פורום אימהות השלב הבא (עמוד 26)

משוב

לק"י

אבל אני חוזרת אחורה ונכנסת שוב וזה מסתדר.
והפורומים גם שוב מתערבבים.

לעבור הנחייה בעצמך או ללמוד להנחות?

מסבירים לילד מה המשימה, מוודאים שהוא מבין ומבצע נכון,
ואז הוא יושב מול המחשב עם אוזניות וצריך ללחוץ לפי ההוראות.
בסיום מקבלים מסמך עם התוצאות.

לתחושתי, נראה לי ברור שעדיף במכון, כי אולי בבית אין מספיק שקט, אולי יש מסיחים נוספים, אולי המחשב ייתקע או משהו... זה סה"כ מאמץ חד פעמי...

הבדיקה עצמה לוקחת כ17 דקות. תוסיפי עוד כמה דקות להסבר לפני ואחרי.

בגלל שהאבחון ממוחשב הוא מדוייק ונותן תמונה על 4 פרמטרים שיחד הם מרכיבים את יכולת הקשב, ובהחלט יש משמעות למי שמנתח את הממצאים.

האבחון עצמו הוא כמו משחק. הילד מקבל הוראה ללחוץ על מקש בכל פעם שרואה תמונה מסויימת.
במהלך האבחון יופיעו מסיחים חזותיים ושמיעתיים על המסך וכך נראה איך הוא מגיב למרות ההפרעות.

לדעתי עדיף במכון ולא בבית כדי לאפשר סביבה ללא הפרעות.
לאחר האבחון יש מיד ממצאים וצריך לנתח אותם ולכתוב דוח. תוכלו לבקש הסבר כללי בע"פ על מה שהתקבל.

בהצלחה רבה!

לגבי העדיפות בבית או במכון..
זה רק בגלל הפרעות מבחוץ? כי יש לנו אפשרות לעשות בבוקר, כשאין אף אחד חוץ ממני ומהילד.

השאלה אם במכון תשב איתו מאבחנת ותוודא שהוא הבין מה צריך לעשות, דבר שלא יהיה בבית.

אם זה רק עניין ההפרעות לא רואה סיבה לסוע.

לצורה בה ניתנת ההוראה...
וכך זה צריך להיות
אני מקווה שבכל מקום מקפידים על כך.

אם זה מאמץ מאוד מאוד גדול או נסיעה ארוכה אפשר להתפשר. אבל זה חיסרון לדעתי.

לוקח זמן עד שממש זוכרים ללבוש כל יום

אני הייתי אולי שמה רק בימים שלובשת צמוד.
וכתבתי שבשביל ההרגל. מאמינה שתוך כמה חודשים יהיה כבר ממש צורך.
אבל זה ממה שאני מכירה, מהגוף שלי ו אחיות שלי.
ובאמת לקח מלא זמן עד שזה ממש ניהיה פריט לבוש קבוע
יכול להיות שיש אנשים שזה אחרת.

מה קובע שכבר כדאי להתחיל ללבוש גוזיות?

זה נשמע לי התפתחות מוקדמת מאד..ומחזור מוקדם לא מומלץ מהרבה בחינות
תקופת הפוריות מסתיימת בגיל צעיר יותר
הגובה נעצר מוקדם
ועוד...
אני הייתי בודקת

תור שמחכים לו כבר כמה חודשים. מסיבות אחרות, אבל זה אכן מתקשר לנו גם לזה...

כיום גיל 8 זה גיל תקין לשלב המדובר.


כמובן תמיד אפשר להתייעץ עם רופא הילדים. אבל זה ידע שמופיע גם בגוגל...

והמון ילדות בכיתה אצל כבר עם גוזיה
מסוף כיתה ג.
החא ביקשה גם אבל היא כזו רזונת שאין לה כלום.
אז הסהרתי לה שבעה יהיה לה גם כשתצטרל ולכל החיים אז אין מה למהר.

לכן לא חושבת שזה מוקדם.
כנראה ההתבגרות היום מקדימה....

לא רואים כמעט כלום

זה לא מוקדם מדי.
בתור אחת שהתפתחה מוקדם זה מאוד לא נחמד שזה בולט,
אז כן המטרה היא שזה פחות יבלוט.
מציעה לקנות לה הכי יפים שהיא תרגיש כיף ולא מעיק.

אין לי ילדים בגיל הזה אבל ממה שאני זוכרת על עצמי אני הייתי הולכת לישון ב8-9 בגיל הזה. רק בגיל 15 הכרתי את השעה 10 ⁦⁩

עכשיו כשחושך בחוץ כבר בחמש אז אפשר לנסות להעיר ציפורי לילה לענייניהם כבר ב5-6, לא?

מקסימום היינו נשארים לפטפט במיטה🤭
אבל אין מצב שהיינו בגילאים האלה מחוץ לחדר אחרי 9 בערב..

לפותחת- אולי להגדיר להם זמן שקט שהם בעניינים שלהם בחדר/בפינה בסלון? זה ייתן להם תחושה של זמן לעצמם, ולך זמן לעצמך, וגם זה כבר בקצב אחר ובשקט אז יכין אותם לשינה

אפשר גם להקדים בהדרגה. בהתחלה רבע ל10, אחרי יומיים תשע וחצי וכו

בהצלחה!!

הבן ישן סביב 10 לפעמים לפני
והבת אני מכוונת אותה ל8 וחצי...לא ממש הולך...טיפוס מתמרח ...

לק"י

ומצאתי את זה (יש למטה טבלה):
כמה שעות שינה אנחנו צריכים בלילה? | שירותי בריאות כללית

גם אצלינו ישנים מאוחר (בני 5 ו-8).
אבל הגדול קם בסדר בדרך כלל, גם אם הוא עייף.
והשניה- מתקשה לקום ונמרחת. אבל אם יש מסיבה או משהו היא קמה ומתארגנת מהר. עניין של רצון וחשק כנראה....

עם ילדה בגיל 12 בערך מרגישה שעבורה 10 מאוחר מדי, והיא זקוקה ליותר זמן של שינה.
כנל לבן 9. מצד שני אנחנו לפחות רואים שכן יש להם את הצורך הזה גם בזמן כזה שהוא יותר שקט בבית, גם שאנחנו כהורים יותר פנויים אליהם, ופחות עסוקים בלהענות לקטנים ולטפל בהם.
הפתרון שלנו היה להקדים את זמן הארוחה לכולם (משתדלים לאכול ב18/18 וחצי, לפעמים זה יוצא לקטנים יותר אפילו לפני אם קר בחוץ ואנחנו כבר בקיץ והם רעבים),
ואז באיזור 19 אחד מאיתנו לוקח את הקטנים להתארגן/מקלחות וסיפור במיטה, ואחד מאיתנו נשאר לפטפט קצת עם הגדולים יותר ואז הם מקבלים את הצורך שלהם בזמן שהבית יותר שקט ו"שלהם" ולדבר שיחות יותר של גדולים עם ההורים.
אנחנו מחליפים בינינו מי עם הקטנים ומי עם הגדולים כל יום או כל כמה ימים ממש בזרימה
לפי המצברוח והפניות שלנו או כל מיני שיקולים והאמת שזה ממש נחמד.

במידת הצורך גם אומרת שמי שמאורגן עד שעה מסויימת יכול לקרוא עד נגיד רבע ל9 או 9..

ויחד עם זה גם מאד חשוב לנו שיהיה לנו כהורים זמן וערב שקט כמה שאפשר בשבילנו, אז זה עוזר גם בזה, שהזמן לגדולים בשעות יחסית מוקדמות ואז הזמן השקט שלנו בשעות שפויות ונורמליות.


בכללית אם הילדה עייפה בבקר זה מדד כלשהו לזה שהיא צריכה יותר שינה כנראה

20:30.
עכשיו, אחרי התייעצות, החלטנו לאפשר רשמית לבן הגדול (בן 13.5) ללכת לישון בתשע וחצי (הגדולה גם ככה אחראית על הזמנים שלה כבר די מזמן - והיא בדרך כלל בשקט)
בפועל - עכשיו השעה תשע וחצי, ורק התינוקת קרסה לישון בלגימות הראשונות של הבקבוק... כל השאר ערים ועליזים ו*אמורים* להיות במיטה - והלוואי שהיו נותנים לי קצת מהמרץ שלהם כדי שהייתי מצליחה להתחיל להשתלט פה על הבית 🙄

הקטע הוא שהילד שאחריהם ב7 קורס לו (בן 7) אז יוצא שב7 בדרך כלל שלושת הקטנים במיטה וכמעט או לגמרי רדומים.

ואני מתחילה לארגן בית עם הגדולים.

@יעל מהדרום תודה על הקישוא אולי אשף אותם ואציע להקדים מעט את שעת השינה...

הלוואי  ואצליח.

ו@תהילה 3> אני לבד כאן בערבים... הגדולים עוזרים להשכיב את הקטנים ובדרך כלל רואים את אבא שלהם רק בבוקר. (אז האמת שאני לא צריכה את הערב בשביל הזוגיות מתחילים כאן רק ב22:30-23:00 בטח גם לזה הם יגלשו לנו תיק תק

תודה לכולם!

בתם עדיף אם כבר את הבצק פריך שלך....

או בכלל שהם ילכו לישון בזמן שטוב להם? אם הם באמת שותפים בארגון הבית והקטנים מובן שהם רוצים זמן לעניינים האישיים שלהם... הייתי שוקלת לצמצם את זה או להעביר חלק ללפני ארוחת הערב, אם באמת את רוצה שישנו מוקדם יותר...

אבל נשמע לי שהבסיס זה באמת להחליט אם את רוצה או מאמינה שעדיף להם לישון מוקדם או שזה לא קריטי לך❤️

ממש קשה לו להרדם. עשר זה המינימום שנרדם גם אם במיטה לפני. מאוד קשה להעיר אותו בבוקר. לדעתי זה לא מספיק. מסכן. אבל אין לי ממש מה לעשות.

ולפעמים עוד קראתי ספר במיטה עד אחת 😅
היום אם אני הולכת לישון ב11 אני גמורה

הייתי נכנסת למיטה בסביבות 10:30. בפועל הולכת לישון כשהספר הסתיים ;)...
תכלס נראה לי שבגיל הזה אפשר לדבר על החשיבות על שעות שינה. על "אני רואה שאת מתקשה לקום אולי תלכי לישון יותר מוקדם" .. אבל כמה אפשר להכריח? להשכיב לישון? נראה לי פחות...

לא מצליחים להקדים אותם.
אולי כי גם אנחנו ציפורי לילה. ובשבילנו לישון מ 10 עד,7 בבוקר, זה ממש פינוק. ויש לילדים שלי גם אחים גדולים יותר, אז,יש ב"ה אוירת חיים בבית, ולא מצליחים לישון מוקדם. הרבה פעמים גם בן ה 8 שלי הולך לישון ב 10, פשוט כי יש חיים בבית. מעולם לא ישנו אצלי ב 7 גם כשהיו רק קטנים. אז נראה לי תקין. אבל תלוי בילדים שלך , אם הם עייפים, אולי כדאי חנסות להקדים קצת, אם הם בסדר עם זה, אז מה הבעיה?

נגיד הרחפנות של בן ה10

וההשמנה של בת 12...

על למה חשוב לישון
ולמה זה יכול לגרום?
יכולה לומר באופן כללי, חוסר ריכוז, אכילה מופרזת.
לתת דוגמאות על עצמך..
ולספר שבדכ לא מרגישים במודע את ההספעות של זה (שהם לא תחושת עייפות נטו) אבל כשלא חיים בענן הזה הביצועים משתפרים משמעותית.
בדכ זה לא משכנע מיידית (הם לא יכנסו למיטה מייד),
אבל אולי אם תדברי איתם על הרציונאל מדי פעם זה יעזור להם בזמן אמת?
היום בת ה3 שלי לא רצתה לקחת את האנטיביוטיקה שלה. אחרי שהסברתי לה מה האנטיביוטיקה עושה וכו. כמה דקות אחכ הלכה ולקחה בעצמה את המזרק.. אז זה עובד לפעמים..

יותר לשם

לא יודעתב אצלנו בבית הספר אין לחץ של ציונים בכלל. לא יודעת אם זה ככה גם אצלכם אבל היסודי לא צריך להיות לחץ של ציונים.
מה שכן, לא תמיד אחריות אישית זה עובד. כדאי כן להיות עם יד על הדופק, לנדנד כשצריך..

הן בקושי הקדישו חצי מילה לנושא הציונים.
רק אותי זה משגע, מרגישה שלא מצאנו את הדרך המתאימה בנושא הזה

חכמות מאד ב''ה ויכולות בכיף לקצור תשיעיות.
אבל אין להן מוטיבציה בכלל ולא מזיז להן לקבל 80.
וגם אני נתתי להן את כל האחריות ומלא פעמים אני מרגישה שזו היתה טעות. הייתי צריכה להתערב בגילאים הקטנים יותר.
מה שכן-זה קרה הרבה בגלל הקורונה.
היו הרבה סגרים והן איבדו את זה אז.
וגם למדו אצלנו בטלפון והן לא הסתדרו ולא רצו אח''כ להשלים את החומר אז חסר להם חומר בסיסי.
אבל אני ממש מבינה אותך. איתך בתהיות

בעיני זה ממש לגיטימי לכאוב ממה שכתבת ולרוב זה בטח נוגע במקומות עמוקים יותר שלנו מול עצמנו ואיך אני כאמא.

אני לא יודעת באיזה גיל הבנות שלך, וגם לא יודעת מה היכולות שלהן, ולכן מה שאני מציעה כדאי לבחון אם מתאים לכם.
אני בשלב מסויים גם ראיתי שלחלק מילדי אין שאיפות גבוהות בתחום הלימודים, ומצד שני ב"ה כן יש יכולות, ולכן אני מציעה להם צ'ופר קטן על ציונים גבוהים.
(הגובה תלוי כמובן במה שנכון לכם... אצלנו זה צ'ופר יחסית קטן על 90, צ'ופר בינוני על 95 וגדול על 100).


אני מסייגת שלא לכל ילד זה מתאים, אצלנו ספציפית הרגשתי שמה שחסר זה מוטיבציה להשקיע, ורציתי לעודד את המוטיבציה הזאת באופן חיצוני (כלומר גם אם לא דחוף להם לקבל ציון גבוה מאד במבחן). ועם הזמן הם גם גילו שזה נחמד לקבל ציונים גבוהים גם מסיבות נוספות
לא משהו מדי גרנדיוזי ויקר, ממש שקלים בודדים, אבל בהחלט משהו שנותן יותר מוטיבציה, בטח אם זה משהו שבהישג ידם.

אני כן בגישה של לתזכר ללמוד ולשבת עם הילדים לראות שהבינו. ביסודי הם עוד קטנים, ולדעתי עוד לא ממש מבינים ובשלים לקחת אחריות מלאה.
למשל חשבון - הגדולה מעצמה לעולם לא תשב שבוע וחצי לפני מבחן. ויש לה הרבה חוגים ובני עקיבא, ככה שאין לה הרבה זמן ללמוד כל יום. וחשבון צריך לתרגל הרבה. אז אני כן מדפיסה לה דפי תרגול על החומר, לראות מה מצבה, ואז עוד תרגילים בנושאים ספציפיים שקשה. תמיד יש בכי ודרמה וחוסר רצון מצידה, רבל גם היא שמחה אח"כ כשמקבלת ציון טוב, ומדוכדכת כשלא.
בגיל הזה עוד אפשר להחליט עבורם שעכשיו זמן חזרה למבחן, ולדעתי זה חשוב כדי שילמדו איך מתכוננים ויפתחו הרגלי למידה נכונים.
וחשוב כשמקבלים מבחן עם ציון לא משהו לעבור ביחד על המבחן, ולהסביר איפה הטעויות. ראיתי שהרבה פעמים אצלינו זה חוסר הבנה של השאלה עצמה למשל, וחשוב להבין מה הבעיות ולהתמודד בהתאם.
ולדעתי חשוב להבהיר להן שה' נתן לנו יכולות וצריך לממש אותן. ואם לא יתחילו ביסודי יהיה מאוד קשה לשנות הרגלים אח"כ. ואני לא רואה בעיה בלשדר שציונים זה חשוב. זה באמת חשוב, ומראה יכולות והשקעה.

ועושה ש.ב ללמוד שבוע וחצי לפני מבחן בגיל יסודי.
אני זוכרת שאנחנו למדנו ככה לפני בגרויות.

אבל בגלל שבאמת הן עמוסות ורוצות גם זמן לעצמן אז כל ניסיון להושיב אותן מעבר גורר התבכיינות וזה נראה לי כמו מתכון טוב ליצור אנטי לכל הלמידה העצמאית והסקרנית שבסופו של דבר חשובה לי יותר מהציון

אצלינו כן עשינו ככה בחשבון לפני מבחני מחצית. יש המון נושאים שונים ואת כולם חשוב לתרגל.
וחלוקת זמן זה משהו שמאוד חשוב ללמוד. יש ימים שבקושי מספיקים אם בכלל, אז כן חשוב להתחיל מספיק זמן מראש כדי לא להגיע ליום לפני בלחץ עם המון נושאים שדורשים תירגול. כל ילד לפי העומס שלו כמובן.
ובינתיים נשמע ממה שכתבת הבנות שלך גם ככה לא מגלות סקרנות ורצון ללמוד, אז זה לא שהרצון הזה יפגע 🤷‍♀️.
לדעתי מאוד חשוב ללמד מגיל צעיר להתכונן מראש ולהוציא את המקסימום שאפשר. לי זה מאוד עזר בחיים אחר כך, כי ציונים טובים = יותר אפשרויות מבחינת מקצוע אח"כ, מלגות, עבודה מכניסה וכדומה.

ולא יודעים לבקש.
אם ההורים לא עוברים איתם על שיעורים לפעמים הם יהיו פחות מודעים אם הילד צריך הוראה מתקנת, או סתם שיעורים פרטיים לחיזוק

לא הציונים זה מה שחשוב, אלא יכולת ההתמדה והלמידה. זו יכולת שחשוה לרכוש בשביל העתיד - גם בגלל הפן הלימודי וגם מבחינת עבודת המידות. לדעת שבשביל להצליח בחיים, בין בתחום מקצועי ובין בתחום הרוחני, צריך לעבוד.

אז אחרי החפירות...
איך באמת עושים את זה בפועל?
אני לא ממש יודעת, למען האמת.
אולי להקדיש זמן מדויק ביממה שבו עושים שיעורי בית וחוזרים על החומר הנלמד.
אולי דווקא לאתגר אותן בלימוד של משהו מעבר ללימודים בבית הספר - תחום עניין כלשהו שמסקרן אותן ויגרום להן לרצות להשקיע בו. (אפשר דרך ספרים/סרטונים ואפשר דרך חוג ייעודי).
ואולי ליצור דוגמה אישית של למידה - שגם את או בעלך תלמדו משהו באופן קבוע, ותעשו זאת בנוכחותן, וכך הן יראו איך אפשר להשקיע בלימודים...

(כל הנ"ל לא מניסיון אישי... אני דווקא שמעתי הפוך לגמרי באספת ההורים באולפנה של הבת שלי - שהיא צריכה קצת להרפות, ולא לתת משקל כבד כל כך לציונים... 😅
אבל הלוואי שאצליח ליישם את העצות שעלו לי עכשיו גם על שאר הילדים שלי, שחלקם צריכים קצת יותר הנעה ללמידה...)

חשובים לי ההרגלים, איך לומדים למבחן, איך כותבים מסודר במחברת, איך מתרגלים שאלות שיותר קשה בהן.
זה הרגלים שקשה לרכוש אח"כ, אולי בגלל שלנו ההורים אין הרגלים כאלה קשה לנו יותר להנחיל אץ זה מצד אחד ומצד שני קשה לראות אותם חוזרים על טעויות שלנו

גם לדעתי ההרגלים הללו חשובים,
שמתי לב שלפעמים יש מורים שמצליחים להנחיל את זה לילדים,
אבל בד"כ המורים לא נותנים להם כלים כמו איך לומדים למבחן. לכן אם אנחנו לא ניתן להם את זה, יהיה להם קשה יותר בהמשך.
גם אני לא מהמשקיעים בנושא, ולא בלחץ מהציונים, אבל חושבת שצריך לתת להם את זה ברמה מסוימת.



בדיוק השבוע, כמעט במקרה, הבת שלי ספרה בעצב רב שלא ידעה כלום במבחן באנגלית. אני לא למדתי איתה, וגם לא הזכרתי לה שתלמד... אני יודעת מהקבוצת וואטסאפ שאמהות אחרות השקיעו הרבה זמן ומאמץ לקראת המבחן. הבת שלי לא חשבה בכלל שיכולנו לעשות אחרת... לצערי. מקווה שנלמד את הלקח לפעם הבאה.

תמיד לפני מבחן מחלקות דפי חזרה, רשימת מילים באנגלית וכו'
התאריכים של המבחנים די ידועים מראש

זה לא בגרות עכשיו שצריך ללמוד שבועיים קודם אבל מי שעוברת על הדפי חזרה כמה ימים קודם אמורה לדעת את החומר פחות או יותר.
ברור שמי שקצת יותר מתקשה במקצוע לא תקבל עכשיו 100 אבל כן לפחות תדע במה מדובר פחות או יותר.

לומדים עם הילד למבחנים לפי הקצב והכוחות שמתאימים לו.
כשילד נזקק לעזרה הוא מקבל שיעורים פרטיים.

80 נראה לי ציון סביר במקצועות שיותר קשה בהם או שיש הרבה חומר לשנן.
אני לא בעד לדחוף את הילד להשקיע הרבה כדי להעלות ציון, אלא להשקיע באופן סביר ומותאם לילד.

היום לצערי ולדעתי, לא מטפחים אהבה ללמידה, אלא סימון וי על ציונים.
הגיוני שהלימודים לא בראש מענייהן. הן ילדות.
ולגבי מה שכתבת על למידה שבוע לפני - זה תלוי מאוד בעומס שלהן. ולא יודעת אם נכון לצפות מהן לעשות את זה מעצמן. לא לכולם זה בא בטבעיות. אצלנו בבית הוריי בכל אופן, היה הבדל בינינו הילדים בנוגע לעניין הזה.
לרוב לקראת מתכונות או בגרויות הייתה השקעה יותר גדולה מאשר בשוטף. ואז כן הייתה לקיחת אחריות אישית.
אני כן הייתי דואגת להיות מעורבת אם זה חשוב לך, לנסות להבין אם יש פערים, מהם הרגלי הלמידה, אם ניתן להעמיס יותר או להבין שלא כולם מגיעים ל90 ומעלה, וזה גם בסדר.

דף חזרה למבחן עם הנושאים, בצורת טבלה. יש עמודה שבה הם צריכים למלא תאריך וכמה זמן למדו באותו יום ועוד עמודה לחתימת הורים.
אצל הילדים שלי, יש כאלה שמעצמם זוכרים להתיישב ולהתכונן, ויש כאלה שעוזר להם תזכורת ממני- ואני משתדלת אבל לא יכולה להגיד שמחזיקה ראש על כולם. זה הרבה פעמים מספיק (התזכורת), אבל הם יודעים שהם יכולים לפנות אלי/ אל בעלי אם יש להם שאלות ונשב איתם.
לפעמים עוזר לילד להגיד לו, יש לך מספיק זמן, בוא תקדיש היום 10 דקות. אח"כ תתפנה לחברים וזמן חופשי. הרבה פעמים זה עוזר להם להתיישב, ואפילו להמשיך מעבר לזמן הראשוני שהצעתי. פעמיים מקס' שלוש כאלה יכול לגמרי להספיק בכיתות הנמוכות.
לתלמידי תיכון זה כבר מעבר לזה.

היום באמת מנסים לתת פחות דגש על ציונים ויותר על הערכות והערות.. אבל כמוהן שזה מרכיב חשוב
סך הכול את מרוצה מהיחס של המורות? מרגישה שהן מצליחות להחדיר את העניין של הציונים לבנות?

איזה כיף לקרוא על רצונות טהורים של ילדי ישראל!

חצאית חומה חולצה ירוקה- להצמיד על השרוולים לולבים מבד לבד.
ובראש- להתחפש לנביאה עם מטפחת כמו של פעם ( כמו בתחפושת של מרים הנביאה) ( ראיתי במקסטוק שנה שעברה ב10 שח)
ואפשר בראש תחפושת של דבורה ( החיה). אפשר לקנות בחנויות כובעים של תחפושת דבורה.

לאחותי נראה לי היו גם גרביונים פסים שחור-צהוב.

עם משחק מילים של דבורה(החיה) ונביעה ודבורה הנביאה

בגדול את התומר עשו לה כתר שעליו חוטי מתכת(חשמל) ועלים מלבד.

אני יכולה אולי להשיג את התמונה שלה אבל לא אעלה לפה, רק בפרטי.

היא רוצה משהו מכובד עם שמלה ארוכה ויפה, כמו שדבורה היתה שופטת ומכובדת. כך היא רוצה להיראות. לכן חשבתי על שירת דבורה מודפסת על בד באלכסון (כמו מלכת היופי) אבל לא יודעת איך להביא את זה לפועל. ואיך להכניס את העץ....

למשל מבד לבד או סול או משהו כזה.
או להכין עץ מקרטון/קאפה ושתחזיק אותו ביד.

חוץ מזה לתת לה ספר קודש כלשהו ביד.
אולי פסוק שמתאר את דבורה על הכתר.

והבנה שזה תהליך חשוב שהם צריכים לעבור...
חוץ מזה, אם מישהי יכולה למצוא את השרשור- לפני כחודשיים שאלתי על מתבגרים כאן וענו לי תשובות חזקות שהולכות איתי מאז

בנתיים מה שהולך פה זה
הרבה בכי, על כל דבר
צעקות אחד על השני
מכות עוד לא הגענו שלא נצטרך
כעס על כל דבר
תחושה של נחיתות שעולה ומתגברת מרגע לרגע

🙃

גם מלא נחיתות, התקפות זעם כמו חזרה לגיל חמש. ובכי

כמה כבר אפשר לבכות ולכעוס?
ועל כל פיפס קטן
למה קר לי??? (בוכה)
למה אני רעבה??? (בוכה)
ואסור לשכוח את מר אין לי כח שהחליט להתארח אצלנו כמעט באופן קבוע
🥴🥴🥴🥴

עדיין מקווה שזה גל כזה שיעבור ושעדיין לא ממש נכנסנו לגיל. אבל נראה... בהצלחה לכולנו

ממש מקווה!

בגלל שנתת דוגמאות פיזיות- אוכל ושינה ממש יכולים לשנות. היא ישנה טוב? אוכלת טוב ומזין? (חלבונים ולא בעיקר פחמימות). אם זה קיצוני לדעתך אז אולי בדיקת דם לבדוק חוסרים

על זה שהיא רעבה, על זה קר לה, על זה שקר באופן כללי
ה יעזור

כל היום אוכלים...

ולא איזו חולשה שכזו, שעתידה לחלוף בע"ה בעזרת טיפול נכון?
או איזה משהו שקשור בנפש (וקשור לגיל ההתבגרות בעקיפין)?

בכללי היא מקסימה, אבל יש לפעמים ניצנים של התבגרות

גם הבת שלי התחילה להיות רעבה מדי בשנים האחרונות, אבל אצלה זה הגיוני - כי היא בקושי אוכלת...
והרגע שבו קלטתי שהיא הגיעה לגיל ההתבגרות (בגיל 11) היה כשהיא "טרקה" את דלת החדר שלה אחרי ויכוח בנינו... ב"ה היא לא חזרה על זה מאז (סך הכול - היא מתבגרת שכל אמא מייחלת אליה...)

בס״ד

גיל ההתבגרות - אימהות, השלב הבא

אהבה שמחה חוש הומור והרבה שיחות

וואו כמה מתיש לפעמים.
איתך בתקווה שהזעם יעבור...
אצלינו באמת זה אנרגיות שליליות והמון כעס, פחות בכי
אני ממש עובדת על עצמי כל פעם מחדש לזכור שהיא צריכה אותי למרות כל מה שיוצא ממנה
ומראה לה אהבה ללא תנאי, מתעניינת, מחבקת
גם כשהיא לא משתפת פעולה
משתדלת לחזק גם הרבה על התנהגויות חיוביות.
והומור, כמו שאמרו, לגמרי הופך את זה ליותר אפשרי.
יש ימים קשים שאני מרגישה תסכול עצום אבל גם יש רגעים של נחמה והרגשה שהמאמץ שלי לא הולך לפח.
בדיוק בשבת היא אמרה לי אמא אני באמת מתבגרת
למדתי להגיד מה אני רוצה ולא לדבר ברמזים...
הלוואי שנדע איך לפעול נכון כדי להיטיב איתם כמה שיותר! 🙏

היא על מה שאמרה!
ואיזו מהממת את!

אמרתי לחברה שמתבגרים זה כמו חצ'קון-
זה מציק לא נחמד וגם מכוער
אבל זה עובר.
הם לא אשמים, זה ההורמונים, זה לא מי שהם באמת
זה יעבור להם והם יחזרו להיות נורמליים.

אני כשהתחלתי לקבל למרות שבד"כ היה לי סדיר היתה פעם אחת די בהתחלה שקיבלתי והיה לי דימום למשך חודש+.. קרה גם לכמה חברות שלי שהיה להן דימום ארוך מהרגיל פעם או יותר.. קיצר נראלי זה סביר. אבל אני לא באמת מבינה בזה וגם לא קשורה לפורום

יש בספר של מכון פועה על זה.
אם לא תמצאי  הספר אוכל לצלם

 

אני לא בלחץ. רק רציתי לדעת אם זה בסדר או שצריך בדיקה

אבל כמובן שאם את רואה שזה נמשך או מתגבר מידי ללכת להיבדק מבחינת ירידת המוגלובין.. מעל שבועיים כבר הייתי הולכת לבדוק אם זה דימום באמת כל היום.
(זה למיטב ידעתי)

@YaelL

בגיל כזה המחזור יכול להיות לא סדיר והרבה פעמים אין ביוץ לכן הדימומים יכולים להיות שונים בתזמון ובמשך ולפעמים גם כבדים, כל עוד זה לא משהו מסיבי זה בסדר.

ומחפשת שרשור שפתחתי שנה שעברה בדיוק שחזרתי מאסיפת הורים:

חזרתי הרגע מאסיפת הורים של הגדולה - אימהות, השלב הבא

 

המצב שלה ממש החמיר השנה היא לא מצליחה בכלל להתמודד הציונים של צללו

כל מה שכתבתי שם כב רלא כזה נכון, מלא תסכול וכעס על המורה והחברות.

ובאמת השנה כנראה ניעזר בטיפול תרופתי פשוט לא שייך יותר נראה לי.

צריכה שיחזקו אותי.

בכיתי באסיפת הורים היום.

ואני סופר מתוסכלת.

ילדים שהכל הלך להם בקלות ביסודי ופתאום בסוף היסודי או בחטיבה יש קפיצת מדרגה והם אבודים לחלוטין...
מצוין שאתם על זה ובודקים איך לעזור לה
לגביי התהליך לקבלת טיפול תרופתי פחות מבינה בזה, אבל תמיד מומלץ להתחיל מרופא משפחה והוא נותן את ההפניות הנדרשות

פונים לרופא ילדים/משפחה, הוא מביא טפסים למילוי (שאלונים על המצב, להורים ולמורה), ואז קובעים תור לנוירולוג.
עד כאן אני יודעת, כי בינתיים עוד לא התקדמנו הלאה...
בהצלחה לכם...

התור צריך להיות לנוירולוג שמאבחן קשב.
זה נוירולוג ספציפי. לא מחייב אבל ממש כדאי
הנוירולוג על המקום מסביר את הכל ואיך עובדים עם הטיפול התרופתי

להוריד טפסים מהרשת בהתאם לקופה שלך. שאלון הורה ושאלון מורה.

אפשר לפנות איתם לרופא הפרעת קשב או לנוירולוג. רופאי הפרעת קשב זמינים יותר.

יכולה להמליץ על דר אסף פרי (רופא קשב) מבית שמש, עשינו איתו תור טלפוני כשהעברנו את הילד קופה כדי שיאשר את הרטלין שהילד כבר קיבל. הוא מאד נחמד.

רופאת הקשב שנתנה לילד את הרטלין אמרה שתמיד מתחילים ברטלין ומשם ממשיכים לפי הענין.

הריטלין הבסיסי אפשר לקבל דרך רופא משפחה או ילדים.
אם התרופה לא מתאימה וצריך לנסות אחרות אז זה כבר כן מחייב נוירולוג או רופא קשב.

בהצלחה רבה

רופא ילדים לא מאבחן.

צריך רופא עם התמחות לקשב.

יש עוד הפרעות שיכולות לחקות את המצב

פנינו לנוירולוג פרטי בעזרת ד'.

משוה שקבלנו עליו המלצות.

תורים זמינים...

רק שעולה כסף

בדרגותמ סוימות בקופת חולים יש אפשרות להתיעצות עם רופא ממוחה ולקבל החזר מהקופה.
כדאי לבדוק בקופה שלכם, וגם מול ביטוח פרטי אם יש.

בהצלחה

אנסה באמת מחר או משהו לפנות לקופה...

בלי קשר לטיפול התרופתי. זה תוכנית מיוחדת לקשב ומאוד עוזרת ויעילה להתמודד עם היום יום. לגבי תרופה- נוירולוג. עם שאלונים. אין לי פרטים על מאוחדת או המלצות. אבל לדעתי בסניף מוציאים שאלוני הורים ומורה ומביאים איתכם לנוירולוג.

בינתיים קבענו תור לנוירולוג נראה מה הלאה

שעשה אבחון יסודי ביותר.

ואבחן הפרעת קשב חמורה שיש לה השלכות ככל הנראה של ההשמנה שלה.

אנחנו מתחילים בקרוב טיפול תרופתי. (ריטלין)

קשה לי עדיין

אבל ממש מקווה שלטובה.

 

תמיד הגדרה היא קשה
אבל גם נותנת כיוון וממקדת.
תזכרו שהיא לא הפרעת קשב. היא ילדה עם הפרעת קשב...

וגם קחו נשימה עם טיפול תרופתי. לפעמים לוקח כמה נסיונות עד שמגיעים למינון והכדור הנכון.
בעזה שיהיה לטובה ובהצלחה💗

היא כל כך מתרגשת בלעה"ר כפרה עליה.

הרופא כל כך התלהב מילדה כזאת מודעת...

כמובן שבדיעבד גם לי יש כנראה הפרעת קשב (וגם תואר שני!!)

ולמרבה הפלא כנראה גם בעלי אכשהו גם אפילו שהוא יכול ללמוד 6 שעת בלי לקום מהכיסא, אבל לא אבחנו רק עלו כל מיני דברים...

אם את כמובן ממליצה שהוא היה נעים לילדה.
מה כולל האבחון? פשוט יושבים ומעלים את כל הנקודות הפחות טובות של הילדה מולה??

האבחנה היא הצעד הראשון בדרך לטיפול המתאים. זה קל יותר מאשר הגישוש באפלה...
וב"ה בהחלט אפשר לחיות עם קושי בקשב וריכוז, ויש בזה אפילו מעלות!
בהצלחה בהתמודדות... ♥️

את המעלות אנחנו כבר רואים ב"ה...

או מסר?

מאמינה ומקווה שתראו שיפור אמיתי בקלות.
כשילד מקבל מענה מתאים לקושי שיש לו זה גורם לו לפרוח!
ומכל ההודעות שלך היא נשמעת מתוקה ומדהימה

נראה לי שיש לי חנות לא רחוק מהבית

יש קינג ג'ורג' חנות שירין. יש ברחוב כנפי נשרים אצל הלל. ויש גם בגאולה

בשנים האחרונות פחות...
המליצו לי על רחובות...אני מנסה זמן לסוע

יש מלא מקומות. ממש לא הייתי נוסעת עד לרחובות. אולי יש שם חנות אחת שתיים אבל לא כמו בירושלים...
אני לא זוכרת חנויות ספציפיות אבל באזור יפו וקינג ג'ורג' יש מלא

לא מצאנו יותר מידי 😕

אני במקור מליד ירושלים. עכשיו התרחקתי וקשה לי בלי החנויות של יפו...
אבל אני לא מכירה כל כך חנויות של ילדות...

יש חנות בשם מאליה ונראה לי יש להם גם אתר

יש שם מבצע ב50 ש"ח שמלות ממש ממש יפות וחגיגיות קניתי לליל הסדר.

ויש להם גם ממשיוקרתי לאירועים ב150 שח

אם את לא מקבלת קצבת ילד נכה מביטוח לאומי אז אין אפשרות לסמן זאת בטופס 101.

 

מלאי טופס 101 כרגיל (כלומר תתעלמי מזה שיש לך ילד בחינוך מיוחד),

ואז תסמני V במקום הזה:

 

במקביל תעשי תיאום מס דרך האינטרנט (זה לוקח 2 דקות). בתיאום המס הזה אמור להופיע שיש לך 2 נקודות זיכוי בעקבות הילד שלומד בחינוך מיוחד.

את האישור שתקבלי מתיאום המס תשלחי למעסיק ביחד עם טופס 101, ואז הוא ייתן לך את הנקודות שמגיעות לך ישירות דרך המשכורת בלי שתצטרכי לחכות לשנה הבאה ולבקש החזרים.

 

בהצלחה!

חבל גם להוציא הרבה כסף וגם להעכיר את הקשר עם הבת
תגדירי את זה בראש כמעשר כספים/צדקה/כפרה
מה זה משנה אם זה משקפיים או אוטו או טיפול שיניים
לפחות זה בלי ייסורים
ובאמת אני ממש מבינה את הצער, גם אני הייתי מצטערת מאוד

שהילדה היפרית ומטופלת תרופתית וכו' - הייתי מחליפה משקפיים לעצמי. או מנסה לפחות. הכוונה - הילדה לא עושה בכוונה. היא כזו. כך השם ברא אותה. עם כל האנרגיות המתפרצות הללו. יש לה שליחות בעולם. ככה כמו שהיא נולדה. ודרך לעבור. כמו שגם לכם יש והייתה.
אתם מטפלים בה הכי טוב שאפשר וזו השליחות שלכם.
החוסר נעימות מהחנות שצריכה לתקן וכעסה עליכם לא קשורה לילדה. אם יש אחריות והם אמורים לתקן - בתשלום או בחינם לא משנה והם כועסים ואתם מרגישים חוסר נעימות - זה לא קשור לילדה..
בכנות, לא הבנתי גם את ה- חייבת לנו סכום רציני. היא ילדה בת 11. עם בעיה וקושי. אם נשבר כמה פעמים לא יודעת כמה רלוונטי לקנוס אותה, כי זה קצת להתעלם מזה שיש לה בעיה ולהסית את הדיון לכיוון הכסף ולא לכיוון ההיפראקטיבי שצריך טיםול.

כן הייתי אומרת מראש שאם הזוג הזה יישבר גם כן, שתיקח בחשבון שככל הנראה נחזור למשקפיים החזקות - בהנחה ובאמת אין איך לממן מותרות של משקפיים יקרים חדשים . ובמקביל - אולי היא צריכה טיפול נוסף וכלים כדי להיות יותר רגועה.

מכל מקום, אין בנאמר שיםוטיות כלפי הניסיון הנל. זה באמת מבאס ובאמת מתסכל. מה שניסיתי להגיד הוא - שיש דרך אחרת להסתכל עליו. מקווה שהובנתי. חיבוק ❤️

הכסף זה לא קנס אלא דרך לגרום לה לקחת אחריות. מבחינתנו זה בדיוק הטיפול בבעיה שלה ודרך ללמד אותה לשלוט באנרגיות.

וכנראה הובנתי לא נכון אבל אני באמת לא כועסת עליה אלא מרגישה צער רב, חמלה וחוסר אונים. לקנות זוג חדש זה מבחינתה ממש פגיעה בבטחון העצמי ובדימוי שלה (משקפיים ילדותיות ומכוערות לדעתה).

השאלה היא אם זה באמת יעזור או שיש עזרה אחרת שניתן לתת שתביא תועלת. ואת זה אני לא יודעת, רק העליתי כאופציה.. מכל מקום את נשמעת אמא מהממת והתחושות שלך מאוד מובנות. מדובר בסכומים לא מבוטלים ובדילמה רצינית.
מקווה שאחרות ייתנו לך מענה שיועיל לך. חיבוק ❤️

מוכרים אותם באופטיקה של סופר פארם, יש להם דגמים של משקפי פלסטיק עדינות שקופות בהרבה צבעים. זו מסגרת חזקה גמישה והרבה פחות שבירה מסוגים אחרים. יש להם אחריות על המסגרת על שבר ל3 שנים.

לי יש משקפיים כאלו קצת יותר מ3 שנים. לפני כמה חודשים הבן שלי (קשב וריכוז) היה צריך משקפים וקניתי לו מאותה החברה. בינתיים הם לא נשברו למרות שעברו נפילות ומעיכות קלות. הוספתי גם 50 שח על העדשות כדי שיהיו באחריות לשנה.

יעזור לנו לפעם הבאה שישבר ;)

אם זה נופל לה ובגגל זה נשבר, יש פלסטיקים שמרכיבים על המשקפים והם גורמים שהמשקפיים ישבו יותר טוב ופחות יפלו.
כמעט לא רואים אותם

שמעתי שיש כזה דבר ביטוח למשקפיים לילדים, אולי שווה לברר??
נשמע באמת לא פשוט... אולי עדשות יהיה לה יותר פשוט?

עדשות לדעתי מסוכן יותר, במקרה של חוסר אחריות המחיר הוא דלקות ופגיעה בבריאות העין.
והיה לה ביטוח אבל זה סוג של שימוש לא סביר במוצר ואחרי שמפעילים אותו פעם-פעמיים הם כבר לא מוכנים יותר לממן את זה.

בד"כ אומרים איפה "לא" לשים את המשקפיים,
ולילדים זה קשה לזכור בלהט המשחק/הדמיון שלמשקפיים מסוכן להיות על הרצפה.
אצלנו ב"ה מאד עזר כשעברנו לאיפה "כן" מותר לשים את המשקפיים.
שמנו הרבה סלסלות ברחבי הבית , ואמרנו שאפשר לשים או בסלסלות או במדפי ספרים, וגם האחים נרתמים לעניין ומי שרואה משקפיים שם אותם שם.
ב"ה זה הצליח להכנס מתישהו.

וזה למקרה שלא תצטרכי שוב- אנחנו מצאנו בהרבה חנויות משקפי מולטיפוקל יותר זולות. חנות עם הנחה של הקופה לא תמיד באמת זולה.תנסי את הזולים, רמי לוי, 280 וכו'

בהצלחה ענקית💞

מוזמנת לדלג הלאה אם זה פחות מתאים לך.


אני הייתי ילדה כזאת, שההורים שלה שילמו 800, 1000, 1200 ₪ על משקפיים בשבילי, כל פעם שעלה לי הצילינר, והם גם נשברו מידי פעם, בלי שהייתי ילדה תזזיתית במיוחד.

לי היתה תחושה מאוד מאוד לא נעימה כשידעתי כמה ההורים שלי מוציאים עליי.
והיו תקופות שממש פחדתי שיקרה משהו למשקפיים שלי. שלא יכעסו עליי.

היום, הבכור שלי בן 6 וכבר עם משקפיים שעולות 800+, עם השתתפות של הקופ"ח.
מזכירה לעצמי המון שהוא ילד. רק ילד.
ונזהרת מאוד לא ליצר אצלו פחד. רק אחריות, במידה מותאמת לגילו.
ובכלל, אני אשמה בזה שיש לו משקפיים יקרות כ"כ😅🙊
שלא ירדו את השריטות שלי, שם, שם.

נראה לי שרוב הילדים בגיל 11 כבר לא מניחים את המשקפיים על הריצפה, על הספה, על הכסא במטבח.
זה באמת לא משהו נורמטיבי לשבור זוג שלוש פעמים בחודש...

אבל את אומרת שיש לה קשיים אובייקטיביים.


אז רק רציתי לתת לך טיפה מבט מהצד השני.

ברור ברור ברור שזה מתסכל וקשה ויקררררר ממש🙏🏼

אין לי הפרעות קש"ר שידועות לי
ואני מאוד מפוזרת. גם היום, מעל גיל 30. מניחה דברים בלי לשים לב.
אולי להגדיר מקןם מסוים שיהיה מקובל עליה? לתרגל קודם עם חפץ אחר קצת כדי ליצור התמדה והקניית הרגל?

ככה היא בעצם לא מורידה את המשקפיים אלא משאירה אותם עליה כמו שרשרת.

יצא לי לראות בחנויות אופטיקה שרוכים כמו שרשראות חרוזים, ממש יפים ועדינים, אולי זה יכול לעזור לה להורדות מקפיים אקראיות לאורך היום, ואז מורידים ממש רק בערב במקלחת או במיטה.


וחיבוק לך. זה קשה להתמודד מול אימפולסיביות כזו. לא יצא לי לחוות בנזקים של אלפי שקלים. גם בנזקים קטנים זה מחרפן, אז לא מנסה אפילו לדמיין מה עובר עלייך🤗

ממש מעריכה כל מי שניסתה לעזור.
אני עוצרת כאן כי מרגישה שהדיון הולך לצדדים שפחות מתאימים לי כרגע.

אני מכירה את הסניף בבני ברק וממש ממליצה.
(תתקשרי קודם)
לא יודעת איך זה שם עם מולטיפוקל, אבל בכללי הם מחירי שבירת שוק. עולה לי שם רבע מחיר.

לקנות משקפיים חזקות ופחות יפות ולאזן עם תכשיט יפה, טיפוח לשיער וכד'

עד שהוא קשר לעצמו חוט של מסכות במקום הידיות.
מכוער למדי אבל החזיק מעמד הכי טוב.
למה לא ממציאים פשוט משהו כזה?

אנחנו קונים משקפיים לילדים בטרופיק בקרית משה.
זה לא זול, אבל השירות שלהם ממש נעים, גם כשחזרנו שוב ושוב עם אותו זוג משקפיים.
הם גם מאוד מקצועיים, עם ידע נרחב. אפשר לשתף אותם בסיטואציה, יכול להיות שיהיה להם פתרון יצירתי.

לק"י

אני בעדך שכדאי לרוקן מה שמיותר, כי למה לסחוב סתם?!

הבן שלי בכיתה ב', הילקוט שלו כבד גם בלי כלום בפנים, אז עם הספרים בפנים בכלל כבד. אז עוד יותר חשוב שירוקן מה שלא צריך.
בפועל רוב השבוע המערכת שלו אותו הדבר.

יש להם ארון בכיתה כדי שיוכלו להשאיר שם ספרים, אצלי הילדון מתעקש לשים אותם בילקוט ולא להשאיר בכיתה. זה כבד מאוד.
האמת שהפסקתי להתווכח איתו, יש לנו מספיק על מה להתווכח גם ככה 🥴
מתנחמת בעובדה שהוא סוחב את זה רק כמה דק' בבוקר ואז כמה דק' בצהריים, לא המון...

בס''ד

 

נוסע ברגל או באופניים, אז כן סוחב...

מוותרת כי ממש אין לי כוח להיות אחראית על המערכת שלה...

אבל היא משאירה בכיתה המון ספרים כשאין הם ש.ב.

לא זכור לי שסידרתי מערכת אי פעם, תמיד הכל היה בתיק (והוא היה כבד אבל הייתי חזקה )
וכיום הגב שלי בסדר גמור אבל אני עוד צעירה, כשאהיה בגילך אולי אצטער על זה. בכל מקרה לא נראה לי שזה גורם נזק משמעותי לטווח ארוך והייתי משחררת, זה שלהם.

אבל מצד שני- בוא נגיד שגם ישנתי לילות שלמים בסלקל כשהייתי תינוקת והגב שלי בסדר גמור ברוך ה', ובכל זאת דאגתי לא להשכיב את התינוק שלי ליותר מדי זמן בסלקל כי אני יודעת דברים שאמא שלי לא ידעה כשהייתי תינוקת. אז אם זה חשוב לך, מחזקת אותך בבחירה שלך ⁦❤️⁩

בס''ד

 

ב''ה שיש לך גב בריא וחזק!

כן מפחדת שזה יעשה נזק...

הרופאה שלי אמרה לי שהמקור של בעיות הגב שלי כנראה מגיל הילדות-הנערות, ששם כנראה הייתי עם הרגלים לא משהו...

זו בחירה של הילד בסופו של דבר... בעיניי

את ממש צודקת!!! בגב לא משחקים!!!

אצלנו ההורים מאד דאגו לגב שלנו,
ולכן לא סחבנו ספרים בכלל.
בקיץ כשחיפשו ספרים "משומשים" - קנו לנו מראש שני עותקים , והיה לנו את כל הספרים גם בבית וגם בכיתה.
סחבנו רק מחברות.

בס''ד

 

אלופים ההורים שלך!

לא נראה לי שמתאפשר לנו... אבל זה אכן פתרון יצירתי וחכם!

ותודה על החיזוק!!

ורק התיק בלי כלום מאודד כבד.
והיא גם הייתה מתלהבת לסחוב אותו על הגב בלי עזרה וכ'ו
היא הייתה הולכת מאוד זקוף! ואז ראיתי שהיא כבר לא הולכת זקוף והולכת עם גב מכופף
קניתי לה עגלה לתיק וכל הזמן אני אומרת לה להתיישר. ממש מבאס

את התיק על הגב אז מתכופפים קדימה ככה אני רואה אצל ילדים וזה גורם להם ללכת מכופפים

בס''ד

 

מקווה שיהיה לה גב בריא וחזק תמיד בע''ה!

תודה שכתבת, זה עזר לי.

אבל אם זה ממש קשה לך לחשוב על זה - אז אפשר לקנות עגלה כזו שמתחברת לילקוט, וככה הם לא סוחבים אותו על הגב.
(קנינו כזה לבנות, כי בית הספר שלהן רחוק. אבל הגדולה החליטה שזה לא "אופנתי" בסביבות כיתה ג או ד... אבל נראה לי שהיא דווקא כן הייתה משאירה ספרים בבית/בכיתה בהתאם לצורך.)

כולם עם עגלות

אבל יכול להיות שבכיתות הגבוהות זה כבר פחות

ולפעמים גם מאד מסורבל ומוסיף לכובד של התיק, במיוחד אם יש קצת מדרגות או משהו כזה.

אצלנו יש מדרגות כי יש קומה שניה בבית ספר, כל הבנים יורדים עם העגלות בלי בעיה...

זה גם לא בריא לגרור את זה כל הדרך ביד אחת

אם יש אפשרות

אבל בדרך כלל יש עגלה לתיק, לא?
את לגמרי צודקת, זה כבד ואין סיבה לסחוב הכל. אפשר לבקש מהמורה אולי להשאיר חלק בכיתה

בס''ד

 

מאז פתיחת השרשור, אני מנסה לשבת איתם מדי יום על הכנת המערכת. 

נראה שהם כן מתחילים לתפוס את העניין. אבל לגמרי חשבתי שאם לא ילך לי לבד, אבקש מהמורים להקדיש כמה דקות בכיתה לתיווך הנושא גם...

סבלנו מבעיה דומה ואז עשיתי עם הילדים הסכם-
כל כל הספרים והמחברות נשארים קבוע בכיתה.
וכל יום מביאים הביתה רק ספר / מחברת שקיבלו בהם שיעורי בית ולמחרת מחזירים לתא שבכיתה.
אבל בבית הספר שלהם יש לכל כיתה תאים לכל הילדים (כמו ספריית כוורת) אז זה אפשרי מבחינת מקום אחסון.
תבדקי, אולי אפשרי גם אצלכם.

בס''ד

 

ועובדים על זה בימים האחרים באמת... תודה על ההזדהות, מחזק לקרוא שאני לא לבד שמתעקשת על זה 😅

הספרים הכבדים כמו חומש בד''כ נשארים בתא בכיתה.
התיק עדיין קצת כבד ומדי פעם אני כן עושה איתם סדר ומוציאה דברים מיותרים אבל אין לי כח להתעסק עם זה כל ערב. גם רוב המקצועות שיש להם ציוד יש אותם ברוב הימים, לא חושבת שפחות 2-3 מחברות זה מה שיעשה את התיק קל באופן משמעותי.

בס''ד

 

אצלנו זה יכול פחות 2-3 ספרים וזה כבר ממש משמעותי...

ויעמיסו על הגב.
אצלנו יש תאים בכיתה וכל הספרים ואפילו המחברות נשארות, כשיש שיעורי בית מביאים את הספרים הנחוצים הביתה.
האמת, שזה טוב מצד אחד ומבחינת הלסחוב, מצד שני, מרגישה פחות מחוברת למה שקורה, אין הכנת מערכת ופחות יכולה לראות ולעקוב על החומר אז זה קצת מבאס.

בס''ד

 

גם אצלם יש אפשרות להשאיר בכיתה, הם פשוט לא מתורגלים לזה...

לא נראה לי שהמורים אומרים להם להחזיר לתאים ולכן אוטומטית הם שמים בתיק...

אני מתכוונת לספרות כללית, כרגע לא חשופים אליה בכלל (גילאי אמצע יסודי), אלא מסתפקים בספריה התורנית הקטנה.

השאלה היא אם כדאי לחשוף אותם לספרות כללית, אם הערך המוסף עולה על החיסרון בתכנים שאולי לא תמיד מותאמים לסגנון שאנחנו רוצים להנחיל להם.

ב"ה לא חסר היום ספרים טובים, והכתיבה החרדית הולכת ומשתפרת.
כשיהיו גדולים וירגישו צורך "להיחשף" לספרות כללית - אז בשמחה. זה יהיה כבר בגיל שחוש הביקורת שלהם יהיה מפותח.
כרגע אנחנו לא רואים בזה צורך בכלל. ולהפך - לא רוצים לפגום בנשמתם הטהורה ולהכניס להם מושגים שלא קשורים לעולמם.
אבל לנו יש שתי ספריות ליד הבית - אחת תורנית, גדולה מאוד, ואחת כללית, שיש בה גם מדור של ספרים תורניים...

בני כמה הם עכשיו? ובאיזה גיל לדעתך יהיו מספיק גדולים?

לאחרונה התחלתי "לשחרר" לה ספרים דתיים שעד עכשיו עוד לא התאימו לה בעיניי (כמו הספרים של אורנה בורדמן).
כשהיא תהיה בת 18 - 20 מן הסתם היא כבר תבחר לבד את הספרות שהיא תקרא...
כרגע מה שחשוב לי שאני שומרת איתה על ערוץ פתוח בקריאה שלה, ואם שתינו קראנו את אותו ספר אנחנו דנות עליו וכו'. ובספרים של אורנה בורדמן אמרתי לה שתפנה אליי אם יש דברים שמפריעים לה שם...

מעניין אותי, איך נראה לך שרק בגיל 18-20 היא תבחר לבד את הספרות שלה.

היא קוראת ממש רק מה שאת מביאה לה ולא שום דבר מעבר?

ולגבי הערוץ פתוח- ממש חשוב. 

נראה לי זה מוריד הרבה מהאוירה של "לקרוא מה שאסור" כשיש קשר פתוח בנושא הזה

ולכן כל ספר שנראה לה בעייתי - היא תביא לי להציץ בו קודם.
אבל כמעט לא קורה שהיא נתקלת בספרים לא חרדיים... כמו שכתבתי - הספריות אצלנו מותאמות לזה, והיא לומדת במקום שבו רוב הבנות כמוה...
בכל אופן, אנחנו רק בתחילת גיל התיכון העצמאי. אני באמת לא יודעת מה צופן ההמשך... וגם מה צופן העתיד עם האחים שלה, שלא כולם "ישרים" כמוה...

קונים להם הרבה ספרות תורנית איכותית
תרבות פנאי צריך לצרוך כמו אוכל
רק מה שכשר

בתור ילדה קראנו גם הרבה ספרות מתורגמת (וגם לא מתורגמת אבל לא דתית, כמו מנהרת הזמן וכדו').
אני חושבת שיש בזה גם יתרון, כי גם ככה אנחנו לא חיים בעולם אידאלי ונקי לגמרי, ולפעמים לפגוש תופעות שונות ממה שקיים בבית שלנו, זה יותר בטוח וקל דרך ספר, שאפשר לדבר עליו ולדבר על מה מתאים לעולם שלנו, ובמה אנחנו חושבים/מתנהגים אחרת. וזה יותר עדין מאשר פתאום להיחשף לזה בעולם האמיתי בלי להכיר שזה קיים בכלל.
אני זוכרת בתור ילדה שההורים שלי קראו ביחד איתנו את הארי פוטר (לא באמת יהיה איך למנוע מאיתנו לקרוא, כל הסביבה קראה בהתלהבות, אז הם הרשו לנו אבל גם קראו איתנו) והיינו דנים הרבה על המסרים הסמויים שיש בספר, וזה לימד אותי הרבה (גם עצם הדיונים שהביאו לדבר על ערכים יהודיים מול הערכים הנוצריים שבספר, וגם עצם ההבנה של מסרים סמויים ואיך הם עלולים להשפיע עלינו אם לא נשים אליהם לב).
למעשה אני לא יכולה לדעת האם זה היה בהכרח נכון. לי אני חושבת שזה היה טוב, אבל לא כל האחים שלי יצאו כמוני (מבחינת תורנית). למרות שאני לא חושבת שהחשיפה לספרים היא זו שגרמה להם ללכת לכיוונים אחרים.

למעשה לבת שלי אני כן נותנת גם ספרים מתורגמים. משתדלת לבחור תוכן שאני מכירה, וגם לדבר איתה על הדברים שמופיעים בספר. לא יודעת אם אני עושה את זה הכי טוב, אבל זה מה שהרגשתי שנכון לנו.
מקווה שה' יצליח דרכנו...

גם אני רוצה לשמור עליהם תמימים שאוהבים סיפורי צדיקים השאלה אם באמת אין יתרון לקריאה של ספרים ולמידה של המציאות דרכם.

תוסיפי לזה את העובדה שבעלי ואני ממש לא תולעי ספרים, אז גם לא מכירים את הספרים הרלבנטים.

איזה גילאים אצלך?

יש עוד ילד שמתחיל עכשיו לקרוא, בכיתה א', אבל בינתיים בעיקר עם ספרי מנוחה פוקס וכדו'.

אם יש לך כמה המלצות אשמח לשמוע

בינתיים ספרים שהבאנו לה והיה מוצלח - פוליאנה, סדרת 'מנהרת הזמן', סדרת 'סיירת הדימיון' (שניהם של גלילה רון-פדר-עמית), נעלי בלט, נעלי החלקה (יש עוד בסדרה הזו אבל אני לא מכירה הכל, חלק היו עם תמונות לא צנועות על הכריכה אז לא לקחתי).
יש עוד מוצלחים אבל נראה שקצת מוקדם בשבילה (היא ניסתה ולא התלהבה, אבל אצלנו היו ממש אהובים, אז נראה לי שאתן לה לנסות שוב כשקצת תגדל) - סוד הגן הנעלם, הנסיכה הקטנה (ויש עוד כמה ספרים מוצלחים של הסופרת הזו), אי-בוד, ג'ים ונהג הקטר, ג'ים וכנופיית השלוש-עשרה, סדרת אן שרלי (לא ניסינו עדיין, חשבתי שיתאים כשקצת תגדל).
זה מה שעולה לי עכשיו, בטח יש עוד הרבה אבל זה הכיוון...

עד כמה התוכן הולם. אם כי ב"נעלי תאטרון" יש גם נישואי תערובת למיטב זכרוני (יש לגיבורים הנוצרים בני דודים שקוראים להם "כהן" אני חושבת).

(מדברת על נעלי: בלט, החלקה, תיאטרון, קולנוע, קרקס)]

בלקרוא דווקא ספרות כללית 

(לקרוא- בוודאי שזה חשוב מאוד) ספרות חרדית וסיפורי צדיקים (לא קומיקסים) זה מעולה בעיניי.

הספרות החילונית מלאה מאוד בזבל (ממש סליחה על המילה) כך שאם אין דרישה לספרות כללית, לא הייתי דוחפת לשם.

הבעיה היא שאין הרבה ספרות תורנית איכותית. ומי שאוהב לקרוא, ורואה ערך בספרות טובה (כמוני למשל) יתקשה להסתפק בספרות החרדית.

הייתי משתדלת לעודד את הילדים לקריאה, בינתיים רק מהספריה התורנית.

ואם בהמשך הם מתעניינים מעבר- אז להסביר על מה כדאי לקרוא, ומה לא, ומה זה עושה לנפש וכו', אבל לדעתי לא צריך להכנס להתודדות הזו בכח

אז עדיף ספרות עתיקה ואף מתורגמת (כגון סוד הגן הנעלם, אן מהחווה הירוקה, בית קטן בערבה...) - היא הרבה יותר נקייה מהספרות בת ימינו...

ויש הבדל בעניין הזה בין בנים לבין בנות, לדעתי.

ואני כמובן דיברתי על הקלאסיקות, שהן על זמניות

לי אין עדיין ילדים בגיל הרלוונטי, אבל אני מגיל צעיר הייתי הולכת לספריה וקוראת שם מה שאני רוצה (אבל לא כל דבר מביאה הביתה...) ובא נגיד שלא תמיד זה היה כ"כ מוצלח ומותאם. 

ולכן לא כ"כ מהר הייתי מעודדת חשיפה לספרות כללית

והם לא חרדים או תורניים. למדתי המון מהסדרה של מנהרת הזמן למשל. או ספרים של אסתר שטרייט וורצל. לא חסר סופרים איכותיים. כמובן שכל ספר לגופו

יש גם הרבה ספרי זבל חרדיים. כאלה שמציגים "חילוניים" כמעט עם קרניים. טיפשים, מטומטמם ותאבי בצע. או שסתם העלילה שם באמת אדיוטית.
ויש ספרים נפלאים גם כאלה שלא נחשבים תורניים וגם כאלה שכן.
חבל להפסיד את העושר הזה. מכל הכיוונים.

חושפת אותו לתכנים מתאימים לפי דעתי לגיל, וזה כולל ספרות ישראלית ומתורגמת.
לא רק בגלל זה אבל הספרות הדתית והחרדית, עם כל הכבוד להתקדמות שלה, לא מגרדת את ההיצע הכללי הקיים, מצד שני הוא גדל בבית של תולעת ספרים שקוראת המון.

אני משתדלת לראות שמה שהם לוקחים ראוי בסה''כ.
כשהילדים מתבגרים פחות בודקת ספר ספר.
אני לא ממש תולעת ספרים, אבל כן אוהבת לקרוא (בעיקר קלסיקות וספרות נוער...) וכן רואה בזה חשיבות. גם לילדים שפחות קוראים אני משתדלת להקריא ספרים שאני אוהבת כדי לחשוף אותם לזה.
לכן אני לא בטוחה איך לענות על מה שאת שואלת, קומיקסים זה נחמד, גם הילדים שלי אוהבים, אבל זה לא ממש ספר (וחלקם גם ממש גרועים,למרות שיש כמה מוצלחים). אם בספריה התורנית יש ספרים טובים אז זה מצויין, ואם המבחר לא גדול אז קצת חבל. אבל בלי קשר יש הרבה ספרים שהם לא תורניים ועדיין לדעתי חבל לא להכיר אותם.

אבל ממש לא רק תורני

בספרות הכללית יש יותר רמה של ספרותיות ושפה. וחבל לא לקרוא אותה, כמובן שאפשר עם סינון ויותר את הספרים של פעם

אצלי קריאה היא גם ערך וגם תענוג, ואני משתדלת להנחיל את האהבה הזו לילדים. יש לנו ספרית ילדים מגוונת ומוצלחת ויש בה רק ספרים שמוצאים חן בעיני ומתאימים לערכים שלי ולנושאים שראוי לחשוף את הילדים שלי אליהם.
אבל לגדולים (סוף יסודי ותחילת חטיבה) זה כבר לא מספיק, ואנחנו הולכים לספריה כל שבוע. הילד קורא בעיקר פנטזיה והרפתקאות, אבל הילדה... התחילה לקרוא מתח, ספרים עם מקרי רצח וכל מיני סיטואציות לא סימפטיות בכלל. בהתחלה ניסיתי לקרוא במקביל אליה אבל השתעממתי. אז אני נוהגת לדבר איתה על הטקסטים שהיא קוראת, לשאול אם נתקלה במשהו מזעזע/עצוב/מפחיד.
אני לא ישנתי איזה שבוע אחרי שקראתי את כלבם של בני בסקרוויל (ממש אוהבת את קונן דויל). ולאט לאט לאורך שנים, במסלול של ניסוי וטעייה, גיבשתי את זהות הקוראת שלי. ואני מאחלת גם לה לגבש לעצמה זהות כזו. למעשה, אני מאחלת לה שתגבש לעצמה את הזהות שלה כולה, לא רק את היבט הקוראת שבה, ואני מאמינה שהתפקיד שלי כאמא הוא להכין, לייעץ, להציב גבולות, וללוות אותה לאורך הדרך, מתוך ידיעה עמוקה שזו לגמרי הדרך שלה.

הבת שלי (שבת שמונה עכשיו) הכריזה פעם שהיא תמיד רוצה להתחפש למלכה.
אז היא הספיקה להיות:
מלכת הפרחים,
מלכת הצבעים,
מלכת החתולים,
מלכת הפרפרים
וכמובן - "מלכת אסתר" (כלומר, אסתר המלכה).
הכול על בסיס שמלה מנצנצת כלשהי עם תוספות מתאימות לתחפושת הספציפית.

אם לא משהו בסגנון הזה, אז אפשר:
טבחית (כובע וסינר של טבחים, כלי מטבח ואיזה מאכל ביתי כלשהו לחלק לחברות),
דבורה (בגד מפוספס בצהוב ושחור - אפשר להדביק, קשת עם מחושים ממנקי מקטרות וצנצנת דבש),
רופאה (חלוק לבן עם ציור של מגן דוד אדום וכלי רופא של משחק),
קוסמת (כובע צילינדר מהכול בשקל, גלימה מבד מנצנץ, מקל עטוף יפה כשרביט, בובת ארנב וחפיסת קלפים),
אפשר גם דמות תנ"כית (בד בסגנון עתיק שכרוך על הגוף ועל הראש ועוד אלמנטים שקשורים לדמות).

מקווה שעזרתי

(ודרך אגב, אצלנו היו שנים שהתאומים התחפשו לדברים שונים לפי בחירתם והיו שנים שהם בחרו להתחפש למשהו משותף או דומה. אפשר גם לזרום עם הרצון של התאומים אם הם בוחרים דווקא אחידות על פני נפרדות... )

שהביטוי מלכת אסתר הוא לא תקין בעליל 🤭

תודה לך ול @מתואמת

ובגיל הזה זה, בדרך כלל-כלה, מלכה, נסיכה, בובת חרסינה

מרים הנביאה/רחל אמנו (נראה אותו דבר אולי מרים בתוספת תוף)
רופאה/אחות/מיילדת

ינשופית
מלכת הפרחים, מלכת הסוכריות, מלכת שבת
מוכרת בלונים, מוכרת עוגיות, אופה,
קשת בענן
4 עונות השנה
סתם מלכה בצבע לבן או ורוד או צהוב וכו'
רועת צאן
רחל/רבקה אמנו עם גמלים על השמלה
תות, בננה

בת 12 היא ילדה, צריך להסתכל עליה בהתאם. היא לא מרוצה? לא להתרגש היא ילדה והרבה ילדים לא מרוצים מכל מיני דברים.

עשיתי בר מצווה לילד עם ביקורת מפותחת. במקום לעמול ולקבל ביקורת, נתתי לו לבחור ולתכנן הכל, ככה שהוא גם היה מרוצה. ממה שפחות היה מרוצה, לא בא בטענות, כי זו היתה הבחירה שלו.

לגבי הצניעות, בעיניי זה לא קשור. כולה מסיבת בת מצווה לילדה, לא צריך לקשר לצניעות, זו מסיבה שחוגגת את היותה גדולה.

ילדים לא זקוקים לביקורת, אלא לתמיכה ולהכוונה עדינה. ביקורת הורסת להם ולהורה את הקשר והאוירה בבית ולא תורמת שום דבר לחינוך.

אתחיל מהסוף, אני לרגע לא חושבת שזה שאני ביקורתית כלפיה תורם למשהו בבית, ברור לי שזה רק מזיק, ואני מתמודדת עם זה לגמרי, לפעמים מצליחה ולפעמים פחות.
ולגבי הצניעות, אני יודעת שהקשר הוא לא ישיר. אבל עדיין חגיגת בת מצווה זה כן משהו שונה, זה לא סתם מסיבה על זה שגדלה. זו מסיבה שמסמלת את זה שהיא בת 12 כשהמשמעות היא שבגיל 12 היא מקבלת עליה מצוות. זה מקרין בעיניי על כל היחס לאירוע הזה מבחינה ערכית, אמונית ומעשית. (ונכון שהקשר שאני עושה לצניעות הלבוש הוא רק טיפה מתרי"ג מצוות, יודעת שזו חולשה שלי לנושא).
מסכימה איתך לגמרי בקטע של לתת לה לבחור, וכבר התחלתי עם זה, שאלתי אותה מה היא רוצה שיהיה בתפריט, ואיזה סדנא בא לה שנעשה לחברות, ועוד, ועדיין ברור לי שכשנרד לפרטים היא תרצה יותר ממה שאני מאמינה בו (לא מאמינה ולא חיה בצורה ראוותנית ובומבסטית) ויותר משהתקציב מאפשר. איך את מציעה לעשות את זה?

את התקציב הכולל שהקצתם לה ולשאול אותה איך היא רוצה לנצל אותו

ואולי באמת להגדיר תקציב אחרי שעשית סקר שוק בעצמך עם הפרמטרים.
עלות אולם, קיטרינג, צלם, די-ג'י, סדנא, ביגוד לכולם, חד"פ, קישוט לאולם, מזכרות, בוק בת מצוה.
זה מה שעלה לי לראש בינתיים. אצלינו לא עשינו את כל מה שכתבתי, לחלק מהדברים שכתבתי מצאנו חלופות זולות ולא אנשי מקצוע, וחלק לא היו בכלל בתוכנית או בביצוע. אבל כדאי לדעת סדרי גודל של המחירים, כדי שהתקציב שתגדירו יהיה ריאלי.

לא יודעת לעזור מעבר. זה מורכב לי מידי❤❤

מכוון אלייך, פותחת יקרה

זו באמת התמודדות בשבילי..
עם עליות וירידות...

תודה גם גם לזו שמעלייך.. לא מצליחה לעשות את הסימן של הניק ולתייג... באמת חשבתי על זה בעבר אבל עכשיו אני צריכה לאסוף כוחות לשים בצד את הרגשות השליליים ולהתחיל לבנות יחד איתה בכיף את האירוע. עזרתן לי לחזק את הנקודה הזו. תודה!

אולי עדיף בפרטי, זה הרבה פרטים ולא נח לי לחשוף הכל בפורום פתוח.

אני באיזור ירושלים- בנימין אם רלונטי לך.

אפנה אלייך בפרטי בהמשך.. תודה רבה!

לא הייתי אומרת תקציב כולל
אלא טווח שאתם מוכנים ויכולים להוציא על כל קטגוריה.
למשל על עיצוב, אוכל, סדנא וכו.

וגם אז לא בטוח שהייתי נותנת לה לבחור לבד.
זה גיל עדיין קטן יחסית.

עשינו בר ובת מצוות לא ממש שיתפנו את הילדים איזה קיטרינג בדיוק יהיה וכמה עולה
או מה העיצוב.

כן אם היה להם משהו שחשוב להם אז אמרו ולקחנו בחשבון
למשל רצו צלם מגנטים אז זרמנו או שאחד רצה להקליט שיר באולפן. בררנו קודם עלויות ראינו שזה סביר בעניננו אז עשינו

עלויות מגיל מאד צעיר, בזמן שמתחילים לשאול כמה עולה. אף פעם לא הבנתי מה סודי בסכומי כסף. בעיניי זה חלק מלמידה להתנהלות כלכלית נכונה.

גם נותנת לבחור לבד מגיל צעיר בתחומים שאינם קריטים כמו פה - חגיגת בת מצווה. בעיניי מבחירה עצמאית לומדים המון וחשוב לעשות את זה מגיל צעיר.

ילד בגיל הזה לא יכול לדעתי להבין סדר גודל של מחירים של אירוע.
זה באלפי שקלים ויותר
אין לו מושג מה המשכורת של ההורים וכו

אבל זו דעתי בלבד

מבינים מחירים גם של עשרות אלפים.
אם משתפים אותו בגובה המשכורת/ ההכנסות אז הוא יודע.

אבל ממש לא נראה לי שייך לשתף ילד כמה ההורים מרויחים.
נראה לי דמהר מאוד זה גם יצא החוצה לחברים...

ובנוסף יכול להכניס ללחץ את הילד שאולי אין כסף ולהכניס להם דאגות מיותרות....

עד עכשיו אין לי מושג כמה ההןרים שלי הרויחו/מרויחים
משערת בערך... אבל ממש לא חושבת שילד בכל גיל צריך לדעת כמה ההורים שלו משתכרים

זה מידע גלוי לילדים. הסברתי שלא צריך לשתף חברים, אבל זה לא מדאיג אותי אם כן שיתפו.

תלוי איך מתווכים לילד את כל הנושא הכספי. אם ההורים מודאגים הדאגה יכולה לעבור לילדים. אם ההורים מתנהלים בצורה רגועה ולא מוטרדת, הילד כנראה לא יהיה מוטרד.

אולי ללמוד איתה ספר אמוני?
אמא שלי למדה איתי כוזרי לקראת הבת מצווה,
זה גם יכול לחזק את הקשר ביניכם - זמן איכות קבוע של שתיכן,
וגם לחזק את ההבנה מה זה להיות יהודיה,
אם יותר קשה לה הקטע הבחירי-
באמת לא כדאי להתמקד בכיוון של "עול מצוות",וגם את מבחינתך- לא לחשוב רק על הכוון הזה
אלא להתמקד בשמחה שהיא בת של ה', שאנחנו בני העם הנבחר ( הכוזרי מסביר את זה מאד מובן ומתיישב על הדעת).
וזו שמחה גדולה שהיא נהיית בת בוגרת לעם הנבחר.
( למעשה ברור שכשאדם מאמין ומבין למה הוא מקיים מצוות הוא יעשה את זה יותר בקלות ובשמחה לכן כדאי להשקיע יותר בכוון האמוני מאשר הבחירי)

וגם לגבי מה שכתבת- על גבולות בצניעות- בעיניי זה בכלל לא עניין הלכתי- אלא עניין חברתי שתלוי בעיקר בסביבה שאת שלחת אותה לשם,
אני לא חושבת שילדה בגיל הזה באמת יש לה יצר הרע להתלבש לא צנוע, אלא היא רוצה להיות מקובלת בחברה.
ומכיוון שלא היא בחרה את הבית ספר אלא אתם ההורים ( בשונה מתיכון/אולפנה שאת עוד יכולה להגיד שהיא זו שבחרה ללכת לשם) אני ממש לא רואה כאן בעייה שלה בקיום המצוות.לכן לא הייתי מחברת את זה לנושא הבת מצווה בכלל

וחייבת להוסיף שממש התרגשתי לקרוא מה שכתבת. איך את אמא קשובה למציאות ולא עוצמת עיניים.את מיוחדת ממש! זה לא מובן מאליו בכלל💞

התחברתי מאוד למה שכתבת על חיזוק הנקודה שהיא בת של ה'.. לוקחת לי..
ולגבי מה שכתבת על בית הספר- ברור לי שזה לא מיצר הרע או משהו כזה, אלא רק מחיקוי של האופנה היום.. ונכון, אנחנו בחרנו לשלוח אותה לבית הספר הזה, אבל זה לא רק בבית הספר, אני רואה גם את ההתמודדות בישוב, אנחנו גרים בישוב סופר תורני, ועדיין יש לא מעט בנות שמתלבשות ככה.. זה נמצא בכל מקום, גם בבתי ספר שנחשבים תורניים ודוסים...מה שנקרא: זה קורה במשפחות הכי טובות...

בגלל מה שכתבת הלבוש שלה לא צריך להתקשר לך לקבלת עול מצוות,
כי זה קושי של דור ולא קושי אישי שמבטא עליה משהו.
( כתבתי שאתם שלחתם אותה לבית ספר הזה,לא כדי להגיד שהיתה לכם אפשרות אחרת, היום הקושי קיים בכל מקום,אלא כדי להדגיש שהקושי הזה לא בא אצלה מיצר הרע של צניעות).
שיהיה לכם הרבה מזל טוב 💐💐💐

בס''ד

 

הי יקרה!!!

 

אז אני עדיין לא בשלב הזה אבל התחברתי לדברים שכתבת מהמקום שלי. יש לי בבית ילד אהוב שלאחרונה ממש קשה לי איתו. התחושה היא שהוא מקבל מעל ומעבר מבחינתנו (ממש משקיעים בו, בהמון מישורים) ו'בתמורה'... הוא פשוט קשה-קשה-קשה... מתחצף, מציק לאחים שלו ובכללי מאד לא קל איתנו. תחושה שאנחנו כבר עמוק בתוך גיל ההתבגרות... אז מהמקום המאותגר גם כן שלי (והמזדהה מאד), הנה מה שעולה לי:

 

לגבי 1 - מציעה בחום לכתוב כל יום 3 דברים טובים על הילד/ה. אני מכירה את זה על עצמי, על בעלי ועל הילדים שלי כשהיו לי איתם תקופות מורכבות. זה תרגיל שמחולל פלאים בלב שלנו, וכתוצאה גם משפיע לטובה על הילדים עצמם ועל כל הדינמיקה המשפחתית. אז בלי נדר, מהיום אני חוזרת לכתוב על הילד הפרטי שלי. (זה משהו שהתכוונתי לעשות כבר זמן-מה והשרשור הזה נותן לי את הדחיפה להתחיל ליישם).

 

לגבי 2 - מהמקום הקטן שלי (ילדים מעט יותר צעירים כאמור), נראה לי שמה שצריך להנהיג אותנו, זה שאנחנו ההורים והם הילדים. אנחנו אלה שאמורים להוביל את הספינה הזאת. אנחנו רוצות שיהיה טוב לילדים שלנו. שכשהם יסתכלו אחורה בזמן ויזכרו את בת/בר המצווה שלהם, יעלו להם זכרונות מתוקים של הורים שהשקיעו מתוך אהבה בשבילם. (ולהיפך - אנחנו לא רוצים שהם יזכרו חלילה שבגלל חוסר כוחות וחוסר כלים שלנו כרגע, יצא ששמרנו להם טינה וויתרנו על אירוע יפה בשבילם / שהכנו להם אירוע יפה אמנם אבל זה היה עם פרצוף חמוץ שלנו).

 

במילים אחרות, כשממש קשה לנו אבל מצד שני מדובר בדברים קצת 'גורליים' כמו בת מצווה - דברים שייזכרו לעד כנראה - מה שיכול לעזור לנו זה שנתחבר בחזרה לתכלית. ללמה אנחנו עושים את זה. למה זה חשוב. למה זה טוב. למה זה קריטי להשתדל עוד ועוד שיהיה טוב. ומתוך העמדה הזאת, כבר מוצאים את הכלים לגבי ה''איך''. (או שמוצאים את הכוחות לחזור ללמוד כלים חדשים, שזה גם מעולה).

 

האמת היא שאפילו בהקשר של הצניעות ושמירת המצוות בכלל, אני ממש מאמינה שככל שילד גדל עם תחושה שהוא אהוב וככל שיהיו לו זכרונות-הוכחות שיוכלו לאמת את התחושה הזאת, כך גדלים הסיכויים שכשהוא יהיה גדול (גם אם לא מיד עכשיו) הוא יישאר נאמן לדרך של התורה והמצוות. המחשבה הזאת (מה התכלית, לטווח הארוך, ולמה זה כ''כ חשוב) היא אחת המחשבות שהכי עוזרות לי לבחור נכון כשאני על הסף של להתפוצץ / להעניש / להגיב חזק מדי / לגרום לילד להפסיד X,Y,Z... וכו'. 

 

 

 

ונשמע שאת אמא מ-ה-מ-מ-ת!!!!!

 

''וחייבת להגיד שאני ממש

עובדת על עצמי (!!!)

ומשתדלת (!!!)

ועושה לה זמנים מיוחדים רק של שתינו (!!!)

מפנקת אותה (!!!)

קונה לה בגדים (!!!)

קניתי לה את הספר בואי ביתי (!!!)

ואנחנו קוראות אותו יחד (!!!)

ומדברות (!!!)

וגם בכללי ב"ה יש לנו שיח טוב (!!!)

וקשר יחסית טוב (!!!).''

 

לי נשמע שיש לך כבר הכל אהובה. יש לך כבר דרך, יש לך כבר כלים. יש לכן כבר קשר טוב ואת דואגת שהוא יתפתח עוד ועוד. ואת מעניקה לה שפע של אהבה.

 

רק שהיא, כמו הילד שלי, באמצע גיל ההתגבגרות ולכן לא מצליחים עד הסוף להעריך את זה. ובכללי מתקשים קצת עם עצמם... אבל בע''ה יעבור להם והם יזכרו את כל האהבה שדאגנו להעביר להם. 

 

אולי בעצם, רק חסרים לך קצת כוחות כרגע... שזה הכי מובן שיש!!! אז שולחת לך מנה גדושה של כוח ושל חיבור לעצמך ולאמא האלופה שאת כבר יודעת להיות!

 

ומתנתקת מכאן כדי לכתוב במחברת על הילד שלי.

 

 

 

בהצלחה נשמה!!!❤

תודה על המילים החמות!! באמת שחיזקת אותי!
לגבי 1- מתחברת מאוד! לפני כמה זמן כתבתי פתק נחת לקטן שבגן וחשבתי לעצמי שאיך אני צריכה לעשות את זה על כל הילדים! גם הגדולים שכבר לא שולחים איתם פתקי נחת.. פשוט בשבילנו כי זה באמת עוזר להעצים את הנקודות הטובות אצלם! וגם שכשקוראים את הכל ממרחק של זמן זה עוד יותר משמעותי... מניחים את הטוב שבהם.. זה דומה בעיני לאלבום תמונות, לפעמים אני יושבת עם הילדים להסתכל באלבומים שלי מהילדות והם אומרים לי: אמא, כל היום טיילתם, כל הזמן עשיתם דברים כנפיים, ווואלה היינו המשפחה הכי לא טיילנית.. אבל כשרואים הרבה תמונות במרוכז זה נותן תחושה שזה מה שהיה כל הזמן.. אז ככה זה גם עם הנקודות הטובות בילדים שלנו... תודה שהעלת את זה!! בלי נדר הולכת להתחיל...
ולגבי 2- זה נכון בהחלט, ולכן חשוב לי כן לארגן לה את האירוע בשמחה! אומנם יש רגעים משבר ולא תמיד קל לי, אבל בסוף אני אוהבת אותה ורוצה שהיא תרגיש את זה חזק..
ולגבי הסוף- כן, בהחלט חסרים לי כוחות כרגע, אבל השרשור הזה עוזר לי להחזיר אותם ולקום..

בס״ד

התמונות. אני באמצע הכנת אלבומים (חתיכת מלאכה...) וזה לגמרי אחד הדברים שמדברנים אותי - ליצור אוסף ״קבלות״ של כל הטוב שהיה עד עכשיו ב״ה, כי הוא גדול מאד אבל המריבות וההתחצפויות של השגרה קצת מטשטשים אותו. מסכימה איתך ב-100%! והסיפור שלך על הטיולים ממש חזק!!

ולחלוטין חבל שמורים בכיתות גבוהות לא ממשיכים עם ״פתקים טובים״...🙂

ושתדעי שככל שאני קוראת את התגובות שלך לאורך השרשור, כך אני מגלה *עוד יותר* עד כמה את אישה ואמא יקרה ומדהימה. איך את משקיעה, איך את מודעת, כמה את מוכנה להשתדל עוד ועוד, וליישם עוד ועוד מהדברים שנכתבו לך כאן... וכמה הילדה שלך מרגישה בביטחון לשתף אותך בקשיים של עצמה (גם אם העיתוי לא קל לך...)! זה מצביע על קשר ממש-ממש איכותי ועמוק ביניכן וזאת ממש תעודת הוקרה לכבודך ❤️

ולגבי מה שכתבת על התקופה המורכבת, כולל קצת דיכאון אחרי לידה 💔 - רפואה שלמה ובריאות איתנה אהובה!!! שזה בע״ה בקרוב מאד יהיה מאחורייך ושתגלי כמה גדלת מזה.

ואני מודה לה׳ שמה שכתבתי פגש אותך, הכי מגיע לך בעולם לקבל את התמיכה הזאת 💗💗💗

קודם חיבוק על התחושות זה ממש לא קל.
נשמע שאת משתדלת מאד להשקיע ולתת לה את המירב למרות כל המורכבויות שבתוכך❤️

בעיני התשובה ל2 השאלות שלך היא אחת.
קודם כל לכולנו יש כל מיני קשיים ואתגרים רגשיים שמתעוררים מכל מיני דברים, וספציפית מול הילדה שלך יש שלל נקודות שמעוררות אותך מדי פעם.

הדרך שנראית לנו קצרה (והיא בעצם ארוכה) היא להתייחס לזה כאל אנקדוטות מקומיות, למצוא דרך להסתכל חיובי, לשים את האנרגיות השליליות בצד ולנסות להתמקד בטוב ולהמשיך החאה.
לפעמים זה יעבוד לזמן מה, לפעמים זה עלול להתפוצץ ברגע הכי פחות נכון, וזה ממש לא כיך, אבל תמיד הדברים ישארו שם מתחת לפני השטח.

הדרך הלכאורה ארוכה שהיא קצרה היא לעשות איזשהי עבודה שתעזור לך להבין למה דווקא הילדה הזאת כל כך מעירה בך דברים
למה את ביקורתית כל כך כלפיה ולמה זה קופץ לך לעין, איפה זה נוגע *בך* במקום עמוק, ולמה זה כל כך מפעיל אותך.
האמת היא שבדיוק פרסמתי בקבוצה שלי סרטון היום שנוגע קצת בזה אם מעניין אותך (יש קישור בחתימה) אבל בכללית,
אני יותר מאמינה בעבודה שורשית (זה לא בהכרח תהליך של שנים... יש דברים שאפשר לפתור בשעה שעתיים...) ובלהסתכל על דברים כהזדמנות משמים לנקות דברים בתוכי וליצור יחס שהוא באמת חיובי, ויעזור לכל מערכת היחסים.

ולגבי הנקודה שזה להשקיע בה הרבה אנרגיות ואת בעצם כועסת וטעונה כלפיה,
אני רק רוצה להגיד שכל הדברים שמעצבנים אותנו מסביב, מהסביבה ומאנשים שאנחנו בקשר נדמים לנו כקשורים אליהם, אבל בעצם כולם טריגר לחוויה אישית ופנימית שלנו,
ולכן תדעי שעבודת עומק בעניין הזה היא קודם כל ובעיקר בשבילך, ובע"ה גם תיטיב איתה❤️

ת'אמת שאני יודעת בדיוק באיזו נקודה היא נוגעת בי...
היא פשוט דומה לי מאוד בהרבה מובנים! וזה יכול להוציא אותי מדעתי... לפעמים היא עושה סצנות, שאני זוכרת את עצמי עושה בדיוק אותו דבר.. רק שלאמא שלי היה פי אלף יותר סבלנות ממה שיש לי... ועוד דבר שבו היא דומה לי- היא מושפעת מאוד מהמצב רוח שלי, היא פשוט השתקפות שלי.. וזה קשה כי אני בתקופה לא פשוטה (קצת דיכאון אחרי לידה ועוד קושי מסוים) וכל פעם שאני במצב רוח ירוד, איכשהו גם היא.. והיא מדברת איתי ופורקת שקשה לה, והכל שחור וכו' ואני צריכה להיות במקום התומך, והמעודד כשבעצם אני חושבת בליבי בדיוק את מה שהיא אומרת!! אז אני מתייצבת במקום הזה ומעודדת אותה לראות את הטוב כשבלב אני חושבת לעצמי: מי שמדברת... כמה קל לדבר וכמה קשה ליישם...
אבל תודה על מה שכתבת זה עוזר לי לראות את הדברים בצורה מפוקחת יותר.

זיהוי זה כבר צעד משמעותי בדרך❤️
תהיי ערה למה שזה מעורר בך, וככל שתהיי פנויה ונקיה מול עצמך פחות יצאו לך כלפיה כעס עצבים וביקורת..

חיבוק יקרה, זה חייב להיות לא קל להגיע למצב ששוקלים לא לחגוג (וברור לי שתחגגו, אבל עצם האופציה זה כבר מצער). ה' יתן לכם את התבונה איך לעשות את זה באופן מיטיב🙏.

נקודת המוצא שלי כאמא, שהדבר הכי חשוב בתפקיד שלי זה להרעיף אהבה. זה יפה להגיד, אבל כשמגיעים למקום שבו זה מתנגש עם דרך החיים שבחרנו- זה לא בהכרח ברור איך להתנהל באותה נק' מבחינה חינוכית, איפה להתעקש ואיפה להרפות, זה לא שיש איזה נוסחה לדבר הזה. בפרט בגיל שכבר מתחילים באמת להיות יותר בחיריים ועצמאיים מצד אחד, אבל אין הרבה שכל ואין ראיה מערכתית. אבל אולי לשים את זה מול העיניים זה עוזר. אין תחליף לאהבת אבא ואמא בעולם הזה.

לגבי הביקורתיות והאכזבה מפרטים שוליים, אני בעד לשבת איתה לתיאום ציפיות, קודם כל לשמוע מה החלום. להנות איתה מלדמיין את זה כמו בחלום איך יכול להיות כיף כשזה וזה יקרה, איזה יפה יצא אם מקשטים כך או אחרת- לזרום עם זה ולשבח את הטעם שלה (לא בהגזמות, אבל שהיא תרגיש שהחלום שלה הוא מה שהייתם רוצים לעשות לכבודה). אח"כ להגיד לה שכן יש הגבלות של תקציב, וצריך לראות מה יכול להיכנס בזה מהחלום ומה לא, על מה היא מוכנה לוותר אם יש צורך. מה שאפשר להשאיר לה לבחור בזה- לתת לה, וכמובן להגיד מה התנאים שלכם בתור ההורים כדי לבצע את זה (נגיד אם היא חושבת רק חברות וברור לכם שסבא וסבתא גם בפנים אז זה פחות לשיקולה). וגם אולי יכול לעזור להגיד לה, תשמעי, אנחנו מתכננים ומשתדלים שיהיה הכי שמח ומתוקתק שאפשר, אבל יש דברים שהם לא בשליטתנו ועלולים להשתבש. מה שנשאר לנו לבחור במצב כזה (שבע"ה לא יקרה) זה אם לראות את מה שהיה פחות מוצלח או להתמקד במה שכן היה שמח ויפה. ההכנה מראש יכולה לעזור מאוד בזמן אמת כדי לא לצאת במפח נפש מהארוע.

בעניין הצניעות, דבר ראשון, לפעמים זה גיל שבאמת תוך שבועיים בגד חדש נהיה קצר. טכנית הן באמת בלי מלאי מספיק בארון ביחס לצמיחה שלהן. אז להגיד, וואי אני רואה שמה שקנינו לאחרונה כבר התקצר, אני צריכה לקנות לך חדש (לתלות את זה פחות בבחירה שלה ויותר בעניין חיצוני) ולדאוג שיהיה לה. אם זה לא המצב, נראה לי לא הייתי מתייחסת לזה באופן ישיר בהקשר של הארוע. בהזדמנות קרובה אם יוצא לקנות משהו חדש ואת שמה לב שהיא נגיד שמה מידי גבוה את החצאית, להגיד חצי לעצמך- קצת חבל שבשנה שבה את נכנסת למצוות החצאיות מתקצרות, יותר מתאים שזה יהיה הפוך. רק אם היא תבחר בגד לארוע עצמו שלא שייך הייתי יותר מדגישה, את רוצה לחגוג את הכניסה שלך לחיוב מצוות בבגד שלא עומד בסטנדרטים- לי קשה להסכים לזה. עד כמה שאפשר לא לפתוח בזה חזית נגדה. וזה נכון באופן כללי, לתת הרגשה שאתם איתה ורוצים לאפשר לה כל מה שאפשר, ומבינים את המקום שלה גם אם אתם לא מסכימים איתה, אבל בשום אופן אתם לא נגדה. זה שיח אחר.
ולזכור שזה גיל מטורלל, ושגם הילדים הכי מלאכים יכולים להיראות כאילו נמעך להם השכל, אז תהיי את השכל בשבילה איפה שצריך ואל תריבי איתה איפה שמיותר, וזה יעבור והיא תצא בן אדם. תסמכי עליה שהיא תצא מזה בטוב!
בהצלחה רבה, ואם לא נשמע לך קשור מה שאמרתי תעברי הלאה..

תודה שהגבת!
לא חשבתי באמת לא לחגוג לה.. ברור שנחגוג לה אבל פשוט קשה לי לאסוף כוחות ולעשות את זה בכיף..

אני מסכימה איתך לגמרי בעניין האהבה.. זה משהו שיודעים אותו בשכל אבל לא תמיד קל להוריד למעשה.. היתה תקופה שכל פעם בליל שבת לפני הסעודה או תוך כדי היא היתה מתעצבנת על משהו, חוטפת עצבים והולכת לחדר שלה בטריקת דלת.. לא משנה מה היו אומרים לה היא היתה מתעצבנת ברגע, אז הבנתי שהזמן הזה בשבוע רגיש יותר והיתה שבת אחת שסיכמתי עם בעלי שהיום, ויהי מה, אנחנו לא מעירים לה על שום דבר, ממש כלום! וב"ה הסעודה עברה בשלום... יש זמנים כאלה שמועדים לפורענות.. אז חשוב להיות במודעות הזו, העניין הוא שכשזה קורה באמצע סדר ערב, ארוחות מקלחות וזמן כזה שכל הילדים צריכים אותי קצת קשה ללכת על ביצים ולהזהר לא להעיר לה שום דבר.. (באמת בדיעבד הרבה פעמים ההערות שלי מיותרות...) מסכימה איתך לגמרי שהבסיס זה האהבה וזה הכי הכי חשוב... תודה ששמת על זה את הפוקוס.
ולגבי הבגדים- היא באמת בשלב שגובהו מאוד מהר, ממש כל כמה חודשים. ודווקא בגלל השריטה שלי לגבי הצניעות אני בגישה של לא להוציא לה בגד מהארון בלי לקנות חדש, אז ממש כל כמה חודשים אנחנו עושות ביחד סדר, מחליטות מה כבר קטן עליה וצריך להוציא, ואז אני קונה לה בגדים חדשים (בלעדיה או איתה) והבגדים שהחלטנו להוציא עוברים אחר כבוד לאחותה הקטנה...
תודה על הנרמול של הגיל הזה.. צריכה לזכור את זה יותר!

את אמא מדהימה!! מהממת!!!

לכבוד בת המצווה נכתוב כמה את מהממת ב 12 היבטים
א. את מודעת לעצמך
ב. רוצה ככ להשתפר
ג. מחפשת עצות
ד. משקיעה בילדה זמן איכות
ה. פינוקים בגדים
ו. לשבת איתה על הספר בואי ביתי בזמן איכות, שאפו אחותי!!!
ז. יש לכם קשר טוב למרות כל האתגר (וואוווו)
ח. את רוצה לעזור לה לתקן את המידות
ט. מבינה מאיפה זה נובע אצלך ומה הנקודות שמפעילות אותך
י. משתדלת למרות הכל להמשיך להשקיע, לראות בעין טובה, להכווין, לאהוב
יא. אין לכם לא זמן, לא פניות, לא כסף, היא לא ילדה יחידה כנראה, ובואי את באמת באמת חושבת עליה ועל החוויה שלה ומה יעשה לה טוב
יב. יש לכן רצון ענקקקקק להיות אמא מושלמת וטובה

אז קודם כל קבלי מדליה, ועוד אחת!!
זה באמת באמת באמת קשה, רק מי שהיה שם לפחות פעם אחת מבין את עומק הקריזה
ודבר שני, תייקרי את הרצון שלך, את באמת מאוד משתדלת
השאר זה המציאות, זה החלק שלה, זה גבול הכוחות שלך, זה מה שה' רוצה. סלמטק

ותנשמי עמוק, מותר לה להתאכזב
זה הגיל, תחייכי אליה, תאהבי אותה ככה
ויום אחד היא תגדל

ריגשת אותי מאוד ובהחלט נתת לי כוחות!!
קוראת את מה שכתבת שוב ושוב!
אני בהחלט צריכה ללמוד ולהפנים שלא הכל על הכתפיים שלי.. חלק זה המציאות ועוד חלקים שונים שהם פשוט שייכים לאנשים אחרים... תודה על זה!
בע"ה לוקחת לי להתאמץ על המשפט האחרון...
אמן!