה שזה מתיש ומייאש. אבל אולי לא תצטרכו והוא יתחיל להיפתח אליו והדברים יתחילו לזוז.
איך שאני רואה את זה, כרגע אתם במצב חירום גדול, בגלל הבריחות מהבית ובגלל האובדנות. זה הזמן להיות ממש מגויסים. בעזרת השם, כשתגיעו לתקופה יותר רגועה ושהוא יתחזק נפשית תוכלו להתחיל לשחרר מהדריכות הזאת, כי בזכות כל העבודה שאתם עושים, כבר יהיה לו יותר חוסן וגמישות להתמודד עם תסכולים.
אומרים שאין האסיר מתיר את עצמו מבית האסורים. אני חושבת שקשה מאד לילד בן 16 עם ״כמה תיקים״, אולי אוטיזם, דיכאון, אובדנות וכו, להשתקם בכוחות עצמו. קשה גם למבוגרים, אבל הוא עדיין ילד, ילד שמתמודד עם המון. אני ממש מבינה את הקושי שבעלך מביע, כי זאת סיטואציה באמת בלתי אפשרית להיות בה לאורך זמן, ופשוט בא לנו לנער את הילד ולהגיד לו לקחת את עצמו בידיים. אבל אני מאמינה שבתור הורים, אנחנו כן מחוייבים לעזור לילדים שלנו, כל עוד היד משיגה כמובן. אל תוותרו עליו. תמשיכו לאהוב ולהאמין בו. הרבה ילדים שעברו ילדות מורכבת הפכו למבובגרים נהדרים. מכירה כמה וכמה כאלה באופן אישי.
הדבר המורכב זה שזאת התמודדות מתישה וארוכת טווח. ולכן צריך להיות מצוידים היטב כדי לעבור אותה. כאן אני רוצה לשאול אתכם: מי כאן כדי לתמוך בכם? האם המשפחות יודעות ומספקות תמיכה? סבא-סבתא או דודים יכולים לעזור? להיות מקור לאהבה ולטיפול גם של הילדים האחרים אולי? חוץ מזה, קיימות עמותות שמספקות תמיכה למשפחות של מתמודדי נפש (כמו עמותת מיל״ם), כולל קבוצות תמיכה. שווה גם לבדוק את הכיוון הזה, שלא תהיו לבד בהתמודדות הגדולה הזאת.
רוצה לסיים עם התפעלות אמיתית מהדרך שלכם. אתם עוברים את אחד הקשיים הכי גדולים שאפשר לחוות בתור הורים ונשמע שאתם עושים זאת בגבורה ממש. שומעים את האהבה ואת המסירות שלכם בכל שורה. ה׳ נתן לכם ניסיון גדול אבל הוא גם יתן לכם את הכוחות ואת הכלים כדי לצלוח אותו. בהצלחה גדולה.
לגבי ההתלבטות שלכם בסוף. השאלה לעניות דעתי צריכה להיות האם כל מה שסיגלתם לעצמכם בתקופה האחרונה, כל מה שאתם לומדים ומשתדלים ליישם, האם אתם מתחברים לזה בלב? האם זה נשמע לכם הגיוני ונכון? אם כן, הייתי מעודדת אתכם להמשיך בקו הזה. אנחנו גם שינינו המון דברים בהורות שלנו כשכל הדבר הזה התפרץ אצלנו. וביחד עם הטיפול, התפילות ועוד, זה בסוף הוכיח את עצמו. זה לקח הרבה זמן, אבל זה היה שווה את זה. כל זה בהנחה שאתם חושבים שהשינויים האלה טובים ונכונים, גם אם הם קשים ליישום. אם מרגיש לכם שלא כל-כך, זה כמובן דבר אחר.
לגבי הטיפול, כמו שכבר כתבו, זה אכן לוקח זמן לפני שרואים תוצאות. קודם צריך להיבנות אמון בין הילד למטפל, וזה לא דבר שבא ברגל. הייתי מציעה להמשיך לתת לזה צ׳נס לתקופה ואם עדיין לא מתקדם בכלל אולי לבחון לעבור למישהו אחר, כמה שזה מתיש ומייאש. אבל אולי לא תצטרכו והוא יתחיל להיפתח אליו והדברים יתחילו לזוז.
איך שאני רואה את זה, כרגע אתם במצב חירום גדול, בגלל הבריחות מהבית ובגלל האובדנות. זה הזמן להיות ממש מגויסים. בעזרת השם, כשתגיעו לתקופה יותר רגועה ושהוא יתחזק נפשית תוכלו להתחיל לשחרר מהדריכות הזאת, כי בזכות כל העבודה שאתם עושים, כבר יהיה לו יותר חוסן וגמישות להתמודד עם תסכולים.
אומרים שאין האסיר מתיר את עצמו מבית האסורים. אני חושבת שקשה מאד לילד בן 16 עם ״כמה תיקים״, אולי אוטיזם, דיכאון, אובדנות וכו, להשתקם בכוחות עצמו. קשה גם למבוגרים, אבל הוא עדיין ילד, ילד שמתמודד עם המון. אני ממש מבינה את הקושי שבעלך מביע, כי זאת סיטואציה באמת בלתי אפשרית להיות בה לאורך זמן, ופשוט בא לנו לנער את הילד ולהגיד לו לקחת את עצמו בידיים. אבל אני מאמינה שבתור הורים, אנחנו כן מחוייבים לעזור לילדים שלנו, כל עוד היד משיגה כמובן. אל תוותרו עליו. תמשיכו לאהוב ולהאמין בו. הרבה ילדים שעברו ילדות מורכבת הפכו למבובגרים נהדרים. מכירה כמה וכמה כאלה באופן אישי.
הדבר המורכב זה שזאת התמודדות מתישה וארוכת טווח. ולכן צריך להיות מצוידים היטב כדי לעבור אותה. כאן אני רוצה לשאול אתכם: מי כאן כדי לתמוך בכם? האם המשפחות יודעות ומספקות תמיכה? סבא-סבתא או דודים יכולים לעזור? להיות מקור לאהבה ולטיפול גם של הילדים האחרים אולי? חוץ מזה, קיימות עמותות שמספקות תמיכה למשפחות של מתמודדי נפש (כמו עמותת מיל״ם), כולל קבוצות תמיכה. שווה גם לבדוק את הכיוון הזה, שלא תהיו לבד בהתמודדות הגדולה הזאת.
רוצה לסיים עם התפעלות אמיתית מהדרך שלכם. אתם עוברים את אחד הקשיים הכי גדולים שאפשר לחוות בתור הורים ונשמע שאתם עושים זאת בגבורה ממש. שומעים את האהבה ואת המסירות שלכם בכל שורה. ה׳ נתן לכם ניסיון גדול אבל הוא גם יתן לכם את הכוחות ואת הכלים כדי לצלוח אותו. בהצלחה גדולה.
רק להגידקמה ש.
בס״ד
שאת גדולה מהחיים.
כי מי שמתמודד עם דברים כאלה קשים - חייב להיות גדול מהחיים.
יש בניסיון שלכם כל-כך הרבה רבדים כואבים!
* הריחופים וכל מה שהם גורמים (מכירה מאחד הילדים שלנו. זה דורש הרבה מאד סבלנות מצידנו ומניחה שגם מצידכם).
* במידה והפרעת הקשה וריכוז באה לידו ביטוי בעוד תחומים - אז גם זה.
* המחוננות, שאמנם ברכה גדולה, אבל מגיעה עם שק של אתגרים. אם זה שעמום בבית הספר ואם זה תחושת שונות חזקה ביחס לסובבים אותנו. זה מורכב...
* המאפיינים בכיוון של האוטיזם.לא ציינת מהם אבל זה בוודאי לא קל. לא לו, כי שוב, זה מציב אותו במקום של שונות ביחס לשאר העולם (ואולי קושי להסתגל לכל מיני מצבים?). ולא לכם, כי זה בטח גורם לכל מיני דאגות לגבי ההווה והעתיד. ואולי גם בא עם כל מיני אתגרים ביום-יום...
* הדיכאון - אוי. זה אחד הכואבים. לראות את הילד כבוי. נשאר בחדר - במיטה! - במשך *כמה ימים*. ילד בגיל ההתבגרות, שאמור להיות בשיא כוחותיו וחיוּתו. זה בטח ממש נורא לראות.
* ההתפוצצויות, שבאות ביחד עם כל השאר. ההרגשה שהכל רגיש לו בטירוף. שצריך לדאוג כל הזמן לסוג של סביבה סטרילית כדי שהוא לא יאבד את זה שוב. הסבלנות, ההכלה וההבנה שצריך לגייס - במקום להתפוצץ עליו בחזרה. כוחות הנפש שנדרשים מכם. העובדה שמן הסתם שאר הילדים עדים לזה וכל המבוכה (?) שזה אולי עלול לגרום לכם. אולי גם הפחד שהם ילמדו ממנו...
* הגנבות בסך *כמה אלפי שקלים*. אמא׳לה. איך מגיבים נכון לדבר כזה? תחושת האמון שנשברת. התחושה שיש כאן משהו ממש רציני, משהו שממש דורש טיפול... השאלה ״איך הגענו למצב כזה?״. איך הוא לא הפנים שזה גם אסור וגם לא מוסרי, בעוד שכל-כך השתדלנו לחנך אותו ואת אחיו לאור ערכים טובים? ומה יהיה עם הילד אם חס ושלום הוא יעשה דברים כאלה כשבוא יהיה גדול? ואת עוד כותבת שזה קרה לא פעם אחת אלא כמה פעמים... אני מניחה שכל פעם דיברתם אליו וניסיתי להשפיע עליו לטובה... ושכל פעם ״התאכזבתם״ מחדש. איזה שובר זה! גם אם כולנו יודעים שנערים לפעמים עושים טעויות גדולות כאלה, זה עדיין ממש שובר כשזה קורה.
* הבריחות מהבית, העילמויות במשך כמה ימים!!!! וואו... איזה פחד. כמה דאגות! איפה הוא? האם הוא בסדר? האם במקום בטוח? האם הוא יחזור בקרוב או שמא זה יהיה ליותר זמן הפעם? עם מי הוא מסתובב כשהוא ככה כמה לילות ברצף מחוץ לבית. ואולי גם תחושה של כישלון (?), איך נהיינו משפחה שאחד הילדים בורח מהבית? ושוב הדוגמה לאחים הקטנים. ושוב חוסר האונים...
* ניסיון התאבדות 💔. בסוכות. בעיצומו של חג, של זמן שאמור להיות שמח. ושמחת בחגך וכו׳. פחד אימים. כאב שאי אפשר לתאר אותו במילים. זעזוע של כח המערכות. הפנמה של עד כמה מצבו של הילד שלנו חמור. סתירה בלחי. איך מתאוששים מדבר כזה? חמלה אינסופית וכעס (?) שמשמשים בערבוביא. כעס על הקב״ה אולי. תחושה שזה כבר ניסיון שלא ניתן לעמוד בו. ולצד כל זה, צורך להתייעץ עם גורמים מקצועיים, לשתף את מה שהיה. להחליט האם משתפים את הילדים או לא. ואם משתפים - איך? להחליט אם הולכים לכיוון של אישפוז של הילד או לא. ואולי לעבור אישפוז בפועל (לא ציינת)... קשה כל-כך, כל-כך, כל-כך...
* לחפש מטפל מתאים. שוב אינטייק. שוב לספר. שוב לפתוח את כל מה שכואב. שוב להתאכזב כי הילד שלכם לא מתחבר. ולהסיע בכל פעם מחדש? וזה מעמיס מאד על הלו״ז המשפחתי. ומאפשר עוד פחות זמן עם ולמען שאר הילדים. ולגלות שגם הטיפול שהוא בחר כרגע לא מקדם, שהילד ממשיך להיות חסום... ומפגשי הדרכת ההורים ששואבים עוד זמן וכוח... ולא כתבת אם הטיפול בתשלום או מסובסד, אבל אם הוא בתשלום, אז זאת עוד הוצאה משוגעת שצריך לממן איכשהו. כנ״ל אם אתם מביאים אותו בפועל. אלה שעות עבודה שחסרות בסוף החודש. כמה מחירים...!!!
* והטיפול התרופתי, שכרוך בלחפש את האבחנה הנכונה. ואת המינונים הנכונים. ולפעמים זה המון המון ניסוי וטעייה. ולפעמים גם בתופעות לוואי, שגם מולן צריך להתמודד...
* ובכללי כל הספקות והתהיות - האם אנחנו עושים נכון? פועלים נכון? זה טוב שאנחנו ככה זהירים ומכילים? או שמא כדאי אחרת? למענו ולמען כל המשפחה. וחילוקי הדעות סביב זב בינך לבין בעלך. כמה בלבול. ומה יהיה עם האחים? שגם מושפעים לוודאי מכל מה שקורה מחד - ומאידך רק מקבלים ״פחות ופחות הורים״? ותחושת חוסר אונים גדולה שכל מה שעושים - לא מתקרב להיות מספיק. ומעין יבוא עזרי............?
* והזוגיות... לא הזכרת אותה, אבל אם אין לכם מספיק משאבים לשאר הילדים, יתכן שגם הזוגיות נפגעת מכל מה שקורה. מרוב זה שאתם חייבים לטפל במה שבוער כרגע. ואם זה אכן כך, זה עוד מקור של כוח שנמנע מכם. ועוד קרקע ליותר מריבות ומתחים חלילה.
ואז את מסכמת וכותבת:
אבל להשקיע בלי סוף (זמן, כסף והמון אנרגיה נפשית) רק בשביל לא להדרדר- זה כ"כ מייאש ומתסכל.
ואני בטוחה שאת מבינה שהדרך לשיפור עובר דרך התייצבות של המצב. ושלפעול כדי שזה לא ידרדר - זה כבר עולם ומלואו!!! שזה המפתח אל הקומה הבאה בע״ה. שזה חשוב ונחוץ ושבע״ה זה יהיה רק שלב בדרך להרבה יותר טוב. אבל עדיין. יש תחושה של תקיעות. פחד שזה יישאר ככה לתמיד חלילה. וכוחות שהולכים ופוחתים, כי כמה אפשר ככה...
וואי נשמה יקרה... טוב מאד שפרקת. זה אמנם לא יתפתור את הכל, אבל זה היה חשוב מאד... שלפחות לא תסחבי יותר את כל זה לבד. כי זה כל-כך המון וזה כל-כך כבד!
אני רואה שקיבלת כבר כמה כיוונים מהנשים היקרות שכאן. אז אני כותבת רק במישור הזה של התמיכה... ולאור כל מה שסיפרת, את ראויה לכל התמיכה שבעולם!!!!!! אז אני שולחת לך המון-המון כוחות ואהבה ומחשבות טובות. ואשמח להתפלל על הילד שלכם בלי נדר, שתזכו, בקרוב ממש, לכל-כל-כל הישועות. ושמכל הגיהנום הזה ייצא אור גדול לו, לילד האהוב שלכם, לכם, לשאר הילדים ולכל הסובבים אתכם.
🧡🧡🧡
שאת גדולה מהחיים.
כי מי שמתמודד עם דברים כאלה קשים - חייב להיות גדול מהחיים.
יש בניסיון שלכם כל-כך הרבה רבדים כואבים!
* הריחופים וכל מה שהם גורמים (מכירה מאחד הילדים שלנו. זה דורש הרבה מאד סבלנות מצידנו ומניחה שגם מצידכם).
* במידה והפרעת הקשה וריכוז באה לידו ביטוי בעוד תחומים - אז גם זה.
* המחוננות, שאמנם ברכה גדולה, אבל מגיעה עם שק של אתגרים. אם זה שעמום בבית הספר ואם זה תחושת שונות חזקה ביחס לסובבים אותנו. זה מורכב...
* המאפיינים בכיוון של האוטיזם.לא ציינת מהם אבל זה בוודאי לא קל. לא לו, כי שוב, זה מציב אותו במקום של שונות ביחס לשאר העולם (ואולי קושי להסתגל לכל מיני מצבים?). ולא לכם, כי זה בטח גורם לכל מיני דאגות לגבי ההווה והעתיד. ואולי גם בא עם כל מיני אתגרים ביום-יום...
* הדיכאון - אוי. זה אחד הכואבים. לראות את הילד כבוי. נשאר בחדר - במיטה! - במשך *כמה ימים*. ילד בגיל ההתבגרות, שאמור להיות בשיא כוחותיו וחיוּתו. זה בטח ממש נורא לראות.
* ההתפוצצויות, שבאות ביחד עם כל השאר. ההרגשה שהכל רגיש לו בטירוף. שצריך לדאוג כל הזמן לסוג של סביבה סטרילית כדי שהוא לא יאבד את זה שוב. הסבלנות, ההכלה וההבנה שצריך לגייס - במקום להתפוצץ עליו בחזרה. כוחות הנפש שנדרשים מכם. העובדה שמן הסתם שאר הילדים עדים לזה וכל המבוכה (?) שזה אולי עלול לגרום לכם. אולי גם הפחד שהם ילמדו ממנו...
* הגנבות בסך *כמה אלפי שקלים*. אמא׳לה. איך מגיבים נכון לדבר כזה? תחושת האמון שנשברת. התחושה שיש כאן משהו ממש רציני, משהו שממש דורש טיפול... השאלה ״איך הגענו למצב כזה?״. איך הוא לא הפנים שזה גם אסור וגם לא מוסרי, בעוד שכל-כך השתדלנו לחנך אותו ואת אחיו לאור ערכים טובים? ומה יהיה עם הילד אם חס ושלום הוא יעשה דברים כאלה כשבוא יהיה גדול? ואת עוד כותבת שזה קרה לא פעם אחת אלא כמה פעמים... אני מניחה שכל פעם דיברתם אליו וניסיתי להשפיע עליו לטובה... ושכל פעם ״התאכזבתם״ מחדש. איזה שובר זה! גם אם כולנו יודעים שנערים לפעמים עושים טעויות גדולות כאלה, זה עדיין ממש שובר כשזה קורה.
* הבריחות מהבית, העילמויות במשך כמה ימים!!!! וואו... איזה פחד. כמה דאגות! איפה הוא? האם הוא בסדר? האם במקום בטוח? האם הוא יחזור בקרוב או שמא זה יהיה ליותר זמן הפעם? עם מי הוא מסתובב כשהוא ככה כמה לילות ברצף מחוץ לבית. ואולי גם תחושה של כישלון (?), איך נהיינו משפחה שאחד הילדים בורח מהבית? ושוב הדוגמה לאחים הקטנים. ושוב חוסר האונים...
* ניסיון התאבדות 💔. בסוכות. בעיצומו של חג, של זמן שאמור להיות שמח. ושמחת בחגך וכו׳. פחד אימים. כאב שאי אפשר לתאר אותו במילים. זעזוע של כח המערכות. הפנמה של עד כמה מצבו של הילד שלנו חמור. סתירה בלחי. איך מתאוששים מדבר כזה? חמלה אינסופית וכעס (?) שמשמשים בערבוביא. כעס על הקב״ה אולי. תחושה שזה כבר ניסיון שלא ניתן לעמוד בו. ולצד כל זה, צורך להתייעץ עם גורמים מקצועיים, לשתף את מה שהיה. להחליט האם משתפים את הילדים או לא. ואם משתפים - איך? להחליט אם הולכים לכיוון של אישפוז של הילד או לא. ואולי לעבור אישפוז בפועל (לא ציינת)... קשה כל-כך, כל-כך, כל-כך...
* לחפש מטפל מתאים. שוב אינטייק. שוב לספר. שוב לפתוח את כל מה שכואב. שוב להתאכזב כי הילד שלכם לא מתחבר. ולהסיע בכל פעם מחדש? וזה מעמיס מאד על הלו״ז המשפחתי. ומאפשר עוד פחות זמן עם ולמען שאר הילדים. ולגלות שגם הטיפול שהוא בחר כרגע לא מקדם, שהילד ממשיך להיות חסום... ומפגשי הדרכת ההורים ששואבים עוד זמן וכוח... ולא כתבת אם הטיפול בתשלום או מסובסד, אבל אם הוא בתשלום, אז זאת עוד הוצאה משוגעת שצריך לממן איכשהו. כנ״ל אם אתם מביאים אותו בפועל. אלה שעות עבודה שחסרות בסוף החודש. כמה מחירים...!!!
* והטיפול התרופתי, שכרוך בלחפש את האבחנה הנכונה. ואת המינונים הנכונים. ולפעמים זה המון המון ניסוי וטעייה. ולפעמים גם בתופעות לוואי, שגם מולן צריך להתמודד...
* ובכללי כל הספקות והתהיות - האם אנחנו עושים נכון? פועלים נכון? זה טוב שאנחנו ככה זהירים ומכילים? או שמא כדאי אחרת? למענו ולמען כל המשפחה. וחילוקי הדעות סביב זב בינך לבין בעלך. כמה בלבול. ומה יהיה עם האחים? שגם מושפעים לוודאי מכל מה שקורה מחד - ומאידך רק מקבלים ״פחות ופחות הורים״? ותחושת חוסר אונים גדולה שכל מה שעושים - לא מתקרב להיות מספיק. ומעין יבוא עזרי............?
* והזוגיות... לא הזכרת אותה, אבל אם אין לכם מספיק משאבים לשאר הילדים, יתכן שגם הזוגיות נפגעת מכל מה שקורה. מרוב זה שאתם חייבים לטפל במה שבוער כרגע. ואם זה אכן כך, זה עוד מקור של כוח שנמנע מכם. ועוד קרקע ליותר מריבות ומתחים חלילה.
ואז את מסכמת וכותבת:
אבל להשקיע בלי סוף (זמן, כסף והמון אנרגיה נפשית) רק בשביל לא להדרדר- זה כ"כ מייאש ומתסכל.
ואני בטוחה שאת מבינה שהדרך לשיפור עובר דרך התייצבות של המצב. ושלפעול כדי שזה לא ידרדר - זה כבר עולם ומלואו!!! שזה המפתח אל הקומה הבאה בע״ה. שזה חשוב ונחוץ ושבע״ה זה יהיה רק שלב בדרך להרבה יותר טוב. אבל עדיין. יש תחושה של תקיעות. פחד שזה יישאר ככה לתמיד חלילה. וכוחות שהולכים ופוחתים, כי כמה אפשר ככה...
וואי נשמה יקרה... טוב מאד שפרקת. זה אמנם לא יתפתור את הכל, אבל זה היה חשוב מאד... שלפחות לא תסחבי יותר את כל זה לבד. כי זה כל-כך המון וזה כל-כך כבד!
אני רואה שקיבלת כבר כמה כיוונים מהנשים היקרות שכאן. אז אני כותבת רק במישור הזה של התמיכה... ולאור כל מה שסיפרת, את ראויה לכל התמיכה שבעולם!!!!!! אז אני שולחת לך המון-המון כוחות ואהבה ומחשבות טובות. ואשמח להתפלל על הילד שלכם בלי נדר, שתזכו, בקרוב ממש, לכל-כל-כל הישועות. ושמכל הגיהנום הזה ייצא אור גדול לו, לילד האהוב שלכם, לכם, לשאר הילדים ולכל הסובבים אתכם.
🧡🧡🧡
איזה אור גדול את! כמה לב!!!קופצת
🤍🤍🤍קמה ש.אחרונה
מזכיר ממש את אחותי..ואילו פינו
יכולה לפרט לך יותר בפרטי מה ההורים שלי עשו.
באיזה מסגרת הוא?
ממליצה לחשוב שוב על אבחון נוסף כדי לקבל אפשרות של מסגרת מותאמת, טיפולים בזול דרך המסגרת..
אחותי נמצאת במקום שפשוט עזר לה לפרוח, וזה היה שלב מאוד משמעותי להורים שלי בהתמודדות איתה.
באיזה מסגרת הוא?
ממליצה לחשוב שוב על אבחון נוסף כדי לקבל אפשרות של מסגרת מותאמת, טיפולים בזול דרך המסגרת..
אחותי נמצאת במקום שפשוט עזר לה לפרוח, וזה היה שלב מאוד משמעותי להורים שלי בהתמודדות איתה.
כמה דבריםרק לרגע 123
א. קשה מאוד מאוד. מצב בלתי אפשרי בו אתם נקרעים בין הצרכים של הילדים השונים, ביניכם כזוג ובין האפשרי לנחוץ... זכרו שאתם רק בני אדם ומי שנתן לבן שלכם את הניסיון הזה, יתן לו את הכוחות להתמודד איתם, ולא עליכם המלאכה לגמור. להיות באמון בו, שהוא יצא מזה, וגם להגיד לו את זה. שאתם איתו כפי יכולתכם, ושאתם מאמינים בו שיגדל ויתפתח מזה בבוא העת.
ב. סליחה שאני תקליט שבור, מרכזי תמיכה למשפחות וספציפית עזר מציון יכולים לעזור לכם בהכוונה לעמותות שנמצאות באזור שלכם ויכולות לסייע במעטפת, אולי חונכות או מועדונית עם הילדים האחרים, אולי בעזרה בבית, אולי ארוחות, לקחת בגדים למכבסה, שלא תהיו לבד מול הכל, כמו כן גם במיצוי זכויות כספיות, "סומכת" מטעם הרווחה, או כל עזרה אחרת בבית זה קריטי כדי שהכוחות שלכם לא יגמרו. אל תצטנעו, אתם נלחמים על החיים של הילד שלכם, וזה לא פחות קשה מאשר אם הייתה לו מחלה פיזית.
ג. באותו הקשר הייתי מחפשת טיפול זוגי/משפחתי שיעזור לכם לנווט את הכוחות הזוגיים שלכם כדי שהפערים בהתמודדות שלכם לא יפגעו במשפחתיות שלכם, מישהו שיעזור לכם לנהל את המשאבים שלכם וגם להחליט מה המדיניות שלכם. לגיטימי בעיני שכל הורה יתנהל בדרך שונה, אפילו עדיף "יד שמאל דוחה וימין מקרבת" אבל חשוב שזה יהיה בתיאום כדי שתשלימו זה את זו בדרכי הפעולה שלכם ולא תסתרו אחד את השני. למשל - אם הבן מצליח יותר להקשיב לאמא, אז שהיא תהיה במקום יותר "משגיח" ושומר, והאב יתמקד בפינוק לילד החולה, שידע שהוא גם שם, ובדאגה לילדים האחרים או אם השיח עם האבא יותר בגובה העיניים כי הוא שומר על הנפרדות מול הבן באופן טבעי, אז טוב שהשיח ששם גבולות יהיה שלו, רק שהאמא תרכך את זה עם פינוק ודלת פתוחה. אין כאן נכון או לא נכון, ההתמודדות צריכה להתאים גם ליכולות שלכם ולא רק לצרכים של הבן, מה גם שהוא באמת צריך דברים סותרים - גם אמון ועצמאות, אבל גם השגחה מעקב, גם גבולות וגם חסד...
ד. אם הוא צריך מעקב ויחס צמוד אבל לא עד כדי אשפוז אולי עדיף להכניס מישהו נוסף לתמונה שיש איתו יחסים טובים - דוד, בן דוד גדול, או מישהו אחר בתשלום, שיסייע בשמירה ובדאגה לו.
אני ממליצה מאוד מאוד ליצור קשר עם ארגון "מש"ה" למניעת אובדנות (אני מסתייגת- לא מכירה אותם מניסיון אישי, שמעתי הרצאות שלהם והתרשמתי מאוד מהמקצועיות ומהריאליות שבגישה שלהם) , הם עוסקים בחיזוק ובהדרכת המעטפת המשפחתית/חברתית ומלמדים אותה בכל מקרה איך לזהות את רמת המסוכנות, ועוד הרבה קודם לכן, איך לשמור על אדם שנמצא בסיכון להיכנס לתחום הזה בכלל, (כלומר איך לחזק שייכות, משמעות ועוד משהו ששכחתי, כדי להרחיק אדם בכלל מתחום הסכנה) זה חינמי לחלוטין. והם יכולים לעזור לכם לחשוב מי מהמשאבים האנושיים בסביבתכם יכול לעזור לכם במשימה.
לא הייתי מבטלת את הטיפול אחרי כל כך מעט זמן, אבל כן הייתי פועלת במישורים נוספים (כפי שציינתי) כדי לא לסמוך רק על מטפל אחד.
בהצלחה רבה רבה!
הערב הייתי אנטי-חינוכית.צעקתי, האשמתי, עשיתי ברוגזקמה ש.
בס״ד
עשיתי פוקוס מאד גדול על כל מה שלא בסדר אצל אחד מהילדים (= אמרתי לו את הדברים).
(התכנון המקורי היה שיחה טובה מלב אל לב על כוס שתייה חמה, עם הקשבה שלי ודיבור ממקום אחר לגמרי. אבל היה את מה שהיה וזה מה שיצא).
רק מוציאה את זה ממני, ברשותכן 💗
ומחר, יום חדש בע״ה.
עשיתי פוקוס מאד גדול על כל מה שלא בסדר אצל אחד מהילדים (= אמרתי לו את הדברים).
(התכנון המקורי היה שיחה טובה מלב אל לב על כוס שתייה חמה, עם הקשבה שלי ודיבור ממקום אחר לגמרי. אבל היה את מה שהיה וזה מה שיצא).
רק מוציאה את זה ממני, ברשותכן 💗
ומחר, יום חדש בע״ה.
שולחת לך חיבוק אהובהחיכיתי חיכיתי
את אמא נהדרת,תמיד שואבת ממך כוחות ולומד ממך הרבה.
יש גם ימים שכאלה....
בטוחה שכשתרגעי תצליחי למצוא מלאאאא נקודות אור וגם להגיד לו את זה.
יש גם ימים שכאלה....
בטוחה שכשתרגעי תצליחי למצוא מלאאאא נקודות אור וגם להגיד לו את זה.
💗💗💗קמה ש.
ישoo
גם צדדים חיוביים בטעויות:
להזכיר לנו שאנחנו בני אדם ולא מלאכים.
ללמד אותנו את הדברים שזקוקים לשיפור. לימוד דרך טעות הוא הלימוד הבהיר והחד ביותר.
מלמד את הילדים שלנו שמותר לטעות, מותר ורצוי להודות בטעות, להתנצל ולקחת משהו ממנה לדרך.
להזכיר לנו שאנחנו בני אדם ולא מלאכים.
ללמד אותנו את הדברים שזקוקים לשיפור. לימוד דרך טעות הוא הלימוד הבהיר והחד ביותר.
מלמד את הילדים שלנו שמותר לטעות, מותר ורצוי להודות בטעות, להתנצל ולקחת משהו ממנה לדרך.
ועוד משהוoo
טעויות מלמדות אותנו להיות סלחנים כלפי עצמנו. הכי קשה לסלוח לעצמנו. אם לומדים לחמול ולהיות אמפתים וסלחנים כלפי עצמנו, יהיה לנו קל לסלוח ולחמול על אחרים (בעל, ילדים, משפחה וחברים)
מקסיםדבורית
תודה יקרהקמה ש.
חיבוק!מאוהבת בילדי
בטח את מרגישה ממש רע עם עצמך...
אבל תזכרי שאת אמא מהממת! טובה! קשובה! מבינה! הכי הכי טובה לילדים שלך!!!
וקורה שטועים... לומדים מטעויות...
מצוין שהוצאת! תתנצלי ותמשיכי הלאה...
את טובה ומלאת אור!
💗💗💗קמה ש.
חיבוק!מכחול
💗 תודה!!קמה ש.
לפעמיםהמקורית
יוצאות לנו מהפה מילים שלא התכוונו אליהן.
וזה באמת, לפעמים, מהסתכלות בדיעבד - יכול לגרום לנקיפות מצפון.
ועם זאת, אנחנו בסחרור ככ גדול של החיים - שהתנהלות מתוך יישוב הדעת הפכה להיות משהו יקר ערך. כמעט בלתי מושג.
אני בטוחה שאת אמא מדהימה קמוש ❤️ ואת צודקת, היום יום חדש.
מקווה שאת יותר בטוב
וזה באמת, לפעמים, מהסתכלות בדיעבד - יכול לגרום לנקיפות מצפון.
ועם זאת, אנחנו בסחרור ככ גדול של החיים - שהתנהלות מתוך יישוב הדעת הפכה להיות משהו יקר ערך. כמעט בלתי מושג.
אני בטוחה שאת אמא מדהימה קמוש ❤️ ואת צודקת, היום יום חדש.
מקווה שאת יותר בטוב
💗 תודה מקוריתוש!קמה ש.
מכירה את זה, גם לי זה קרה פעםבארץ אהבתי
זה כל כך מבאס לגשת לשיחה עם כוונות טובות, ולצאת ממנה בהרגשה כל כך רעה...
חיבוק גדול❤️❤️❤️
חיבוק גדול❤️❤️❤️
תודה מותק!! האמת היא שלא הספקתי לגשת לשיחהקמה ש.
בס״ד
טובה. תכננתי שזה יקרה יותר מאוחר במהלך הערב. אבל בינתיים היה עוד משהו וכבר התפוצצתי...😕
טובה. תכננתי שזה יקרה יותר מאוחר במהלך הערב. אבל בינתיים היה עוד משהו וכבר התפוצצתי...😕
איזו כנות מדהימה! הלוואי עליי...מתואמת
והכי מדהים שגם בתוך הנפילה את יודעת שהתקומה עוד תבוא... לא פלא שכינוייך הוא קמה
איך המצב היום?
איך המצב היום?
תודה אהובה!קמה ש.
בס״ד
היום אני מתפקדת יחסית, אבל לא מצאתי בתוכי עדיין את היכולת לסגור את הקצוות האלה ולגשת אליו כמו שאני רוצה לעשות. אז אני בעיקר עסוקה בדברים אחרים ועם הילדים האחרים כרגע. (הוא גם עסוק בכל מיני דברים, הם מתכננים מכירה של הצעצועים שלהם והוא עמוק לתוך זה).
היום אני מתפקדת יחסית, אבל לא מצאתי בתוכי עדיין את היכולת לסגור את הקצוות האלה ולגשת אליו כמו שאני רוצה לעשות. אז אני בעיקר עסוקה בדברים אחרים ועם הילדים האחרים כרגע. (הוא גם עסוק בכל מיני דברים, הם מתכננים מכירה של הצעצועים שלהם והוא עמוק לתוך זה).
נשמע שדווקא טוב לו, ושיש לו תעסוקה מעניינת...מתואמת
יכול להיות שרק את ממשיכה להסתובב עם המועקה...
מקווה שתצליחי לפרק אותה וליישב את ההדורים
מקווה שתצליחי לפרק אותה וליישב את ההדורים
מעדכנת שב״ה התקיימה שיחה משמעותית❤️תודה שהייתן איתיקמה ש.
בס״ד
לאורך היממה! חנוכה שמח!!
לאורך היממה! חנוכה שמח!!
איזה אמא מהממת את... ב"ה שהשיחה היתה טובהבארץ אהבתי
💗💗💗קמה ש.
שמחה לשמוע!! ♥️מתואמת
חיבוק גדול ❤️❤️❤️דבורית
שמחה לשמוע שעכשיו יותר טוב
נשמה את 💗 תודה!קמה ש.
חיבוקים❤️❤️❤️תהילה 3>
קורה במשפחות הטובות ביותר
❤️😃 תודה יקרה!קמה ש.אחרונה
תעסוקה לילדים בנסיעהבימבה אדומה
נראה לי כבר שאלתי מתישהו... אבל אני לא זוכרת כלום...
אז יאללה, תנו ברעיונות.!
כי מהרגע שאנחנו נכנסים לרכב מתחילות השאלות מתי מגיעים....
גילאים 3 עד 6 וחצי
אז יאללה, תנו ברעיונות.!
כי מהרגע שאנחנו נכנסים לרכב מתחילות השאלות מתי מגיעים....
גילאים 3 עד 6 וחצי
אצלנויראת גאולה
משחקים מיוחדים לנסיעה - לוח מחיק מגנטי, כזה שמזיזים את המקל והכל נמחק. אפשר סתם לקשקש ואפשר לשחק איקס עיגול, איש תלוי.
משחקי קלפים שלא מצריכים שולחן.
ספרים או עלונים (לגדולים עדיף דווקא חדשים או מהספריה, אבל לקטנים אפשר גם כאלו מוכרים)
קלטות שמע מהפלאפון (מאוד אהוב ומעסיק. אבל אז זה מגביל אותי / אותנו...)
ומה שאת לא אוהבת - חטיפים, קרקרים, או ירקות חתוכים
משחקי קלפים שלא מצריכים שולחן.
ספרים או עלונים (לגדולים עדיף דווקא חדשים או מהספריה, אבל לקטנים אפשר גם כאלו מוכרים)
קלטות שמע מהפלאפון (מאוד אהוב ומעסיק. אבל אז זה מגביל אותי / אותנו...)
ומה שאת לא אוהבת - חטיפים, קרקרים, או ירקות חתוכים
אצלנו עובד לשמוע סיפוריםבארץ אהבתי
מדיסקים או מפודקאסטים של סיפורים.
ובתקוםה שהיו מתעסקים אחד עם השני (הצקות וכדו') קניתי לכל אחד צינור כזה שאפשר להתעסק איתו בנסיעה (כזה שאפשר לפתוח ולסגור ולעצב בצורות שונות וכו'), זה נמצא קבוע ברכב ולפעמים זה עוזר להם (ב"ה עכשיו כבר לא רבים גם בלי הצינור, אבל הם עדיין מבקשים מידי פעם).
ובתקוםה שהיו מתעסקים אחד עם השני (הצקות וכדו') קניתי לכל אחד צינור כזה שאפשר להתעסק איתו בנסיעה (כזה שאפשר לפתוח ולסגור ולעצב בצורות שונות וכו'), זה נמצא קבוע ברכב ולפעמים זה עוזר להם (ב"ה עכשיו כבר לא רבים גם בלי הצינור, אבל הם עדיין מבקשים מידי פעם).
לחפש דברים בדרךבאר מרים
או לפי אותיות "משהו שמתחיל ב"ד" או לפי צלילים..
או לפי הגדרות... (משהו עם 4 גלגלים והמון חלונות..)
או לפי צבעים..
או לפי סדר הא"ב..
ועד שמסיימים את כל האפשרויות כבר מגיעים...
או לפי הגדרות... (משהו עם 4 גלגלים והמון חלונות..)
או לפי צבעים..
או לפי סדר הא"ב..
ועד שמסיימים את כל האפשרויות כבר מגיעים...
תודה, הרעיון של לחפש דברים לפי א"ב עזר לנו היוםענבלית
פודקאסט לילדיםרינת 23
אני ממליצה על פודקאסטבית חדש
סיפורי ר נחמן לילדים ..
גם ממליצה. יפהפהעוד תשובה
תחפשי בספוטיפייבית חדש
יש גם קבוצות וואצאפ ייעודיות שהוא מעלה שם ..
אבל נראה לי הכי פשוט בספוטיפיי...יש לך?
אבל נראה לי הכי פשוט בספוטיפיי...יש לך?
פהעוד תשובהאחרונה
*מה עושים עם הילדים בחנוכה?*
*בבית ובדרכים שומעים סיפורי רבי נחמן מברסלב לילדים*
בחרו את הדרך הנוחה לכם!
*באנקור* - בן המלך ובן השפחה שהתחלפו - פרק חמישי - הכלי המיוחד של איש היער! by סיפורי רבי נחמן מברסלב לילדים
*ווצאפ* -https://chat.whatsapp.com/HwEQH7sK7i69rB47zcBqjf
*טלגרם* - סיפורי רבי נחמן מברסלב לילדים
*ספוטיפיי* סיפורי רבי נחמן מברסלב לילדים
*חנוכה שמח 🕎 והרבה אור מהילדים!*
*בבית ובדרכים שומעים סיפורי רבי נחמן מברסלב לילדים*
בחרו את הדרך הנוחה לכם!
*באנקור* - בן המלך ובן השפחה שהתחלפו - פרק חמישי - הכלי המיוחד של איש היער! by סיפורי רבי נחמן מברסלב לילדים
*ווצאפ* -https://chat.whatsapp.com/HwEQH7sK7i69rB47zcBqjf
*טלגרם* - סיפורי רבי נחמן מברסלב לילדים
*ספוטיפיי* סיפורי רבי נחמן מברסלב לילדים
*חנוכה שמח 🕎 והרבה אור מהילדים!*
תודה יקרות!בימבה אדומה
לגבי פודקאסטים - אני מעדיפה לא להשמיע תוכן שאני לא מכירה מראש ויודעת שאני רוצה שישמעו אותו. אלא אם זה מעלה תוכן שאני ממש ממש סומכת עליו (כמו איזה רב למשל)
לחפש דברים בדרך- עשינו את זה אבל זה גם מצריך ממני כוחות וגם על זה הם מוצאים מה לריב כי אחד יכול להסתיר לשני או שרק במיקום מסויים מצליחים לראות מה יש...
לגבי המשחק צינור- ואי... הסיכוי שאהיה מסוגלת לשמוע אותם משחקים בזה כח הדרך קטן מאוד! זה חופר 🙉
יש לנו באמת דיסקים שקנינו על סיפורי האבות... באמת כדאי שנשמע אותם!
ומשחקים שמיועדים לנסיעה- רעיון ממש טוב, מקווה שלא יריבו על זה...
לחפש דברים בדרך- עשינו את זה אבל זה גם מצריך ממני כוחות וגם על זה הם מוצאים מה לריב כי אחד יכול להסתיר לשני או שרק במיקום מסויים מצליחים לראות מה יש...
לגבי המשחק צינור- ואי... הסיכוי שאהיה מסוגלת לשמוע אותם משחקים בזה כח הדרך קטן מאוד! זה חופר 🙉
יש לנו באמת דיסקים שקנינו על סיפורי האבות... באמת כדאי שנשמע אותם!
ומשחקים שמיועדים לנסיעה- רעיון ממש טוב, מקווה שלא יריבו על זה...
אנחנו ממש נהניםתהילה 3>
לעשות חידונים על מה שרואים בדרך
זה ממש כיפי ומעשיר את הידע של כולם, כולל שלנו לפעמים (נניח בנסיעות לצפון לפעמים נשקיע ונפתח גוגל)
לדוגמא עוברים ליד שלט לכפר אחים שואלים למה קוראים לכפר אחים כפר אחים,
ונותנים 4 אפשרויות לתשובות אמריקאיות, ככה שגם מי שלא באמת יודע יכול לנחש לפי מה שנשמע לו
(בטיול האחרון דווקא ההכי קטן שהשתתף, בן 4, הוביל עד שאחים שלו הגדולים היו לפעמים משנים את התשובה שלהם שתהיה כמו שלו)
אצלנו רוב הילדים יותר גדולים אז נתנו שאלות קצת מורכבות אבל אפשר להתאים לרמה שלכם, כל כמה דקות לשאול שאלה ולתת נקודה לכל מי שצדק.
אפשר גם להביא צ'ופר קטן למנצח במידת הצורך. (נגיד אנחנו קנינו לכל המשתתפים ארטיק ולמנצח טילון)
אנחנו ממש ממש נהנים מזה, גם ההורים...
מעבר לזה אפשר מוזיקה, משחקים שמתאימים לנסיעות אפילו באופן עצמאי כמו קוביה הונגרית, אפשר להסתכל על הנוף ובעיני זה בסדר גם סתם לסוע ולהיות בשקט...
זה ממש כיפי ומעשיר את הידע של כולם, כולל שלנו לפעמים (נניח בנסיעות לצפון לפעמים נשקיע ונפתח גוגל)
לדוגמא עוברים ליד שלט לכפר אחים שואלים למה קוראים לכפר אחים כפר אחים,
ונותנים 4 אפשרויות לתשובות אמריקאיות, ככה שגם מי שלא באמת יודע יכול לנחש לפי מה שנשמע לו
(בטיול האחרון דווקא ההכי קטן שהשתתף, בן 4, הוביל עד שאחים שלו הגדולים היו לפעמים משנים את התשובה שלהם שתהיה כמו שלו)
אצלנו רוב הילדים יותר גדולים אז נתנו שאלות קצת מורכבות אבל אפשר להתאים לרמה שלכם, כל כמה דקות לשאול שאלה ולתת נקודה לכל מי שצדק.
אפשר גם להביא צ'ופר קטן למנצח במידת הצורך. (נגיד אנחנו קנינו לכל המשתתפים ארטיק ולמנצח טילון)
אנחנו ממש ממש נהנים מזה, גם ההורים...
מעבר לזה אפשר מוזיקה, משחקים שמתאימים לנסיעות אפילו באופן עצמאי כמו קוביה הונגרית, אפשר להסתכל על הנוף ובעיני זה בסדר גם סתם לסוע ולהיות בשקט...
אשרייך שהם רק שואליםענבלית
אצלנו מרגע הכניסה לרכב יש מריבות ומכות...
לצייר בנסיעה:מתואמת
להכין להם "ערכת ציור" - דפים/מחברת ציור, ספר גדול וקשיח (להניח עליו את הדף) וצבעים/טושים בתוך שקית או קלמר. אפשר גם להוסיף מדבקות ליתר אטרקציה.
אם הם אוהבים בובות - אז אפשר לקחת בובות לנסיעה וגם אביזרים בשבילן, כמו בגדים, מסרק וכו'.
ואפשר גם לעודד אותם להמציא לבד משחקים כגון אלה שהוצעו פה...
אם הם אוהבים בובות - אז אפשר לקחת בובות לנסיעה וגם אביזרים בשבילן, כמו בגדים, מסרק וכו'.
ואפשר גם לעודד אותם להמציא לבד משחקים כגון אלה שהוצעו פה...
קניתי להם תיק (לכל אחד) לציור בנסיעות של איקאהעדיין טרייה
הוא מגיע ריק וקניתי בנוסף דפים ציבעוניים מדבקות וצבעים זה מעביר להם חלק גדול מהנסיעות (אפילו נסיעות של 3 שעות לצפון)
חוץ מזה משמיעים פלייליסט של שירים שהם אוהבים (בספוטיפיי)
ויש גם פודקסטים של סיפורים של תנך / שמקריאים ספרים מסיפריית פיג'מה
חוץ מזה משמיעים פלייליסט של שירים שהם אוהבים (בספוטיפיי)
ויש גם פודקסטים של סיפורים של תנך / שמקריאים ספרים מסיפריית פיג'מה
זה התיק מאיקאה:עדיין טרייה
אומרים צבעדבורית
ואז מחפשים משהו בצבע הזה בחוץ או בפנים
מישהו חושב על משהו שיש באוטו וכולם מנחשים לפי שאלות
שירים לפי נושאים
מישהו חושב על משהו שיש באוטו וכולם מנחשים לפי שאלות
שירים לפי נושאים
לנו יש הרבה נסיעותואילו פינו
של שלוש שעות..
אני מראש או את שזאת נסיעה ארוכה מאוד..
לרוב מנסים לסדר את הנסיעה בזמן שהגיוני שישנו צהריים או ללילה.
אם זה בצהריים אז אחרי שקמות מקבלות חטיף, שמים שירים שהן אוהבות..
ואז לקראת הסוף מביאה סרט בפלאפון.
מביאה גם הרבה מים, פירות, עוגיות.. זה עוזר גם.
אני מראש או את שזאת נסיעה ארוכה מאוד..
לרוב מנסים לסדר את הנסיעה בזמן שהגיוני שישנו צהריים או ללילה.
אם זה בצהריים אז אחרי שקמות מקבלות חטיף, שמים שירים שהן אוהבות..
ואז לקראת הסוף מביאה סרט בפלאפון.
מביאה גם הרבה מים, פירות, עוגיות.. זה עוזר גם.
משחק אישיות. אפשר גם על בע"חרק טוב!
ילדה שלא נוח לה ללבוש גופיה/ גוזיה, מה עושים??חרות
כנראה הבת שלי קצת רגישה, ואף פעם לא הסכימה ללבוש גופיה קצרה מתחת לחולצה. אומרת שזה מציק לה מתחת ליד...
עכשיו הגענו לשלב של גוזיה, קניתי לה כבר 2 גדלים, והיא לא מסכימה ללבוש, שוב אומרת שמציק לה מתחת ליד...
האם אתן מכירות גוזיה עם גזרה כזו שהפתח של הידיים מאד רחב כך שלא יציק לה?
אשמח לתובנות ועצות...
עכשיו הגענו לשלב של גוזיה, קניתי לה כבר 2 גדלים, והיא לא מסכימה ללבוש, שוב אומרת שמציק לה מתחת ליד...
האם אתן מכירות גוזיה עם גזרה כזו שהפתח של הידיים מאד רחב כך שלא יציק לה?
אשמח לתובנות ועצות...
אולי לקחת אותה איתך לקנות ושתמדוד בחנות?ואילו פינו
מציק לה התפרים?רינת 23
יש גוזיות מיוחדות בלי תפרים (יקרות מאד דרך אגב).
לפעמים עוזר שזה ישכב כמה זמן בארוןחילזון 123
וכשזה יהיה נורמה בין כל החברות היא כבר תלבש מעצמה...
ויש הרבה גזרות של גוזיות. צריך להסתובב קצת ולחפש.
ויש הרבה גזרות של גוזיות. צריך להסתובב קצת ולחפש.
מה לגבי גופיות ספורט?עוד מעט פסח
תסתכלי בנקסט, יש כאלו הגזרה ממש שונה מהרגילות. אולי יתאים לה יותר.
יש גוזיות מאוד נוחות בחנות 'אישית'אן אליוטאחרונה
אנחנו קנינו אונליין
יש כאן אמהות מאזור כפ״ס- רעננה?רינת 23
אני נמצאת באזור היום ומחפשת שמלות/ בגדי שבת לנערות.
לאן כדאי ללכת? יש משהו שווה בעיר (לא בקניון)?
לאן כדאי ללכת? יש משהו שווה בעיר (לא בקניון)?
ילדה בת 3 וחצישבלולון
הגדולה שלי בת 3.5. יש מתחתיה עוד 2 בנות.
כשמשהו לא מוצא חן בעיניה או שאני לא עושה את שהיא רוצה היא צועקת עלי. צורחת..
"את חוצפנית!"
"אני יהרוג אותך"
"את לא תקבלי מההפתעות של היומולדת שלי!"
איך אתן מגיבות לסיטואציות כאלה??
זה לא דברים שהגיעו מהבית (אני לא צועקת ולא מדברת אליה ככה).
אשמח להחכים כי אני נואשת..יש דרך למגר את העניין?
כשמשהו לא מוצא חן בעיניה או שאני לא עושה את שהיא רוצה היא צועקת עלי. צורחת..
"את חוצפנית!"
"אני יהרוג אותך"
"את לא תקבלי מההפתעות של היומולדת שלי!"
איך אתן מגיבות לסיטואציות כאלה??
זה לא דברים שהגיעו מהבית (אני לא צועקת ולא מדברת אליה ככה).
אשמח להחכים כי אני נואשת..יש דרך למגר את העניין?
חנוכה שמח!יעל מהדרום
לק"י
הפורום הזה מיועד לשאלות על ילדים מגיל בית ספר.
השאלה שלך מתאימה לפורום הריון ולידה.
הפורום הזה מיועד לשאלות על ילדים מגיל בית ספר.
השאלה שלך מתאימה לפורום הריון ולידה.
מזכירה ממש את הבת שלי!ואילו פינואחרונה
זה קצת הגיל..
אני אישית מגיבה בדרכ בטון רגוע- 'זה לא נעים לנו שאת מדברת ככה' לפעמים תענה - 'מה אכפת לי?'
ואני אומרת שבבית שלנו מדברים במילים ובצורה נעימה.
אם היא רוצה משהו והיא מבקשת יפה אני אוכל לשמוע. אבל אם היא מאבדת שליטה אז אני לא אוכל לשמוע ולעזור לה..
יש לנו גם טבלה של נקודות שהיא מקבלת על התנהגות. זה ממש מדרבן אותה ועוזר לה להתאפס ולהיות בקשב ואז אפשר יותר להסביר לה מה מתאים ומה לא..
אני אישית מגיבה בדרכ בטון רגוע- 'זה לא נעים לנו שאת מדברת ככה' לפעמים תענה - 'מה אכפת לי?'
ואני אומרת שבבית שלנו מדברים במילים ובצורה נעימה.
אם היא רוצה משהו והיא מבקשת יפה אני אוכל לשמוע. אבל אם היא מאבדת שליטה אז אני לא אוכל לשמוע ולעזור לה..
יש לנו גם טבלה של נקודות שהיא מקבלת על התנהגות. זה ממש מדרבן אותה ועוזר לה להתאפס ולהיות בקשב ואז אפשר יותר להסביר לה מה מתאים ומה לא..